יום שישי - מערת נטיפים, קייאקים ומה שבאמת עשינו במקום
קמנו בבוקר בוילה בבלגיה. האמת שזה קצת שונה ממה שהתרגלנו בהולנד במובנים מסויימים. התחושה של הסוף משפיעה. כבר לא מסדרים את כל הבגדים בארונות, אלא רק כמה דברים שנשתמש בהם היום ומחר. מה עוד שהבית מ-ל-א בשקיות של קניות. כל ילד קיבל סכום כסף לבזבוזים לכל הטיול, וזה נוסף לכסף שהם חסכו במהלך השנים. מפתיע כמה הילדים, שבאופן סדיר מאוד חוסכים וממעטים להוציא כסף, פזרו וקנו לעצמם מזכרות כמעט מכל מקום שהיינו בו. והאמת שטוב שהם עשו את זה. הם מאוד נהנו להסתכל ולהזכר. הבן הקטן שלי אסף גם ברושורים מכל מקום בו ביקרנו וכתב סיפור מסע משל עצמו במחברת מיוחדת. יצא מקסים..
לאחר ארוחת הבוקר והכנת הסנדוויצ'ים יצאנו לדרך לכיוון מערת הנטיפים הגדולה של בלגיה.
The cave of Han:
מערת הנטיפים נמצאת ליד העיירה החמודה - Han-sur-Lesseלמרגלות הרי הארדנים.
כבר בדרך התחיל לטפטף עלינו גשם. השמים שהיו עד עכשיו כחולים ונעימים התקדרו. כמו בכל יום הצטיידנו בחולצות ארוכות, אבל לא מעבר לכך...
נכנסנו לעיירה ונתקלנו במשהו שלא נתקלנו בו בכל הטיול - לא היתה חניה. הסתובבנו כמה וכמה פעמים עד שמצאנו חניה, די רחוקה. כשיצאנו מהאוטו, היה כבר גשם. די רציני. מטריות כן היו לנו, אבל התחיל להיות קר.
הכניסה היא דרך בקתה נחמדה עם מזכרות ותמונות מהמערה. כשיוצאים מהבקתה מגיעים לתחנת רכבת שלוקחת אותך למערה. הרכבת הזו קיימת כבר למעלה מ- 100 שנה והיא מיוחדת ביותר. האזור גם מקסים, יש מלא צמחיה ירוקה, שדות ובתי עיירה יפים. את הרקע מקיפים הרי הארדנים, ויש גם נחל קטן שחוצה שדה ירוק. על פניו - פסטורלי.
אבל... היינו רטובים לגמרי, היה לנו קר והתור... תור שלא מבייש את יורו דיסני באוגוסט 
(הרכבת למערה. מתוך האתר באינטרנט. לנו לא היתה שמש כזו..)
לאחר שעה המתנה, עלינו סוף סוף לרכבת. האמת שגם הקור והבגדים הרטובים לא פגעו בהנאה שלי מהנסיעה. נוף אירופאי במייטבו - הרים, ירוק, מפלים. גשרים קטנים שהרכבת עוברת בדרך מעל הנחל (שגדל קצת)... מה צריך יותר. אבל הילדים, קיטרו. היה להם קר והם פחות העריכו את הנוף. מה הם מבינים...
הגענו למערה ושם עמדה בפנינו דילמה - יש סיור בצרפתית או בהולנדית. קצת פרטים - אני אמנם הולנדית אבל אוצר המילים שלי קטן מאוד עד לא קיים בכלל (כל פעם שאני נכנסת להולנד עם הדרכון ההולנדי שלי, השוטרים בביקורת הגבולות מדברים איתי בהולנדית. אני מהנהנת עם פרצוף מבולבל, והם בייאוש עוברים לאנגלית.. מביש). לעומת זאת בן הזוג שלי בא מבית דובר צרפתית, למד במגמת צרפתית ואפילו מדבר. אבל הוא ממש לא היה בטוח שהוא יבין את כל המונחים הגאולוגיים.
בסופו של דבר בחרנו בסיור בצרפתית. מאוחר יותר הוחלט שזה לא ממש משנה מה היינו בוחרים. זה לא ממש עזר שמדי פעם הוא זרק מילה שהוא הבין... בסוף זה כבר הפך לבדיחה -
"אתם רואים את הנטיף הזה? אז היא אמרה עליו משהו..."
"פה יש משהו שלא הבנתי שמצאו אותו לפני המון זמן..."
כלכך צחקנו שם, שכבר התחיל להיות לא נעים.
באופן כללי המערה מאוד מרשימה. קחו את מערת הנטיפים שלנו, תכפילו אותה בארבע או חמש פעמים. תוסיפו אורות וצבעים, ומסלול קצת יותר אתגרי.
בסיום המסלול יש גם מופע אור-קלי יפה ומרשים.
בסוף המסלול, כשכבר רואינו את היציאה פתאום נעצרנו. המדריכה אמרה שוב משהו בצרפתית מהירה. בן הזוג כבר התייאש מהנסיונות להבין. אז עמדנו לנו ופתאום - בום!!!
רעם גדול פילח את חלל המערה. נבהלנו כלכך, וזה מאוד הצחיק שם כמה אנשים. כנראה שהמטרה היתה להדגים את ההד שיש במערה, אבל מאחר ולהבדיל מהאחרים לא ידענו שזה מה שיקרה זה מאוד הבהיל אותנו. והצחיק אותנו...
בדרך חזרה לאוטו מחוץ למערה הולכים בתוך אותם מדשאות שראינו דרך הרכבת. יש שם פארק שעשועים גדול מאוד עם מתקנים נחמדים ובילינו שם בערך חצי שעה.
לסיכום - חוויה יפה, הגשם מאוד הרס לנו וגם הקושי להבין. ממליצה אבל צריך לקחת בחשבון שזה מסלול ארוך (שעה ו- 45 דקות), עם המון מדרגות ולפעמים מעברים לא כלכך קלים.
לילדים קטנים ממש, זה לא מתאים. ותעשו טובה - תביאו משהו ארוך - קר שם. יש במתחם גם פעילויות נוספות (פארק פרה - היסטורי), אבל לנו זה הספיק.
יצאנו מהעיירה והתחלנו לטפס בארדנים לכיוון העיירה דינאן.
אתר המערה: http://www.grotte-de-han.be/en/the-cave-of-han
דינאן - קייאקים וטיול בעיירה:
כעבור זמן לא ארוך התחלנו לראות את הנהר. נהר לס (lesse). נהר רחב ידיים שמתפתל לו בין ההרים היפים של הארדנים.
בשיטוט באינטרנט לפני הטיול קראתי על מקום מסויים שכולם מאוד המליצו עליו. ולשם כיוונו את עצמנו.
כשהגענו למקום, האכזבה היתה קשה - באותו היום סגרו את היציאות לשייט מוקדם יותר.
עכשיו אני חייבת לשתף אתכם בסוד גלוי לכל מי שמכיר אותי. אני פחדנית. זה משהו שאני מגדלת ומטפחת כבר שנים. זה התחיל בקטן, פחד מגבהים, והמשיך לפחד מכבישים מפותלים (משהו אמר נסיעה במעברי האלפים??), המשיך בפחד משייט (כל שייט, גם בגונדולות בונציה פחדתי..) ומשם - השמים הם הגבול.
אז היתה אחת מתוך החבורה שלא כלכך הצטערה שלא הספקנו... 
אז מה עושים? הסתכלנו מסביב והבנו שאנחנו נמצאים בעיירה מדהימה. בתים ישנים, אופייניים לאירופה, נהר גדול שחוצה את העיירה. כנסייה מרשימה ומצוק אדיר מאחוריה. וכמו בכל מצוק באירופה - רכבל קטן שמעלה את המעוניינים למעלה המצוק.
החננו את האוטו ויצאנו לסיור קטן בעיירה. עלינו ברכבל ונהנינו מהנוף המדהים שנגלה לעיניינו - הרי הארדנים ונחל לס החוצה אותם. קינחנו את הביקור בוופאל בלגי עמוס קצפת וחזרנו מרוצים חזרה לוילה בגנט.
תמונה מדינאן (מגוגל):
אתר הקיאקים: http://www.dinant-evasion.be/en/individuals.html?IDC=69&IDD=121
יום שביעי - פארק מים:
אי אפשר לעשות טיול עם הילדים באירופה ולא ללכת לפארק.. ולכן סגרנו מראש את היום האחרון כיום פארק - פארק מים Wallibi.
הפארק ממוקם דרומית לבריסל, במרחק שעה נסיעה מהוילה. הפארק עצמו כולל פארק רגיל ופארק מים. מאחר והקטנה לא ממש יכולה לעלות לרוב המתקנים בפארק הרגיל הלכנו על פארק המים.
פארק המים לא גדול, לא מתקרב לפארקים שיש לנו פה בארץ. אבל יש בו כמה וכמה מגלשות מיוחדות (עם אבובים, עם סירות קטנות, מגלשות בזויות מיוחדות ועוד), והכי חשוב - יש ג'אקוזי שבו ביליתי את רב השהות. כמו שכבר אמרתי - פחדנית אני, ולכן המגלשות לא היו בשבילי.
הילדים מאוד נהנו ואנחנו העברנו כמעט יום שלם שם.
מה שכן, עדיף לדעתי לשלב בין הפארקים, מאחר ופארק המים מצומצם והפארק הרגיל נראה מדהים.
אתר פארק המים: http://www.aqualibi.be
בסיום חזרנו לוילה, ארזנו הכל, והלכנו לישון.
למחרת בבוקר נסענו לשדה התעופה בבריסל וחזרנו ארצה.
