רקע
נסיעה לציריך נמצאת על הפרק כבר לא מעט זמן וכל פעם נדחקה הצידה לטובת יעדים אחרים. הפעם היינו יותר נחושים וכך נולדה הנסיעה. אחרי לימוד קצר של החומר, הבנו שאין הצדקה לארבעה לילות בעיר ועדיף להקדיש לילה אחד ללוצרן ולא להסתפק בטיול יומי. מכיוון שהנסיעה לשם ברכבת פשוטה וקצרה, החלטנו לעשות אותה מיד לאחר הנחיתה, כלומר להיות לילה אחד בלוצרן ו-3 לילות בציריך ומכיוון שאנחנו נוחתים בציריך בבוקר אז למעשה יהיו לנו יום וחצי בלוצרן ועוד יומיים שלמים בציריך, שזה מושלם. כמו בכל נסיעה שלנו, גם הפעם נשתדל לעשות היכרות מעמיקה ככל האפשר עם המטבח המקומי.
במהלך הטיול השתנתה המציאות ופרצה המלחמה מול איראן. אנחנו נתקענו בציריך ללא טיסה חזרה לישראל וכתוצאה מכך הארכנו את השהייה בלילה אחד נוסף ולאחריו עזבנו לכיוון גרמניה ואיטליה על מנת למצוא טיסת חילוץ לישראל.
כרטיסי טיסה
גם את הנסיעה הזו רכשנו בנקודות בונוס של אל על. הכרטיסים עלו 36,400 נקודות + 153$ לשנינו כולל מזוודה והושבה. קישור. הטיסה הלוך בבוקר (07:05), כלומר נגיע עייפים, אך נספיק לטייל לפחות חצי יום ואילו הטיסה חזור בשעת צהרים נוחה (12:30) שתאפשר לנו לאכול ארוחת בוקר ולהגיע לשדה התעופה. בפועל, קיבלנו מושבים נהדרים ביציאת חירום, הטיסה המריאה באיחור קל, שקע ההטענה לא עבד (וגם לא אלו שלידו), הכריך ממשיך להתדרדר, אבל השירות היה מצוין. נתנו לחברת התעופה ציון 9. הטיסה חזרה בוטלה עקב המלחמה ולארץ חזרנו בטיסת חילוץ מרגשת במיוחד מרומא 6 ימים אחרי המועד המקורי.
בתי המלון
בחירת מיקום המלונות הפעם הייתה יחסית פשוטה. ידעתי שאני רוצה ללון בציריך באזור הצפוני של רובע Niederdorf, שהוא גם אזור הבילוי הנהדר של העיר וגם די סמוך לתחנת הרכבת המרכזית ואילו בלוצרן רצינו ללון בעיר העתיקה או באזור תחנת הרכבת, כך שנוכל לטייל בעיר כמעט רק בהליכה. את המלונות חיפשנו בבוקינג עם אפשרות ביטול ועם ציון גבוה מ-8 והשווינו למחיר באתר המלון. להפתעתנו, מחיר המלון בציריך באתר המלון היה זול משמעותית מאשר בבוקינג ואילו בלוצרן בוקינג היה אטרקטיבי יותר. למדנו שוב כמה חשוב לבדוק מחיר בכל האפשרויות. פירוט המלונות והציונים שנתנו להם מופיע בתיאור ימי הטיול.
מסעדות ואוכל
כמו בטיולים קודמים, סיגל עבדה קשה והכינה המלצות למסעדות מישלן בציריך, למסעדות מקומיות טובות בשני היעדים וכמובן רשימת מאכלים מקומיים שחובה לטעום. הזמנו מקומות למסעדות כמעט לכל ערב ובנוסף שיבצנו במפה שווקים, בתי קפה ופטיסרי מומלצים. פירוט כל המסעדות נמצא בימי הטיול ובחשבון האינסטגרם אוכל שלי. קישור.
ביטוח ותקשורת
ביטוח עשינו באתר האינטרנט של הפניקס, אתר ידידותי וכיסוי בריאותי נרחב. הביטוח עלה לשנינו 10 דולר ל-5 ימים במבצע של אל על וללא מזוודה. קישור. חבילת אינטרנט רכשנו E-Sim כמו תמיד ב-Airalo. סים וירטואלי זול במיוחד שמתאים לטלפונים שתומכים בטכנולוגיה הזו. רכשנו חבילת 2 ג'יגה במחיר 8$. הסים מאוד נוח והוכיח את עצמו בטיולים קודמים. מצרף קישור שמקנה 3$ הנחה. קישור.
ועכשיו לטיול עצמו:
יום רביעי 11/6/25
אל שדה התעופה הגענו עם הרכב מעט לאחר השעה 04:00. הופתענו מאוד לפגוש שדה עמוס, אבל עברנו מהר מאוד את הביטחון ובילינו עד הטיסה בנעימים בטרקלין של אל על. למרות איחור קל בהמראה, נחתנו בציריך בשעה 10:20 ותוך דקות כבר היינו מחוץ לטרמינל, בתחנת הרכבת הסמוכה. הזמנו רכבת מראש לשעה 12:38 וכעת נותר לנו המון זמן עד לנסיעה. ניסינו להקדים, אך מכיוון שרכשנו את הכרטיסים בהנחה גדולה, השינוי עלה כמעט כמו כרטיסים חדשים אז העברנו את הזמן בנעימים עם קפה ועוגה. הרכבת יצאה בדיוק שווייצרי אופייני, אחרי 13 דקות עצרה בתחנת הרכבת המרכזית של ציריך ולאחר כרבע שעה יצאה שוב בדרכה אל לוצרן, אליה הגענו בשעה 13:51, כלומר בדיוק שעה ורבע נסיעה משדה התעופה. כמה נוח. הנסיעה עלתה 22.2 פרנק לאדם ונרכשה בקלות באפליקציה של חברת הרכבות SBB. קישור. חשוב לספר כי אפשר לרכוש כרטיסי רכבת בהנחה גדולה אם רוכשים יום קודם, אך אלו כרטיסים לרכבת ספציפית וללא אפשרות שינוי.
Hotel Münzgasse הוא מלון צנוע במיקום מעולה על הגדה הדרומית של נהר Reuss, במרחק כמה דקות הליכה מתחנת הרכבת ומול העיר העתיקה, הנמצאת על הגדה ממול. המלון בשירות עצמי והצ'ק אין מבוצע במסוף דיגיטלי. בסיום התהליך מודפסים כרטיסי הכניסה לחדר. החדר מודרני ומרווח עם שטיח שהתגלה כטפט וכלל כספת, מקרר, פינת קפה ומזגן נייד שעשה יותר רעש מאשר קירר. המקלחת הייתה מרווחת, אך ללא ראש גשם והכיור בכלל היה בחדר עצמו. בסך הכל היינו די מרוצים מהחדר ובעיקר מהמיקום המנצח שלו. שילמנו על לילה 236 פרנק כולל מיסים מקומיים ונתנו לו ציון 8. קישור. המלון סיפק לנו בחינם כרטיס שנקרא Luzern Visitor Card, שנתן לנו הנחות בכל מקום שביקרנו. ההנחות הסתכמו בכ-20 פרנק.
אחרי התארגנות מהירה יצאנו לטייל בשעה 14:30, כשלפנינו עוד שעות אור רבות. עוד לפני אספר שלוצרן היא אחת הערים היפות ביותר בשווייץ. היא נחה על שפת אגם לוצרן (שנקרא גם אגם ארבעת הקנטונים או בגרמנית Vierwaldstättersee), מוקפת הרים ולמרגלות הר הפילאטוס. זו העיר השביעית בגודלה בשווייץ ומתגוררים בה כ-85,000 תושבים. ליבה של לוצרן היא העיר העתיקה שנמצאת מצפון לנהר רויס (Reuss) ונמצאים בה רוב האתרים המעניינים לביקור בעיר. אתרים נוספים נמצאים במרחק קצר על הגדה הדרומית של הנהר ויש עוד מספר אתרים לאורך הדרך היוצאת צפונה והטיילת בצפון האגם.
המקום הראשון אליו אנחנו מגיעים בסמוך למלון הוא הכנסייה הפרנציסקנית (Franziskanerkirche). זוהי כנסייה צנועה שבנויה מטלאים, זכר לשיפוצים הרבים שבוצעו בה לאורך השנים מאז ימי הביניים. הקתדרה בנויה מעץ עם גילופים מעניינים, אזור המזבח סגור לכניסה ומשני צידיו פיסולי שיש בצבעי וורוד ולבן. הצלע החיצונית הצפונית שלו היא היפה יותר ולפניה כיכר קטנה עם מזרקה, בה נערך שוק חג המולד.
משם צעדנו לנהר רויס. גשר Spreuerbrücke הוא הגשר המערבי ביותר מבין ארבעת גשרי הרויס ולקראת האמצע שלו הוא משנה כיוון בזווית חדה. זה המקום בו נמצאת בריכת האיזונים המאפשרת לכלי שיט לעבור בנהר בין מפלסים שונים. הגשר נבנה בתחילת המאה ה-15, הוא מקורה ועשוי עץ ועל התקרה שלו ציורים שנוספו במאה ה-17. לקראת הקצה הדרומי שלו נמצאת הקפלה הוורודה היפה Brückenkapelle Mariaauf der Reuss.
מעט ממזרח לו נמצא סכר המחטים Nadelwehr, שתפקידו הוא לשמור על המפלס וקצב זרימת המים בנהר באמצעות "מחטים" מעץ הבנויות על מסגרת מוצקה. הוא נחנך בשנת 1861 והיה אחד הסכרים המוקדמים מסוגו בעולם.
חצינו את הנהר על גשר Spreuerbrücke אל צידה המערבי של העיר העתיקה, שם נמצאת Weinmarkt, הכיכר היפה ביותר בלוצרן. זוהי כיכר מלבנית גדולה וסביבה נמצאים בתי הגילדות עם חזיתות מקושטות. בלב הכיכר נמצאת המזרקה המרשימה Weinmarkt Brunnenהמעוטרת עם עיצובים מורכבים. אומרים שהכיכר מרשימה במיוחד כאשר היא מוארת בשעות החשיכה. לא רחוק משם נמצא בית הכל בו Coop, שם החלפנו כסף בעמדה הנקראת Coop Depositenkasse ובה שערים מצוינים.
התחנה הבאה היא כיכר העירייה הסמוכה Kornmarkt. בכיכר נמצא בית העירייה (Rathaus), שהוא ללא ספק אחד המבנים המרשימים בעיר העתיקה. צמוד אליו מגדל השעון העתיק (Rathausturm), שהיה חלק מבית העירייה הישן מהמאה ה-14 שנהרס וקל מאוד להבחין שהוא נבנה בתקופה אחרת. הוא שונה מבית העירייה הנוכחי שנבנה במאה ה-16 בסגנון רנסנס. בסמוך לכיכר נמצא גשר הולכי הרגל Rathaussteg ולאורך כל הגדה הצפונית של הנהר יש טיילת יפה.
על הטיילת שוכן Luzerner Wochenmarkt, שוק תוסס בימי שלישי ושבת שנמצא במיקום מנצח בטיילת הסמוכה לעירייה. הדוכנים נמצאים מתחת לאכסדרה הארוכה ובהם נמכרת תוצרת חקלאית כגון פירות וירקות, גבינות ונקניקים ודוכני אוכל מוכן. היום השוק אינו מתקיים ובמקום יש כמה דוכני פירות בלבד.
הטיילת מאוד מרשימה ונשקפים ממנה נופים יפים של גשרי נהר רויס והגדה הדרומית. במים יש לא מעט ברווזים שמשתכשים להנאתם ביום החם. במרחק הליכה קצר משם, במזרח העיר העתיקה נמצאת כיכר הכנסייה Kapellplatz, בה נמצאת כנסיית Peterskapelle. הכנסייה הקטנה נבנתה במאה ה-18 על חורבות כנסייה מהמאה ה-12 וזו אחת הכנסיות הכי צנועות שראינו אי פעם. היא אינה מקושטת ודי עלובה. מהכנסייה יוצא מערבה רחוב הקניות Kapellgasse, רחוב חי ותוסס המשמר מעט את אווירת ימי הביניים.
מול הכנסייה נמצאת כיכר הכוכב Sternenplatz ומסביבה מבנים עם ציורי קיר מרשימים במיוחד.
בשלב זה עזבנו את העיר העתיקה, חלפנו על פני כיכר הברבורים (Schwanenplatz), הכיכר המרכזית של לוצרן המודרנית, שממזרח לה מתחילה טיילת ארוכה מאוד על גדת האגם, מולנו ניצבה הכנסייה המרשימה Hofkirche St. Leodegar ובחזיתה שני מגדלים גותיים וביניהם שעון ושם פנינו שמאלה לכיוון היעד הבא.
בשלב זה היינו כבר די עייפים והתיישבנו בבית קפה צנוע לשתות ולאכול משהו קטן. מעל בית הקפה נמצא הציור הפנורמי Bourbaki Panorama. זהו ציור פנורמי משנת 1881 של Édouard Castres, המתאר את כוחות הצבא הצרפתי נמלטים מהצבא הפרוסי במהלך המלחמה שהתרחשה עשור לפני שצויר הציור ובה הובס הצבא הצרפתי. הציור נחשב לאחד המיוחדים באירופה והוא מוצג על מבנה עגול לאורך קיר של 112 מטרים ובגובה של 10 מטרים. הוא נחשב כתיעוד היסטורי מדויק. הציור משלב בתוכו אלמנטים מוחשיים היוצרים למעשה יצירה תלת ממדית. מרפסת התצפית נמצאת בקומה העליונה ואילו בקומה התחתונה יש הסברים על היצירה, על המלחמה ועל הסיבות שגרמו לשווייץ בעקבות המלחמה להפוך להיות המדינה הנייטראלית שהיא עד היום. כניסה עולה 15 פרנק ומעלה תהיות האם העלות הגבוהה מצדיקה את הביקור הקצר מאוד במקום. קישור.
אנדרטת האריה (Löwendenkmal) נמצאת מעט מצפון לפנורמה ונחשבת לסמל העיר. זהו פסל של אריה ישן שנחצב בתוך סלע גירני מעל בריכה קטנה. הוא משמש כאנדרטה לחיילי המשמר השווייצרי של המלך לואי ה-16 שנטבחו על ידי לוחמי המהפכה בשנת 1792 כאשר אלו פלשו לגני טילרי בפריז. המונים עומדים ומצלמים את הפסל המוזר ואני תוהה מה הופך מקום מסוג זה לכזו אטרקציה תיירותית גדולה?
מצפון לאנדרטה נמצאת אטרקציה מוזרה ומעניינת ושמה גן הקרחון (Gletschergarten). זהו סלע חצוב שנוצר כתוצאה מגלישה של קרחון ענק אל האגם, שנחשף בשנת 1970 ועבר תהליך שימור גיאולוגי שיצר פארק מקורה. קשה מאוד להסביר את המקום המיוחד הזה למי שלא חווה אותו. בכניסה לגן נמצאים בורות הקרחונים, שהם בולעני ענק המהווים עדות לעידן הקרח.
האטרקציה המרכזית בגן היא מסלול הליכה תת קרקעי שלוקח למסע גיאולוגי בזמן, במהלכו מטפסים במעלה המצוק ולומדים על ההיסטוריה של כדור הארץ באמצעות טקסטים ומיצגים על הרצפה והקירות. המסלול מעט רטוב והטמפרטורה בלב המצוק מעט קרירה.
כשמגיעים למעלה יוצאים מהסלע לאוויר הפתוח ושם ממתינה תצפית מרהיבה על העיר והאגם. אפשר לטפס על מגדל תצפית מעץ לתצפית גבוהה יותר על הסביבה.
מלמעלה מתחיל מסלול טיול למטה בתוך פארק אלפיני, במהלכו מבקרים בהדמיה של בקתה אלפינית משנת 1896. במתחם נמצאים גם תבליט מדויק של שווייץ מהאוויר עם אגם לוצרן במרכז, תערוכה זמנית בנושא "מהבקתה המסורתית לארכיטקטורה המודרנית" שלא הייתה מעניינת וכן מסעדה. אמור היה להיות גם מוזיאון עם ריהוט ופריטי המשפחה המייסדת במאה ה-19, אך נראה שהוא היה סגור. היה מפתיע למצוא באתר מבוך זכוכית עם 51 מראות המדמה את ארמון אלהמברה, שהיה מאוד משעשע לצלוח אותו ולצלם לא מעט תמונות, אבל לא באמת ברור הקשר שלו למקום. הכניסה לגן אינה זולה כלל ועולה 24 פרנק, אך מומלצת מאוד. קישור.
משם חזרנו בהליכה לעיר העתיקה. בבוקר עברנו לעיר העתיקה על הגשר המערבי ביותר מבין ארבעת גשרי נהר רויס וכעת חצינו חזרה בגשר המזרחי והמפורסם ביותר שהפך לסימן ההיכר של העיר. Kapellbrücke הוא גשר הולכי רגל מקורה שנבנה באלכסון במאה ה-14 והיה חלק מביצורי ההגנה של העיר. לקראת הקצה הדרומי שלו נמצא מגדל המים המתומן העתיק Wasserturm, ששימש במקור לשמירה ותצפית ולאחר מכן ככלא ובית אוצר. עם הזמן הפך הגשר לחלק בלתי נפרד מנוף העיר וסצנות מרהיבות מחייהם של הקדושים המגינים על העיר, מאוריציוס וליאודגר, צוירו על גמלוני העץ שמחזיקים את קורות התקרה. בשנת 1993 פרצה בגשר שריפה שגרמה נזק משמעותי לגשר ולציורים, אך הוא שוקם ושוחזר לחלוטין.
לא רחוק מצידו הדרומי של הגשר נמצאת הכנסייה הישועית (Jesuitenkirche) המהודרת, שנראית הכי טוב כשמשקיפים עליה מהעירייה בגדה הצפונית של הנהר. היא נחשבת לאחת היפות בעיר. המסדר הישועי הוקם בשנת 1534 על מנת להילחם בהתפשטות הפרוטסטנטים והשפעתם על מערכת החינוך ומונה כיום כעשרים אלף חברים. האפיפיור פרנציסקוס שנפטר לאחרונה היה האפיפיור הראשון ממסדר זה. הכנסייה נחנכה בשנת 1677, אך שתי כיפות הבצל הירוקות על המגדלים בצידי החזית שלה נוספו רק במאה ה-19. ממערב אליה נמצאים משרדי ממשל הקנטון.
החלל הפנימי של הכנסייה מרשים מאוד בזכות קישוטי הזהב על הקירות, הפרסקואים בסגנון בארוק, ציורי התקרה המרשימים, הקתדרה המגולפת מעץ ומחיצת המזבח שעשויה שיש אדמדם מרשים. מאחור נמצא עוגב קטן יחסית שתחום גם הוא במסגרת שיש דומה למחיצת המזבח.
משם הדרך למלון הייתה קצרה למנוחה והתארגנות לפני ארוחת הערב. אנחנו תמיד בוחרים בקפידה את המסעדות לארוחות ערב ומזמינים מקומות מראש, אבל החלטנו בלוצרן שלא לעשות זאת. מתחת למלון, על גדת הנהר, צדה את עינינו מסעדה שנראתה חביבה וגילינו בדיעבד שהיא שייכת לבעלי המלון. שמה Wirtshaus Taube והיא הייתה עמוסה בסועדים, אך למזלנו התפנה שולחן תוך דקות.
אחרי עיון מהיר ברשימת מאכלי החובה שסיגל הכינה ובהתייעצות עם המלצרית בחרנו שתי קלאסיקות מקומיות. rösti היא הלביבה השוייצרית הלאומית, שעשויה תפוחי אדמה מגוררים, מטוגנת בחמאה או שומן ומוגשת כתוספת למנת בשר או כמנה עצמאית. אנחנו לקחנו אותה בגרסה המקומית של לוצרן בתוספת בייקון, גבינה, עגבניות, עירית וביצת עין. זו הייתה מנה יוצאת מן הכלל.
יחד איתו הזמנו מנה מקומית שהמליצה לנו המלצרית שנקראת Lozarner Chogalipaschtetli, מאפה בצק עלים נהדר במילוי עגל ופטריות ולצידו אורז וירקות. זו הייתה ארוחה מצוינת עם שירות נהדר שעלתה כולל יין 84 פרנק. קישור.
יום חמישי 12/6/25
אחרי שעזבנו את החדר ואפסנו את המזוודות יצאנו לכיוון רציף הספינות שנמצא על גדת האגם ליד תחנת הרכבת על מנת לשוט משם למוזיאון התחבורה. חיפשנו מקום להחליף כסף וזה היה אתגר לא קטן ואובדן זמן יקר שבדיעבד עלה לנו באפשרות להספיק לטפס אל הר הפילאטוס. נשאיר אותו לפעם הבאה. אחרי קפה ועוגה בתחנת הרכבת הגענו אל קופת הכרטיסים של הספינות על מנת לגלות שפספסנו את הספינה בדקה ועלינו להמתין חצי שעה. את הזמן ניצלנו על מנת לטייל על שפת האגם ולהתפעל מכמות הברווזים. בסמוך לרציפים נמצא המרכז לתרבות וקונגרסים KKL (Kultur und Kongresszentrum), משכנו של מוזיאון האמנות של לוצרן ומבנה מעניין בפני עצמו, בנוי מתכת וזכוכית והגג המיוחד שלו גולש מהמבנה לכיוון האגם.
השיט הנעים למוזיאון התחבורה אורך עשר דקות ועולה 7 פרנק לאדם לכל כיוון. קישור. הספינה יוצאת ממזח Luzern Bahnhofquai מול תחנת הרכבת ומגיעה אל מזח Verkehrshaus Lido הסמוך למוזיאון. אל המוזיאון הגענו בשעה 10:30.
מוזיאון התחבורה (Verkehrshaus) נחשב לאחד הטובים מסוגו בעולם ומציג את ההיסטוריה של מגוון רב של כלי תחבורה. למוזיאון יש אוסף עשיר של רכבות, מטוסים, מסוקים ורכבי חלל, מכוניות ספורט יוקרתיות, רכבלים, אופניים, ספינות ורכבי שלג וכן תצוגות בנושאים כגון אנרגיה ותערוכה חדשה שעוסקת בהיבטים שונים של עולם החקלאות והמזון המודרני בשווייץ. המוזיאון עצום בגודלו ומזמן לא מעט התנסויות וחוויות במגוון תחומים. לחלק מהמוצגים אפשר להיכנס, חלק אפשר לנסות ויש גם אטרקציה של אובדן כח משיכה בחלל שהעזתי לנסות והיה מעניין. לילדים ולצעירים ברוחם יש קומה שלמה של סימולטורים מתחת לעולם התעופה והחלל. אנחנו בדרך כלל מאוד זריזים ופה בילינו שעה וחצי.
במוזיאון יש גם אטרקציה שנקראת The Edge, טיפוס על הר Matterhorn במציאות ווירטואלית. באולם הקולנוע ובפלנטריום הענק במקום מוצגים סרטים תלת ממדיים. במבנה משושה במתחם נמצא המוזיאון שעוסק ביצירתו של האמן השוויצרי Hans Erni וכולל ציור קיר מרשים שנקרא Panta Rhei ומחוצה לו גן פסלים. במקום יש מסעדה קטנה וחנות שוקולד של לינדט. המוזיאון יקר למדי וכרטיס עולה 35 פרנק לאדם. כרטיסים לקולנוע או לפלנטריום עולים 18 פרנק נוספים ולסימולטור 24 פרנק. קישור.
Swiss Chocolate Adventure נמצא במוזיאון התחבורה ומציע חוויה מיוחדת לחובבי שוקולד דרך מסע בקרונית שנמשך 20 דקות והוא חגיגה לעיניים, האוזניים והטעם. במהלך המסע המשעשע לומדים על פולי קקאו ואופן הגידול, ההיסטוריה של השוקולד, סוגי שוקולד שונים והייצור שלו ובסוף המסע אפילו עוצרים ליד מכונה בקיר שמשלשלת מספר כדורי שוקולד נהדרים של לינדט. הקרוניות נוסעות בין אולמות התצוגה ובכל פעם עוצרות ליד מיצגים או סרטים. זוהי יופי של דרך ללמד נושא בצורה חווייתית ומהנה. בסיום קיבלנו עוד שוקולד מהדיילת ושובר לקבלת שוקולד נוסף בחנות וחזרנו למעלה במעלית החווייתית. הכניסה עולה 18 פרנק. קישור.
הספינה אמורה להגיע בשעה 13:16 ואנחנו ניצלנו את הזמן המועט שנותר לכריכים וקפה במוזיאון. בשלב זה כבר הבנו שלא נוכל להוציא לפועל את התכנית לטפס על הפילאטוס כי זה לוקח מספר שעות ולא נספיק להגיע בזמן למסעדה שהזמנו בערב בציריך. סיגל מציעה לבקר בחומת העיר העתיקה שלא הספקנו אתמול ויצאנו לכיוון המזח לקחת את הספינה חזרה למזח ליד תחנת הרכבת. לכל כיוון שמביטים מחלונות הספינה מובטח נוף יפיפה אחר. גבעות ירוקות ועליהם בתים קטנים, ספינות במים, מבנים עתיקים של העיר והקזינו המרשים וברקע הרי האלפים ושאריות שלג בפסגתם.
ירדנו בתחנת הרכבת, חצינו את הנהר על הגשר המודרני Seebrücke וטיילנו בסמטאות העיר העתיקה לעבר Museggmauer, החומה שנבנתה במאה ה-14 והקיפה את העיר העתיקה. אל החומה מובילה דרך שמטפסת מהעיר העתיקה במרחק של כמה דקות הליכה ממנה. אורכה של החומה ממזרח למערב מעט פחות מקילומטר ויש בה תשעה מגדלים ששרדו. עלינו לחומה במגדל Schirmerturm וממנו צעדנו לאורכה מערבה עד מגדל השעון Zytturm, שהוא היפה מכל המגדלים. יש עליו ציורי קיר עתיקים ושעון עם מחוגי שמש וירח מוזהבים. בתוך מגדל השעון נמצא המנגנון המורכב שמפעיל אותו ואין משם ירידה מהחומה. אפשר לטייל עוד מערבה ולרדת ממגדל Wachtturm או לחזור ולרדת מאיפה שעלינו וזה מה שעשינו. הכניסה לטיול על החומה חופשית. קישור.
משם טיילנו דרך העיר העתיקה, חצינו את גשר Reussbrücke שהקצה הדרומי שלו נמצא ממש ליד המלון, אספנו את המזוודות ויצאנו ברגל אל תחנת הרכבת בדרכנו לציריך. מכיוון שלא ידענו מתי נסיים את היום, רכשנו את הכרטיסים רק לפני הנסיעה והם עלו 27 פרנק לאדם, יקר משמעותית מאשר ברכישה יום קודם. לציריך הגענו אחרי נסיעה נעימה בת 42 דקות לקראת השעה 16:00. המלון שלנו היה מרוחק מספר דקות הליכה מתחנת הרכבת וזה היה נוח מאוד.
מלון Felix Zürich הוא מלון 3 כוכבים שהומלץ כמעט בכל מקום שקראנו. המיקום שלו היה מושלם. מצד אחד בלב רובע הבילויים הכיפי של העיר ומצד שני במרחק דקות הליכה ספורות מתחנת הרכבת המרכזית. החדר הקטן היה מרווח מספיק, מודרני מאוד, נוח והמקלחת הייתה נהדרת. הייתה אפשרות להוסיף ארוחת בוקר בתשלום נוסף, אך אנחנו וויתרנו. השירות של הצוות היה אדיב ומאיר פנים, אך מצד שני היו לנו שני מקרים של אי הבנה איתם שמעט העיבו על שביעות הרצון. לאור ביטול הטיסה הביתה נשארנו שם לילה אחד יותר מהתכנון, שילמנו בממוצע 248 פרנק ללילה ונתנו למלון ציון 9. קישור.
אחרי התארגנות מהירה יצאנו לתצפית על העיר. התחנה של הפוניקולר האדום Polybahn ממוקמת בקצה הרחוב של המלון והקרון המפורסם עושה את דרכו במעלה ההר בנסיעה של שלוש דקות מאז שנת 1886. הוא יוצא לדרכו מידי 5 דקות ועולה 2.8 פרנק לאדם. הכרטיס בתוקף חצי שעה ולכן אפשר גם לרדת איתו כשמסיימים את התצפית. מידי שנה משתמשים בפוניקולר מעל 2 מיליון נוסעים שמגיעים בקלות ממרכז העיר אל כיכר המכון הטכנולוגי מעליה. קישור.
למעלה נמצא המכון הטכנולוגי של ציריך (ETH), שהוא המקבילה של הטכניון שלנו. הבוגר הכי מפורסם של המכון הוא אלברט איינשטיין. המבנה מאוד מרשים ובחזיתו פנסי רחוב נאים הנראים כמו פמוטים של שבת, אך הסיבה האמיתית להגעה אליו היא התצפית המרשימה על העיר ממרפסת Polyterrasse. במבט מטה קשה שלא להבחין בכמות הגדולה של צריחי כנסיות ובכולם שעון. בין לבין זורם לו בשלווה נהר לימאט (Limmat), שמוצאו באגם ציריך והוא זורם לאורך 36 ק"מ בלבד עד שהוא מתמזג לנהר Aare ומשם לריין. אחרי לא מעט תמונות חזרנו למטה עם הפוניקולר. זו דרך מומלצת מאוד לאוריינטציה של העיר בתחילת הביקור בה. משם חזרנו למלון להתארגן לפני ארוחת הערב ובדרך עצרנו למנוחת קפה ויין.
מסעדת KLE היא לא מסעדה שגרתית בשום מובן. זוהי מסעדה טבעונית בעלת כוכב מישלן אחד, שזכתה להמלצות רבות והחלטנו שעובדת היותה טבעונית לא צריכה לשלול בילוי בה. הגענו לשם עם Uber, שעלה פחות מ-9 פרנק, אך נאצלנו לחכות לא מעט זמן עד שנמצא נהג. הופתענו מאוד לגלות שהשולחנות ערוכים על המדרכה, כלומר אוכלים ממש ברחוב באווירה מאוד לא פורמלית. כשהתיישבנו והבטנו סביב, הופתענו גם לראות כי ברחוב יש תנועה ערה של חרדים.
המסעדה מגישה תפריט טעימות בהפתעה הכולל ארבע, חמש או שש מנות במחיר 109-134 פרנק. אין שום מידע או רמז לגבי מה כלול בארוחות. אנחנו פחות אוהבים את זה, אבל זרמנו עם ההפתעה. התפריט כולל מנות עם השפעה בינלאומית המיוצרות מחומרי גלם איכותיים ומדגיש את היופי של הצמחים. לשמחתנו, אפשר היה לבחור ארוחות עם מספר מנות שונה לכל אחד וכך לקחנו אחת עם ארבע מנות והשנייה עם שש. המלצר הסביר כי גודל המנות בארוחה הקטנה יותר יהיה גדול יותר וזה מרשים. פעם ראשונה שנתקלנו בזה.
הארוחה אינה כוללת פתיחים כמקובל ונפתחה במנה נהדרת של לחם מרוקאי עם שלושה מטבלים. מכאן ואילך אני לא אתאר כל מנה ומנה, רק אגיד שקיבלנו מנה ראשונה המבוססת על אספרגוסים, אחריה מנה של סוגי שעועית עם סורבה כוסמין ולאחריה המנה היפה ביותר של הערב, מניפת צנון נהדרת.
למנה רביעית קיבלנו מנה שנקראת Hot Dog אמריקאי. טופו היה בתפקיד הנקניקיה והוא הונח על בריוש נהדר (עשוי עם שמן זית במקום חמאה) בתוספת גרסת המסעדה לקטשופ וחרדל. כעת הגיעה תורה של המנה העיקרית שהורכבה מירקות ממשפחת אליום, דהיינו שום, בצל וכרשה שהוגשו עם טורטיה וזעתר.
לקינוח הוגש יוגורט מוקצף מחמציץ עם קומפוט תותים, אגוזי לוז וסלק, שהיה מאכזב למדי ולאחריו הפתיעו אותי עם קינוח יום הולדת נהדר עשוי שוקולד, מרנג ורוטב פטל ועליו נר. לסיום קיבלנו פטיפור ג'אנדויה. לסיכום, ישבנו שם שעתיים לארוחה שאמנם הייתה מעניינת ויוצאת דופן, אך לא הצליחה להתעלות לרמה גבוהה ובאווירה פחות נעימה של רחוב. לא הרגשנו שקיבלנו תמורה ראויה למחיר הגבוה. השירות היה מצוין והארוחה עלתה 267 פרנק. נתנו לה ציון 7. קישור. משם חזרנו למלון עם Uber.
יום שישי 13/6/25
יום שהיה אמור להיות טיול רגוע בציריך התחיל ברע באמצע הלילה עם התרעות פיקוד העורף, שמשום מה רדפו אחרינו בטעות עד שוייץ. המלחמה עם אירן התחילה ואנחנו מקבלים עדכון מהיר מאופיר על הסטטוס של כל בני המשפחה. אמנם יצאנו בשעה 08:30 לטיול רגלי בציריך, אך הטיול כבר אינו אותו דבר ואנחנו מטיילים כשהמצב בישראל מלווה אותנו בכל רגע.
התחלנו בהליכה קצרה לכיוון תחנת הרכבת המרכזית. המוזיאון השווייצרי הלאומי (Landesmuseum Zürich) נמצא מצידה הצפוני של תחנת הרכבת, נחשב לאחד המוזיאונים ההיסטוריים החשובים באירופה ונמצא בטירה עתיקה משנת 1898. הסיור במוזיאון חולף בתצוגות שונות החל מהתקופה הפרה היסטורית, דרך ימי הביניים ועד המאה ה-20. בין היתר יש בו אגף עשיר של אמנות גותית, פסלי עץ, מזבחים מגולפים, ארכיאולוגיה, ההיסטוריה של ציריך ותערוכות מתחלפות, אבל אותנו זה פחות מעניין ואנחנו מסתפקים במבט ותמונות של המבנה המרשים והמגדלים הניצבים בין שני הנהרות. הכניסה עולה 13 פרנק. קישור.
משם אנחנו חוצים את התחנה המרכזית דרומה, שם נמצאת Bahnhofplatz, כיכר הנקראת על שם תחנת הרכבת ובמרכזה מזרקת Alfred Escher, שהיה פוליטיקאי במאה ה-19 וממקימי רשת הרכבות השוייצרית.
מהכיכר יוצא דרומה רחוב Bahnhofstrasse, הרחוב המרכזי בציריך. פירוש שמו רחוב תחנת הרכבת והוא נמתח משם לאורך כקילומטר וחצי עד האגם. הרחוב מאוד אלגנטי ואין בו תנועת רכבים, אלא רק טראמים והולכי רגל. לאורכו בתים עתיקים, מגוון חנויות, בתי כלבו, מסעדות וחנויות שוקולד. הרחוב יוקרתי במיוחד וזה לא המקום לחפש מציאות.
אחרי הליכה קצרה עצרנו לקנות פרעצל, הנקרא בשווייץ Brezel והוא ממש מאכל לאומי. השווייצרים לא מסתפקים בו כבייגלה, אלא משתמשים בו כבסיס לכריך עם מגוון מילויים. קנינו אחד עם בשר בקר וגבינה אצל Victoria Brezelbäckerei והתיישבנו לאכול אותו על ספסל ברחוב. הוא היה מדהים ועלה 12 פרנק. לא זול אבל שווה כל פרנק. קישור.
דוכן הפרעצלים היה בחזית של בית הכלבו Coop, אותו ניצלנו על מנת להחליף כסף אחרי שלמדנו בלוצרן שזה המקום הטוב ביותר. מול בית הכלבו נמצא רחוב Kuttelgasse ודרכו סטינו מהרחוב מזרחה לטיפוס קליל במעלה הגבעה אל כיכר Lindenhof הרומנטית המספקת תצפית נפלאה על הנהר והעיר העתיקה. בעבר היה פה מבצר רומאי והיום באים לפה בעיקר לתמונות על רקע העיר הפרוסה מטה.
מהגבעה ירדנו דרומה וחלפנו דרך רחוב Augustinergasse, רחוב יפיפה עם בתים ססגוניים עם מרפסות סגורות תלויות מרשימות, שנראה כאילו הודבקו למבנה ולא מעט בתי קפה מתחת. הרחוב היה מעוטר עם דגלים רבים, שתרמו אף הם ליופיו הרב.
לא רחוק משם נמצאת כנסיית פטרוס הקדוש (St. Peter), העתיקה ביותר מבין ארבע הכנסיות המרכזיות בעיר העתיקה. מגדל הפעמונים מרשים מאוד וגובה גג הרעפים המחודד 24 מטרים מעל המגדל. בארבע צלעותיו יש שעונים משנת 1538, השניים בגודלם באירופה וקוטרם 8.64 מטרים. מאות שנים זה היה השעון הרשמי וכל שעוני העיר הציבוריים היו צריכים להתאים אליו. במדינה שכל כך ידועה בדיוק שעוניה, זהו כבוד גדול במיוחד. הכנסייה כרגע סגורה לשיפוצים מקיפים ואנחנו הסתפקנו במבט מבחוץ. קישור.
משם שבנו אל רחוב Bahnhofstrasse הסמוך. מוזיאון השעונים נמצא שם, אך הוא נפתח בצהריים ונחזור אליו בהמשך. כעת הגיע זמן לארוחת בוקר. Confiserie Sprüngli היא חנות הדגל ובית הקפה של יצרנית שוקולד היוקרה שנוסדה בשנת 1836. בשנת 1892 התפצל המפעל מרשת החנויות שמונה כיום 29 סניפים, בעיקר בשווייץ, אבל גם בגרמניה, אוסטריה ואיחוד האמירויות. מקרון לוקסמבורגרלי הוא מוצר הדגל של החברה. יש להם גם שוקולד משובח ושמו Grand Cru Absolu, שעשוי 100% פולי קקאו ועיסת קקאו. בית הקפה הוא מקום מפגש ידוע של נשות החברה הגבוהה בציריך ואגדה מקומית גורסת כי גבר צעיר שמגיע למקום ורוצה לאותת שהוא פנוי לנשים המבוגרות הופך את כף הקפה בכוס שלו. בעלי החברה מכחישים.
בתחילה התיישבנו לארוחת בוקר והזמנו קפה עם שתי העוגות הכי קלאסיות ומפורסמות שלהם. האחת הייתה Truffles Cake, עוגת שוקולד מריר ושמנת עשירה במיוחד והשנייה הייתה גרסה גדולה ונפלאה של מקרון לוקסמבורגרלי במילוי פטל וקרם שמנת שנקראת Luxemburgerli Raspberry. שתי יצירות מופת שעלו עם קפה 40 פרנק. קישור. לאחר שסיימנו, נכנסנו לחנות השוקולד שלהם הצמודה ושם קנינו רביעיית מקרוני לוקסמבורגרלי בטעמים שונים במחיר 5.6 פרנק. השוקולד היה הכי טעים. מקרון לוקסמבורגרלי הוא מקרון בקוטר קטן יותר מהמקרון הצרפתי המקורי, אך אוורירי יותר ועם מילוי קרם שמנת עשיר יותר. השם ניתן לו כבדיחה על שם קונדיטור ממוצא לוקסמבורגי שעבד באותה תקופה בשפרונגלי.
במרחק שתי דקות מבית הקפה נמצאת כיכר Münsterhof, שהייתה הכיכר המרכזית והשוק בימי הביניים ונקראת על שם המנזר הסמוך. בימי שבת מתקיים בכיכר שוק פשפשים וכיום כל הכיכר תפוסה על ידי במה ענקית ועליה עשרות נגנים המתאמנים בחום הכבד לקראת הקונצרטים שייערכו כאן היום ומחר.
Kirche Fraumünster (כנסיית הנשים) היא כנסייה רפורמית אוונגליסטית אלגנטית שנבנתה על שרידי מנזר לנשים שנהרס בשנת 1898 על מנת לפנות מקום להקמת העירייה החדשה. היא עוד אחת מארבע הכנסיות החשובות בעיר. הצריח הגותי שלה גבוה ובולט מאוד, בכל צלע שלו יש שעון והוא מצופה נחושת ירקרקה. בפנים הכנסייה יש חמישה חלונות זכוכית שעוצבו על ידי מארק שאגאל, כל אחד מספר סיפור תנ"כי וצבעו אחר. מדובר ביצירת אמנות חשובה ביותר המושכת לא מעט מבקרים. משמאל לימין: חלון הנביאים (עליית אליהו הנביא לשמים), חלון יעקב (חלום סולם יעקב), חלון המשיח (סצנות מחיי ישו), חלון ציון (מלאך מכריז על קץ הימים על רקע ירושלים) וחלון המצוות (משה ולוחות הברית).
על הטרנספט הצפוני (החלק שחוצה את הכנסייה ויוצר את צורת הצלב) יש ויטראז' מרשים שגובהו תשעה מטרים שנוצר על ידי האמן השווייצרי ג'קומטי בשנת 1940.
העוגב בכנסייה הוא הגדול באזור ומאחוריו נמצא חלון זכוכית גדול ומרשים שנוצר על ידי אומן הזכוכית הבריטי Heaton בשנת 1914. מימין לחלונות שאגאל נמצא חדר השקט ובו מספר מבקרים עומדים בדממה ומתחת לכנסייה נמצאת הקריפטה עוד מעת הקמת המנזר במאה ה-9 ויש בה מוזיאון אדריכלות והיסטוריה מקומית קטן ותצוגה המתארת את התפתחות הכנסייה מאז הייתה מנזר ועד היום. הירידה לקריפטה היא משמאל לחלונות שאגאל. הכניסה עולה 5 פרנק כולל הקריפטה ומדריך קולי באנגלית. קישור.
מהכיכר מוביל גשר Münsterbrücke אל הכנסייה הגדולה מעברו השני של הנהר, אליה נגיע בהמשך. הצצה משם אל הנהר חושפת תמונה יפה של הנהר ובית העירייה משמאל, הכנסייה הגדולה ממול והחיבור בין הנהר לאגם ציריך המזין אותו מימין. בחיבור עוגנות לא מעט סירות והמוני מקומיים משתזפים בשמש החמימה על כיסאות נוח בפלטפורמה צפה.
משם חזרנו לרחוב Bahnhofstrasse ופנינו שמאלה לעבר האגם. אגם ציריך (Zürichsee) הוא אגם יפיפה שנמתח משם דרומה בצורת בננה לאורך כ-42 ק"מ (אגב, הוא ארוך פי 2 מהכנרת, אך שטחו מחצית ממנו). Bürkliplatz היא הכיכר שנמצאת בקצה הדרומי של הרחוב ושם גם נמצא רציף הספינות. אפשר לשכור סירה לשיט או להשתמש בחברת השיט Zurich Navigation Company להגעה למספר יעדים סביב האגם. בין הכיכר לאגם יש פארק קטן עם ספסלי מנוחה הצופים לאגם ועל שפת המים נמצא הפסל Ganymede, המסמל את כמיהתו של האדם על פי המיתולוגיה היוונית להגיע לאולימפוס, כאשר הנשר בפסל מגלם את דמותו של זאוס אבי האלים. לא ברור הקשר בין הפסל לציריך.
אחרי מנוחה קצרה חצינו את הנהר מזרחה על גשר Quaibrücke, מימין עובר אורח זורק פירורי לחם למים ויוצר התקהלות של עשרות ברווזים וברבורים לשמחת המוני הילדים שעל גדת האגם.
מעט דרומית משם נמצא בית האופרה (Opernhaus),משכנם של האופרה, התיאטרון והבלט של העיר. הוא נפתח כתיאטרון בשנת 1891 אחרי שהחליף את התיאטרון הישן שנשרף. בשנת 1925 התיאטרון הפך להיות בית האופרה ומבנה חדש סמוך שימש כתיאטרון ובשנת 1981 הרסו את שני המבנים והקימו את המבנה הנוכחי המכיל 1200 צופים. חזית המבנה מקושטת באבן אפורה עם פסלים של אמנים רבים כגון מוצארט, שייקספיר, ובר ועוד. על גג המבנה יש פסלים של מוזות מהמיתולוגיה היוונית, המסמלות את האומנויות השונות. בשנת 1980 היו סביב האופרה הפגנות סוערות של צעירי העיר, שנודעו בשם "מחאת הנוער", בטענה שבמבנה מושקעים תקציבים רבים על חשבון תרבות לבני הנוער בעיר. קיימת אפשרות לסיור מודרך באנגלית שאורך שעה ובמהלכו רואים את האולם והבמה, אביזרים, תלבושות ואיפור. קישור.
בסמוך לאופרה נמצא בית קפה שאני לא בטוח אם שמו היה Goethe Bar או Brasserie Schiller או שאלו שני שמות של אותו מקום, אך קל יהיה לזהות אותו לפי התמונה והיה מאוד כיף להשתרע שם על הכורסאות הנוחות, ללגום יין קר ולהשקיף על האופרה היפה ועל המתרחש בכיכר Sechseläutenplatz.
אחרי הפסקה כיפית במיוחד צעדנו מעט צפונה במעלה רחוב Limmatquai, במקביל לגדה המזרחית של נהר לימאט. משמאלנו הנהר היפה, המון סירות קטנות עוגנות במים ולא מעט אנשים משתזפים על הגדות. אחרי מספר דקות הגענו אל Grossmünster, כנסייה פרוטסטנטית שפירוש שמה הכנסייה הגדולה. היא בולטת למרחק בזכות צמד המגדלים בחזיתה. אפשר לטפס 187 מדרגות על המגדל הדרומי לתצפית יפה על הנהר, המבנים העתיקים לגדותיו, הכנסיות בצד המערבי, האגם וההרים מסביב. בחלל הכנסייה שלושה חלונות ויטראז'ים מעשה ידיו של האמן המקומי ג'קומטי משנת 1933 המספרים את סיפור חג המולד. מריה מאוד דומיננטית ביצירה ואילו ישו התינוק כמעט נעלם בשולי גלימתה הכחולה.
הקלויסטר הוא מסוף המאה ה-12 ובמרכזו גן. העמודים והקשתות של המעברים מעוטרים בדמויות, סצנות חיות וגרוטסקיות בסגנון רומנסקי. הקריפטה היא העתיקה ביותר במבנה ויש בה ציורי קיר מהמאות 14-15 ודגם של מבנה הכנסייה המקורי. העוגב הגדול יוצא דופן במראה שלו, הצינורות שלו צבועים חום ומעוטרים בזהב ונראים כארוזים בתוך ארגזים. הכניסה חופשית, אך העליה למגדל עולה 5 פרנק. קישור.
המסעדה בה נאכל ארוחת צהריים נמצאת מצידו המערבי של הנהר, אך במרחק הליכה קצר משם. במקור בכלל הזמנו לשם מקומות להיום בערב, אך בגלל הקרבה החלטנו לנסות לבדוק האם יש מקום לשבת כעת. Zeughauskeller Restaurant היא מסעדה שוויצרית גדולה הנמצאת במבנה משנת 1487.
בעבר הייתה במבנה חנות נשק וזו גם משמעות שמה של המסעדה. אומרים שהקשת של הגיבור הלאומי William Tell נרכשה פה, אך זה לא מסתדר לי עם העובדה שהוא חי בתחילת המאה ה-14, הרבה לפני הקמת המבנה. המסעדה הגדולה קמה בשנת 1926, עמוסה בסועדים ומציעה תפריט עם מנות מסורתיות בבישול ביתי ובאווירה כפרית. הזמנו שתי מנות מהרשימה שלנו. הראשונה היא Geschnetzeltes,מנת עגל שמקורה בציריך. הבשר חתוך לרצועות ומבושל עם רוטב שמנת, ציר בשר, יין לבן ופטריות ומוגש בדרך כלל בתוספת לביבת Rösti. מנה נהדרת.
לצידה הזמנו Älplermagronen, מקרוני אלפיני עם קוביות תפוחי אדמה, שמנת ובצל. הוא מוגש בליווי רסק תפוחי עץ והשילוב בין המקרוני החם לרסק הקר היה שילוב מופלא. זו המנה הכי זכורה לנו מהטיול הזה. בסך הכל הייתה ארוחה נפלאה עם שירות מצוין שעלתה עם יין 76 פרנק וקיבלה ציון 9. קישור.
אחרי ארוחת הצהריים חזרנו אל מוזיאון השעונים (Uhrenmuseum Beyer), שכעת כבר היה פתוח ונמצא מתחת לחנות Beyer, שהיא קמעונאית השעונים הוותיקה בעולם והוקמה בשנת 1760. במוזיאון נמצא אחד האוספים החשובים בעולם של שעונים עם אוצרות עתיקים, המספרים את אופן הצגת הזמן עוד משנת 1400 לפני הספירה ועד ימינו, כולל הסבר על אופן ייצורם. הוא פתוח רק משעה 14:00 ועולה 10 פרנק. קישור.
לאחר הביקור הקצר במוזיאון חצינו שוב את הנהר והפעם על גשר Rathausbrücke, שכפי שניתן להבין משמו, הוא הגשר עליו נמצא בית העירייה היפה של העיר. בצדו השני של הגשר נמצא רובע Niederdorf, הרובע השוקק חיים והתוסס של העיר ומרכז חיי הלילה. ברובע טיילנו צפונה ברחוב Niederdorfstrasse, נכנסים מידי פעם לחנויות היפות ונהנים מהרובע המרשים שבסמטאות שלו יש גם גלריות, מועדונים, ברים ומסעדות. גם המלון שלנו נמצא ברובע וחזרנו אליו למנוחה קלה והתארגנות לארוחת ערב.
הערב אנחנו אוכלים במסעדה הפופולרית Swiss Chuchi הנמצאת במרחק דקות הליכה מהמלון. זוהי מסעדה מקומית מסורתית משנת 1953 המגישה מנות מסורתיות ונחשבת כאחד המקומות הטובים בעיר למנות כגון פונדו גבינות (או שוקולד) ורקלט. raclette היא מנה שוייצרית מפורסמת, שנוצרת ע"י חימום גבינה וגירוד החלק שנמס. בדרך כלל אוכלים את זה בליווי לחם או Gschwellti (תפוח אדמה מבושל בקליפה), אבל היא יכולה להגיע גם עם פלאנצ'ה עליה צולים בשר או ירקות ואוכלים כאירוע חברתי. המנה נראתה לשנינו יותר מידי גבינתית ולכן וויתרנו על המנה למרות שהופיעה ברשימת מאכלי החובה, מה עוד שעמדנו לאכול פונדו גבינה. למסעדה לא הזמנו מקום ולפניה השתרך תור ארוך מאוד של ממתינים, עדות לפופולריות של המקום. החלטנו להצטרף לתור ונכנסנו למסעדה אחרי כרבע שעה. לא נורא.
הפעם הזמנו מנה אחת מרשימת מאכלי החובה ועוד מנה שסיגל מאוד רצתה. פונדו (Fondue) היא אולי המנה המזוהה ביותר עם המטבח השוייצרי, הוזכרה בציריך לראשונה ב-1699 והוכרזה כמנה הרשמית של שוויץ ב-1930. זוהי גבינה מותכת בכלי שנקרא Caquelon, שטובלים בה קוביות לחם באמצעות מזלג ארוך. מאז הומצאו אינספור גרסאות לפונדו בהן טובלים מאכלים שונים בתוך סיר רוטב משותף, כגון פונדו בשר או פונדו שוקולד. אנחנו הזמנו פונדו בתוספת בייקון, ליקר שזיפים, יין לבן ושום. זו מנה שמיועדת רק לאוהבי גבינה מותכת כבדים והיא די משעממת אחרי כמה טבילות של קוביות לחם אבל אי אפשר לעזוב את שווייץ מבלי לנסות לפחות פעם אחת. זו ספציפית הייתה ללא לקטוז ולכן מתאימה לאוכלוסייה גדולה שרגישה. יחד איתה הזמנו שניצל וינאי מבשר חזיר שהגיע עם צ'יפס. האוכל היה טעים, השירות היה מצוין והאווירה נהדרת. הארוחה הלא זולה עלתה 104 פרנק ונתנו למסעדה ציון 9. קישור. משם חזרנו למלון.
יום שבת 14/6/25
יצאנו מעט אחרי השעה 08:00 אל תחנת הרכבת, אכלנו ארוחת בוקר וקנינו כרטיסים לתחנת Kilchberg, המרוחקת 11 דקות נסיעה משם. הנסיעה עולה 7 פרנק לאדם לכיוון. בית השוקולד של לינדט (Casa de la Xocolata de Lindt) הוא מוזיאון מקדש לחובבי שוקולד. שבועיים לפני כבר לא היו כרטיסי כניסה למוזיאון הפופולרי ולאחר שהתכתבנו איתם, הם המליצו להגיע בפתיחה והבטיחו שיהיו כרטיסים. התייצבנו בשעה 09:30 כשפותחים את הקופות וקנינו כרטיסים כמובטח. כבר בכניסה ניצבת מזרקת שוקולד עצומה. הסיור עצמו מתבצע עם מדריך קולי, שבכל פעם שמצמידים אותו לסמל של המטרפה מקבלים הסבר באנגלית.
תחילת הסיור מוקדשת לפולי הקקאו ואיך מטפחים אותם על מנת לייצר את השוקולד הטוב ביותר. משם ממשיכים להיסטוריה של השוקולד ואיך שווייץ הפכה לאימפריה של שוקולד כולל הסברים על ראשי תעשיית השוקולד של שווייץ ובראשם לינדט ושפרונגלי. במהלך הסיור משולבות טעימות שוקולד. בתחנת הטעימות הראשונה טעמנו שוקולד נוזלי מברזים עם כפית ולאחריו שברי קוביות שוקולד בטעמים. שנינו הסכמנו ששוקולד מריר היה הטוב מבין הנוזליים והמריר עם מלח היה הטוב מבין שברי הקוביות.
בין לבין טיילנו בשווייץ בין מפעלי השוקולד השונים, חזינו במיני חפיסות שוקולד לאורך ההיסטוריה וממגוון הפרסומות שנעשו והצטלמנו עם כדור השוקולד של לינדור. הסיור מסתיים בטעימת כדורי שוקולד, מהם אפשר לקחת אחד מכל טעם כשיש סך הכל שמונה. כשיוצאים החוצה אפשר לראות מכונות אמיתיות של שוקולד בפעולה ולאחריהן מגיעים למתקן משעשע שפולט למבקרים שוקולד תפוז.
הסיור מסתיים בחנות עצומה של המותג, שבה אפשר למצוא גם שוקולד שאין בשום מקום אחר. במקום יש מסעדה ואפשרות לסדנת שוקולד בה מייצרים שוקולד משלכם. בכניסה יש לוקרים חינמיים ורצוי להגיע עם מים כי מאוד צמאים בגלל הטעימות. הכניסה עולה 17 פרנק וסדנת שוקולד בת שעה 32 פרנק. קישור. סך הכל בילינו במוזיאון הנפלא כשעה ורבע וקנינו לילדים לא מעט שוקולד במשקל בחנות הנהדרת. מומלץ להגיע למוזיאון בנוחות עם הרכבת או באוטובוס מספר 165 או לקחת מעבורת ממזח Zürich Bürkliplatz בצפון האגם אל מזח Kilchberg ZH (שיט של 27 דקות), אך הראשונה יוצאת רק בשעה 10:00.
מהמוזיאון חזרנו לתחנת הרכבת, נסענו חזרה לתחנה המרכזית של ציריך וקפצנו לראות את יריד האוכל של ציריך, שנתגלה כקטן ולא מעניין. משם חזרנו למלון לנוח לפני ארוחת הערב המרכזית של הטיול ובעיקר לעשות חושבים מה לעשות בימים הקרובים כי בשלב זה כבר הבנו שלישראל כבר לא נוכל לחזור בקרוב.
מסעדת IGNIV Zürich by Andreas Caminada מעוטרת בשני כוכבי מישלן. הקונספט של המסעדה הוא Sharing ולנו זה היה נשמע מוזר כי לא הבנו מה מיוחד בזה, אבל בדיעבד הבנו כי זה מאוד לא מקובל בתרבות השוייצרית והגישה פה מאוד מיוחדת ויוצאת דופן. במסעדה מגישים ארוחת טעימות בת 4 סבבים הכוללת 21 מנות במחיר 186 פרנק לסועד. אפשר בתשלום נוסף להוסיף 3 רכיבים בהפתעה, מרק דגים או צלחת גבינות. המסעדה בעיצוב מאוד מודרני, מרווחת ויפיפייה.
אחרי הסבר על הארוחה קיבלנו לשולחן לראשונה את תפריט הארוחה ויצאנו לדרך עם ארבעה פתיחים יוצאים מן הכלל ולאחריהם מנת לחם עם חמאה מלוחה וחמאת יוגורט.
הסבב השני כלל 7 מנות בשני חלקים. בהתחלה קיבלנו 4 מנות ולאחריהן 3 מנות נוספות. אין לי כוונה להיכנס לתיאור המנות, אבל הן היו יוצאות מן הכלל. יחד איתן הוגש לחם במרקם מלוואח שהיה ממכר. בשלב זה סיגל הזמינה כתוספת את מרק הדגים ופירות ים שהיה יוצא מן הכלל ואחד הטובים בארוחה.
למנות עיקריות קיבלנו ארבע מנות מצוינות ובתוכן מעין פנקייק נפלא עם כמהין ופורטובלו שניתן לראות במרכז התמונה.
בשלב הזה נפתחה שיחה ערה בינינו לבין השולחן לידינו. מסתבר שהגבר בשולחן ליד הוא אמריקאי איטלקי והוא בעלים של יקב באיטליה. הוא חשב שאם הקונספט של המסעדה הוא Sharing, אז עליו לכבד אורחים נוספים עם היין שהביא במיוחד ואנחנו נהנינו מכוס יין מצוין ושיחה מרתקת עם השכן, שהיה מאוד משעשע. עוד לפני הקינוחים הפתיעו אותי עם עוגת יום הולדת מרגשת וטעימה.
סבב הקינוחים שהגיע כלל 6 מנות שונות, שלא נפלו ברמה מהמנות לפניהן. קינוחים מעניינים, יצירתיים, מגוונים וטעימים סיימו ארוחה יוצאת מן הכלל. בדרכנו החוצה לקח אותנו המלצר למזנון הפטיפורים ומילא לנו קופסת הפתעות לקחת איתנו מכל מה שבחרנו. רעיון יפיפה. הארוחה הייתה יוצאת מן הכלל, השירות היה פנטסטי, האווירה נהדרת והשכנים אף תרמו לה ועלתה 450 פרנק. נתנו לה ציון 9.5. קישור.
יום ראשון 15/6/25
בסיעור מוחות שעשינו אתמול בנוגע להמשך הטיול החלטנו להשאר לילה נוסף בציריך ולאחריו לקחת רכבת למינכן, שבה רצינו לבקר וגם ההמתנה בה תהיה זולה משמעותית. את היום הנוסף בציריך החלטנו להקדיש לטיול בבאזל ואנחנו בדרך אליה ללא כל הכנה מוקדמת, שזו מתכונת חדשנית עבורי והתנסות מעניינת. יש לי נסיעת רכבת של 53 דקות על מנת להכין יום טיול. אחרי קפה ומאפה בתחנת הרכבת עלינו על הרכבת לבאזל והגענו אליה אחרי פחות משעה לקראת השעה 11:00. רכשנו את כרטיסי הנסיעה מראש במחיר מוזל של 23.5 פרנק לכרטיס. באזל נמצאת בצפון שווייץ בנקודה שמחברת שלוש מדינות, שווייץ, גרמניה וצרפת. לעיר יש מקום של כבוד בהיסטוריה היהודית מכיוון ששם התקיים הקונגרס הציוני הראשון בשנת 1897 ושם חזה הרצל את מדינת היהודים ואמר את המשפט המפורסם "בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים", שנכנס לדפי ההיסטוריה.
תחנת הרכבת של באזל מרשימה ועל הקירות תלויים ציורי ענק של אתרי תיירות ברחבי שוייץ. יצאנו ממנה צפונה וממש מול התחנה נמצאת אנדרטת Strassburger Denkmal, שניתנה לתושבי שווייץ במתנה על ידי תושבי שטרסבורג כהוקרה על הסיוע ההמוניטרי שהעניקו להם במלחמת צרפת פרוסיה בשנת 1870. את האנדרטה יצר פרדריק ברתולדי, האומן שיצר את פסל החירות. מתחת לאנדרטה יש ירידה לחניון אופניים עצום בגודלו, שכדאי להעיף בו מבט.
משם צעדנו כמה דקות אל מזרקת טינגלי (Tinguely Brunnen), מזרקה קינטית ובה תשע דמויות מתכת שנעות ומשפריצות מים. היא נמצאת בחזית התאטרון העירוני ונוצרה על ידי האמן השוייצרי ז'אן טינגלי. הוא קרה למזרקה "הקרנבל" ופסלי הדמויות אמורים לבטא את ססגוניות הקרנבל. משעשע מעט ותו לא.
בסמוך אליה נמצא בית הקזינו (Stadtcasino),כיוםאולם קונצרטים גדול המשמש כביתה של התזמורת הסימפונית המקומית, אבל הוא מפורסם יותר כמקום שאירח את הקונגרס הציוני הראשון. קראתי שעל אחד מהקירות החיצוניים של הבניין נמצא לוח, עליו מצויינת בעברית ובגרמנית חשיבותו ההיסטורית של הבניין, אך לא הצלחנו למצוא אחד כזה אחרי הקפה מדוקדקת של המבנה. קישור.
בית הקזינו נמצא בכיכר המרכזית Barfüsserplatz, שמצידה הצפוני נשקף נוף יפיפה של מבנים עתיקים, עוברים בה לא מעט טראמים ומדרום לה נמצאת הכנסייה הפרנציסקנית Barfuesserkirche, בה נמצא מוזיאון ההיסטוריה העירוני.
אבל אנחנו כרגע פחות בעניין היסטוריה ויותר בעניין בובות. מוזיאון בית הבובות (Spielzeug Welten Museum) הוא מוזיאון קסום לצעירים ולצעירים ברוחם. בארבע קומותיו יש תצוגה גדולה ומרשימה של אלפי דובים ובובות. בין היתר נמצא כאן האוסף הגדול בעולם של דובים עם יותר מ-2500 פריטים, שהוותיק בהם משנת 1904.
בנוסף, יש במקום בתי בובות מיניאטוריים עם דיוק מדהים בפרטים ואוסף עשיר של אלמנטים בקנה מידה של 1:12. אפשר למצוא פה חנויות מכולת וירקות, פארק שעשועים, מגוון חנויות של בעלי מלאכה, כנסיות ובתי ספר ועוד. אוסף הבובות כולל יותר מ-1000 פרטים של מיטב יצרני הבובות החל מתחילת המאה ה-19. בכל פינה מציץ בית בובות יפה ומרשים יותר מקודמו. בין לבין יש פינות הפעלה לילדים ובנייה באבני לגו.
הסיור במוזיאון מתבצע עם טאבלטים שמקבלים בכניסה המאפשרים חוויה עשירה של מציאות רבודה. כאשר מכוונים את הטאבלט לסימונים הנמצאים בתצוגה, מתעוררת התצוגה לחיים ומאפשרת חוויה שונה לחלוטין של בתי הבובות. בסך הכל בילינו במוזיאון 45 דקות קסומות במיוחד. כניסה עולה 7 פרנק. קישור.
העיר העתיקה של באזל משתרעת משני עברי נהר הריין. זו שמצפון מזרח לו נקראת העיר העתיקה הקטנה (Altstadt Kleinbasel) ואילו זו שמדרום מערב לו נקראת העיר העתיקה הגדולה (Altstadt Grossbasel) ובה אנחנו נמצאים כעת. יצאנו מהמוזיאון צפונה ופנינו שמאלה ברחוב Gerbergässlein. בסמוך נמצא ציור קיר מרשים ששמו Rockstar Graffito ונקרא במפת גוגל Wall Art. זהו ציור קיר עצום, עמוס בדמויות של כוכבי רוק ומוזיקאים מפורסמים.
אם ממשיכים עוד קצת במעלה הרחוב, מגיעים למזלג רחובות ובו יצירת רחוב נוספת והפעם על האספלט. היצירה נקראת Asphaltkunst ונוצרה על ידי העמותה לחידוש כיכר Rümelinsplatz בשנת 2024. כבישי האספלט נצבעו בצבעי כחול, אדום וצהוב והפכו את הכיכר וסביבתה למקום ססגוני במיוחד. קראתי שיש כוונה למחוק את היצירה במסגרת שיפוץ כללי של הכיכר בסוף השנה וזה יהיה חבל.
משם המשכנו לטייל עוד קצת מערבה אל Spalentor, אחד השרידים הבודדים והיפה ביותר של חומת העיר האיתנה שנבנתה בשנת 1356 כדי להגן עליה מפני פולשים. זהו השער בחומה דרכו עברו הסחורות שהגיעו אל העיר מחבל אלזס בצרפת, הנמצא בצידו השני של הגבול הסמוך. צידו המערבי של השער מכוסה באיורים מן המאה ה-15, בהם נראים המדונה ושני נביאים. מעברה השני של הצומת שוק פשפשים קטן.
מהשער המשכנו לטייל מזרחה לכיוון כיכר השוק. בתחילת הדרך ליוו אותנו מהצדדים בתים שוייצריים דו קומתיים טיפוסיים, בהם קורות עץ משולבות בקירות ואנחנו התלבטנו האם הקורות הן באמת חלק מהמבנה והבית מושתת עליהן או שנוספו רק לקישוט. לאחר מכן חצינו את אוניברסיטת באזל דרך הכיכר המרכזית שלה כשגשם שהתחיל לרדת האיץ את הליכתנו ולאחריה חצינו סמטאות צרות וקסומות במיוחד.
כיכר השוק (Marktplatz) היא לב העיר העתיקה הגדולה ובה נמצא בית העירייה (Rathaus) הססגוני. השוק פועל בכל יום (למעט יום א' שזה היום) החל מהבוקר ובו נמכרים אוכל מוכן, תבלינים, פירות וירקות, פרחים ועוד. הוא עמוס וגדול במיוחד בימי שבת. בית העירייה בנוי אבן גיר אדומה והוא בולט וציורי במיוחד. הבניין נבנה בשנת 1501 בסגנון משולב גותי ורנסנס, אך שופץ והורחב לא מעט לאורך השנים ומשמש גם כיום את משרדי העירייה.
אפשר להיכנס לחצר הפנימית ומומלץ לא לפספס את האיורים על קירות הבניין, הרעפים הצבעוניים והצריח המוזהב. למעוניינים יש גם סיור מודרך בבניין.
סמוך לכיכר השוק נמצאת מסעדת Gifthüttli. המסעדה ידועה בעיקר בשל מגוון מנות Cordon Bleu שהיא מגישה. קורדון בלו זה מעין שניצל מגולגל במילוי גבינה וסוג של בשר.אפשר לבחור בין בשר בקר, חזיר או עגל ולהוסיף מילויים שונים כגון ריקוטה, דבש, בצל, כמהין ועוד. אנחנו לקחנו שני סוגים שונים. האחד קלאסי עם בשר עגל, האם וגבינה והשני עם בשר חזיר, בייקון וריקוטה. שניהם היו יוצאים מן הכלל ואין בכלל ספק שזו ההתמחות של המקום. שילמנו על הארוחה 99 פרנק ונתנו ציון 9. קישור.
לאחר הארוחה חצינו את נהר הריין על MittlereBrücke (הגשר האמצעי) לעבר העיר העתיקה הקטנה. לצד הגשר ניצב במלוא הדרו מלון שלושת המלכים (Les Trois Rois), אחד המלונות המפוארים בעיר והמקום בו צולם בנימין זאב הרצל נשען על מעקה המרפסת של חדרו ומשקיף מטה אל נהר הריין כשברקע הגשר. התמונה צולמה בשנת 1897 והפכה למפורסמת ביותר שלו. הרצל התארח אז בחדר 117 בקומה הראשונה.
אחרי שחצינו את הגשר, הסתובבנו מעט בעיר העתיקה הקטנה עד שהבנו שאין יותר מידי מה לראות שם וחצינו את הגשר חזרה. היה מעניין לראות בנהר לא מעט אנשים ששטו על מצוף לאורך מסלול מסודר בצד המזרחי תוך שהם מנצלים את הזרם ובסיום המסלול יוצאים מהנהר וחוזרים עם המצוף בהליכה אל נקודת ההתחלה.
אחרי הגשר פנינו שמאלה ברחוב הקטן Rheinsprung וטיפסנו במעלה הרחוב, כאשר משמאלנו נהר הריין עד שהגענו אל כיכר הקתדרלה, שם נמצאת הקתדרלה (Basler Münster) הגדולה של באזל. היא נבנתה במאה ה-11 בסגנון רומנסקי, אך שופצה במאה ה-14 בסגנון גותי לאחר רעידת אדמה חזקה. יש לה צריחים מרשימים הנראים למרחקים, גג רעפים צבעוני וקירות אבן אדומה.
בחלל הקתדרלה לא מעט חלונות ויטראז' מרשימים, בעיקר אלו מעל המזבח בקצה הצפוני, אלו הנמצאים בין צינורות העוגב ועוד שני חלונות עגולים יפים במיוחד משני הצדדים, אחד מהם עם מגן דוד. מידי פעם נערכים בקתדרלה קונצרטים שמועדם מפורסם מראש.
מתחת לקתדרלה נמצאת הקריפטה ובה שרידים ארכיאולוגיים, קברים ישנים, דגם של הקתדרלה ותצוגה של ההתפתחות שלה לאורך השנים. הכניסה לקתדרלה והקריפטה חופשית, אך העליה לתצפית מהמגדל עולה 6 פרנק. קישור.
השטח שמסביב לקתדרלה נקרא Münsterpltaz והוא שימש בעבר את הכמרים ואנשי הכנסיה לעריכת טקסים ואירועים שונים. כיום זהו אזור פתוח, לרווחת תושבי העיר ומבקרים ועיקר העניין בו הוא הצד הצפוני, מאחורי הקתדרלה, שם מצויה מרפסת, ממנה נשקפים נופים יפהפיים של באזל. ביום יפה ניתן להשקיף אף עד אלזס והיער השחור.
משם התחלנו לחזור לכיוון תחנת הרכבת. בדרך טיילנו דרך FreieStrasse, רחוב הקניות האלגנטי של העיר. אל תחנת הרכבת הגענו קצת לאחר 15:30, עלינו על הרכבת לציריך ואחרי שראינו שאין מקומות ישיבה, ירדנו ועלינו על רכבת שיוצאת כמה דקות מאוחר יותר. אגב, זה אחד היתרונות של כרטיסים יקרים, שמאפשרים לעלות על איזה רכבת שרוצים ולא על אחת ספציפית. מחיר הנסיעה היה 36 פרנק לאדם והגענו לציריך אחרי שעה וקצת לקראת השעה 17:00 וישר למנוחה במלון לפני ארוחת ערב.
כשהגענו למלון, רכשנו כרטיסים לרכבת למינכן למחר בבוקר במחיר מוזל של 59 פרנק, נחנו קצת ויצאנו שוב לאכול ארוחת ערב במסעדת Swiss Chuchi כי מאוד רצינו לאכול את הפונדו שוקולד שלהם. עמדנו בתור, אך נשלפנו מהתור מהר מכיוון שהיינו זוג ואלו לפנינו היו בקבוצות גדולות יותר. סיגל הספיקה לנהל משא ומתן עם המארח שייתן לנו לשבת ללא הזמנה של שתי מנות עיקריות כפי שדורשים במקום, אלא רק עם עיקרית אחת וקינוח אחד יקר (פונדו) והוא הסכים. הוא עוד יחזור לסיפור שלנו בהמשך. התחלנו עם מנת נקניקיית בקר נהדרת עם רושטי.
לאחריה הזמנו פונדו שוקולד. קיבלנו סיר גדול עם שוקולד חם ולצידו מגוון של פירות ועוגיות לוטוס. מנה יוצאת מן הכלל שאתה מצטער צער רב כשהיא נגמרת ואחלה סיום לחופשה השוייצרית שלנו. כשהזמנו חשבון, שאל אותנו המלצר מאיפה אנחנו, שאלה שבימינו גורמת לך לתהות מה לענות, אך הרגשנו נוח לענות שאנחנו מישראל והוא פתח במונולוג מרשים ומרגש על זכותה של ישראל להגן על עצמה וכמה הוא מצטער על מה שאנחנו עוברים. אחרי ששילמנו והוא הלך, הופיע פתאום בשולחן המארח שלפני שעה כמעט ומנע מאיתנו להיכנס, הציג את עצמו כיהודי והתיישב איתנו לשיחה מרגשת וארוכה. הוא סיפר כי יש לו משפחה בישראל וכי אחותו דוברת עברית. הארוחה עלתה 74 פרנק. חזרנו למלון ללילה אחרון בציריך.
יום שני 16/6/25
אתמול היינו אמורים להיות בבית, אך המלחמה עם אירן מתנהלת בעוצמה רבה ואנחנו מוצאים את עצמנו בדרך לתחנת הרכבת בדרך למינכן, אליה הגענו אחרי נסיעה קלילה של 3.5 שעות. את הבלוג אני אפסיק בנקודה זו ואשאיר את הסיכום של מינכן להזדמנות אחרת.
סיכום ועלויות
זה היה טיול שהתחיל נהדר ולמרות התפנית המשמעותית בעלילה עקב המלחמה, הצלחנו לסיים מצוין את הפרק השוייצרי שלו ואף להרוויח יום נוסף בבאזל המקסימה שלא היה בתכנון. התכנון אפשר לנו לטייל בכיף ובניחותא מבלי שנרגיש שאנחנו רצים ממקום למקום. המסלול היה בנוי נכון, חלוקת הזמנים נכונה, הערים יפות ואפילו האוכל המקומי שלא נחשב למצטיין היה מצוין. מסעדת מישלן אחת הייתה מעט מאכזבת ואילו השנייה פיצתה על כך בגדול. בחירת המלונות הייתה מצוינת, המיקומים שלהם היו יוצאים מן הכלל וגם מזג האוויר האיר לנו פנים. בדיעבד, היה נכון להוסיף במקור את היום שעשינו בבאזל ולצאת לטיול של חמישה לילות במקום ארבעה.
עלויות: טיסות 153 דולר (ועוד 36,400 נקודות), בתי מלון 1226 פרנק, תחבורה (רכבות ומוניות) 332 פרנק, אוכל 1452 פרנק, אטרקציות 225 פרנק, ביטוח 10 דולר, אינטרנט 16 דולר. סה"כ: 3382 פרנק.
