אחרי מספר ימים של מזג אויר מבאס, סוף סוף מזג האויר משתפר קלות, ומאיר לנו פנים. אחרי שאכלנו (שוב) בדיינר החביב עלינו, המשכנו בנסיעה, הפעם לכיוון וורמונט. בדרך עצרנו לטייל בנהר הנעלם הנמצא על המשך כביש 112 לכיוון מערב. זה טיול מקסים בנחל שנכנס ויוצא מתוך הסלעים בהר. המקום מסודר – הולכים על דק עם המון המון מדרגות לאורך כל המסלול (המעגלי). במהלכו יש הרבה מקומות שניתן להכנס למערות או לנקיקים בהם ניתן לראות את הזרימה בתוך ההר (חלק מהמקומות נראו לנו צרים מידי למבוגרים ושלחנו את הילדים לבד להרפתקה. כל פעם הופתענו מהמקום בו יצאו 
). הכניסה למסלול היא בתשלום, וכמובן שיש חנות מזכרות במקום, אך הוא שווה את ההוצאה.
בדרכנו לברלינגטון ורמונט המליצו לנו לעצור בחוות מייפל – מיותר. יש הסבר של אחד העובדים באנגלית רהוטה – הילדים לא יכולים להבין, והאמת שגם לא באמת מעניין אותם….
בהמשך המליצו לנו גם לעצור במפעל של בן אנד ג'ריס. אם אתם מתכננים לעצור שם תתכוננו לאכזבה. הסיור עלוב – סרטון פרסומת לחברה ואח”כ מראים מלמעלה את המפעל כאשר מדריכה מנומנמת מסבירה מה כל מכונה עושה (סיור בתנובה רחובות מוצלח יותר). יש בכל זאת שני דברים טובים בסיור. האחד – ילדים חינם (מבוגרים ב-4 דולר), והשני הוא שנתנו לנו בסוף לטעום גלידה חדשה שהם מתכוונים להוציא להלוואין (ליל כל הקדושים). כיוון שהגלידה היתה על בסיס וניל ומייפל הילדים לא אהבו ואנחנו “נאלצנו” לאכול גם את הטעימות שלהם. הסיור אורך כרבע שעה בערך. מאידך, התור לקנות גלידה היה של 40 דקות (כיוון שהיו לנו 45 דקות לחכות לתחילת הסיור יצא שעמדנו 40 דקות בתור ומיהרנו בחמש דקות לאכול את הגלידה. אל תמהרו, מתברר שניתן להכנס איתה לסיור).
המלצתי היא לוותר על שני הנ”ל ולהגיע מוקדם יותר לברלינגטון. זוהי עיירה אוניברסיטאית מקסימה על שפת אגם שמפליין. יש מדרחוב נחמד במרכז עם חנויות ומסעדות שכייף להסתובב בו, בעיקר בערב (ואל תעשו את הטעות שלי – הוא לא מוביל לאגם. הוא מקביל לו. זו הליכה של כעשר דקות משם עד האגם). יש את איזור האגם שנחמד לטייל בו ביום או בשקיעה. בקיצור, עיירה נעימה ומסבירת פנים.
אנחנו ישנו במלון best western windjammer. הוא לא במרכז, אך נמצא במרחק של פחות מעשר דקות נסיעה מהמרכז והאגם (יש הרבה חניונים ליד האגם וליד המדרחוב, אין בעיה למצוא חניה). יש לידו כמה מסעדות, ופיצה שאפשר להזמין לחדר. המלון היה אחד הטובים שהיינו בו. הזמנו חדר משפחה לחמישה. קיבלנו למעשה שני חדרים עם דלת מחברת. חדר אחר עם שתי מיטות זוגיות ואמבטיה לילדים, וחדר אחד עם מיטה ענקית ואמבטיה לנו. במקום יש מכונת כביסה ומייבש בתשלום. כמו כן, בריכה מקורה ומחוממת וחדר כושר. מבחינת הילדים זו היתה האטרקציה המרכזית (למרות שהמלון היה מלא, היו בו בעיקר אנשי עסקים ומבוגרים שבאים לבי”ח שיש לא רחוק, כך שהבריכה עצמה היתה ריקה וכולה לרשותם. מה עוד צריך בחיים??).
ממליצה לבקר במוזיאון הפתוח בשלבורן – עשוי יפה, ומראה מבנים של פעם כמו מגדלור, ספינת נהר, קרון רכבת של פעם עם חדרים, אסמים, בית ספר, בית כלא ועוד. עשוי יפה וכייף להסתובב (לא להיבהל מהצופר של האוניה הוא מזמין לסיור מודרך במקום).
כמה דקות נסיעה משם נמצא מפעל הדובים של ורמונט. הילדים התאהבו בדובים ובכל התלבושות שניתן לקנות להם. הקטנים קנו כל אחד דובי, והם ליוו אותנו מאותו רגע בכל הנסיעות, וגם בשינה כמובן. הסיור לא ארוך ומאוד נחמד, וכל המקום נעים ודובוני מאוד.
מברליגנטון נסענו לאגם ג'ורג'. אפשר לנסוע בכביש דרומית לאגם, אבל אנחנו העדפנו בשביל החוויה לעבור במעבורת, שחוצה בחלקו הדרומי. זו היתה חוויה נחמדה, והילדים נהנו ממנה.
על אגם ג'ורג' אפשר לוותר, ואם לא קיץ (יולי אוגוסט) ממליצה לחפש מקום אחר לעצור בדרך למפלי הניאגרה (אולי קורנינג? איתקה? תעשו חושבים). בעונה זו של השנה המקום נראה כמו עיירת רפאים. הכל סגור. נסענו לאורך הרחוב הראשי בחיפוש אחר מסעדה לארוחת ערב, והרוב היה סגור ושומם. כמו כן, מעבר לתצפית מההר ליד, שהיא תצפית נחמדה אבל לא מעבר לכך, אין מה לעשות או לראות באיזור. בקיצור, מיותר.
משם נסענו דרך watkins glen state park למפלי הניאגרה. אז ככה – במקום 5 שעות, נסענו 7 כדי לעצור לטיול בווטקין גלן. המקום בהחלט יפה, אבל ספק אם שווה להאריך את הדרך הארוכה גם ככה בשעתיים בגללו. רואים בו את הנחל שעובר בערוץ , ולאורכו מספר מפלים קטנים. אם מגיעים ממקום אחר וזה לא עיקוף גדול אז כדאי. אם לא, כדאי לחשוב פעמיים. אנחנו גם לא עשינו את הדרך עד הסוף (זה אורך כשעתיים הלוך וחזור), הסתובבנו באמצע הדרך. הילדים מיצו את המקום.
אחר הצהרים הגענו למפלי הניאגרה, ועל כך בפוסט הבא.
