בערך שבועיים לפני הנסיעה נחתה בי ההכרה, מה לעזאזל עשיתי?!?! מה חשבתי לעצמי?!?! איך אנחנו נעבור את זה? פתאום מה שנראה כמו רעיון הגיוני לפני חצי שנה, טיסה טרנסאטלנטית עם שתי פעוטות בני שנתיים פחות שבוע (כדי לחסוך את מחיר כרטיס הטיסה) התחיל לקבל תמונה של סיוט אמתי, ארבעה אנשים על שלושה מושבים, במשך 12 שעות בקופסת פח מעופפת . הנחמה היחדה הייתה שעם כל הקושי שיהיה אחרי 12שעות המטוס נוחת ביעד ואפשר להגשים את מטרה שלשמה נסענו, ביקור משפחה, טיול ובעיקר חופש..
בדיעבד השד לא היה נורא כל כך. הטיסות עברו בשלום, הילדים התנהגו יפה ואפילו הצלחנו לישון בחלק
מהזמן. הצרה הכי גדלה הייתה עם חברת התעופה וגם על זה התגברנו. ועכשיו תורי לשתף כדי שגם אתם תדעו איך אפשר לשרוד טיסה טרנסאטלנטית עם שתי פעוטות.., .
הכנות מראש:
1. שלב הזמנת הטיסה-
כמובן שעדיף לטוס בטיסת לילה במחלקה ראשונה עם כסא לכל נפש אבל לרובנו יש אילוצים שונים שנובעים ממחיר הטיסה, ימי עבודה וכו וצריך לזכור שבסוף כל המטוסים מגיעים ליעדם, גם אם תמצא את עצמכם במחלקת תיירים עמוסה עם פעוט צווחן שיושב על ברכיכם משך טיסה שלמה.
כדאי לנסות להזמין את הכרטיסים כמה שיותר זמן מראש גם כי המחירים יותר זולים וגם כי יש יותר אופציות בבחירת המושבים.
כדאי לברר מראש מול חברת התעופה מה הגיל/ משקל מקסימאלי שבו ניתן לקבל עריסה, אם אתם עומדים בקריטריונים תתעקשו לקבל.
כדאי לפני שבוחרים חברת תעופה לברר מה המגבלות שלהם מבינת משקל וציוד נלווה, לרוב כרטיס תינוק על הידיים (מתחת לגיל שנתיים) מאפשר תוספת מטען של כסא לאוטו, עגלה ומזוודה של עד10 ק”ג.
על ילד שמשלמים עבורו מחר מלא טכנית אפשר רק לשלוח מזוודה אחת ששוקת עד 23ק”ג. אבל אנחנו שלחנו גם כסא לתינוק ולא חייבו אותנו.
לפעמים התוספת על המשקל העודף כבר מכסה את ההפרש במחיר כרטיס הטיסה.
לגבי הטיסה עצמה כמובן שעדיף טיסת לילה וטיסה ישירה, כאשר מדובר בטיסה ארכה ברור שחלקה יתבצע בלילה וחלקה יתבצע ביום ובמצב כזה אופטימלי לטוס סביב שעת ההשכבה הרגילה ואפילו שעה- שעתיים לפני. כה הילדים נכנסים למטוס ערים לחלוטין, משחקים קצת, מתלהבים מכל הכפתורים של המסך האישי והכסא שנשען אחורה, אוכלים את הארוחה שמוגשת , הולכים לשירותים ואז נרדמים (בתקווה) כמעט עד הנחיתה. אנחנו עלינו על טיסה בשתיים עשרה וחצי בלילה, עם ילדים שנרדמו שנת ישרים בעגלה, התעוררו כשהוצאנו אותם מהעגלה הנעימה שלהם ומצאו את עצמם פתאום באמצע הלילה במקום סגור עם המון פרצופים לא מוכרים, זה היה מבהיל ולא נעים, ולקח להם כמה דקות להירגע ולהתאפס. אבל אפילו זה לא היה נורא ואחרי כמה דקות זה היה כאילו .כלום לא קרה
כמובן שעדיפה טיסה ישירה, אבל בהינתן שחייבים קונקשן אז עדיף דווקא מעבר טיפה ארוך יותר, לא תמיד פשוט להתנייד עם פעוטות, ולחצות טרמינלים במהירות שיא עם ילדים קטנים זה פשוט לא ריאלי, מה עוד שטיסות מתעכבות ואז לפעמים משך זמן שהיה קצר אך אפשרי למעבר בין שתי טיסות הופך להיות מרוץ נגד השעון.
צריך לקחת בחשבון שבנוסף לכל הזמנים שבד”כ לוקחים כדי לעבור מטיסה לטיסה צריך להוסיף את הזמן שלוקח להוציא את העגלה מהתא מטען ואת העובדה שאת כל המעברים צריך לבצע במעליות, שמשום מה מאוד איטיות בשדות תעופה. וכמובן את העובדה שחוק מרפי אומר שתמיד לילד יהיה קקי בדיוק בזמן הכי פחות מתאים (ואנחנו עוד נחזור לזה).
את הזמן המיותר כשמחכים לטיסה בטרמינל אפשר לנצל להוצאת אנרגיה, התרוצצויות וריצות שייעפו את הילדים וככה הם ירדמו מהר יותר בטיסה, בהרבה שדות תעופה יש חדר או אזור ייעודי לילדים עם משחקים וצעצועים, אבל גם לטפס על כסאות בגייט ולהסתכל על מטוסי ממריאים מעביר את הזמן יופי.
כדאי להשקיע מחשבה גם בבחירת המקומות בטיסה, כמובן שאם אתם עומדים בקריטריונים לעריסה אז להתעקש על המקומות שבהם ניתן לחבר את העריסה. אבל גם אם לא יש מקומות טובים יותר וטובים פחות במטוס, ולפני שבוחרים כדאי לברר את דגם המטוס והלסתכל באתרי אינטרנט שונים כדי למצוא את המושב עם המעט יותר מקום לרגליים והנקודות הטענה לחשמל. )כי הטבלאט הוא ידידיכם הטוב ביותר וזה יהיה מאוד עצוב אם תיגמר לו הסוללה)
אתר טוב למטרה זו הוא
. . .עוד דבר שכדאי לקחת בחשבון, וזה רלוונטי בעיקר אם טסים בתקופה שקטה שבה יש סיכוי שהמטוס לא יהיה מלא, זה שאנשים לא כל כך אוהבים לשבת ליד תינוקות/ פעוטות (לא משהו אישי) ככה שאם למשל כמונו אתם ארבעה אנשים על שלוש כסאות שיושבים במקרה בשורה של 4 כסאות ולידכם יושבת בחורה צעירה מסכנה, בהנחה שיש מקום ריק במטוס, הדיילת תמהר להציע לגברת הנחמד מקום אחר ולכם יתפנה מושב נוסף, כמובן שאי אפשר לבנות על זה והסיכוי שזה יקרה הוא באמת בתקופות שאינן עמוסות. בטיסה אל הארץ או מהארץ כנראה שלא תהיו היחידים עם תינוקות ככה שזה גם מקטין את הסיכוי. ,
אז כמה חודשים מראש מזמינים כרטיס ואז מתפנים לתכנן את הטיול עצמו
בפוסט הבא אני אפרט על הטיול המקסים שלנו לבוסטון וניו המפשיר בסתיו 2013
אבל בינתיים כמה טיפים כללים,
צריך לקחת בחשבון שטיול עם ילדים מאוד שונה מטיול של מבוגרים, ונכון שלא כל הטיול סובב סביבם, אבל להם יש צרכים מאוד מסוימים וקשה להם להתפשר עליהם, אפשר לגרור תינוק בן שנתיים למוזיאון לאומנות יפה, ויכול להיות שזה אפילו יעניין אותו לאיזה חצי שעה, אבל אח”כ הוא ירצה לרוץ המון ולגעת בכל המוצגים שאסור ובסופו של דבר גם אתם וגם הוא לא תהינו כל-כך…
אלו דברים שעזרו בתכנון שלנו
- לא צריך להספיק הכל, וגם לא בטוח מה נספיק, הכנתי רשימה ארוכה של דברים מעניינים, לחלקם הגענו* חלקם ישארו לפעם הבאה, אי אפשר להספיק הכל, ואי אפשר גם יותר מדי לתכנן מראש, כדאי שיהיו הרבה אופציות ואת ההחלטה הסופית לקבל במקום בהתאם לתנאי מזג האויר והתנאים של הילדים ושלכם
*, , ילדים קטנים צריכים להוציא הרבה אנרגיות, אפשר להסתובב איתם יום שלם קשורים בעגלה או ישובים בכסא בזמן נסיעה אבל לא נראה לי שהם יהיו מרוצים מזה במיוחד. אם יש יום של נסיעות אז כדאי להשתדל לכוון אותם לשעות השינה שלהם, ולספק מספיק זמן להתרוצצויות ולהוצאת אנרגיה. בכלל פארקים ואתרי טבע עדיפים על מוזיאונים וחנויות, ומוזיאונים עם אזורים מיודעים לילדים עם אפשרות להתנסות חוויתית בהחלט עדיפים על מוזיאונים “רגילים”
- כדאי לקחת הרבה זמן אקסטרה, גם אם כזוג צעיר הייתם מספיקים 8 מדינות ב10 ימים,, צריך לקחת בחשבון שעם ילדים הכל לוקח יותר זמן, בנסיעות ארוכות צריך יותר עצירות, בימי טיול צריך יותר זמן לכל אטרקציה ואי אפשר לדחוס יותר מדי ליום אחד, אפילו הזמן שלוקח להתארגן בבוקר או לאכול במסעדה פשוט לוקח הרבה יותר וצריך לקחת את זה בחשבון.
יש גישות שונות לטיול, יש כאלו שאוהבים לקפוץ ממקום למקום להרביץ הרבה נסיעות ולראות הרבה מקומות בזמן קצר, בכל זאת לא כל יום חוצים את האוקינוס בטיסה ומי יודע מתי תהיה הפעם הבאה שנגיע. אני מעדיפה לבלות יותר זמן במקום נתון, לישון כמה לילות באותו מלון, הרי גם ככה לוקח להם זמן להתרגל למיטה ולסביבה חדשה וגם ככה כל עניין האריזה והפריקה נהיה טריקי כשיש הרבה ציוד וילדים מתרוצצים.
הטיסה עצמה
אז מה לוקחים- יש הרבה רשימות שמסתובבות באינטרנט והרבה המלצות (נראה לי שקראתי כל חומר שניתן למצוא בעברית/ באנגלית לגבי טיסה עם פעוטות- כבר תיארתי את ההיסטריה שלי, לא?)
יש גישה שאומרת לקחת הרבה דברים קטנים בשביל להתעסק עם, גם ככה הם מאבדים עניין תוך כמה דקות.
והגישה השניה אומרת לא לקחת הרבה דברים קטנים בשבילם להתעסק עם כי גם ככה הם מאבדים עניין תוך כמה דקות.
מבחינת העיסוק והעניין מה שהכי עזר לנו היו טאבלטים, לקחנו שניים עם אוזניות לכל ילד, בדיעבד יכולנו להסתפק באחד בלי אוזניות (גם ככה בעיקר הסתכלו בתמונות ולא הקשיבו למלל), הורדנו מיוטיוב, בעזרת אפליקציות ייעודיות כמו למשל VIDEOTUBE שעות על גבי שעות של שירים מהופ, תוכניות טלויזיה וסרטים, ביום יום הם לא נחשפים כמעט לטלויזיה אז זו הייתה אטרקציה אמיתית. בטיסה היו מסכים אישיים עם תוכנית מאוד מגוונת לילדים וגם זה העסיק אותם יפה.
עוד דברים שלקחנו היו כמה ספרים אהובים, חוברות צביעה עם צבעים ומדבקות, דובים אהובים ועוד שטויות מבחינת ההפעלות שאפילו לא יצאו מהתיק. בטיסה חזרה העברנו איזה שעה בלהסתכל על התמונות מהטיול.
צריך לקחת בחשבון שבהמראה ובנחיתה אסור להשתמש באמצעים אלקטרוניים, ולכן כדאי שיהיה לכם גיבוי.
עוד דברים שכדאי לקחת- הרבה בגדים להחלפה, גם לכם וגם לילדים, יש אפשרות סבירה שיקיאו עליכם, וזה לא נעים להעביר טיסה שלמה עם בגדים מטונפים.
כדאי לקחת הרבה חיתולים ומגבונים ומכל החפצים המתכלים לקחת אפילו50 אחוז יותר ממה שאתם באמת צריכים תמיד יכולים להיות עיכובים לא נעים להתקע בלי חיתולים באמצע טיסה.
מבחינת אוכל כדאי להזמין מראש ארוחת ילדים בטיסה אבל כדאי כמובן להצטייד במעט כריכים וחטיפים מהבית. אם הילדים עדיין שותים תמ"ל צריך לקחת בחשבון שלא תמיד אפשר להשיג בדיוק את אותו תמ"ל בחו"ל אפילו אם מדובר במותג בינלאומי. אצלנו היו רגילים למטרנה ופשוט לא הסכימו לשתות את החומר המקומי. כיוון שהם היו בני כמעט שנתיים היו ימים שויתרנו והיו ימים שהחלפנו לחלב רגיל. אם הילדים עדיין שותים תמ"ל אני ממליצה לקחת חבילה אחת שתהיה לפחות לטיסה ולימים הראשונים שבהם בגלל הגט לאג הארוחות פחות מסודרות.
חוץ מזה חשוב לקחת את כל החפצי ביטחון- הדובי האהוב, החיתול שהם לא נפרדים ממנו וכמובן מוצצים והרבה כי הם תמיד הולכים לאיבוד ותמיד ברגע האסטרטגי וחשוב למקם אותם במקומות שונים וזמינים.
הדבר הכי חשוב שצריך לזכור לגבי הטיסה זה שהיא בסוף נגמרת ושיש גבול למה שאנחנו יכולים לעשות: אפשר להתארגן מראש עם אלף הפעלות, חטיפים ובובות אבל יכול להיות שהילדים פשוט יאבדו את זה ולנו לא יהיה מה לעשות בקשר לזה. אז נכון שיש כל מיני נשמות טובות שיצעקו מהשורה מאחורה- תתני לה מוצץ (כן גברת כאילו לא הייתי חושבת על זה בעצמי, אבל הילדה מתחרפנת כי הטיסה יצאה בעיכוב של 8 שעות, פיספסנו את הקונקשן והיינו צריכים לבלות עוד ארבע שעות פלוס עוד איזה שעה עיכוב במטוס עצמו בטרמינל ברומא והדבר היחיד שהצליח להרגיע אותה היה לראות את עצמה באיפון שעכשיו הכריחו אותנו לכבות כי סוף סוף ממריאים ). אני לא אומרת שצריך לצפצף על התחושות של הנוסעים האחרים אבל צריך לפעמים פשוט למחוק את הקולות החיצוניים ותחושת הלא נעים כי לפעמים עם כל הרצון הטוב הילדים שלנו הם יישות עצמאית עם רצון משלהם והם לא משתתקים על פי פקודה.
