בתחילת 2022 התחלנו לחשוב על יעד לטיול משפחתי לקיץ. על הפרק היו מספר אפשרויות צרפת, אוסטריה או גרמניה. מה שהנחה אותנו היו עלויות הטיסה ויעד שיעניין אותנו.
טיסה לברלין וטיול לצפון גרמניה ירדו מהפרק כי פחות קרצו לנו. עלויות הטיסה לצרפת היו גבוהות יחסית ובסופו של דבר נשארנו עם אוסטריה.
באוסטריה רצינו לבקר באזור טירול. בחבל זלצבורג היינו כבר לפני כעשר שנים ועד היום זה הטיול המשפחתי הטוב ביותר שלנו.
האפשרויות לטיסה שבחנו היו למינכן או לוינה. הטיסות למינכן יותר יקרות אבל היא קרובה יותר לטירול ועלויות השכרת הרכב נמוכות יותר בהשוואה לוינה.
בסופו של דבר בחרנו במינכן עם טיסות של לופטהנזה. בתהליך של בחינת הזמנת הכרטיסים עברנו מעלויות סבירות ושימוש במיילים של סטאראליינס עם טיסות בשעות נוחות, לדחיית ביצוע ההזמנה בארבעה ימים כך שהטיסה שרצינו כבר לא היתה זמינה, העלויות עלו במאות יורו והאופציה לרכישה במיילים כבר לא היתה קיימת.
לא משנה הזמנו...
ההרכב זוג בשנות החמישים ושני ילדים בוגרים הגדולה בת 24 הקטן חגג 17 בטיול. האמצעי חייל ובחר שלא לטוס איתנו.
מיד לאחר ההזמנה הזמנו רכב באמצעות שלמה סיקסט בעלות סבירה של כ- 2700 ₪.
מלונות הזמנו בשלב מאוחר יותר.
סימנו את המקומות שעניינו אותנו בחרנו להתמקד בעמק Oetz.
מלון ללילה הראשון הוזמן בסמיכות לשדה התעופה במינכן – ספויילר לא הגענו אליו.
דירה הזמנו בעיירה Habichen , הסמוכה לעיירה אוץ, כמובן בעמק אוץ. דירה עם מטבח מרווח, שני חדרי שינה, שירותים ומקלחת. דירה מודרנית יחסית ומאובזרת למדי. ללא מכונת כביסה או מייבש ומשום מה ללא קומקום חשמלי, כך שמים הרתחנו במכונת הקפה.
יש כמעט הכל אבל מינימליסטי.
בעלת הבית היתה זמינה ולילה אחד בו לא היו לנו מים חמים באה להסדיר את התקלה במהירות.
שם הדירה Pienz Apart
אציין כי אני ובן הזוג היינו בתחילת יוני בחבל אלגוי הסמוך לטירול בסופ"ש זוגי, כך שהיה לנו ברור שלא נטייל בגרמניה ונתמקד רק באוסטריה. וכן כמובן שגם טיסות לממינגן נבחנו אבל הן היו יקרות משמעותית מהטיסות לוינה או למינכן.
עוד אוסיף כי הזמנו שתי מזוודות עם ההזמנה, וככל שהקיץ הגיע והתחילו הסיפורים על העומס בנתב"ג ואובדן המזוודות הצטערנו על ההזמנה. אבל היה לנו ברור שאנחנו לא יודעים לטוס לכעשרה ימים עם ביגוד מגוון וללא מכונת כביסה רק עם טרולי, כך שקנינו אייר-טאג וקיוונו לטוב.
יום שלישי 2.8.22
הטיסה עם לופטהנזה למינכן היתה אמורה לצאת ב- 16:30 ולנחות בסביבות 20:00. כאמור הזמנו מלון ללילה בסמיכות לשדה וכן תכננו לקחת את הרכב עם הנחיתה, כך שלמחרת בבוקר נתחיל לטייל רעננים.
עם כל הלחץ על העומסים בשדה הגענו כארבע שעות לפני הטיסה. היה עמוס אבל סביר. בוודאי שסביר בהרבה מתהליך הבידוק שעברנו פחות מחודשיים קודם לכן, כאשר טסנו לממינגן. לאחר פחות משעתיים מצאנו את עצמנו בדיוטי-פרי. אכלנו, הסתובבנו לא קנינו כלום והמתנו לטיסה.
לקראת 16:00 עברנו לשער העלייה למטוס וישבנו בשער הסמוך.
ביטוח עשינו באמצעות פספורט כארד, אשר מאפשר שימוש בטרקלין השדה ככל שהטיסה מתעכבת או מבוטלת.
והינה דקות לפני תחילת הבורדינג הבת שלי, שלה ביטוח נפרד, קיבלה הודעה מפספורט כארד שבשל ביטול/ דחיית הטיסה היא יכולה להיכנס לטרקלין דן.
ועדיין לא התקבלה שום הודעה על דחיית הטיסה.
עברנו לשער העלייה למטוס ושם הודיע נציג של חברת שירותי הקרקע, כי הטיסה נדחתה למחר בבוקר ב- 11:00, בשל תקלה במטוס?!
עלינו לחזור ולאסוף את המזוודות ולפנות למקום כלשהו בשדה להסדרת הנושא.
האמת מבאס... ממש...
היה בלאגאן לא קטן עד שהבנו ממנו מה התהליך.
התחלנו לחזור אחורה ובמעבר לאזור הכבודה נאמר לנו שאנו כמובן צריכים לעשות ביקורת דרכונים, אז עשינו ביקורת דרכונים כאילו חזרנו לארץ ופנינו למסוע לקבלת המזוודות.
בעודנו ממתינים למזוודות הבת שלנו, שהפגינה תושייה יוצאת דופן לאורך כל הטיול, ראתה ששירות הלקוחות של לופטהנזה פעיל עד 17:00. התקשרנו אליהם ע"מ לוודא שאכן יש לנו מקום בטיסה למחרת. התברר שיש טיסה מוקדמת יותר וכך שובצנו לטיסה של 7:45
במקביל בעלי התקשר לסיקסט בגרמניה וביקש מהם לשמור את הרכב למחר, כאשר אנו כמובן נשלם על היום החסר, וזאת ע"מ שלא יימסרו אותו למישהו אחר.
אני הייתי בטוחה שהמלון ללילה שהוזמן בסמיכות לשדה הינו בביטול חינם של עד 24 שעות לפני ההגעה, כך שלא בדקתי אפשרות ביטול.
המזוודות הגיעו – ברור שהן תגענה הרי אל טסנו J ואני ובעלי ניסינו למצוא את המקום בו מסדירים את נושא דחיית הטיסה ע"מ שנקבל החזר על המוניות.
לאחר חיפוש הגענו למקום, התור היה מטורף, אנשים עמדו וצעקו.. ויתרנו, עלויות המוניות הכפולות עלינו.
חזרנו הביתה לאחר שעשינו את תהליך החזרה לארץ במלואו.
אנו גרים כעשרים דקות מהשדה, כך שלא נורא.
בבית נכנסתי לאתר של בוקינג וראיתי שיש לי עדיין אפשרות ביטול למלון כמובן שביטלתי אותו, כך שהנזק הכלכלי שלנו באמת היה מינורי.
התארגנות קצרה בבית.
לילה קצר ולמחרת לפנות בוקר שוב לשדה.
יום רביעי 3.8.22
לאחר יום האתמול וההבנה שהעומסים לא כצעקתה, הגענו לשדה כשלוש שעות ומחצה לפני הטיסה. העומס היה רב יותר בהשוואה לאתמול אבל עדיין התהליך היה מסודר יחסית.
אפשר לקחת אותנו כברומטר להערכת עומסים בשדה בימים ובשעות שונים.
לאחר תהליך הבידוק הציעה הילדה שלא נשאר בדיוטי- פרי, אותו מיצינו אתמול, אלא ננסה להיכנס לטרקלין דן עם הוואוצ'ר של פספורט-כארד.
עשינו זאת והמתנו עד לשעת העלייה למטוס. לא משהו שהיינו משלמים עליו בעצמנו, אבל אם קיבלנו בחינם אז למה לא.
העלייה למטוס למרות שהיתה מטרמינל שלוש לא היתה עם שרוול, אלא בהסעה. הטיסה יצאה בכחצי שעה איחור והיתה סבירה לגמרי.
נחתנו בסביבות 11:00, ביקורת הדרכונים היתה מהירה, המתנו למזוודות ושתיהן הגיעו ופנינו למתחם השכרת הרכב.
כאן עלתה הטענה שהרכב שלנו כבר נמסר למישהו אחר וכי אם אנו רוצים רכב, אנחנו צריכים לשדרג ולשלם יותר. קצת ויכוחים, הגעה של האחראי ובסופו של דבר קיבלנו אופל אינסיגניה ידנית ממש לא חדשה עם כ- 45,000 ק"מ ומספר שריטות שצילמנו, אבל סה"כ היא שירתה אותנו נאמנה.
קנינו שתייה חטיפים ומאפים בסופר הסמוך והתחלנו להיכנס לאווירת חו"ל.
פנינו לחניות ללקיחת הרכב ולא מצאנו אותו. בסופו של דבר נציג של חברת ההשכרה עזר לנו לאתר אותו לא במקום שנמסר לנו שיהיה.
העמסנו והתחלנו לנסוע לכיוון אוסטריה.
החלטנו שמגיעים ישר לדירה ומתארגנים במקום.
בשלב כלשהו בדרך עצרנו לקניית מדבקת אגרת הכבישים הנדרשת לנסיעה באוסטריה ואז ה- GPS שינה לנו את המסלול מהאוטוסטרדה לדרכים פחות ראשיות בין עיירות. דרך מקסימה אבל איטית יותר.
בסופו של דבר הגענו לדירה בסביבות 16:00.
פרקנו את המזוודות, התארגנו, בעלת הדירה הגיעה והכרנו אותה.
יצאנו לסופר של Hofer , שהיה במרחק של כחמש דקות נסיעה מהדירה ועשינו קנייה ראשונית גדולה. המחירים זולים מהארץ, אבל בוודאי לא זולים כפי שזכרנו אותם מטיולים קודמים.
מזג האוויר היה חם, ממש חם.
חזרנו לדירה, המשכנו להתארגן, ארוחת ערב ושינה לאחר יומיים מטישים.
יום חמישי 4.8.22
אני זאת שקמה מוקדם יחסית, יצאתי למרפסת וקראתי, דבר שעשיתי כמעט בכל אחד מהימים הבאים. איזה כיף!!
ארוחת בוקר מושקעת בדירה, פתיח שילווה אותנו בכל אחד מימי הטיול,
אירגון של בגדי ים ומגבות שיהיו במכונית ובמקביל מעילים ובגדים חמים.
וזהו יצאנו – התחלנו לנסוע לתוך העמק לכיוון Solden, עיירת סקי בקצה עמק אוץ, מהמקומות המתויירים ביותר באוסטריה, שגם בקיץ פעילה מאד בספורט אתגרי.
הנסיעה של כחצי שעה מרהיבה, בסמיכות לנהר שזורם לאורכו של העמק, בין הרים ועיירות.
מצאנו מקום חנייה חינמי בסמיכות לתחנת מידע ונכנסנו לקניית Summer Card של העמק, שמאפשר עלייה ברכבלים, כניסה לברכות ועוד ועוד, ללא עלות או בהנחות. העלות למבוגר לשבעה ימים 88 אירו. אנחנו כיסינו את העלות, אבל בהחלט יכול להיות שללא הכרטיס לא היינו עושים חלק מהפעילויות שעשינו.
רצינו לנסוע בתחבורה ציבורית בדרך הקרחונים בקצה העמק, פעילות שכלולה בכרטיס. העובדים בתחנת המידע הסבירו לנו חלקית מה לעשות. עלינו על תחבורה ציבורית, לכיוון ההרים, בדרך מדהימה ביופייה, כאשר הנהג צעק עלינו בגרמנית לרדת באחת הנקודות.
ירדנו וככל שהבנו הגענו לשום מקום, כאשר האוטובוס לדרך הקרחונים מנקודה זו אמור להגיע עוד כשעתיים.
המקום היה מדהים. גלוייה אמיתית ואחת מהנקודות היפות ביותר שראינו בטיול, וראינו הרבה. אבל החלטנו שלא נשארים ב"שום מקום" הזה שעתיים, ובאוטובוס שחזר לזולדן חזרנו חזרה.
למרות ניסיון נוסף, לדרך הקרחונים לא נגיע בטיול הזה...
בזולדן עלינו ברכבל Gaislachkoglbahn
הרכבל הינו של גונדולה סגורה של עד שמונה אנשים. עולים בו רוכבי אופניים רבים, אשר יורדים לאחר מיכן את ההר ברכיבה אתגרית.
לרכבל שתי תחנות והוא מגיע עד לגובה של 3,040 מטר. נוף מדהים נשקף משתי התחנות שלו. אבל.. הצעיר סבל מכאבי ראש קשים כנראה בשל העלייה לגובה ולא היו לנו כדורים לכאבי ראש. והגדולה ש"נוהגת" לעקם את הקרסול הימני שלה, עיקמה אותו במספר הצעדים הבודדים שעשתה בתחנה.
אז כפיצוי עצרנו לגלידה במסעדה ונהנינו מהנוף המדהים.
במקום מוזיאון ג'יימס בונד – לא נכנסנו.
התחלנו לרדת חזרה כשההחלטה היא לחפש בית מרקחת לקניית כדורים לכאבי ראש ותחבושת אלסטית.
לקחנו את הרכב ונסענו לבית מרקחת שאיתרנו, קנינו תחבושת אלסטית שהקלה על הילדה לאורך כל הטיול וכן כדורים לכאבי ראש – הידעתם שבאוסטריה אדויל לא מאושר למכירה?
כבר היה מאוחר וחיפשנו מקום לארוחת צהריים.
מצאנו מסעדת המבורגרים וחזה עוף, שלאחר מיכן הבנו שלמעשה היא רשת. אכלנו ארוחה לא רעה אבל גם לא מדהימה.
בכלל האוכל לא היה משהו לספר עליו הביתה..
בעודנו יושבים במסעדה חנתה מכונית במרכז הכביש, מכונית אחרת שניסתה לצאת מהחניה הסמוכה שיפשה את המכונית שחתנה באופן לא מסודר. התפתחו שם צעקות בין שתי הנשים ואף הגיעה משטרה. נשארנו במסעדה ע"מ לראות כיצד הנושא מתפתח.. האמת שלא הבנו איך האירוע נגמר, אבל הנהגת שיצאה מהחניה הרסה את המכונית שלה על לא כלום.
משם החלטנו להמשיך לבריכה מקורה בעיר, שהכניסה אליה חינם עם הכרטיס שרכשנו.
התברר שהבריכה ממש מעבר לכביש. חזרנו למכונית לקחנו את בגדי הים ונכנסנו למתחם. חביב ולא יותר. ממש לא התרשמנו..
לאחר קצת מעל לשעה התחלנו בנסיעה חזרה לדירה.
הילדים, שכבר לא ממש ילדים התחברו למסכים ואני ובעלי החלטנו לטייל באזור.
ירדנו והתחלנו ללכת לכיוון העיירה אוץ, כאשר ברור לנו שהנהר לשמאלנו ובחלק מהזמן אנו אף שומעים אותו. בסופו של דב הגענו לנהר ולגשר שחוצה אותו Wellerbruck . וואו אחד גדול, איזו עוצמה של הטבע. ממש אהבנו את המקום ובעלי חזר אליו בהמשך עם הבן.
כבר התחיל להחשיך והתחלנו לחזור לדירה.
הכנו ארוחת ערב ונחנו.
לא יכולתי להתאפק ושלחתי למשפחה שבבית תמונה של הנהר. כך התחילה מסורת של "תמונת היום", ששלחנו כל ערב בקבוצת הווטסאפ של המשפחה המורחבת. אחיותיי ואמי שטסו מספר ימים לאחר מיכן, כל אחת למקום אחר, המשיכו בשליחת התמונות.
יום שישי 5.8.22
עד עכשיו מזג האוויר היה לטובתנו. מהיום צפויים מספר ימים מעוננים ואף גשם.
את הבוקר שאמור עדיין להיות יפה התחלנו במגלשות ההרים ב- IMST, הן נחשבות למגלשות ההרים מהארוכות בעולם. נסענו לכיוון כ- 35 דקות. קצת התברברנו בשל עבודות במרכז העיר שחסמו את הדרך ובסופו של דבר הגענו למקום.
נזכרתי שאסור לגלוש עם תיקים כך שלמעט טלפונים וכסף, השארנו את התיקים במכונית, בתקווה למצוא אותם כשנחזור – הכל היה בסופו של דבר בסדר.
קנינו כרטיסי עליה לרכבל וירידה במגלשות ועלינו. התור למעלה היה סביר, עד כמה שזכור לי כעשרים דקות והתחלנו לגלוש.
אבל מה, באמצע הדרך יש האטות כי יש גולשים שפשוט עוצרים ע"מ להצטלם, הזוי ומסוכן.
המגלשות אכן ארוכות מאד ומהנות.
לאחר מיכן נסענו למרכז העיר במטרה לנסות ולמצוא חנות לקניית סים לילדים, וזאת לאחר שביומיים הקודמים לא מצאנו חנות שמוכרת סימים באוץ. בתחנת המידע הפנו אותנו לקניון בכניסה לעיר.
העיר עצמה היתה שוממה למדי, והשאירה רושם קצת תעשייתי.
מה שכן היא מאופיינת בעיצוב במסגרתו הפכו מכנסי ג'ינס לעציצים.
הנוער התחיל להיות רעב וחיפשנו מקום לאכול. מרבית המקומות לא היו פתוחים או מזמינים.
בסופו של דבר מצאנו את עצמנו במסעדה במרכז העיר שהגישה חזה עוף ותוספות במתכונת אכול ככל יכולתך. הגיעו אליה בעיקר עובדים מהמשרדים בסביבה. האוכל היה לא רע... מקום קצת מוזר.. ועוד חוויה לאוסף.
נסענו לקניון בכניסה לעיר, השמים היו מעוננים ונראה היה שתיכף ירד גשם זלעפות. בקניון היו מעט חנויות רלוונטיות לגבינו אבל מצאנו סים בעלות של 10 יורו ואפשר גלישה חופשית.
אני והגדולה קנינו נעליים ב -Deichmann חנות נעליים שאני מסמפטת וקונה בה בכל הזדמנות שמתאפשרת לי. בן הזוג והבן קנו משחקי מחשב במדיה דיירקט, כך שכולם יצאו מרוצים.
התלבטנו מה לעשות והחלטנו לחזור לכיוון אוץ ולנסוע לאגם Piburgsee, שנחשב לאחד מהאגמים היפים בטירול.
הגענו למגרש החנייה והתחלנו בהליכה לכיוון האגם. הגענו לקצהו והתיישבנו על אחד הספסלים. בצידו השני של האגם חוף רחצה מוסדר ומסעדה. התלבטנו האם ללכת אם לאו בעיקר לאור הרגל של הילדה.
לאחר התלבטות החלטנו ללכת ומקסימום נחזור. הגענו לצידו השני של האגם בשביל נח מאד. אכלנו ארטיקים במסעדה ובכלל נהנינו.
היה קריר אבל היו אנשים שרחצו במים או שטו בסירות. החלטנו לחזור לחניה בעיקוף האגם מצידו השני ולא בדרך בה הגענו. הדרך היתה פחות נוחה וארוכה יותר, אבל עדיין מאד מהנה.
מאד אהבנו את האגם והוא סומן כאחד מהמקומות המוצלחים בהם היינו.
בדרכנו חזרה לדירה עצרנו שוב בסופר להשלמת קניות. פגשנו מספר ישראלים שהשוו מסלולי טיול גם אנחנו הצטרפנו לשיחה.
בעודנו בסופר עדכן אותנו אחד הזוגות כי בארץ התחיל מבצע צבאי. לא נעים בעיקר כשיש לנו בן חייל.
חזרנו לדירה לעוד ארוחת ערב ונצמדנו לחדשות.
יום שבת 6.8.22
יום אפרורי ולכן החלטנו לנסוע לאינסברוק, כשעה של נסיעה מהדירה.
בדרך, וככל שהתקרבנו לאינסברוק התחיל לטפטף ולכן החלטנו להתחיל את הביקור בעיר בקניון סילפארק שבו חנות של פרימרק. חנות חובה עם נוער בנסיעות לחו"ל. התפצלנו אני והבת ובן הזוג והבן. הם התחילו בפרימרק ואנחנו התחלנו ב- H&M ובאופן מפתיע לא מצאנו כלום. לאחר מיכן עברנו לפרימרק שם אספה הילדה מכל הבא ליד ואף קנינו סווטצ'ר לאמצעי, שהעלנו לשיחת ווטסאפ, כך שהוא יכול היה לבחור מה הוא רוצה. קיבלנו פחיות של קולה זירו חינמיות בפרסום שהיה בקניון הילדה השלימה קניות ב- Deichmannשל נעליים, שלא היו במידה שלה בחנות, שפקדנו יום קודם לכן, והבעל החל לאבד סבלנות.
קינחנו בחנות של NEWYORKER בקניית חולצות נוספות לבן שבבית. כן... הוא שוב אישר אותן בשיחת facetime
ראינו שיש בעיר סניפים של מסעדת VAPIANO , מסעדה שחביבה עלינו. בחרנו בסניף שבמרכז העיר. חנינו בחניון מרכזי ופנינו למסעדה. המסעדה לא אכזבה וכולנו יצאנו שבעים לאחר מנות פסטה גדולות.
לאחר מיכן התחלנו להסתובב בעיר. אני שלא ידועה בחוש הכיוון שלי התחלתי לנווט והרחקנו אותנו ממרכז העיר. בן הזוג לקח בסופו של דבר פיקוד והביא אותנו למרכז. נכנסנו לחנות של FLYING TIGER וקנינו קצת שטויות. הבן חזר בסוף הסיבוב בעיר לקניית פריט נוסף שהחליט שמעניין אותו. בעיני חנות להסתכל בעיניים אבל לא לקנות, היות ואין באמת מה לעשות עם הפריטים שהם מוכרים.
הגענו לגג הזהב, פנינו לנהר ה- INN וחצינו את הגשר שחוצה אותו, ראינו את הבתים הצבעוניים ושוק קטן על אחת הגדות.
לבסוף התיישבנו בקונדיטוריה במרכז העיר. רצינו קייזרשמרן אבל לא היה להם אז הסתפקנו בעוגת נפוליאון בינונית ובשתייה.
התלבטנו האם לנסוע למוזיאון סבורסקי, אבל בשל השעה המאוחרת והעלות הלא זולה החלטנו לוותר. עוד אחד מהדברים שנשארו לפעם הבאה.
המשכנו להסתובב בעיר ולאחר מיכן חזרנו לרכב.
נסענו לדירה ובן הזוג והבן הלכו ל – Wellerbruck. בחזרה תפס אותם גשם שוטף.
יום ראשון 7.8.22
עוד יום שצפוי בו גשם, ומה עושים בימים גשומים? מטיילים בנקיקים. החלטנו לנסוע ל- Leutaschklamm - נקיק הרוחות, שתוכנן ליומו הראשון של הטיול לנסיעה מגרמניה לאוסטריה. יום שבסופו של דבר לא יצא לפועל כפי שתוכנן.
התחלנו בנסיעה בדרך יפיפייה, כאשר ככל שהתקרבנו למקום ראינו ב- GPS שמשך הנסיעה מתארך. בסופו של דבר התברר כי המשטרה חסמה את הדרך למקום ולאחר עיקוף חצינו לגרמניה והגענו לעיירה Mittenwald ממנה יש את אחת משתי הכניסות לנקיק, אולם לא הצלחנו למצוא את הכניסה. בסופו של דבר לאחר מספר ניסיונות הגענו מגרמניה לכניסה לנקיק מהצד האוסטרי. שילמנו על החניה והתחלנו את הליכה בנקיק, שהכניסה אליו מהצד האוסטרי ללא עלות. הדרך מקסימה, המים שוצפים ובצבע טורקיז נהדר. חזרנו דרך היער לחניה ועצרנו במעגל שנראה כמו מעגל אבנים אבל הוא מעץ.
לאחר סיום המסלול המקסים חזרנו ל- Mittenwald חנינו באחד ממגרשי החניה בתשלום שבמרכז העיר והתחלנו לטייל בה. השמיים היו אפורים ונראה היה כי יתחיל גשם בדקות הקרובות, דבר שלא קרה. העיר תיירותית וקירות בתיה מצויירים במוטיבים דתיים. יחד עם זאת כנראה בשל יום ראשון רבות מהחנויות היו סגורות. רצינו לאכול צהריים ובמסעדה שבחרנו הגישו רק בשר חזיר, אז עברנו למסעדה אחרת בה אכלנו שוב המבורגר או חזה עוף. שום דבר לספר עליו הביתה.
המשכנו לשוטט מעט בעיירה וחזרנו לרכב.
מאד רציתי להגיע לנקיק מהצד הגרמני בו יש מפל. מצאנו את הכניסה, שוב חנינו והתחלנו ללכת. על-פניו מהמפות נראה כי ההליכה הינה של דקות בודדות. בדיעבד התברר כי ההליכה ארוכה יותר, וכסופו של דבר יש עלות כניסה לחלק זה של הנקיק. מאחר שכבר הגענו שילמנו את העלות הלא מבוטלת – 8 יורו למבוגר ו- 4 יורו לילד לכניסה למפל. מודה שאמרתי שהנוער זכאים לכרטיס ילד. הגשרים הם גשרי עץ והמפל מקסים. לא הצטערנו שסיירנו גם בחלק זה של הנקיק.
חזרנו לרכב והתחלנו בנסיעה חזרה לדירה.
בדרך חזרה עצרנו ב- Seefeld. באחר צהריים אפרורי של יום ראשון העיר היתה שוקקת חיים. רבות מהחנויות היו פתוחות, נערך בה פסטיבל מקומי והמקום היה הומה.
מחד ראינו לא מעט מבני דודינו מסתובבים בחנויות היוקרתיות שבמקום, מאידך ראינו מקומיים בתלבושות מסורתיות שותים בירה ואוכלים נקניקיות.
העיירה מקסימה ואני מבינה מדוע רבים בוחרים בה כנקודת מוצא לטיול בטירול. יחד עם זאת לא הייתי רוצה לנסוע כל יום בכבישי המפותל שמוביל אליה.
לאחר כשעה המשכנו לכיוון הדירה. ניסינו למצוא את פעמון השלום ב- Mosern ללא הצלחה. עוד משהו לפעם הבאה.
חזרנו לדירה לעוד ארוחת ערב.
יום שני 8.8.22
כמו ששמתם לב בוודאי עד עכשיו, למעט היום הראשון לא ניצלנו את כרטיס ההנחות שקנינו. אז היום יש תפנית בעלילה.
בעיני זה אחד הימים היפים שעברנו בטיול.
את הבוקר התחלנו בנסיעה למפלי Stuibenfall. הגענו לחניון התחתון ואמרנו לעצמנו ניסע קודם כל לראות את המפלים מנקודת התצפית. אז נסענו. וואו איזו נקודת תצפית מהמהמת.
לאחר מיכן החלטנו שנעלה לחנייה העליונה ונתחיל לרדת את המסלול עד לנקודה שנחליט וממנה נעלה בחזרה.
הגענו לחניה בדיוק כאשר מקום החנייה הסביר האחרון נתפס. חיכינו במקום עוד כעשרים דקות בתקווה שמישהו יפנה את החנייה אבל זה לא קרה. אז החלטנו לרדת למטה ולחנות בחניון התחתון. גם בחניון התחתון לא מצאנו חנייה. לאחר חיפושים ובצער עזבנו את המקום.
החלטנו לנסוע ל- Kuhtai זו עיירת סקי מעל אוץ שכמעט שוממה לחלוטין בקיץ, למעט רכבל אחד Drei-Seen-Bahn Chairlift Kuhtai רכבל פתוח שמגיע לגובה של 2,410 מטר. הדרך מאוץ לקותאי היא של כ- 18 ק"מ. דרך צרה מדהימה בסמיכות לפלגי מים, פרות, כבשים, עצים, בתים בודדים – פשוט מקסים.
עלינו ברכבל ופשוט לא יכולנו להוריד את העיניים מהנוף. מתחנת הרכבל רואים שני אגמים קטנים, סכר, פרות רואות ששומעים את צלצול הפעמונים שלהן, מעט אנשים והמון הרים ושקט מסביב. אחד מהמקומות המדהימים ביותר שהיינו בהם.
דרך אגב העלייה ברכבל למחזיקי כרטיס אוץ חינמית.
לאחר שירדנו מקותאי עצרנו לארוחת צהריים באחת מהמסעדות באוץ. המסעדה הגישה הכל מהכול, אבל כמות הדבורים שחגה סביבנו היתה בלתי נסבלת ופגמה בהנאה.
החלטנו שהיום נוסעים לאקווה- דום, שהינה התרמה המפורסמת ביותר באזור הטירול. הכניסה למחזיקי הכרטיס בחודשי הקיץ הינה בהנחה, כאשר הכניסה משש מאפשרת שהות עד הסגירה.
חזרנו לדירה למנוחה והתארגנות.
נסענו לאקווה דום שנמצא כעשרים דקות מהדירה לתוך העמק. הגענו מעט לאחר שש ונכנסנו. אני והילדים היינו זמן ארוך בבריכות החיצוניות המחוממות, בן הזוג שקר לו היה רוב הזמן בבריכות בפנים. לאחר מיכן עברנו לבריכה המרכזית המקורה. המקום הומה ישראלים, לעיתים נראה כי רוב השוהים במקום היו מישראל.
אני לא ממצה מהר אבל בן הזוג כן וצריך להתחשב אז לקראת תשע עזבנו.
היה יום מדהים.
יום שלישי 9.8.22
לאורך כל הטיול אמרתי לילדים שככל שהם מעוניינים לעשות מצנחי רחיפה הם יכולים ובתנאי שהם יאתרו מקום וידאגו להזמנה. אז הבן לקח אחריות איתר מצנחי רחיפה באוץ והזמין רחיפה לו ולאחותו לשעות הבוקר בעלות של 120יורו לאדם.
בשעה 11:30 התייצבנו ברכבל של אוץ. פגשנו את מי שיילווה את הילדים ברחיפה הזוגית ועלינו ברכבל. שוב עלייה חינם בכרטיס האזורי שרכשנו. קיבלנו הסבר מהיכן נוכל לצפות בילדים ואיפה לפגוש אותם לאחר הצניחה.
פנינו למרפסת התצפית והם התחילו לטפס במעלה ההר. הבנתי שלגדולה היה קצת קשה והקטן עזר לה.
לאחר זמן ראינו אותם צונחים.
במהירות חזרנו לרכבל וירדנו למטה, נסענו למקום הנחיתה ואף הספקנו לראות אותם נוחתים. הבנו משניהם שזו היתה חוויה נהדרת, ואף קיבלנו סידרה של תמונות שצולמו במהלך הרחיפה.
חזרנו לדירה לארוחת צהריים.
לאחר מיכן נסענו ל AREA 47, זה מתחם גדול בכניסה לעמק בו מגוון פעילויות אקסטרים כמו פארק חבלים, פעילויות מים אקסטירמיות וכדומה. הכניסה עם הכרטיס האזורי למתחם פעילויות המים בחינם ולכן הגענו למקום. אני לא חושבת שהיינו מגיעים אם לא היה לנו הכרטיס. בשל השעה המאוחרת שבה הגענו מצאנו חנייה מרוחקת בלבד והתחלנו לצעוד למקום. הבן עלה על מגוון רב של מגלשות ונהנה מאד, אני והגדולה היינו במים שהיו קפואים אבל סה"כ נהנינו. בן- הזוג לא מצא את עצמו ולאחר זמן אף עזב את המקום, חזר לכיוון הרכב וטייל לאורך הנהר השוצף שזרם באזור.
לאחר כשעתיים-שלוש במקום חזרנו לדירה.
החלטנו שהיום יוצאים לאכול באחת מהמסעדות באזור, אז ירדנו למסעדה מעבר לכביש. אני שתיתי קוקטייל, בן הזוג שתה בירה והזמנו מספר קינוחים.
חזרנו לדירה בשעה מאוחרת והיינו רעבים אז הפכנו בין הקינוח לארוחה ואכלנו ארוחת ערב.
יום רביעי 10.8.22
יום כמעט אחרון. התלבטנו מה לעשות והחלטנו שאנו מנסים להגיע לדרך הקרחונים בשנית.
מאחר שהנסיעה בעמק בתחבורה ציבורית בחינם למחזיקי הכרטיס האזורי, ומאחר ובן הזוג העדיף שלא לנהוג פעם אחת בדרכים המפותלות ורצה לראות את הנוף, החלטנו להשתמש בתחבורה הציבורית.
למדנו היטב את הדרך, את שעות הנסיעה והחלפת האוטובוסים, אבל תוכניות לחוד ומציאות חוד.
עלינו על אוטובוס ליד הדירה תוך כוונה להגיע ל- Obergurgl ומשם לקחת אוטובוס לדרך הקרחונים.
האוטובוס התעכב משמעותית בנסיעה בשל עומס בנוסעים והעלאה והורדה של אופניים, כך שלא הגענו בזמן להחלפת האוטובוס.
אבל אם כבר הגענו לקצה העולם החלטנו לעלות ברכבל Hohe Mut Bahn בגובה 2,670 מטר, שוב חינם בכרטיס לפסגות ההרים של עמק אוץ. לרכבל שלוש תחנות - בסיס, החלפה והתחנה העליונה. ואיזה נוף יש מהתחנה העליונה, קרחונים, אמנם נמסים, מפלים, פסגות הרים, העוצמה של הטבע. מהמקום יוצאים מסלולי הליכה ומסעדה, את שניהם לא ניסינו. ישבנו כמו רבים וטובים וצפינו את ההרים מולנו, העין לא יכלה להפסיק להסתכל...
הילדים רצו להספיק לעשות טיול אופניים אז התחלנו בירידה למטה, ואז כשהגענו לתחנת הבסיס בן-הזוג קלט שהטלפון שלו לא עליו.
שלוש בעיות היו בהקשר זה – אחת כמובן שהטלפון איננו, השנייה שמאחר שהוא לא עשה תוכנית גלישה מקומית הוא לא יכול לעקוב אחר מקומו של הטלפון והשלישית שזה אינו הטלפון שלו אלא של העבודה. מיד כשירדנו אמרו לנו שהטלפון בתחנה האמצעית. עלינו כולנו והמפעיל שכמעט ולא ידע אנגלית אמר לנו שאין לו טלפון. בן –הזוג והקטן, שדרך אגב באותו יום מלאו לו 17, עלו לתחנה העליונה ואני והגדולה נשארנו לבדוק האם יש במקרה טלפון זרוק בקרונות שמגיעים. המפעיל התעקש שאין לו טלפון, בן-הזוג והבן לא מצאו את הטלפון בתחנה העליונה לא בדשא עליו ישבנו ולא במסעדה. אני המשכתי להתקשר וכל הזמן לא נעניתי. בתחנה למעלה התעקשו שנמצא טלפון והוא בתחנת האמצע המפעיל התעקש שאין לו טלפון, ואף הכניס אותי לחדר התפעול שלו ע"מ לשוחח עם הקופאית בתחנת הבסיס שדיברה אנגלית וטענה שיש טלפון אבל אף אחד לא ידע איפה הוא.
ירדנו מאוכזבים ומודאגים למטה ובן-הזוג ניסה לאתר את העבודה ע"מ לדווח על אובדן הטלפון. החלטנו לעלות על האוטובוס חזרה לכיוון הדירה ועלינו עליו. בדיוק אז התקשר לנייד שלי הבוס של בעלי ואני הצעתי שאת השיחה הם ינהלו מחוץ לאוטובוס וכי ניסע באוטובוס הבא אז ירדנו. קיבלנו קישור לדווח על אובדן ובכ"ז המשכתי להתקשר לנייד שלו. בניסיון אחרון בעלי שלח את הבן לקופות הרכבל וכאשר הבן רץ לשם באחד הצילצולים ענתה לי קלאודיה הקופאית דוברת האנגלית ואמרה שהטלפון הגיע אליה.
הבן בדיוק הגיע אליה ולקח את הטלפון.
האמת יותר מזל משכל ועד עכשיו אנחנו לא באמת יודעים מה היו גלגוליו של הטלפון בשעה שחיפשנו אותו ומאיפה הגיע לקופות.
זה כמו הסיפור על הכנסת העז לבית הצפוף והוצאתה. אח"כ הכל נראה אחרת.
חיכינו שוב לאוטובוס הפעם במצב רוח משופר בהרבה, ואיזה אוטובוס הגיע? כמובן שהאוטובוס לקרחונים. ויתרנו ולא עלינו עליו כי הבטחנו לילדים טיול אופניים.
חזרנו בנסיעה ארוכה וירדנו במרכז אוץ. שכרנו ארבעה זוגות אופניים בחינם במסגרת הכרטיס האזורי. השעה היתה קרובה לחמש כך שהיתה לנו כשעה של רכיבה עד לסגירת החנויות בשש. לצערי לא היו אופניים שמתאימים לגובה שלי כך שאני ויתרתי על הרכיבה תוך זמן קצר ובן הזוג והילדים רכבו מעט לאורך הנהר.
החזרנו את האופניים לקראת שש, ומאחר שהיינו ללא רכב היינו צריכים תחבורה ציבורית לדירה. בדיוק פיספסנו את האוטובוס שמוביל לדירה, אבל אחרי יום כזה זה כבר איבד מחשיבותו. לאחר המתנה של כחצי שעה הגיע אוטובוס וחזרנו לדירה.
כאמור לקטן שכבר גדול היה יום הולדת באותו היום.
לאחר מנוחה קצרה בדירה יצאנו למסעדה בה אכלנו קינוחים אתמול לארוחת ערב וקינוח לחגיגת יום הולדת.
לאחר מיכן חזרנו לדירה לאריזות. השתדלתי לארוז את הדברים הכבדים בטרולים ואת הקלים במזוודה בתקווה שלא נחרוג מהמשקל המותר למזוודות.
יום חמישי 11.8.22
יום אחרון. ארוחת בוקר אחרונה, סיום אריזות, זריקת זבל והתחלנו לנסוע לכיוון גרמניה.
בדרך עצרנו ב- HIGHLINE 179 גשר תלוי גבוה בין אוסטריה לגרמניה. פיספסנו את הכניסה מאוסטריה וחנינו בכניסה מגרמניה. כרטיס החניה הוא לכל היום ומבקרים שסיימו את הביקור שלהם במקום נתנו לנו את הכרטיס שלהם. העלות לעלייה ברגל הינה 8 יורו. משום מה זכרתי שהכניסה ללא עלות. קנינו כרטיסים והתחלנו בטיפוס התלול. הגדולה שקיבלה בשורות שהעציבו אותה עצרה באמצע הדרך. המשכנו אני בן- הזוג והבן. עלינו על הגשר. הגשר מתנדנד והרוחות חזקות. בן הזוג בחר לרדת לאחר מספר דקות. אני והנוער המשכנו לאורך כל הגשר לצד האוסטרי וחזרה. חוויה מטלטלת תרתי משמע.
כשירדנו ניסיתי להזדכות על הכרטיס של הילדה שלא עלתה. לא הסכימו לזכות אותי ואמרו לי שהכרטיס תקף לשנה. אנו הרי לא נחזור בשנה הקרובה...
חזרנו לרכב והצפנו לכיוון מינכן. בתחילה חשבנו לעבור בפוסן ולהראות לילדים את טירת נוינשטיין בהן היינו בטיולנו ביוני. בסופו של דבר הבנו כי אנו לא נספיק ולכן נסענו ישירות לשדה, למעט הפסקה קצרצרה בעיירה מקומית לקניית מאפים ושתייה כארוחת צהריים.
כמו טיולי עבר, בהן עברנו לידי מינכן, הדרך פקוקה ומרובה בעבודות בכביש, כך שכמעט וחששנו שנאחר.
כשהתקרבנו לשדה התעופה לא מצאנו תחנת דלק, נסענו לאחת מהעיירות באזור, מילאנו דלק וחזרנו לשדה.
החזרנו את הרכב בחניון בו לקחנו אותו. אין בדיקה של הרכבים למעט עצירה והשארה של המפתחות.
נכנסנו לשדה, שקלנו את המזוודות ואיזנו אותן מעט במשקלים.
הפנו אותנו למתחם מרוחק ממנו יוצאות הטיסות לישראל. הלכנו למתחם, עברנו את הבידוק, כולל בדיקה של טופסי הצהרת בריאות בחזרה לארץ.
לאחר מיכן העבירו אותנו מהמתחם הסגור באוטובוס לשעריי העלייה למטוס בשדה התעופה עצמו, אולם האזור היה סגור. במקום היו מספר מכונות שתיה וממתקים שאחת מהן אף התקלקלה במהלך ההמתנה.
הבנו שניתן לצאת למתחם הדיוטי פרי, אולם יש לעשות בידוק מחודש. אני והבן עברנו וקנינו לנו כריכים כארוחת צהריים מאוחרת מאד או ארוחת ערב מוקדמת.
בסופו של דבר הטיסה יצאה בכחצי שעה איחור.
שתי המזוודות הגיעו לארץ, ובכלל תהליך היציאה מהשדה וההגעה הביתה היה מהיר.
היה טיול מצויין, כל אחד מאיתנו עשה דברים שעניינו אותו, הטיול לא היה אינטנסיבי כמו שרובנו אוהבים (לא אני :-)) יש דברים שתכננו ולא הספקנו לעשות, אולי בפעם הבאה...
