יום חמישי – עמק רוזנלאוי
אחרי שני ימים קיציים ומדהימים שני החזאים שלנו שוב חלוקים.
הפסימי: יהיה גשם. קר. אפור.
האופטימי: יתכנו טיפטופים בבוקר, אח"כ מעונן ויבש...
אנחנו מציצים מהחלון ורואים גשם וערפל. מחליטים לנסוע לארה-שלוכט (***1/2) -
הנסיעה לאיזור מאירנגן פשוט מקסימה! אנחנו מקללים את השוויצרים על מזלם הטוב בכל הקללות שאנחנו מכירים ובמגוון שפות.
המסלול נחמד. המפלצת שלנו שעטה את כולו ברגל תוך שהיא פורצת בצרחות שימחה כל פעם שמערה נקרית בדרכה! היה לנו מאד קשה להוציא אותו מהמערות האלו במהלך המסלול. עשינו את כל המסלול הלוך ושוב בלי טיולון כשאת רוב הדרך הוא הלך.
בתחילת המסלול - שוב - פינת משחקים קטנה למפלצת. כל הכבוד לשוויצרים כבר אמרתי?...
אנחנו מטפסים עם הכביש לקניון רוזנלאוי. באיזשהו מקום לאורך הכביש יש נקודת תשלום. אין מחסום. אין בוטקה. אין שוטר שוויצרי חמור סבר. רק שלט מנומס שמודיע שצריך לשלם. אני עוצר ומשלם מתוך ודאות ברורה שאיפשהו, מתישהו, מישהו יבדוק אותי. זה לא קרה עד עצם היום הזה.
קניון רוזנלאוי (*****) הוא קניון גועש ורוגש, פראי ומרהיב ביופיו!!! בעיננו אחד מהשיאים של הטיול ומרשים הרבה יותר מארה-שלוכט. הנוף מסביב, עוצמת המפלים, פשוט עוצר נשימה.
המסלול לא נגיש - המפלצת עשתה את רובו ברגל, ובחלקים עם מדרגות תלולות מידי, על הכתפיים שלי.
מסלול מדהים ומומלץ בחום רב מאד!!!
בסיום המסלול אנחנו מגלים שהתחזיות האופטימיות אכן צדקו. גשם כבר אין, ואפילו קצת התבהר.
אנחנו מחליטים להשאיר את הרכב בקניון רוזנלאוי (חנייה גדולה ומסודרת, בחינם לשם שינוי, של מלון רונזלאוי הצמוד) ולעשות מסלול נוסף.
אנחנו לוקחים אוטובוס ל-grosse sheidegg - ומשם ירידה חזרה דרך schwartzalp חזרה לרוזנלאי. (****1/2( למעשה מדובר בשני אוטובוסים בכביש שהתנועה בו אסורה לרכבים ציבוריים אלא לאוטובוסי דואר בלבד.
אל אף חד-הגוניות של התיאורים שלי אני נאלץ (שוב) להשתמש בביטוי 'מדהים' ו-'עוצר נשימה'
התצפית מגרוס שיידג בלתי נתפסת: כל עמק רוזנלאי מצד אחד וגרינדלוולד פרוסה למטה מהצד השני. למטה בפסגה די מעונן, חלק מהפסגות המושלגות מסביב מכוסות אבל זה לא פוגע בקסם של המקום.
המסלול הומלץ לנו על ידי לשכת התיירות המקומית ולא קראתי עליו באתרים ישראליים וחבל - הוא שונה מאד מהמסלולים המוכרים (פירסט, מנליכן וכו') דרמטי הרבה יותר פראי מאד.
המסלול חזרה הוא בעצם על הכביש - התנועה דלילה מאד (אוטובוסים בלבד) - אפשר, מי שבלי עגלה, גם לעשות מסלול מקביל 'דרך השטח'...
הוא לוקח לנו כשעתיים וחצי -
בדיעבד לא ברור לי איך הספקנו ביום הזה כל-כך הרבה אבל עוד יום עוצר נשימה הסתיים.
היום השישי – כמי ימי שמש יכול הבנאדם לסבול?...
בבוקר שני החזאים שוב מעט חלוקים בדיעותיהם:
האופטימי: יום סבבה.
הפסימי: מהצהריים גשם.
תוך כדי התארגנות הבוקר הזריזה שלנו (הצלחנו להקפיד על יציאה בסביבות 9 בבוקר בכל הימים השמשיים שהיו לנו) - אני שומע רטינה ראשונה מהצד הנשי בסגנון: 'מתי נראה לך שנעשה איזשהי אתנחתא מההרים ונסע קצת לאיזו עיר?... נתלבש יפה... נעשה קצת שופינג, נאכל במקדולנדס...'
אני: 'לפי התחזיות יש רצף של ימים גשומים החל ממחר... נראה לי שנוכל לדגום את כל ערי שווייץ...'
היא: 'כן, שמענו...'
אנחנו שוב לכיוון לאוטרברונן - המסלול שעשינו:
רכבת מלאוטרברונן לונגן - כפר הררי ללא מכוניות
רכבל מונגן למנליכן -
מסלול הליכה ממנליכן לקליינה שיידג (*****)
המשך הליכה מקליינה שיידג לוונגנאלפ
רכבת בנוף מהמם מוונגנאלפ לוונגן, ארוחת צהריים בוונגן ורכבת חזרה ללאוטרברונן
ביקור במפלי טרומפלבך הסמוכים
שחיית לפנות ערב באייסלוולד
אנחנו על קרון הרכבת בוונגן בדרך חזרה למטה ללאוטרברונן
היא: כמה זמן יש לנו עד שהרכבת יוצאת?
אני: בדיוק 5 וחצי דקות
היא: אז אני ארד עם איתו לשירותים לפדר את אפי (שם קוד שפיתחנו בטיול)
אני: תספיקי?
היא: ברור...
ובכן - על אף רמת הדיוק המטורפת של מערכת הרכבות השוויצרית מעשה שהיה כך היה:
דקה וחצי אחרי שאדיס, מלווה במפלצת, חבילת מגבונים וחיתול נקי נעלמת לה, ו3 דקות לפני המועד הרישמי - ננעלות דלתות הרכבת ואנחנו מתחילים בתנועה למטה.
אני דופק על הדלתות, צועק, בועט שוב בדלתות. מקלל, מניף ידיים באויר. לשוא. הרכבת בדרך למטה.
אני מוציא את הסלולרי ומתקשר לאדיס - מתעלם בחינניות מהעובדה שאין לי שום חבילת שיחות לחו"ל. הטלפון מצלצל ו... הנה השיר האהוב על אדיס I'M ASINGLE LADY של ביונסה מתנגן לו בעליזות מהתיק של אדיס שנשאר בטיולון איתי ברכבת...
זוג אמריקאים בקרון מסבירים לי שבגלל עומס הנוסעים בוונגן השוויצרים הוציאו עוד רכבת - 3 דקות לפני הזמן, ובשעה המדוייקת הם יוציאו את הרכבת.
you got twenty minutes to find yourself a good exuse or a good lawyer
זוג האמריקאים משעשעים את עצמם...
אדיס למעלה בוונגן עם תינוק. בלי תיק, בלי ארנק, בלי סלולרי ובלי כרטיסים לרכבת - אני תוהה האם היא אכן תעלה על הרכבת שיוצאת עוד 3 דקות...
אני מגיע ללאוטרברונן - מחכה 3 דקות - הדלת נפתחת. בלי בני ואישתי...
אני ניגש לתחנת הרכבת ומספר לפקידה את הסיפור ההזוי ביותר שהיא שמעה מאז שהתחילה לעבוד שם...
'אם תוכלי להתקשר למישהו שעובד שם למעלה בוונגן - מאד קל לזהות אותם, הם די חריגים בנוף - אישה כהה וכעוסה עם תינוק מולטי ומתולתל... אני בטוח שאין עוד כאלו...'
הפקידה מתקשרת לתחנת הרכבת בוונגן. רצף מילים מהיר בגרמנית . צחוק רועם משני צידי האפרכסת...
'הכל בסדר.. העובד שלנו שם זיהה את אישתך ומעלה אותה על הרכבת הבאה למטה. הוא מוסר שהבן שלך חמוד ושאישתך נראת שלווה ורגועה, הכל בסדר, בעוד 18 דקות תתאחדו...
בזמן ההמתנה למשפחתי אני שומע ברקע 'אקסיוז מי' עם מבטא מוכר. שתי בחורות ישראליות שואלות את התייר הבריטי ליידי איך מגיעים 'להר הזה הגבוה עם השלג...'
'ליונגנפראו?' אני שואל אותן בעברית 'כנראה שכבר אי אפשר. השעה 15:00 הייתן צריכות לבוא בבוקר...'
לבנות אין מושג איפה הן. אין להן מושג שהן בלאטורברונן, ולאן מטיילים מכאן. ישבתי איתן כמה דקות והעברתי את ההמתנה. מדהים איך שנבירה של כמה שבועות באתרי אינטרנט יכולה להפוך מוסיקאי כושל למדריך טיולים לעשר דקות...
אישתי ובני יוצאים מהרכבת. אנחנו מתנפלים אחד על השני בחיבוקים כאילו הרגע חזרתי ממלחמת קוראה-יפן...
ואנחנו בדרך למפלי טרומפלבך. הדרך מקסימה אבל אנחנו כבר מכירים אותה - עשינו אותה רגלית בסיום יום לאוטרברונן הקודם שלנו.
בקופה בכניסה למפלים הקופאית שואלת 'בן כמה הפעוט...'
ואני, לתדהמת אדיס, משקר בלי למצמץ ועונה 'בן שנתיים וחודש....'
כאן המקום שוב להודות ל-DINZ - שיידעה אותי שהכניסה עם פעוטות מגיל שנתיים בלבד.
ביציאה ראינו אמא אמריקאית שנשארה בחוץ כי אמרה אמת - שהתינוק שלה בן שנה וחצי.
מפלי טרומפלבך (***) - אולי זה היום הגדוש ועמוס הנופים המדהימים שעברנו, אולי זה הסרבול שלטפס במפלים עם פעוט על הידיים, אולי זה מפלי רוזנלאוי מאתמול שאחריהם כל דבר נראה לנו פחות, אולי בגלל שלמרות העוצמה המרשימה של הטבע בסופו של דבר המסלול תיירותי, עמוס וסינתתי מעט - לא ממש התרגשנו...
אדיס לכל אורך המסלול עוד כעסה על העניין עם הגיל ששיקרתי. טענה שאני הורה לא אחראי, וכנראה שיש סיבה טובה שהם לא מרשים לפעוטות בגיל שנה ו7 חודשים להכנס. אני מבחינתי האשמתי את DINZ...
רק כשיצאנו מהשמורה והבנו שככל הנראה שמיעתו של בנינו לא נפגעה באופן בלתי הפיך מרחש המפלים היא קצת נרגעה.
התובנות שלנו מהיום:
*העליה ברכבל מונגן למנליכן בקיץ קצרה ובלתי נעימה בעליל. זה רכבל גדול ועמוס מאד מאד מאד. ממש לא כיף עם פעוט קצר רוח על הידיים
* ההליכה בכיוון שעשינו היא לרוב בירידה מתונה - מסלול קליל ונגיש - התזמונים השוויצרים קובעים שעה וחצי - שזה בערך מה שלקח לנו בהליכה לא מהירה ועם המון הפסקות צילום
* הנופים ברכבת מלאוטרברונן לוונגן ובעיקר בחזרה מוונגנאלפ לוונגן - מדהימים
* המשכנו רגלית מקליינה שיידג לוונגן אלפ בהחלטה ספונטנית - בעיקר כי המסלול הראשוני היה די קליל - מדובר בהליכה בנוף מהמם - מקביל פחות או יותר לרכבת - פשוט ויתרנו על נסיעה לאורך תחנה אחת של הרכבת והצטרפנו אליה בתחנה השניה. הליכה קלה, נגישה, בירידה סבירה שהוספה לנו עוד כ50 דקות הליכה...
* לכל אורך היום המדהים הזה אנחנו שוב נפעמים מהמחשבה השוויצרית על משפחות מטיילות. בכל מקום מגרש משחקים קטן, נדנדה, חבלים, מגלשה, קרוסלה בנוף מדהים...
עוד יום מדהים מסתיים בשחייה מענגת באגם בריאנץ. וממחר – מפנה דרמטי בעלילה.
יום שביעי – ברן
תחזית מזא להיום:
הפסימי: על הפנים. היום יתחיל גל חורפי שימשך 5 ימים!!! גשם רב. ערפל. קור
האופטימי: מסכים עם הפסימי באופן כללי רק מסייג שאולי החורף יתעכב ויגיע רק בצהריים
אדיס מבסוטית.
'היום נוסעים לעי-עיר היום נוסעים לעי-עיר' היא מפזמת להנאתה תוך כדי כרסום החביתה המושקעת שהכנתי לה לארוחת בוקר.
אני מציץ מהחלון. השמיים נראים בהירים.
בכניסה לרכב בעלת הבית מנפנפת לנו לשלום וצועקת 'you will have few hours of sun. use it'
אנחנו מתחילים לנסוע לכיוון ברן ובתסכול רב אני מביט בשמיים שמתבהרים לחלוטין ובשמש העליזה שמרצדת מעלינו. איזו בזבוז של שמש שוויצרית!!!
אני רוקם תוכנית: 'מה את אומרת על ביקור באושיננסי... אנחנו בכיוון... כולם אומרים שהגשם יגיע בצהריים... נבקר שם ומשם נמשיך לברן... לא חבל על השמש הזו?
אני מקבל בתגובה את ה-'גיל! לא! ' המוכר והלא אהוב.
ואז זה מגיע: וחוץ מזה אתמול השארת אותי בוונגן... אתה חייב לי פיצוי. היום עושים מה שאני מחליטה
מגיעים לברן. מחנים את הרכב בחניון מחוץ למרכז העיר שנקרא neufeld nord - משם יוצאים שאטלים בחינם למרכז העיר העתיקה.
אומר זאת בעדינות - ממש לא אהבנו את ברן (**1/2)
היינו בה ביום שימשי ויפה.
נכון - המרכז העתיק שלה יפה ארכיטקטונית אבל לא מצאנו בה שום קסם או משהו מיוחד מכל עיר אירופאית אחרת. סתם בניינים יפים. ובתי קפה. וחנויות. ועוד בתי קפה. ועוד חנויות. חסרת אוירה, חסרת שמחת חיים. חסרת יחודיות. סתם.
3 דברים לזכותה של ברן -
- אופציה סבירה ליום חורפי - המדרחובים שלה מקורים.
- בורגר קינג. איך שתבקש כבר על האש
- סמוך לבית העירייה יש מתחם מזרקות. לא היה גבול לאושרו של המפלצת הקטנה שלנו לפשוט את בגדיו ולהשתולל במזרקות ביחד עם הזאטוטים השוויצרים.
נכנסו לבורגר-קינג ביום קיץ שמשי וחמים עם שמיים בהירים.
יצאנו מבורגר קינג כששמיים אפורים, ערפל סמיך, וגשם זלעפות יורד.
הגשם הזה לא הפסיק למשך ה-4 וחצי ימים הבאים
2 משוגעים. פשוט חוסר אחריות להסתובב עם תינוק במז'א כזה....'
אמא ישראלי: 'אני לא מאמינה. תראה את שני המשוגעים האלו עם התינוק...'
אבא ישראלי: 'בטח צרפתים. פשוט עם מטורלל...'
אמא ישראלי: 'פסיכים. מי לוקח תינוק למסלול כזה ביום כזה...'
אני (בעברית - לאבא ואמא ישראלי): 'בוקר טוב. אנחנו בכיוון הנכון?...'
אמא ישראלי: ???????&&&&&&********
אבא ישראלי: 'אה... מה... אתה מדבר עיברית?...
אני: 'כן קצת, כשצריך...'
ילד ישראלי: 'יו אמא איזה פדיחה עשית, את קולטת שהם שמעו כל מה שאמרת עליהם
אמא ישראלי: 'ששששש.... מה כבר אמרתי?... לא אמרתי כלום והם גם לא שמעו
אבא ישראלי: 'כן כן אתם בכיוון הנכון. השביל הזה נגיש לעגלה. השביל העוקף עם מדרגות'
אני: 'תודה. יום מקסים שיהיה לכם...'
אדיס: 'ורק שתדעי שהוא לובש שתי שבכות פוטר ומעיל והטיולון ממוגן נגד מים'
היום השמיני – או: איך מבלים 4 ימי מבול בלתי פוסק עם פעוט?...
קמים בבוקר. כמובטח - מז"א קטסטרופלי.
בחוץ קור של יום חורפי בינואר בישראל.
מכיוון ששני החזאים שלנו מסכימים שזה המצב בימים הקרובים אני שואל את בעלת הבית באיזה אתר היא מתעדכנת במז'א - אולי היא תמצא לי אתר שיבטיח לי את שובו של הקיץ...
מסתבר שהשוויצרים מתעדכנים באתר של השירות המטאורולוגי השוויצרי - להלן 'הריאלי' - הוא לא מתיימר לתת תחזית למעבר ליומיים הקרובים אבל השתמשנו בו עד סוף הטיול והוא היה מדוייק מאד.
אדיס: 'אז מה תכננת לנו ליום גשם?...'
אני: 'את ברן...'
שתיקה...
טוב. יש גם מעט יתרונות. לא הרבה, ליום כזה.
קמים מאוחר. אוכלים ארוחת בוקר בנחת. חוזרים להתכרבל בשמיכות, לוקחים הכל באיזי, לא ממהרים...
בעלת הבית דופקת על הדלת. היא ממליצה לנו על 'יונגנפראו פארק' באינטרלאקן הסמוכה - מתחם מקורה שאמור לספק תעסוקה ליום שלם.
לוקחים את ההמלצה ונוסעים לשם.
מדובר במין אופציה שוויצרית לבילוי מקורה לכל המשפחה ליום חורף.
במתחם יש מעין אולמות קולנוע שבהם מוקרנים סרטי תלת מימד שונים ומשונים - החל מסרטי טבע מרהיבים על נופי שוויץ דרך סרטים על דינוזאורים ועל תקופת האבן. נחמד ושונה.
יש מתחם לילדים/נערים - כולל כל מיני משחקי וידאו שונים ומשונים, סימולטורים של מכוניות מרוץ, וחלליות, פינג פונג, כדורגל שולחני וכו', ומתחם ג'ימבורי ענק הכולל גם מסלול אבובים קטן. כמובן קפטיריות ומסעדות.
התענוג הזה ממש ממש לא זול - 40 פרנק כניסה למבוגר - הפעוט בחינם. יש אפשרות להכנס בעלות של 10 פרנק למבוגר למתחם הג'ימבורי בלבד - בדיעבד זה מה שהיינו צריכים לעשות כי את כל השאר כמעט ולא ניצלנו.
בנוסף - צריך לשלם על חנייה (למה באמת ש-80 פרנק יכסו גם חנייה, אם אפשר לגבות עליה עוד 5 פרנק נוספים ?).. וכמובן שמי שרוצה להשתעשע בכל משחקי הוידאו/הסימולטורים/הפינג פונג והכדורגל צריך לרכוש לשם כך ז'יטונים במחיר כלל לא סימלי.
יש סה"כ 8 סרטים שרצים במהלך כל היום - כל סרט 3 הקרנות שונות. ראינו בתחילת היום 2 סרטים כשהמפלצת נמנמה. אני הצלחתי לראות עוד אחד לבד.
סה"כ היום הזה, כולל ארוחה קלה וקפה - לא כולל ז'יטונים בכלל - עלה 130 פרנק! ליום ג'ימבורי!!!
יש הנחה קטנה לגרים באיזור אינטרלאקן - מיותר לציין שכרטיס האורח שלנו נשאר במגירה בדירה...
טוב - אני חייב להודות שלא בדיוק על יום כזה פנטזתי בתכנוני המוקדמים...
מצד שני - המפלצת הקטנה די חגגה שם, השתוללה, קפצה, התגלשה, צרחה מאושר... אם לא אנחנו אז לפחות היא נהנתה...
ועוד יתרון של המקום: הקירות בחלק גדול מהמתחם שקופים - כך שאפשר היה לראות את המבול המשתולל בחוץ בלי הפסקה ולפחות להתנחם בזה שממילא אין הרבה מה לעשות בחוץ ביום שכזה...
חוזרים לדירה עייפים (כולנו) ומרוצים (המפלצת. טוב נו וגם קצת אמא שלו...)
התחזית למחר - בכל האתרים - אותו הדבר
היום התשיעי – לוצרן. בגשם. ודוקא אהבנו.
בבוקר אנחנו מגלים שגם הפעם התחזיות צודקות. קר. גשום. ערפל.
אנחנו ממש מבואסים מהעניין. לעומת זאת, המשפחה המורחבת שרוטנת בווטצאפ על החום והלחות הבלתי נסבלים של הארץ חושבים שאנחנו חצופים.
שוויץ מקסימה גם ביום חורפי - ובטיול זוגי סביר להניח שהיינו נהנים הרבה יותר מימים כאלו - בטיול עם פעוט המצב שונה:
למרות שהוא היה ממוגן מכף רגל ועד ראש בבגדים חמים ובכיסוי ניילון אטום גשם לטיולון, זה לא באמת כיף לו לשבת כל היום בתוך טיולון ולצאת לחלץ עצמות רק בחנויות/רשתות מזון/איזור מקורה שבדיוק צץ לו...
בכל אופן - אחרי שאתמול היה יום הפנטזיה של המפלצת, היום זהו היום של אדיס ואנחנו נוסעים ללוצרן...
הנהיגה מבאסת. עשינו חלק גדול ממנה כשהגענו משדה התעופה ביום הראשון. איזה הבדל. במעבר הרים ברונינג לא רואים כלום מרוב ערפל ובקושי מתקדמים במהירות של 20 קמ"ש. האגמים המקסימים שנצנצו בצבע תורקיז בלתי אפשריים ביום הראשון: לונגרן וסארננן נראים אפורים ועצובים.
גם אגם לוצרן ביום כזה נראה אפרורי ועגום. העיר לעומת זאת מקסימה (****) - אהבנו! עיר שמחה, כיפית, ומיוחדת!
ויתרנו על מוזיאון התחבורה שהיה בתכנון והעברנו כמה שעות בלשוטט - בגשם שוטף שפשוט לא הפסיק גם היום אפילו לדקה.
התחזית למחר, מסכימים הפסימי, האופטימי, והריאלי - דומה...
היום העשירי – ולשם שינוי – עוד יום של גשם ללא הפסקה
היתה זו אוסי שזרקה לי כחצי שנה לפני הטיול טיפ יקר מפז -
אחת הספינות שמשייטת באגם ברינץ היא ספינת קיטור ובה מרתף משחקים לפעוטות/ילדים...
אז הטיפ הזה היווה את ההשראה ליום הגשום הנוכחי...
בעזרת לו"ז ההפלגות על אגמי טון וברינץ שהודפס מבעוד מועד (מתברר שלשוא - הלוז היה גם הופיע במין פלייר קטן בדירה שלנו ומחולק בכל אחת מתחנות המעבורות השונות...)
תכננתי את 'יום האגמים'...
בדימיוני ראיתי את היום כדלקמן:
גיל ואדיס לוגמים כוס בירה על הספינה ובוהים בנוף המקסים של האגם בעוד המפלצת הקטנה משתוללת לה למטה במרתף עם הצעצועים... עוצרים בעיירות השונות, מסתובבים בהן קצת וממשיכים להפליג..
בבוקר אנחנו מנצלים רגיעה מסויימת בגשם (לא חלילה הפסקה - אלא טיפטוף טורדני במקום המבול של שלשום או הגשם המעצבן של אתמול) ומנצלים את הזמן לשוטט קצת באייסלטוולד עצמה. גם באפרוריות ובעננים המקום פשוט מהמם ביופיו.
אנחנו עולים על שייט לברינץ.
היום מתחיל בדיוק כמו בפנטזיה. המפלצת נרדמת בטיולון ואנחנו יושבים עם קפה ועוגה ונהנים מהמראה המרהיב של האגם.
בברינץ המפלצת מתעוררת לחיים. הוא מלא מרץ ורוצה לקרוע את העיירה. בו זמנית גם השמיים מתעוררים לחיים . המבול מתחדש. אנחנו עומדים בתחנת המעבורת ומחכים 20 דקות למעבורת הבאה שתחזיר אותנו לאייסלוולד.
זו המעבורת עם המרתף משחקים!
שיחוק גדול מאד מאד! רק שלמרבה הצער, פעוט בן שנה ו7 חייב להיות שם מלווה בהורה...
הפלגה מלאה על אגם טון - מאינטרלאקן עד טון - לוקחת קרוב לשעתיים. שזה אומר כמעט 4 שעות הלוך ושוב - ברור שזה יהיה גדול עלינו עם מפלצת חסרת מנוח ואנחנו מחליטים להתקדם עם הרכב עד העיירה spiez על אגם טון - בערך באמצע מסלול השייט ולהפליג משם עד העיר טון עצמה.
הכנתי מסלול הליכה קצר ונגיש מספיץ לעיירה השכנה פאולנסי - זה אמור להיות מסלול קליל ומקסים על האגם - בינתיים הגשם שוב מתחזק ולא מפסיק ואנחנו מוותרים על המסלול ועולים על הספינה - גם פה, תזמנו לספינת הקיטור של אגם תון עם מרתף המשחקים...
הבחורה שאחראית על מרתף המשחקים - סטודנטית שוויצרית מקסימה. אחותה חיה בירושלים נשואה לישראלי...
היא מתנדבת להשגיח על המפלצת שלנו בלעדנו ושולחת אותנו בלעדיו למעלה לבהות במראה המקסים של אגם טון מסביבנו.
יש לנו שעה ומשהו להעביר בתון עד השייט חזרה. זו כבר יותר עיר מאשר עיירה (****) - המרכז העתיק שלה מקסים! שוקק חיים, גם בגשם שוטף. מדרחובים קטנים שצמודים לנהר ולתעלות שחוצים את העיר! אהבנו מאד!!!
בשייט חזרה כבר לא היו משחקים... ורוב מרצנו הושקע בלהלחם במפלצת מלאת אנרגייה שהיתה מאד סקרנית לטפס למחלקה הראשונה, להכנס למטבח המסעדה או לרדת לחדר המכונות ולהתיידד עם הקפטן.
התובנות שלנו –
אופציית השייט היא אופצייה מצויינת לזוג ליום חורפי ואופציה סבירה עם פעוטות/ילדים מעל גיל שנתיים אם מצליחים לתזמן לשייט של ספינת הקיטור עם מרתף המשחקים.
התחזית למחר - שוב - יום חורפי וגשום...
היום העשירי – משיבים מלחמה לאיתני הטבע
אנחנו קמים ליום גשום נוסף.
האתר האופטימי מוסיף לתחזית את המילה המרנינה PATCHI
גשם לפרקים, כאילו?...
יש לנו, כולל היום הזה, עוד 3 ימים מלאים פה. התחזית כרגע גשם עד סוף הטיול.
אנחנו אחרי 4 ימים שבעצם לא ממש טיילנו בהם בטבע ואנחנו מתלבטים בין שתי אופציות עקרוניות:
א. לצאת לגמרי מהאלפים הברניים. אולי לאיזור לוגאנו (שעתיים וחצי כל כיוון) השימשית. או לאיזור צרמט?.. שם, לפי התחזית, קצת פחות גשום...
ב. אופציה שניה - להחליט שמטיילים בכל זאת באיזור. מה יהיה - יהיה.
למרות השמש המפתה של לוגאנו האהובה עלינו מחליטים לנסות להמר על האיזור ועל ה-'גשם לפרקים...'
אנחנו נוסעים לכיוון גרינדלוולד.
חוץ מהמסלולים הרגילים הצטיידתי בלא מעט מסלולים בעמק עצמו, ללא רכבלים. קיווינו שגם אם לא נוכל לעלות ברכבלים נוכל לעשות אולי מסלול למטה בעמק.
כל הנסיעה לגרינדלוולד בגשם שוטף. המגבים עובדים במלוא הקצב. גרינדלוולד יושבת בתוך ענן ערפל. אין נפש חיה ברחובות. אנחנו עושים פרסה, מבואסים, ונוסעים לכיוון עמק קנדרסטג.
היעד הראשון שלנו אגם בלאוסי. הגשם מעט נחלש ואנחנו יורדים לאגם (***1/2) - מקום מקסים ומיוחד ומתאים מאד לעצירה על הדרך.
הירידה לאגם נגישה וקצרה, ואנחנו מבלים בו שעה נעימה של הליכה לאורך הנחל הסמוך ובמסלול המקיף אותו. למי 'שעל הדרך' בהחלט כדאי.
ממשיכים להתקדם עם הכביש עד לעיירה קנדרסטג - לכיוון אגם אושיננסי.
הנסיעה בעמק מקסימה. מכל מקום נופלים מפלים. את פסגות ההרים כמובן שאי אפשר לראות בגלל העננות אבל זה לא פוגע בתחושה המיוחדת של הנוף.
אנחנו מגיעים לאגם אושינן. מסתכלים למעלה על הרכבלים שעולים לאגם. זה לא נראה מבטיח - מהר מאד הרכבלים נכנסים לתוך ערפל סמיך.
ולמרות זאת - אנחנו רואים שאנשים ממשיכים לעלות לאגם...
אני ניגש לקופה. אהבנו מאד את היעילות השוויצרית : ברוב הרכבלים שהיינו יש מצלמת וידאו שאפשר לראות את התמונה למעלה ולהחליט האם לעלות או לא.
הבחורה בעמדה ממליצה לעלות. נכון, הנוף ערפילי אבל את האגם רואים מצויין.
העלייה ברכבל למעלה בערפל מוחלט.
התחושה בזמן הצעידה מהרכבל לאגם היא קצת כמו הליכה במאדים. את הנוף וההרים יותר מרגישים מאשר ממש רואים.
ואז הוא נגלה לנו. אושיננסי. מראה מדהים של קצה העולם. בתוך העננים. עם המפלים שנשפכים לתוכו. מראה מכשף (****1/2).
באורח פלא - לא מעט אנשים פגשנו בדרך מ, אל ולייד האגם - מרביתם ישראלים... וגם קבוצה שוויצרית שבלי להתבלבל פשטה בגדים, ובגשם שוטף ובקור של 13 מעלות נכנסה לטבול באגם הקפוא...
אנחנו ישבנו בוהים בתדהמה באגם המכשף, דוממים עד ש...
'גיל, הבן שלך רץ לאגם, תעצור אותו...'
כאן המקום לציין שהמפלצת הקטנה פיתחה בטיול הזה חיבה עזה לכל מקור מים באשר הוא, בלי שום קשר לטמפרטורה שלו או של הסביבה החיצונית.
אבל לאושיננסי הוא פיתח אובססיה. כל נסיון להרחיק אותו מהמים נתקל בצרחות הסטריות, בעיטות, אגרופים...
אני: אני מוריד לו נעליים ומכנס. שיטבול את הרגל במי כפור הזה. נראה אותו...
היא: אני לא בטוחה שזה רעיון טוב
אני: יש לנו רעיון יותר טוב?...
אז המפלצת שעטה לתוך המים, אני בעקבותיו , ואחכ ירדנו כולנו שמחים וטובי לב ירדנו חזרה לכיוון קנדרסטג...
לראשונה אחרי 4 ימים הגשם אפילו הפסיק.
בדרך חזרה עצרנו לקניות באינטרלאקן השכנה. היינו בה המון פעמים במהלך הטיול - בעיקר לקניות, והפעם החלטנו קצת לטייל בה -
עשינו טיול מקסים לאורך הנהר - בין אינטרלאקן אוטס לאינטארלאקן ווסט - מגיע עד לעיירונת אונטרסין - שהיא בעצם מן מדרחוב שוקק חיים עם בתי קפה, חנויות ומסעדות - ואת הדרך חזרה עשינו דרך מרכז אינטרלאקן - גם את אינטרלאקן אהבנו. עיירה חמודה וכיפית שבהחלט נעים לעשות בה סיבוב בערב.
בנסיעה חזרה הביתה פתאום שמנו לב שמישהו שקט לנו מידי.
אני: 'ממתי המפלצת נרדמת בשבע בערב?...
היא: 'אולי זה לא היה נכון לתת לא לרוץ לאגם היום. הילד קודח מחום
אז כבר אמרו חכמים ממני כי משבר הוא תמיד גם הזדמנות – וילד קודח מחום הוא הזדמנות להורים סוף סוף לצאת לערב רומנטי זוגי במסעדה המהממת על האגם, עם הנרות על השולחנות...
אז מתנצלים שנית בפני הקורא המסור הדוקטור יצחק קדמן, עוטפים היטב את המפלצת המנמנמת ויורדים איתו למסעדה, המלצר בחליפה אומר לנו 'בון-סוואר...' מדליק לנו נר על השולחן, אנחנו מחזיקים ידיים, מעיינים בתפריט – ו...סוף סוף מפנימים למה התכוון המשורר שאמר ששוייץ יקרה בטירוף...
40 פרנק למנה עיקרית? בלי שתייה ותוספת? אנחנו מזמינים סלט ומרק ומסכמים שלהביא ילדים לעולם זו בעצם אופציה מצויינת לחסוך המון כסף!!
היום ה-11 – שמש? זו את? התגעגענו!
אחרי כל-כך הרבה גשם ואפור ועננים סוף סוף שיפור אמיתי במז'א.
ה-'אובייקטיבי' מנסח את זה 'מעונן חלקית', ואנחנו מחליטים לנסוע שוב לגרינדלוולד ולנסות לעלות להר פירסט ולעשות את המסלול לבאכלפסי.
חשוב להבהיר את ההבדל הסמנטי בין 'מעונן חלקית' של שווייץ ל-'מעונן חלקית' של ישראל...
כשאומרים בארץ מעונן חלקית מתכוונים ליום בהיר ויפה עם פה ושם ענני נוצה קלילים...
בשוויץ הכוונה שהשמיים מעוננים בצורה כבדה ופה ושם רואים גם שמש ושמיים...
הנסיעה לגרינדלוולד מקסימה. איזה הבדל מאתמול. העננים עלו משמעותית למעלה ורואים גם לא מעט שמש ושמיים. יום נעים ומקסים.
עכשיו גם אנחנו מבינים למה כולם מתלהבים מגרינדלוולד. הנוף מדהים - העננים זזים כל הזמן 'מגלים' לנו פסגה אחת ומסתירים אחרת.
כמו כולם גם אנחנו תכננו לעלות עם הרכבל עד לפירסט ואז לעשות את המסלול הרגלי לאגם באכלפ
מסך הוידיאו בתחנה התחתונה של פירסט מראה תמונות מראש ההר. ערפל. לא רואים כלום. ההר בתוך ענן.
המשפחה הישראלית לפני 'מתמקחת' עם המוכרת. האמא הישראלית מסבירה למוכרת שזה לא פייר - הם באו לשבוע לשוויץ, חוזרים מחר לישראל, זה ההזדמנות האחרונה שלהם וכל הזמן היה גשם..
אני באמת נפעם מהסבלנות השוויצרית והאמפתיה של הפקידה. חוץ מלהתנדב לטפס להר ולעשות 'פוווווווווווו' שהענן יתפזר היא באמת עושה הכל...
אנחנו מוותרים על רכבל עד למעלה ומסתפקים ברכבל לתחנת האמצע bort - ומשם יורדים ברגל (****1/2) במסלול מענג ומקסים שמספק תצפיות מהממות על העמק ועל גרינדלוולד - יש שני מסלולים שיורדים למטה - אחד מקביל לרכבל ואחד זה המסלול של הקורקינטים - שניהם נגישים לעגלה ומקסימים!
באמצע הדרך אנחנו פורסים שמיכה באחו (לא לפני שמודאים שאין כבלים חשמליים להגנה מפני פרות וציונים) ואומרים שוב ושוב את משפט הקאלט המקורי 'כמה שזה לא פייר...'
היו לנו עוד כמה רעיונות לבילוי אחה"צ בגרינדלוולד אבל שנינו תמימי דעים שהמסלול היום היה כל-כך מקסים שכל המוסיף גורע!
חוזרים לאיסלוולד. הטמפרטורה בחוץ - 23 מעלות. שמש נעימה. פיסות של שמיים כחולים. ואנחנו בדרך לאגם לשחות. האמת? התגעגעתי
יום 12 ואחרון – ומי חוזר אלינו שוב?
הבוקר, כמה מפתיע, התחזיות מבטיחות גשם. ערפל. עננים... כמה סימלי שהתחזית ליום האחרון שלנו בשוויץ זה חורף.
וכמה סימלי שממחר, כשאנחנו חוזרים לארץ - צפויים 6 ימים רצופים של שמיים בהירים, שמש ו-25 מעלות...
אנחנו מחליטים להמר ולנסוע לטייל. זה היום האחרון שלנו ומבחינתנו יש לנו רק מה להרוויח.
אנחנו נוסעים לכיוון העיירה Stkalp ומשם לוקחים רכבל לאתר שנקרא malchsee fruit
מדובר במסלול הליכה מקסים, נגיש ומישורי בין הרים מושלגים (שאת רובם בעיקר היינו צריכים לדמיין...) לצד שני אגמי הרים יפיפיים (****)
באתר פועלת מעין רכבת צעצוע פתוחה שנוסעת במקביל למסלול ההליכה כך שמי שמתעייף יכול לעלות עליה ולחזור או להמשיך.
מסלול מקסים גם במז'א מעונן - ואני יכול רק לתאר שבמזא בהיר כשרואים את כל הפסגות מסביב הוא עוצר נשימה.
המסלול לא ארוך, אבל למרות הטיפטוף הבלתי פוסק והעננים ולמרות שקר שם למעלה אנחנו מותחים כל שנייה ממנו... עוצרים, נחים... לא רוצים לסיים אותו...
לבסוף יורדים למטה. בגשם שוטף. וכך גם בנסיעה חזרה לאיזור אגם ברינץ
אנחנו בדרך לדירה. נשאר לארוז, להתארגן, ללכת לישון ולחזור הביתה. לחום, ללחות, לרקטות, למלחמה...
ואז - בניגוד לכל תחזית - בדיוק כשאנחנו חוזרים לאייסוולד - השמיים, משום מקום, אאוט אוף דה בלו - מתבהרים. לחלוטין. השמש יוצאת ומסלקת את כל העננים.
את אחהצ האחרון שלנו בשוויץ אנחנו מבלים בשיזוף ושחייה על ה-'סלע' שלנו באייסלוולד. לישראל חזרתי שרוף בכתפיים.
אפילוג
זקן אייסלוולדי: 'איך המים?'
אני: 'נעימים דוקא היום, באופן מוזר...'
זקן איסלוולדי: 'למה מוזר?...'
אני: 'כאילו יש הרגשה שהיום המים יחסית נעימים ואתמול הם היו קפואים...'
זקן איסלוולדי: 'זה לא מוזר בכלל...'
אני: ????
זקן איסוולדי: 'רוח מזרחית מביאה לאגם ברינץ מים קפואים מההרים, מנהר הארה. רוח מערבית מביאה לאגם ברינץ מים מאגם תון שהוא יחסית חמים ונעים. הבדל של בין מעלה ל-2 בטמפרטורת המים...'
אני: 'רציני?..'
זקן איסלוולדי: 'רציני לחלוטין. רק אנגלים משוגעים שוחים באגם כשיש מים קפואים מההרים. אנחנו מעדיפים לחכות לרוח שמביאה מים מאגם תון. בד'כ היא מגיעה רק באוגוסט..
ו
