טרק בהרים השמיימים של קירגיזסטן, יולי 2023

קירגיזסטן??? זו לא סתם שאלה אלא כזו שמגיעה עם קמט במצח וכווץ העיניים ?Where the heck, כאילו, את בטוחה? איפה היית? כולם שמעו על מדינות הסטן, אך לגבי דידי, לפני שטיילתי בה, היתה זו עוד מדינה ממדינות ברית המועצות לשעבר. מדינה שהסיום של שמה "סטן". אז זהו, חיים, אב הבית במקום העבודה שלי, יליד אוזבקיזסטן, עשה לי סדר. חיים הסביר לי בפשטות את ההבדלים. הסטניות הן בעקרון מדינות עם אוכלוסיה מוסלמית סונית. יש סטניות שתושביהן ממוצא מונגולי וזה בא לידי ביטוי בתווי הפנים האסיתיות (כמו קירגיזסטן), לעומתן יש סטניות הקרובות יותר לאיראן, על כן תווי הפנים האופיינים להם הם פרסיים (כמו טג'יקיסטן) ואחרות הקרובות לטורקיה, (טורקמיסטן) הכי יפים לדעתו, בעלי חזות טורקית. בעצם הסיומת סטן (סתאן) היא מילה פרסית עבור "מקום" או "מדינה" - מופיעה בשמות של אזורים רבים, בעיקר במרכז ובדרום אסיה, אך גם בקווקז וברוסיה, אזורים שבהם התרבות הפרסית הייתה רווחת או השאירה חותם. וכל זה, הרבה לפני השלטון הסובייטי.

יצאתי לקירגיזסטן, לטרק בן 10 ימים עם בנזוגי וחברי לדרך, המטיילים בקבוצת "הולכים ומשוטטים". בטרק זה שילבנו בין ימי הליכה מאתגרים לצד ימי הליכה נוחים ואף רגעים מפנקים. קירגיזסטן, השוכנת במרכז אסיה, התגלתה כחמד של מדינה, פנינה של ממש. מצאנו בה שפע של נופים הרריים, מרחבי רעייה ירוקים, מסלולי הליכה ותרבות נוודים עתיקה. מאוד נהנינו מהמטבח המצוין, בעל הרכיבים הטבעיים והטריים.

יום 1

יום שלישי – 18/7 בִּישְׁקֶק, קניון קורנצ'ק ,(Konorcheck) Kaji-Say

נחתנו בבישקק בירת קירגיזסטן בתשע בבוקר, עייפים אך מרוצים, לאחר טיסת לילה. פנים אסייתיות יפות ונעימות קבלו את פנינו כמו אומרות, "ברוכים הבאים למרכז אסיה, כיף שבאתם"! שעון קירגיזסטן מקדים את ישראל בשלוש שעות. היה חם לוהט. החלפנו כסף בשדה - המטבע המקומי נקרא סום, 880 סום שווי ערך ל-10 דולר. (מה אפשר לקנות בזה? זוג כפכפי פלסטיק עולה קצת יותר מ-5 דולר).

לפני שפצחנו בנסיעה, במיניבוסים שילוו אותנו ב-10 ימים הבאים, התיישבנו לארוחת בוקר בבית קפה מרשת "Sierra", שנראה ממש מערבי אך עם תפריט ברוסית. אקדים ואומר, הטרקיסטים צועדים על קיבתם ובקירגיזסטן לא חסכו מפינו מזון. היה זה קפה ראשון ייחודי במדינה, כי מהר מאוד נלמד שדווקא תה (ירוק או שחור) הוא המשקה המסורתי וארוחה קירגזית אינה שלמה בלעדיו.

מבישקק נסענו לכיוון דרום מזרחה, לאורך גדתו הדרומית של אגם Issyk Kul (בקריגזית אגם = קול), מעוז תיירות נחשק עבור הקריגזים ושל חלק מעמי ברה"מ לשעבר. היעד שלנו לערב הראשון היה הכפר Kaji-Say, מרחק 250 ק"מ מבישקק.

בִּישְׁקֶק, איך זוכרים את השם ולא מבלבלים כמוני עם רישיקש? פשוט שלבו בין "בי(סקוויט)" ל"קייק" ותוסיפו ש באמצע 😀. פירוש המילה בישקק בקירגזית הוא "מחבצה". לא מחבצת גבינה אלא זו המשמשת בקירגיזסטן להתססת חלב סוסות. הקירגזים מייצרים מחלב הסוסה משקה שנקרא "קומיס". יודעי דבר אמרו לי שלא כדאי אפילו לטעום אותו, כדי לא לירוק אותו בפרצופו של המארח החביב. עובדתית, הקירגזים מגדלים סוסים לא רק למשא וצייד אלא גם למאכל (מדריכנו ציין שבשרם הוא מעדן), האם זו סיבה לקרוא לעיר "מחבצה"?

אז ככה, יש מצב שמקור השם בישקק בכלל אחר. העיר היתה פעם חלק מממלכת סוגדיאנה הפרסית. בשפה הסוגדיאנית בישקש נקראת "פשגח", שפירושו פשוט, בהתאם למיקומה הגיאוגרפי - "למרגלות ההרים". שמה כנראה השתבש במרוצת הדורות. בישקק אמנם שוכנת בגובה 700 מ' מעל פני הים, אך היא נמוכה יחסית לפסגות הדרמטיות של ההרים הנישאים המאפיינים את המדינה ושיאם מעל 7,000 מ'.

קירגיזסטן על קצה המזלג 🍴- קירגיזסטן היא אמנם מדינה עצמאית צעירה יחסית, שנולדה ב-1991, לאחר פירוק הגוש הסובייטי, אך העם הקירגזי בעל היסטוריה ארוכה הרבה יותר. מקור השם קירגיז נעוץ במילה ארבעים, על שם ארבעים שבטי הנוודים שאיחד הגיבור מאנאס לאומה אחת, כנראה במאה העשירית לספירה.

האזור בו שוכנת קירגיזסטן, סופח לרוסיה במאה ה-18 וההשפעה הרוסית ניכרת עד היום, אם כי האוכלוסיה הנוצרית שמקורה רוסי, מהווה מיעוט של כ-17% מכלל תושבי המדינה. בקירגיזסטן חיים כ-7 מיליון תושבים, למעלה מ-80% מהם מוסלמים סונים – כ-60% בני העם הקירגיזי והשאר טג'יקים, אוזביקים, אויגורים ועוד. קירגיזסטן היא מדינה הררית - 90% משטחה מכוסה הרים. אין לה מוצא לים ויש לה גבולות עם סין בדרום מזרח, טג'יקיסטן בדרום, אוזבקיסטן במערב וקזחסטן מצפון. היחסים עם השכנים לא רעים, מתיחות מורגשת פה ושם בדרום, בגבול עם טג'יקיסטן. בהינתן שקיריגיסטן והסטניות הנוספות היו חלק מחבר העמים הסובייטי, בכולן שגורה השפה הרוסית.

"You are in our ❤️ heart" פתח ואמר של ואדים, מדריכנו המקומי. הקירגיזים מארחים כיד המלך ומכל הלב – הנאה צרופה למתארחים. הלבביות הקירגזית משולבת כבר בצבעי דגל הלאום 🇰🇬 - הדגל אדום ובמרכזו שמש, שבליבה איור מעניין. "ברוכים הבאים לבית שלנו" אמר ואדים, הפעם הוא התייחס לאיור שבלב השמש - איור של טונדוק. מה זה טונדוק? בעשרת הימים בהם טיילנו, כאשר נסענו בעמקים או השקפנו ממרומי ההרים, ראינו מעין פטריות לבנות, שכמו צצו אחרי הגשם. אלו כמובן אינן פטריות (אם כי פטריות אמיתיות יש בשפע ביערות הקירגזיים) אלא אוהלים לבנים המכונים יורט (או יורטה). לאורך מאות שנים שימש היורט 🎪 כבית העתיק של השבטים הקירגזים הנודדים, והוא מסמל עד היום את מסורת הנוודים העתיקה, את האחדות והרעות של העם הקירגיזי. הטונדוק המופיע על הדגל הלאומי הוא שלד הגג של היורט, אשר מחזיק את גג האוהל. הסמליות שלו מפורשת בכך שכל העם הקירגיזי נמצא תחת גג היורט. וכמו שוואדים אמר לנו בפשטות, "אתם כעת אורחים נכבדים תחת קורת הגג שלנו".

מרחק כשעה נסיעה מבישקק עצרנו ליד דוכני פירות טריים. בזכות מזג האוויר הקר של קירגיזסטן (רוב השנה) היא מהווה גן עדן לגידול פירות ויש בה שפע של מינים, גאוות החקלאות המקומית. בדוכנים נמכרו אבטיחים ענקיים, מלונים מלוכסנים (אליפטיים), תפוחים, אפרסקים, משמשים, ענבים בשני צבעים ועוד. בין המוכרים היו גם נשים מוסלמיות, שחבשו כיסוי ראש. על פי ואדים, כ-40% מהמוסלמים במדינה הם אדוקים יותר. ואדים עצמו נוצרי ממוצא רוסי. בהמשך הדרך היו גם דוכני תירס, וכמעט כל חצר בית עליה עברנו הציגה למכירה דליי פירות טריים.

אחד הדברים המעניינים בכבישים, שמנו לב שיש רכבים עם הגה מצד ימין, למרות שנוהגים כמו בארץ. הסיבה לכך נעוצה ביבוא מכוניות זולות יותר מיפן, בהן ההגה נמצא מימין.

מסלול הליכה: קניון קורנצ'ק - 9 ק"מ בכ-3 שעות, סביב קו גובה 1,700 מ', 300 מ' גובה מצטבר

הגענו לגובה 1,400 מטרים והתארגנו למסלול הליכה קצר. מניסיון, היום הראשון לטרק הוא הקשה ביותר. ליתר דיוק, אמר חברי דרור "בכל יום הליכה, העלייה הראשונה היא המאתגרת ביותר...". והיום במיוחד – בהינתן ליל טיסה דל שינה ומזג אוויר לוהט, עם טמפ' סביב 38 מעלות. כל אלו לא מנעו מאיתנו לטעון מקלות, להעמיס תרמיל ולצאת לדרך.

נכנסנו לקניון קורנצ'ק ליד גשר ישן ממתכת, חצינו את מסילת הרכבת ועלינו על שביל עפר. משם צעדנו במסלול הליכה קניוני בתוך ערוץ נחל בין הרי אבן חול בצבעים מגוונים. העפלנו לגובה 1,700 מ' מעל פני הים, כחלק מתהליך ההתאקלמות לגובהם של הרי קירגיזסטן. תבנית הנוף שהתגלתה לנו היתה מפתיעה בזיקתה לפארק תמנע ובמיוחד לעמודי שלמה – מדובר בנוף מדברי עוצר נשימה, זרוע עמודי אבן חול אדומה. לאורך המסלול נהנינו מכמה כתמי צבע - מאבני גרניט בגוון ירקרק, פריחה ריחנית סגולה וכתמי צמחייה.

במקומות כאלה אני מתמלאת יראה, מול עוצמתה של אמא אדמה. בכמה דקות של שקט, לא רק הורדתי דופק אלא ליבי נמלא בשירה של נעמי שמר: "לי לא איכפת, לי דווקא די נעים לשיר באוזניכם את השירים הכי פרועים ולהתייצב בפני האלוהים עם שתי גומות של חן ועם שישה מיתרים קרועים...".

הלכנו הלוך וחזור באותה הדרך. בסופה, התכבדנו באבטיח🍉 שצונן במי הנהר הסמוך. לא קשה היה להבחין בגינונים הג'נטלמניים של המדריך ושל שני הנהגים שלנו. האבטיח נבצע, חולק בין כולנו ולבסוף טעמו ממנו גם המארחים.

לפני הפרידה מנוף המדבר, עצרנו לאכול צהריים ב- Food Zone , מעין תחנת דרכים. היה זה גם מפגש ראשון עם שירותים ציבוריים – "בול פגיעה" עם דלת נמוכה. הם היו נקיים יחסית ונדרש תשלום של 10 סום לאדם. המשכנו ונסענו כשעתיים, בנוף שהלך ונהיה הררי יותר ויותר. מרחוק בצבצו קצוות קרחונים זוהרות. נסענו עד לאזור אגם Issyk-Kul – הלא הוא "האגם החם". זהו אגם אלפיני מלוח, השני בגודלו בעולם - היקפו כ-6,000 ק"מ. האגם נמצא ברום 1,700 מ'.

הערב לנו בכפר Kaji-Say במעין אכסניה פשוטת חדרים אך עם מטבח סבבה וצמוד לה .Art 🎨 Hotel AL בארוחת הערב הראשונה היו כמה דברים ראויים לציון היות והם אפיינו גם את הארוחות הבאות: 1. לא הוגש סכין, אלא רק מזלג וכף. 2. על השולחן שכנו לבטח קערות עם ריבה ביתית, מפרי הבוסתן המקומי, גאוות המארחים. 3. המנות הגיעו זו אחר זו - תחילה מזגו לנו תה והגישו סלט ירקות, אחר כך מרק ולבסוף המנה העיקרית.

יום 2

יום רביעי 19/7 הליכה באזור Bokonbaevo וחזרה לכפר Kaji-Say

יצאנו לדרך לאחר ארוחת בוקר מצוינת, שכללה דייסת שיבולת שועל, שתי "ביצות 😉 עין", ירקות ועוד.

היות והטרק שלנו התמקד בצפון קירגיזסטן, ברכס הרי טְייֵן שָׁאן – "ההרים השמיימים", יצאנו הבוקר למפגש ראשון עם רכס זה. זהו אחד משבעת רכסי ההרים הארוכים בעולם - הוא נמתח במרכז אסיה, לאורך 2,900 ק"מ וחוצה מספר מדינות: קזחסטן, קירגיזסטן, אוזבקיסטן וסין. בקירגיזסטן, סמוך לגבול עם סין, נמצאת הנקודה הגבוהה ביותר ברכס, "פיק פובדה" ("פסגת הניצחון"), בגובה 7,439 מ' מעל פני הים. זו אחת משתי הפסגות הצפוניות ביותר בעולם בעלות רום של למעלה מ-7,000 מ' (השנייה נמצאת על גבול קירגיזסטן-קזחסטן).

ההיסטוריה הגיאולוגית של מרכז אסיה היא מאוד מורכבת. לכן, לא אתעמק בה אך אציין שהיום סבורים שרכס טיין שאן הדרמטי הוא חלק מחגורת ההימאליה, שנוצרה לפני כ-50 מיליון שנה כתוצאה מהתנגשות בין שני לוחות יבשת - הלוח ההודי והלוח האירו-אסיאתי. מרכז אסיה היתה אזור שטוח למדי לפני ההתנגשות ואיזור קירגיזסטן בפרט היווה ים או מדף יבשתי שנע בין ים ליבשה. בעצם אם תסתכלו על מפת לווין של קירגיזסטן תראו סלעי משקע ימי חשופים באזורים הנמוכים, אלו הם סלעי הכיסוי שהיו והצטברו לאורך השנים בים ובחופים ולא עברו תהליך שינוי כלשהו. לצידם תראו את הרכסים שעלו מבטן האדמה על גבי צירי העתקים גדולים שאיפשרו לחומר מבטן האדמה לעלות למעלה כתוצאה מהלחץ והאנרגיה האדירה של התנגשות הלוחות.

זה מה שיוצר את הנופים הדרמטיים של הרי טיין שאן וזה מה שראינו בשטח. הטרק זימן לנו מפגש עם סלעי יסוד כמו גרניט וגם עם סלעים מותמרים – סלעים שעברו שינוי צורה כתוצאה מטמפ' ו/או לחץ גבוה. בעמקים, הנוף החשוף הפגיש אותנו עם אבן חול או מסלע שהוא תוצר של משקע ימי.

מסלול הליכה: 8.5 ק"מ, סביב קו גובה 2,500 מ', גובה מצטבר 1,100 מ'

לאחר ארוחת הבוקר, נהגי המיניבוסים החביבים הקפיצו אותנו לאזור Bokonbaevo מרחק של כחצי שעה מהמלון. ראינו בדרך בתי קברות מוסלמים, בהם חלק מהקברים מפוארים - בעלי כיפה ונישאים מעל האחרים. בקשנו לעצור לצלם אך מסתבר שלא מקובל שזרים יכנסו לבית קברות מוסלמי או חלילה יצלמו אותו, כנראה בשל קדושת המקום.

התחלנו את מסלול ההליכה באחו ירוק - מרעה הקיץ של Boz-Salkyn בגובה של יותר מ-2,000 מ'. מראות האחו הקירגזי הירוק מרהיבים - סוסים מדלגים, פרות רועות, נהרות זורמים. מסביב מנקדות את האחו מחנות יורט. לעמקים באים הקירגזים לקייץ - לרכב על סוסים, להסתובב בטבע, להקים יורט וליהנות יחד כל המשפחה. ביקרנו ביורט אותנטי ושמענו על מסורת האירוח הקירגזי ועל מבנה היורט. היורט המקורי בנוי מחומרי גלם מקומיים כמו עור פרה, עץ, צמר צאן דחוס. על הארץ פרוסים שטיחי צמר. הטמפ' ביורט נשמרת נוחה ואינה מושפעת מהחום או מהגשם. מספר גברים קירגזים התאמנו בחוץ ב"חץ וקשת". ממש פסטורלי.

מהאחו העפלנו רגלית, דרך יער אשוחים אנדמי יפהפה, לתצפית Shatyly בה שיא הגובה היה 2,500 מ'. יער זה הוא רק אחד מיני מלאן יערות אשוח שעוד נראה. לאורך הדרך צפינו אל עבר אגם Issyk Kul, "טיפה כחלכלה" מתחתינו. בהגיענו לתצפית, התקדרו השמים וגשם החל לרדת. מיד נכנסנו לנוהל שכמייה. למזלינו היו אלו רק ממטרים קלים והטמפ' נשארו נוחות. ירדנו מהתצפית חזרה לכיוון העמק, אך מיד שבנו וטיפסנו על ההר שמנגד. העפלנו תחילה לגובה 2,600 מ'. פגשנו סלע רב פרצופים, שעפ"י ואדים עוצב ע"י קרחון.

נהנינו משפע פריחה, דוגמת שיחי היביסקוס בר, נוריות וצמחים אלפיניים כמו אדלוויס - צמח לבן יפהפה במראה כוכבי, המכונה גם פרח השלג, שגובהו אינו עולה על 10 ס"מ. כך הוא מגן על עצמו מפני קור עז, ששורר בהר.

כאשר חצינו את קו 2,500 מ', ואדים בדק לכולנו סטורציה ודופק, הוא רצה לוודא שכולנו נוכל להעפיל איתו בעוד כמה ימים לגובה 3,500 מ'. בגובה 2,680 מ' במסתור היער, בין עצים מחטניים נאים בעלי אצטרובלים קטנים, הכנו קפה.

פסגת היום היתה ברום 2,860 מ', שם התיישבנו ליהנות מארוחת צהריים, שהוכנה מראש במארזים אישיים.

בהמשך ההליכה, רשמנו שיא מהיר נוסף של 2,900 מ'. ירדנו מהרכס בכיף, על הסכין (רידג'), טובלים בפריחה אלפינית יפהפייה. כמו שאומרים ברוסית, "קרסיווה". בהגיענו למיניבוסים קינחנו את המסלול, בהתאם למסורת החדשה, באבטיח (=ארבוס ברוסית) 🍉. טובים ועשירים פה האבטיחים. זה היה בדיוק בזמן, לפני שהתחיל שוב לרדת גשם.

את אחר הצהריים בילינו על שפת אגם Issyk Kul עם משפחות קירגזיות מקייצות. הגשם כבר פסק, ובכל מקרה יש הבדל בכמות המשקעים בין ההר לאגם. חלקנו רחץ באגם ומצא שהמים פחות מלוחים ממה שחשבנו, אך יותר צוננים. נשים קירגזיות אחדות נכנסו ובגד ים בלבד לגופן, אחרות נכנסו בשמלות, שהסתירו תחתן בגד ים. אולי מטעמי צניעות, אולי מטעמי דת. אפשר לשכור במקום סירת פדלים או לצאת לשעה קלה בסירה עם הקפטן המקומי.

לאחר ארוחת הערב הטעימה, חזרנו אחורה בזמן וביקרנו בחצר מלון האומנויות הצמוד לבתי הארחה בו לנו. חצר שהיא למעשה מוזיאון פתוח לכלים ומכשירים של פעם. תמצאו שם מגהצי אדים כבדים, מכשירי טלפון ורדיו, אפילו מורס. גן עצי פרי נהדר וורדים בשלל צבעים. וגם... מרפסת ליגעים, בה כסאות נדנדה ושקיעה יפה.

יום 3

יום חמישי 20/7 ג'טי אוגוז (Jeti Oguz) והעמק סביבו

היום נפרדנו מהכפר Kaji-Say בנסיעה 120 ק"מ מזרחה, לאורך גדתו הדרומית של אגם Issyk Kul, בדרכנו לעיר קארקול. תחילה, נסענו לואדי סמוך לכפר. תאמינו או לא, המקום נראה כמו זירת צילומים של מערבון.

כאן נפגשנו עם שני ציידים קירגזים הלבושים בבגד מסורתי העשוי מעור וצמר כבשים בשילוב כובע הצמר המסורתי הנקרא קאלפאק, ומעוטר ברקמה צבעונית. למבוגר שביניהם היתה חרב באבנט. השתתפנו בתצוגה פרטית של צייד בעזרת העיט הזהוב, הציפור הלאומית של קירגיזסטן.

Golden Eagle Show - תצוגת צייד באמצעות העיט הזהוב

מספרים על הקירגיזים שהם ציידים מיומנים, חיי הנדודים בערבות אסיה וברכסים האדירים של טיין שאן ואלאטו מחייבים יכולות ציד נדירות. הצייד נועד להכניע חיות טרף שמאיימות על הצאן, וגם על מנת להשיג פרווה מחממת. הנוודים בקירגיזסטן פיתחו מספר שיטות צייד בהן הם משתמשים עד היום. אחת השיטות העתיקות היא צייד באמצעות עופות דורסים. את הציפורים לוכדים כשהן עדיין גוזלים, ואז מייצרים "החתמה" בין המגדל לציפור - הקשר בין הצייד לעיט הוא ממש קשר משפחתי, ומאלפים אותן לצוד. הגברים הביאו עמם סוס, כלב ציד שחור ושני עיטים, יותר נכון שתי עיטות (אחת בת 8 והשניה שנה וחצי) מרשימות ביותר. המבוגר שבציידים אמר שנקבת העיט חזקה וחכמה ועל כן ציידת מצויינת. תוחלת חייו של העיט עד 60 שנה. ניתן להעריך את גילו לפי צבע נוצות זנבו - ככל שהנוצות בהירות יותר, כך גילו צעיר יותר. העיטים הגיעו מכוסי עיניים והשמיעו קולות ציוץ עזים. הצייד נשא על זרועו כפפה מעור פרה, שמכסה את האמה והעיט אחז בטפריו את הכפפה. תשמעו, העיט ממש כבד (גמאני ניסיתי בעצמי), ולדמיין שהצייד המיומן רכוב על סוס בזמן שהוא אוחז בעיט... שאפו. היתה לנו הזדמנות להתרשם מאיך צדים, הלכה למעשה (תצוגה בלבד!). בתום התצוגה, נענו להצעה להצטלם אוחזים בעיט – בין אם על הסוס או בעמידה על קרקע בטוחה.

בדרכנו לעמק האגדות Skazka, כשחלפנו ליד פסל גדול של דמות היושבת במעין ישיבה מזרחית, סיפר לנו ואדים על מאנאס, הגיבור הלאומי הקירגזי, אבי האומה. בזכות מסורת ארוכת יומין, עלילות הגבורה של העם הקירגיזי, סופרו והועברו מדור לדור כתורה שבע"פ. רק לפני כמאה שנה, הועלה לראשונה על הכתב "האפוס של מאנאס" – אפוס לאומי עתיק-יומין, בן כאלף שנה, מהארוכים בתרבות העולמית. עד אז לא הייתה שפה קירגיזית כתובה והעלילות והסיפורים יוצאי הדופן סופרו לקבוצות של אנשים בכל הגילאים ומכל שכבות העם. למספרים, ביניהם ילדים, קוראים "מאנאסצ'י" – מספרי מאנאס. מדובר במשוררים בעלי הכשרה מיוחדת שעל-פי-רוב שרים את האפוס בליווי כלי נגינה בעל שלושה מיתרים, המכונה קּומוז. הם נחשבים לנכבדי העדה וזוכים לאהדה כאנשי רוח. האפוס משחק תפקיד מרכזי בתרבות הקירגיזית, והוא מוצג על ציוני דרך רבים ומונומנטים. באשר לעתיקותו של האפוס, יש כמה דעות, האחת גורסת שהוא נוצר במאות השביעית עד העשירית, כאשר הקירגיזים חיו ליד נהר ינאסי. גרסאות אחרות מתארכות אותו למאות מתקדמות יותר. בכל מקרה, כנראה שאותו מונומנט עליו חלפנו בדרך, קשור באחד ממספרי האפוס.

הגענו לפארק קסום בעל נוף הרים צבעוני, שאגדות רבות נרקמו סביבו. הרגיש לי כמו גן שעשועים של הטבע. יש במקום תצורות סלע ייחודיות צבעוניות, אפשר לטפס עליהן, לגלוש מהן, להציץ דרך פתחים בסלע, להסתתר.

באחת האגדות מסופר על דרקון 🐉 שאהב בחורה שלא החזירה לו אהבה. בזעמו גרם ליצירת הבלאגן בשטח - תצורות הסלע שראינו. הגשם שירד, הפך את המעלה הגדול לחלקלק ואת האתר לבוצי למדי. עלינו לרכבים לא לפני שקבלנו ניקוי יסודי של הנעלים המלאות בוץ... ממש כך, על כסא ישבנו, בזמן שהנהגים עזרו לנו לחלוץ נעליים, ולהכות בנעל כך שהבוץ יפול ממנה.

ארוחת צהריים בבית משפחה בעיירה Genish

סמטה קטנה, שער גדול, המארחת המחייכת שלנו פתחה את שערי ביתה, חושפת שלוש שיני זהב נוצצות. הגינון בחצר הבית היה מאוד מושקע, ורדים נהדרים התערבבו עם עמודי תפרחת צבעונית של חוטמית זיפנית. שטפנו ידיים במים שנמזגו מתוך משפך.

בחצר ניצב, כמיטב המסורת, יורט 🎪. התחלקנו בין שולחן גבוה לנמוך שנמצא ביורט. נשות הבית התרוצצו סביבנו, פשוטו כמשמעו. המארחת שפתחה את השער היא המבוגרת האחראית שבחבורה, הסבתא והאמא שיש לה 18 נכדים. ילדונת קטנה בת שלוש, העונה לשם "פטימה", היתה סקרנית מספיק להתרוצץ אחר הנשים הבוגרות ובשלב מסוים טיפסה לזרועותיה של סבתה.

כמיטב המסורת הקירגזית התחלנו בכוס תה ירוק, של "שיברץ", צמח שאספנו אתמול בירידה מההר. המארחות דאגו למלא את כוסותינו בכל עת שמפלס התה ירד מעט. נהנינו מסלט ירקות טריים, מרק שהוגש בצלחת פורצלן ותבשיל ירקות ובשר. על השולחן היו מונחות כמובן ריבות ביתיות ולחם קלוי. אין כמו אירוח בבית משפחה מקומית, כדי להרגיש את הדופק הלאומי. המארחות היו חביבות, מנומסות, רוכשות כבוד למבוגרת האחראית. נפרדנו מכולן ויצאנו לדרכנו שבעים ומרוצים.

נסענו הלאה מזרחה כשעה, נכנסים לתוך אזור המאופיין במסלע אבן חול אדומה. עצרנו ליד סלע גדול השבור לשניים, מזכיר אייר לב שבור, ונקרא על שום כך "הלב השבור 💔".

המסלע האדום בשילוב עם האחו הירוק מהווה השראה, כך מסתבר, לאומנים. בסביבה היו פזורים ציירים, כל אחד/ת שקוע ביצירתו על קנווס הפרוס מול הנוף. הרוח שהבריחה אותנו לחטוף מעיל קל מהרכב, לא הטרידה אותם. היו בסביבה גם דוכני מכירה של דבש, המאופיין בצבעו הבהיר וצמיגותו.

מסלול הליכה: עמק ״שבעת השוורים״ כ-4 ק"מ סביב קו גובה 2,500 מ', גובה מצטבר 350 מ'

מהלב, המשכנו בנסיעה עד לכניסה לעמק שבעת השוורים (Jeti-Oguz). כאן יש תצורת מצוק אבן חול אדומה, המכונה בפי הקירגיזים "מצוק שבעת השוורים". צורת הסלע היא תוצר של תהליך בלייה מתקדם של סלע הגרניט השולט באזור.

בחודשי הקיץ, מאמצע יוני עד ראשית ספטמבר, העמק הזה מהווה מקום אידיאלי למפגש עם הג'אילו, מרעה הקיץ הקירגיזי. בעמק הירוק והרחב משתכנות עשרות משפחות, המשאירות מאחור את בתי הקבע שלהן בכפרים, ובונות בעמק אוהלי יורט לבנים המנקדים בחינניות את האחו. מהעמק העפלנו בנסיעה בנופי הרים נישאים ונהר שוצף. חצינו את הנהר בעזרת גשרי עץ, בדרך למסלול הליכה למפל בגובה 30 מ', Maidenly plates.

פגשנו המון משפחות מקייצות, בתוך מתחמי מגורים הכוללים מלבד יורטות, צריפוני שירותים, שולחנות ואפילו יורט זוגי לנשואים טריים. המשפחות הביאו עימן גם את חיות המשק – תרנגולות, סוסים, חמורים, צאן. הגשם הרב שירד ביממה האחרונה, הפך את מסלול ההליכה למפל בוצי מאוד. הנוף הירוק, רכסי ההרים המושלגים והיערות, הרחיבו את ליבנו. הלכנו בזהירות יתרה בשביל צר במסלול קצרצר.

כשחזרנו, לעמק ילד אחד, אולי בן 7, נראה רכוב על חמור ללא אוכף. הוא התאמן בחציית אחד הפלגים. אולי תופתעו לדעת שהוא הצליח בקלילות. הילדים בקירגיזסטן יושבים בפעם הראשונה על גב סוס/חמור כשהילד יודע ללכת ולרוץ באופן עצמאי.

אחת המשפחות המקייצות קיבלה אותנו לאירוח ספונטני, הוגשו לנו "ליפשקה" - לחם מקומי מטוגן או לא, ריבת פירות יער = "ורניה" וחמאה רכה. הכל home made תענוג לחיך, בשילוב עם קפה מהביל משלנו "נחלה". למדנו לומר "רחמאת" = תודה בקירגיזית. מעמק שבעת השוורים המשכנו בנסיעה לעיר Karakul.

קארקול, בירת מחוז איסיק קול בצפון-מזרח קירגיזסטן, ממוקמת בסמוך לקצהו המזרחי של אגם איסיק קול, כ-150 קילומטרים מהגבול עם סין, וכ-310 קילומטרים מבישקק. קארקול, שהוקמה ע"י מהגרים רוסים בשנת 1869, נקראה בחלק משנות השלטון הסובייטי פְּרְזֶ'בַלְסְק ע"ש הגאוגרף והחוקר ניקולאי פרז'וואלסקי, שחקר את מרכז אסיה, והלך לעולמו בעיירה זו. קארקול היום היא העיר הרביעית בגודלה בקירגיזסטן ומתגוררים בה למעלה מ- 80,000 איש. המיעוטים האתניים הגדולים ביותר בעיר הם רוסים (17%) ואויגורים – מוסלמים ממוצא סיני (3.9%).

ארוחת ערב ולינה במלון My Hotel Karakul - יופי של מלון! לחץ המים במקלחות והטמפ' תעתעו ברבים מאיתנו – ככה זה לעיתים כאשר מגיעה קבוצה גדולה אשר רוצה להתקלח בו זמנית (:. על כל פנים, ארוחת הערב היתה מעולה וכללה שלוש מנות - סלט, מרק, שניצל ופירה ברוטב צ'ילי מתוק וגם קינוח. ה-Amareto שהבאנו מאיסנטבול, תיבל יפה את ארוחתינו. בקירגיסטן אמנם רוב האוכלוסיה היא מוסלמית, אך אין זה מונע מהם לשתות אלכוהול (הנהגים זהירים ולא שותים, בשל מכמונות אנושיות של אלכוהול בדרכים...). כמו שאתם מבינים, רעבים לא יצאנו גם היום!

יום 4

יום שישי 21/7 ג'ירגלאן (Jyrgalan)

נסענו מקארקול מזרחה לעמק ג'ירגלאן הנמצא באזור הגבול עם קזחסטן. תודו שזה שם מדליק, המתגלגל על הלשון. הכפר ג'ירגלאן התחיל כעיירת כורי אורניום (לא מועשר, אין סכנת קרינה) ופחם, אם כי כיום כמעט ואין בו דבר מלבד עסקי תיירות. אנחנו התארגנו היום על תוכנית ההליכה של מחר 😊, במסלול קל יותר וזאת בשל מזג האוויר החורפי הצפוי וענני הגשם הקרבים. ככה זה פה בהרים השמיימים, מזג האוויר משתנה במהירות.

מסלול הליכה: מג'ירגלאן לאגם Turnaly-Kul, כ-12 ק"מ ב-6 שעות סביב קו גובה 2,700 מ' וגובה מצטבר 1,130 מ'

כעבור שעת נסיעה הגענו לעמק ג'ירגלאן . 14 ק"מ לפני הכפר, נפרדנו מהכביש לטובת דרך עפר ומשם נסענו עוד 20 דקות. בכניסה לכפר ניצב פסל כסוף בדמות כורה פחם ואף ערימות פחם שחורות, המעידות על המכרה שפעל במקום בתקופת השלטון הסובייטי. מאז, תושבים רבים נטשו. יש במקום אתר סקי לא מסודר כמו שאתם מדמיינים באירופה, אלא יותר free style. במסלולינו העפלנו מעל הכפר ג'ירגלאן, מטפסים לצד עצי אשוח ונחל זורם. יורם, שהלך לצידי חייך מאוזן לאוזן, "אני שומע כעת את המנגינה הנעימה ביותר לאוזן – מי נחל זורמים". הקשבנו למנגינת הטבע ונשמנו בהנאה אוויר הרים שמיימי 😍.

המשכנו מעפילים עד גובה 2,700 מ'. העננים היו אמיתיים, גשם קל ירד עלינו. עצרנו לקפה לצד עצים, כדי להימנע ככל שניתן מהגשם, ששמע את תפילתנו הצנועה והלך ונחלש. לאורך הדרך היתה פריחה מטורפת - שלל פרחים במיטב הגוונים.

חצינו עמק ובו עדר סוסים 🐎🐎🐎 - הורים וסייחים. בצהריים, כעבור 7 ק"מ, נגלה לנו האגם הקטן.

לשמחתנו השמש הגיחה וזרחה עלינו, טיפות גשם נצצו על העלווה סביב. ערכנו פיקניק במקום. במים פיזזה להנאתה משפחת ברווזים. סיימנו את המסלול בעמק ג'ירגלאן.

ארוחת ערב בהשראת המטבח הסיני

הערב התארחנו בבית משפחה דונגאנית. הדונגאנים הם מיעוט סיני מוסלמי, המתגורר במרכז אסיה. קהילה בת כ-3,500 איש, מתגוררת באזור אגם Issyk Kul. הדונגאנים מדברים בשפת הדונגאן, שייחודה הבולט לעומת שאר השפות הסיניות הוא בשיטת הכתב הנהוגה בה - הדונגאן נכתבת בווריאציה של הכתב הקירילי ולא באותיות סיניות. מיעוט מוסלמי זה ברח מסין כבר לפני כ-150 שנה בשל רדיפות. בקירגיזסטן אנשיו זוכים לחופש דת. התקבלנו בחדר פרטי, בו הוגש לנו מבחר מנות טעימות בהשראת המטבח הסיני. החדר הוא אחד מכמה חדרים המקיפים חצר פנימית ובה אדניות ועציצים עם גרניום ריחני. המנות בארוחה כללו הרבה ירקות ובשר המתובלים ברטבים פיקנטיים. האורז הוגש בצורת הרים קטנים אישיים, בצלחת גדולה. הוגשו גם אטריות לגמן. אטריות שמנמנות, המזכירות פסטה והגיעו לקירגיזסטן בהשראת המטבח הסיני. המבשלת, העונה לשם "פטימה", לא רק בישלה טעים מאוד אלא יצאה לשוחח עמנו ולענות לשאלותינו. מהקהל הישראלי שארחה עד היום, למדה לומר "עירית שומית". כנראה כולם שואלים מהו הסלט הירוק הנפלא והמילוי של הכיסונים הקטנים – תאווה לחיך. מכיוון שזו פעם שנייה שאנחנו פוגשים את השם פטימה, אזכיר כי עיקר אוכלוסיית קירגיזסטן היא מוסלמית סונית. פטימה היתה בתו של הנביא מוחמד ועל פי המסורת המוסלמית, היא האישה החשובה ביותר באיסלאם. לכן אין זה מפתיע ששמה מוענק לבנות רבות.

יום 5

יום שבת 22/7 העפלה ל-Issyk-Kul Scallops בגובה 3,330 מ'

היה זה יום הליכה משובח ביותר, הן ביופיו והן בגובהו וכמובן עם תמורה נאה למאמץ אותו השקענו. ואדים ראה יום טיפוס זה כיום התאקלמות לפני יום העפלה ל-Ala Kul בגובה 3,500 מ'. בכוח רגלינו ובמלוא ראותינו העפלנו ל-3,000 מ' תוך שעתיים וחצי ומשם לא רחקה הדרך לפסגה ששיאה 3,330 מ' או 3,400 – תלוי במד הגובה בו הסתכלנו. היום הצטרף לקבוצה מדריך מנוסה בשם מישה, ששימש כמאסף. מישה הוא איש הרים וותיק ונחמד. מה שיפה אצלו, שבמקום לתת יד הוא מסביר איך ללכת. מאוד חשוב! לתת חכה ולא דגים. אהבתי.

מסלול הליכה: למעלה מ-14 ק"מ, 7 שעות, גובה מצטבר של 2,379 מ', פסגת Isuukulskie Grebeshki

כמו כל מסלולי הטיין שאן, התחלנו את ההליכה בעמק ירוק יפהפה. העלייה היתה תלולה מאוד אך עשינו זאת “Step by Step” בנחת, בקצב טוב שהכתיב ואדים.

בהגיענו לחלק העליון של הרכס, הנחנו תרמילים והעפלנו 70 מטרים נוספים לפסגה, שממקום עומדנו נראתה כמו כתר סלע בקצה ההר. מקטע אחרון זה הינו בעל מסלע מעט מאתגר בהשוואה לאחו התלול בו טיפסנו. ואדים היה לחוץ מאוד שלא נחליק, זה לא קרה – הלכנו בזהירות מירבית. מכתר האבן אליו הגענו ועליו הנפנו את דגל המולדת, צפינו על העיר קראקול ועל אגם Issyk Kul. ציפורים גדולות ונשרים דאו מעלינו.

תוספת ההליכה אל הפסגה, אל ה"צופצ'יק" של הרכס, הוסיפה לנו בגובה 70-80 מטר. היה זה מעין ת'שופר, על עמידתנו בלוח הזמנים למסלול. ועל כך אף קבלנו בערב תעודת הוקרה:

Awarded for climbing to the top Issuk-Kul scallops Height 3330m

מי שאוהב כמונו פסגות, לקח נשימה ארוכה והתבונן בשקט על הפסגות שהציצו עלינו מכל כיוון, גבוהות או נמוכות יותר. מושלגות יותר או פחות.

לרגע אחד ראינו את זנבה של מרמיטת ההימלאיה, שרצה בין הסלעים. המרמיטות הן מכרסמים החיים בקבוצות משפחתיות הישנות שנת חורף ובקיץ ניזונות מצמחיית הכר ההררית המשגשגת. וואו איזו פריחה משגעת! פריחה מושלמת עם אינסופ מינים וזנים בשלל גוונים, לא פלא שהמרמיטות נהנות כאן. הטורפים העיקריים שלהן הם עופות דורסים ונמר השלג (אנחנו לא פגשנו אותו).

לאחר התייחדות עם הטבע, חזרנו לעמדת 3,300 מ' לארוחת הצהריים. "ככל שהעלייה קשה, הירידה קשה עוד יותר" אמר שי, ודעתי כדעתו. העליה מאתגרת את הריאות, בעוד הירידה את הברכיים. צלחנו כמובן את המסע מטה. בשעה 18:15 כבר פצחנו באכילת האבטיח המסורתי לטרק שלנו, על גדות הנהר שחוצה את העמק.

ארוחת ערב קירגיזית בקארקול, במסעדת Ethnic Cafe Dastorkon

פירוש שם המסעדה, "דסטורקון", בתרגום חופשי -"שולחן ערוך". כאן זכינו ליהנות ממטעמי המטבח הקירגזי. מדובר במסעדה מודרנית אך האירוח שומר על מיטב המסורת המקומית. גולת הכותרת היא מגוון המנות האותנטיות. כדי לכבד את המסורות העתיקות בבישול והגשה, מתחייב שכל המנות עשויות מירקות טריים, בשילוב עשבי תיבול ארומטיים ובשר עסיסי.

אז מה אכלנו? על השולחן היו סלטי ירקות, חצילים מטוגנים ומתובלים, בצקיות מטוגנות, אותן טבלנו בשמנת טרייה. כמנה ראשונה, הוגש לנו מרק כתום עם לימון וקרוטוני לחם. לאחריו, כיסוני בצק מאודים, הנקראים סמסה ומזכירים "חינקלי" גיאורגי, וגם נאכלים באותו אופן – יוצרים עם השיניים חור קטן ושואבים את המילוי, בשר ובצל מטוגן. או אז הגיעה המנה העיקרית - 🍗 🥩 ששליק – רבותיי וגבירותי, ויסלחו לי הצמחונים והטבעונים, הקירגזים הם עם של נוודים ציידים, בשר הוא הבסיס לכל ארוחה. המלצרים הביאו לשולחן פלטת בשרים אדירה, שזה עתה יצאה מהמנגל. בלב הפלטה, להבת אש בכלי מתכתי. היו שם צלעות כבש, סטייק בקר, נתחי עוף וקבבים. כל אלה הוגשו עם הרבה מאוד בצל חי מעל. הצמחונים קבלו שיפודי ירקות. לצד הבשר היו תפוחי אדמה אפויים עם תיבול משובח – תפ"א הוא הפחמימה הנפוצה והמוגשת בכל מיני גרסאות ותבשילים – בין אם במרק או כפירה או אפויים ואפילו כמו הערב על שיפוד.

המסעדה גדולת ממדים עם אפשרות ישיבה בחוץ או בפנים. מה שנחמד למי שיושב בחוץ, מקבלים מן תא כזה עם וילון, המאפשר פרטיות והמעוניינים משאילים נרגילה.

ברחבת המסעדה התקיים מופע מוסיקלי בו שלושה קירגזים צעירים הפליאו לנגן בקומוז - כלי הנגינה העתיק, הנחשב לכלי הנגינה הלאומי של קירגיזסטן ולאחד מסמליה הלאומיים המובהקים. הקומוז בנוי מפיסה אחת של עץ (בדרך כלל עץ משמש) ומשלושה מיתרים.

הערב המרגש הסתיים בענקת התעודה אותה הזכרתי. כל אחת ואחד מאיתנו שטפס.ה היום לפסגת 3,330. יישר כוייח! באשר לואדים, אדגיש שהוא באמת משהו מיוחד! משקיען אמיתי, הנותן את הלב והנשמה. גם אם לא שיתף אותנו בכל רזי הארץ, הוא איש שטח מעולה.

יום 6

יום ראשון 23/7 – חווית נסיעה ב- KAMAZ אל עמק הזהב, אלטין ארשאן (Altyn Arashan)

היה זה יום של מנוחה במעיינות מרפא 🤣. כשמדברים על מנוחה, נשמע כאילו יכולנו ממש לישון בדרך... ממש לא. בבוקר, בחניית המלון, המתין לנו רכב עצום ממדים, באמצעותו נסענו בדרך לא דרך אל המעיינות החמים.

מדובר ברכב צבאי רוסי המכונה Kamaz , שהוסב לרכב שטח. הרכב נראה כמו אוטובוס גבוה או משאית גדולה, עם תא נהג מופרד. תא הנהג היה בעבר חלומו של כל נהג צבאי: תלת מושבי, בעל בידוד קול וחום, מצויד בגג נפתח, ובעל מושבים מתכווננים. תא הנוסעים היה מצויד בכפתור האדום, עליו התבקשנו ללחוץ במידה ויהיה לנו צורך בעצירה ביולוגית או אחרת, אחרת אין מצב שהנהג יוכל לשמוע אותנו. התקרה והכסאות היו מרופדים, והחלונות מעוטרים בוילונות. הרכב ללא מיזוג אוויר אלא חלונות קטנים פתוחים לצורך איוורור.

הרכב בעל יכולת עבירות מדהימה עם 6 צמיגי ענק גבוהים ומערכת היגוי מתאימה והמון עשן שהוא פולט תוך כדי מאמץ. כדי לטפס לרכב, נדרשנו למספר מדרגות שהונחו בכל פעם בכניסה לרכב. והנהג, אוהב את רכבו! הוא פיקח עלינו – שלא נדקור את הריפוד עם מקלות ההליכה, וכד'. בכל ירידה הוא אחז סיגריה בידו, אך פניו לא נשאו אפילו בדל חיוך. הוא בדק את הצמיגים. התבונן בנו אך לא ניסה לתקשר או להיות "הנהג שלנו חברמן".

אזור אלטין ארשאן או במילים אחרות, מעיינות הזהב, נגיש אך ורק בהגעה ברגל, בג'יפים אמיתיים או במשאיות ענק, דוגמת ה-Kamaz. הדרך משובשת בלשון המעטה, יש בה עליות ומורדות תלולים כמו גם בולדרים ענקיים, עצים צפופים ונהר שוצף לאורך כל הדרך.

מזג האוויר היה שמשי וחם. במהלך הנסיעה, עצרנו 3 פעמים והלכנו שלושה מקטעים כ-3.5 ק"מ סה"כ.

כעבור קצת יותר משעתיים - כולל נסיעה והליכה מקארקול הגענו אל אזור מעיינות הזהב. המעיינות, מתנת הטבע, הן תוצר של פעילות גיאולוגית געשית מתחת לפני האדמה. עמק המעיינות מוקף בשלל פסגות דרמטיות, אחדות מכוסות קרח, אחת מהן מתנשאת לגובה 4,700 מ'. לא מדובר במרחצאות ברמה גבוהה, אבל גם שלוש הבריכות הקטנות החמות עשו את העבודה - הרפייה לשרירים ולנפש.

בתום הרחצה, סעדנו ארוחת צהריים במקום, שכללה מרק אדום (בורשט). פגשנו כמה מוצ'ילרים ישראלים, שספרו לנו על הטרק שלהם, טרק קארקול, שארך מספר ימים בשטח וכלל את העלייה ל-Ala Kul ולפס בגובה 3,900 מ' מעל האגם. הם בקשו לתפוס איתנו טרמפ חזרה לקארקול אך נהג ה- Kamaz התנגד, כנראה מכיוון שלא רצה לפגוע בפרנסתם של נהגי ה"מוניות" – רכבי שטח קטנים הרבה יותר שהיו שם וחיכו לנוסעים.

בדרך חזרה, הרכב הגדול פילס דרכנו מעל בולדרים ענקיים והתחכך בעצים. אנחנו טולטלנו כהוגן, עד כי מד הצעדים שלי התבלבל מאוד הוא מנה בנסיעה לפחות 20 אלף צעדים (:. מספר הק"מ הספורים אותם הלכנו, תחת קרניה הלוהטות של השמש, הולידו שיזוף סנדלים, על כך יעיד חברי שייקה . חזרנו לקראת ערב לקארקול, לארוחת ערב במלון. הפעם הפתיעו את הצמחונים ואת מי שרצה בפורל מטוגן 🐟.

יום 7

יום שני 24/7 – עלייה למחנה הבסיס של אגם Ala Kul בעמק קארקול

נסענו כבר דרך של כחצי שעה עם ה-Kamaz שהוריד אותנו לפני גשר עץ נטוי על הנהר. הגשר נראה כאילו עומד להתמוטט. חצינו את הגשר ברגל בהנחה שהוא בטח לא יחזיק את משקל הטונות של הקמאז, שהוביל אותנו עד הלום. מכאן התחלנו את מסלול ההליכה.

מסלול הליכה: 12 ק"מ ל-Base camp של Ala Kul בגובה 2,540 מ'

היה זה מסלול נוח וקליל בנוף מרהיב, לאורך הנהר. ואדים המליץ מראש להצטייד רק בליטר אחד של מים, מכיוון שלכל אורך הדרך ניתן למלא מים קרים וצוננים ממעיינות הנשפכים לנהר. אכן כך. מישה הנאמן, ליווה אותנו על גבי תלת אופן ממונע, עליו נשא את ציוד הלילה המועט שלנו ואת הציוד להכנת קפה.

חנינו לקפה בעמק יפה עם פלגי מים שוצפים ועדר סוסים 🐎. סייח חמוד אחד משך את תשומת ליבנו – הוא נראה רך נולד אול בן יומיים. התבוננו בו בזמן שהתאמן בריצה קלה, תוך כדי מנוחה ויניקה. כדאי לו ללמוד לרוץ ומהר, כדי לא לשמש טרף קל לאף אחד. למרות שנראה כאילו מדובר בסוסי פרא, מסתבר שאין ממש דבר כזה בקירגיזסטן. הסוסים האלה שייכים למשהו. משהו שהוביל אותם לרעות בעמק בחודשי הקיץ. אך בסוף הקיץ (אם לא בסופו של כל יום), יאסוף אותם חזרה לאורוות.

עם התקרבנו למחנה הבסיס, היה עלינו לחצות שני גשרי עץ מעל הנהר השוצף. ואדים הדהד בקולו "חברים וחברות", וקיבל את מלוא תשומת הלב. הוא לימד אותנו איך חוצים גשרי עץ מתנדנדים או צרים – ראשית, משחררים את רצועות התרמיל, כדי שאם ניפול למים נוכל להתנתק מהתרמיל בקלות. אוחזים במקלות ביד אחת אופקית, שלא יגעו בגשר. כדי לחצות זוקפים את גופינו וראשנו ומסתכלים קדימה. עוברים אחת אחד.

מחנה הבסיס, השוכן בעמק יפה, מורכב מכמה יורטות ומאוהל מטבח. המשפחה החביבה, בעלת המקום, עסקה בבישול – חיתוך וקיצוץ של ירקות טריים ותפוחי אדמה. ניכר שגם במקום מרוחק זה אנחנו עומדים לקבל ארוחת ערב מושקעת. בינתיים הגישו לנו תה ולצידו לחם לבן וריבה, תופתעו וודאי לשמוע שמדובר בריבת אבטיחים. במדינה זו לא זורקים אוכל! קליפות אבטיחים נאכלות למשל ע"י פרות אך במקרה זה, הוכח לנו שאפשר להכין ריבה גם מקליפות אבטיח. איך עושים זאת? מבשלים בסיר גדול את קליפות האבטיח שקולפה מהם הקליפה החיצונית ( בצבע ירוק כהה), כלומר מבשלים רק את המקטע הלבן הבשרני. הריבה יצאה ממש טעימה ולא מתוקה מדי.

הסתובבנו במחנה היורטות. הסביבה היתה קסומה: מים, סוסים, אשוחים, פסגות דרמטיות הביטו עלינו מלמעלה. מסתבר שמפלס המים בנהר משתנה במהלך היום - בדרך כלל בבוקר המפלס הוא הנמוך ביותר. ואדים הצביע על שני סלעים בצבע שונה מהאחרים, הוא סיפר שהם התגלגלו ונסחפו לכאן, בחודש האחרון. גשמים עזים ובעלי חיים מהווים סכנת מפולת תמידית מרכסי ההרים. מלבד יורטות הלינה והבישול היה במקום גם מבנה לסאונה. ולהבדיל, היה גם מבנה שירותים "בול פגיעה" ובו חדרון לנשים וחדרון לגברים. בחדרון הנשים היה ווילון, אך ברגע שהסטתי אותו הסתבר לי שבמקום יש שלושה בורות לעשיית צרכים אך ללא מחיצות ביניהם, ללא אינטימיות ועם הרבה זבובים. המבנה דומה ל"לטרינה" ציבורית מהתקופה הרומית (מבנה לעשיית צרכים) אך ללא תעלת מים השוטפת את התוצרים החוצה. השירותים היו ממש לא מזמינים! אשר על כן העדפנו למצוא שירותים טבעיים מתאימים יותר, דוגמת סלעים ובולדרים שהסתירו את ישבננו הענוג.

בלילה זה התחלקנו לשני אוהלי יורט, אחד לבנות והשני לבנים. היורט של הבנות היה מורכב מבדים פרחוניים בגווני ורוד פוקסיה. ממש יפה. בכל יורט היתה אפילו מנורה, שהודלקה עם הפעלת הגנרטור, לאחר רדת החשיכה. המזרונים הונחו ע"ג משטחי עץ. קבלנו מהמארחים שק שינה ושמיכה אישיים. לא היה מאוד קר בלילה זה, טמפ' נוחות. מי שלא היה עייף מדי, יכל לשבת מחוץ ליורט ולצפות בכוכבים. לא כל יום נחשפות לנו קבוצות הכוכבים, במלוא הדרן.

יום 8

יום שלישי 25/7 – היום לו ציפינו, יום הטיפוס לאגם Ala Kul

התחלנו את הבוקר לאיטנו בשעה שש. מזדחלים החוצה מתוך שקי השינה, היישר אל הברז היחיד בעזרת מימיו הזורמים צחצחנו שיניים. ארוחת הבוקר כללה לחם מטוגן, דייסת שיבולת שועל האופיינית לארוחת בוקר קירגזית, שהוכרזה ע"י ואדים כ- Energy, ועוד. ארזנו את ארוחת הצהריים, הצטיידנו בליטר מים ויצאנו לדרך. ואדים הבטיח שלאחר שעה וחצי טיפוס נוכל למלא מים צוננים ממי הנהר הזורמים.

מסלול הליכה: 15 ק"מ ל- Ala Kul ובחזרה, הגעה לרום 3,500 מ' – כ-12 שעות הליכה

יצאנו אל הדרך קצת אחרי השעה 7. חצינו את שני גשרי העץ אותם פגשנו אתמול, כמו גם, גשר עץ גדול ומתנדנד יותר, מרחק כמה דקות הליכה, היישר אל מסלולינו במעלה ההר. זוכרים? העלייה הראשונה בכל יום היא העלייה הקשה ביותר, אך היום לא יכולנו להרשות לעצמנו הרגשה שכזו. לפנינו 5 ק"מ של טיפוס והעפלה אינטנסיביים, 1,000 מ' בשיפוע, שחלקו חד מאוד. החלק הארי של שעות היום הוקדש לעלייה ופועל יוצא, החלק השני, הלא מבוטל, הוקדש לירידה.

חצינו את גשר העץ, לגדה המזרחית של עמק קראקול, היישר לתוך היער המוצל. מזג האוויר הטוב היה איתנו, ככה זה כשיש קבוצה עם "קארמה טובה" אמר ואדים. השביל בתוך היער היה מסומן, באופן מקורי בעזרת דיסקים. מה שנקרא שימוש משני, כי לא זורקים שומדבר. בשלב מסוים, נפרדנו מהיער והמשכנו עולים מעל קו העצים, אז גם נחשפנו לשמש ולבולדרים גדולי ממדים. בדרך, בגובה 3,000 מ', במקטע מישורי קטן, פגשנו מחנה יורטות קטנטן, שבמרכזו ברז עם כיור ומראה קטנה (היתה חסרה במחנה שלנו). חלפנו על פני המחנה, ממשיכים מעלה, לאורך נהר הקורגרטור, הנהר העצום שיורד מאגם Ala Kul וזורם לעמק בו טיילנו אתמול. בשלב מסויים, במקטע מישורי יחסית הקרוב לנהר, נכנסנו שוב לקטע מיוער שבליבו היער יש בקתת עץ שנקראת Kurgak Tot או בקתת סירוטה (Sirota) .

כאן עשינו הפסקת קפה. ואדים ציין שבקתה זו יכולה לשמש אחלה נקודת עצירה ומכסה, במקרה ומעבירים כאן את הלילה, במיוחד אם הוא קר ו/או גשום. בצידה של הבקתה מצאנו מקומות ישיבה חצובים בעץ וגם עצים, שמתאימים למדורה עם עדות מפוייחת לכך שמטיילים רבים השתמשו במקום. בזמן שכרסמנו משהו קל, הופיע סנאי אדום. סנאי אדום הוא מין של סנאי ממשפחת הסנאיים החי ביערות ממוזגים ברחבי אירואסיה. הסנאי הזה נראה לי מחוייך, כנראה ידע שנוכל לכבד אותו במיני אגוזים, אגוזי קשיו עשו את העבודה. הוא קיפץ לו בשמחה, תפס בגפיו הקדמיות את האגוזים, התיישב על רגליו האחוריות וחשף בטן לבנה. אוזניו הארוכות, נשארו קשובות לסביבה. זנבו האדום והשעיר הזדקר מעלה. אנחנו קראנו לו "חמודי".

לאחר האתנחתא הסנאית, המשכנו בדרכנו מעלה. מכאן, הלכנו ממש לאורך הנהר. העצים נעלמו וקרקע רוויה בסלעי סחף הובילה את השביל שהתעקל דרומה וטיפס כמעט ללא הפוגות עד לאגם .Ala Kul השביל מסומן אמנם בדיסקים, אך לעיתים הסימון נעלם בגלל מפולת סלעים, שיוצרת בולדרים. העלייה של Ala Kul הייתה מרובה במסלע גרניט ומסלע מותמר מלפני ...50 מיליון שנה).

קטע הטיפוס האחרון לאגם, מתחיל למרגלות המפל הענק, הנשפך ממוצאו של של אגם Ala Kul. התבוננו משתהים מעצמתו של הזרם ובמקביל מתרשמים מהעליה המאוד תלולה שעומדת לפנינו.

זוג אחד, שהחל לעלות את העלייה קצת לפנינו, נראה מתאמץ מאוד. בעיקר הגבר שסחב תרמיל שנראה בגודל מקרר. שלושה איטלקים שירדו מטה, אמרו לי שמקטע העלייה בין המפל לאגם אורך לפחות חצי שעה. לא יודעת כמה בדיוק זה לקח, אך היה זה מקטע יותר מאתגר מקודמיו. שווה כל צעד!

ברגע שהגענו לאגם, כמו נפתח קער אדיר בין ההרים. זיהיתי את המעבר למסלע כהה יותר, מרוסק יותר והאגם הטורקיזי ניצנץ במשובה כמו אומר "”You made it. המראה היה מרגש, אגם אלפיני בגובה של קצת יות מ- 3,500 מ', ששטחו, כך אומרים, כ-1 קמ"ר – ממקום עומדנו לא יכולנו לראות את מלוא אורכו אך רוחוב לא עולה על 700 מ'. כאן פרסנו את ארוחת הצהריים.

ברגע מסויים התחילה תנועת עננים אפורים, שנראו תחילה כאילו ממטירים גשם אי שם בעמק. כאן נחשפנו לסוד שמו של האגם. פירוש השם Ala Kulהוא 'אגם מגוון' - האגם שמשנה את צבעיו ושקיפותו בהתאם לשמש ולרוח - מראה נשגב. מטייל רוסי בשם פוטימצוף היה הראשון שביקר ביודעין באגם בשנת 1811. הוא נתן תיאור טוב שלו, והזכיר סלעים בצבעים שונים באגם, ואת הרוחות הזועמות המנשבות סביבו. הנפנו את דגל המולדת והצטלמנו בגאווה רבה. ראו את הצילום הבא, כל הזכויות לאיתן שלנו (:.

לא היינו לבד ליד האגם. הגיעו אחרנו טרקיסטים בודדים, זוגות וקבוצות שבחרו לישון כאן. על גדת האגם ניתן למצוא מספר נקודות עם מחסות רוח עשויים מאבנים. אנחנו הבטנו בשמים, הקשבנו לרעמים והבנו שדרכנו מטה עלולה להיות רטובה. בכל זאת, התעכבנו דקותיים כאשר השמש הבליחה לרגע, כדי ליהנות מתמונה מוארת של האגם.

ככל שהעננים התווספו, ואדים הכריז "יאללה"! העמסנו התרמיל, טענו המקלות (המהדרין האריכו אותם). במזל גדול, החלק המאוד תלול של הירידה עבר ללא אף טיפת גשם. הגענו עד המרפסת הצופה למפל והמשכנו יורדים. או אז הרוח התחזקה, השמים התקדרו וגשם עז החל לרדת, בפסטיבל גועש של ברקים ורעמים. הוצאנו שכמיות והמשכנו מפלסים דרכנו מטה. הגשם לא פסק, נפוך הוא, הוא התחזק עוד יותר, עד כי התחיל להכות כברד. כאשר הגענו לבקתת המכסה, שלצידה פגשנו את הסנאי, היא כבר היתה מלאה במטיילים שהתגוננו מהגשם. אשר על כן, המשכנו יורדים מטה. במחנה היורטות הקטן, מקומיים הציעו לנו מכסה ואפילו תה. הצטופפנו בתוך אוהל המטבח, רטובים אך נחושים להמשיך בדרכנו. לאחר דקות אחדות, נראה כאילו הגשם מעט נחלש. המשכנו בירידה, נזהרים מאוד מפני החלקה על גבי הבולדרים הרטובים. אחרי הבולדים המסלול הפך בוצי מאוד. מישה לימד אותי לגלוש עם שני המקלות בבוץ, כאילו אני גולשת סקי מיומנת על שלג. לזכותו אומר, שלא החלקתי אפילו פעם אחת. נעיצת המקלות קדימה ושמירה קבועה על 3 נקודות אחיזה בקרקע (רגל אחת ושתי מקלות), סייעה בידי.

בהגיענו לקו העצים, נכנסנו לשביל בעובי היער. השמש פתאום יצאה, בעוד הגשם ממשיך לרדת. העצים הסתירו בפנינו קשת (אם היתה כזו). נשמתי לרווחה לקראת השעה שבע בערב, עת קולו של הנהר רמז על כך שגשר העץ המתנדנד קרוב. בין העצים ראיתי פיסות יורט ואף את ה-Kamaz הממתין לנו. שהחיינו!

הגענו אל הרכב רטובים כמעט עד לשד עצמותינו. נכון המעיל/שכמייה הגן על חלק הגוף העליון אך המכנסיים, הגרביים והנעליים היו ספוגי מים. ככל שהתסייע לנו, החלפנו בגדים לייבשים שהיו על הרכב. חלצתי נעליים והחלפתי גרביים. כולנו כמעט נסענו יחפים. כששאלנו את ואדים, לאן נעלמה הקארמה של מזג האוויר הפנטסטי בשעות האחרונות, הוא ענה בפשטות, "הקראמה לא נעלמה. זו קבוצה טובה עם קארמה טובה אך אי אפשר להלך בהרים מבלי לספוג 'קצת' גשם. בהעדרו זה לא טרק". עכשיו נשאר רק לדון במילה "קצת".

הנסיעה חזרה לקארקול היתה מטלטלת כמצופה מנסיעה ב-Kamaz. לחיכוך עם העצים ולמעבר על בולדרים גדולים, כבר התרגלנו, אך הפעם הקמאז הוכיח את מלוא יכולתו. כאשר הגענו לגשר העץ, שקרס חלקית, עברה בי לרגע מחשבה שהנהג יבקש מאיתנו לרדת מהרכב אבל לא. רבותיי, הקמאז הזה הוא שד משחת - חצינו איתו נהר שוצף גועש ממש בקלות.

הגענו לקראקול רטובים אך מרוצים. הלילה לנו במלון המשפחתי .Green Yard בי נשבעתי שאם אחזור לקארקול זה יהיה המלון אליו אבחר לשוב. מלון ביתי, נקי ומזמין. נעליים משאירים בחוץ ומקבלים מיד נעלי בית. החדרים מרווחים ונעימים, המקלחון רחב ומים בטמפ' הנכונה זרמו בשפע. למלון חצר ובה עצי פרי, השירות נעים ומחוייך, האוכל טעים מאוד ובשפע. מלאנו את נעלי ההליכה בעיתונים מכווצצים שהבאנו בעוד מועד מהארץ – דבר שיבטיח את התייבשותן של הנעליים עד הבוקר. בשעה 22:00 פתחו לנו שולחן עם מיני ממולאים צמחוניים ובשריים, ירקות ומרק נפלא. היינו בעיקר עייפים ופחות רעבים, ובכל זאת נהניתי מכל ביס.

הלילה היה לילה טוב מאוד – We made it!

יום 9

יום רביעי 26/7 – סיור בקארקול, עמק Kyrchyn והליכה לאגם Sut-Bulak

התעוררנו לבוקר שמשי וארוחת בוקר כיד המלך. השולחן היה ערוך עם פירות טריים, קונפיטורות ביתיות - דובדבנים ואפרסקים מהעצים בבוסתן, פירות יער, גבינות, חמאה, נקניקים, שמנת טרייה, דבש צמיגי. הוגש לנו קפה מצוין, ביצים מטוגנות, מיני בלינצ'ס. המארחים התרוצצו סביבנו. וואו, זה היה ממש להרגיש בבית!

לפני הנסיעה צפונה ומשם מערבה, לאורך הגדה הצפונית של אגם איסיקול, יצאנו לבקר בקארקול בשני מעוזי דת חשובים – כנסיית השילוש הקדוש והמסגד הדונגאני.

כנסיית השילוש הקדוש

הכנסייה בת לפחות 100 שנה, נבנתה במאה ה-19. זו כנסייה קהילתית רוסית פרבוסלבית, שנבנתה במקור מאבן בשנת 1872, כאשר קארקול הייתה עיר חיל מצב רוסי. הכנסייה נהרסה במהלך רעידת אדמה בשנת 1890, ונבנתה מחדש מעץ, עם יסודות העשויים מלבנים. הבנייה נמשכה עד שנת 1895. במהלך תקופת הבנייה, יורט שימש את תושבי העיר ככנסייה. הכנסייה הזו מאוד, מאוד יפה ומיוחדת. במרכז שלה יש גג מתומן. הדלת בקיר האחורי שבעומק הכנסייה, קיר המכונה איקונוסתזיס, היתה מעט פתוחה. כך שיכולנו להציץ פנימה. בשטחה של כנסייה כזו, מה שמעבר לאיקונוסתזיס הוא מקום המצאו של ה"דביר" הקדוש, מזבח הכנסייה והגישה אליו פתוחה רק לכוהני הדת. מחוץ לכנסייה יש מבנה שנראה כמעין גזיבו הצופה אל ההרים השמיימים - שם מתקיימים טקסי ההטבלה.

המסגד הדונגאני, העתיק ביותר בקארקול

ראשוני המוסלמים הגיעו לסין ויצרו את העם הדונגאני. המוסלמים נרדפים בסין, ולכן כבר לפני מאות שנים היו מוסלמים שברחו ממנה למדינות אחרות, בהן יש להם חופש דת. המסגד הזה הוקם בתחילת המאה ה-20. האדריכל היה סיני, הפועלים סינים וכך גם האדריכלות – המסגד נראה יותר כמו פגודת עץ. המואזין (מי שקורא לתפילה) שיושב בכניסה למתחם המסגד, סיפר לנו שבאסיה התיכונה נבנו עוד שני מסגדים דומים לזה, ויחד חצרו מעין דרקון. כאן בקארקול נמצאת בטן הדרקון, ראשו בקזחסטן וזנבו בטג'יקיסטן.

חומרי הגלם ששמשו בבנייה הם מקומיים, בנייה בעץ בתכנון מוקפד. המינרט (צריח המסגד ממנו קורא המואזין לתפילה), בנוי עץ בצבע כחול והוא בנוי במבנה נפרד מהפגודה. מה שחורג מהבנייה המוקפדת ולכן מעניין, זהו המרזב המחובר לגג, לא לגמרי אסתטי – זהו צינור מתכת שיוצא משולי הגג לכיוון חצר המסגד בה פורחים ורדים בשלל צבעים. לא היינו בטוחים שתוכנן כך ע"י האדריכל הסיני. המוסלמים נוהגים להתפלל חמש פעמים ביום, חמשת זמני התפילה צויינו על קיר המסגד והחומה החיצונית בעזרת שעונים אנלוגיים. הכניסה בתשלום סמלי והנשים מתבקשות לעטות כיסוי ראש.

מקארקול יצאנו בנסיעה צפונה, ואחר כך המשכנו מערבה, צפונית לאגם איסיקול. הזדמנות להכיר את הרי טיין-שאן הצפוניים Kungey Ala-Too. ערכנו פיקניק בעמק Kyrchyn. הפעם, ואדים הביא עוף שלם מוכן ובצע אותו לחלקים. שימו לב, גם מרבית מהצמחונים שינו דתם לצורך ארוחה זו. הבטחה של ואדים – 90% מצמחונים מתחילים לאכול בשר בקירגיזסטן. לאחר הארוחה טיפסנו לאגם Sut-Bulak.

מסלול הליכה: כ-11 ק"מ הלוך וחזור, 550 מ' גובה מצטבר, כ-3 שעות

בתום הארוחה טיפסנו לאגם טורקיזי חמוד. היה זה יום חם מאוד, מה גם שבאה בו לידי ביטוי עייפות החומר 🤷‍♂️, זאת בנוסף, לעוף שקיפץ במערכת העיכול. עם זאת, רובנו השתלטנו על המסלול 😁. לא רציתי לוותר על אקורד הפרידה מן האחו הקירגזי הירוק - מהפרות, הסוסים, עדרי הצאן, אולי רק מהניחוחות והמוצקים שהם משאירים אחריהם. הלכנו והתרחקנו מהעמק, עיטים רחפו ממעל ומשבי רוח קלה הגיעו אלינו לפרקים. באחת הנקודות בדרך נגלה לנו טפח מאגם Issyk Kul. בהגיענו לאגם Sut-Bulak הקטנטן, התיישבנו בפינה קסומה, התבשמנו בירוק בעיניים ואז עשינו דרכנו חזרה מטה.

תמי שלנו תפסה בדרך חזרה "מונית" בדמות סוס אציל ובעליו, שהובילו אותה בבטחה מטה. בעוד אנו מדלגיםן במורדות תמי אמרה לנו שהרגישה כמו "בקורס הכנה ללידה". בתום ההליכה, אבטיח עסיסי נבצע 🍉. היא לנו טעים במיוחד לאחר שששמענו שחברינו דני הציל את האבטיח מרגלי פרה 🐄, שגילגלה אותו במורד הגבעה, כמעט אל תוך הנחל.

מכאן המשכנו בנסיעה לאזור Cholpon-Ata, ללינת לילה על גדתו הצפונית של אגם Issyk Kul. הלינה במלון Simiram קומה שלישית, שוב ללא מעלית. המלון נראה יותר כמו כפר נופש רב משפחות, יש לו חוף פרטי על שפת האגם ואפילו מקפצה ישירה למים. היחיד שהדגים לנו קפיצת ראש הערב היה ואדים. לא ברור איך עשה זאת ללא נזקים לאחר ארוחת הערב הדשנה ועוד בחשיכה. אך האיש יצוק מחומר אחר (:.

יום 10

יום חמישי -27/7 – נסיעה לבישקק וטיסת לילה הביתה

התעוררנו לבוקר טוב בסצנת בית ההבראה בו שהינו. משפחות קירגזיות על ילדיהן מלאו את בית המרגוע. גלגלי ים צבעוניים, בגדי ים ססגוניים, בריכה פעילה. חלקנו הלך לרחוץ באגם, אישי דווח לי שהיה נפלא.

בהיכל ארוחת הבוקר, שנפתח רק בשעה 9, השולחנות היו ערוכים עם חמאה, לחם טרי, גבנ"צ ונקניק. לא היו צלחות, מזלגות או סכינים. רק כף וכפית לכל אחד. לא הבנו מה קורה אז התבוננו סביב, לנסות ללמוד מה עושים המקומיים. באין ברירה וככל שהרעב הציק, בצענו לחמניה, מרחנו מה שמרחנו ואכלנו מה שאכלנו. כעבור דקות אחדות הגיעה מלצרית עם קערות דייסה. עברה לה עוד רבע שעה והיא הופיעה עם צלחות עליהן 2 ביצות עין (:. נו טוב, ארוחת בריאות בהפסקות.

העמסנו מזוודות על שני המיניבוסים, הנהגים עמלו קשה במרחב 3 הקומות, ואז פצחנו במסענו בן ה-4 שעות בחזרה לבישקק. בדרך, בתחנת דרכים שייועדה היה ביולוגי, עמד דוכן בו מכרו כדורי קורוט – המוצרלה הקירגזית, גבינה קשה ויבשה. קורוט הוא השם התורכי לכדורים עשויים יוגורט מיובש ופעמים רבות מומלח. הכדורים הללו נפוצים מאוד במרכז אסיה, אך גרסאות דומות גם נפוצות במערב תורכיה, בקווקז וגם בשווקי העיר העתיקה בירושלים כמזון משומר. לי באופן אישי, כדורים אלו הזכירו את גבינת השנקליש המיוצרת בכפר ע'ג'ר שבגולן.

התחנה הבאה שלנו היתה מונומט אבן אדיר, הנישא על הר בצדי הדרך הראשית. 198 מדרגות הובילו אל פסלו של אחד הגיבורים הקירגזים. האיש הזה היה אחד מהמנהיגים במאות 18-19. ככל שהתקרבנו לבישקק, הלכנו והתרחקנו מהאגם הגדול ומההרים הנישאים. הכביש הראשי מערבה, נוסע לאורך גדר הגבול עם קזחסטן. גם בצד השני יש כביש ראשי רחב.

הסתכלתם היום לשמים?

"מה כל כך חשוב עד שאין לכם פנאי להביט בשמים?" (בהשראת ר' נחמן). מבט לשמים זיכה אותנו בקשת צבעונית קעורה/הפוכה אולי אפילו שתיים, בין ענני הנוצה הלבנים. היתה זו לשמחתנו השלמה לקשת שפספסנו כאשר ירדנו מאגם אלאקול בגשם.

אמנם לא ירד גשם אך "קשת" נוצרת לא רק משילוב של גשם ושמש - היא יכולה להיווצר מכל שבירה של אור. זכינו לראות גם הילה סביב השמש, מה נפלא הוא הטבע!

הגענו לבישקק החמה מאוד, מאוד. במסעדה בה אכלנו צהריים ציננו את האווירה עם מערכת מתזי מים במקום מזגן. לא אגזים אם אומר שצונן לא היה. מה שכן, המסעדה מרווחת והשירות מעולה, השירותים מערביים והאווירה נעימה. אחת המנות כללה מרק פטריות טריות – מהמם. יומיים קודם איגור שלנו אסף פטריות מזינות בעמק קארקול, והנה אנחנו נהנים ממרק פיטריות טריות מתובל בשמיר.

ביקור בשוק דרך המשי - שוק Osh בבישקק

הערב האחרון בבישקק, הוקדש תחילה לביקור בשוק הגדול, שיש בו הכל מהכל. זהו שוק חיצוני רחב ממדים, הבנוי מרחוב ראשי וים סמטאות בהן תוכלו למצוא בגדי נשים, בגדי גברים, נעליים, תבלינים, ירקות ופירות, בשר ואף מזכרות אותנטיות. מבחינתי הייתי סקפטית ועייפה, היה גם חם מאוד, אך הופתעתי לטובה. היה נחמד להסתובב בין הדוכנים ולהרגיש מקרוב את העם הקירגזי. המוכרים היו מאוד מנומסים, לא ניסו למכור שום דבר בכוח. למרות הקושי בתקשורת (רובם ככולם אינם מדברים אנגלית), שמחתי לקנות מהם פריטים אחדים והם שמחו למכור. שווי המטבע שלהם מאפשר לקנות למשל 1 ק"ג של חטיף מקומי ממש טעים (ר' בתמונה) בפחות מ-5 דולר, זוג כפכפים בפחות מ-10 דולר, אפילו לא התמקחנו והמוכר לחץ את ידו של אישי בהוקרת תודה.

בישקק נוסדה במאה ה-19. במחצית הראשונה של המאה ה-20 שונה שמה של העיר לפרונזה על שמו של מיכאיל פרונזה, בן המקום וממפקדי הצבא האדום במלחמת האזרחים ברוסיה. אחרי פירוק ברית המועצות, קירגיזסטן זכתה בעצמאות ושמה של העיר הוחזר להיות בישקק. כיום, אוכלוסיית העיר מונה כמיליון תושבים. היתה לנו שהות להתרשמות קצרה בלבד מהעיר – יש בה בניינים רבי קומות אך לא גורדי שחקים, היא לא עיר יפה במיוחד. עם זאת, יש בה לפחות שדרת עצים אחת, עם כמות עצים משולשת מזו שיש בשדרות רוטשילד בת"א. חלפנו על פני מתחם בשדרה, בו מבוגרים וילדים הפליאו במשחק השחמט – היו שם לוחות שחמט שולחניים וגם כלי שחמט גדולים, אותם יש להרים בעת המשחק. לקראת ערב, הגענו ל-Garden Hotel, כדי שנספיק להתאושש לפני הטיסה הארוכה שלפנינו. לראשונה מצאנו מלון עם מעלית. תענוג שקבלנו אפשרות זו להתרעננות לפני הלילה הארוך, בדרך חזרה ארצה.

ארוחת הערב האחרונה בקירגיזסטן, התקיימה כמיטב המסורת הקירגזית עם הרבה בשר, ירקות ועוד. נפרדנו בתודות הצוות המקסים – המדריך והנהגים. חזרנו למלון להתארגנות אחרונה לטיסה. בשעה חצות ושלושים, כבר היינו בשדה התעופה הבינלאומי Manas שנמצא 25 ק"מ צפונית לבישקק, מוכנים לטיסת הלילה לאיסנטבול.

קירגיזסטן, יש אומרים היפה במדינות הסטן, היתה טובה לנו. הטבע הבתולי, עצמת הנהרות, הקסם האנושי, מזג האוויר, ההרים השמיימים, החברים לדרך, כל אלו השאירו אותנו עם טעם לעוד טרק (: ניפגש בשבילים!