בשנתיים האחרונות טיילנו 3 פעמים ביוון פעמיים בהרכב משפחתי ופעם אחת בזוג. התאהבנו באווירה הנינוחה והרגועה, באוכל הפשוט והמצויין, באנשים החביבים, בנופים המגוונים. לכל זה אפשר להוסיף את הקירבה (טיסה קצרה) והעלות הסבירה ויוון הופכת ליעד מועדף ומומלץ.
הטיול השלישי היה בתחילת יולי 2014 בצפון יוון, אזור זגוריה. טיילנו שתי משפחות (4 מבוגרים ו-6 ילדים בגילאי 7-15. באותו הרכב טיילנו לפני שנתיים בפלופונז. את תיאור הטיול אפשר לקרוא כאן ואת ההמשך כאן) והיה נפלא. טסנו בטיסת בוקר מוקדמת עם חברת AEGEAN ישירות לסלוניקי. מעבר מהיר ואנחנו בחוץ. את המשפחה שאיתנו מקבלת חברת השכרת הרכב בשלט גדול, לנו אף אחד לא מחכה. בעוד הם נסחבים ע"י הנציגה החביבה אנחנו מבולבלים (וגם די עייפים אחרי לילה ללא שינה, ככה זה בטיסות בוקר מוקדמות) ולא ברור איך נפגש לאחר לקיחת הרכבים. הנציגה ";החביבה" מבהירה שחברת ההשכרה שלנו (שכרנו רכב זול) נמצאת במקום אחר לגמרי ואין שום דרך לקבוע מקום מפגש. הם נעלמים תוך הבטחות שנדבר טלפונית בגמר הפרוצדורה. פרט חשוב לכל מי ששוכר רכב בשדה התעופה של סלוניקי, חברות ההשכרה ממוקמות מחוץ לשדה במקומות שונים. כל חברה דואגת להסעה מהשדה למקום ההשכרה והפוך בחזרה. נקודת המפגש היתה רשומה בצורה ברורה על הוואוצר שקבלנו אבל כשעייפים גם דברים פשוטים עלולים להסתבך. סוף טוב הכל טוב, מצאנו, שכרנו, התארגנו ולדרך.
אנחנו אוהבים לנווט עם מפות. חידוש של הזמן האחרון, Mapswithme אפליקצית מפות offline שמאפשרת לדעת איפה אנחנו על המפה בכל רגע נתון. עוזר מאד כשיודעים לאן רוצים להגיע ונותן בטחון שאנחנו אכן במקום בו תכננו להיות. באזור זגוריה קנינו מפה טופוגרפית של 1:50,000 שעזרה בטיולים הרגליים (המסלולים מסומנים על המפה) ובניווט בין הכפרים.
עקפנו את סלוניקי בכביש הטבעת והתחברנו לכביש האגרה, כמה ק"מ לאחר החיבור יש נקודת גביית אגרה (Toll) שם נפגשנו עם המשפחה השניה. עוד כמה ק"מ ואנחנו על האוטוסטרדה החדשה (A2/E90) שחוצה את צפון יוון ממזרח למערב עד עיירת הנמל Igoumenitsa שנמצאת מול האי קורפו. לפנינו נסיעה של 300 ק"מ. הכביש עובר בחלקו דרך אזורים כפריים שנראים כאילו צויירו ע"י ואן-גוך, שדות חמניות ושדות קצורים שבהם פזורות חבילות קש ענקיות. פרט חשוב יש רק תחנת דלק והתרעננות אחת בתחילת הדרך בהמשך יש הפניות לכפרים עצמם לדלק וקפה.
ביואנינה Ioannina ירדנו מהכביש המהיר, הצטיידנו במצרכים והמשכנו בדרכנו ליעד שלנו ל-5 הימים הבאים, פפיגו Papigo. לא חייבים להצטייד ביואנינה ישנו גם סופרמרקט גדול בעיירה Kalpaki שקצת אחריה מתחילים בעליות לכיוון פפיגו. הדרך יפה ואנחנו מרגישים שבחרנו נכון את היעד.
הכביש שמוליך לפפיגו כפי שהוא נראה מהכפר אריסטי Aristi
בין אריסטי לפפיגו עובר נחל ה-Voidomatis ואנחנו נפגשים לראשונה עם המים הצלולים והקפואים של הנחל
העיניים לא שבעות מהיופי של הנחל מצלילות המים מצבעי הכחול והירוק על כל גווניהם
הגענו לפפיגו לוילות שלנו RUPICAPRAS VILLAS
הנוף שנשקף מחלון חדר השינה
הכפר נמצא בתוך נוף נהדר. הוילות בכניסה לכפר, בקצה, כמעט ואין שכנים. המבנה נוח ויפה, שתי קומות בכל אחת חדר שינה שרותים ומקלחת. בקומה התחתונה ישנו מטבחון מאד קטן ומצומצם. הרחבה בחוץ משותפת לכל המתחם (3 וילות) ואין בה ציוד ישיבה מלבד במרפסת של אחת הוילות. לנו היה מאד נעים ונוח, מומלץ. המקום מנוהל ע"י ג'ורג' שהוא איש צעיר עם הרבה רצון טוב וידע ובהחלט כדאי להתייעץ איתו לגבי תכנון הטיול.
התמקמנו ויצאנו לאכול באחת הטברנות שבכפר. הטברנה נמצאת בקצה על הדרך למיקרו-פפיגו. יש לה גן ירק גדול שמספק את המרכיבים לסלטים הנהדרים שהם מגישים. כמעט לכל הבתים בכפר יש גן-ירק ליד הבית. בכפר אין ירקן גם אין מאפיה או מכולת ראויה. יש מעין קיוסק קטן שמוכר מעט מאד מצרכים יבשים.
לטברנה מרפסת גדולה כך שאפשר להנות מהאוכל הטרי והטעים תוך כדי הנאה מהנוף היפה שמקיף את פפיגו ומהאוויר הקריר והנעים.
חזרנו לוילה שבעים ועייפים
סוף היום הראשון
היום השני -; יום שלו ורגוע. האטרקציה המרכזית של היום -; הברכות הטבעיות בין שני כפרי הפפיגו. הלכנו ברגל מהוילה דרך הכפר ועל הכביש המוביל למיקרו-פפיגו.
לצידי הכביש פריחה יפה שמזכירה את הפריחה האביבית בארץ.
הבריכות יפות ומזמינות ואנחנו בילינו שם שעות נעימות ומרעננות.
בחזרה הלכנו בדרך הישנה שקישרה בין שני כפרי הפפיגו ועברנו על גשר עתיק.
הדרך הישנה החזירה אותנו לכפר במקום שונה ממנו יצאנו כך שאת סוף היום בילינו בשוטטות נעימה בכפר היפה.
סוף היום השני.
היום השלישי -; טיול למעינות ה- Voidomatis שבערוץ ה- Vikos. יוצאים ברגל למסלול נוסף שמתחיל בכפר. הטיול מתחיל ליד המסעדה בה אכלנו בלילה הראשון.
ההליכה היא בתוך חורש.
מולנו קניון ויקוס המרשים ומתחתינו קורצים המים הכחולים הצלולים
על צלע ההר הנגדית ניתן לראות את המסלול שעולה מהמעינות לכפר ויקוס. מי שלא רוצה לחזור באותה הדרך יכול לעלות לויקוס (דרך קצרה יותר) ומשם לחזור לפפיגו במונית (לא ניסינו).
ירידה תלולה מאד ואנחנו במעינות. המים נובעים מבין הסלעים וממלאים את הערוץ היבש.
מים צלולים וזכים
גן עדן
המים קרים (7 מעלות) אבל את הילדים זה לא עצר והם השתכשכו ושחו במימי הנחל בהנאה מרובה. אני בקושי הצלחתי לטבול את קצות אצבעות הרגלים מרוב קור.
חזרה באותה דרך. עליה מאד קשה בהתחלה. הילדים הגדולים רצו קדימה והקטנים יותר עלו בקצב שלהם (צעד ועוד צעד מנוחה וחוזר חלילה) כאשר ברגעי המשבר ההבטחה לגלידה עזרה לאסוף כוחות ולהמשיך.
יובל קטן לפני הסוף. טוב לרענון הגוף והרוח.
הצלחנו! (הלכנו כ-12 ק"מ. הפרש הגבהים בין הכפר למעינות הוא כ-500 מטר).
הבטחות צריך לקיים (גלידה וקפה קר -; פרפה).
סוף היום השלישי.
היום הרביעי -; טיול לגשרים ותצפית יפה על ערוץ הויקוס. נסיעה בדרכים יפות בין הכפרים מובילה אותנו לאזור אחר של ערוץ הויקוס. עצרנו ליד גשר עתיק שנמצא בסביבות הכפר Dilofo.
הגשר החדש של הכביש ליד הגשר הישן. לצידי הכביש יש חניה מסודרת עם הסברים על הגשר.
לאחר שראינו את הגשר מכל הכיוונים האפשריים המשכנו לאטרקציה הגדולה של היום -; תצפית Beloi. כביש צר ומפותל מוביל לכפר הפיצפון Vradeto ממשיכים על דרך עפר עד חניה קטנה בסוף. מכאן מוביל שביל עד נקודת התצפית. הדרך יפה והכל מסביב פורח.
מתקרבים לתצפית
WOW ללא מילים. התמונה לא מעבירה את מלוא החוויה של מראה הערוץ כפי שהוא נגלה ממרומי התצפית. אני לא יכולה להשוות לתצפיות אחרות, כי לא היינו, אבל זאת מאד, מאד, מאד מומלצת.
היעד הבא -; הכפר קיפי Kipi והגשר עם 3 הקשתות. לפני הגשר עצרנו בכפר לגלידה וקפה קר (מסורת זו מסורת).
הגשר המפורסם
גם שלולית מים מהווה מקור נפלא לשעשועים וכיף עבור הילדים ונקודת מנוחה רגועה להורים
סוף היום הרביעי.
היום החמישי -; קוניצה Konitsa ונהר ה- Aoos. בתוכנית להיום הליכה לאורך נהר האאוס עד המנזר. התארגנו לאט, עצרנו בעיר להצטייד במצרכי מזון (חשבנו שנמצא סופרמרקט בפאתי העיר אבל לא, נסענו בכביש שמתפתל ועולה בתוך שכונות העיר ורק במרכז מצאנו חנויות לרוב: ירקן, מאפיה, מכולת, קצב וכו'). את המסלול התחלנו בצהרים. תוך כדי הליכה לאורך הנחל לכיוון המנזר עוברים מולנו מקומיים רבים, משפחות עם סבתות וילדים. אם הם חוזרים מהמנזר גם אנחנו יכולים. הנחל יפה מצב הרוח טוב, אם כי רעב קל מתחיל להתעורר. לידנו נעצרה קבוצה של סבתות והן מפטפטות איתנו ביוונית שוטפת. אנחנו מחייכים ומהנהנים. שתי מילים כן הבנו (הודות להאזנה קבועה לתוכנית של שמעון פרנס) סיגה-סיגה. הן גם מציעות לנו עוגיות ואנחנו עדיין לא מבינים את משמעות העניין. ממשיכים ללכת לידנו עוצר נזיר וגם הוא מסביר לנו משהו ביוונית שוטפת. מטון הדיבור אני מבינה שאין מה להמשיך למנזר כי הוא סגור כבר, ואז אנחנו גם רואים אותו אי-שם בקצה הר. בקיצור-למנזר לא הגענו. מצאנו מקום מקסים ליד הנחל, שחינו, אכלנו, נהנינו וחזרנו חזרה. יום טיול נפלא. אם מתחילים מוקדם יותר אני מאמינה שאפשר להגיע למנזר.
המנזר בקצה ההר
הסלעים במים שימשו כמתקני שעשועים לילדים שטיפסו עליהם וקפצו למים.
גם ליד קוניצה יש גשר עתיק.
בדרך חזרה לפפיגו החלטנו לבקר במיקרו-פפיגו, הכפר השכן. לרכבים אין כניסה לתוך הכפר.
הכפר מאד יפה וגם בו כמעט לכל בית יש גן-ירק.
סוף היום החמישי. מחר עוזבים ל-4 ימי חופשה ליד הים. תמונה אחרונה של פפיגו.
המשך כאן.