שוויץ - סובב אגם לוצרן - יום 3

אחרי לילה מושלג, קמנו לבוקר לבן.
מסתבר שאנחנו האורחים היחידים במלוננו מסביר הפנים בכפר הקטן Seelisberg.
אחרי ארוחת בוקר נחמדה יצאנו לדרך, בערך ב- 8:40.

אתמול התייעצנו עם המארחת המקסימה שלנו במלון לגבי השביל היום. אחרי שהתוודתה בפנינו שהיא ״לא אוהבת ללכת״ (...) היא ייעצה לנו ללכת ל- Beckenried לאורך הכביש. לטענתה השביל יהיה רטוב וחלקלק מאוד והוא גם ככה תלול...
בבוקר החלטנו לעבור דרך התחנה העליונה של הקרון (Treib-Seelisberg-Bahn) שאיתו ניתן לקצר את כל הירידה מ- Seelisberg לאגם. גם שם ייעצו לנו ללכת דרך הכביש כי השביל צפוי להיות רטוב וחלק מאוד...

מעט עצובים, התחלנו לצעוד לאורך הכביש הרטוב. מסביב הכל לבן. שכבה לא זניחה של שלג כיסתה את המדרכות, העצים, המכוניות החונות, החצרות והשדות שמסביב... כל משטח בעצם.
אחרי כמה דקות הגענו לנק׳ בה השביל שלנו מתפצל מהכביש.

הבטתי במורד השביל... אכן - מושלג מאוד מסביב. אבל השביל הצר כבוש ומתוכנן היטב, כרגיל. תודות למדרך שהוא תערובת של אדמה ואבנים קצוצות - דווקא על השביל עצמו כמעט אין שלג.

ביקשתי מגיל שימתין וניגשתי לבחון את המשך השביל. התגלגלתי קצת במורד המדרון ואחרי כמה דקות חזרתי והודעתי לגיל שאנחנו ממשיכים בשביל, עם ההסכמה הקבועה ש״אם נרגיש שהשביל הופך קשה או מסוכן - פשוט נחזור על עקבותינו״.

במשך כשעה ורבע צעדנו בזהירות רבה במורד השביל היפיפה, שמתפתל בתוך יער, כשאנו מוקפים לבן.
לא פגשנו נפש חיה.
המדרון אמנם תלול אבל השביל מתוכנן היטב ע״י switchbacks (זיגזגים).
אחרי מקטע היער הראשון השביל הצר מתמתן וחולף בין כמה בתי חווה בודדים על כבישי עפר ואז שוב נעשה צר וחלקלק עד שמגיעים לתחנה התחתונה של הרכבל ב- Treib ממש לצד המים (אפשר לשוט מכאן לכיוון Flüelen/Brunnen או ללוצרן).

אמנם היו כמה כמעט-החלקות אבל בסהכ הרגשנו מצוין !

עד כה צעדנו כ- 4 קמ, עם ירידה כוללת של כ 400מ׳ ועלייה זניחה (כ 40מ׳). והיה לנו בוקר נפלא !!!
שוב נוכחנו שעם כל הכבוד לעצות שנותנים לנו המקומיים - רק אנחנו יודעים מה טוב לנו ולמה אנחנו מסוגלים.

אחרי עצירה קצרצרה המשכנו ללכת.

ואחרי שירדנו אנחנו כמובן שבים לטפס ! :)
צועדים בעיקר בשדות מרעה ובין חוות - אף כי הפרות מסתתרות ברפתות, בגלל מזג האוויר.
השבילים רטובים, עשבוניים וחלקלקים (הרגליים שלנו נרטבו לגמרי במקטע הזה, המשכנו ללכת בגרביים רטובות), הנוף לאגם פתוח רוב הזמן אך הראות מוגבלת. כבר התרגלנו לנוף של הרים שפסגותיהם עטופות בערפל. אפור מאוד מסביב. ויפה מאוד מסביב...

אחרי מקטע כביש די שטוח (מגמת ירידה קלילה) אנחנו מתחילים לטפס בכביש עפר כשמשמאלנו צוק שמים מטפטפים בו מכל סדק והוא עטוף טחב ושרכים.
כ- 100 מ׳ הלאה משם אנחנו נכנסים ליער בשביל הליכה צר.
הקטע הזה, לראשונה, מסומן כשביל הליכה ״אלפיני״ (עד כה הלכנו בשבילי ״הליכה״ ברמת קלה - הסימון שליווה אותנו היה מעוין צהוב - רמת הנגישות גבוהה, אף כי לא תמיד מדובר בשבילים לעגלות. מכאן זה שביל הליכה ״אמיתי״ / מסומן אלפיני-קל - בפסים לבן-אדום המוכרים לי ככ).
זה אומר שהשביל שהוא קצת תלול, בשני הכיוונים מידי פעם, מתפתל ע״פ תוואי המדרון והוא קצת פחות ״מהונדס״/חלק ופחות נקי ממכשולים. השביל צר, פה ושם ״על פני מדרון״, יש קצת סלעים/אבנים ושורשי עצים שיש ״לדלג״ מעליהם, פה ושם יש מדרגה או מעקה בטיחות.
בדכ: מדובר בתענוג צרוף! השבילים הכי מהנים שיש :-) ולא קשה בכלל.
בתנאים שלנו: רטוב וחלק ומצריך המון תשומת לב.

הלכנו לאט, נזהרים לא להחליק, ונהנו מאוד!

בערך ב- 11:30, הגענו לסימון שבילים שסימן את תחילת הירידה שלנו - בחזרה לשפת האגם.
הירידה היתה חלקלקה מאוד בקטע הראשון - תודות לעלים הרבים ולאופי הקרקע שהיה מעט סלעי פה ושם. אבל לא היה שם שום דבר שהקשה עלינו יותר מידי.

כעבור כ- 30 דקות כבר מצאנו עצמו בתפתלים עם השביל (שהתמתן כאן מאוד) קרוב לגובה האגם - לצד ערוץ גועש שהצטיין בסדרה מרשימה של מפלים !

אחרי שנפרדנו מהמפל התחתון, שהיה מוצלח במיוחד, המשכנו לרדת כמה דקות עם השביל עד לשפת האגם.

הגענו לחוף עם שולחנות פיקניק, מקום בו ניתן להוריד סירות קטנות למים ואפילו תא שרותים קטנטן מעץ (ללא מים זורמים אבל כרגיל - יש סבון-ללא-מים ונייר טואלט ונסורת לכיסוי מה שצריך לכסות ויותר נקי ונעים שם מכל שרותים במסעדה טובה בתל אביב)...

פתאום גיל קלט שזו ההזדמנות הטובה האחרונה שלו להכנס למים ! (למי חושב שיכולה להיות הזדמנות טובה להכנס למים קפואים בטמפרטורה קרובה מאוד לאפס מעלות כשברקע פסגות מושלגות של הרים, כמובן).
מכיוון שאני דודה תומכת, ברור שעודדתי את הבחור ואף הנצחתי את הטרוף בוידאו. ללא ספק - הילד אלוף!
הסיפור המלא הוא שלגיל יש אח גדול שהוא גיבור על ומאתגר את אחיו הצעיר מאז שזה נולד, בלי להתחשב בעובדה שאנשים רגילים, כולל אחיו שגם קטן ממנו ב- 6 שנים, אינם ניחנים בכוחות העל שלו. בכל אופן, לפני שטסנו, רון הודיע לגיל שאין לו מה לחזור לארץ אם הוא לא שולח תמונה שלו שוחה באגם... גיל המסכן העדיף לבצע מאשר לשאת בהשלכות.
בכל אופן, בעוד אני מבקרת בתא השרותים, גיל השיל את כל בגדיו פרט לתחתונים וכשיצאתי - קפץ (פעמיים!) לשחייה קצרה במים הקפואים.
כדי להסביר לכם (קצת) כמה קר היה: אני שעמדתי בחוץ עם מעיל קל, כפפות פליס, חם-צוואר, גופייה עבה ועוד חולצה קצרה דקיקה מעליה ומכנס הליכה דקיק אך ארוך - כבר קפאתי מקור עד שהושלמה המשימה בגבורה וגיל התייבש והתלבש ושבנו ללכת.
טרוף של צעירים!

נותר לנו מקטע אחרון, בן 4-5 ק״מ די קלילים - עד למעגן הסירות בכפר היפה Beckenried שם עלינו על סירה לשיט מהנה בנופים יפיפיים לעיר לוצרן.

איך אמר לי ידידי היקר עירא, חבר הפורומים ב׳למטייל׳: ״החוויות שעל המסלול חשובות הרבה יותר מהנופים״.
אז היה לנו מסלול קצרצר, עמוס בנופים מעולים ובחוויות שנישא איתנו לעד!

תודה למי שליווה את גיל ואותי,

ענבר.

==

נתוני שביל (משוער, עפ תכנית ההליכה שלי שנבנתה ב- outdoor active):

מרחק: כ- 14.5 קמ
עלייה מצטברת: כ- 500מ׳
ירידה מצטברת: כ- 450מ׳

יצאנו ב- 8:40 והגענו לרציף השיט בערך ב- 13:15 (עפ הפסקה משמעותית אחת)
השיט ללוצרן ארך כשעה וחצי (ניתן לשוט משם גם ל- Flüelen).