היום השביעי: קאפרי

היום השביעי והאחרון שלנו באזור חוף אמאלפי הוקדש לאי קאפרי (Capri). אל האי ניתן להגיע בהפלגה מפוסטינו, מאמאלפי, מנאפולי ואפילו מסלרנו. אנחנו בחרנו, כמו מרבית התיירים, להגיע במעבורת מסורנטו. הפלגה לקאפרי חובה להזמין באינטרנט, רצוי לפחות יומיים מראש, במיוחד אם מעוניינים לחזור במעבורת האחרונה. עם אישור ההזמנה מגיעים אל הדלפק של החברה שממנה הזמנתם כעשרים דקות לפני זמן ההפלגה, ומקבלים כרטיסי עלייה למעבורת (אישור ההזמנה לא תופס בתור כרטיס עלייה!). הביקור בקאפרי ארוך, ויש הרבה מאוד מה לראות. לכן מומלץ לקחת מעבורת מוקדם ככל האפשר.

מעבורת לאי קאפרי. צילום: אלין קרני סטרוזר

יצאנו מהפנסיון בשעה מוקדמת, על מנת להגיע לסורנטו בזמן וללא לחץ. חנינו, הגענו לנמל, אספנו את הכרטיסים ועלינו למעבורת. לאחר כחצי שעה של הפלגה עגנו בנמל של קאפרי, מרינה גרנדה (Marina Grande), ונשפכנו החוצה ביחד עם נחיל אנושי עצום. פנינו תחילה למשרד המידע לתיירים, כדי לברר לגבי הפלגה אל המערה הכחולה (Grotta Azzurra). המערה הכחולה היא אחת האטרקציות המפורסמות ביותר בקאפרי, וניתן להיכנס אליה בסירה קטנה בלבד. חברות רבות מציעות הפלגה מסביב לאי וכניסה למערה (שוב, תשלום נפרד על ההפלגה ותשלום נפרד על הכניסה למערה.. כי אם אפשר אז למה לא?), אולם המערה נסגרת למבקרים לעיתים קרובות, בגלל גלים גבוהים, או גאות ממושכת, ואז לא ניתן לבקר בה. לכן חשוב להקפיד לוודא שהמערה פתוחה לפני שיוצאים לסיור מסביב לאי (אם כי גם ללא הכניסה למערה הסיור סביב האי מומלץ). גם במקרה שלנו, המערה הייתה סגורה, וכך נפתרה לנו מעצמה הדילמה האם לבקר בה או לא.

המרינה באי קאפרי. צילומים: אלין קרני סטרוזר

ממשרד המידע לתיירים המשכנו לרכישת כרטיסים לפוניקולור העולה מהמרינה אל העיירה קאפרי (באי קאפרי שתי עיירות: קאפרי (Capri) ואנאקאפרי (Anacapri)). בנוסף, רכשנו גם כרטיסים לאוטובוס, הנוסע מקאפרי לאנאקאפרי (מומלץ לקנות מראש בנמל כרטיסים לאוטובוס לפי כמות הנסיעות שמתכננים; כל כרטיס תקף לנסיעה אחת). עלינו בפוניקולור, ולאחר מספר דקות מצאנו את עצמנו בפיאצה המרכזית והיפה של קאפרי (Piazza Umberto I), עם נוף משגע. פנינו ימינה אל Via Roma, ולאחר שתי דקות של הליכה הגענו אל התחנה המרכזית של קאפרי, שהיא קרוב לוודאי התחנה המרכזית הקטנה בעולם. שלושה רציפים (אחד לאנאקאפרי, שני למרינה גרנדה ושלישי למרינה פיקולה) ובכל אחד ממתין מיניבוס קטנטן שנראה יותר כמו אוטובוס צעצוע.

בפיאצה אומברטו, קאפרי. צילומים: אלין קרני סטרוזר

קרוב לוודאי שזו התחנה המרכזית הקטנה ביותר בעולם. צילום: אלין קרני סטרוזר

עלינו על המיניבוס לאנאקאפרי, והנהג יצא לדרכו. לפתע, הכבישים באזור חוף אמאלפי לא נראו כל כך צרים.. כעשרים דקות של נסיעה בנוהל סרדינים, וירדנו בתחנה הראשונה באנאקאפרי, פיאצה ויטוריה (Piazza Vittoria), שבה נמצאת תחנת הרכבל שעולה אל ההר הגבוה ביותר באי, מונטה סולרו (Monte Solero), שגובהו כ 600 מטרים. העלייה ברכבל הכיסאות (כל אחד בכסא לבד) נמשכה כרבע שעה, והפכה לאחד השיאים של הטיול. בריזה נעימה מלטפת את הפנים, נוף יפהפה מכל עבר וציוץ של ציפורים ברקע. פשוט תענוג. גם מפסגת ההר נשקף, כמובן, נוף מדהים מכל עבר. ים, צוקים, שחפים, סירות מפרש, הבתים של אנאקאפרי מצד אחד והבתים של קאפרי מהצד השני. מסלול היקפי קצר מאפשר לראות את כל היופי הזה מכל זווית אפשרית, ובמקום יש גם בית קפה. בקיצור - אם נמצאים בקאפרי, מונטה סולרו הוא אתר חובה.

עליה ברכבל למונטה סולרו. רבע שעה של תענוג צרוף. צילום: אלין קרני סטרוזר

הנוף המקסים ממונטה סולרו. צילומים: אלין קרני סטרוזר

לאחר שירדנו מההר (שוב ברכבל. אפשר גם ברגל, במזג אוויר קצת יותר שפוי) טיילנו בסמטאות הצרות והיפות של אנאקאפרי, הכל מאוד תיירותי, אך גם יוקרתי ומרשים, ופנינו אל האטרקציה הגדולה הנוספת של העיירה, וילה סן מיקלה (Villa San Michele). הוילה קיבלה את עיקר פירסומה הודות לסופר והרופא השבדי אקסל מונתה (Axel Monthe), שהתגורר בוילה במשך שנים רבות וכתב בה את יצירתו המפורסמת ביותר, ״מגילת סן מיקלה״ (במוזיאון של הוילה ניתן למצוא עותקים מתורגמים של הספר לשפות רבות, כולל עברית). גם למי שאינו חובב סופרים שבדים, מומלץ מאוד לבקר בוילה, שחדריה נותרו כפי שהיו מאז המחצית הראשונה של המאה ה-20. גם הגנים של הוילה יפים מאוד, והנוף.. אתם כבר יודעים. במרפסת על הגג יש בית קפה, שבו ניתן להתרענן עם שתייה קלה וסנדוויצ׳ים.

הגן של וילה סן מיקלה והנוף הנשקף ממנו. צילומים: אלין קרני סטרוזר

אקסל מונתה בכבודו ובעצמו. צילום: אלין קרני סטרוזר

כעת עמדו בפנינו שתי אפשרויות: יכולנו לחזור אל מרכז אנאקאפרי, ולהמשיך אל התחנה המרכזית, על מנת לעלות על האוטובוס חזרה לקאפרי (התחנה המרכזית של אנאקאפרי נמצאת במורד רחוב Viale De Tommaso, ועדיף ללכת אליה אם רוצים לתפוס אוטובוס לקאפרי - בשל מספר המקומות המוגבל, האוטובוס בדרך כלל מתמלא כבר שם, ולא עוצר כלל בפיאצה ויטוריה), או לרדת אל קאפרי ברגל, מרחק של כ- 40 דקות הליכה, אך כולה בירידה ורובה גם בצל. בחרנו באפשרות השנייה והתחלנו במסע חזרה אל קאפרי. 

חלון ראווה אופייני בקאפרי. צילום: אלין קרני סטרוזר

כשהגענו לקאפרי ירדנו מהפיאצה לכיוון גן אוגוסטוס (Giardini di Augusto), גן קטן ויפה הצופה על מרינה פיקולה. עלינו חזרה במבוך הסימטאות ועל אף העייפות - נהנינו מאוד. כרגיל במקרים כאלה, הזמן לא עמד מלכת, והגיע הזמן לחזור למרינה, לקראת ההפלגה חזרה לסורנטו. ירדנו באוטובוס למרינה גרנדה (ניתן כמובן לחזור בפוניקולור, או לרדת ברגל - כחצי שעה) והלכנו לחפש את דוכן הכרטיסים. כרגיל, הסדר, הדיוק והארגון לא היו הצד החזק גם הפעם. הפנו אותנו מדוכן לדוכן עד שקיבלנו את הכרטיסים המיוחלים, המעבורת איחרה וכשכבר הגיעה - נאלצנו להמתין זמן רב בשמש, שממש שרפה אותנו (ב 7 בערב!) עד שיסיימו להוריד מבטן המעבורת שיירה של מכוניות. בסופו של דבר עלינו, הפלגנו וחזרנו אל סורנטו סחוטים לחלוטין, אך מאוד מאוד מרוצים. הביקור בקאפרי הפך לאחד משיאי הטיול ואנחנו ממליצים עליו מאוד. לדעתנו אין צורך בטיול מאורגן, אין שום בעיה להסתדר לבד. צריך רק לקחת בחשבון זמני איתור מקומות למכירת כרטיסים (להפלגה סביב האי, למעבורת, לאוטובוס), וזמני המתנה בתור. בעיקר למעבורת היוצאת מהאי מומלץ לקחת ״באפר״ גדול, ולא להגיע למרינה 3 דקות לפני ההפלגה.

גן אוגוסטוס. למטה: השביל המוביל אל מרינה פיקולה. צילומים: אלין קרני סטרוזר

בכך בעצם תם החלק של הטיול שהוקדש לחוף אמאלפי. למחרת בבוקר נסענו לנאפולי, החזרנו את הרכב ועלינו על הרכבת לרומא, לבלות שם סוף שבוע לפני הטיסה חזרה לישראל. ״High Speed train״, הבטיח הנציג שמכר לנו את הכרטיסים. בפועל, הרכבת איחרה ב 45 דקות, ועקב כך ככל הנראה הפכה לרכבת מאספת. שעה ועשר דקות של נסיעה הפכו לשעתיים וחצי. איך אמר הבריטי החביב? ״So Italian. This is so Italian״.

אפילוג

בסיכומו של דבר, הטיול הזה לא ייזכר כאחד המוצלחים שלנו (הכל יחסי, כמובן..), והסיבה העיקרית לכך היא מזג האוויר. בדיעבד, זו הייתה טעות קשה לנסוע לחוף אמאלפי בסוף יוני. החום הכבד פשוט התיש אותנו לחלוטין, וקשה מאוד ליהנות מטיול כאשר מרבית הזמן הטמפרטורה מעל 30 מעלות והשמש פשוט שורפת, ואם זה לא מספיק - מרבית המקומות לא ממוזגים, וממש אין לאן לברוח. גם הלינה במשך שבוע שלם באותו הפנסיון הייתה בחירה לא טובה. הפנסיון עצמו היה מצוין (פרט לארוחת הבוקר הדלה), אך המיקום שלו, במרחק של כשעה וחצי נסיעה ממרכז העניינים (קרי אמאלפי) הגביל אותנו מבחינת שעות החזרה בלילה. עדיף היה להישאר בפנסיון ליומיים-שלושה, וללון עוד שלושה לילות במרכז דרך אמאלפי (לאו דווקא באמאלפי עצמה), ולילה אחד באי קאפרי, שהיה ללא ספק ההפתעה הנעימה של הטיול. היתרון במקום הלינה שבחרנו הוא כמובן המחיר - לינה בחוף אמאלפי ובקאפרי יקרה בהרבה.

ולמרות הנאמר בפיסקה הקודמת - בשורה התחתונה נהנינו מאוד. האזור של חוף אמאלפי מקסים ומומלץ מאוד, כאשר הפנינים של הטיול היו מבחינתנו פוסיטנו, ראבלו והאי קאפרי. הנהיגה באיזור לא פשוטה, אך גם אין צורך לחשוש יותר מדי. צריך רק לנהוג בזהירות ובריכוז מירבי (ממש לא לקחת דוגמה מהמקומיים..).

אריוואדרצ׳י בלה איטליה, אנחנו עוד נחזור!