חלק שלישי - קוטנה הורה ופראג
היום העשירי
לאחר יומיים חורפיים, או חצי חורפיים, מזג האוויר שוב חוזר להיות בהיר ויפה, ואנחנו מתעוררים לבוקר מקסים. אוכלים ארוחת בוקר אחרונה על שפת האגם, נפרדים בצער רב מהפנסיון ומבעלי המקום ויוצאים צפונה. בתפריט להיום: שתי טירות נוספות, בדרכינו לעיירה קוטנה הורה, שבה נלון הלילה.
לאחר כשעתיים של נסיעה די מייגעת, אך בדרך יפה מאוד, אנחנו מגיעים לטירה הראשונה, בעלת השם היפה והקליט טירת זרוק נד סזאבאו (Zámek Zruč nad Sázavou), מה שכמובן מעיד על כך שלשם שינוי, הטירה הזו אינה שוכנת מעל נהר הוולטבה, אלא מעל נהר הסזאבה (Sázava). טוב לדעת שיש בצ'כיה גם נהרות אחרים..
טירת זרוק בהחלט אינה "זרוקה", אלא טירה יפה נוספת, המזכירה לנו קצת טירות אנגליות. חונים בחניון המסודר של הטירה (Parkoviště - zručský dvůr) ומתחילים בנוהל הטירות הקבוע: תחילה אלין מצלמת את הטירה מכל זווית אפשרית, ואח"כ עושים סיבוב בגן המקיף את הטירה, כשפתאום, משום מקום, מתחיל לרדת גשם. מעילי הגשם נשארו באוטו, משום שכאשר יצאנו ממנו היה עדיין קיץ, ואנחנו רק עם טישרטים דקים. מזל שלפחות המטריות היו בתיק, ואנחנו שולפים אותן וממשיכים לטייל. לאחר כ 10 דקות, כפי שהופיע, הגשם נעלם והשמיים שוב מתבהרים.. אירופה קלאסי.
בכל מקרה, הגן של טירת זרוק קטן, כך שאנחנו ממצים את הטירה הזו מהר יחסית, וממשיכים אל טירה נוספת - טירת ז'לבי (Státní zámek Žleby). טירת ז'לבי סגורה למבקרים בימי שני, אך מכיוון שממילא אנחנו רוצים רק לראות אותה מבחוץ ולטייל בפארק שלה - זה לא מטריד אותנו יותר מדי. חונים תחילה בחניון Centrální parkoviště, שהוא החניון ה"רשמי" של הטירה, אבל אלין מתעקשת ש"החניון הזה רחוק מדי. לא יכול להיות שאין חניון קרוב יותר!". מנסים להתקרב יותר, ואכן, כמו תמיד, האישה צודקת, ואנחנו חונים ב Parkoviště na náměstí. לא מוצאים שום מקום לשלם, הפנגו לא מזהה את המקום (מפתיע), ובלית ברירה פשוט חונים ומקווים לטוב.
אנחנו עולים אל הטירה בהליכה קצרה יחסית (בטח בהשוואה לעלייה הנדרשת מהחנייה הראשונה) ומתרשמים מאוד מהמגדלים הענקיים ושלל הקישוטים שעל הקירות החיצוניים. מכיוון שהטירה סגורה - גם אין אף אחד שיפריע לנו ליהנות מהיופי שלה ואלין מתקתקת תמונות במרץ. יורדים אל הפארק הצמוד, שבמרכזו זורם נחל, עושים סיבוב קצר, נושמים את היופי הסתווי האינסופי וחוזרים לרכב.
דירוג הטירות:
טירת חלובוקה
טירת ז'לבי
טירת ז'נקובי
טירת זרוק
טירת בלטנה
לאחר הביקור בשתי הטירות אנחנו במגמת קוטנה הורה. היעד הראשון בעיירה הוא מקום שקשה להגיד אם הוא יותר ביזארי או יותר קריפי - כנסיית הגולגלות, או בשמה הרשמי - Kostnice Sedlec. ייחודה של הכנסייה - כל הקישוטים שבה עשויים, ניחשתם נכון, מגולגלות ועצמות של אנשים. אמיתי לגמרי. באופן לא מפתיע, הכנסייה גם ממוקמת במרכזו של בית קברות. לא מומלץ לבעלי לב חלש, ולא אחרי האוכל. למעוניינים בביקור - שימו לב שכרטיסי הכניסה לא נמכרים במקום, אלא במרכז המידע לתיירים, המרוחק כ 200 מטרים מהכנסייה. הגיוני סה"כ. כרטיסים ניתן גם לרכוש דרך אתר האינטרנט של הכנסייה. בתוך הכנסייה עצמה אסור לצלם.
לאחר הביקור בכנסיה אנחנו ממשיכים למלון שלקחנו ללילה אחד בקוטנה הורה, מלון U Kata. מדובר במלון סטנדרטי לחלוטין, בלי יותר מדי מה לכתוב עליו הביתה, פרט לשוס אחד: יש מזגן בחדר!! ממש חזון אחרית הימים.
אנחנו מתקלחים ומתרעננים, ויוצאים לסיבוב ערב במרכז העתיק של קוטנה הורה. עוברים דרך הסימטאות, סה"כ יפה אך לא נרשמת התלהבות יוצאת דופן, ואנחנו ממשיכים די מהר לכיוון האטרקציה העיקרית של העיירה - כנסיית סט. ברברה (Chrám svaté Barbory). אנחנו מגיעים לכנסייה בדיוק בשעת הדמדומים, ומקבלים אותה במיטבה, כמעט ללא אנשים, כשגם הטיילת היפה המובילה אליה כמעט ריקה מאדם. אמנם הכנסייה כבר סגורה, ולא ניתן להיכנס פנימה, אך מכל שאר הבחינות - שעה אידיאלית לביקור.
הכנסייה הגותית גדולה, מרשימה, ויפה מאוד, אבל עם כל הכבוד לכנסייה וליופי שלה, גם אלין וגם אני יודעים שהערב הזה יקום וייפול על מה שיקרה בשעתיים הקרובות במרחק של 3,600 ק"מ מקוטנה הורה, באיצטדיון בלומפילד, שם מתחיל בדיוק המשחק בין הפועל ת"א לבין בית"ר ירושלים. בעוד אלין מצלמת את הכנסייה, סתיו טוריאל מעלה את הפועל ליתרון, ופתאום הכנסייה נראית אפילו עוד יותר יפה..
אנחנו עולים מעל הכנסייה, מתוך מגמה לחזור לעבר המרכז באיגוף שמאלי, ולהגיע לארוחת ערב במסעדת פקטורי ביסטרו (Factory Bistro), שמתהדרת גם היא בציון מרשים בגוגל. מגיעים למסעדה, מתיישבים ומזמינים בשר ובירה, אך מרוב שאני שקוע במשחק - שוכחים להגיד איזה גודל בירה אנחנו רוצים, והמלצר מביא לנו אוטומטית חצי ליטר לכל אחד. בינתיים חדשות רעות מבלומפילד: בית"ר משווה ואח"כ גם עושה מהפך, ועל אף האוכל הטעים - הפרצוף תשעה באב והמוראל נמוך מים המלח.
בדיוק כשאנחנו מסיימים לאכול ומתכוונים לצאת - אנדריאן קרייב עושה 2:2 בבלומפילד. מתחילים לחזור לכיוון המלון ברחובות הדוממים של קוטנה הורה - ואז, בדקה האחרונה של המשחק, עמרי אלטמן מבקיע שער ניצחון להפועל! 🥳🥳🥳
למרבה המזל, אף תושב מקומי לא מזמין משטרה שתעצור את המשוגע שצורח כמו פסיכי ב 22:00 באמצע עיירה שכבר מזמן שקועה בשינה, ואנחנו מגיעים בשלום למלון - שבעים, מרוצים ועם חיוך מאוזן לאוזן.
היום האחד עשר
התכנון לבוקר הזה היה השלמות של קוטנה הורה, אך מכיון שאתמול בערב די מיצינו את מה שיש לעיירה הזו להציע (לפחות לפי מיטב ידיעתנו.. אם פיספסנו משהו - עם קוטנה הורה הסליחה), אנחנו לא רואים סיבה להתעכב עוד בבוקר. עושים צ'ק אאוט מהמלון ונוסעים מערבה, לכיוון שדה התעופה של פראג, כדי להחזיר את הרכב השכור לקראת השלושה ימים האחרונים של הטיול שאותם נעביר בעיר שאנחנו הכי אוהבים בעולם.
לפני החזרת הרכב - עוד טירה אחת אחרונה, בעלת שם מוזר משהו, טירת קונופיסטה (Zámek Konopiště). אחרי שבמשך כול הטיול גוגל מפס תפקד לעילא ולעילא, דווקא עכשיו הוא מתעקש לקחת אותנו לטירה דרך כביש שאסור להיכנס אליו. אנחנו עושים מספר סיבובים, עד שמצליחים להגיע בסופו של דבר אל מגרש החנייה הרשמי שמתחת לטירה, Parking - Chateau Konopiště I. למודי ניסיון, אנחנו מחפשים קודם כל האם יש שאטל שעולה לטירה, ואכן, בפינת מגרש החנייה חונה לה טרנינו שמן הסתם עולה לטירה.. מצויין!
או שלא. 😡
הנהגת של הרכבת, סבתא חביבה שלא בטוח שמותר לה עדיין להחזיק רישיון נהיגה בגילה המופלג, מסמנת לנו בתנועות ידיים נמרצות שרק כאשר יהיו 10 אנשים - היא נוסעת. מאיפה יצוצו עכשיו 10 אנשים?? אמצע השבוע, מחוץ לעונה..
אלין מחליטה להישאר בחנייה ולחכות לנס (כלומר שיגיעו 9 אנשים נוספים), בעוד אני עולה ברגל. האמת? לא נורא בכלל. עלייה לא ארוכה של כ 10 דקות ואני בטירה. בזמן שאני משקיע מאמצים רבים לצלם תמונות שלפחות יתקרבו לרמת התמונות של אשתי שתחייה - אני שומע מאחורי קול מוכר.. לא לביאה כמו אלין תוותר, גם אם מדובר על היום ה 11 לטיול.
אנחנו מטיילים קצת סביב הטירה וכמובן בפארק שמקיף אותה, ומסכימים שסה"כ מדובר בטירה יפה, אך היא לא ממוקמת גבוה מדי בדירוג הטירות שלנו.. ואולי, רק אולי, זה פשוט השובע... כנראה שיש גבול כמה יופי אפשר להכיל. מתחת לטירה יש גן פסלים, המשלב גם פרחים ועצים, ועל אף העייפות הרבה אנחנו לא מוותרים גם עליו, לפני שחוזרים לרכב.
דירוג הטירות הסופי בהחלט:
טירת חלובוקה
טירת ז'לבי
טירת ז'נקובי
טירת זרוק
טירת קונופיסטה
טירת בלטנה
מכאן נסיעה של קצת פחות משעה חזרה אל שדה התעופה. מזדכים על הרכב במהירות וללא בעיות ולוקחים את קו האוטובוס המיוחד AE, שנוסע משדה התעופה ישירות אל תחנת הרכבת של פראג, ללא עצירות. המלון שלנו, Falkensteiner Hotel Prague נמצא במרחק 7 דקות הליכה מתחנת הרכבת, ולכן קו AE מתאים לנו כמו כפפה ליד. צריך רק לשים לב שכרטיס התחב"צ הרגיל של פראג לא תקף לקו הזה, ויש לקנות כרטיסים בנפרד, באוטובוס עצמו.
מגיעים למלון, מתארגנים בחדר ויוצאים להיפגש עם האחת והיחידה, מיקה המדריכה מפראג ויאן בעלה. קובעים להיפגש בפאב המקומי פרקטל (Fraktal), ומיקה מעליבה אותנו ושואלת אם לשלוח לנו הוראות הגעה.. הוראות הגעה? לנו?? בפראג???
אוכלים ביחד ארוחת ערב טעימה, מטיילים קצת ומקשקשים (כלומר בעיקר מקשקשות..), ואח"כ נפרדים בצער "עד הפעם הבאה, שמן הסתם תהיה בקרוב." אנחנו ממשיכים להסתובב עוד קצת, לוקחים מטרו עד תחנת Malostranská, יושבים על שפת הוולטבה ונהנים מהקסם של פראג בלילה, עד שהעיפות וגם הקור מכריעים אותנו סופית, ואנחנו חוזרים למלון.
היום השניים עשר
מתעוררים לבוקר עם מזג אוויר מקסים בפראג המושלמת. מה כבר אפשר לבקש יותר?.. רק ארוחת בוקר טעימה, עשירה ומגוונת..
וזה בדיוק מה שאנחנו מקבלים במלון. נהנים מכל ביס, וכבר מחליטים להמליץ על המלון בחום רב, וכמובן לשוב אליו באחד הביקורים הבאים בפראג.
ככתוב, סמוך למלון שלנו נמצאת תחנת הרכבת המרכזית של פראג, Praha hlavní nádraží, ואנחנו מתחילים את היום בביקור בתחנה. נשמע אולי קצת מוזר למי שרגיל לתחנות הרכבת בארץ - מה כבר יש לעשות בתחנת רכבת?.. אבל תחנת הרכבת של פראג היא הרבה יותר מסתם תחנה. מדובר במבנה ענק ומרשים מאוד, גם מבחוץ וגם מבפנים, המכיל שלל מסדרונות, התסעפויות, רציפים וכמובן - חנויות. בהמלצתה של מיקה, אנחנו עולים לרציף הרכבת מספר 1, לראות את פסלו של סר ניקולס ווינטון, האיש שהציל 669 ילדים יהודים מציפורני המפלצת הנאצית, כששלח אותם ממש ברגע האחרון ברכבת ללונדון. עומדים בדממה מול הפסל ולוחית הזיכרון שלצידו, ושוב, לאור המציאות הקשה במדינה והמצב המורכב, העיניים מתקשות להישאר יבשות.
מכאן הולכים לתחנת החשמלית Jindřišská, ליד המגדל המרשים באותו השם, ונוסעים בחשמלית מספר 14 לגן הבוטני של אוניברסיטת צ'ארלס (Botanická zahrada Přírodovědecké fakulty UK). בביקור הקודם שלנו בפראג ביקרנו בגנים הבוטניים הגדולים, ליד טירת טרויה, והפעם בחרנו לבקר ב"אח הקטן" - הגנים של אוניברסיטת צ'ארלס. הגנים מתגלים כעוד פינת חמד נהדרת, עם שפע של פרחים, שיחים ועצים, ולא פחות חשוב - ספסלים רבים שעליהם ניתן לשבת, לנשום את כל הירוק שמקיף אותנו ולהתנתק קצת מהמרחב האורבני. מומלץ.
לאחר הסיור בגנים הבוטניים אנחנו ממשיכים לגן סמוך נוסף, גן האמנים - Umělecká zahrada. הגן פתוח לביקורים אך ורק בימי רביעי, וממש ממש "במקרה" - היום יום רביעי.. 🙂 הגן הוא למעשה סוג של טיילת, שסביבה משולבים פסלים, פרחים, שיחים ועצים. פשוט ויפה ומזכיר לנו חצרות של וילות איטלקיות. במקום גם גלריה המציגה יצירות אמנות שונות, אך משום מה בביקור שלנו בגן לא איפשרו לנו להיכנס אליה.
התחנה הבאה שלנו היא מצודת וישהארד (Vyšehrad), המצודה הפחות מפורסמת, אך הלא פחות יפה, של פראג. המצודה הייתה בתוכנית שלנו כמעט בכל ביקור קודם, ואיכשהו לא הספקנו להגיע אליה, פרט לביקור באחד הטיולים הראשונים שלנו לפראג. אל מתחם המצודה עצמו לא ניתן להגיע בתחבורה ציבורית, ויש לטפס אליה רגלית.
פרט לקתדרלה ענקית ולבית קברות גדול ומיוחד, שבו קבורים לא מעט סלבס צ'כים, יש במתחם גם פארק ענק עם לא מעט נקודות תצפית יפות על העיר. אנחנו מטיילים בנחת לאורך החומה ונהנים מהנוף המושלם של העיר, ולבסוף מתיישבים לארוחת צהריים בביסטרו קפה (Bystro Cafe) שבקצה הדרומי. מזמינים מרק שום צרפתי מוקרם ובשר "אחר" מפורק עם תפו"א - הכל טעים מאוד.
כאשר אנחנו ממצים, יורדים מהצד המערבי, באין ספור מדרגות, לכיוון הוולטבה. מטיילים קצת על הגדה המזרחית של הנהר וחוזרים בחשמלית למלון, למנוחה קלה.
את היום אנחנו סוגרים עם עוד סיבוב לילי - תחילה בפארק קאמפה, ממנו ניתן ליהנות (שוב) מהמראה המופלא של פראג בלילה. ממשיכים וחוצים על גשר קארל לכיוון כיכר העיר העתיקה ומסיימים בבית הקפה המפורסם צ'רנה מדונה (Černá Madona) עם תה ומוס שוקולד.
היום השלושה עשר
אחד החוקים החשובים בספר חוקי הטיולים הוירטואלי שלנו (שלמען האמת הוא די ריק..) הוא שאת הקניות לא משאירים ליום האחרון. למי בדיוק יש כוח לחזור למלון בערב, רגע לפני הנסיעה לשדה התעופה, עם המון שקיות, להוציא את המזוודות משמירת החפצים ולהתחיל לארוז אותן מחדש?
לנו לא, ולכן יום הקניות זז באופן מסורתי ליום הלפני אחרון של הטיול, אלא אם ישנם אילוצי מזג אוויר.
בביקור "סטנדרטי" שלנו בפראג, אנחנו נוסעים לקניון חודוב (Chodov), שהוא המועדף עלינו מבין שלל הקניונים בעיר, אבל בביקורון הנוכחי החלטנו לא להגיע לשם, הן בגלל הריחוק היחסי מהמרכז והן בגלל הזמן הארוך ששורפים בקניון הזה, אם רוצים או לא רוצים, ובחרנו ללכת לקניון נובי סמיחוב (OC Nový Smíchov), הקרוב יותר, שגם בו ניתן למצוא כמעט כל חנות שתעלו על דעתכם.
נוסעים לקניון, קונים מה שקונים ועוד קצת, וחוזרים לפרוק את השלל במלון.
את פראג מפארים לא מעט פסלים ויצירות אמנות של הפסל הצ'כי המפורסם דוד צ'רני. צ'רני ידוע ביצירות הבלתי קונבנציונליות שלו, והפעם בחרנו לראות את אחת העבודות היותר מרשימות וככל הנראה הגדולה ביותר שלו - פסל הלילית (Lilith - David Černý), שנמצא בשכונת קרלין. היצירה מציגה דמות ענקית של לילית, כשהיא ספק אוחזת ספק נשענת על בניין. לחובביו של צ'רני מומלץ מאוד להגיע לראות.
לאחר מכן אנחנו נוסעים חזרה מספר תחנות בחשמלית, יורדים בתחנת Karlínské náměstí והולכים צפונה, אל עבר נהר הוולטבה והאי Štvanice. מעל האי נחנך גשר חדש יחסית, Štvanická lávka, ואנחנו עוברים על גבי הגשר ויורדים אל האי. מזג האוויר ישראלי לחלוטין, 28 מעלות, והמדשאה במקום מפוצצת באנשים, רובם ככולם עם כוס של ליטר בירה ביד. אנחנו מצטרפים לטרנד, מתיישבים מול הנוף הנהדר של הנהר, מרוצים מהחיים.
אטרקציה נוספת שכבר מזמן הייתה רשומה לנו בפנקס (הוירטואלי, כמובן), ואיכשהו עדיין לא יצא לנו לעשות היא הפלגה בסירת פדלים בוולטבה. בקצה הצפוני של האי הסלובני (Slovanský ostrov) ישנן מספר נקודות שבהן משכירים סירות, ואנחנו ממהרים לשם על מנת להספיק לקחת סירה לפני הסגירה. למזלנו, על אף השעה המאוחרת יחסית (לקראת השקיעה) אחד המקומות עדיין פתוח, ואנחנו ממהרים לקחת סירה ומתחילים לפדל. מפליגים בין האי הסלובני לאי הסמוך, אי הציידים (Střelecký ostrov), עוברים מתחת לגשר הלגיון (Most Legií) ונהנים מאוד. השמש שוקעת לאט לאט ומתחיל להחשיך, מה שכמובן מוסיף לקסם של החוויה. הסירות מושכרות במחיר קבוע, לשעה אחת.
מכאן ממשיכים לארוחת ערב. הקוראים הוותיקים של הבלוג זוכרים קרוב לוודאי את החיבה הרבה שלנו למסעדת ואפיאנו (Vapiano), ובוודאי שלא יעלה על הדעת לבקר בפראג מבלי לאכול בואפיאנו לפחות פעם אחת. קופצים לסניף הסמוך בקניון קוואדריו (OC Quadrio) לארוחת ערב מהירה וטעימה, וממשיכים אל כיכר העיר העתיקה, למפגש חצי ספונטני עם קולגה שלי לעבודה, שהגיעה באותו היום לפראג גם כן עם חברה. יושבים שוב בקפה צ'רנה מדונה עם שתייה וקינוחים, מקטרים על המצב בארץ וכמובן, כפראגיסטים מנוסים, נותנים "קצת" המלצות וטיפים על העיר הכי יפה בעולם.
היום הארבעה עשר
היום האחרון של הטיול מוצא אותנו, כמו תמיד, ברגשות מעורבים. מצד אחד תחושה של מיצוי ועייפות וצורך ב"חופשה מהחופשה", מצד שני רצון למשוך את החוויה עוד קצת, ולא לחזור למציאות.
את היום הזה אנחנו מתחילים בעוד אחד מהמקומות האהובים עלינו בפראג, גבעת פטרין, או בשמה הרשמי - פארק פטרין (Petřínské sady). גבעת פטרין, כשמה כן היא - גבעה. מכיוון שכבר שבענו לגמרי מעליות וטיפוסים בטיול הזה, והפוניקולור שעולה לגבעה עדיין בשיפוצים (ועל פי מצב העבודות בשטח - לא נראה שייפתח בעתיד הקרוב.. ☹️) אנחנו עולים אל הגבעה בעזרת חשמלית 22 עד תחנת Malovanka ומשם ממשיכים עם קו אוטובוס 143 עד תחנת Koleje Strahov, הממוקמת מערבית לחלקו העליון של הפארק. מכאן, בשאיפה - רק יורדים.
הליכה קצרה ואנחנו נכנסים אל הפארק המקסים. מטיילים בין השבילים, כשסביבנו 50 גוונים של ירוק. מזג האוויר גם היום ישראלי לחלוטין, חמים על גבול חם, וסוף סוף נמצא שימוש למכנסיים הקצרים שלקחנו. מגיעים עד מגדל פטרין, וכמובן מוותרים על העלייה לראשו. Been there, done that..
לאחר מנוחה קצרה ליד המגדל אנחנו ממשיכים ויורדים לכיוון מנזר סטרהוב (Strahovský klášter) ואל התצפית המפורסמת שמתחתיו, שעליה באמת אי אפשר לוותר, גם בפעם המי יודע כמה. החום רק הולך ומתגבר, ואנחנו נכנסים מותשים לחלוטין לסניף של סטארבקס ליד הטירה, להפסקה של קפה קר.
התכנון להמשך הוא לבקר בגנים שמתחת לטירה. הגנים שמתחת לטירה הם ארבעה גנים מתקופת הבארוק (Ledeburská zahrada, Pálffyovská zahrada, Kolowratská zahrada, Fürstenberská zahrada) המחוברים בינהם, וכרטיס הכניסה כולל את כולם. ההיגיון הבריא אומר שאם הגנים נמצאים מתחת לטירה - ניתן לרדת אליהם מהטירה. גם לפי המפה נראה שאפשר לרדת אל הגנים מלמעלה, דרך הגנים הדרומיים של הטירה (Jižní zahrady Pražského hradu). פייר אינאף.
אבל האדם מתכנן תוכניות - ואלוהים צוחק לו בפרצוף. כאשר אנחנו מגיעים לגנים הדרומיים, מסתבר שהם סגורים בשל תערוכה כלשהי, ולא ניתן כלל להיכנס אליהם. בלית ברירה אנחנו יורדים למטה, ומגיעים אל הכניסה התחתונה, שנמצאת ברחוב וולדשטיין (Valdštejnská), ממש בצידו המערבי של בניין הפרלמנט הצ'כי (Senát Parlamentu České republiky). לאחר בדיקה בקופת הכרטיסים מתברר לנו שהכניסה לגנים היא בכל מקרה אך ורק מצידם התחתון. לצ'כים הפתרונים.
הגנים עצמם - יפים מאוד. על אף כמות בלתי נסבלת של מדרגות, מדובר באמת בעוד פנינה שממש לא כדאי לפספס. למרות השילוב הקטלני של עייפות משבועיים אינטנסיביים של טיול וחום ישראלי אנחנו לא מוותרים ונותנים למקום את הכבוד הראוי. כאמור, מדובר בשילוב של 4 גנים שונים, וכדאי לשים לב שלא פוסחים על אף אחד מהם, כי כולם נפלאים.
הזמן מתחיל לדחוק, ואנחנו רוצים להספיק לארוחת פרידה מהעיר, לפני הנסיעה לשדה התעופה. לוקחים חשמלית לכיוון העיר העתיקה, והולכים למסעדת ברזילרו (Brasileiro U Zelené žáby) הזכורה לטוב (מאוד) מהביקור הקודם שלנו בפראג. מה שאנחנו לא לוקחים בחשבון זה שמדובר ביום שישי, והמסעדה מלאה עד אפס מקום (כן, אלין אמרה שהיינו צריכים להזמין מראש..). אבל לא אלמן ישראל. שולפים במהרה מסעדה אלטרנטיבית שהומלצה בחום ע"י מיקה - או ספירקו (U Špirků). מדובר במסעדה עם עיצוב עתיק, עד רמת שעון מטוטלת ענק על אחד הקירות, המגישה מנות צ'כיות מסורתיות. השירות במקום מעט איטי ולא מזמין, אבל האוכל בהחלט טעים, ואנחנו יוצאים שבעים ומרוצים.
מכאן חוזרים למלון, לוקחים את המזוודות משמירת החפצים, עולים שוב על קו AE מתחנת הרכבת הסמוכה ונוסעים לשדה התעופה. תם ונשלם.
פרולוג
גם הטיול הזה ייזכר בסופו של דבר כטיול מוצלח מאוד. לא שלא ידענו את זה עוד קודם, אבל עם כל האהבה לפראג - צ'כיה היא בהחלט לא רק פראג. הנופים אולי לא דרמטיים ועוצרי נשימה כמו באוסטריה, שוויץ או צפון איטליה, אבל הטבע עדיין יפה מאוד, ומובן שמה שראינו הוא רק קמצוץ קטן מכל מה שיש לצ'כיה להציע. גם אזור סקסוניה השוויצרית בהחלט הפתיע לטובה, ובדיעבד היה מקום להקדיש יותר זמן לאזור. ההיילייטס של הטיול היו מסלול "החורים השוודים", טירת חלובוקה וצ'סקי קרומלוב.
מבחינת האווירה הכללית והיחס אלינו כישראלים - לא נתקלנו בשום דבר יוצא דופן, ובפרט לא בעויינות, לא בגרמניה ולא בצ'כיה, ובימים אלה גם זה לא מובן מאליו.
בקיצור, צ'כיה - נעמת לנו מאוד. אנחנו עוד נשוב..
