גילוי נאות: בטיול הזה הייתי אורח של קלאב מד פייסי-ולנדרי.
דיווח נרחב על כל חוויות הטיול, ועל השהות בקלאב מד התפרסם בכתבה הראשונה שלי בלמטייל.
אני כמובן ממליץ לקרוא, למי שיש זמן.
כאן אתמקד בדיווח על הסקי, כפי שפרסמתי באופן כמעט חי במהלך הטיול, עם קצת הרחבות מסביב.
יום הגלישה הראשון
אז איך השלג בדצמבר באתר בעל השם הבלתי ניתן לזכור פייסי-ולנדרי? במילה אחת: סבבה לגמרי. אוי, זו לא מילה אחת!
בשתי מלים, זה לגמרי תלוי. אוי, שוב חרגתי!
אז ככה: אזור העיירה מוקף בצבע חום. הצמחים מכינים את עצמם לחורף, אך השלג עדיין לא כאן. יש מסלול אחד עשוי מאה אחוז שלג מלאכותי שמוביל חזרה לקלאב. לא תענוג לעלות עליו, אבל הוא מהווה רק שביל חזרה.
ברגע שעולים טיפה יותר גבוה, העניינים משתפרים, ובהרבה. אין שלג טרי, אך מה שיש מאפשר קארבינג מצוין ומהיר, וזה מה שעשינו כל היום עם המדריך רישרד, ברדיפה אחרי השמש.
הגענו עד קצות לז ארק, ושם בגבהים לבן הוא הצבע הדומיננטי.
במהלך המרדף אחרי השמש, עלינו עד הנקודה הגבוהה ביותר בלז ארק - אגיל רוז' בגובה 3200 מטר, ומשם ירדנו במסלול שחור, אבל די קליל בסקלת השחורים, רק החלק העליון קצת תלול, ולהמשך מגיע דירוג של בקושי אדום בינוני. הגענו עד לעיירה ארק 2000 שבה יש אזור שאפשר לגלוש ברחובות, ומשם חתכנו חזרה לפייסי-ולנדרי לטובת ארוחת הצהריים המפורסמת.
יאמר לזכות ההדרכה בקבוצת המתקדמים – ביום הראשון המדריך לא עבד על שום טכניקה אלא נתן לכולם להזכר עצמאית במה שיודעים. הגלישה היתה מהירה מאוד, אפילו מעל לממוצע שלי ליום גלישה ראשון, וגמענו קילומטרים רבים.
לעומת זאת, לחובבי האופפיסט (קרי אני), אין מספיק שלג לרדת מהמסלולים. גם רוב השחורים סגורים – יותר מדי סלעים ועצים חשופים במדרונות שאמורים להכיל מוגולים יפים.
מזג האויר נהדר – השמיים שטופי שמש, אבל הטמפרטורות מספיק נמוכות שהשלג לא יימס.
אין תור באף רכבל – ההר פשוט ריק מבני אדם. בגונדולה של לז ארק רואים סרפנטינה שלא היתה מביישת את דיסנילנד, כלומר בשיא העונה בטח מחכים שעה יפה לעלות, אבל עכשיו פשוט עוקפים הכל ועולים.
עד כאן דיווח ליום הראשון של הסקי.
הבהרות
היו לדיווח הראשון בפורום למטייל הרבה תגובות פסימיות – אבל אל תשכחו שעדיין דצמבר.
נראה לי סביר ביותר לעונה הזו.
לדברי מדריכי הסקי, בשנה שעברה העבירו את הגולשים לאתרים אחרים מחוסר שלג.
כמו כל דבר בחיים, יש tradeoffs.
מרוויחים מסלולים פנויים ללא תורים ברכבל, מפסידים אחוזי גלישה (ויותר גרוע, מגוון גלישה).
אישית, סביר להניח שאני אדחה טיול ראשון בשנים הבאות, אבל בכל זאת לא היה מישהו בקבוצה היום שסיים את הסקי בלי חיוך גדול.
יום גלישה שני
מוגולים בדצמבר! (אם לא פאודר אז משהו)
אבל אני מקדים את המאוחר.
בבוקר חתכנו ישר לארק 1600. אמנם הנמוך שבאתרי לז ארק, אבל המדריך שלנו קיבל דיווח מקולגה שהשלג שם טוב. אכן היה שלג דחוס אבל איכותי. מה שיותר חשוב, היה שם מסלול תלול וארוך ראשון שנתקלנו בו.
מסלול מוחלק מהסוג שמתאים למירוצים, ואכן ראינו נבחרת נערות מתאמנת בסלאלום וג׳יאנט סלאלום במקביל.
אנחנו ניצלנו את החלקים התלולים יותר להתאמן על טכניקת סיבובים קצרים של פעם (סיבובי סבתא קרא להם רישרד המדריך) ובחלקים הפחות תלולים – לקארבינג ארוך.
היה מספיק טוב שעשינו את המסלול פעמיים.
אח״כ, כביכול לבקשת קהל, קיבלנו שיעור קצר על כל דבר שטותי שרציתם ללמוד בסקי ולא היה לכם את מי לשאול: סיבובי 360 מעלות, וקפיצות במקום עם סיבוב. הכל בהשראת המדריך, שלמרות גילו הלא צעיר (מבוגר ממני בדיוק בעשור), הוא עדיין נהנה להשוויץ בסיבוב במקום בכל הזדמנות כשעוצר לחכות לנו. התרגילים היו מכוונים רק לצעירים שבקבוצה, אבל רישרד השאיר לכל אחד להחליט האם הוא בצעירים או לא. אני יכול להכריז על עצמי שאני 2/3 צעיר...
גולת הכותרת של היום הגיעה אחרי ארוחת צהריים.
עלינו ישר ככל האפשר ל grand col , עמק גבוה ויפהפה שבבוקר נמצא בצל הרים ואחר הצהריים שטוף שמש.
כבר מרחוק אפשר היה לראות שחצי מהמדרון מכוסה במוגולים מלמעלה עד למטה ונראה לבן ומזמין, אבל רישרד ניסה להרגיע אותנו והסביר שהמסלול סגור.
בעליה ברכבל, אפשר היה לראות שבאמת הכיסוי טוב, ללא אבנים, ולפי הגולשים שירדו, גם שהשלג במצב מעולה.
ירדנו מהרכבל, ואכן המסלול סגור. אבל סגור במובן הצרפתי של המילה. היה שלט אחד ferme וכניסה רחבה ומזמינה.
הקבוצה התפצלה לשתיים.
המדריך הוביל את החצי הגדול למסלול אדום ורגוע ואני נכנסתי ראשון לתוך המוגולים. תענוג. שלג שהסקי נאחז בו, מוגולים גדולים אך לא ענקיים. מעייף ומהנה ביותר.
היציאה מהמדרון מתחילה תלול ואז משתטחת לחלוטין (לידיעת גולשי הסנובורד הזהרו). לאחר שהקבוצה התאחדה, ירדנו אזור זה בטאק מירוצים עד הרכבל. וכמובן, עשינו את אותו המסלול שוב, רק שבפעם השניה כמות גולשי המוגולים הוכפלה.
המשך היום היה די רגוע, עם דגש על אימוני קארבינג.
בקיצור, יום סקי גדול.
יום גלישה שלישי ואחרון
מי היה מאמין: תחזית מזג אויר של עשרה ימים קלעה בול:
בלילה בין שלישי לרביעי היה גשם/שלג קל, ממש לפי התחזית.
ביציאה מהמועדון, שהוא בגובה 1600מ׳, אפשר היה מיד להרגיש את הדביקות של השלג. החום הגבוה לא עזר.
השמים היו אפורים למחצה אבל ללא משקעים נוספים.
בפסגת הרכבל הראשון היה כבר כמה סמ׳ של שלג טרי, אך עדיין די דביק. הסקי אולמאונטן שבחרתי היה היחיד בקבוצה שהתמודד סביר עם השלג הזה. מיד עלינו הכי גבוה שאפשר. בראש הגונדולה טרנזארק של לז ארק התמונה היתה אחרת לגמרי: 5-10 סמ' של שלג איכותי ששיפר לחלוטין את תנאי האתר.
הצלחנו אפילו להשאיר פסים בצדי המסלול שירד מהגונדולה.
אנחנו המרנו עם המדריך על עליה לאגיל רוז׳, כפי שעשינו ביום הראשון.
אני אומר המרנו, כי כשהגענו לתחתית הרכבל שעולה לפסגה, ראינו שראש ההר בתוך ענן, אבל היה נראה שזה רק קטע קצר. ההימור השתלם. עד שהגענו לפסגה הענן התפזר, והיתה ראות מצוינת ושלג מדהים בירידה בשחור הקל.
ירדנו רצוף מגובה 3200 עד 1900 בגלישה רגועה. כולנו בקבוצה היינו קצת עייפים ביום השלישי לגלישה, וגם מכיוון שהיה זה היום האחרון שלי, עשינו עצירה חביבה לקפה בבר בעיירה, על גבול המסלול.
משם חזרנו חזרה לסייזי לארוחת צהריים.
כאן אני נפרדתי מהקבוצה. אחר הצהריים יצאתי לגלוש קצת לבד, בהתחלה רק אני עם מוסיקה כמו שאני אוהב לעשות כשאני גולש עצמאית. התוכנית היתה לחבור לעוד חבר׳ה ישראלים שהיו איתי אבל אני יצאתי לפניהם.
התזמון שלי היה מושלם - אחרי שתי ירידות לכיוון לז ארק נפגשנו בראש הטרנזארק.
אבל אז שברנו שיא עולמי באיבוד קבוצה- תוך עשרים שניות החברים התחילו לגלוש, אני הסתבכתי בחיבור המצלמה שלי, ועד שהרמתי את העיניים הם כבר נעלמו.
אני המשכתי לגלוש לבד ולשחק עם המצלמה החדשה (עוד לא ראיתי מה יצא מזה), בעיקר באזור ארק 1950 וגם עליתי בגונדולה שמוביל לאגיל רוז׳, אך מפאת השעה חששתי לעלות עד למעלה.
מצב השלג המשיך להיות מצוין כל היום.
בחזרה לקלאב, אפשר היה להבחין שהשלג שהתרכך כבר מתחיל לקפוא, מה שלא מבשר טובות לימים הבאים, אבל אני מאמין שזה בעיקר במסלול המלאכותי הזה.
כך הסתיים עוד יום גלישה מצוין ואף מפתיע לטובה.
לצערי, זה היה גם היום האחרון.
בלילה, אחרי בילוי קלאב מדי מסורתי אחרון, מצאנו את עצמנו על זוג מוניות בחזרה לג׳נבה.
חופשת הסקי הקצרה בחיי (אם נתעלם מגיחות לחרמון) אך ללא ספק גם מהנה ביותר, עם כל המגבלות של תחילת עונה.
לסיכום, סרט נפלא שהכינו לי מקצועני למטייל מהקטעים שצילמתי
וסרט לא ערוך למי שרוצה לחוות את התנאים ביום הראשון
