11/9 - אבניון ובאיו
בפוסט הקודם נפרדנו מהאלפים הצרפתים ובילינו את השבת בליון. בראשון בבוקר מיהרנו להיפרד (בלי צער ובלי היסוסים) מליון והתחלנו את הטיול שלנו בפרובנס. היעד הראשון היה אביניון.
במשך מאות שנים (החל מ-1305) הייתה אביניון מקום מושבם של האפיפיורים שגלו מרומא (ולאחר שובם של האפיפיורים לרומא, מקום מושבם של נציגי האפיפיור). הם הקימו בעיר ארמון, כאשר כל אפיפיור משדרג אותו, הורס חלק ובונה חלק משלו. כשמסתובבים באביניון אפשר להבין למה האפיפיורים בחרו להתיישב דווקא בה. הנוף מסביבה יפיפה.
התחלנו כמובן מארמון האפיפיורים, שכמו רבים מארמונות וטירות באירופה, הוא הרבה יותר מרשים מבחוץ מאשר מבפנים.
רכשנו כרטיס משולב לארמון ולגנים, וזו חתיכת עקיצה, כי לא מדובר בגנים אלא בגינה קטנטנה ועלובה. אני אחסוך לכם את הכרטיס ואצרף תמונה שלה:
מחוץ לארמון, בעלייה לכיוון פסל ענק של ישו, ישנם גנים יפים הרבה יותר - Jardin des Doms - שהם גם חינמים וגם מספקים תצפית יפה על נהר הרון ועל גשר אביניון (או בשמו הרשמי: Pont Saint Benezet).
בעבר ככל הנראה היה מעבר בין הגנים לגשר אביניון, וכך גם גוגל מאפס כיוון אותנו בהליכה, אבל המעבר הזה נסגר וצריך לרדת מהגבעה ולעשות סיבוב שלם (כולל יציאה מחומות העיר) כדי להגיע לגשר.
הגשר שאני קוראת לו גשר אביניון והצרפתים מתעקשים לקרוא לו Pont Saint Benezet הוא גשר רומי ששיחזרו רק חצי ממנו, וזה חלק מהקסם שלו. חלק נוסף מהקסם הוא הנוף המהמם מסביב.
חזרנו מהגשר לתוך חומות העיר ומצאנו גלידריה להתרענן בה מהחום. מצאנו גם חנות מזכרות מלאת סבונים ולבנדר לקנות בה מזכרות. עכשיו מתחילים להרגיש את פרובנס.
מאביניון נסענו ל-Baux de Provence - כפר הבנוי על צלע הר (ולכן נקרא בחלק ממדריכי התיירות: כפר תלוי. אבל הוא לא.) שבקצהו שרידי מבצר עתיק שממנו נשקף נוף מדהים של כל האזור. הכניסה למבצר הינה בתשלום, ואם אתם לא להוטים אחרי עתיקות או טיפוס על שרידי מבצרים, הכניסה די מיותרת. את מה שרואים כשנכנסים למקום אפשר לראות גם בחוץ. יש מחוץ למבצר נקודות תצפית רבות שמאפשרות לראות את הנוף וגם את שרידי המבצר. לביקור בתוך המבצר ולטיפוס על שרידי המבצר לא היה שום ערך מוסף.
מהמבצר יורדים בחזרה למרכז העיירה וממנו לנקודת החנייה של הרכבים, ממשיכים עם הכביש למטה (אני מפרטת, כי אנחנו נזקקנו להסברי לשכת התיירות המקומית כדי להבין לאן להגיע) ומגיעים למבנה שהיה פעם מכרה גיר ישן והיום יש בו תצוגה אורקולית מדהימה של מוזיקה ויצירות אומנות מפורסמות. כשאנחנו היינו שם הוצגו ציורים שעוסקים בוונציה. מדובר בחוויה שעוטפת את הצופה מכל הכיוונים. ההרגשה היא כאילו שמתהלכים בתוך יצירות האומנות, מכיוון שהן מוקרנות לכל אורך קירות המכרה וגם על הרצפה והתקרה.
הבילוי שם היה אחד משיאי הטיול עבורי, אבל מעבר לזה זו אופציה נהדרת לימים חמים מאוד וגם לימי גשם. אפשר לקנות כרטיס משולב עם המבצר ואפשר גם להיכנס רק למכרה.
סיימנו את היום לאחר הביקור במכרה בבאיו ונסענו לכיוון מקום הלינה שלנו בעיירה בשם איל סור לה סרוג (L`isle sur la Sorgue). העיר מתגאה בשוק פשפשים מפורסם, אבל מבחינתנו היא הייתה במקום נח וקרוב ליעד של מחר.
12/9 - יום שכולו צבעים
התחלנו את הבוקר בטיול קצרצר באיל סור לה סורג בחיפוש אחרי סופרמרקט פתוח לקנות בו משהו לארוחת בוקר. עיירה נחמדה, אבל שוממת בשעה 8:30 בבוקר.
היעד הראשון שלנו היה Fontaine de Vaucluse. מדובר במסלול הליכה קצר וקל לאורך מעין בצבע מדהים של ירוק ברקת. הצבע נובע מהצמחיה שצומחת על קרקעית המעיין ומהעובדה שמי המעיין צלולים לגמרי.
המעיין עובר בתוך עיירה קטנטנה שבהחלט יודעת לנצל את האטרקציה התיירותית. מעבר לדוכני גלידה ומזכרות יש בעיירה גם מוזיאון לכבודו של פוליטיקאי מקומי בשם Jean Garcin. חיפוש מהיר בגוגל גילה לנו שהיה מפקד חשוב ברזיזטנס, אז אנחנו לגמרי בעד המנוח ובעד המוזיאון לזכרו.
הבטחתי בכותרת שזה יהיה יום צבעוני, ואכן אחרי הירוק המדהים של המעיין עברנו לצבע כתום:
בעיירה רוסיון (Roussillon) ישנו מכרה אדמת חמרה ישן שהפסיק לפעול בתקופת מלחמת העולם השנייה, והיום מהווה פארק אבן חול צבעונית. הכניסה עולה 5 יורו (נכון ל-2022). יש במקום 2 מסלולי הליכה: אחד קצר והשני ארוך. הארוך לקח לנו כ-35 דק. המסלול מוצל בחלקו, ועדיין ביום חם מזיעים בו המון וחובה לקחת מים.
הניגוד בין הצבע הכתום של החמרה לצמחייה הירוקה ולשמיים הכחולים היה פשוט יפיפה.
הצבע הכתום נוכח גם בעיירה רוסיון, שכל בתיה ככל הנראה נבנו מאדמת החמרה שבמכרה. זו אחת העיירות היותר יפות שראינו בפרובנס, והיא נראית בדיוק כמו שדמיינו שכפר פרובנסי יראה.
מרוסיון התחלנו בנסיעה לכיוון מקום הלינה שלנו, שנבחר בשם קרבתו לקניון ורדון (היעד הבא שלנו). בדרך עברנו במנהרת עצים (tree tunnel) שזה שם מגניב לכביש צר וארוך שמשני צדדיו יש שדרת עצים עבי גזע שמצלים על הכביש ונותנים תחושה של נסיעה במנהרה. זה יפיפה ומקסים, אבל די שכיח בצרפת. המיוחד בכביש הזה הוא אורכו היחסי.
לאחר שהתמקמנו בחדר הדי פשוט שקיבלנו, יצאנו לחפש אוכל. בעיירה שבה לנו לא היה שום סופר פתוח או איזו אופציה צמחונית, אז החלטנו לחפש לאורך האגם הסמוך - אגם סנט קרואה (Sainte Croix du Verdon). האגם הוא חלק מהמסלול של קניון ורדון, ובהתחשב בכיוון שממנו הגענו לקניון (ממערב למזרח) הוא תחנת העצירה הראשונה לאורך המסלול. עצרנו על גשר Galeta והתפעלנו מהיופי של האגם ומצבע הטורקיז של המים.
13/9 - קניון ורדון
קניון ורדון הוא הקניון הגדול ביותר באירופה והשני בגודלו בעולם (אחרי הגרנד קניון בארה"ב). יש בו אפשרויות טיול אינסופיות שכוללות ספורט אקסטרים (בעיקר טיפוס הרים וראפטינג) והייקינג. אנחנו כמובן בחרנו לטייל בו בצורה הכי קשישה שיש: נסיעה במכונית עם עצירות תכופות לתצפיות. בדרך ראינו חבורה גברים שבחרו לעשות את המסלול כשהם נוסעים בשיירה של רכבי פורשה, כך שיתכן שיש דרך קצת יותר קשישה לעשות את המסלול הזה מזו שאנחנו בחרנו.
היתרון העיקרי של מקום הלינה שלנו - מלבד המיקום - היה המארחים הנחמדים שנתנו לנו הסבר מפורט לגבי מסלול הנסיעה בקניון ורדון. ההמלצה של מרבית הפוסטים שקראתי הייתה להתחיל את המסלול מגראס ואז להיכנס לקניון דרך קסטלן ולסיים באגם סנט קרואה או לעשות את המסלול בצורה מעגלית שמתחילה ומסתיימת בגראס. בהתחשב המסלול הנסיעה הכללי שלנו בפרובנס, העדפנו לא להגיע לגראס אלא לעשות את המסלול בצורה חד כיוונית מאגם סנט קרואה לכיוון קסטלן. בעלת הדירה הסבירה לנו איך לא לפספס את הכביש היפה ביותר בקניון ורדון (D-23) למרות שאנחנו מגיעים לכאורה מהצד שבו חלק מהכביש חסום לנסיעה בשל היותו חד סיטרי.
התחלנו בכפר מוסטייה סן מארי, כפר מקסים עם נחל שזורם לאורכו.
על צלע הר מעל הכפר שוכנת כנסייה, שכדי להגיע אליה צריך לטפס כמות מופרזת של מדרגות. כמובן שטיפסנו.
בירידה מהמדרגות האלה דפקתי החלקה מרשימה מאוד.
ממשיכים בנסיעה לאורך המסלול. אני כבר לא זוכרת איפה קראתי המלצה לבקר בכפר Aiguines כחלק מהמסלול של קניון ורדון. הכפר תואר כפנינה יפיפיה. ובכן... הוא לא. כלומר הנוף מסביב יפה. הכפר עצמו לא מיוחד. בהחלט לא הצדיק את העיקוף בן חצי השעה שהנסיעה לשם (וחזור) ארכו.
נוסעים על כביש D-952 ומתחילים לראות מסביב את הנוף של הקניון. מדי פעם עוצרים בצד הדרך לצלם, אבל בהתחשב בכביש שאנחנו בדרך אליו (D-23) זה מיותר כי צפויות לנו שם עשרות נקודות תצפית יפיפיות.
בעיירה La Palus sur Verdon יש פנייה ימינה לכביש D-32, כביש מעגלי שעובר בתוך הקניון. בהוראת בעלת הדירה אנחנו מדלגים על הפנייה הזו, עוברים את העיירה ורק אחריה פונים לכביש D-23.
היופי והעוצמה של הקניון נגלים מכל נקודת תצפית בכביש הזה. ראינו אנשים שמיצו אחרי 2-3 נקודות תצפית וראינו אנשים שעצרו יחד איתנו כמעט בכל נקודת תצפית.
התמונות לא באמת מצליחות להעביר את העוצמה והיופי של המקום.
הנסיעה בכביש והעצירה בכל נקודות התצפית גזלו מאיתנו יותר זמן משחשבנו. כשיצאנו מהכביש הטבעתי וחזרנו ל-La Palus sur Verdon השעה הייתה לקראת 15:00.
היעד הבא לפי המפה היה Point Sublim שלפי בעלת הדירה מהווה נקודת יציאה למסלולי הליכה בקניון, אבל בגלל השעה המאוחרת ובגלל שלא מצאנו חנייה, החלטנו לוותר ונסענו ישר לקסטלן (Castellana).
בדרך עצרנו ב-Pont de Soleils שיושב על נהר ורדון. ראינו אנשים שהשתכשכו במים, אם כי הנהר בשלב הזה הזכיר בעיקר את הירדן בסוף אוגוסט.
בזמן שטיילנו בקסטלן סגרתי לנו מקום לינה יחסית קרוב, שיאפשר לנו להנות עוד קצת מנופי האזור לפני שנגיע לאזור הרביירה. הציון בבוקינג היה מעל 9 והיה כתוב שיש להם שיעורי יוגה. מה יכול להיות רע בזה? ציפיתי למקום רגוע ומלא באווירת שאנטי. בפועל הגענו לבית חווה מקריפ. זה היה אחד ממקומות הלינה היותר מוזרים שהיינו בהם בטיול הזה.
מילא הריהוט העתיק והפסלים המקריפים שעקבו אחרי. אבל המים בשירותים הורדו עם חוט. והיה שם בחדר האמבטיה ארון שחשבתי שיש בו מגבות, אבל גיליתי שהיו בו מעילים ישנים של מישהו!
העיירה עצמה שבה ישב בית החווה הזה כללה בערך עוד 3 בתים שנראו שוממים לגמרי. מקום אידיאלי בשביל רוצח סידרתי להטמין גופות.
אבל בסופו של דבר, אחרי שנפרדתי מכל המשפחה לאורך הלילה, גילינו בבוקר שאנחנו חולקים את חדר האוכל עם חבורה של אופנוענים גרמנים מקשישים (כלומר, בגילנו) שמתכננים לצאת לנהיגה בקניון ורדון (בדרך ההפוכה מזו שאנחנו עשינו), ובעלת הדירה הייתה מאוד נחמדה וסיפרה לנו שהיא מגיעה ממשפחה איטלקית-יהודית. אז בסה"כ אני ממליצה על מקום הלינה הזה וגם נתתי לו ציון טוב בבוקינג (למרות החיבה לקורי עכביש באמבטיה. בחיי).
14/9 - היום המיותר - גראס ואנטיב
העייפות מהנסיעות הארוכות כבר מורגשת, ואחרי ההיי וההתלהבות מהיופי של קניון ורדון, לא נשאר לנו כח להתלהב משום דבר. כנראה שכל יעד שהיינו בוחרים ליום האחרון של הטיול היה נכשל, אבל בכל זאת הגענו עם המון ציפיות לגראס בעקבות פוסטים נלהבים שקראתי על העיר.
חלק מהדרך נסענו בדרך הנפוליאונית (כביש D-6085), כביש נופי נחמד שהחלק הכי יפה בו הוא ממש לקראת הכניסה לגראס, כשרואים ברקע את הים.
גראס עצמה שיעממה אותנו. לא מצאנו בה שום דבר מיוחד.
הלכנו למוזיאון הבשמים המומלץ (הכניסה בתשלום למרות שבכמה מקומות נכתב שהכניסה חינמית), וגם הוא שיעמם אותנו. המון מידע מיותר על הכימיה וההיסטוריה של הבשמים, ומעט מאוד אינטרקטביות.
ברחנו מגראס די מהר וגילינו שהתפנה לנו כמעט כל היום שתכננו להקדיש לעיר. התלבטנו אם לנסוע ישירות לניס או לנסות לדחוף ליום הזה יעד נוסף מהרביירה. בסוף אני התעקשתי על אנטיב, עיר תיירות ששוכנת לחופי הים התיכון ומלאה ביאכטות של עשירים.
אני בטוחה שאם היינו מגיעים לאנטיב ביום אחר ועם מצברוח אחר היינו נהנים ממנה. העיר מקסימה, והנמל שלה מלא ביאכטות מטורפות וענקיות! היה כיף לגגל את השמות של חלק מהן ולגלות מי הבעלים העשירים שלהן.
רצועת החוף די קטנה ועלובה. אני שמחה לדווח שהצד שלנו של הים התיכון זה בחוף חולי ומושלם, בזמן שהצד של צרפת קיבל חוף חצצי מלא באבנים קטנות. לא כיף.
כשהולכים לאורך המזח, במקביל לחומת העיר העתיקה, מגיעים (לקראת סוף המזח) למדרגות שבאמצעותן אפשר לטפס על החומה וללכת לאורך חלקה, תוך כדי תצפית יפה על הים והיאכטות וגם על הפסל היפיפה והמרשים של הנווד.
העיר העתיקה של אנטיב מלאה בגלריות אומנות. ממש צמוד לשער הכניסה בחומת העיר, ישנם חללים שהעיירה משכירה לאומנים במחיר מסובסד. בעבר החללים האלה מחסני נשק. מי שבקטע של אומנות, מאוד יהנה מהאווירה ומהמקום. אנחנו כבר היינו עייפים וגם בשלב מסויים התחיל לרדת גשם שוטף שהפך את הטיול במקום לבלתי אפשרי.
מאנטיב נסענו ליעד האחרון שלנו בצרפת: ניס. לא תיכננו לטייל בעיר, אלא רק להחזיר את הרכב לשדה התעופה ולישון במלון. בחרנו במלון דירות חדש ונחמד שנמצא במרחק הליכה משדה התעופה, וגם יושב ממש קרוב לתחנת רכבת שמובילה ישירות לשדה התעופה. מיקום מאוד נח למי שרוצה את הקירבה לשדה התעופה. קצת פחות רלבנטי למי שרוצה לטייל בעיר.
היה טיול ארוך מאלזס דרך האלפים הצרפתים, פרובנס ועד לרביירה. החלפנו נופים ותרבויות ופגשנו הרבה אנשים (כן, גם ישראלים). והאמת שאפילו התאהבנו בצרפת. היה כיף וכבר מתחילים לחשוב על היעד הבא לטיול דומה.
לסיום, כמה הערות קטנות על צרפת:
1. הנסיעה בתוך הערים - סיוט גדול. המון רמזורים שלא מובילים למקום ברור ובעיקר כבישי שמתפצלים בצורה לא ברורה עם שילוט לא ברור, מה שגורם להתבלבל בניווט. הוויז מסמן לפנות ימינה, אבל יש לפחות 3 מסלולים שפונים ימינה ולא ממש ברור לאיזה ימין התכוון הוויז.
2. המון מצלמות מהירות! המון! הוויז מתריע על רובן, ובכל זאת... מעצבן ומתיש לנסוע במהירות 25 קמ"ש בכביש שומם באמצע שומקום, אבל בהתחשב בחיבה של הצרפתים לתקוע מצלמת מהירות בדיוק אחרי השלט שמוריד את המהירות ל-25 קמ"ש, אין הרבה ברירה.
3. הסיכוי למצוא מקום לאכול בו בין השעות 14:00 ל-20:00 קלוש. יש מקומות שגם אחרי 21:00 אי אפשר למצוא בהם מקום לאכול. מצאנו את עצמנו כמה פעמים סוגרים ארוחות על בפלות של עלית.
4. בכללי, שעות פתיחת וסגירת מקומות בצרפת הם המלצה בלבד. היו כמה מקומות שהגענו אליהם כשהיו אמורים להיות פתוחים (לפי גוגל), אבל הם החליטו שהיום דווקא בא להם חופש. לאורך כל הטיול הייתה תחושה שהצרפתיים לא ממש מתים על עבודה.
5. שנת 2022 הייתה שנת בצורת בצרפת, וזה ניכר באגמים, בנהרות ובמפלים. צובט את הלב לראות את זה. אני בטוחה שחלק מהמקומות שטיילנו בהם הרבה יותר יפים אחרי שנה מלאת גשמים או בתחילת הקיץ.
6. לצרפתים יצא שם של אנשים אנטיפתיים. ובכן, הם לא. כמעט כל האנשים שפגשנו היו מאוד נחמדים. הייתה להם המון סבלנות לאנגלית השבורה שלנו ולנו לאנגלית השבורה שלהם. הם לא התנשאו מעלינו ואנחנו לא התנשאנו מעליהם. היה המון רצון לתקשורת וניסיון לשוחח גם באמצעות גוגל טרנסלייט. אף אחד מהם לא גילגל עיניים כששלפנו את מסך הטלפון והראנו להם גוגל טרנסיילט. להפך, כולם היו מרוצים לשתף פעולה והתנצלו שהם לא מדברים אנגלית טוב. הרגענו אותם שגם אנחנו לא ממש מדברים אנגלית טוב. מודה שהופתעתי לטובה.
