פרובאנס, צרפת - טיול בעקבות ואן גוך Provence, France - following Van Gogh

הקדמה

באזור פרובאנס בדרום צרפת, פעלו ציירים רבים במאה ה־19 והמאה ו 20. בין המפורסמים בהם נמנו וינסנט ואן גוך, פול סזאן, פול גוגן, מארק שגאל, פאבלו פיקאסו ואחרים. הם נמשכו אל הנופים הכפריים, אל אנשי המקום, אל השמש, אל הצבעים של צהוב, ירוק וכחול שאפיינו אזור זה.

ואן גוך חי ופעל בפרובאנס, בעיקר בשתי ערים משך שנתיים ורבע – ארל וסן-רמי. שנה ורבע התגורר בארל Arles  לשם הגיע מפריס הגיל 35, ולאחר מכן, עבר לסן-רמי  Saint Remy de Provence למשך שנה. זו הייתה התקופה הפרודוקטיבית ביותר שלו שבמהלכה השלים מאות  ציורים ומאות רישומים .

הוא השתייך לזרם בציור שנקרא פוסט-אימפרסיוניסטי. האימפרסיוניסטים התבוננו בטבע במבט אובייקטיבי וציירו את שראו, ללא פרשנות או רגש. הפוסט אימפרסיוניסטים שילבו את הרגש שלהם בציור. נתנו ביטוי רגשי, סובייקטיבי וגם סמלי במה שציירו. הייתה להם טביעת אצבע משלהם בציור.

התקופה בפרובאנס הייתה גם תקופה קשה בחייו של ואן גוך הצעיר. הוא היה חולה נפשית. סבל מדיכאון, מסיוטי שינה, הזיות והתקפים פסיכוטיים. הוא היה עני וסבל ממחסור תמידי. למעשה לא היה לו מקור הכנסה עצמי. אף שצייר ציורים רבים,  כלכלית, ואן גוך נשען על אחיו הצעיר תיאו, שהיה קרוב אליו מאוד וסיפק לו קצבה שאיפשרה לו לחיות וליצור במחסור. את הציורים שלו שלח ואן גוך אל אחיו תיאו ברכבת. ציור אחד בלבד נמכר בתקופת חייו של וינסנט ואן גוך. תיאו מכר אותו בתערוכה בבריסל חודשים ספורים בטרם מות  אחיו הצייר המופלא.

האחים וינסנט ותיאו קיימו ביניהם קשר מכתבים אינטנסיבי ורציף. תוכן מכתבים אלה שופך אור על חייו של ואן גוך, על הלך רוחו, מאוויו ומצבו. תיאו התגורר בפריס. מכתב שנשלח ממנו אל וינסנט או בכיוון ההפוך, היה מגיע ליעדו בדרך כלל תוך יום-יומיים.

וינסנט היה בודד בפרובאנס. היו לו מעט מאוד ידידים, בעיקר הדוור והרופא.

הוא התיידד עם בעלי הבית שנתנו לו מחסה, עם יושבי בית הקפה בו ישב וסעד, עם הרופא שטיפל בו  ועם הדוור בארל שהביא לו מכתבים ועם בני משפחתו. את רובם גם צייר. 

ואן גוך מעולם לא נישא. הוא הציע נישואין לדודנית שלו ונדחה. שאף להינשא לאישה אחרת וביטל רצונו בהשפעת אחיו. בארל הוא חיבב פרוצה.

ואן גוך הוא ללא ספק מהציירים המסקרנים והאהובים בעולם. גם משום המראה, הסגנון והתוכן של ציוריו וגם בשל חייו המיוסרים, המעונים, הסגפניים  והטרגיים. הוא היה צייר ענק שלא זכה להכרה בחייו, שחי בשולי החברה שהתנכרה לו לנוכח התנהגותו השונה שנבעה גם ממצבו הנפשי. ציוריו מפארים כיום את מוסדות האומנות המובילים בעולם. הוא נחשב לאחד מגדולי הציירים בכל הזמנים.

רשימה זו מציעה לטייל בפרובאנס ולראות את המקומות בהן חי ופעל ואן גוך. זאת, אף שחלקם כבר אינם קיימים.

רשימה זו משלימה רשימות נוספות על טיול בפרובאנס, שפורסמו בבלוג זה, כדלקמן:

פרובאנס - בעקבות פריחת הלבנדר  https://www.lametayel.co.il/posts/d4lxqg

פרובאנס - יהודי האפיפיור וסיפורן של ארבע קהילות  https://www.lametayel.co.il/posts/y24x5e

פרובאנס – מדריך מקיף לטיול  https://www.lametayel.co.il/posts/y24xmg

פרובאנס – מסלול טיול מפורט  https://www.lametayel.co.il/posts/qvxgmn

פרובאנס – שווקים  https://www.lametayel.co.il/posts/xvkxq5

תקציר ביוגרפי

וינסנט ואן גוך נולד בהולנד ב־30 במרץ 1853. אביו היה כומר פרוטסטנטי קלוויניסטי. ואן גוך היה הבן הבכור במשפחתו. היו לו חמישה אחים ואחיות - וינסנט, אנה, אליזבת', תיאו, וילהלם וקורניליוס . אחיו הצעיר תיאו היה חברו הטוב ביותר.

הערה - מכאן ואילך כאשר יצוין השם ואן גוך ברשימה זו, הכוונה לצייר וינסנט ואן גוך. כאשר ידובר על תיאו ,הוא יזוהה בשמו הפרטי. זאת, כדי להבדיל בין השניים.

ואן גוך נפטר ב־29 יולי 1890, בגיל 37, לאחר שהתאבד ביריית אקדח. קיימת גרסה שנורה בשוגג על ידי נערים אך ספק הוא אם נכון הדבר.

בגיל 12 ואן גוך נשלח לפנימייה, ובגיל 16 החל לעבוד בחברה צרפתית לסחר באומנות. הוא נשלח מטעם החברה מדי פעם ללונדון ופריס. לאחר שבע שנים פוטר מעבודתו, לאחר שאיבד בה עניין ככל הנראה עניין בגלל התקרבותו לדת. ב־1877 חזר לאמסטרדם ולמד שם לימודי דת במשך שנה. לאחר מכן, עסק במתן דרשות דתיות במקומות שונים תמורת הכנסה. בשלב מסוים הפסיק לקבל תשלום הדרשות שנתן, ומאז נאלץ לחיות על חשבון תמיכה כספית שקיבל מתיאו אחיו.

בשנת 1882 החל ואן גוך להתעניין בציור ולצייר. הוא החל ללמוד ציור מאמנים שונים בהאג, הולנד.

בשנים 1886-1882 נדד ואן גוך ברחבי הולנד ובלגיה וצייר בעיקר עובדים ועניים. הציורים ניחנו בצבעים קודרים ואפלים בהם האפור והשחור היו דומיננטיים. יצירתו החשובה הראשונה נעשתה ב־1885 "אוכלי תפוחי האדמה". לצד זאת, המשיך ואן גוך בניסיונותיו ללמוד אומנות וציור. בתקופה זו הוא גם נחשף והושפע מהאומנות היפנית.

באביב 1886 עבר ואן גוך לפריס, בה התגורר ועבד אחיו תיאו כסוחר בפריטי אומנות. בפריס, התרועע עם ציירים ידועים לימים כמו אדגר דגה, קאמי פיסארו, פול גוגן, פול סזאן, אנרי טולוז-לוטראק ואמיל ברנאר . הוא הושפע מהעבודות של חלק מהם. בתקופה זו גם החלה התדרדרות במצבו הנפשי של ואן גוך ואפשר שגם בראייתו. תיאו האח עבד בפריס בבית מסחר ביצירות אומנות.

ואן גוך רצה להקים בפריס קומונה של אמנים בסגנון של קואופרטיב קומוניסטי. הוא נרתם כל כולו לכך והיה הכוח המניע למיזם. התגודדו סביבו, בין היתר, טולוז-לוטראק, רוסו, גוגן, סזאן, סרה. הכוונה הייתה שהאמנים יציירו, תיאו האח ימכור את הציורים, וההכנסות יועברו לקומונה. כל אמן יקבל מהקומונה קצבה בהתאם לצרכיו. ואן גוך ניהל שיחות רבות עם האמנים ואחיו, לליבון היבטים שונים הקשורים לכך. המיזם לא הבשיל ולא יצא אל הפועל. זאת, משום שבשלב מסוים ואן גוך הבין, שפעילותו הארגונית מונעת ממנו לצייר. וכך החליט לוותר עליה ולהתמסר לציור בלבד.

ואן גוך ביטא באזני חבריו את חוסר העניין שלו בציור נופים עירוניים כמו גם לא את פריס. בתגובה, המליצו לו לרדת לפרובאנס הכפרית והשמשית. טולוז-לוטראק המליץ על ארל. מאחר והיו מקומות בפרובאנס בהם כבר פעלו ציירים אחרים -פול סזאן שהה באקס-אן-פרובאנס, מונה פעל באנטיב, מונטיצ'לי פעל במרסיי. ואן גוך ידע שהמרחק מאחיו תיאו יגבה ממנו מחיר בבדידות ובמחסור כלכלי. ולמרות זאת, החליט לעזוב את פריס לפרובאנס.

בפברואר 1888 ואן גוך עובר אל ארל Arles בפרובאנס. מזג האויר ואור השמש של פרובאנס היטיבו עימו. הוא חי ופעל בארל כשנה ורבע עד מאי 1889 בה צייר מאות ציורים. 

ב־23 באוקטובר 1888 נענה פול גוגן להזמנת ואן גוך והגיע לארל שם התגורר עימו בביתו. היחסים בין השניים היו טובים תחילה אך בשלב מאוחר יותר עלו על שרטון.

חודשיים לאחר הגעתו של גוגן לארל, ואן גוך היה בהתקף פסיכוטי ורדף אחרי גוגן. במהלך ארוע זה חתך לעצמו ואן גוך את קצה אוזנו. גוגן עזב את ארל. ואן גוך אושפז ואוזנו החלימה. תיאור מפורט יותר של אירוע זה וקורות השניים בארל, מופיע בהמשך.

ישנה גרסה נוספת לאירוע זה, הטוענת שגוגן הוא זה שחתך את תנוך אוזנו של ואן וגוך  וכי האחרון לקח האשמה על עצמו,כדי לא לסבך את גוגן.  

ואולם, מצבו הנפשי של ואן גוך המשיך להתדרדר. במשך חודשיים בראשית 1889 הוא השלים שלושה ציורים בלבד (לעומת ממוצע של ציור ביומיים עד אז).  תושבי המקום דרשו לסלקו מהעיר ופנו לעזרת המשטרה. הוא אושפז בבית חולים מקומי ומאוחר יותר נעצר ע"י המשטרה. זו נאותה לשחררו, בתמורה לעזיבתו את ארל אל בית חולים פסיכיאטרי בסן-רמי הסמוכה.

ואן גוך הגיע לסן-רמי מארל במאי 1889 ואושפז בבית החולים של מנזר סינט פול דה מאוסול Monastery of Saint-Paul de Mausole. בסן-רמי, הוא חזר לציור. ואן גוך שהה בבית החולים של המנזר בסן-רמי כשנה. מעבר לטיפול הנפשי, המנזר העניק לואן גוך גם  את התנאים ליצור ולצייר.

בהשפעת הצייר קאמיל פיסארו ואחיו תיאו, עבר ואן גוך במאי 1890 מסן-רמי אל העיירה אובר-סור-אואז  Auvers-sur-Oise   שליד פריס. זאת על מנת לקבל טיפול מידי ד"ר פול גושה  Dr Paul Gachet בקליניקה שלו. ואן גוך התיידד עם הרופא ואף צייר אותו.

ב־27 ביולי 1890, כחודשיים לאחר הגעתו לאובר-סור-אואז, נמצא ואן גוך פצוע מירי. הוא שלח יד בנפשו ביריית אקדח במהלך טיול בשדות. ואן גוך נפטר מפצעיו אחרי יומיים ב 29.7.1890. האומן שהקסים את העולם כולו רק שנים לאחר מותו, מת חולה נפש, מדוכא, מעונה ובודד. אחיו תיאו שהגיע מפריס היה לידו במותו. שישה חודשים לאחר מכן נפטר גם האח תיאו. יש אומרים משברון לב, בעקבות מות אחיו. שני האחים נקברו זה לצד זה בבית הקברות של Auvers-sur-Oise  (יש סימון של המקום "בגוגל מפות").

שני האחים אהבו זה את זה והיו מאוד קרובים זה לזה, אף שהיה מרחק גאוגרפי במקומות בהם פעלו, באחרית ימיהם. תיאו היה לא רק אח, אלא גם חברו הטוב ביותר של וינסנט והמשענת הכמעט יחידה שהייתה לו.

הקשר בין תיאו לוינסנט ואן גוך היה בעיקר באמצעות מכתבים בתדירות גבוהה. ואן גוך נהג לכתוב באריכות, ובמכתביו סיפר על קורותיו ומצבו. תיאו היה מעודד, תומך וממליץ. על פי מוזיאון ואן גוך באמסטרדם קיימים 820 מכתבים שכתב ושלח וינסנט במהלך חייו לאחיו תיאו ולאחרים ואשר שרדו. כ 83% מהם נשלחו אל תיאו. בנוסף, שרדו 83 מכתבים שוינסנט ואן גוך קיבל, בעיקר מתיאו.  מכתבים אלה הם מקור עיקרי וחשוב להכרת הביוגרפיה של וינסנט ואן גוך, אישיותו, מצוקותיו ויצירתו.  https://www.vangoghmuseum.nl/en/art-and-stories/stories/all-stories/van-goghs-letters

ואן גוך צייר כ־900 ציורים במהלך חייו  ועוד כ־1100 רישומים וסקיצות. כולם נעשו בעשר השנים האחרונות לחייו.  בשנתיים ורבע בהם חי ופעל בפרובאנס הוא יצר כ 340 ציורים ועוד מאות רישומים וסקיצות.

כיום, לא נותר בארל ובסן-רמי אף לא ציור מקורי אחד של ואן גוך בתצוגת קבע. ישנם מוזיאונים מקומיים המצליחים מדי פעם לקבל בהשאלה ציור אחד מקורי או יותר של ואן גוך לתצוגה לזמן מוגבל. למזלנו הטוב, כאשר ביקרנו בארל במהלך יולי 2023, מוזיאון קרן ואן גוך המקומי  Fondation Vincent van Gogh Arles , הציג חמישה ציורים מקוריים של ואן גוך, אותם קיבל בהשאלה. אחד מהם הושאל ממוזיאון ישראל בירושלים.

ואן גוך בארל Arles

הצייר המפורסם ואן גוך הגיע לארל ברכבת מפריס ב־21 בפברואר 1888ושהה בה כשנה ורבע. בארל הוא התגורר במספר כתובות, אולם בתי מגוריו אינם קיימים עוד.

עם הגיעו לארל ועד ראשית מאי 1888 התגורר ואן גוך במלון -מסעדה בשם קארל  Restaurant Carrel במחיר של 5 פרנק ללילה. הוא התלונן על איכות האוכל שהוגש במסעדה זו. במהרה התגלעו גם ויכוחים כספיים עם בעל המקום. בנוסף לחדר ששכר, קיבל ואן גוך בהשאלה מרפסת והשתמש בה לעבודתו. הוא נדרש להגדיל את דמי השכירות. בהמשך סירב לשלם את הסכום הנדרש ממנו. בתגובה, בעל המקום לא אישר לואן גוך לקחת את ציוריו וחפציו מהמלון. ואן גוך תבע את בעל המלון בבית משפט, ולבסוף הושגה פשרה על תשלום חלקי והתנצלות של בעל המלון.

ב־1 במאי 1888 שכר ואן גוך בית בכיכר למארטין 2, אותו כינה ה"בית הצהוב" Maison Jaune. צהוב, משום צבע הטיח שכיסה את קירותיו הפנימיים. קומת הקרקע כללה סטודיו ומטבח. בקומה העליונה היו שני חדרים נוספים. אחד עבורו למגורים והשני ייעד להיות "הסטודיו של הדרום", עבור אמנים ששאף לארח בעתיד. רעיון קומונת האמנים לא נטש אותו.

מראשית מאי, השתמש ואן גוך בחדר בקומת הקרקע ששכר ב"בית הצהוב" כסטודיו. הוא עבר להתגורר  בחדר מגורים שייעד לעצמו בבית זה   , רק לאחר ארבעה חודשים, ב 1 בספטמבר.  

מ־7 במאי ועד סוף אוגוסט 1888 התגורר וינסנט ואן גוך בחדר ששכר ב"קפה דה לה גאר" Café de la Gare, שנוהל על ידי בני הזוג ג'ינו . מקום זה שכן בכיכר למארטין 30. הוא שילם שם פראנק אחד ללילהעבור השכרת חדר. באותם ימים, היו בארל מסעדות שתפקדו גם כבתי מלון. הם השכירו חדרים בקומה עליונה. כך, במשך חצי שנה התגורר ואן גוך בארל בחדר במלונות ברמה נמוכה, שהציעו לו מעט.

תושבי ארל נהגו לסעוד בבתיהם. המסעדות היו יקרות מידי. ואן גוך חיפש מקומות לאכול בהם, במחיר נמוך. ניסה מסעדות שונות, עד שמצא את המסעדה של גברת וניסאק  Restaurant Venissac, שם שילם פרנק אחד לארוחה. אכל שם הרבה מארוחותיו, ואת המקום הנציח בציור.

בארבעת החודשים (מאי-אוגוסט 1888) בהם התגורר ב"קפה דה לה גאר", החל ואן גוך לרהט בהדרגה את חדר מגוריו ב"בית הצהוב". כסף היה במשורה והוא נאלץ לחסוך באוכל על מנת לרכוש פריטים לחדרו. הוא ואן גוך התגורר ב"בית הצהוב" במשך כשמונה חודשים. הוא אהב בית זה והרגיש בו נוח. הוא גם צייר אותו בספטמבר 1888. הציור בצבעי שמן מוצג כיום במוזיאון ואן גוך באמסטרדם.

ואן גוך חי בארל בבדידות ובאומללות, כשנפשו טרופה, מדוכאת וסוערת. הציור הקל עליו במצוקתו הנפשית. הוא חי ללא חברים , ללא משפחה, ללא אהבה, ללא בטחון ועיתים ללא מזון. היו ימים בהם לא היה לו כסף כדי לאכול. חי במחסור תמידי. רחוק מאחיו האהוב, תיאו. ואן גוך היה מודע למצבו הנפשי הקשה והוא שיתף את  תיאו במצוקותיו במכתביו.

היה לואן גוך חבר אחד שהיה הדוור שהביא לו מכתבים. שמו היה ג'וזף רולין Joseph Roulin . גו'זף עזר לואן גוך בעניינים בירוקרטיים, כגון סיכום השכרת החדרים ב"בית הצהוב", הסדרת מחלוקת כספית עם בעלי מלון -מסעדה קארל  Restaurant Carrel וכדומה. ג'וזף ארח בביתו את ואן גוך וקרב אותו למשפחתו. ואן גוך צייר את בני המשפחה (מספר ציורים), כולל שישה פורטרטים של ג'וזף. בנוסף, היתה גם פרוצה בשם רחל שהוא חש קירבה אליה. מעבר לכך, הוא היה גלמוד ונדחה. אנשים נרתעו מאופן התנהגותו ורחקו ממנו.

מחליפת המכתבים בינו לבין תיאו אחיו ניתן ללמוד על בדידותו בארל. אנשי ארל שבסביבתם חי, נהגו ללעוג לו. כינו אותו "הג'ינג'י המשוגע", זה שמתרוצץ ברחובות העיר ואל מחוצה לה גלוי ראש ועם כן ציור כבד על גבו . זה שמצייר ללא הפסק ,בלהט, כאילו אחזו אמוק .עושה העוויות בינו לבין עצמו. הם נזהרו מלהתקרב אליו.

האור משך את ואן גוך אל פרובאנס. אור שעמד בניגוד לשמיים האפורים של הולנד ולאורות פריס מהם הגיע. הוא הוקסם מהמראות שראה. השמיים היו בגוון כחול עמוק, הירוק של השדות היה בתפארתו, השמש צהובה כלימון והאדמה חומה אדומה בצבע עז. זו הייתה צבעוניות שלא היה רגיל לה. הגוון הצהוב והזהוב של פרובאנס החל לתפוס חלק חשוב בציוריו, מאז הגיעו למקום .

ציור היה כל עולמו  של ואן גוך. הוא החל לצייר באטרף, כמכונה המייצרת ציורים. הוא ידע שעכשיו הוא יכול ליצור וכי יגיעו עוד ימים בהם לא תהיה לו השראה או יכולת לצייר. ואן גוך העריך, כי יהיו מי שיבקרו אותו על כך שהוא עובד מהר מדי, אך הוא לא סבר כך. הרגשות העזים שהניעו אותו בעת שצייר גרמו לעבוד בלי להרגיש שהוא עובד.

לעיתים, יצא ואן גוך לצייר עוד בטרם עלות השחר וחזר רק לאחר שקיעת החמה.  לעיתים, צייר בלילה וישן ביום. הוא נהג ללכת לבדו מספר שעות אל המקום שבו התכוון לצייר. לעיתים,הלך 12-10 קילומטר לכל כיוון. כאשר היה פעיל ביצירתו, יכול היה להספיק לצייר ציור אחד ביום, והיו ימים בהם גם שניים או שלושה. היו ציורים שנדרשו לו מספר ימים להשלים.  קצב יצירתו היה מדהים. אולם, לא תמיד הוא היה פעיל. בתקופות בהן התערער מצבו הנפשי, הדבר פגע ביכולתו ליצור, במשך ימים ושבועות .

ואן גוך חש בארל שהוא חי כאשר הוא צייר ויצר. במרבית תקופתו בארל, הוא צייר כמעט ללא הפסקה. הוא חש שהוא בשיאו מבחינה אמנותית. הוא לא היה בטוח שיש ערך לציוריו. זה לא עניין אותו.

התקופה בה היה בארל הייתה פורייה מבחינתו. הוא יצר בארל כ 190 ציורים ועוד רישומים וסקיצות. עבודות אומנות מופלאות שבכולן טביעת האצבע שלו. צבעים עזים, תנועה, רגש. ואן גוך הרבה לצייר בצבעים בהירים ובצבעים של המקום-צהוב, זהוב, ירוק, חום וכחול. נפשו הסוערת ורגשותיו השתלבו אף הם בציוריו.
בארל, ואן גוך יצר ציורים מפורסמים רבים כגון "קפה הלילה", "ליל כוכבים מעל הרוהן" , "הבית הצהוב", "החמניות" The Sunflowers הכסא של ואן גוך Van Gogh’s Chair, "קפה פורום" Café du Forum הידוע גם בשם "קפה טראס בלילה" Café Terrace at Night , ועוד ועוד. ציורי נוף, ציורי מקום, ציורי אנשים בפעילותם וציורי דיוקנאות.

כאשר ביקש לצייר אנשים מארל, רובם סרבו לו מחשש שיעוות דמותם בציור. היו שהסכימו, תמורת תשלום, והוא שילם מהמעט שהיה לו, על חשבון ארוחותיו.

ואן גוך חי במחסור תמידי. אופיו הסגפני והצנוע איפשר לו להסתפק בתמיכה ששלח אחיו תיאו. לדבריו של וינסנט, אומדן ההוצאות החודשיות שלו בארל היה כ 150 פרנק. מחיר ארוחה 1 פרנק, חדר במלון 5-1 פרנק ללילה ,דמי שכירות "הבית הצהוב" 15 פרנק לחודש, זוג נעליים שרכש לעצמו 26 פרנק, עלות 3 חולצות 27 פרנק, ביקור פרוצה 5 פרנק וכן הלאה. כשהיה בארל, וינסנט חי מקצבה של 50 פרנק שהיה שולח אליו לו אחיו תיאו בערך מדי שבוע. קצבה שהייתה אויר לנשימה עבורו. שלא תמיד הגיעה בזמן.  תיאו שלח גם חומרי ציור, עפ"י הנחיות ובקשות וינסנט . האחרון דיווח מדי פעם לתיאו על הוצאותיו.

בקיץ 1888 קיבל ואן גוך מכתב מהצייר פול גוגן Paul Gauguin , שהיה אותו זמן באזור בריטאני בצרפת. במכתב שטח גוגן בפניו את מצוקותיו הנפשיות ואת מצבו הכספי הקשה. ואן גוך הציע לגוגן לבוא אל ארל ולגור עימו, וליצור במקום. ב־23 אוקטובר 1988 גוגן אכן הגיע לארל והתאכסן בדירה של ואן גוך ב"בית הצהוב"  . השניים שאפו להקים מושבת אמנים בארל. אולי בארל יצליחו לממש את הרעיון שלא הבשיל בפריס. 

בתחילה, היחסים בין השניים היו טובים והם יצרו יחדיו. הם היו לעיתים מציירים את אותו מושא ציור והתוצאה הייתה שונה. ההבדל בסגנון הציור שלהם היה נוכח ובולט.  אולם, מהר מאוד החלו ויכוחים ומריבות בין השניים. גוגן  ביקר את סגנון הציור של ואן גוך. הוא לא העריך סגנון זה והקניט את ואן גוך בעטיו.

גוגן הטיח בואן גוך "הסתכל בטבע וצייר בדם קר". ואן גוך השיב "אני רוצה לצייר בדם חם". ואן גוך הכניס רגש  ותנועה לציוריו ורצה שהמתבונן ירגיש ברגש זה ובתנועה. רצה שהמתבונן יתרגש. כך בסערה שבשמיים (סערות רוח המיסטראל המקומית ,כמו גם את סערת נפשו), כך בתנועות הברוש, כך בצבעים ובתנועות המכחול. הייתה טביעת אצבע ייחודית  לואן גוך בציוריו.

מצבו הנפשי הרעוע של ואן גוך, התפרצויותיו והתנהגותו השונה גרמו להחרפת היחסים בין השניים.

בליל ה־23 בדצמבר 1888,לילה לפני ערב חג המולד, קרה אירוע דרמטי בין שני ציירים אלה. לפי גוגן, ואן גוך  שחש מאוים מעזיבה של גוגן את ארל, היה נתון  בהתקף פסיכוזה, במהלכו הוא תקף את גוגן ואחר כך את עצמו . הוא חתך את החלק התחתון של אוזנו השמאלית, עטף אותה בנייר עיתן ונתנה לרחל, פרוצה מקומית אליה חש קירבה. זו הגרסה המקובלת לאירוע זה.  קיימת גם גרסה אחרת, לפיה גוגן הוא זה שפגע באוזנו של ואן גוך. אולם, ואן גוך לקח על עצמו את האחריות לפציעה, כדי שגוגן לא יסתבך עם החוק. מייד לאחר אירוע זה, עזב גוגן את ארל. ואן גוך אושפז בבית החולים Hôtel-Dieu  בארל לטיפול באוזנו. אוזנו החלימה והוא שוחרר מבית החולים.

בהמשך, חלה התדרדרות מהירה במצבו הנפשי של ואן גוך. הוא סבל מסיוטי לילה, חזיונות ונדודי שינה. בלחץ שכניו (סבלו מהתנהגותו והתנכרו לו ) ומשטרת העיר, הוא אושפז שוב בינואר 1889.

בבית החולים ואן גוך טופל על ידי רופא צעיר ואמפטי בשם פליקס ריי  Felix Rey, שהפך לחברו ולעוגן עבורו. ואן גוך צייר גם מספר פורטרטים של פליקס ריי.

לאחר מספר ימים שוחרר ואן גוך מבית החולים ושב לצייר בביתו בארל.  אולם, בפברואר 1889, ואן גוך התקשה לתפקד בביתו ולבצע פעולות שגרה. מאז ועד חודש מאי ישן ואכל את ארוחותיו בבית החולים  ובין לבין, הלך לסטודיו ב"בית הצהוב", שם המשיך לצייר.

בחודשים אלה, בהם ואן גוך התאשפז בבית החולים והחזרה לביתו, הוא צייר מספר מציוריו המפורסמים ביותר, מעבר לאלה של ד"ר ריי. בין הציורים, נמנה ציור "הבית הצהוב", ונוספים הכוללים מראות מבית החולים ועוד.

באפריל מצבו הנפשי של ואן גוך המשיך להחמיר וכך גם בדידותו והמחסור בו חי. הוא היה שרוי בדיכאון וכמעט חדל מלצייר.

ואן גוך סבל מהתנכלויות של ילדי ארל שהציקו לו .באחד מאירועי ההתקף שקיבל, הוא זרק מחלון ביתו את כל חפצי הבית, לרבות כיור ופריטי ריהוט, לעבר ילדים שהקניטו אותו. תושבי ארל חתמו על עצומה שדרשה להרחיקו מהציבור ולכלוא אותו. כתוצאה מכך , נעצר על ידי המשטרה. ד"ר ריי המליץ לואן גוך להתקבל לטיפול בבית חולים בעיירה סן-רמי, שיוכל לעזור לו והצליח לשכנע את משטרת ארל לשחררו, אם יעזוב לסן-רמי לטיפול.

בנסיבות אלה, עזב ואן גוך מרצונו את ארל ועבר לסן-רמי במאי 1989 לצורך אשפוז וטיפול. ד"ר ריי ליווה אותו בנסיעתו זו אל בית החולים.

אתרים בארל Arles בעקבות ואן גוך

מסעדה/מלון קארל  Restaurant Carrel - ואן גוך הגיע לארל מפריס, כאמור ב 21 פברואר 1888. זה היה מקום המגורים הראשון שלו בפרובנס, בו התגורר מעט יותר מחודשיים. בעלי המקום היו אלברט וקתרין קארל. ואן גוך חש שבעלי המקום מנצלים אותו כספית, דבר שהיה כנראה נכון עובדתית. כאמור בחודשיים אלה, עד 6 במאי הוא שילם עבור חדר 5 פראנק ללילה, ב־7 מאי עבר למקום אחר, טוב יותר עבורו בו שילם רק פראנק אחד ללילה. לאחר שהסתכסך עם בעלי מסעדת/מלון קארל על רקע כספי, הוא נדרש להליך משפטי, שפתר המחלוקת בין הצדדים. הבניין אינו קיים עוד, אולם הוא היה בכתובת Rue Amédée Pichot 30.

כיכר למארטין Place Lamartine :

היום זו כיכר סתמית בכניסה לעיר, סביבה ציר תנועה מעגלי ממנו מספר יציאות אל תוך העיר. מומלץ להחנות את הרכב במגרד חניה מסודר וגדול המצוי ממש סמוך לכיכר זו.

כיכר לאמרטין  הייתה  בשולי העיר (כך גם כיום). זו הייתה כיכר שוק הקרובה מאוד לגדת נהר הרוהן ולתחנת הרכבת של ארל. הייתה יעד פופולרי לנוסעים שהגיעו לכאן ברכבת, כמו ואן גוך.

בתקופה בה חי ואן גוך בארל, בכיכר ובכל האזור שלה התנהלו חיים פעילים תוססים. הכיכר הייתה מוקפת במסעדות לאנשים קשי יום, בתי מלון עלובים, חנויות והייתה מרכז של חיי לילה. לכל אלה לא נותר זכר.

רוב תקופת שהותו בארל, אזור כיכר לאמרטין היה מרכז חייו. שם התגורר וסעד. לעיתים צייר שם בסטודיו ובד"כ צייר בחוץ. יצא לצעדות של קילומטרים בחיפוש אחר מושא לציוריו- מקומות, מראות, נופים ואנשים.

להלן מספר מקומות בהן שהה ופעל ואן בכיכר זו – כאמור כיום אין להם זכר, אולם כדאי להכיר את סיפורם:

קפה ומלון "קפה דה לה גאר"  Café de la Gare ("קפה תחנת הרכבת" בתרגום מילולי) – זו הייתה למעשה  מסעדה, שבקומה השנייה שלה הושכרו 5 חדרים למגורים. ב-7 במאי 1888, וינסנט שכר אחד מחדרים אלה  במחיר של פרנק אחד ללילה. הוא התגורר כאן כארבעה חודשים עד סוף אוגוסט אותה שנה.  הוא נהג מדי פעם גם לסעוד כאן ולהעביר זמן בחברת יושבי המסעדה.

בית קפה/מלון זה היה בכיכר למארטין מספר 30 והוא היה בבעלות ג'וזף מישל גינו  Joseph-Michel Ginoux ואשתו מארי .  למרות שואן גוך התיידד עם זוג זה, הוא היה בתחושה שמנצלים אותו כספית והרבה להתווכח איתם על כך.

בית הקפה אירח שיכורים ,פרוצות שפעלו באזור ואנשים שחיפשו מקום לשהות בו בלילה, כתחליף לחדר מלון. זאת, מאחר ובית הקפה היה  פתוח 24 שעות.

כאן צייר ואן גוך כמה מציוריו המפורסמים. הבולט שבהם הוא הציור "קפה הלילה" אותו יצר בספט' 1888 במשך שלושה לילות. הציור מראה את בית הקפה ובו יושבים חמישה לקוחות, וכן מלצר. במרכז החדר שולחן ביליארד. חמשת הלקוחות הם שלושה שיכורים, ושניים חסרי בית. הציור המקורי נתרם לאוניברסיטת ייל בארה"ב ומוצג בגלריה לאומנות של אוניברסיטה זו.

ואן גוך צייר גם את בעלי "קפה דה לה גאר",שדיגמנו עבורו.  ציור מפורסם של מארי ג'ינו  Marie Ginoux, מוצג במוזיאון מטרופוליטן בעיר ניו יורק.  הוא גם נתן ציור לבעלי המקום בעבור מחיקת חוב כספי שחב להם.

לאחר שואן גוך עזב את "הבית הצהוב" ואת ארל לסן רמי, הסכימו בעלי "קפה דה לה גאר" לאחסן ציורים שלו אצלם.  הוא בא מסן רמי לבקרם פעמיים ואף צייר אותם בביקורים אלה.

" הבית הצהוב Maison Jaune " – מקום הסטודיו של ואן גוך מ 1 מאי 1888, ומקום מגוריו  בארל  מ 1 ספט' 1888 ועד 7 מאי 1889. הבית שכן בכיכר למארטין מספר 2  place Lamartine . בבית זה אותו שכר הצייר ב 1 מאי 1888 היו מספר חדרים, שאחד מהם שימש לו סטודיו לציור. "הבית הצהוב" אינו קיים היום. הוא נהרס בהפצצה במלחמת העולם השנייה ב 25 יוני 1944. כמובן שניתן היום לבקר בכיכר למארטין בה היה בית זה ומקומות נוספים בהם שהה הצייר.  מהכיכר של פעם לא נותר דבר והיא משמשת היום כנתיב מעגלי לנסיעת כלי רכב.

אחד הציורים המפורסמים של ואן גוך מתאר את "הבית הצהוב" ונקרא בשם זה. הוא מוצג במוזיאון ואן גוך באמסטרדם. הצייר גוגן כשהצטרף לואן גוך בארל ,התגורר עימו בבית זה מספר שבועות עד שעזב את ואן גוך ואת ארל בכעס. גוגן אף צייר את "הבית הצהוב" בציור משלו.

מסעדת וניסאק  Restaurant Vénissac – הייתה סמוכה לקפה דה לה גאר ,בכיכר למארטין 28. בה נהג ואן גוך לסעוד מדי יום ארוחת ערב, לפחות בחודשים אוגוסט וספט' 1888. ואן גוך כתב לאחיו תיאו מכתב בו סיפר על מסעדה זו .

בית החולים  Hôtel-Dieu / Espace Van Gogh  – בית החולים שטיפל בנפשו המעונה והמוטרפת של ואן גוך. נמצא בכיכר פליקס ריי ,ע"ש הרופא שטיפל בואן גוך  Pl. Félix Rey 2 . המקום נקרא היום בשם Espace Van Gogh  והוא הוכרז כאתר היסטורי. חצר בית החולים  שוחזרה באופו שתתאים לאחד מציוריו של האמן. במקום יש שילוט המשווה את השיפוץ לציורים שנעשו כאן. השטחים הסגורים והחצר הפכו למקדש עבור המבקרים הרבים. במקום גם אולם תצוגה של תערוכות אומנות מתחלפות. בית החולים משמש כיום גם עבור מוסדות אוניברסיטה.

  http://www.patrimoine.ville-arles.fr/index.php?action=edifice&id=37

קפה פורום Café du Forum – אחד הציורים המפורסמים והיפים ביותר של ואן גוך הוא הציור " בית קפה טראס בלילה"  Café Terrace at Night, המתאר בית קפה זה בכיכר פורום Café du Forum. במקום בו עמד בית קפה זה קיים כיום בית קפה פעיל ,בכיכר פורום,במבנה מספר 11 Pl. du Forum , הנושא את השם Café Van Gogh . ואן גוך וגוגן נהגו לשבת בבית קפה זה. בעל המקום ניסה לשחזר בבית הקפה שלו, את שצייר ואן גוך בציור המפורסם  Café Terrace at Night.

שביל הליכה ליד נהר הרוהן Quai du Rhône – מאחורי מוזיאון ראטו  Musée Réattu (קרוב ל"הבית הצהוב" ולכיכר  place Lamartine ) נמתך שביל לאורך גדת הנהר, ואן גוך נהג להתהלך לאורכו, לאור עששיות, צופה על הנהר והעיר. כאן קיבל את ההשראה לציור "ליל כוכבים מעל הרוהן"  Starry Night Over the Rhône  . ציור זה צוייר ב 1988 בארל והוא אחד משני ציורים של ואן גוך המתארים ליל כוכבים (מוצג במוזיאון ד'אורסיי בפריס). הציור השני של "ליל כוכבים"  Starry Night צוייר על ידי ואן גוך בסן-רמי, אליה הגיע כדי לטפל בעצמו (מוצג במוזיאון המטרופוליטן בעיר ניו יורק). 

גשר לאנגלואה Le Pont de Langlois – גשר על  תעלה שהיה קיים בתקופה בה התגורר ואן גוך בארל. הגשר נקרא גם  Pont Van-Gog הוא הנציח אותו במספר ציורים המוצגים במקומות שונים. הגשר פורק והוסר ממקומו. בעקבות מחאות, לימים הוא שוחזר והוצב מעל תעלה כשני קילומטר מחוץ לעיר במקום הנקרא אל פור סן לואי  Port Saint Louis .

מוזיאון קרן ואן גוך  Foundation Vincent van Gogh – מוזיאון לאומנות מודרנית שהוקם ע"י קרן ואן גוך, הנמצא בארל בכתובת  Rue du Dr Fanton  35 . https://www.fondation-vincentvangogh-arles.org/en/accueil

אין בבעלות המוזיאון ציורים מקוריים של ואן גוך, אךלעיתים הוא מקבל בהשאלה ציורים מקוריים של ואן גוך המוצגים לתקופת זמן מוגבלת.

המוזיאון הוקם בשנת 2010 ביוזמה פרטית של  יולנד קלרג, שביקשה להנציח את ואן גוך בארל. היא פנתה לאומנים שונים ברחבי העולם לתרום מציוריהם למוזיאון זה והם נענו. בהם גם אמנים מפורסמים. במוזיאון מוצגות גם תערוכות מתחלפות. בחזית הכניסה למתחם המוזיאון הפונה אל הרחוב, מתנוססת חתימת ידו של ואן גוך. במוזיאון שתי קומות ומוצגות בו תערוכות מעניינות. מומלץ לבקר כאן.

 ואן גוך בסן-רמי Saint Remy de Provence

ואן גוך הגיע לסן-רמי מארל ב 8 מאי 1889 לאחר שהורחק ממנה, ובעקבות התקפים פסיכוטיים מהם סבל. הוא שהה בסן-רמי שנה אחת. במשך כל אותה שנה, שהה ואן גוך באגף בית החולים במנזר סן פול דה מאוסול Monastery of Saint-Paul de Mausole, שם אישפז עצמו מרצונו באגף פגועי נפש שם העניק להם המנזר מקלט וטיפול.

מנזר  זה הוקם במקור על ידי המסדר הקתולי הבנדיקטיני במאה ה־11. בראשית המאה ה 17 המסדר הפרנציסקני החליפו והקים במקום מקלט לחולי נפש.

אגף בית החולים במנזר בו אושפז ואן גוך היה פרטי, ולכן המאושפזים נאלצו לממן את אישפוזם בו. היו בו שלוש מחלקות. מחלקה ראשונה ושנייה לבעלי אמצעים. במחלקות אלה תדירות ביקור החולים הייתה גבוהה יותר וכך גם איכות הטיפול. במחלקה השלישית, בה אישפז עצמו ואן גוך, היה צוות רפואי מצומצם וביקור רופא אצל חולים נערכה בו רק אחת לשבוע. במחלקה זו, נחשף ואן גוך למאושפזים חולי רוח במצבים שונים שסבלו גם הם מהתקפים. ואן גוך עזר להם ככל שיכל.

בית החולים בסן-רמי סיפק לואן גוך קורת גג, ארוחות וטיפול רפואי שנזקק להם. הוא הגיע לבית החולים תשוש ושבור נפשית ופיזית. בששת השבועות הראשונים לשהותו בבית החולים ואן גוך לא צייר. היה חלש מכדי לצייר ואיבד עניין בכך.

ד"ר פיירון, הרופא שטיפל בואן גוך, הבין שציור יכול לסייע להחלמתו. הוא הקצה לו חדר קטן נפרד שישמש לו סטודיו, בו יוכל לצייר. מייד כשקיבל את חדר הסטודיו, החל ואן גוך לצייר את הנוף שנשקף מחלון החדר. לאחר מכן אישר לו הרופא לצאת לחצר המנזר.

עברו מספר ימים, וואן גוך "חזר לחיים". הוא ביקש, ואושר לו, לצאת משטח בית החולים במשך היום, לצייר בחוץ ולחזור לקראת ערב.

הביטחון והשלווה במנזר איפשרו לואן גוך ליצור מחדש. היתה זו תקופה פרודוקטיבית ביותר עבורו. הוא השלים במקום זה מעל 150 ציורים ומעל 150 רישומים. כאן צייר את הציור המפורסם "לילה של כוכבים" Starry Night  ב־ 1889 (זוכרים את השיר Vincent של דון מקלין שמילותיו פותחות בשם ציור זה?), ציור האירוסים, דיוקן עצמי, ציורי איכרים, ציורי נוף, ציורים מאתר בית החולים במנזר ועוד ועוד.

עם זאת, גם בסן-רמי סבל ואן גוך ממחסור בכסף ובחומרי ציור. כתוצאה מכך, היו זמנים בהם לא היו לו בדים לציור. אז הוא אילתר – צייר על מפות שולחן, מגבות מטבח ונייר. במכתב שכתב הצייר לאחיו תיאו ב־16 בנובמבר 1889 הוא ביקש שיספק לו מלאי חדש של בד ציור. תיאו שלח אליו חומרי ציור וכן תמיכה כספית בסכומים של 20-10 פרנק מדי פעם כולל ספרים. זאת, בנוסף לתשלום דמי האישפוז לבית החולים.

מצבו הנפשי של ואן גוך בסן-רמי ידע עליות ומורדות. מדי שלושה חודשים הוא סבל מהתקף קשה של הזיות וסיוטים שפגעו בו גם פיזית. באחת הפעמים הוא ביקש ואושר לו ללכת לארל כדי לקחת את הציורים שהשאיר שם בקפה דה לה גאר אצל הזוג גינו. הוא אמור היה לצאת ולחזור באותו היום. כך סוכם עם בית החולים. בדרכו חזרה הוא קיבל התקף. ביום השני מצאו אותו מושלך לצד הדרך והחזירוהו למנזר.

הצוות הרפואי החל לחשוד שעבודת הציור מוציאה את ואן גוך מדעתו. חשבו שהוא שקוע כולו בציור ולא שולט בהיבטים אחרים בחייו. ד"ר פיירון דרש את לקבל אישור מתיאו לכך שיאפשר לוינסנט להמשיך לצייר. האישור ניתן.

אירוע דומה להתקף האחרון חזר על עצמו לאחר מספר חודשים (כנראה בפברואר 1890), בשעה שיצא לצייר מחוץ למנזר. בשעת לילה, צוות מבית החולים מצא אותו כפות סביב גזע ברוש .

ציורי הברושים ועצי הזית בסן-רמי, קסמו לואן גוך. הוא צייר ברושים בתנועה, מהאדמה אל השמש הצהובה והשמיים הכחולים. הוא צייר ברושים גם בארל, אבל בסן-רמי, הוא פיתח ביטוי עז ורגשי בשילוב הברושים ביצירותיו.

בקיץ 2023,מוזיאון המטרופוליטן לאומנות בניו יורק MET (מהמובילים בעולם) הקדיש תערוכה מרשימה לציון 170 שנה להולדתו של וואן גוך. התערוכה נקראה "הברושים של ואן גוך"   Van Gogh’s Cypresses .

פרסום רב ליווה תערוכה זו. בדף הפרסום של המוזיאון לתערוכה נכתב (תרגום חופשי ובפרפרזה):

"הברושים של ואן גוך מבטאים את החזון הייחודי שהביא על העצים הנישאים, שהם מהמפורסמים בתולדות האמנות . הם מבטאים פרספקטיבה חסרת תקדים לכוח הביטוי המקורי והעז שלו. ואן גוך הוקסם מצמחי הירוק עד של האזור, דמויי הלהבות, שהציתו, הזינו והניעו את דמיונו במהלך שנתיים בדרום צרפת. מהתצפיות הראשוניות שלו על העצים "הגבוהים והכהים" בארל, הוא מימש את מלוא הפוטנציאל המעורר שלהם ("כפי שאני רואה אותם") במנזר בסן-רמי. ציורים אייקוניים כמו שדה חיטה עם ברושים Wheat Field with Cypresses ולילה הכוכבים The Starry Night היו במרכז התערוכה ההיסטורית הזו  ב- The Met."

לאחר ההתקף האחרון אסר ד"ר פיירון על ואן גוך להמשיך לצייר. אולם, הוא לא עמד בהפצרותיו של המטופל והתיר לו לצייר בסטודיו, למשך מספר שעות קצוב ביום.

ימים אחר כך, וינסנט קיבל מכתב מתיאו, שבישר לו שאחד מציוריו נמכר תמורת 400 פרנק (שווה ערך ל 1500 דולר במונחים של 2023). למכתב הייתה מצורפת המחאה בסכום זה. הציור שנמכר נקרא "הכרם האדום "  The Red Vineyard. הוא צויר בארל בשנת 1888 ונמכר ב 1890 בתערוכה בבריסל. זה הציור היחיד של ואן גוך שנמכר בחייו. הוא מוצג היום במוזיאון פושקין במוסקבה.

וינסנט הראה את המכתב של תיאו וההמחאה לד"ר פיירון ורעייתו. הזוג ברך אותו. אך, חשדו שאולי מכירת הציור בסכום כזה אינה אמיתית ותיאו רק מנסה לעודד את וינסנט ולסייע בכך להחלמתו.

באותו מכתב סיפר תיאו על כך שפגש את ד"ר פול גושה Dr Paul Gachet בעיירה אובר-סור-לאואז  Auvers-sur-Oise (מרחק נסיעה של כשעה מפריס) . גושה הבין את מצבו של וינסנט והוא היה מוכן לטפל בו. הצייר פיסארו היה זה שהמליץ לתיאו על גושה. לגושה כבר היה מוניטין של מי שטיפל במספר אמנים.

באותו ערב בו הגיע מכתב זה, התקבל מברק מתיאו, שבו בישר על כך שנולד לו בן והשם שהוענק לו היה וינסנט, כשם אחיו. "וינסנט והאם מרגישים מצוין" כתב.

כשבועיים לאחר מכן, שלח תיאו לוינסנט כתב עת בשם "המבודדים" ובו מאמר ביקורת ששיבח את ציוריו של וינסנט ואן גוך. סוף סוף קיבל ואן גוך הכרה על עבודתו האומנותית. אלברט אוריה, כותב המאמר, הגדיר את וינסנט כ"אמן גדול, אמיתי ונאור". וינסנט לא הראה את המאמר לד"ר פיירון.

במאי 1890 סבל ואן גוך פעם נוספת מהתקף והזיות שנטרלו אותו. הפעם מצאו אותו לפנות שחר במרתף המנזר.

בשלב זה, הפצרותיו הבלתי פוסקות של תיאו להגעתו של וינסנט אל מרפאת ד"ר גושה נשאו פרי. ואן גוך עזב את מנזר בית החולים בסן-רמי והגיע אל אובר-סור-אוּאז Auvers-sur-Oise , שליד פריס, ב־20 במאי 1890, לצורך קבלת טיפול בקליניקה של פול גושה.

אתרים ופעילות מומלצת בעקבות ואן גוך בסן-רמי

מנזר סן פול דה מאוסול Monastery of Saint-Paul de Mausole

מנזר זה שימש בית חולים פסיכיאטרי לכמאה חולים – מחציתם גברים ומחציתם נשים. במקום זה אישפז עצמו ואן גוך מרצונו ב־8 במאי 1889.

המנזר ממוקם כשני קילומטר דרומית למרכז העיר סן-רמי ( כ 15 דקות הליכה), בכתובת VC des Carrières, Saint-Rémy-de-Provence  2 . בקרבתו נמצא אתר ארכיאולוגי Glanum מהתקופה הרומית, אתר הראוי לביקור. מגרש חניה נמצא בקרבת המנזר והאתר הארכאולוגי הנקרא  Parking du site archéologique de Glanum . הוא מסומן ב"גוגל מפות".

המנזר פעיל כיום וממשיך לפעול כמוסד פסיכיאטרי. אגף בית החולים של המנזר שינה את שמו והוא נקרא "מרפאות סנט פול וואן גוך"  Cliniques Saint-Paul et Van Gogh . בית החולים נושא את שמו של ואן גוך מתוך כבוד והזדהות.

בנוסף, המנזר מספר את סיפור ואן גוך במקום. החדר בו התגורר ואן גוך שוחזר והוא פתוח למבקרים.

מהכניסה למנזר נמתח שביל הליכה, המסומן בלוחות צבעוניים, המצביעים על המיקומים בהם הציב ואן גוך את כן הציור שלו וצייר. במנזר גם חלל תצוגה המציג ציורים של מטופלים, המוצעים למכירה. https://www.saintpauldemausole.fr/

סיורים מודרכים בעקבות ואן גוך בסן-רמי

לשכת התיירות של סן-רמי L’Office de tourisme  מציעה סיורים מודרכים וגם עצמאיים בעקבות ואן גוך בסן-רמי. הלשכה נמצאת בכיכר ז'אן ז'ורס  Place Jean Jaurès. המקום פתוח כל יום בשעות
12:30-09:15 ,18:30-14:00, למעט ביום ראשון בו המקום פתוח בשעות 12:30-10:00. מומלץ לוודא שעות פעילות המקום טרם הגעה. טלפון: 33-490-920-522 + .מגרש חניה קרוב נקרא Parking Place de la République – ראו "גוגל מפות".

מוזיאון ומרכז לאומנות אסטרין   Musée Estrine - Présence Van Gogh

מוזיאון לאומנות מודרנית הנמצא במרכז העיר בכתובת Rue Lucien Estrine   8  . 

המוזיאון ממוקם באחוזה פרטית הנקראת  l'Hotel Estrine אשר הוקמה בשנת 1749. זה היה ביתם של נציגי נסיכי מונקו ששלטו בסן-רמי מאז המאה ה־17. במוזיאון מוצג אוסף של אומנות צרפתית מודרנית מהמאות ה־20 וה־21, שחלקה נוצר בהשראת ואן גוך, וכן תצוגות מתחלפות.  http://musee-estrine.fr/en/home

במוזיאון יש אגף המוקדש לואן גוך הקרוי מרכז הפרשנות של וינסנט ואן גוך Le Centre d’interprétation Vincent van Gogh du musée Estrine . בו תצוגה המספרת את סיפורו של ואן גוך, לרבות פועלו בפרובאנס ובסן-רמי. המוזיאון מציג רפרודוקציות מציורי ואן גוך וכן מקבץ של חילופי מכתבים בינו לבין אחיו תיאו.

המוזיאון שותף בפרויקט אירופי הנקרא "ואן גוך אירופה", המקשר בין מקומות ומוזיאונים העוסקים בחייו וביצירתו של ואן גוך.

אפילוג

וינסנט ואן גוך הוא ללא ספק מאומני הציור האהובים והפופולריים בעולמנו. זאת הודות ליופי הנדיר של ציוריו, ההבעה והרגש שהם מעוררים ולנוכח אישיותו וסיפורו האישי טרגי. ואן גוך הוא אדם שהיה לו יופי פנימי נדיר, שהסובבים אותו בחייו לא ראו.

דון מקלין בשירו "וינסנט" Vincent (1971), פונה אל וינסנט ואן גוך במילים מרגשות, בהן אסיים, ללא תרגום.  בשנת 2015, כתב היד המקורי של דון מקלין למילות שיר זה נמכר במכירה פומבית ב 1.2 מיליון דולר. בתוכן השיר מוזכרים מספר מציוריו המפורסמים של ואן גוך, לרבות מילות הפתיחה.

Vincent, lyrics Don McLean

Starry, starry night
Paint your palette blue and gray
Look out on a summer's day
With eyes that know the darkness in my soul

Shadows on the hills
Sketch the trees and the daffodils
Catch the breeze and the winter chills
In colors on the snowy linen land

Now I understand
What you tried to say to me
How you suffered for your sanity
How you tried to set them free
They would not listen, they did not know how
Perhaps they'll listen now

Starry, starry night
Flaming flowers that brightly blaze
Swirling clouds in violet haze
Reflect in Vincent's eyes of china-blue

Colors changing hue
Morning fields of amber grain
Weathered faces lined in pain
Are soothed beneath the artist's loving hand

Now I understand
What you tried to say to me
How you suffered for your sanity
And how you tried to set them free
They would not listen; they did not know how
Perhaps they'll listen now

For they could not love you
But still your love was true
And when no hope was left in sight
On that starry, starry night

You took your life, as lovers often do
But I could've told you, Vincent
This world was never meant for
One as beautiful as you

Starry, starry night
Portraits hung in empty halls
Frameless heads on nameless walls
With eyes that watch this world and can't forget

Like the strangers that you've met
The ragged men in ragged clothes
A silver thorn of bloody rose
Lie crushed and broken on the virgin snow

Now I think I know
What you tried to say to me
How you suffered for your sanity
And how you tried to set them free
They would not listen; they're not listening still
Perhaps they never will