קישור: היום החמישי- לאוטרברונן ומורן.
בסוף קרסנו.
אחרי יום וחצי של חולשה כללית, נכנעתי והתקשרתי למרפאה בגרינדלוולד.
ליום הזה היו הרבה אפשרויות – מנליכן, קליינה שיידג, פירסט, אגם בכאלפזה ועוד ככל שיאפשר לנו אור היום בגרינדלוולד, ושעות הפעלת הרכבלים. אבל החיים הם מה שקורה בזמן שאתה מתכנן תוכניות, ובאותו יום נוכחותו של הסטרפטוקוקוס בגרוני הפכה בלתי נסבלת, חום הגוף עלה וגם אישתי הפגינה סימנים דומים.
למרות הקושי, החלטנו שלא נשארים בבית. אנחנו הרי בבית שנמצא מטר מתחילת המסלול ל-Gletcherschluct בגרינדלוולד, אז הי, בואו נטייל. ובכן, אורזים את הילדים במנשאים ומתחילים ללכת אל מעבה היער. המסלול מדהים ביופיו, יער שווייצרי, פטריות, שביל צר ופלגי מים קטנים פה ושם. כל מה שצריך בשביל טיול מוצלח. הדרך אגב מסומנת כ-45 דק' הליכה בסימון אדום-לבן, שמשמעותו מסלול ברמת קושי בינונית.
פסענו אולי 100 מטרים בתוך היער, כשהמחלה המקננת הכריעה אותנו, והוכרחנו לעצור. הילדים שיחקו מעט באחד הפלגים, אכלו סנדביצ'ים, וחזרנו לבית. כעת היה ברור שנאלץ לראות רופא. למעשה, ידענו כבר מה הבעיה אבל לא הצטיידנו באנטיביוטיקה…. Note to myself: לקחת אנטיביוטיקה לטיול הבא.
לקראת ערב, מצאנו את עצמנו בקליניקה של ד”ר מולר, שנמצאת ברחוב הראשי, Dorfstrasse 164. אדם סימפטי ורופא משפחה שמתמחה בפציעות ספורט. מן הסתם ראה לא מעט צנחנים מרוסקי רגליים… הוא רשם לנו אנטיביוטיקה ושלח אותנו לנוח עם חשבון של 112 פרנק.
החלטתי לנצל את החנייה של הקליניקה שלו, להשאיר את האוטו וללכת ברגל לאורך הרחוב הראשי. בין המסעדות הרבות, ובר האבוקדו הסואן, מצאנו עצמנו בפארק חבלים מצוין, קרוב מאד ל-Coop, הסופר הלאומי של שווייץ. מיקה וגילי שיחקו על החבלים והמתקנים שעה ארוכה, וזו היתה גם הזדמנות טובה לתפוס שיחה פה ושם עם תיירים אחרים מכל מני מקומות בעולם. אווירה קוסמופוליטית, שלא לומר אסיאתית…
חזרנו לארוחת ערב מושקעת בבקתה המעולה שלנו, מבכים מעט את היום הקשה ומצפים להתאוששות מהירה.