לפני דקות אחדות סיימתי ראיון בגלי צה”ל שעסק במיתוס שבירת צלחות ביוון, והנה לכם כמה מילים בעניין…

שבירת צלחות קיימת בעולם כולו החל מימי הביניים לפחות משתי סיבות:במאה ה-16 שברו צלחות בעת אבדן / עצב עקב אירוע טראגי – בדרך כלל בבית האבלים.בתקופה הקדומה יותר שברו צלחות באירועים גדולים כדי להראות את עושרו של המארח – צלחת היא סמל לשפע. ביהדות כשנופלת צלחת או כלי נשבר – אומרים מזל טוב.בחצר חסידות וויזניץ’ בבני ברק שוברים צלחת ביום האירוסין.באיטליה שוברים צלחת זכוכית ביום החתונה – ומברכים “שיהיו שנות אהבתכם כמספר שברי הזכוכית שנתפזרו…”במכסיקו – במדינת וואחאקה – שוברים צלחות חרס על קיר הכנסיה בזריקה לאחור – למזל!

ביוון היה מקובל לשבור צלחות בחתונות ובעת ריקוד ה’זבקיקו’ הגברי במועדון.מנהג זה הופסק והוצא אל מחוץ לחוק עם עליית משטר הקולונלים בין השנים 1967 – 1974 בטענה ששבירת צלחות היא מעשה ברברי ואת הצלחות החליפו פרחי הציפורנים הנזרקים על הרקדן, או על הזמר וההרכב המוזיקאלי…מנהג זה של זריקת פרחי ציפורן נשאר עד היום וניתן לראותו כמעט בכל הבוזוקיות והמועדונים הגדולים של אתונה – בתוך הקהל מהלכות “נערות הפרחים” עם מגשי קש שעליהם מונחים פרחי הציפורן וכל אורח יכול להביע את הערכתו לנגן, לתזמורת או לרקדן באמצעות פרחי הציפורן הנזרקים לראשם….  (עלות כל סלסלה כ 5 – 10 יורו)

דרך אגב – שמו הלטיני של הציפורן הוא Dianthus, הנגזר מדיוס (אלוהים) ואנתוס (פרח). כלומר, ציפורן הוא פרח אלוהי!

היום באתונה נותרו מעט מקומות בהם עדיין שוברים צלחות, ורובם הם מקומות בילוי של תיירים, אך זה נעשה בניגוד לחוק שנותר על כנו עוד מתקופת הקולונלים)בכל חתונה יוונית, במסיבה הגדולה (לא בכנסיה), מקובל שהחתן ירקוד את ריקוד הזבקיקו… לעיתים הוא חולק אותו עם שושבינו… באירוע הזה מקובל עוד היום לשבור צלחות.

אמנון גופר - מורה דרך המתמחה בטיולי תרבות, מוזיקה וקולינריה באתונה...