יום שני 13.8 צפייה בליויתנים ונסיעה לסיאטל
קמנו למזג אויר מעונן עם גשם קל. איתנו בהסעה עוד קבוצת אנשים לסירה בה נשוט לצפות בליויתנים, ומספר אנשים לשדה התעופה הימי שנמצא מסמוך לשדה הרגיל. נסענו קודם לשדה הימי. בדרך לנמל הנהג שם לב לדב חום שהיה בשדה בצד הדרך, נעמד והסתכל עלינו. ההתרגשות גדולה. מעניין שגם הנהג המקומי נרגש. נסע טיפה לאחור לאפשר ראייה לכולם. הדב מסתכל עלינו אנחנו עליו ולאחר מספר דקות הפנה אלינו את גבו וחזר אל בין העשבים. נחמד מאוד.
עלינו לסירה. מזג האויר סגרירי האוניה צפופה. הצפיפות היא בגלל שאתמול המטוס שהגיע לגוסטבו לא הצליח לנחות. (נשוב לזה בהמשך)
בסירה יש שרותים, שתייה של שוקו קפה תה, וחטיפי בריאות.
התחלנו בשייט מהיר, בצד הדרך דולפין, איזה יופי.
מזג האויר קודר גשם יורד בעוז, הקפטן מספר על לויתנים שנראה. מגיע למקום מדומם מנוע, כולם על הסיפון מחפשים עופות מים שמרמזים להיכן להסתכל.
מוריד מקרופון למים ואנחנו שומעים את קולות הליויתנים. הקפטן מספר שהלויתנים יוצרים מעגל מוציאים בועות שגורמות לדגים להגיע למרכז ואז כולם עולים עם פה פתוח ובולעים את הדגים בקפיצה. כך זיהינו את הליויתנים וראינו תצוגה מרשימה.
על הסיפון היה קר מאוד, הים היה גלי והסירה התנדנדה בעוצמה מה שגרם לי להרגיש רע. מידי פעם הסירה שטה לאזור התקהלות אחר. באחד מהם ספרתי עוד 7 ספינות סוגרות על האיזור לתצפית.
ראינו אריה ים ששחה קרוב מאוד לספינה.
היו כמה הופעות של קפיצות מאוד מרשימות של הליויתנים.
אחד הלויתנים הגיע
ועבר מתחת לספינה לצד השני
היו ששחו בזוגות
כעבור כארבע שעות חזרנו לחוף.
גשם זלעפות יורד ואנחנו מחפשים את האוטובוס שהזמנו חזרה ללודג'.
היינו 16 אנשים בהם 2 ילדות קטנות. מצאנו מחסה מהגשם. לאף אחד לא היה מספר טלפון להתקשר לברר. פתאום שמנו לב ללוח מודעות בו רשומים כל הלודג'ים באיזור ומספרי הטלפון שלהם.
בסופו של דבר כעבו 3/4 שעה בקור ובגשם הגיע האוטובוס לאסוף אותנו.
חזרנו, הלכנו לאכול, ואז שמענו את אחד המטיילים מתלונן בפני פקיד הקבלה על שאירע. אנחנו בדרך כלל לא מהמתלוננים ,אך מכיוון שהיינו ליד הצטרפנו. הפקיד הסכים שאכן היה מחדל, הוא צריך לחשוב איך לפצות ושנפנה אליו בעוד כשעה.
אחרי האוכל פנינו לפקיד הקבלה והוא אמר שהחליט לתת לנו לילה חינם. להחזיר את הכסף לחשבון. לזה לא ציפינו.
גשם זלעפות ממשיך אנחנו מחכים בלובי להסעה לשדה התעופה. ב3:45 יוצאת ההסעה לשדה.
בשדה נאמר לנו שהטיסה שלנו יצאה ב20 דקות איחור מג'ונו. בינתיים הצטבר קהל אנשים גדול. לא אופייני בטרמינלים הקטנים הללו. שמענו מטוס מגיע ואופס הוא נוסק.
הבודקת בעמדת הבידוק הסבירה שבגלל מזג האויר המטוס לא יכול לנחות והנוהל הוא 3 נסיונות נחיתה ואם לא מצליח בהם הוא חוזר לתדלק בג'ונו וחוזר לעוד נסיון אחד. אם גם בנסיון זה לא מצליח לנחות, באותו היום אין נחיתה.
מסתבר שאתמול המטוס לא נחת. כמה בעלי צימרים מתחילים להתענין אצל הנוסעים, אם ירצו חדר ללילה. עכשיו הבנו שאתנו אנשים שרצו להמריא אתמול.
הבידוק נמשך כרגיל ומי שעבר אותו יצא לרחבה בה המטוס אמור לנחות. ואז אשת צוות שהייתה על המסלול מסמלת בשמחה שהמטוס מגיע לנחיתה. כולם מוחאים כפיים, המטוס נוחת הפעם מהצד הנגדי לנסיון הקודם.
אחרי שהנוסעים ירדו ממנו הקפטן יוצא לפתח המטוס מנפנף לנו וכולם מוחאים כפיים. הדיילת גם נעמדת בפתח המטוס, מוחאים לה, אך היא מסמנת, זה לא אני זה הוא. מאוד משעשע בהחלט חוויה נוספת.
בסופו של דבר המראנו באיחור של כשעתיים. מה שמשאיר חצי שעה לקונקשן בג'ונו. הטיסה עצמה הייתה הטיסה הקצרה ביותר שטסנו 15 דקות. צוות דילים חינני ומצחיק. המטוס מטוס נוסעים גדול רגיל. כאן בא לסיומו חלק הטיול באלסקה המיוחדת.
אומרים שתמונה אחת שווה אלף מילים. זה נכון. אבל גם היא לא יכולה להעביר את החוויה עצמה.
עלינו לטיסה של שעתיים לסיאטל. הגענו לעיר קרוב לחצות. בשדה ישנן מוניות. 55$ והגענו למלון Hyatt Place Seattle Downtown
