השעה אחת בלילה. נוסעים לבדנו על הכביש הצר והחשוך. צללי הרים ואורות רחוקים סביב. אנחנו פונים מן הכביש הראשי אל תוך עיירה קטנטנה, שנמצאת כבר בתרדמת הלילה. הרחובות ריקים מאדם. קירות הבתים הישנים צבועים באורם הצהבהב של פנסי הרחוב. אנחנו חולפים על פני כנסייה, בפתחה שני אדונים מבוגרים על כסאות קטנים, מדסקסים בלהט איזה עניין. אנחנו פונים אל עבר מקום הלינה שלנו, כשלפתע הנהג עוצר. דממה ברכב. מולנו סמטה צרה, ההולכת ומתרוממת לשיפוע שלא יבייש את רחובות סן פרנסיסקו. כדי להיכנס אליה, עלינו לקוות שהמכונית לא תתנשק עם קירות הבתים. אין מצב שאנחנו נכנסים. עושים רוורס אל הכנסייה. הנהג מקשקש באיטלקית עם שני החברים על הכסאות. גם מי שלא דובר איטלקית יבין שנושא השיחה הוא “איך לעזאזל עולים למעלה?”. מאוכזבים מהתשובה שאין ברירה, חוזרים אל פתח הסמטה. מעפילים לאט ובזהירות אל ראש הגבעה ולאחר נסיעה זהירה, היעד נכבש.
דלת המכונית נפתחת. דממה, צרצור צרצרים וצינה נעימה של חודש יוני סביב. משמאלנו, על ראש הגבעה, חומות אבן ומגדל עתיק. מימין, בית שקומותיו פרושות מטה לסמטה ובפתחו עומד, מחוייך, בעל הבית ג'וזפה. מאיר פנים, הוא מכניס אותנו פנימה, לא לפני שאני מספיק להעיף מבט על המרחבים החשוכים לרגלינו - הכפר הקטן ארונה (Arrone). אני בטוח שבבוקר, לאור היום, הכל ייראה שונה לגמרי. אני הולך לישון בזריזות, כדי שהבוקר יגיע מהר.
יוצאים למסע הגדול
התעוררתי בבוקר. ירדתי מהמיטה, פתחתי את דלתות התריסים הכחולות ויצאתי למרפסת הרחבה. כמה שאני צדקתי. לעיני נגלו מדרונות סבוכי חורשות בגווני ירוק, ביניהם בתי ארונה, הקטנים, חזיתותיהם ורודות-כתומות-צהובות וגגותיהם רעפים עתיקים, שאלוהים יודע איך הם עוצרים את הגשמים.
ארונה שוכנת בפינה הדרום-מזרחית של מחוז טרני (Terni) בחבל אומבריה (Umbria), בעמק בו זורם נהר הנרה (Nera) ומכאן שמו ואלנרינה (Valnerina). חבל הארץ הזה, שזכה לכינוי “צבעה הירוק של איטליה”, אמנם ממוקם ממש בלב ארץ המגף, אך זוכה להרבה פחות יחסי ציבור משאר אזורי הטיול הכה-פופולריים במדינה. לא ברור מדוע, בייחוד לאור זה שהאזור היווה את אחת התחנות החשובות ביותר ב”מסע הגדול” או ה-”Grand Tour”: מונח שנטבע לפני 300 או 400 שנים. באותה התקופה, אנשי רוח, אמנות ותרבות מצפון אירופה, עשו דרכם דרומה אל רומא, כדי לחזות במו עיניהם בעמודי התווך של התרבות וכדי לחפש בעצמם באיטליה את כל מה שנשגב ויפה באמנות. אומבריה ומחוז טרני סיפקו למטיילים אלו רגעים מרגשים בדרך, שהיוו אף השראה לכמה מיצירותיהם.
ארוֹנה: הכפר הקטן שבעמק
יכולתי לשבת עוד שעות על המרפסת הכיפית שלי, אך לוולטינה ודבּורה, שתי הנציגות הנמרצות של לשכת התיירות המקומית, היה הרבה מה להראות לנו באזור. אל דאגה, עוד נשוב למרפסת הזו. עלינו כמה צעדים מהבית של ג'וזפה, אל עבר ראש הגבעה, שם נמצא הרובע העתיק של ארונה, המכונה “לה טרה” (La Terra). שוטטנו כחצי שעה בסמטאות המקיפות שרידיו של מבצר, שסביבו החל להיווצר הכפר הקטן, במאה התשיעית. מאמות איטלקיות הגיחו מבתי אבן צפופים ושערים מקושתים ובירכו אחת את השניה באיטלקית מתנגנת. עברנו ליד מגדל המצודה, עליו צומח עץ זית, שהפך לסמל הכפר והצצנו לכנסיית סנטה מריה (Santa Maria), שעל קירותיה ציורי פרסקו.
למרגלות הכפר זורם נהר הנרה, לגדותיו שוכן מרכז ספורט אתגרי. מכאן תוכלו לצאת להרפתקאות ראפטינג, קיאקים ועוד. אם סתם מתחשק לכם לנוח או להתפנק, תפסו צל מתחת לאחד העצים שעל גדת הנהר ותיהנו מהשלווה. לחילופין, תוכלו לרכוש לעצמכם כמה דברים טעימים ולארגן פיקניק כיפי (אנחנו קנינו בחנות קטנה בשם Agro Carni, אצל גברת נחמדה, ממש מחוץ לארונה, על הכביש הראשי). אגב, ארונה הוכר, ובצדק, כחבר בארגון הכפרים היפים ביותר באיטליה (I Borghi più belli d'Italia, אתר: www.borghitalia.it).
שם, שם ראיתי קשת במפל
“עכשיו ניסע לראות את המלכה שלנו!” אמרו לנו ולטינה ודבּורה בחיוך. לאחר נסיעה של כחמש דקות הגענו אל האטרקציה המרכזית באזור – שמורת הטבע של מפלי מארמורה (La Cascata delle Marmore). “מחרידים ביופיים” (Horribly beautiful) - כך כינה את המפלים המשורר הלורד ג'ורג' ביירון, כאשר ביקר כאן. למעלה מ-400 אלף איש בשנה מבקרים במפלים, שאינם יצירה של הטבע, אלא של הרומאים. אלו הסבו במאה השלישית לפנה”ס את זרימתו של נהר ולינו (Velino) אל תוך מימיו של נהר הנרה, כדי למנוע היווצרות ביצות. סמכו על האיטלקים שהם לא יתנו לסיפור כה משמים לקלקל את המיסתורין סביב השמורה. לכן, קבלו את האגדה, שמסבירה טוב יותר איך נוצר מפגש הנהרות: רועה צאן בשם (ניחשתם נכון) ולינו, התאהב עד כלות בנימפה היפהפייה נרה, שחיה במי הנהר. היא, מצידה, לא ממש התלהבה ממנו. ולינו לקח את זה קשה מאוד, קפץ מן הצוק אל הנהר כדי להפוך בעצמו למים ולהתאחד עם אהובתו. וכך, עד היום, זורמים להם יחד שני הנהרות. נשמע הגיוני יותר, לא?
לא פחות משבעה סכרים מצויים על הנהר. אם כולם היו פתוחים בעת ובעונה אחת, היה זורם כאן נפח מים הרסני של למעלה מ-200 קוב מעוקב, בכל שניה. לכן, רק סכר אחד נפתח וכשזה קורה, נשמעת צפירה באתר והמים פשוט מתחילים להישפך מהמפל כמו מברז, אלא שכאן זה מגובה רב של 165 מטרים.
שישה מסלולים פרושים בנבכי הפארק והם יראו לכם את המפלים מזוויות שונות. מה שכיפי כאן, מעבר לתצפיות על המפלים, היא התחושה. זה כמו ללכת בתוך ענן. טיפות מים קטנות מרעננות את העור (תענוג ביום קיץ חם!), קרני שמש חודרות מבעד לענפי העצים, יוצרות קשתות קטנות בפינות שונות וניחוח נעים של דשא רטוב מלווה אותך כל הזמן. טיילנו במשך כשעה בשניים מהשבילים, חלפנו ליד בריכה אקולוגית ונרטבנו בנקודת התצפית הקרובה על המפל הגדול. תוכלו ליהנות כאן מפיקניק, בזכות שולחנות וספסלים הפזורים ויש אפילו עמדות ברביקיו. ניתן גם לקחת סיור מודרך בשמורה ואף לצאת לראפטינג על הנהר.
מומלץ לבקר בשמורה בעיקר באמצע השבוע - בסוף השבוע ובחגים עמוס מאוד. שעות הפתיחה משתנות, אך באופן כללי, המקום נפתח בבוקר ונסגר בשעות די מאוחרות של הערב. כדאי מאוד לבדוק באתר באילו שעות הסכר פתוח והמים זורמים במפל, כדי שלא תגיעו לשווא (מחיר: 5-9 אירו, כניסה חינם מגיל 5 ומטה. www.marmorefalls.it).
בלינצ'סים קטנים ומתוקים מול האגם
כשמקורות מים הם כה רבים והם גם מקור גאוותם של התושבים, לא פלא ששמורת המפלים היא המלכה. אך זוהי רק אחת מנקודות העניין. בוואלנרינה תמצאו את שמורת הטבע של נהר הנרה (Parco delle Acque), המשתרעת על פני כ-20 קמ”ר ובה נופים מרהיבים של צמחיה עשירה, בייחוד בקרבת המפלים וההרים, המכוסים יערות עבותים. לא הרחק משם נמצא עוד מקום מיימי ומקסים והוא אגם פיידילוקו (Piediluco) הפסטורלי, המכונה “המראה הירוקה”. אחרי נסיעה על הכביש הפנורמי המרהיב Forca di Arrone, הגענו לגדת האגם והבנו מדוע ניתן לו הכינוי: מדשאות בצבע ירוק עז, עליהן כסאות נוח ושמשיות ססגוניות, נשקו לפלטה שטוחה של מים ירקרקים, בהם השתקפו פסגות ההרים סביב ובתי הכפר הצבעוניים.
עלינו על סירה שעגנה במזח ויצאנו לשיט על האגם (כ-5 אירו, 40 דקות אורכו), שהתואר “פסטורלי” יהיה כיאוטי לעומתו. כיוון שהשעה היתה מוקדמת בבוקר, היינו לגמרי לבד על המים. חרטום הסירה הקטנה פילח את מי המראה והקול היחיד שנשמע היה צליל המים הנשברים על דופן הסירה. עגנו באחת מהגדות וירדנו לארוחת בוקר קטנה ומפנקת בבית הקפה “L'amaca all'Eco”. אל השולחן הוגשו סנדוויצ'ונים קטנים וטעימים, אבל גולת הכותרת היתה הפּיצוֹלוֹ (Pizzolo) – סוג של בלינצ'סים קטנטנים וחמימים, ממולאים נוטלה או ריבת תאנים משובחת. המלצה: ביס אחד של פיצולו, שלוק מהאספרסו ומבט אל האגם. ואז שוב, ביס, שלוק ועוד מבט אל האגם. החיים שלכם באותו רגע יהיו פיצולו. www.lamacaalleco.it. כדאי לדעת שבשבוע האחרון של יוני והראשון של יולי בכל שנה נערכות באגם פעילויות קיץ שונות. piediluco.altervista.org
טירוף של טרטופו
ואם באוכל עסקינן, אי אפשר לדבר על אומבריה, בלי להזכיר את פטריות הכמהין (“טרטופו”, באיטלקית). סמוך לעיירה פרנטילו (Ferentillo), בשפיץ המזרחי של מחוז טרני, תוכלו ליהנות מחוויית כמהין כוללת, באחת המסעדות המתמחות בעניין – מקום של איטלקי חביב בשם פרימו פיירמאריני (Ristorante Piermarini). לאחר 20 שנות עבודה בתעשיית הפלדה המקומית, החליט פרימו להגשים חלום ופתח את המסעדה הזו, הנטועה בתוך חווה ירוקה ורחבת ידיים.
אחרי שהכרנו את פרימו, פגשנו בחצר החווה את אדמונדו, מנהל המסעדה שלא נראה איטלקי בעליל – ג'ינג'י כחול עיניים, בעל אנגלית בריטית מושלמת – זה בזכות אימו האנגלייה. השליטה באיטלקית והשם המקומי הם מצד האב. יחד איתו הגיעו בריצה שני כלבים שמחים ואנרגטיים, איתם מחפשים על ההר את הפטריות היקרות. “השחקנים הראשיים כאן הם הכלבים. בלעדיהם אין כמהין”, פסק אדמונדו. “לוקח לנו כשנתיים-שלוש לאמן ולהכשיר כלב למשימת החיפוש”, סיפר. אל תחשבו שמדובר בכלבים גזעיים, עילאיים ומתנשאים. ההיפך הגמור הוא הנכון. “אנחנו מעדיפים כלבים מעורבים, צאצאים של כלבים שגדלו אצלנו, כך שחיפוש הפטריות נמצא אצלהם ב-DNA”.
אדמונדו הטמין מבעוד מועד, במספר מקומות באדמה, כמה פטריות כמהין ושלח את הכלבים למשימה – חיפוש הפטריות! הכלבים הסקרנים עמדו בהצלחה במשימה וקיבלו מאדמונדו צ'ופרים טעימים. לאחר שהתגלו האוצרות, סתם אדמונדו את הגומות בהן נמצאה הפטריות. “חשוב לסתום את הבור, כי עשויות לצמוח בו פטריות נוספות וגם כדי שציידי פטריות אחרים לא ידעו היכן הן גדלות...”. אנחנו חזינו בהדמיית חיפוש הפטריות בחצר החווה, אולם החוויה האמיתית היא יום שלם של כמהין, שתוכלו לארגן לעצמכם כאן. בתיאום מראש, תתקבלו פה בברכה מוקדם בבוקר, תיהנו מארוחת בוקר טובה ואז תעלו בג'יפ עם אדמונדו ושני כלבים אל האחו שעל ההר. שם תטיילו ותבלו כשעתיים עם הכלבים, בעודם תרים אחר הפטריה.
את השלל שייאסף על ההר, תיקחו חזרה אל מטבח המסעדה, שם יכינו יחד איתכם כמה מנות כמהין לדוגמה. אנחנו הכנו ממרח כמהין, ממנו נהנינו יחד עם פרימו ואדמונדו במטבח, בליווי ברוסקטות נפלאות, עלי תבלין (מרווה וענפי רוזמרין) מטוגנים בטמפורה ושמפניה צוננת. לאחר מכן תוזמנו אל המסעדה, שם תיהנו מארוחת צהריים מעולה, כמובן על בסיס כמהין. אנחנו נהנינו ממנות שונות ומצויינות – מנת פתיחה של טרין גבינות עם פרוסות כמהין, פסטה (תוצרת בית כמובן) ברוטב מיוחד עם כמהין ועוד. המחיר לכל החוויה, כולל ארוחה עם יינות נע בין 120 ל-150 אירו לאדם.
המסעדה פתוחה רק בערב ובסופי שבוע גם לארוחת צהריים. חובה לתאם מראש את הסיור על ההר. הם יכולים להתאים את הטיול גם למשפחות ולהלביש את הילדים בבגדים מיוחדים. אם מתחשק לכם להישאר לישון, יש להם גם שלושה חדרי אירוח אינטימיים (Via Fosso Ancaiano, 23, Ferentillo TR, www.saporipiermarini.it, טלפון: 39744780714+). נחמד לטייל באזור הזה של פרנטילו. לא רחוק מכאן תוכלו לעלות אל כנסיית מנזר סן פייטרו (San Pietro in Valle) ההיסטורית, ממנה נשקפים גם נופים נהדרים של האזור, בהם של הצוק הגבוה עליו נטושה מצודת אומבריאנו (Castello di Umbriano), שהיא כעיירת רפאים קטנה ומסתורית.
הערב ירד, חזרנו לכיוון ארונה. עצרנו לארוחת ערב במסעדה משפחתית קטנה, למרגלות ארונה ושמה “לה לוקאנדה” (La Locanda). זהו חלק מ-B&B בשם “Case Vacanza Fiocchi”, השייך לאחד בשם סילביו פיוקי (Silvio Fiocchi). למנה הראשונה, הוגשה לנו לשולחן צלחת שנראתה כמו חד-עין חייכן, עליה ברוסקטות מלחם מקומי מעולה, משוחות בשמן זית משובח. במרכז הצלחת נחה לה כוס עשויה ממאפה כלשהו, סוג של קיש או פשטידה פתוחה, ובתוכו ישבה ביצת עין חמה, החלבון נשפך מהבסיס ומעליה סלסת כמהין. בראש הצלחת ישבה עוד צלוחית עם שמן וסלסה כמהין. וואו, זה היה טעים! גם הניוקי והמנות הבאות גרמו לנו ללקק את האצבעות. שווה לפחות לעצור כאן בדרך, אם לא לבוא במיוחד (Via piè di arrone 1, 05031 Arrone, www.residencefiocchi.com, טלפון: 39744389961+).
כל בית חייב מרפסת (כזו)
שבעים ומדושנים, התגלגלנו למקום הלינה שלנו – אמרתי לכם שנחזור למרפסת היפה שלי! היא כל כך יפה, עד שבעל הבית ג'וזפה מגרוני (Giuseppe Magroni), עיתונאי וסופר מוערך באיטליה, קרא למקום “המרפסת מעל נרה” (La Loggia sul Nera). אותה מרפסת היא גולת הכותרת של מבנה האבן מן המאה ה-19, בו דירות המשמשות כצימרים כפריים מקסימים, בעלי אווירה חמימה ומאובזרים למשעי. על קירות הדירות תמצאו תמונות אותנטיות מעברה של משפחת מגרוני לדורותיה, תעודות למיניהן וכיתובים שונים על הקירות עצמם. על המרפסת המהממת כבר סיפרתי? (Via Mezza Costa, 14, 05031 , www.loggiasulnera.com טלפון: 393474970188+). השוו מחירים למקום זה »
אם יש מלכה, יש גם מלך!
ממש מול הכפר ארונה, שוכן אחיו התאום קאסטלדילאגו (Casteldilago, כך במקור, מחובר). הכפר שמר על השם, שפירושו “המצודה של האגם”, למרות שהאגם כבר אינו קיים מזה מאות שנים. גם כאן תמצאו בתי אבן נטועים על מדרון הגבעה, אדניות פורחות שמפיצות את ריחן לכל עבר ונופים נהדרים של ואלנרינה מראש הגבעה. אך מה שמייחד את קאסטלדילאגו הוא אדם אחד. “אם מפלי מארמורה הם המלכה, אז אנג'לו הוא המלך!” אמרה לי דבורה וכשהגענו, פגשנו את הוד מלכותו. איטלקי חביב ובריא מאוד, בקלות הייתם חושבים שהוא ישראלי ומצד שני, הוא אחד שנראה בדיוק כמו האיטלקי הטיפוסי מהסרטים. אנג'לו ישב מחוץ למסעדה שלו ושיחק בקלפים עם אחד מזקני הכפר.
מסתבר שהכפר הקטן הוא פרויקט חייו של אנג'לו, אדם בעל אמצעים, שבמשך 30 השנים האחרונות שיפץ ותחזק את המקום. את חלק מהמבנים הפך לבתי נופש נחמדים להשכרה. בתהליך השיפוץ, התגלה מטמון עתיק של חפצי קרמיקה, מתכת וזכוכית ואף קברים עתיקים. אנג'לו הקדיש את אחד המבנים ופתח בו מוזיאון המציג את האוצר. איך נכנסים? ניגשים למסעדה של אנג'לו או לאחד השכנים והם יפתחו לכם את המקום. במסעדה של אנג'לו “Osteria dello Sportello” תוכלו ליהנות ממנות מקומיות כמו מחית נפלאה של פאבּה (Faba, סוג של שעועית ירוקה) עם ברוסקטות וכמהין (כמובן) או תבשיל עדשים מעולה בשם לנטיקי (Lenticchie). המסעדה סגורה בימי שני, אך פתוחה בכל ערב אחר ובימי ראשון בצהריים. ארוחה עם יין הבית תעלה לכם כ-35 אירו לאדם. אם תרצו, אנג'לו יקריא לכם גם פרק שירה קצר באיטלקית וייקח אתכם ביד למוזיאון הקרמיקה שלו (Via della Roccheta, 2 – 05031 – Casteldilago, www.osteriadellosportello.it, טלפון: 393774674647+).
סיפורי נארני
סמוך לקצה הדרומי של חבל אומבריה, על צוק גבוה ובקצה דרך מסתלסלת, שוכנת העיר נארני (Narni) היפה. היא נמצאת שם עוד מימי הרומאים, אז עוד קראו לה נארניה. “ארץ הפנטזיה נארניה היא כאן. אנחנו המצאנו את השם!” התעקשה ולנטינה. התחלנו בפיאצה גאריבלדי (Piazza Garibaldi), שם, בבניין עתיק, שאותות הזמן ניכרים על קירותיו האדומים-חומים ועל החלונות המקושתים, מצויה המסעדה העתיקה ביותר באומבריה או אף באיטליה (בקיצור, עתיקה ביותר). טיילנו במדרחוב הראשי, שמאחורי הדואומו והצצנו אל סמטת Via del Campanile, שלכל אורכה קשתות אבן יפות. משם, הלאה אל רובע סנטה מאריה (Santa Maria) והסמטאות היפות שלו. מעל העיר מתנשאת מצודה, שניתן גם לעלות אליה וליהנות מנופים פנורמיים יפים של האזור.
התחנה הבאה בעיר היתה בעלת שם מסקרן: נארני התת-קרקעית (Narni Sotterranea). הידעתם שהיתה אינקוויזיציה גם באיטליה? כן. לא רק בספרד. בשנת 1979 התגלתה במקרה על ידי חבורת נערים, מערכת מערות ובה שרידי כנסיה עתיקה ותאי מאסר מתקופת האינקוויזיציה השניה, מסביבות המאה ה-18. בתחילת הדרך חשבו שם בנארני שהנערים הוזים או הזויים. רק בשנת 1994 המקום הוסדר ונפתחה הכניסה לאתר. צעדנו מחום השמש פנימה, אל הכנסיה הקרירה, שנבנתה עוד במאה ה-13 ונתגלתה מתחת לגן ירק. המשכנו בתוך המסדרונות התחתיים, עד שהגענו לאגף מצמרר – בית המשפט של האינקוויזיציה הקדושה, דבר שבוטל לחלוטין רק לא מזמן, בשנת 1860. מצאנו מתקן עינויים, מן מיטת מתיחה, בדיוק כזו שאתם מדמיינים מתקופת האינקוויזיציה, כיסא האינקוויזטור ממול וחבל משתלשל מהתקרה. אתם מבינים למה הוא שימש… משם נכנסנו לאחד מתאי המאסר הקטנים. כל קירותיו היו סימני חריטה של אסירים, שבילו כאן את ימיהם האחרונים. דברי תוכחה נגד האינקוויזציה והדת, סימנים המזוהים עם אנשי מסדר הבונים החופשיים, אותם רדפה הכנסייה ואפילו כיתוב מצמרר של אחד האסירים “אני ג'וזפה אנטראה לובארטיני קאפוראלה – הייתי אסיר...” (Via S.Bernardo 12 - 05035 Narni, www.narnisotterranea.it, מחיר: 3-6 אירו, חינם לבני 5 ומטה). מקום לינה נחמד דווקא מחוץ לעיר, אך עם בריכה ונופי טבע הוא מלון 4 כוכבים בשם Terra Umbra.
יין ופינוקים בסן ג'מיני
טיול באיטליה הוא חוויה לאוהבי היין וברור שלחבל אומבריה יש הרבה מה להציע בתחום. אנחנו ביקרנו ביקב אחד – ואלאנטיקה (Vallantica), במרחק של כ-8 ק”מ צפון-מערבית לנארני, בקרבת העיירה סן ג'מיני (San Gemini). הגענו אל מתחם היקב והשקפנו מהמרפסת רחבת-הידיים על כ-160 הדונמים, עליהם מתפרשים הכרמים. בין השאר, מתמחים כאן בגידול הענב השחור צ'יליאג'ולו (Ciliegiolo), ממנו מפיקים כמובן יינות אדומים וגם יין רוזה קליל ונהדר, המורכב מתערובת יינות, המיוצרים בנפרד פעמיים בשנה: מענבים שנבצרים באוגוסט ומבציר מאוחר יותר, בחודש נובמבר. נכנסנו לחדר הטעימות האלגנטי. טעמנו שלושה סוגי יינות נפלאים ונהנינו גם מארוחת טעימות כמיטב המסורת המקומית – ירקות טריים, ברוסקטות עם ממרחי כמהין ושמן זית ועוד. תמורת 10-15 אירו לאדם תוכלו ליהנות גם מטעימות כאלו. אם המקום יעשה לכם חשק להישאר, יש גם כמה חדרי אירוח יפים וספא (Loc. Valle Antica, 280 - 05029 San Gemini, www.vallantica.com, טלפון: 390744243454+).
סן ג'מיני עצמה עונה גם היא על ההגדרה של עיירה איטלקית קטנה ויפה. ייחודה הוא במים התרמיים הנובעים במעיינות הסמוכים. בעבר היו כאן מרחצאות, אולם כיום הם אינם והמים שועבדו לתעשיית המים המינרליים. טיילנו ב”רחובה הראשי” של העיירה – סמטה ימי-ביניימית קטנה, מרוצפת אבני רחוב גדולות, המובילה לכיכר רחבת ידיים ולבניין העירייה הלבן וגדול המימדים, לצדו שער רומי עתיק.
זה היה יום חם במיוחד של חודש יוני והיינו רעבים. צעדנו לעבר הקתדרלה (הדואומו) של סן ג'מיני, שבצמוד אליה נמצא “מלון הדואומו” או “אלברגו דואומו” (Albergo Duomo), בו פועלת מסעדה. שף המסעדה, שנבחרה כטובה ביותר בעיירה, יוצא בכל בוקר אל השוק ועל סמך התוצרת היומית, הוא מרכיב את התפריט. אנחנו נהנינו מאוד מארוחת צהריים, שכללה בין השאר לזניה צמחונית משגעת, של אספרגוס ופטריות כמהין. לא זול, אבל טעים. המסעדה פועלת בערבי השבוע. מומלץ להזמין מקום מראש.
המלון שוכן בתוך מה שהיה ארמון קיץ של משפחת האצולה סנטה קרוצ'ה, ששלטה בעיירה ובאזור במאה ה-18 ואף נקרא גם בהתאם “Residenza dei Principi di Santacroce”. מרקו ויולאטי (Marco Violati) הוא יזם, שרכש את המבנה והפך אותו למלון יפה בדרגת ארבעה כוכבים. הייתם מצפים ממנכ”ל רשת מלונות להכיר כל נים במשטחי השיש וכל ברז בחדרי האמבט השונים במלון? אז מרקו הוא בדיוק כזה. “המשפחה שלי מכנה אותי 'מר אמבטיה'”. למרקו יש חיבה יתרה לחדרי הרחצה ואלו עוצבו בהנחייתו האישית. “אני מודה”, חייך, “יש לי חולשה לנושא”. חדרי המלון יפים ומעוצבים. אלו שבקומה העליונה אף כוללים מרפסות, מהם נשקפים נופים יפים של בתי העיירה הציוריים והסביבה. גולת הכותרת של המלון הוא אולם הנשפים המפואר, שתקרתו וקירותיו מעוטרים בציורי פרסקו המתארים את הקרב על ירושלים (Piazza Duomo 4 - 05029 San Gemini, www.albergoduomosangemini.it, טלפון: 390744630015+). להשוואת מחירים למלון זה >>
אורוויאטו: לחזות בשושן המוזהב
יש עוד המון מה לראות במחוז טרני. נסענו על כביש SS448, הפנורמי היפה. חלקו משיק לגדת אגם קורבארה (Corbara), הכחלחל והצלול. אם תרצו לעצור כאן ללינה או לארוחה, תוכלו לעשות זאת ב-La Penisola - מלון 4 כוכבים, בו מסעדה וחדרים נחמדים על האגם. משם המשכנו לאחד המקומות שאסור לפספס: העיר אורוויאטו (Orvieto) המקסימה. העיר שוכנת בראש צוק, בגובה 325 מטרים מעל פני הים ומשקיפה על מישור פאליה (Paglia) שלרגליה. כדי לעלות אל העיר, החנינו את הרכב בחניון התחתון ועלינו בפוניקולר הקטן אל הגבעה.
את עיקר תשומת הלב באורוויאטו מושך הדואומו, המרשים ביותר. בנייתו החלה בשנת 1290, אך במשך שלוש המאות הבאות שינה המבנה שוב ושוב את פניו. צעדנו אל פנים הכיכר ומיד הבחנו בקתדרלה הגותית המפוספסת, גדולת המידות, המושלת בכיכר, שסביבה בתי עיר עתיקים ונמוכי קומה. ואז, נעמדנו מול קידמת הקתדרלה וחזינו בפלא – ה”שושן המוזהב”, כך מכונה החזית האדירה של הדואומו, עליה מתוארות סצינות שונות מחייו של ישו ומהתנ”ך. חזית זו, שבמרכזה חלון רוזטה, נחשבת לדוגמה קלאסית לסגנון הגותי-איטלקי. כדי להתרשם כמו שצריך, כדאי להגיע לכיכר בשעות אחר-הצהריים, אז בוהק הזהב בקרני השמש, שנמצאת בדיוק בזווית המתאימה. בדיוק אז הדואומו יתגלה מולכם במלוא זוהרו.
ממש מול הדואומו נמצאת לשכת המידע לתיירים. בצמוד אליה, כניסה לסמטה צרה בשם ויקולו דיי דולצ'י (Vicolo dei Dolci). צעדנו פנימה ולאחר עשרים מטרים מצד ימין, גילינו חצר קטנה, בה חנות, ספק סטודיו פיצפון לקרמיקה, בשם “אורוויאטנה” (Orviet'Anna). כאן עובדת אמנית חייכנית בשם אנה ספאלצ'יה (Anna Spallaccia). יש ודאי חנויות רבות כאלו בעיר, אולם זו קטנה ומקסימה. כאן אנה עובדת ומוכרת את יצירותיה, שהיא מגדירה כ”טוויסט על סגנון הפיסול האטרוסקי”. יש לה כאן אפילו כמה שרידים קטנים של פריטי קרמיקה מהתקופה ההיא. כדאי להציץ ואפילו סתם להגיד שלום לאנה, היא תשמח לקשקש איתכם, חצי באיטלקית. אם תרצו מזכרת קטנה הביתה, אפשר למצוא משהו קטן ונחמד בכמה אירו בודדים.
המשכנו לטייל מעט בעיר. עברנו ליד ארמון בפיאצה דל פופולו (Piazza di Popolo) והמשכנו למדרחוב קאבור (Corso Cavour). לאורך הרחוב משובצים בתי קפה, מסעדות וחנויות בוטיק. “קפה מונטאנוצ'י” (Caffè Montanucci), בית הקפה הוותיק ביותר בעיר, שוכן בבית מספר 21 ופועל בו כבר למעלה ממאה שנים. צעדנו פנימה, פוסעים על אבני הרחוב, שהמשיכו להשתלב גם ברצפת פנים בית הקפה. ויטרינות מוארות ומלאות בדברי מאפה ומתוקים קיבלו את פנינו ואנחנו שמחנו גם לשבת על קפה ולנשנש קצת מכל הטוב הזה (www.barmontanucci.it).
כמצופה מעיר שכזו, תמצאו בה שלל חנויות שמנים ויינות. אנחנו נכנסנו לחנות של חברת ברתולומיי (Bartolomei), בבית מספר 97. נהנינו כאן מטעימות של שמני זית משובחים ואף מכוס יין ומעט נשנושים. גם אתם תוכלו אם תיכנסו (www.oleificiobartolomei.it).
אין כאן רגע דל
במחוז טרני יש שפע של פסטיבלים ואירועים לאורך השנה. הנה כמה מן המומלצים:
- Palio dei Colombi – העיירה אמליה (Amelia) חוגגת בכל שנה במשך השבועיים האחרונים של יולי בפסטיבל פולקלור ססגוני, עם שלל אירועים שונים. www.paliodeicolombi.it
- Narni Black Festival – פסטיבל מוזיקה שחורה (ג'אז, גוספל וסול) נערך בעיר היפה בכל שנה בסוף חודש אוגוסט. www.narniblackfestival.it
- Grand Tour Rando – חגיגה אמיתית לרוכבי האופניים. כמו הטור דה פראנס של מחוז טרני, המתקיים בכל שנה בסוף השבוע הראשון של ספטמבר ועובר בנקודות עניין, אתרים מעניינים וכמובן, נופים מרהיבים. www.grandtourrando.com
- One – Outdoor Nature Experience – הפנינג של פעילויות ספורט במפלי מארמורה, הנערך בכל שנה בחודש ספטמבר (השנה ייערך ב-12-13/9/15). www.cascatamarmoreoutdoor.it
- Umbria Jazz Winter – פסטיבל הנערך באתרים היסטוריים בעיר בכל חורף (דצמבר או ינואר) מאז שנת 1992 ונחשב לאחד החשובים בז'אנר. www.umbriajazz.com
- פסטיבל סנט ולנטיין בטרני – פטרונה של עיר המחוז הוא הקדוש ולנטיין, שהוא גם פטרונם של האוהבים. יום ולנטיין ה-14 בפברואר הוא גם יום חגה של העיר. במשך כל חודש פברואר מתקיימים בעיר שלל אירועים. כדאי לבדוק אם אתם באזור (מלונות 4 כוכבים שניתן ללון בהם בעיר: Hotel Valentino, Best Western Garden Hotel, Michelangelo Palace)
אז איך נראה כל הטוב הזה? צפו בסרטון קצר מהאזור:
הכתב היה אורח של DITT, לשכת התיירות של מחוז טרני באומבריה www.umbriaexperience.it
תודה לדלית קצנלנבוגן בעלת האתר “ויוה איטליה” על סיועה בארגון הסיור במחוז טרני.
מידע נוסף וכתבות על אומבריה שיעניינו אותך:
