חלק שני - דרום בוהמיה
לחלק הראשון - סקסוניה השוויצרית ופלזן
היום השישי
אנחנו עוזבים את פלזן במגמת דרום מזרח, לקראת תחילת פרק הטירות בטיול. ברחבי צ'כיה פזורות לא מעט טירות מרשימות, ולאחר עבודת דוקטורט מזורזת של אלין נבחרו היפות והפוטוגניות ביותר, והן ורק הן אלו שזכו להתווסף לתוכנית הטיול שלנו. הביקור בתוך הטירות אפשרי בסיורים מאורגנים בלבד, בד"כ בצ'כית או בגרמנית. למעוניינים בסיורים שאינם דוברים את השפות הללו, מומלץ לבדוק מראש את השעות והשפות ולתכנן את הזמן בהתאם. אנחנו פחות מתחברים לקונספט הסיורים, ולכן ויתרנו עליהם ו"הסתפקנו" בסיורים חיצונים בטירות ובגנים, מה שאפשר לנו מצד אחד לו"ז גמיש ומצד שני - עדיין ליהנות (מאוד).
הטירה הראשונה בתור היא טירת ז'נקובי (Zámek Žinkovy), המצויה במרחק של כ 45 דקות נסיעה מפלזן. ליד הטירה אין חנייה מסודרת, ואנחנו חונים בצד הדרך, כמו כולם, ומקווים לטוב. הטירה עצמה, כמו כל טירה המכבדת את עצמה, שוכנת בצמוד לאגם גדול ויפה, מה שמעניק לוקיישן מושלם לסשן צילומים ארוך של אלין. אחרי הגשם של אתמול, השמיים שוב כחולים ומזג האוויר שוב מחייך אלינו.
לאחר שהטירה היפהפייה הונצחה מכל זווית אפשרית אנחנו מתפנקים עם קפה וגלידה בבית הקפה הקטן שבמקום ולפני שחוזרים לרכב, הולכים "רק לרגע" לראות מה יש מעל הטירה (מזרחית לטירה, למי שמתעקש על הכוונה מדויקת). החלטה מצוינת! עולים במדרגות ומתחברים לשביל מקסים שעובר דרך חורשה קטנה, עם תצפית על האגם. השלכת כבר החלה, ובמקום יש אווירת מושלמת של סתיו אירופאי. תענוג!
לאחר הטיולון הנהדר הזה אנחנו חוזרים לרכב ונוסעים אל הטירה הבאה - טירת בלטנה (Zámek Blatná).
בלטנה היא כבר עיירה לכל דבר, והטירה נמצאת בקצה הדרומי שלה. ניתן לחנות ברחוב ממנו נכנסים אל הטירה, Na Příkopech, כאשר התשלום הוא במדחנים הפזורים באזור (אפשר בכרטיס אשראי).
הטירה עצמה קצת פחות מרשימה מטירת ז'נקובי (מרגיש קצת חצוף לכתוב "קצת פחות מרשימה" על הטירה הזו.. אבל מילא), אך כפיצוי - היא מוקפת באגם מכל צדדיה. מאחורי הטירה יש פארק ענק, שהאטרקציה העיקרית שבו - איילים המסתובבים חופשיים. הכניסה לפארק בתשלום סמלי, סיור מודרך בטירה למעוניינים בתשלום נפרד.
אנחנו מטיילים בפארק הענק והיפה בהנאה רבה, ואלין מצליחה גם לצלם את האיילים והבמבים המתוקים. מגיעים עד האגם שבקצה הפארק, מנוחה קצרה וחוזרים לעיירה, לארוחת צהרים. מתיישבים בפיצרייה מקומית (Pizzeria Casa Verde) לשילוב שאף פעם לא מאכזב - פיצה ובירה. הפיצה טעימה מאוד ואנחנו ממליצים.
מגיעים חזרה אל המכונית בדיוק 3 דקות לפני סיום זמן החנייה ואני טופח לעצמי על השכם ומחמיא על תכנון זמנים מדויק להפליא. מכאן נסיעה של כשעה וחצי אל מקום הלינה הבא, פנסיון דבורצ'ה (Pension and restaurant Dvorce Třeboň).
הפנסיון הזה, שכמובן כמובן התגלה ע"י אלין, הוא אהבה ממבט ראשון. אנחנו מתקבלים בחיוך רחב וב"וולקאם דרינק" - לימונדת פירות יער מעולה. החדר שלנו, לשם שינוי, בקומת הקרקע, צמוד לכניסה. הוא אמנם פשוט וצנוע יחסית, אך מספק בהחלט, והנוף מהחלון - ישירות לאגם הקטן שעל שפתו נמצא הפנסיון. בקיצור - כל מה שצריך בשביל הרוגע המוחלט.
דירוג הטירות:
טירת ז'נקובי
טירת בלטנה
היום השביעי
מתעוררים בפנסיון המקסים לעוד יום עם מזג אוויר בהזמנה. את ארוחת הבוקר אנחנו אוכלים כמובן בחוץ, על מרפסת הדק שמעל האגם. נהנים גם מהאוכל וגם מהפסטורלייה המושלמת, שמופרת לפתע ברעש מחריש אוזניים של מסוק, שמשום מה נוחת בשדה ליד הפנסיון שלנו. האמת, אחרי האזעקה של לפני שנה באוסטריה - מסוק זה כבר בקטנה.. הראש הקרימנלי של אלין מתחיל להעלות קונספירציות שונות ומשונות, עד שלאחר כרבע שעה המסוק מסתלק כלעומת שבא.
אחרי האוכל אנחנו יוצאים דרום מערבה, לכיוון העיירה ליפנו, או בשמה המלא: ליפנו מעל הוולטבה (Lipno nad Vltavou), השוכנת על שפת אגם גדול, שהוא למעשה לא אגם, אלא חלק מנהר הוולטבה, שחוצה כמעט את כל צ'כיה. בדומה למדינות רבות אחרות באירופה, גם הצ'כים לא יותר מדי מקוריים בשמות העיירות, ובמקרים רבים השמות חוזרים על עצמם, בתוספת שם המחוז, האזור או הנהר הסמוך, על מנת להבחין בין העיירות. כאשר מכניסים את שם העיירה לתוכנת הניווט חשוב להכניס את השם המלא, כולל הסיומת, על מנת להימנע מטעויות לא נעימות.
האטרקציה העיקרית בליפנו - טיילת שחקים שאת שמה אני אפילו לא אתחיל לנסות לכתוב בעברית: Dětské hřiště Stezka korunami stromů. אל הטיילת ניתן לעלות ברכבל (כמובן) או בשאטל, למי שפחות בעניין של רכבלים, וגם ברגל, למי שממש רוצה לאתגר את עצמו. אנחנו מגיעים, חונים בחניון Centrální parkoviště Lipno הסמוך וניגשים לקנות כרטיסים.
הקופות, כך מסתבר, הן בשירות עצמי, וניתן לבחור מבין מגוון קומבינציות של עלייה וירידה, שכוללות בתוכן גם את הכניסה לטיילת השחקים. אנחנו קונים כרטיס אחד לעלייה וירידה ברכבל לאלין וכרטיס אחד לעלייה ברכבל וירידה בסקוטר עבורי, ממהרים אל הרכבל, ומגלים שעל אף שמדובר ברכבל ספסלים ולא בקרונית, הרכבל לא פועל באופן קבוע, אלא רק פעם בשעה, למשך כ 10 דקות. למה? גם אנחנו עדיין מחכים לתשובה.. בלית ברירה מחכים כ 20 דקות להפעלה הבאה, ומתנחמים בכך שיכולנו לחכות גם 50 דקות.
העלייה ברכבל נמשכת כרבע שעה והיא מהנה וכיפית, ובסיומה מגיעים אל טיילת השחקים. הטיילת עוברת בין עצי היער ומסתיימת במגדל תצפית ענק, הצופה על האגם (כלומר נהר הוולטבה..). הנוף, מיותר לומר, מושלם. ולא פחות חשוב - הטיילת והמגדל נגישים לחלוטין, פרט לקומה העליונה ביותר של המגדל, שאליה עולים במדרגות. במקביל למסלול ה"ראשי" ישנם גם קטעים עם מכשולים קטנים בסגנון נינג'ה והפעלות נוספות להנאת הילדים (ולא רק הילדים).
עולים בטיילת ונהנים מכל רגע, ומעוד ועוד פיסות נוף שנחשפות ככל שמתקדמים ועולים. תוך כדי העלייה נהיה קצת מעונן וקריר, והחשש לגשם הולך וגובר, אך בסופו של דבר נותרנו יבשים. הירידה מהמגדל והטיילת - באותה הדרך בה עלינו - או במגלשה סיבובית, למי שממהר ו/או מעוניין בסחרחורת עצבנית (התשלום על המגלשה במקום, במזומן בלבד).
לאחר הבילוי הנהדר בטיילת השחקים אנחנו נכנסים למסעדה ומתחממים קצת עם מרק עוף וירקות. לאחריו, אלין פונה אל הרכבל, בעוד אני לוקח את הסקוטר ומתחיל לגלוש למטה. איזו חוויה אדירה!! תחילת הנסיעה על דרך סלולה (יש לשים לב לשילוט ולרדת בדרך המיועדת לסקוטרים ולאופניים, ולא בכביש המיועד לאוטובוס), אך בהמשך נכנסים אל תוך היער וממשיכים את הירידה בדרך צרה ולא סלולה, כך שיש לרכוב בזהירות. בשלב מסוים אני מגיע אל מתחת לעמודי הרכבל וממתין שאלין תעבור. אשתי היקרה כמובן שקועה בצילום סרטון של הירידה, עד שבסופו של דבר נפנופיי הנואשים נושאים פרי, והיא מבחינה בי.. שיחת צעקות קצרה, ושנינו ממשיכים כל אחד בדרכו. הנסיעה הזו בין העצים תיזכר מבחינתי כאחת החוויות היותר מוצלחות בטיול, מומלץ מאוד מאוד.
שורה תחתונה: טיילת השחקים יפה מאוד, מומלץ לא לפספס את הירידה בסקוטר.
ציון: 👍👍👍👍👍
מכאן אנחנו יורדים לטיילת היפה שעל שפת האגם, ופעם נוספת מתאכזבים לגלות שהחמצנו את ההפלגה האחרונה שיוצאת מהמרינה. לפיכך אנחנו מסתפקים בהליכה על הדק היפה המוביל אל מסעדת מולו היוקרתית. חוזרים לפנסיון לעוד ארוחת ערב מצויינת וסוגרים עוד יום מושלם.
היום השמיני
לאחר הפוגה של יום אחד, אנחנו חוזרים לצוד טירות, והטירה של היום היא לא סתם טירה, אלא ה-טירה של הטיול: טירת חלובוקה (Státní zámek Hluboká), השוכנת בעיירה חלובוקה, גם היא ממשפחת "מעל הוולטבה" (Hluboká nad Vltavou). ניתן להגיע אל העיירה ברכב, אבל אנחנו מחליטים להיות קצת יותר מקוריים, ולהגיע במעבורת היוצאת מהעיר צ'סקי בודיוביצה (České Budějovice), בירת דרום בוהמיה בשבילכם, ומפליגה בנהר הוולטבה אל חלובוקה.
ההפלגה מצ'סקי בודיוביצה אל חלובקה אורכת כשעה. בחודש ספטמבר ההפלגות מתקיימות רק בסופי שבוע (שבת-ראשון), ובשעות לא הכי נוחות (יציאה ב 9:30 בבוקר או ב 13:00, חזרה ב 11:00 או ב 16:00 - לוח הזמנים המלא כאן), אבל זה מה שיש ועם זה ננצח.
על מנת להספיק להפלגה של השעה 9:30 אנחנו הולכים על השכמה מוקדמת, וכבר בשעה 7:30 השעון המעורר מצלצל. קמים כמו חיילים ממושמעים, מתארגנים בזריזות, אוכלים ארוחת בוקר חפוזה ויוצאים לכיון צ'סקי בודיוביצה. חונים בחניון סוקול (Parking Sokol Island), המרוחק כ 10 דקות הליכה מהמרינה (Přístaviště Lannova loděnice), ועל אף ההשכמה המוקדמת, איכשהו, כמו כמעט תמיד אצלנו - הכל ברגע האחרון. מרימים האנדברקס בחניון ב 9:21 ופוצחים בספרינט מטורף אל הרציף. מגיעים (כמובן) ממש שנייה לפני שהשער של המעבורת נסגר, עולים מתנשמים ומתנשפים, וההפלגה יוצאת לדרך.
הנוף המלווה את תחילת ההפלגה הוא בעיקר בנייני רכבת די כעורים של צ'סקי בודיוביצה, אך לאחר שיוצאים מהעיר - הנוף הופך לירוק ויפה. מזג האוויר היום אפרורי וגשום, אבל אחרי רצף הימים המושלמים שקיבלנו - באמת שאף אחד מאיתנו לא מתלונן - להפך: בניגוד לכל הנוסעים האחרים המסתתרים למטה, מתחת לגג, אנחנו יושבים בסיפון העליון לבד ומבסוטים מהחיים. במהלך ההפלגה ישנה עצירה על מנת לשנות את מפלס המים באמצעות מערכת סכרים, והתחושה היא כאילו יורדים במעלית ביחד עם המעבורת כולה..
המעבורת עוגנת ברציף של חלובוקה, ומשם, איך לא, יש לעלות כחצי שעה אל הטירה, המשקיפה מגבוה על העיירה. עבור הצ'כים מדובר בפינטס, כך שאין מה לדבר על שאטל או אוטובוס, ואנחנו מתחילים לצעוד בלית ברירה. מגיעים תחילה אל המרכז המקסים של חלובוקה, שם מתקיים שוק מקומי קטן. אנחנו קונים בקבוק יין לבן במחיר מצחיק של פחות מהמחיר של כוס יין בארץ, וממשיכים בטיפוס, שבסופו של דבר מתברר כפחות מאיים ממה שהוא נראה. בדיעבד, אגב, מסתבר שדווקא יש טרנינו שעולה אל הטירה, ויוצאת ממרכז העיירה, ליד מרכז המידע לתיירים.
מגיעים לטירה, ושוב - כל הסופרלטיבים מתגלים כמוצדקים. הטירה מדהימה ביופייה, ונראית ממש כאילו נלקחה מספר אגדות כלשהו, או מסרט של דיסני. הביקור בתוך הטירה, כרגיל, אך ורק בסיורים מאורגנים, כאשר ישנם מספר סוגי סיורים: בחדרי האורחים, במטבח ועוד. הסיור הקרוב (והיחיד) באנגלית יתקיים רק בעוד שעה וחצי, ולכן אנחנו מסתפקים בעלייה למגדל של הטירה, שאליו ניתן לעלות גם עצמאית ב 245 מדרגות. הטיפוס לא קל, ובכל פעם שנדמה שזהו - מתברר שיש גרם מדרגות נוסף. אבל בסופו של דבר הטיפוס כן מסתיים, והנוף מראש המגדל - של הטירה, של הגנים, של העיירה, של נהר הוולטבה - בהחלט מצדיק את הטיפוס המפרך.
יורדים מהמגדל ומטיילים בגן המקסים שמתחת לטירה, עם שלל פרחים צבעוניים ויפים, ורואים גם את הצד האחורי של הטירה. מכל זווית - טירה יפהפייה.
מכאן אנחנו חוזרים אל מרכז העיירה. השמש יוצאת בינתיים, לגשם של הבוקר כבר מזמן אין שום זכר והשוק המקומי הופך לפסטיבל של ממש, כולל הופעה של להקה, שמלהיבה את קשישי חלובוקה. אנחנו מתחברים לאווירה העליזה, אבל לא מתפתים לאף אחת מהמסעדות, משום שקצת יותר למטה, בדרך חזרה לכיוון הרציף, ממתינה מסעדה עם הציון הנדיר 4.9 - טרסה חלובוקה (Restaurant Terrace Hluboká). מזמינים המבורגר וריזוטו, כמובן עם בירה, ושוב - 4.9 בגוגל לא הולך ברגל. אוכל מצוין, שירות אדיב, עיצוב מודרני ויפה - בקיצור: עוד המלצה חמה שלנו.
מהמסעדה 10 דקות הליכה נוספות עד לרציף המעבורת.
"צ'סקי בודיוביצה?" אלין שואלת ליתר ביטחון.
"נו.. ברלין!" עונה לה המלח ברצינות גמורה.
אלין לרגע בהלם, ואז המלח פורץ בצחוק מתגלגל..
ההפלגה חזרה לצ'סקי בודיוביצה במזג אוויר שונה ב 180 מעלות ממזג האוויר הסגרירי של ההפלגה בבוקר. הפעם כלל הנוסעים יושבים למעלה, ואנחנו מרגישים קצת כמו בבית אבות צף.
לאחר כשעה מגיעים לצ'סקי בודיוביצה, ומסכימים שהאופציה האידיאלית, לו רק הייתה קיימת כזו, היא להפליג בכיוון אחד ולחזור ברכב. ההפלגה ארוכה יחסית לזמן הנסיעה, ואחרי פעם אחת ממצים את העניין.
אנחנו מטיילים במרכז העתיק והיפה של צ'סקי בודיוביצה. הכיכר המרכזית (Nám. Přemysla Otakara II) יפה מאוד ומרשימה, וגם מוקפת בבניינים יפהפיים. במרכז הכיכר מזרקת שמשון הגיבור (Samsonova kašna), ובצידה הדרום מערבי - בניין המושל (Magistrát města České Budějovice). ממשיכים אל המגדל השחור (Černá věž) והכנסייה היפה (Kostel Obětování Panny Marie), ולסיום נכנסים לחצר המקסימה שמתחת לכנסייה, מזמינים קפה וקוקטייל פטל שפריץ ומרוצים מהחיים.
דירוג הטירות:
טירת חלובוקה
טירת ז'נקובי
טירת בלטנה
היום התשיעי
מתעוררים ליום התשיעי של הטיול. כמו אתמול, גם התחזית להיום היא חצי יום ראשון גשום, והתבהרות בהמשך, ואכן תוך כדי ארוחת הבוקר מתחיל לרדת גשם. לאחר ההשכמה החפוזה של אתמול, היום אנחנו לוקחים את הזמן (לוקחים את הזמן.. כן..), גם בגלל הגשם וגם כי ככה בא לנו, ורק לקראת השעה 11:00 יוצאים דרומה, לכיוון העיירה הציורית צ'סקי קרומלוב (Český Krumlov).
בצ'סקי קרומלוב ביקרנו לפני 16 שנים, בביקור הראשון שלנו בצ'כיה, וזכרנו אותה מאוד לטובה, כך שלא היה ספק שנחזור אליה בביקור הזה. על אף שמדובר ביום ראשון ובשעה מאוחרת יחסית, אנחנו מוצאים מקום חנייה בחניון P1, הקרוב ביותר למרכז העיירה, ככל הנראה בזכות מזג האוויר החורפי. לא שאנחנו מתלוננים, חלילה.
חונים ופונים לכיוון המרכז. מטיילים בין הסמטאות היפות, כמובן ביחד עם המוני יפנים, ומסכימים ביננו לבין עצמנו שצ'סקי קרומלוב היא האלשטט בגרסה הצ'כית.
תוך כדי הליכה חופשית יחסית, בלי ממש לתכנן, אנחנו מוצאים את עצמנו בפארק הקטן והשקט מסטסקי (Městský park), שמספק מעט הפוגה מהעומס וההמולה של העיירה. מהפארק אנחנו מזהים סירות עץ המפליגות בנהר הוולטבה שיוצאות בדיוק מהגדה השנייה של הנהר, ומחליטים מיד שגם אנחנו רוצים.
מתחילים ללכת בכיוון הכללי של המקום, ובסופו של דבר, בעזרת חושי הניווט המחודדים של אלין, מאתרים את הנקודה - Malecek Rafting & Canoe - rafting in Cesky Krumlov למי שמעוניין (וכדאי להיות מעוניינים). לשם שינוי המזל איתנו, ובעוד 20 דקות יוצאת הפלגה נוספת.
קונים כרטיסים, מקבלים מטריות וכריות ישיבה ועולים אל סירת העץ. כדוברי אנגלית, אנחנו נשלחים לסירה קטנה של שישה מקומות ביחד עם זוג הודים, בעוד דוברי הצ'כית עולים על הסירה הגדולה יותר. ממש רגע לפני שיוצאים לדרך מגיעה עוד רביעייה של דוברי אנגלית. הזוג ההודי נשלח אחרי כבוד אל הסירה ה"צ'כית" תוך הבטחה לתרגום סימולטני של ההסברים לאנגלית, ואנחנו נשארים לשמחתנו בסירה המקורית.
ההפלגה נמשכת כ 50 דקות, סביב המרכז של צ'סקי קרומלוב, מלווה בהסברים על ההיסטוריה של העיירה ועל המבנים המיוחדים שבה וכוללת גם שתי ירידות מעט אקסטרימיות, בסגנון תחילת מסלולי הקייאקים בצפון. "הירידות נקראות 50/50, כי אלה הסיכויים ליפול למים.." משיט הסירה מנסה קצת להלחיץ אותנו כאשר אנחנו מתקרבים אליהן, אבל הוא כמובן מתבדח, ובסופו של דבר העניין מסתכם בשפריץ קטן לפרצוף של היושבים מקדימה (כלומר - אנחנו). סה"כ חוויה נהדרת ומיוחדת במינה, וגם טיפונת רטובה. כדאי מאוד.
בסיום השייט, כמובטח, השמיים מתבהרים כמעט לחלוטין ואנחנו מחפשים מקום לארוחת צהרים. אלין לא מוכנה להתפשר על פחות ממסעדה שתהיה (א) על שפת הנהר, (ב) עם אפשרות לשבת במרפסת ו (ג) עם נוף לטירה. לאחר חיפוש קצר, אנחנו נתקלים במסעדת לייבון (Laibon), העונה על כל הדרישות הנ"ל. רק אחרי שאנחנו מתיישבים במסעדה מסתבר שמדובר במסעדה צמחונית, המגישה מנות מכל העולם, וכך זיהינו בתפריט בין היתר מנות עם ניחוח מוכר, כמו חומוס ובבא גנוש. לא נבהלים יותר מדי ומזמינים מנות מקומיות-מסורתיות ומרק ירקות. הכול טעים להפליא, המלצר המקומי חביב במיוחד, הנוף - נהדר.. פשוט תענוג.
אחרי הארוחה אנחנו ממשיכים אל מתחם הטירה החולש על העיירה, ואל הפארק שאחריו. עפ"י גוגל מגדל התצפית הענק של הטירה פתוח עד 17:00, אך כאשר אנחנו מגיעים ב 16:30 כבר לא מאפשרים לנו לעלות, למרבה הצער. מטיילים בין אין ספור נקודות התצפית היפות, ממשיכים אל הפארק ומגיעים עד האגם הגדול שבקצה. בניגוד לתחזיות, מזג האוויר שוב מתענן והגשם מתחדש, כך שאנחנו מוצאים את עצמנו כמעט לבדנו.
יורדים חזרה, מטיילים עוד קצת במרכז העתיק ונכנסים לסיום לקפה אופלטקה (Kavárna "Oplatka") שליד הכיכר המרכזית, כדי להיפרד מהעיירה הנפלאה הזו בטעם הכי מתוק שאפשר. העיצוב של המקום מעט מוזר, כאילו מדובר בסלון של בית שהוסב בחופזה לבית קפה, ובאחת הפינות חונה קורקינט גדול.. אנחנו קצת מהססים, אבל בכל זאת - ציון 5.0 עגול בגוגל.. מזמינים קפה ועוגות (שטרודל ועוגת שכבות דבש - "מדובניק" על פי אלין) ואכן - טעים מאוד. ובעודנו יושבים ושותים להנאתנו - מי נכנס אל בית הקפה? מיודעינו ההודים, שהוגלו מהסירה שלנו כמה שעות קודם לכן.. עולם קטן.
סיבוב פרידה קצר מהעיירה, שכעת, לקראת השעה 7 בערב היא כבר ריקה לחלוטין מתיירים, ואנחנו נוסעים חזרה לפנסיון.
שורה תחתונה: צ'סקי קרומלוב - ה"האלשטט של צ'כיה". לא לפספס בשום אופן.
ציון: 👍👍👍👍👍
