ביקור חטוף בלוצרן
בשדה התעופה בן גוריון פגשנו את דורון ושרון מנציגות XXX בישראל. חשבנו שאנחנו טסים באותה טיסה, אך הסתבר ששרון ודורון טסו בטיסת אל על שיצאה 5 דקות לפני טיסת סוויס. ארבעה הבדלים נמצאו בין הטיסות. הראשון: טיסת סוויס יצאה 5 דקות לאחר טיסת אל-על, אך הגיעה 10 דקות לפניה. השני, בטיסת סוויס הוגשו מנות כשרות (גלאט כושר) רק לנוסעים שביקשו זאת מראש. השלישי: על הטיסה היו חרדים רבים, חלק לא מבוטל מהם במחלקת עסקים. אחד מהם בקש מנה כשרה למרות שלא הזמין מראש. הדיילת הסבירה לו שבכדי לקבל אוכל כשר יש להזמין מראש, ואילו לטיסה זאת הוזמנו רק 72 מנות כשרות, והוא אלץ להסתפק בצלחת בה מאכלי בשר וחלב בערבוביה. באל על כמובן הכל כשר. הבדל הרביעי: המטוס של סוויס היה מלא לחלוטין, בעוד שבטיסת אל על היו מקומות רבים פנויים, כך לדברי דורון ושרון.
נחתנו בלוצרן ביום שלישי לקראת שמונה בערב. שון (הנהג) המתין לנו והסיע את כולנו לארוחת ערב. שון איננו דומה לנהגי המוניות שאנו מכירים בארץ. הוא דובר אנגלית ברמה גבוהה, אדיב, מנומס וגם מדריך (עוד נשוב ונפגוש בו). במסעדה הצופה על אגם ציריך אנחנו פוגשים את מרק - סמנכ"ל מזרח ומרכז אירופה של חברת "XXX".
מרק
מרק הינו יליד בלגיה, אך בשנים האחרונות מגיע לבלגיה רק לחופשות. הוא עבד בשנים האחרונות בטורקיה, וקודם לכן בגרמניה. מרק דובר 6 שפות ברמה גבוה: פלמית (שפת אימו), צרפתית, גרמנית, איטלקית, אנגלית וטורקית. הוא מומחה לינות, חובב מכוניות, וכפי שיתברר ביום שלמרת גם מנהל ענייני ויודע לנהל מו"מ "לא בשיטת הבזאר הפרס" כפי שהוא אומר בשלב מסויים במו"מ. מרק מסביר לנו שמשרדי החברה ממוקמים בלוצרן (עיר קטנה בעלת אופי תיירותי) מכיוון שהקנטון דורש מהחברה אשר רושמת את כל מכירותיה למדינות עליהן היא אחראית, מס נמוך. בדומה, ספר לנו דורון שהוא מעביר את משרדי הנציגות בישראל מפתח תקווה להוד השרון, לנוכח מיסים (עירוניים) גבוהים בפתח תקווה.
מרק מספר שב 80% מזמן העבודה שלו הוא נמצא מחוץ לשוויץ . גם הוא נחת באותו יום בציריך לאחר ביקור בנציגות החברה בשרינג, ושעתיים לאחר סיום פגישתנו למחרת, הוא ייסע לפריז, שוב לצרכי עבודה. לאחר ארוחת הערב אנחנו שמים פעמינו ביחד עם שון ללוצרן, נסיעה של פחות משעה ומגיעים למלון מעט לאחר 11 בערב. מלון יפה מאד הממוקם על גדת הנהר. אנחנו מספיקים לדמיין איך אנחנו פותחים את עיננו לרווחה בבוקר כשהאגם מולנו,
עד שאנחנו מגיעים אל חדרינו ומגלים שהם פונים אל הכיוון השני.....
לאחר הליכת בוקר קצרה לצידי האגם, אנו שמים פעמינו אל משרדי XXX לפגישת עבודה. על משרדי החברה מופיע השם YYY ולא XXX. גם בתוך המשרדים מופיע בכל מקום שם זה. בכדי להסביר את הסיבה צריך להזכיר שחברת XXX היא תולדה של הלאמת נכסים גרמניים בארה"ב בעת מלחמת העולם השניה. כמו חברות רבות אחרות, למשל ZZZ, גם נכסי XXX הולאמו. לאחר המלחמה נוצר מצב בו יש שתי חברות XXX, האחת בארה"ב והשניה בגרמניה (מיוצגת על ידי אגיס). הוסבר לנו שלאחר המלחמה הגיעו שתי החברות, האמריקנית והגרמנית להסכם על פיו במדינות דוברות גרמנית, לא תקרא החברה שהולאמה על ידי האמריקנים XXXX, וכך בא לעולם השם YYY.
הבניין של החברה יפה ופשוט. קווים פשוטים, ריהוט פשוט ומודרני, וקירות חשופים ללא תמונות. מהצד החיצוני של החלונות ישנם צלונים חשמליים. כל אימת שזורחת השמש בכיוון החלון, יורד הצלון, וכשענן עובר בשמיים הצלון מוסר למען יהיה יותר אור. זה המקום להזכיר שעננים חולפים בשמיי שוויץ כל השנה. הפגישה מסתיימת בסביבות השעה 12.
בצאתנו מהפגישה אנו חולפים על פניו של רונן -; עובד ישראלי שעבר לעבודה במטה בשוויץ לפני כשלושה חודשים. לרונן יש אזרחות גרמנית כך שהיה קל לסדר לו אישור עבודה. על אף שהתפקיד מאתגר ומעניין, הקושי לעבור לסביבה זרה, ועל אף שחברה אליו לפי חודש חברתו, הוא מעלה הרהורי כפירה ברעיון. לאחר שאנחנו חולפים על פני רונן אנו מגיעים אל פייר.
פייר
פייר הוא האחראי על נושא האתיקה בנציגות, תחת ניהולו של מרק, ובאותן מדינות עליהן אחראי מרק. פייר אחראי שלא יהיו סטיות מהתנהגות תקינה, כפי שרואה זאת הנהלת החברה. פייר, בחור חביב מאד, בעל מבטא אמריקני, לוקח אותנו לארוחת הצהריים, ולאחריה מוביל אותנו בסמטאות העיר. בדרך אל ארוחת הצהריים אנחנו עוברים דרך גן ה"אריה". אריה המסמן את אומץ ליבם של תושבי לוצרן הקתולים, אשר הגנו על העיר בפני הפרוטסטנטים לפני כ 500 שנים. באורחת הצהריים הוא מספר לנו שביקשו ממנו להיות האחראי לאתיקה גם במערב אירופה, והוא נאות לכך. כמו מרק גם הוא גר באזור ציריך, אך לדבריו הוא נוסע יותר פעמים לשדה התעופה בציריך מאשר למשרד בלוצרן, כך שמבחינת זמן הנסיעה עדיף לו, כמו גם למרק, לגור בקרבה לשדה התעופה.
Green card -; הגירה לשוויץ ?
פייר, יליד ארה"ב, חי בשוויץ כבר 7 שנים. עד לפני כשנתיים עבד בחברת ביטוח, ולפני שנתיים עבר לעבוד בחברת XXX. פייר מעוניין לקבל אזרחות שוויצרית ולשם כך צריך להמשיך לעבוד עוד 5 שנים, ואז לעבור ועדת קבלה. כנראה שכל אחד מעוניין במה שאין לו.
בפני אלו המתעניינים בקבלת אזרחות שוויצרית עומדות שתי דרכים: האחת, להתחתן עם אשה שוויצרית, ולגור איתה בשוויץ שלוש שנים לפחות, ולאחר מכן לעבור ועדת קבלה. השניה: לעבוד מספר שנים, כפונקציה של מדינת המוצא, ולאחריהן לעבור ועדת קבלה. בשביל לעבוד, צריך שיהיה מעסיק שיוציא עבור המהגר תעודת עבודה. מספר השנים תלוי במדינה: 5 שנים עבור מדינות האחוד האירופאי המקוריות ושאר מדינות מערב אירופה, 10 שנים עבור המדינות החדשות באיחוד, 12 שנה עבור ארה"ב, ולאזור המזרח התיכון (כולל ישראל) -; גם 50 שנה לא יועילו (הם לא מחפשים צרות). לאחר חלוף השנים מפורסמת בעיתונות המקומית הבקשה בכדי לבדוק שאין לה מתנגדים, ולאחר מכן מזומנת ישיבה של תושבי הקנטון לבחון את הבקשה. בקשות להן אין מתנגדים מאושרות כמעט אוטומטית.
האגודה לתרבות הדיור
בשוויץ יש כללים רבים אשר נוגעים לתרבות הדיור. בבתים ישנים אסור להתקלח, להפעיל מדיח כלים, או להוריד מים בשירותים אחרי שעה 10 בערב ועד שעה 6 בבוקר. זאת מכיוון שהצנרת מרעישה וכל הורדת מים עלולה להעיר את כל השכנים. בדומה, אסור להפעיל שואב אבק בין השעות אחת עד שלוש בצהריים בכדי לא להפריע למנוחת הצהריים, וגם ביום ראשון שהוא יום החופשה. על כלי נגינה מותר לנגן בין שלוש אחה"צ (שעת סיום שנת אחה"צ) עד שעה 17:00 שעת ארוחת הערב. פייר ספר לנו שהוא גר בבניין חדש. למרות זאת הוא בדק עם שכניו אם הוא יכול להשתמש במים בלילה, מכיוון שהוא לא מעוניין להסתבך עם מי שעלול להתנגד למתן האזרחות המיוחלת.
העיר לוצרן
מהמסעדה אנו יוצאים לסיור בעיר לוצרן וסמטאותיה. העיר צמודה לאגם בצורה של 4 אצבעות. מי האגם צלולים, והניקיון בולט לעיין. אצות וירוקת לא התפתחו מכיוון שטמפרטורת המים הינה 15 מעלות בלבד. על האגם סירות ומפרשיות רבות. מתרחצים -; לא נצפו. העיר עתיקה צמודה לאגם בגבול השפך הצפוני. היא נבנתה לפני כ 700 שנה על ידי נוצרים קתוליים. שוויץ מחולקת למספר רב של קנטונים. מחציתם בעלי הגמוניה קתולית והמחצית השניה בעלת הגמוניה פרוטסטנטית. העיר העתיקה מבוצרת באופן שמצידה הצפוני נבנתה חומה, ומצידה הדרומי זורם נהר לוצרן, היוצא מאגם לוצרן לכיוון נהר הריין.
הכניסות לעיר היו באמצעות שני גשרי עץ שמעל הנהר. אחד הגשרים (גשר הפרחים) נשרף בשנת 1998 כתוצאה מזריקת בדל סיגריה בוער.
הגשר נבנה מחדש ומאותו מועד אסור לעשן עליו -; להלן התמונה.
לאחר סיור בסמטאות העיר מסיע אותנו שון אל מלון "גוטש" המלון משקיף על העיר מלמעלה, כשמובילה אליו קרונית רכבת המורידה את דיירי המלון אל העיר. המלון התפרסם בזכות היותו מעונה הרשמי של מלכת בריטניה בעת ביקוריה בשוויץ במאה ה 19. המלון נרכש לאחרונה על ידי אוליגרך רוסי (הם קונים נכסים לא רק בישראל) ועובר שיפוץ שנמשך כבר שלוש שנים, לנוכח האיסור לשנות פרטים במבנה, פנימיים כחיצוניים. במסעדת המלון שנפתחה אנחנו שותים קפה -; מצ"ב תמונה שצולמה מהמסעדה ביחד עם תמונת המלון.
שון
ביום רביעי בשעה חמש אנחנו פוגשים שוב את שון שהגיע להחזיר אותנו לכיוון שדה התעופה. נסיעה שארכה בלילה פחות משעה, אורכת הפעם למעלה משעה וחצי. מסתבר שגם בשוויץ יש לחצי תנועה בשעות ההגעה וסיום העבודה. הפעם הדרך מוארת. בצידי הדרכים אנחנו מבחינים בקלות בגידול הפופולארי -; תירס. מסתבר שהמוצר הרווחי ביותר לגידול הינו התירס. לא מכיוון שזהו המאכל החביב על תושבי המדינה, אלא מכוון שכמו בגרמניה והולנד, גם בשוויץ פורחת תעשיית הBio-fuel או בשמו המדויק -; האתנול.
האנשים אותם אנו רואים בלוצרן הינם ברובם מבוגרים. מסתבר שהצעירים עברו ברובם לגור מסביב לעיר. שון מסביר לנו שבעקבות האמרת מחירי הדיור בערים, עברו אזרחים רבים, רובם צעירים, למגורים מסביב לערים, כשהתוצאה הינה נסיעות על הערים אל מקומות העבודה (מזכיר לנו משהו ??). לדבריו, התושבים שעברו לאזור הכפרי אינם חדלים מלהתלונן על צלצול פעמוני הכנסייה, ועל הרעש מהפעמונים הנמצאים על הפרות. הם מוכנים לרעשי העיר, אך רעש הפעמונים מפריע להם. באזורים הכפריים גם לילדים יש "שלף שתונדה" (הפסקת צהריים). הלימודים מסתיימים ב 12:30 ומתחדשים בשעה 15:00. כתוצאה, הורי הילדים (בד"כ אמהות) נאלצות לעבוד בסמוך לבתים בכדי לקבל את הילדים בצהריים.
תנועה
בשונה מהארץ כבישים מהירים מסומנים בצבע בשילוט בצבע ירוק, ואילו הכבישים העירוניים בשילוט בצבע כחול. כל המכוניות מבריקות, כאילו יצאו ממכון שטיפה. הסיבה היא שלנוכח ריבוי גשמים כמעט ואין אבק באוויר. אנו נוסעים על כבישים מהירים, כמו גם עירוניים, ועוברים במספר רב של מנהרות, קצרות כארוכות. רב רובן של המכוניות הינן מתוצרת גרמניה או צרפת, מספר קטן מאיטליה. ראינו אפילו לימוזינה ענקית מסוג "האמר".
העיר לוצרן משופעת בשבילי אופניים, בחלק מהפעמים צבועים בצבא אדום, ובפעמים אחרות מופרדים באמצעות קווי הפרדה.
חלק מהשבילים נמצאים באמצע הכבישים -; ראו בתמונה המצורפת.
לדברי מארק יש הקפדה רבה על חוקי התנועה, ועל עבריינים מוטלים קנסות כבדים. מרק ספר לנו כי לפני כשנה, בדרכו להלווייה נהג במהירות של 180 קמ"ש בכביש בו היה מותר לנהוג 120 קמ"ש. את רשיונו לא יכלו לשלול מכיוון שמדובר ברשיון ממדינה אחרת. הוטל עליו קנס כבד. לדבריו, לפני הטלת הקנס שואל השופט את העבריין מה גובה שכרו וקובע את הקנס בהתאם לגובה השכר. הקנס שהוטל על מרק היה 13,000 פרנק שוויצרי (מעל 40,000 ₪). כדאי לנסוע כחוק.
קניות
יקר. יקר מאד.
חזרה
מעבר בשדה התעופה של ציריך (פחות יפה משלנו), בדיוטי פרי (יקר, יקר מאד) וחזרה על המטוס לישראל.
רונן הראל