רקע
הנסיעה הזו לא הייתה בשום תכנון. בסוף ספטמבר חזרנו מטיול משפחתי לאוסטריה, אליו טסנו עם Ryanair והם החלו לשלוח לנו מיילים עם מבצעים. בסוף ספטמבר סיגל העבירה לי מייל שקיבלה מהם עם הצעות דמיוניות לטיסות בחודשים נובמבר דצמבר של החל מ-7.99 אירו לאדם לכיוון. כן, אתם קוראים נכון, 7.99 אירו לאדם לכיוון. ברשימה נכללו עשרות יעדים באירופה, ביניהם אחד, נפולי, שצד לי את העין. הבנתי שזו הזדמנות נפלאה לבקר בחבל קמפניה, כולל נפולי בירתו, סורנטו, קפרי וכביש אמאלפי פוזיטנו. זהו אחד האזורים היפים בעולם, אותו זכרתי במעורפל מביקור לפני כמה שנים, 43 שנים ליתר דיוק...
כרטיסי טיסה
התעמקות באתר של Ryanair העלתה שהטיסה מנתב"ג אינה נוחה במיוחד כי מגיעים לקראת חצות והתחלתי לחפש אלטרנטיבות. האם חברת התעופה ש"יזמה" את הטיול הזה תפסיד בסוף לאחת אחרת? אחרי חיפוש קצר הבנתי שהשילוב האידיאלי הוא בין Easy Jet בהלוך לבין Ryanair בחזור. זה המקום להדגיש שכשרואים מבצעים בכמה אירו לכרטיס, חשוב לזכור שזה המחיר הבסיסי ללא מושב, ללא מזוודה (אפילו לא טרולי לעלייה למטוס) וללא אוכל והמחיר הסופי הוא גבוה יותר, אך עדיין מאוד זול ומשתלם. הטיסה הלוך עם Easy Jet עלתה 100 אירו בדיוק לשנינו כולל שתי מזוודות טרולי לעלייה למטוס ושני מושבים מועדפים עם מרווח לרגליים ואילו הטיסה חזור עם Ryanair עלתה 157 אירו, גם היא עם שני טרולי ומושבים מרווחים. סה"כ הטיסות עלו 257 אירו לשנינו. אמנם לא 7.99 אירו לכיוון, אבל מאוד זול.
אבל... תכניות לחוד ומציאות לחוד ושבועיים אחרי ההזמנה קיבלנו מייל מחברת Easy Jet שמבשר לנו שהטיסה בוטלה. אחרי שהתאוששנו מהבשורה הקשה התחלנו לחפש טיסה חלופית ומשלא נמצאה טיסה לנפולי שהתאימה לנו, נאלצנו לרכוש כרטיסי טיסה לרומא בחברת Ryanair במחיר מופקע של 381 אירו כולל שני טרולי ומושבים מרווחים. כלומר, ביטול הטיסה גרם לנו נזק של 280 אירו (ותכף תבינו שהנזק גדל עוד בגלל השינוי ברכב השכור). בסופו של דבר, הטיסות הלוך ושוב עלו לנו 538 אירו, כבר לא כל כך זול.
אגב, כאשר הזמנתי את הטיסה הלוך המקורית והגעתי לשלב בחירת המושבים, ראיתי שכל המושבים בטיסה פנויים. אמרתי אז לסיגל שאני חושש שיבטלו את הטיסה כי לא נמכר עדיין אף כרטיס. לצערי צדקתי, בפעם הבאה לא אזמין טיסה שכל המקומות בה פנויים.
מלונות
החלטנו בטיול הזה ללא ילדים להתגלגל עם המלונות לאורך הטיול, כלומר להחליף מלון כמעט כל לילה. בחירת המלונות הייתה פחות פשוטה מאשר ביעדים אחרים בגלל מיעוט ההמלצות ולכן נעזרתי באפשרויות הסינון הנהדרות של בוקינג על מנת לבחור מלונות שיהיו מרכזיים, נוחים, עם חניה סמוכה ובמחירים סבירים. בסופו של דבר, בטיול כזה המלון משמש רק ללינה ולא באמת נהנים ממנו, אבל נוף יפה אף פעם לא מזיק ואם יש נוף של ים אז בכלל סיגל מרוצה... את תיאור המלונות אשאיר לימי הטיול.
רכב שכור
כהרגלי, הזמנתי את הרכב השכור באמצעות אתר האינטרנט האהוב עליי Economy Car Rentals, שמשווה הצעות מחיר של כל חברות הרכב הגדולות ושכרתי ממנו אינספור פעמים בעבר. קישור. התלבטתי לגבי סוג הרכב כי מצד אחד רציתי רכב קטן מאוד בגלל הכבישים הצרים ובשביל לא למשוך את תשומת לב הגנבים הידועים לשמצה של נפולי ומצד שני רציתי שיהיה מעט מרווח ולכן בחרתי רכב מקבוצת Economy. את הרכב נאסוף ונחזיר בשדה התעופה של נפולי. ספקית הרכב היא חברת ההשכרה המקומית maggiore במחיר 139 אירו לכל התקופה ללא הגבלת קילומטרים, כולל כל הביטוחים, אך ללא ביטול השתתפות עצמית (את זה אבטח במסגרת ביטוח הבריאות). שילמתי מקדמה בסך 19$ והשאר בעת קבלת הרכב. את ההזמנה אפשר לבטל עד הרגע האחרון, יתרון גדול בתקופת אי וודאות.
עדכון: בגלל שינוי הטיסות (ושינוי ההגעה מנפולי לרומא) נאלצתי לבצע שינוי בהזמנה והעובדה כי אנחנו לוקחים את הרכב במקום אחד (רומא) ומחזירים במקום שני (נפולי) עלתה לנו בתוספת כספית לא קטנה. ההזמנה החדשה הייתה לרכב מקבוצת Compact (קבוצה אחת גבוהה יותר) מחברת Leasys במחיר 220 אירו ללא הגבלת קילומטרים, כולל כל הביטוחים, אך ללא ביטול השתתפות עצמית. שילמתי מקדמה בסך 35 אירו והשאר בעת קבלת הרכב. גם את ההזמנה הזו אפשר לבטל עד הרגע האחרון. שבוע לפני הטיסה קיבלתי מ-Ryanair הצעה לשכור רכב דרכם בהנחה של 30% אז ביטלתי את ההזמנה השנייה ועשיתי הזמנה חדשה לרכב מאותה קבוצה (Compact), מאותה חברה (Leasys) באותם תנאים וללא מקדמה במחיר של 145 אירו. כלומר, מצבי חזר לקדמותו ושוב הוכח כי מכירות בדיגיטל עובדות טוב...
המסעדות
זו כידוע לכם המומחיות של סיגל, אבל מסתבר שהפעם זו הייתה משימה קשה במיוחד. יש במדריך מישלן בדרום איטליה 25 מסעדות עם כוכבי מישלן (21 מסעדות עם כוכב אחד ו-4 עם שני כוכבים), אך אף אחת מהן לא ידועה או בעלת שם. סיגל עברה על כל המסעדות, פסלה מסעדות שסגורות בחורף או כאלו שאינן מסתדרות עם מסלול הטיול, קראה ביקורות, קראה תפריטים, בדקה מחירים ובסוף הכינה רשימה גולמית, ממנה בחרנו את ארבע המסעדות שרצינו ביותר, כולן בעלות כוכב אחד בלבד. את תיאור ופירוט המסעדות וכמובן התמונות תוכלו לראות בימים המתאימים. למסעדות הללו הוספנו עוד מסעדה אחת הנחשבת לפיצרייה הטובה בעולם, עליה קיבלנו המלצה מחברה חובבת אוכל ידועה ועוד מספר מסעדות נוספות. אתם מוזמנים לקרוא מידע רב על כל המסעדות ותיאור המנות בחשבון האינסטגרם אוכל שלי. קישור.
קורונה
ההנחיות גם של ישראל וגם של מדינת היעד משתנות ללא הרף בהתאם למצב בשתי המדינות, כך שאני לא בטוח כמה ערך יש למה שאני רושם עכשיו. בקצרה, עשינו בדיקות PCR לפני ההמראה בהתאם לדרישת האיטלקים. סיגל עשתה בסניף של Be במחיר 139 ש"ח (יש הנחות לחברי שופרסל) ואני עשיתי ברמת החייל בחברת Check2Fly במחיר 75 ש"ח. מילאנו טופס נוסע יוצא מישראל (קישור) וטופס נוסע נכנס לאיטליה די מייגע שנקרא dPLF (קישור). לפני החזרה לישראל מספיק לעשות בדיקת אנטיגן, שלוקחת רבע שעה ואפשר לעשות אותה כמעט בכל בית מרקחת. יש למלא טופס נוסע נכנס לישראל (קישור) ולהזמין תור לבדיקת קורונה בנחיתה (קישור) במחיר 80 ש"ח (או 100 ש"ח אם לא מזמינים מראש).
ועכשיו לטיול עצמו:
יום חמישי 2/12/21
סוף סוף הגיע יום הנסיעה ואנחנו מתייצבים נרגשים בנתב"ג בשעה 08:10 בעזרתה האדיבה של אופיר שלקחה אותנו. העומס באזור הצ'ק אין גדול מאוד כיאה לתחילת חופש חנוכה, אך בדיעבד תוך 45 דקות אנחנו כבר בדיוטי פרי אחרי הכל. הולכים לקנות שוקולד לילדים (שזה הרגל בכל נסיעה), מוציאים 500 אירו (כי קצת מזומן אף פעם לא מזיק...) באחד ממכשירי הבנקט של בנק הפועלים שנמצאים בכניסה לכל אחד מחמשת מסדרונות השרוולים (שזה ללא עמלות) ומקנחים בכריך וקפה בארומה. היינו אמורים להמריא בשעה 11:15, אבל ריינאיר חוסכים כל דקה מיותרת על הקרקע ויוצאים מהגייט לפני הזמן בדרכנו לרומא.
קצת חוויות מהטיסה, ישבנו בשורה הראשונה משמאל (כיסאות A,B,C) שזה מאוד מפנק בטיסה, אבל קצת מעצבן עד שממריאים כי כולם עולים למטוס דרכך, לכן מומלצת השורה הראשונה מימין (שהיא בכלל שורה 2, כיסאות D,E,F). לפני הטיסה קניתי מראש באתר של ריינאיר שובר של 25 אירו למזון בטיסה במחיר של 20 אירו. הייתי בטוח שעשיתי את עסקת חיי, אבל... בדיעבד זו הייתה עסקה לא מוצלחת במיוחד כי אתה לא יכול ליהנות בטיסה מהדילים השונים ואתה חייב לבזבז את כל הכסף כי הוא לא נשמר לטיסה הבאה. "החוויה" הגדולה מכל התרחשה לפני הנחיתה. בעודנו מנמיכים לעבר שכבת העננים, פגע ברק במטוס, נשמע פיצוץ עז והבהק כתום חזק הציף את המטוס. חוץ מהדיילות כולם היו בפניקה ואנחנו נשארנו בחיים על מנת לספר על זה... לא מאחל לאף אחד את החוויה המפוקפקת הזו שיכלה להסתיים ברע. נחתנו בדיוק בשעה 14:00 אחרי טיסה של 3:45 שעות עם שירות נפלא, אדיב ומחויך. נתנו לטיסת הלוך ציון 8. מצד אחד, מטוס מיושן, מצד שני שירות נפלא ודיוק בזמנים.
המרחק למרכז השכרת הרכב היה קצר, היינו שם לבד ותוך מספר דקות כבר קיבלנו את הפיאט 500X שהזמנו שתלווה אותנו בחמישה ימים הקרובים. בדיקה מהירה של הרכב העלתה שחסר החלק התחתון בתא המטען שמכסה את הגלגל הרזרבי, שיעור נוסף כמה חשוב לבדוק את הרכב היטב. כשנחזיר אותו נקבל עוד שיעור, אבל נשאיר את זה לסוף... החוסר נרשם בדפי ההשכרה ויצאנו לדרך בשעה 15:15.
הנסיעה הארוכה לוותה בהתחלה בפקקים כבדים ביציאה מרומא ולאחר מכן בגשמים עזים והתארכה בשל כך בשעה נוספת מעל המתוכנן. הגענו למסעדה שהזמנו בעיירה Caiazzo, הנמצאת כשעה מצפון לנפולי, לאחר נסיעה של שלוש שעות, בדיוק בשעה 18:30, השעה שהזמנו מקום. בדרך שילמנו אגרה בסך 10.4 אירו.
מסעדת Pepe in Grani הומלצה לנו על ידי חגית אברון, בלוגרית ועיתונאית אוכל, שטענה כי זו הפיצרייה הטובה בעולם וכי ארוחת הטעימות שלהם היא חוויה יוצאת דופן. הזמנו מקומות באינטרנט כחודש לפני הנסיעה. יש שלושה גדלים של ארוחת טעימות והמלצר המקצוען המליץ על הקטנה ואמר כי היא המתאימה ביותר לזוג. הארוחה כללה פיצה מטוגנת, שלושה סוגים של פיצות עם תוספות שונות ופיצה אחת לקינוח.
התחלנו עם פיצה מטוגנת בצורת קונוס במילוי גבינת גרנה פדנו (שעוד תלווה אותנו רבות בארוחה), פסטו ופתיתי זיתים. לאחר מכן הגיעו שלוש פיצות, כל אחת עם ארבעה סלייסים. הראשונה עם מוצרלה, קרם עגבניות וקרם בזיליקום, דרכה למדנו לראשונה שפיצה יכולה להחליק בגרון. השנייה עם גבינות מוצרלה וגרנה פדנו, שלאחר האפייה הניחו עליהן בזיליקום ועגבניות ועל הפיצה השלישית, המיוחדת מכולן, הונחו כל התוספות לאחר האפייה, מורטדלה, גבינה קרה, פפרוני וגרידת תפוז. אני עפתי על המשחק בין חום וקור והיא הייתה מהפיצות הטובות ביותר שאכלתי מעולם. סיגל אהבה פחות. לא התאפקתי והזמנתי פיצת קונוס מטוגנת נוספת עם פרושוטו, אננס וגבינת גרנה פדנו. זו הייתה חגיגת טעמים בלתי נשכחת עליה המשכנו לדבר עוד מספר ימים אחרי. אגב, גרנה פדנו היא גבינה איטלקית, שמוצאה בעמק הנהר פו בצפון איטליה. היא דומה מאוד לגבינת Parmigiano Reggiano, המוכרת לנו יותר.
לקינוח קיבלנו פיצה מתוקה עם ריקוטה, לימון, ריבת משמש, אגוזי לוז ופתיתי פרושוטו מפתיעים. אין מילים לתאר כמה היא הייתה טעימה וסיגל עצרה אותי מלהזמין אחת נוספת. לסיכום, הפיצות היו מאוד מיוחדות, השירות היה מעולה והאווירה נהדרת. זו ללא ספק חוויה מדהימה למגיעים לאזור נפולי וזה לא דומה לאף פיצה שאכלנו לפני. מחירי הפיצות והיין זולים מאוד ביחס לישראל, ארוחת הטעימות עלתה 60 אירו לזוג וכוס יין עולה 4.5 אירו. נדרש להזמין מקום זמן רב מראש. נתנו למסעדה ציון 10. קישור.
לאחר כמעט שעתיים יצאנו לנסיעה של כשעה לכיוון המלון בנפולי, שילמנו אגרה 2.4 אירו ובמרכז נפולי התברברנו לא מעט מכיוון שה-Waze הטעה אותנו בלופ אינסופי, תוך שהוא מכניס אותנו לאזור האסור לכניסת זרים שמכונה ZTL, בדיוק הטעות ממנה ניסינו להימנע (אני רק יכול לקוות שהקנס לא בדרך לארץ). בסוף גייסנו את Google Maps לטובתנו והגענו לחניון Super Garage, עליו המליץ המלון, בשעה 21:30. קישור. תוך מספר דקות הגענו למלון.
מלון Matilde Lifestyle נמצא בסמטה קטנה היוצאת מ-Via Toledo, במיקום הכי מרכזי שיכול להיות ליד גלריה אומברטו, מתחבא לו אחרי כניסה מוזרה עם שלט קטן. מלון 4 כוכבים עם חדר מודרני מרווח במיוחד, מקלחת מפנקת, ארוחת בוקר נהדרת ושירות מצוין, בקיצור, מלון מושלם. המחיר ללילה היה 151 אירו כולל המס העירוני. נתנו לו ציון 10. קישור. בסך הכל נסענו היום 272 ק"מ.
יום שישי 3/12/21
אחרי ארוחת בוקר קלה (כדי להשאיר מקום לטעימות...), עשינו צ'ק אאוט, איפסנו את המזוודות ויצאנו לטיול בעיר העתיקה כבר בשעה 8:00. גשם קל מטפטף והיום לא נראה מבשר טובות. החלטנו להתחיל את היום בתצפית על מפרץ נפולי ממרומי מבצר Sant'Elmo. אל המבצר מעפילים עם הפוניקולר, שהתחנה התחתונה שלו, Augusteo, נמצאת ממש דקה מהמלון. קנינו כרטיסים במחיר 1.1 אירו לאדם לכיוון בקיוסק הכרטיסים בכניסה לתחנה. הנסיעה נמשכת 7 דקות עד התחנה העליונה, Piazza Fuga. משם יש הליכה בעלייה של כרבע שעה עד למבצר, אך לצד המדרגות יש גם מדרגות נעות, כמה נוח.
מבצר Sant'Elmo הוא מבצר מימי הביניים הנמצא בשכונת Vomero, באמצע הדרך בין נפולי התחתית והעילית ונשקף ממנו נוף יפה של הר ווזוב ומפרץ נפולי. יש בו גם מוזיאון קטן, אך הסיבה היחידה להגיע היא התצפית. הכניסה עולה 2.5 אירו לאדם. בדיעבד, הנוף מהמבצר אינו מצדיק את המאמץ להגיע. ציון 7.
חזרנו שוב לפוניקולר וירדנו למטה לאחר סיבוב של כשעה ורבע וממול לתחנה קניתי כבל לחיבור הטלפון למערכת המולטימדיה של האוטו (כן, שכחתי לקחת...). התחנה השנייה שלנו והראשונה בסיור בעיר העתיקה היא גלריה אומברטו (Galleria Umberto). הגלריה נבנתה בשנת 1892, אחות לגלריה דומה בעיר מילנו. זהו למעשה מרכז קניות מקורה בצורת צלב בסגנון אר נובו, שגובהו 56 מטרים, כיפתו המרשימה עשויה ברזל וזכוכית וגלגל המזלות נמצא על רצפת השיש, במרכזה.
בצלע הקרובה ל-Via Toledo נמצאת חנות מאפים קטנה בשם La Sfogliatella Mary, שעליה נאמר שהיא מוכרת את אחת הספוליאטלות הטובות בעיר. זה המקום לספר שספוליאטלה הוא מאפה איטלקי מהמאה ה-17, שמקורו בחבל קמפניה. צורתו כצורת צדפה ופירוש שמו הוא "עלים דקים" על שם העלים הרבים הנערמים בו אחד על השני. הגרסה הקלאסית שלו היא במילוי גבינת ריקוטה בטעם תפוז, אך יש לו גרסאות רבות במגוון מילויים, מתוקים ומלוחים. גרסת העלים נקראת Riccia ויש גרסה נוספת הנקראת Frolla, המזכירה יותר עוגה העשויה בצק רך עם מילוי. כמובן שטעמנו משני הסוגים, ה-Frolla היה נחמד, אבל ה-Riccia היה מעולה והביא להתמכרות לספוליאטלות. אגב, בדיעבד, זו לא הייתה הטובה מכולן (אבל הזולה מכולן, 1.8 אירו לאחת) ואכלנו יותר טובות, אם כי כולן היו טובות מאוד.
בקצה השני של הגלריה עצרנו לאספרסו קטן (1 אירו) בעמידה, כמו שהאיטלקים נוהגים לשתות. שלוק אחד וממשיכים. יצאנו מהצד השני של הגלריה אל הרחוב ופנינו שמאלה על מנת להשקיף על המבצר הצפוני של הנמל. מבצר Castel Nuovo הוא מבצר מימי הביניים, שבתוכו נמצא המוזיאון לתולדות העיר, אך לא ראינו סיבה להיכנס, אלא להתרשם מהמראה המרשים שלו מבחוץ. השקפנו, צילמנו וחזרנו על עקבותינו. המבצר פתוח בשעות 9:00-19:00 והכניסה עולה 6 אירו.
מעט דרומית מערבית משם נמצא בית האופרה Teatro San Carlo. הוא נבנה בשנת 1737 ומעוטר בקישוטי זהב. זהו בית האופרה הוותיק ביותר באירופה הנמצא במבנה המקורי. בעת הקמתו הוא היה הגדול בעולם והיו בו 3300 מושבים ומאז שופץ מספר פעמים. הוא קרוי על שם קרלוס השלישי מלך ספרד, שהעניק אותו במתנה לעיר. אגב, אנקדוטה, המנהל המוזיקלי של האופרה הוא דן אטינגר הישראלי. ניתן לסייר בתוכה (יש שני סיורים ביום באנגלית בשעות 11:30 ו-15:30 בעלות של 7 אירו), אך זה מומלץ רק אם לא ראיתם בתי אופרה עתיקים באירופה. קישור.
ממש בסמוך אליו נמצא ארמון ריאלה (Palazzo Reale), שנבנה במאה ה-17 לכבוד ביקורו של פיליפ השלישי מלך ספרד. במלחמת העולם השנייה הוא נהרס כמעט לחלוטין ושוחזר לאחריה. הארמון משמש כיום כמוזיאון, בו ניתן לצפות בחדרים, בריהוט ובחפצי האומנות, אך גם פה הסתפקנו בצפייה מבחוץ. הוא פתוח בימים חמישי עד שלישי (סגור ברביעי) בשעות 9:00-20:00 והכניסה עולה 6 אירו. מומלץ להיכנס רק לחובבי ארמונות או אם יורד גשם חזק בחוץ... קישור.
מול הארמון נמצאת כיכר פלבישיטו (Piazza del Plebiscito), כיכר חצי עגולה מהמאה ה-19 שמזכירה קצת את כיכר הוותיקן בשל מסדרונות העמודים בצדיה השזורים בפסלים. היא נקראת על שם משאל העם שנערך בה בשנת 1860 בו הוחלט על צירוף נפולי לאיטליה. ממערב לכיכר נמצאת כנסיית San Francesca di Paola. יש מבקרים בכיכר המנסים ללכת מארמון ריאלה בעיניים עצומות לעבר הכיכר ולהצליח לסיים בין שני פסלי הסוסים. אומרים שאף אחד לא מצליח. תנסו...
בסמוך לכיכר נמצאת כיכר Trieste e Trento. בכיכר נמצא בית הקפה Caffè del professore, שאומרים עליו שיש לו את הקפה הכי טוב באיטליה, אליו נגיע בסוף היום (ספוילר: קפה מדהים) וכן בית קפה מפורסם לא פחות בשם Gran Caffè Gambrinus. מומלץ לעצור לקפה באחד משניהם.
מהכיכר מתחילים לטייל צפונה לאורך הרחוב הראשי של העיר העתיקה Via Toledo. מיד בתחילת הרחוב משמאל נמצאת הפיצרייה Antica Pizza Fritta da Zia Esterina Sorbillo, שמוכרת קלצונה מטוגן חלומי ומעט אחריה נמצא סניף האח הקטן של פיצה סורבילו המפורסמת Sorbillo Piccolina Gino e Toto, אליה נגיע בהמשך. את שתי הפיצריות תוכלו לזהות מרחוק לפי התור המשתרך בכניסה...
ממשיכים לטייל ברחוב טולדו, טפטוף קל אינו מפסיק לרגע, אך אנחנו עם מעילים וכובע צמר והגשם אינו מפריע להנאה. בהמשך אנחנו חולפים על פני סמטת הלבבות בטולדו 335 ולא כל כך מבינים מה הקטע של הסמטה שבכניסה אליה מתנוסס לב גדול, מוכרים בה הרבה פרחים אדומים וכל עסק כולל בשמו את המילה Love... גיחכנו והמשכנו.
מעט הלאה, עדיין בצדו השמאלי של הרחוב פונים שמאלה לעבר רחוב Pignasecca.בהמשך הרחוב נמצא שוק הדגים Pignasecca. הרחוב עצמו ססגוני, יש בו לא מעט דוכני שוק עם ביגוד, נעליים, פירות וירקות וגם... דגים. בשוק לא מעט דוכני מזון מעניינים ואנחנו מחליטים לעצור באחד ולדגום שני מאכלים שמשכו לנו את העין. האחד נקרא Tarallo, חטיף מקומי מתוק מלוח בצורת ביסקוויט עגול עם חור במרכז ושקדים מעליו. קצת הזכיר לנו עוגיית עבאדי. אנחנו לא אהבנו אותו, אבל בהמשך הטיול נבין שהוא נמצא בכל מקום ועד כמה הוא מרכזי בחיי המקומיים. יחד איתו טעמנו bocconcino di mandorla, עוגיית שקדים וקליפות תפוז סיציליאנית, שהיה לה טעם חזק מאוד של מרציפן. בקיצור, לא טעימה הכי מוצלחת, אבל כיף לנסות.
המשכנו לטייל בשוק עד סופו, נהנים מהתצוגות המרשימות של דגים ופירות ים, מכל המינים וכל הסוגים וכשנמאס לנו עשינו אחורה פנה וחזרנו לויה טולדו. נתנו לשוק ציון 8. המשכנו לטייל ברחוב האלגנטי עד שהגענו לקונדיטוריה Leopoldo Infante, הנמצאת מימין במספר 8. בקונדיטוריה אפשר לטעום מתוק מקומי מפורסם נוסף, שנקרא Baba. זוהי עוגת שמרים המזכירה בצורתה אגס ורוויה במשקה אלכוהולי, בדרך כלל רום. אפשר להשתכר רק מלאכול את זה... הם מוכרים מגוון עצום שלו, החל מהקלאסי וכלה במגוון מילויים. קישור.
מיד אחרי הקונדיטוריה נמצאת כיכר Dante. הכיכר הגדולה והאלגנטית מאוד שימשה בעבר ככיכר השוק. במזרח הכיכר יש מבנה חום אדמדם מרשים, מעליו שורת פסלים, במרכזו שער עצום ומעליו שעון. מולו נמצא פיסלו הגדול של Dante, אחד מגדולי המשוררים של איטליה.
מיד לאחר הכיכר אנחנו פונים ימינה לרחוב Port'Alba באזור העתיק הססגוני שנקרא Spaccanapoli. ספקנפולי הוא למעשה הרחוב הראשי שחוצה את המרכז ההיסטורי של נפולי, אך גם כל האזור מסביבו נקרא בשם הזה. השם של הרחוב עצמו בכלל נקרא כיום Via San Biagio dei Librai. בספקנפולי יש לא מעט נקודות עניין היסטוריות וקולינריות ואנחנו צועדים מזרחה ב-Via dei Tribunali.
אחרי מספר דקות אנחנו פוגשים משמאלנו את אחת הפיצריות הטוענות לכתר "הפיצרייה הטובה מכולן", הלא היא פיצריית Gino e Toto Sorbillo. אנחנו מגיעים אליה בשעה 11:40, כלומר 20 דקות לפני הפתיחה ונעמדים בתור על מנת לתפוס מקום. לפנינו כבר עשרה אנשים, אך הקיבולת של הפיצרייה הגדולה 126 אנשים... אין מה לדאוג. כמה דקות אחרי, כבר עשרות אנשים בתור ממתינים לפתיחה. קישור.
הדלתות נפתחות בדיוק בזמן, תעודת החיסון נבדקת בקפידה (כמו בכל מקום באיטליה, ההקפדה רבה) ואנחנו מובלים לחדר השמאלי, שם יש שולחן ארוך דמוי פרסה המיועד לזוגות היושבים אחד מול השני בשולחן משותף. התפריט באיטלקית בלבד והמלצר ממליץ על פיצות בכזו מהירות שאני לא מצליח לעקוב אחריו. נראה כי המוטו המרכזי במסעדה הוא "תאכלו מהר ותפנו את המקום כי יש עשרות ממתינים בחוץ"...
אנחנו מזמינים שתי פיצות, עם ארטישוק לסיגל ועם בייקון בשבילי, בקבוק מים וכוס יין אדום. אגב, באיטליה לא מקובל להזמין מים מהברז ואם תבקשו, או שיענו לכם שאין אפשרות כזו או שישחקו אותה לא מבינים את הבקשה... לאחר מספר דקות מגיעות הפיצות. האמת? טעימות, אבל אכלנו טובות יותר, בטח אתמול בערב. הפיצות עולות בסביבות 7-10 אירו לפיצה, המים 2 אירו והיין 3 אירו בלבד. המלצר מוסיף לחשבון Coperto בסך 3 אירו (הסבר בהמשך) והחשבון כולל שירות מסתכם ב-25 אירו. נתנו למסעדה ציון 8.
Coperto זה מנהג שהחל בימי הביניים, אז נהגו אנשים רבים לעצור בפונדקי דרכים ולאכול אוכל שהביאו מהבית על מנת לחסוך כסף. בעלי הפונדקים שהיו צריכים להתפרנס החלו לגבות דמי עריכת שולחן והגבייה הזו מתקיימת עד עצם היום הזה בכל מסעדה כמעט באיטליה (די מפתיע, אבל אפילו מסעדות מישלן גובות את זה). אגב, סיגל טוענת בצדק שזה המקביל בעולם האוכל לדמי חליצת בקבוקים בעולם היין.
משם המשכנו לטייל מזרחה ב-Via dei Tribunali. מעט אחרי משמאל נמצא עולם המחילות התת קרקעיות של נפולי (Napoli Sotterranea Percorso Ufficiale), עליו החלטנו לוותר (סיורים באנגלית משעה 10:00 כל שעתיים עד 18:00 במחיר 20 אירו. קישור) ומעט הלאה מימין נמצאת סמטת חג המולד (San Gregorio Armeno), אליה נגיע בהמשך מצידה השני התחתון. עוד הלאה בהמשך נמצא הדאומו של נפולי (Cattedrale di Santa Maria Assunta), אך הוא בשיפוצים עטוי פיגומים. קישור. מיד אחרי הדאומו פנינו ימינה ל-Via Delle Zite. לפני הפנייה כדאי לחצות את הכביש ולראות את המשך הרחוב, שאני קורא לו "רחוב הכביסה". כשתראו את התמונה תבינו למה...
פנינו שוב ימינה לרחוב הראשי השני של הרובע, Via San Biagio dei Librai. גם רחוב זה תוסס וצבעוני ועמוס חנויות קטנות, דוכני מזכרות וחנויות לממכר לימונצ'לו. אחרי 300 מטר מימין אנחנו מגיעים שוב לסמטת חג המולד. בימי השנה הרגילים, הסמטה עמוסה מאוד בחנויות צבעוניות המוכרות פסלים של דמויות מוכרות המיוצרים בחנויות עצמן על ידי בעלי מלאכה שעוסקים בכך שנים. אחד הפסלים הפופולריים ביותר בסמטה הוא של דייגו מראדונה שהצעיד את קבוצת הכדורגל של נפולי להישגים הגדולים בתולדותיה במחצית השנייה של שנות ה-80, כולל שתי אליפויות וגביע אופ"א לקבוצה שהייתה אפורה למדי לפני כן. מראדונה הוא גיבור מקומי גם כיום לאחר מותו ואביזרים בדמותו נמכרים בכל רחבי העיר.
בתקופה זו של חג המולד, הרחוב הופך חגיגי אף יותר והחנויות מוכרות בעיקר קישוטי חג המולד לבתים, לעצי האשוח וכמתנות למשפחה ולחברים. בקצה העליון שלו יש גם שוק חג מולד קטן עם ביתנים ייעודיים.
אנחנו ממשיכים ברחוב הראשי מערבה. אחרי כ-250 מטרים מימין יש כיכר קטנה ובמרכזה פסל. אפשר לפנות שם ימינה ולבקר ב-Museo Cappella Sansevero, שם נמצאים קברים והיא עוטרה באמצע המאה ה-18 בתגליפים מקסימים. הקפלה פתוחה בשעות 9:00-19:00 והכניסה עולה 9 אירו, אך אנחנו מעדיפים ליהנות מיופי הרחובות עצמם. קישור. חוזרים לרחוב הראשי ולקראת סיומו אנחנו מגיעים ל-Piazza del Gesu Nuovo, שם נמצאת כנסיית Chiesa del Gesu Nuovo, שחזיתה עשויה אבני לבה ויש לה תקרה, קירות ופרסקו מרשימים. היא פתוחה בשעות 9:00-12:30 ו-17:00-19:15. אנחנו מגיעים כמובן בזמן שהיא סגורה...
חובבי ארכיאולוגיה יכולים לבקר כעת במוזיאון הארכיאולוגי של נפולי (Museo Archeologico Nazionale di Napoli) הנמצא לא הרחק משם ונחשב לאחד המוזיאונים הארכיאולוגים הטובים בעולם. רוב המוצגים בשלוש הקומות שלו נלקחו משרידי העיירות פומפיי והרקולנאום, שנחרבו בשנת 79 על ידי התפרצות הווזוב ונתגלו מחדש במאות 18-19. בחללים מוצגים פסלים, פסיפסים, כלים, ציורי קיר מרשימים מפומפי, חפצי אמנות ועוד. החדרים הסודיים מכילים אוסף של ציורים ארוטיים ופסיפסים נועזים המתארים סצנות מיניות מהחברה הנהנתנית של פומפיי דאז. אסור לצלם שם ומומלץ מדריך שמע באנגלית. המוזיאון פתוח בימי רביעי עד שני (סגור בשלישי) בשעות 9:00-19:30 והכניסה עולה 15 אירו או 26 אירו לזוג. קישור. אנחנו וויתרנו והחלטנו להסתפק בביקור באתר הארכיאולוגי פומפיי עצמו. בדיעבד, החלטה נכונה ואחזור לזה בהמשך.
כעת הגענו חזרה ל-Via Toledo ופנינו שמאלה בחזרה לכיוון המלון. בדרך לא התאפקנו ועצרנו בחנות Cuori di Sfogliatella (במספר 271) לאכול ספוליאטלה נוספת והפעם עם פיסטוקים. בחנות נמכרת ספוליאטלה עם כל מילוי מתוק אפשרי כגון שוקולד, שקדים, פונדנט, לימון וקוקוס או מלוחים במילוי סלמי, בולונז, עגבניות, פסטו ועוד. חגיגה שלמה במחיר 2 אירו לאחד. קישור.
משם המשכנו חזרה לכיכר Trieste e Trento בתחילת הרחוב אל בית הקפה Caffè del Professore. בבית הקפה הזה נמכר קפוצ'ינו אגוזי לוז, שאומרים עליו שהוא הקפה הטוב בעולם. ואם אומרים מי אנחנו שלא ננסה? מדובר ללא ספק בקפה מטורף שאסור להחמיץ! סיגל שתתה קפה שנקרא Kinder, שהוא כביכול קפה שילדים אוהבים והוא מכיל קרם קפה, נוטלה, קצפת ובישקוט. כל קפה עלה 4-4.5 אירו והביקור שם היה פשוט תענוג. אל תעזבו את העיר בלי לעצור שם. קישור.
עייפים אך מרוצים חזרנו למלון הסמוך (שהמיקום שלו היה כל כך מוצלח שאת כל היום הזה עשינו ברגל), אספנו את המזוודות, צעדנו כמה דקות לחניה, שם גילינו כי כל המכוניות חוסמות אחת את השנייה וצפינו בתדהמה איך עובדי החניון מחלצים את המכוניות החוצה במיומנות רבה, כאילו הם משחקים במשחק המחשב Rush Hour. שילמנו 23 אירו על החניה היומית ובשעה 15:30 כבר היינו בדרכנו לפומפיי, אליה הגענו לאחר נסיעה קצרה של כ-40 דקות ותשלום אגרה של 2.1 אירו. אגב, האמירה שבנפולי נוהגים כמו משוגעים והרמזורים הם המלצה בלבד התבררה כמוגזמת קמעה, אם כי עדיין יש לנהוג שם בערנות כפולה.
בפומפיי הזמנו את מלון Forum. מלון 4 כוכבים במיקום חלומי ליד הכניסה המזרחית לאתר הארכיאולוגי ובמרחק הליכה מהמסעדה שהזמנו לערב. המלון מודרני ויפיפה, בחצרו בוסתן עצי הדר והוא מספק חניה ללא תשלום במרחק הליכה קצר ממנו. פקידת הקבלה בישרה לנו ששדרגו אותנו לחדר דלוקס (ללמדכם כמה התפוסה במלונות נמוכה כעת). נתנו למלון ציון 9 רק בגלל שהזרם במקלחת לא היה משהו. קישור.
לאחר מנוחה קצרה יצאנו אל עבר מסעדת המישלן הראשונה של הטיול. מסעדת President היא בעלת כוכב מישלן אחד, מסעדה קטנה ברחוב קטן, מראה קלאסי, שולחנות עם מפות לבנות ונר גבוה דולק. היינו לבד, די עצוב בשביל המסעדה, אבל התופעה הזו תלווה אותנו גם במסעדות הבאות, כנראה שילוב של מחוץ לעונה וקורונה. זה גורם לצוות "לחבק" מאוד את הסועדים ולתת להם תשומת לב גבוהה במיוחד. כיף לנו, פחות למסעדה. למסעדה יש שני תפריטים, האחד עם 12 מנות במחיר 120 אירו והשני בן 7 מנות במחיר 100 אירו. בחרנו בראשון. יש אפשרות גם להתאמת יין במחיר של 40 אירו לארבע כוסות. וויתרנו והזמנתי כוס יין אדום, שנמזגה בנדיבות רבה ובסיום הארוחה יין קינוח נהדר.
הארוחה נפתחה בשלושה פתיחים מעניינים. המנה הראשונה כללה חיטת סופר פוד, דג ופסיפלורה. מנה מרהיבה בצלחת מרהיבה. לאחר מכן הגיע סביצ'ה אמברג'ק (אינטיאס) מצוין עם טונה אדומה, אצות, אספרגוס וקרם גזר. לאחריו ארטישוק מעושן עם רוטב אנשובי ובשר בופאלו. הוא נפתח על השולחן עם עשן רב בהצגה מרשימה יותר מטעמו. כעת הגיעה מנה פנטסטית של חזיר שחור עם צ'יפס של עשבים ברוטב ברוקולי. הבא היה רביולי דים סאם במילוי בשר באפלו, תה ירוק ותפוזים, עוד מנה מצוינת. אחריו הגיע פוזילו עם חביצה מלוחה, ביצי דגים, קציפת לימון ושרימפס. מנת פסטה חמוצה מצוינת. המנה השביעית והאחרונה לפני הקינוחים הייתה פילה לוקוס שבושל ארוכות עם קרם תפוחי אדמה ולימון וצ'יפס אצות. הקרם הלימוני היה עוצמתי במיוחד והאפיל על טעמו של הדג.
כעת הגיע השלב המתוק שהתחיל במרענן חך בדמות סורבה אלוורה ותה ירוק שהיה אכן מאוד מרענן... אחריו הגיע קינוח מרהיב שכלל שוקולד, מוס אגוזי לוז, חביצת אגס ושוקולד לבן, פרי יער אדום וקרמבל שוקולד. קינוח נהדר. יחד איתו הגיע מקרון במילוי עוגת ספוג. אחרון חביב הגיע גלגל ענק עמוס בממתקי ילדים. גימיק נהדר, אבל התכולה קצת פחות מתאימה לארוחה.
שורה תחתונה, מסעדה מומלצת עם ארוחה יצירתית מאוד, מגוונת, גדולה וטעימה ושירות מעולה. פעמיים יצא אלינו השף ובדק שאנחנו מרוצים. המלצר סרב לקבל טיפ בטענה שזה כלול במחיר והמחיר הכולל עמד על 270 אירו. נתנו למסעדה ציון 8. קישור. אחרי שעתיים נהדרות חזרנו ברגל למלון ולילה טוב. היום נסענו 28 ק"מ בלבד.
יום שבת 4/12/21
אחרי ארוחת בוקר מוזרה, שבה התעקשו העובדים שלא נגע במזנון, אלא עברו איתנו ושמו לנו מה שרצינו על הצלחת (ודי הוציאו לי את החשק לאכול...), עשינו צ'ק אאוט מהמלון החביב, שילמנו 102 אירו לחדר ללילה כולל המיסים העירוניים, החתמנו את כרטיס החניה (על מנת לפטור מתשלום), אפסנו את המזוודות ויצאנו ברגל אל עבר הכניסה המערבית הרחוקה יותר של האתר הארכיאולוגי (שנקראת Porta Marina), המרוחקת קילומטר בדיוק מהמלון. התכנון היה להתחיל בצד הרחוק, לסיים בצד הקרוב ולצאת ממש ליד המלון. אגב, ליד שער הכניסה Porta Marina יש חניון גדול במחיר 5 אירו לשעה. לעומת זאת, מחיר החניה ליד השער המזרחי Biglietteria di Pompei הוא 1.5 אירו בלבד.
אתר העתיקות פומפיי (Parco Archeologico di Pompei) הוא אחד משיאי הביקור באזור. העיר פומפיי עצרה מלכת בשנת 79 אחרי התפרצות הר הגעש הווזוב ונתגלתה מחדש במקרה בשנת 1860. היא הייתה עיר נמל עשירה ומפוארת במיוחד והשיטוט בה ממש מחזיר לימי העבר. חשוב מאוד לקחת בכניסה את מפת האתר ואת חוברת ההסבר, על מנת לקרוא את ההסברים על כל נקודת עניין. בחוברת יש גם הצעות למספר מסלולים ומשך הזמן שלהם, אך אני העדפתי ללמוד היטב את האתר מראש ולבנות מסלול בעצמי, שהערכתי שיארך שעתיים עד שעתיים וחצי ויכלול גם את מערב האתר וגם את מזרחו. קישור.
רכשנו כרטיסים בקופה במחיר 16 אירו לאדם ונכנסנו מיד בפתיחה בשעה 9:00. בדיעבד זה היה חכם מאוד להתחיל מוקדם כי מאוחר יותר האתר היה כבר עמוס מאוד במבקרים. מיד לאחר הכניסה עשינו מעין פניית פרסה שמאלה לעבר מוזיאון Antiquario di Pompei, שם ראינו מוצגים מאוד מעניינים שנמצאו באתר החל מכלים, כדים וקישוטים שונים ועד פסלי אנשים שמוצגים בדיוק בצורה בה נתפסו על ידי ההתפרצות. המוזיאון הזה הוא מעניין ומספק בהחלט והיווה עבורנו תחליף ראוי מספיק לביקור במוזיאון הארכיאולוגי של נפולי למרות שאין מה להשוות ביניהם.
מהמוזיאון יצאנו החוצה, חלפנו ליד הפסל העצום Statua des Daedalus של אדם ירוק חסר גפיים, שבדיעבד למדתי שהיה אמן חכם ועוצמתי מהמיתולוגיה היוונית, אך לא ברור לי מה הקשר שלו לפומפיי... מאחוריו ניצב מקדש וונוס (Santuario di Venere), אלת הפטרון של פומפיי, שכמעט לא נשאר ממנו כלום, אך נשקף ממנו נוף נהדר של מפרץ נפולי. עוד קצת הלאה בשביל נמצא הפורום (Foro), לב ליבה של העיר, המקום בו נמצאים מוסדות השלטון ומבני ציבור, צדו המזרחי רצוף חנויות ובצדו המערבי מקדש אפולו. בדרום הפורום ניצב פסל יוצא דופן של סוס אדם, שמאחוריו מציץ פרצוף נוסף. מהפורום מתקדמים צפונה (לעבר הווזוב) אל מרחצאות הפורום (Terme del Foro), המקום בו נהגו המקומיים לבוא ולהתרחץ. המרחצאות היו נפרדים לנשים ולגברים והכילו אמבטיות חמות וקרות. עוד קצת צפונה נמצא בית המשורר הטרגי (Casa del Poeta Tragico), שמפורסם בפסיפס הנמצא בכניסה אליו עליו נכתב "זהירות כלב" (Cave Canem). הוא מוגן עם זכוכית, אבל ניתן לצלם אותו היטב מהצד.
משם המשכנו לעבר בית אל פאונו (Casa del Fauno), שם נמצאים פסיפסים מהיפים שיש באתר ותמונה אחת מוצלחת שצילמתי נמצאת בתחילת הפירוט של האתר. התחנה הבאה הייתה אמורה להיות בית הווטי (Casa dei Vettii), שם התגורר אחד מעשירי פומפיי וניתן להתרשם מחדרים מעוצבים, פסלים וכתובות גרפיטי, אך הוא נמצא כרגע בשיפוצים ולא היה ניתן להיכנס. התחנה הבאה הייתה מרחצאות סטביאן (Terme Stabiane), אשר מסביב לחצר גדולה הייתה בריכה ואמבטיות קרות, פושרות וחמות. ממש צמוד אליו נמצא בית סיריקו (House of Sirico), שבו ראינו עיטורי קיר מרשימים במיוחד שנשמרו בצורה יפה.
מיד אחריו נמצא הלופנר (Lupanare) הדו קומתי, שהיה בית הבושת של העיר ואפשר לראות בו חדרים עם מיטות בטון וכיתובי גרפיטי שכתבו האורחים על הקירות, ללמדכם על הנהנתנות של העיר.
משם המשכנו דרומה לעבר הפורום המשולש (Triangular Forum), שנקרא כך בשל צורתו, הוא השקיף על העמק מתחתיו, יש בו מסדרונות עמודים מרשימים והוא היה אחד המקומות הקדושים העתיקים ביותר. ממנו יש מעבר אל עבר האמפיתיאטרון של פומפיי (Teatro Grande), שנשמר בצורה מדהימה והיה מאוד מפתיע לראות עד כמה הבנייה מדויקת וסימטרית, כל שורה בדיוק בגובה של קודמתה והכל מאוד מרשים. לאחר שהתרשמנו ממנו מלמעלה, ירדנו לכיוון הבמה ומשם המשכנו הלאה למזרח העיר.
פנינו היו מועדות לעבר האצטדיון הרומי במזרח העיר וחשבנו שהדרך לא מעניינת במיוחד, אך פה ציפתה לנו הפתעה רבה וזכינו לראות כמה מהבתים היותר מרשימים של העיר. בבית הקריפטופורטיקוס (Casa del Criptoportico), לדוגמא, ראינו בית עם תקרה (שזה מאוד חריג), עיטורי קיר מרהיבים ורצפת פסיפס מהממת בגודל עצום.
ככה המשכנו לבקר בבית אחר בית, בחלקם ירדנו למחילות מעניינות, בחלקם טיפסנו לקומה שנייה, ראינו חצרות מעניינות, גנים, פסלים, עיטורי קיר ופסיפסים והעין פשוט לא שבעה והמוח מתקשה לקלוט שבמשך כ-2000 שנה הייתה קבורה כל העיר הזו מתחת לארבעה מטרים של אפר וולקני. זה פשוט מדהים לחשוב על זה. בסוף הרחוב הגענו אל האצטדיון הגדול (Anfiteatro di Pompei), ששימש לקרבות גלדיאטורים. הוא גדול משמעותית מהאמפיתיאטרון ויכול היה להכיל 20,000 איש. הוא האצטדיון הרומי הוותיק ביותר בעולם, נבנה בשנת 70 לפני הספירה, נשמר הרבה פחות טוב וכמעט לא נשתמרו בו מקומות הישיבה. מעניין כמה תושבים היו אז באזור כדי להצדיק אצטדיון בגודל עצום כזה? בסמוך אליו נמצא Palestra Grande, שם יש תערוכה קטנה ומעניינת על החיים בפומפיי. ממש ליד נמצא גם שער היציאה המזרחי הסמוך למלון.
סיימנו כמעט שעתיים וחצי מרתקות של סיור בפארק הארכיאולוגי ונתנו למקום ציון 9. הסיבה שלא נתנו ציון מושלם היא כי היה מאוד חסר לנו שבלוחית השם של נקודות העניין יהיו כתובים שני משפטים מה זה. חבל. כשהגענו ליציאה כבר השתרכו תורים ארוכים מאוד לקניית כרטיסים.
חזרנו למלון לקחת את המזוודות ומול המלון התיישבנו למנוחה בבית קפה מדרכה שנתן לנו לטעום המון סוגים של ליקרים והיה מאוד נעים לשבת בו על כוס קפה. בשעה 12:00 יצאנו לכיוון המסעדה שהזמנו לצהריים, שנמצאת מעט מערבה משם בעיירה Torre del Greco למרגלות הווזוב. נקווה שלא יחליט להתפרץ היום... הפעם האחרונה שהוא עשה את זה הייתה בשנת 1944.
מסעדת Josè היא בעלת כוכב מישלן אחד. המסעדה מרווחת ומוארת, שולחנות עץ עם מפה לבנה, פסל על כל שולחן ושולחן עזר קטן בצד. המסעדה מציעה שני תפריטים, האחד עם 7 מנות לבחירת השף במחיר 90 אירו והשני בן 5 מנות לבחירת הסועד במחיר 75 אירו. בחרנו בתפריט הגדול. יש אפשרות גם להתאמת יין במחיר של 35 אירו לארבע כוסות או 55 לחמש כוסות. החלטתי לקחת את התאמת היין של 4 כוסות.
הארוחה נפתחה במגוון פתיחים מעניינים. זית ממולא עם בשר, עוגת ספוג עגבניות עם איולי אגוזים, עוגיות פרמז'ן במילוי האם וגבינה ומעל קוויאר, קנולי במילוי גבינה וקרם אגסים וטאקו תפוח אדמה במילוי בצלים. פתיחה מרהיבה נהדרת לארוחה. עוד לא התאוששנו והגיע פתיח נוסף בדמות כדור גבינה ברוטב ברביקיו. לצידו הוגש צ'יפס אצות עם חמאה. נהדר!
למנה ראשונה קיבלנו מעין מנת ארוחת בוקר שכללה קרואסון עם קפוצ'ינו, שהיה למעשה ביסק פירות ים עם קציפת תפוחי אדמה ופולי קקאו מגורדים. וואו, התחלה מושלמת לכל בוקר! אחריה הגיעה מנת רביולי אמברג'ק (אינטיאס) ומיקס של ירקות. מנה נפלאה ומיוחדת. אחריה הגיעה מנת תמנון עם קוביית דלעת ומוס חמוציות, מנה יוצאת מן הכלל! המנה הרביעית הייתה לינגוויני ברוטב גבינת פרובולה וברוקולי עם קוויאר וכמהין שחור. פנטסטי! לא יכולנו להפסיק לנגב את הרוטב עם הפוקאצ'ה המדהימה. המנה הבאה הייתה קשה לזיהוי, אבל זו הייתה פסטה עם עולש, תאנים ואנשובי. מנה מצוינת אחרי שמתרגלים לטעם. המנה השישית והאחרונה לפני הקינוח הייתה הטובה מכולן. דג קוד עם בצל ירוק ברוטב אשכוליות וקציפת שקדים עם שברי שקדים. חגיגה בפה!
כעת הגיע שלב הקינוחים. ראשון הגיע מרענן חך בדמות סורבה אשכולית, קציפת פרח סמבוקה ושברי אגוזי לוז. מנה לאוהבי החמוץ, פחות לי... אחריו הגיע הקינוח הראשי, ווריאציה מרהיבה על טירמיסו עם קוביות ריקוטה וקפה, גלידת פולי טונקה וג'לי קפה וגבינה. נשארנו חסרי מילים... אם זה לא הספיק, אז הגיע אחריו מבחר של ארבעה פטיפורים.
שורה תחתונה, ארוחה יצירתית מאוד, מגוונת, גדולה וטעימה עם שירות מעולה. מסעדה מומלצת במיוחד ותמורה גבוהה מאוד לעלות. לא אגזים אם אומר שזו הייתה אחת הארוחות כוכב אחד הטובות ביותר שאכלנו אי פעם. נתנו לארוחה המושלמת ציון 10. סה"כ עלתה הארוחה כולל שירות 240 אירו. קישור.
בשעה 15:00 יצאנו לכיוון ראבלו (Ravelo)בתקווה שעוד נספיק להגיע בשעות האור ולבקר באחת משתי הווילות המפורסמות הנמצאות בעיירה הקסומה, הנמצאת על הר בגובה 360 מטרים מעל אמאלפי ומשקיפה על מפרץ סלרנו ועל החוף האמלפיטני. בדרך שילמנו אגרה בסך 2.1 אירו והגענו לעיירה בשעה 16:15. אל העיירה אין כניסת מכוניות ומומלץ לחנות באזור הכיכר המרכזית Piazza Duomo, שם נמצאים הדאומו, מסעדות ובתי קפה, אבל אנחנו היינו במרוץ נגד זמן האור וחנינו בחניה שלא היינו שלמים האם היא בתשלום או לא, אבל מדחן לא נראה בסביבה.
ווילה רופולו (Villa Rufolo) נבנתה במאה ה-13 ולאורך שנותיה התגוררו בה אנשים אצילים רבים כולל המלחין הגרמני וגנר. מיד לאחר הקופות נמצא מגדל תצפית ממנו נשקף נוף מרהיב של קו החוף הפרוס הרחק למטה. מהמגדל ירדנו וסיירנו מעט במבנה המרשים, אבל בעיקר בגנים הגדולים והמטופחים, כשמכל פינה יש זווית ראייה אחרת של הנוף. הכניסה עולה 6 אירו לאדם. נתנו לווילה ציון 8. הווילה פתוחה משעה 9:00 ועד השקיעה. קישור.
בעיירה נמצאת גם ווילה צ'ימברונה (Villa Cimbrone). היא עתיקה יותר, מהמאה ה-11, ובעלת גנים אנגלים רומנטיים, פסלים ומבנה עתיר קישוטים, פינות ישיבה צופות לנוף ומרפסת גדולה הנראית כחלק מתמונת הנוף. ניתן להגיע אליה ברגל בטיפוס קל של מדרגות והליכה בסמטאות הציוריות. אנחנו כאמור לא הספקנו לבקר בה (סיבה טובה לחזור...), אבל אומרים שהיא יפה יותר. השביל המוליך אליה נמצא אחרי הכניסה לווילה רופולו ויש שילוט. קישור. היתרון הגדול של ווילה רופולו הוא קרבתה לחנייה.
חזרנו לאוטו ויצאנו לכיוון אמאלפי, היה כבר חשוך והדרך לאמאלפי, שלקחה 25 דקות, הייתה עשירה בסיבובים חדים במיוחד, מה שהפך את הנסיעה למפחידה למדי. עוד קודם שלח לי הבעלים של המלון המשפחתי באמאלפי ווטסאפ וביקש שנעדכן אותו 10 דקות לפני ההגעה על מנת שיגיע לכוון אותנו אז עצרתי כשהתאפשר ועדכנתי אותו על שעת ההגעה, כיוון ההגעה ודגם האוטו על מנת שיזהה אותנו. הוא אכן חיכה לנו בכניסה לאזור האסור בכניסת רכבים, הראה לנו את המלון ולקח את הרכב לחניה. שירות מדהים.
מלון Residenza Luce הוא מלון 4 כוכבים מאוד משפחתי עם ציון פנומנלי של 9.8 בבוקינג, הוא נמצא ממש בכיכר הדאומו במיקום הכי מרכזי בעיירה ומנוהל על ידי לידיה האם ובנה (שלקח לנו את האוטו). לידיה סיפרה לנו ששדרגה לנו את החדר (עוד מלון ריק) והלכה איתנו לראות אותו ולתת לנו את כל ההסברים. לא חושב שאי פעם קיבלנו קבלת פנים כל כך חמה ולבבית במלון. תענוג. החדר היה מרווח מאוד, מינימלי באבזור, אבל עם מרפסת הצופה ממש על הכיכר. נתנו למלון ציון 9. לא נתנו ציון מושלם בגלל שהמלון קצת בעייתי מבחינת נגישות, מובילות אליו מהרחוב מדרגות, שלאחריהן עולים ברגל לקומה הראשונה בגרם מדרגות צר במיוחד. גם ארוחת הבוקר הייתה מצומצמת יחסית. קישור.
לא בזבזנו זמן ולמרות הטפטוף הקל יצאנו לסיור ראשון בכיכר מתחת וברחוב הציורי העולה ממנה במעלה ההר. לאורך הרחוב בתי מלון רבים, חנויות מזכרות, מסעדות ובתי קפה. רוב המסעדות אינן פעילות מחוץ לעונה וגם המסעדה בה הזמנו מקום זמן רב מראש עדכנה אותנו לפני שבוע שהחליטה לסגור והיה לא פשוט למצוא אחת אחרת טובה. קנינו קצת מזכרות וחזרנו לחדר להתארגן לארוחה.
מסעדת Da Gemma נמצאת ממש מול דלת היציאה מהמלון, בקומה שנייה מעל הרחוב. היא גדולה מאוד, צפופה ומשקיפה על הרחוב והכיכר, חלקה סגורה וחלקה במעין מרפסת מקורה לחורף. אין לה כוכב מישלן, אך גם היא מציעה שני תפריטי טעימות הכוללים 4/6 מנות במחיר 55/75 אירו לאדם בהתאמה. בחרנו בארוחת הטעימות הקטנה יותר, אליה הוספתי כוס יין.
הארוחה נפתחה בפתיח השף, פחזנית נהדרת במילוי קרם מורטדלה. למנה ראשונה קיבלנו שרימפסים בשרניים נהדרים עם עגבניות מיובשות על קרם שעועית שחורה ובצד פסי קישוט של דבש ובלסמי. הרוטב העצים את השרימפס ויצר מנה מצוינת. אחריה הגיעה מנת לינגוויני טובה עם קלמארי ברוטב דלעת. המנה הבאה הייתה פילה דניס עם תפוחי אדמה ועגבניות. מנה בינונית, מצולחתת ברשלנות וללא קשר נראה לעין בין הדג לתוספות, שלא תרמו מאום. לפני הקינוח קיבלנו קדם קינוח, סורבה ענבים מצוין עם קצפת מיין פרוסקו. לקינוח קיבלנו טירמיסו טוב מאוד עם ציפוי שוקולד. עם החשבון הוגשו מגוון פטיפורים ולימונצ'לו.
שורה תחתונה, ארוחה שהתחילה מצוין, הלכה ונחלשה וחזרה לעצמה בקינוחים. השירות היה טוב מאוד. נתנו לארוחה ציון 7. כנראה שיש בחירות טובות וזולות יותר באמאלפי. הארוחה עלתה 121 אירו. קישור. במהלך הארוחה הגשם הלך והתחזק ולנו לא נותר אלא להתפלל שמחר יהיה מזג אוויר יותר טוב. לילה טוב. היום נסענו 59 ק"מ.
יום ראשון 5/12/21
בשעה 8:00 ירדנו לארוחת בוקר מאוד משפחתית, כשלידיה מכינה לנו ביצים בהתאם למה שכל אחד אוהב יחד עם מזנון צנוע. היא הסבירה שבגלל מיעוט אורחים היא נמנעת מלפתוח מזנון גדול על מנת שלא לזרוק אוכל. לאחר הארוחה ירדנו לבקר בתוך הדאומו ולראות את החוף של אמאלפי, הכל ממש מתחת למלון.
הדואומו (Duomo Sant'Andrea) נבנה במקור במאה התשיעית וחודש לחלוטין בסגנון ערבי נורמני במאה ה-12. המבנה מרשים מאוד, הוא מצופה בפסיפס ועתיר מוזאיקות, ציורים נוצריים וקישוטים. החלק של הכנסייה החצוב בסלע הוא היפה יותר. לצד הקתדרלה נמצא חצר גן העדן (Chiostro del Paradiso), בית קברות קטן למכובדים, אך אנחנו וויתרנו על גן העדן בגלל הממטרים העזים שהגיעו משם... ביציאה מהדאומו פנינו שמאלה לעבר חוף הים הסמוך וצפינו בגלים העזים המתנפצים על החוף והרציף מצד אחד ועל העיירה היפיפייה מצד שני. מאוד אהבנו את אמאלפי ונתנו לה ציון 10.
חזרנו למלון, עשינו צ'ק אאוט, שילמנו 111 אירו על החדר ללילה כולל מיסים ועוד 20 אירו על החניה וחיכינו לבן של לידיה שהלך להביא לנו את האוטו שלנו. בשעה 9:30 התחלנו את הנסיעה מערבה על כביש החוף האמלפיטני, הנחשב בעיני רבים כאחד הכבישים היפים בעולם. המרחק לפוזיטנו הוא בסך הכל 16 ק"מ, אך הדרך הצרה והמפותלת והגשם שירד הביאו אותנו לחניה במרכז פוזיטנו לאחר שעה. במהלך הנסיעה ניסינו לנצל את נקודות התצפית על מנת לתפוס תמונה טובה בגשם ובראות הבעייתית ולפעמים גם הצלחנו. בדרך רצינו לבקר במערת הנטיפים Grotta del Smeraldo החצובה בסלע ומוארת באור ירקרק, המגיע מפתח תת קרקעי, ממנו נכנסים קרני השמש המשתקפים במים. מגיעים אליה בירידה במעלית ולאחר מכן שיט בסירה, אבל היא הייתה סגורה בגלל מזג האוויר. עוד מקום לפעם הבאה...
פוזיטנו (Positano)נחשבת לעיירה הציורית מכולם לאורך החוף ונראית ממש כמו גלויה. אפשר לחפש חניה כחולה ברחוב במרחק של כמה מאות מטרים מכיכר מוליני במחיר 3 אירו לשעה או לחנות בחניון Parcheggio di Gennaro, שנמצא בסמוך לכיכר מוליני. המחיר הרשום הוא 7 אירו לשעה ומקסימום 20 אירו ליום, אך בפועל גבו מאיתנו 5 אירו לשעה.לידו יש עוד מספר חניונים במחיר דומה.
התחלנו את הביקור בכיכר מוליני (Mulini) המרכזית ומשם טיילנו למטה עד חוף הים. הגשם פסק והיינו אופטימיים שהמשך היום יהיה יבש יותר. ברחוב היורד מטה יש מסעדות, מלונות וחנויות, אבל לצערנו כמעט הכל היה סגור. לא היה קשה לדמיין כמה צבעוני המקום הזה כשהוא שוקק חיים. בדרכנו למטה חלפנו דרך כנסיית סנטה מריה אסונטה (Chiesa de Santa Maria Assunta), שבראשה כיפה קרמית הנראית היטב מהחוף ונמצא בה ציור מהתקופה הביזנטית שנקרא "המדונה השחורה עם ילד". קישור.
כשיורדים לחוף ומסתכלים ימינה יש טיילת הנקראת Via Positanesi D'America ומתפתלת על המצוק לאורך 300 מטרים. היא מאפשרת תצפיות מרשימות מאוד על העיירה ועל הים, שהיה סוער במיוחד ומצאנו את עצמנו עומדים דקות ארוכות ומתבוננים בפליאה בגלים המתנפצים על הסלע ומגיעים לגבהים של מספר מטרים. מי אמר שלחורף אין קסם משלו? בייחוד שהגשם פסק.
חזרנו לחוף ועצרנו בבית הקפה Paradise Lounge Bar המשקיף עליו מלמעלה. שתינו קפה, אכלנו עוגות ונהנינו מהים הסוער. קישור. משם חזרנו לאוטו אחרי שעה. נתנו לפוזיטנו ציון 9, רק בגלל התחושה שהמקום ננטש. אין ספק שבעונה כשהיא שוקקת חיים היא מושלמת. משם נסענו לכיוון סורנטו במשך כשעה, ממשיכים ליהנות מהדרך היפה עד שהכביש פנה צפונה והתחיל להתרחק מהים בדרום ולהתקרב לחוף הים של סורנטו בצפון. נתנו לנסיעה בכביש האמלפיטני ציון 9, רק בגלל הראות הלקויה.
כשראינו שאנחנו מגיעים לסורנטו כל כך מוקדם, החלטנו בספונטניות ללכת לבקר בבריכה טבעית הנמצאת ממש בפינה הצפון מערבית של חצי האי הסורנטיני. שינינו את היעד ב-Waze, אבל תכניות לחוד ומציאות לחוד. התחלנו להבחין בהרבה שוטרים ומהר מאוד הבנו שנקלענו למרוץ האולטרה מרתון של סורנטו. מסתבר שאולטרה מרתון הוא כינוי לריצות שמרחקן גדול יותר ממרתון וזו ספציפית הייתה למרחק של 54 ק"מ. אני לא מבין, אין לאנשים מה לעשות חוץ מלבחון את קצה גבול היכולת האנושית? בכל מקרה, המרוץ חסם לנו את הדרך לבריכה וגם את הדרך למלון שלנו. טלפון למלון בישר לנו שהדרך תפתח בשעה 14:00 ואנחנו חיפשנו את החניון הכי קרוב למרכז העיר (Piazza Tasso) שיש גישה אליו.
לאחר שחנינו פסענו כמה צעדים אל פיצריית Aurora המומלצת הנמצאת בפיאצה Tasso. הפיצרייה ענקית והמטבח מייצר פיצות נפוליטניות בסרט נע. הזמנו פיצה 4 בשרים עבורי וקלצונה האם, מוצרלה וריקוטה לסיגל, שהיה מדהים. השירות היה איטי להחריד, אבל האוכל היה מצוין ונתנו לפיצרייה ציון 8, רק בגלל השירות הנורא. שילמנו בסך הכל כולל יין ושירות 31 אירו ועל החניה 6 אירו. קישור.
לאחר הארוחה הכביש כבר היה פתוח ונסענו שוב לבריכה הטבעית ששמה Bagni Regina Giovanna. מהחניה מוביל שביל טבע נעים בירידה קלה אל עבר נקודת הקצה הצפון מערבית של חצי האי סורנטו, שם נמצאת בריכה טבעית, אליה נכנסים מי הים דרך פתח צר בצדה המזרחי. השביל מקיף את הבריכה ומאפשר לראות את האי קפרי משמאל, את הר הגעש ווזוב ממול, את מצוקי סורנטו מימין ואת מי הטורקיז למטה. כל כך יפה, שחבל שאין מצלמה בעולם שיכולה לצלם את כל זה ביחד. הדרך חזרה הייתה קשה יותר מכיוון שהייתה בעלייה ובסך הכל המסלול אורך 40 דקות. נתנו לבריכה ציון 9.
נסיעה קצרה והגענו למלון לקראת השעה 16:00. מלון Michelangelo הוא מלון 4 כוכבים, הנמצא במיקום מעולה ברחוב הראשי של סורנטו, Corso Italia, במרחק 400 מטרים מפיאצה טאסו. הוא מלון קצת מיושן, החדרים צפופים יותר ממה שהורגלנו, אבל מספקים, התפוסה גבוהה מאוד עם הרבה קבוצות של גמלאים, ארוחת הבוקר מגוונת, השירות בקבלה מצוין, אבל העיקר זה המיקום המעולה. נתנו לו ציון 7. קישור.
בשעה 20:00 יצאנו ברגל לכיוון המסעדה, חולפים על פני הרחובות הססגוניים המוארים והמקושטים לכבוד חג המולד. פיאצה Tasso הייתה מוארת ומקושטת במיוחד עם עץ אשוח ענק במרכזה. המסעדה הייתה מרוחקת שתי דקות הליכה משם.
מסעדת Il Buco מחזיקה בכוכב מישלן ונמצאת בלב של סורנטו, ממש ליד פיאצה טאסו. המסעדה עצומה בגודלה, חלקה נראה כבתוך מערה וחלקה מודרני יותר. מוזיקה נעימה משנות ה-80 ברקע. למסעדה מגוון גדול של ארוחות טעימות, חלקן ידועות מראש וחלקן בהפתעה עם 5,6,8,10 מנות במחיר 80,100,120,150 אירו בהתאמה. יש אפשרות להתאמת יין. אנחנו בחרנו בארוחת הטעימות בת 6 מנות, אליה הוספתי כוס יין אדום במחיר 12 אירו. כשביקשתי המלצה על יין קינוח, המלצר עשה לי טעימות יין משלושת הסוגים וכמעט השתכרתי רק מהטעימות...
הארוחה נפתחה בשלושה פתיחים, מיני פשטידת פלפלים, מוס חצילים ועגבנייה ועוגת גזר עם מוס טונה. לאחר מכן קיבלנו מגדל מגירות לחמים עם לחם לבן, לחם חיטה מלאה, פוקאצ'ה, קרקרים, טראלו וגריסיני יחד עם שמן זית. המנה הראשונה נקראה "הסלמי של הים" וכללה מיקס מרהיב של דגים נאים דמויי סלמי עם נגיעות של מטבלי יוגורט, תפוז, לימון ואפרול. מנה נהדרת. אחריה הגיעה מנת שרימפס בקציפת תפוחי אדמה אמריקאים ופטריות פורצ'יני. מנה יוצאת מן הכלל, שסיגל לא נרגעה ממנה.
שלישית הגיעה מנת לינגוויני עם קוביות דג סקורפיון, רוטב פרחי זוקיני ומעל פתיתי עגבניות מיובשות וביצי טונה. עוד מנה נפלאה. אחריה הגיע טורטליני במילוי מוס עגל ובצל עם בצל מקורמל ברוטב יוגורט ומעל פתיתי שוקולד. מנה מצוינת, אפילו שהשוקולד לא הורגש... המנה החמישית והעיקרית הייתה מנת כבש בשלוש צורות, צלע, חזה ונקניקיה ברוטב ברוקולי ודבש. הצלע והחזה היו מעולים, הנקניקייה קצת פחות.
כעת הגישו לנו קדם קינוח, עוגיית בצק פריך עם מוס קינמון ומחית תפוחים ולימון. קינוח מפתיע ומצוין. לקינוח הראשי הגישו לנו במפתיע שתי מנות שונות. הראשונה, אקלר עם מוס בבה ורוטב טופי והשנייה מוס שוקולד חלב עם פיסות שוקולד מריר, קרמבל קקאו ורוטב יוגורט. שני קינוחים יוצאים מן הכלל, בייחוד המוס המתוק שהתנגש עם היוגורט החמוץ וביחד יצרו ביס מדהים. בנוסף הוגשו שלושה פטיפורים נהדרים. וואו!
שורה תחתונה, ארוחה יוצאת מן הכלל, שירות מהטובים שחווינו, שף שעובר בין השולחנות ומוודא שהלקוחות מרוצים ואווירה טובה. מה צריך יותר? כשחשבנו שהכל נגמר, הפתיעו אותנו עם לימונצ'לו אמיתי תוצרת בית. נתנו לארוחה המדהימה ציון 10 בלי היסוס. הארוחה עלתה 260 אירו. קישור. משם צעדנו חזרה עשר דקות למלון, לילה טוב. נסענו היום 50 ק"מ.
יום שני 6/12/21
לאחר ארוחת בוקר ביררנו לגבי בדיקת אנטיגן בקבלה של המלון. הם ציינו בפנינו כי אפשר לעשות את הבדיקה בחלק מבתי מרקחת או שהם יכולים להזמין לנו בדיקה למלון בעלות של 25 אירו לאדם. החלטנו להמתין עם זה כשנדע מתי נחזור מקפרי. לאחר שסגרנו את הפינה הזו, יצאנו בדרכנו לנמל על מנת לשוט לאי קפרי. הנמל ממנו יוצאות המעבורות נקרא Marina Piccola (בתרגום לעברית, "הנמל הקטן", שזה די משעשע לאור העובדה שזה הנמל הגדול בעיר ודווקא הנמל הקטן יותר נקרא "הנמל הגדול"). העיר נמצאת בגובה רב מעל הנמל ויש שתי דרכים להגיע אליו. האחת, בירידה של כמאה מדרגות מפיאצה טאסו ואז הליכה לכיוון הים והשנייה היא להגיע ל-Villa Comunale, פארק עירוני עם נוף מרשים מגבוה למפרץ ומעלית שיורדת למטה אל הים במחיר אירו אחד. המעלית נמצאת במרחק 5 דקות הליכה מפיאצה טאסו ואנחנו בחרנו בדרך זו. בירידה מהמעלית שילמנו ופנינו ימינה להליכה קצרה לנמל. בנמל קנינו כרטיסים למעבורת הראשונה לקפרי. יש שם קופות של כל חברות המעבורות ואנחנו קנינו בחברת Caremar לשעה 9:25. המחיר היה 16.9 אירו לאדם לכיוון וזמן השיט 25 דקות. קישור. החיסכון לכרטיס הלוך ושוב הוא קטן ולכן העדפנו לקנות כיוון אחד ולהשאיר לעצמנו גמישות מלאה מתי לחזור. בדיעבד, החלטה מעולה.
הגענו לאי קפרי בשעה 9:50. באי יש לא מעט אטרקציות, אך המפורסמת שבהן היא המערה הכחולה (Grotta Azzurra), המפורסמת בהשתקפות קרני השמש על המים, שמאירים את המערה באור כחול כמו קרן לייזר. הסיבה לכך היא שקירות המערה לא מגיעים לתחתית האוקיאנוס. אל המערה מגיעים בספינה אותה לוקחים ממש בנמל של קפרי ובכניסה למערה עוברים לסירת משוטים קטנה איתה נכנסים לסיבוב במערה, אך לצערנו כל זה לא היה רלוונטי כי לא היה ניתן להיכנס למערה בגלל תנאי הים. קישור.
התחנה הראשונה בסיור שלנו היא העיירה אנאקפרי (Anacapri), הנמצאת במרומי האי. הכי מומלץ להגיע אליה עם אוטובוס הנמצא בקצה הימני (המערבי) של הנמל, אך הוא יצא מהתחנה ברגע שהגענו ובדיקה מהירה הראתה כי האוטובוס הבא יוצא עוד חצי שעה, אז וויתרנו על נסיעה במחיר של 2.5 אירו לאדם לטובת נסיעה עם מונית, שהמונה שלה הראה על 28.5 אירו בסיום הנסיעה בכיכר וויטוריה. הנהג שאמר לי למטה שהנסיעה עולה בסביבות 25 אירו החליט להסתפק במחיר הזה מבלי שאמרתי מילה. כל הכבוד.
כיכר וויטוריה (Piazza Vittoria) היא המרכז של אנאקפרי וממנה אפשר להגיע בהליכה קצרה לשלושת האטרקציות במקום, הרכבל, ווילת סן מיקלה והסמטאות הציוריות של העיירה. אנחנו בוחרים להתחיל ברכבל כל עוד אין גשם. רכבל הכיסא למונטה סולרו (Seggiovia di Monte Solaro) מעלה אותנו בכיסא בודד מגובה של 275 מטרים באנאקפרי לגובה של 589 מטרים במונטה סולרו תוך 13 דקות. כשאנחנו מגיעים, הרכבל אינו עובד ומפעילים אותו במיוחד בשבילנו, כשאחד העובדים עולה על כיסא לפנינו על מנת להגיע למעלה ולפתוח שם את התחנה העליונה... משעשע. הנסיעה הלוך ושוב עולה 12 אירו לאדם. קישור.
הנופים בדרך מרהיבים, מאחור העיירה אנאקפרי ולמטה ניתן להתבונן מקרוב בבתים השונים, בטראסות בהן מגדלים בעיקר גפנים ואפילו בפרסומות מקוריות למשקה ובושם מקומיים. ההפתעה האמיתית מתגלה כשמגיעים למעלה וכל האי נפרש מתחתינו, אנאקפרי ממערב, קפרי ומצוקי Faraglioni ממזרח. צילמנו לא מעט תמונות וירדנו חזרה לפני שנקפא למעלה ואף אחד לא ידע... נתנו לרכבל ולתצפית ציון 9.
השעה כבר 11:15 וסיגל דורשת לשבת לקפה על מנת להחזיר את זרימת הדם בוורידים אז אנחנו יוצאים לטיול בסמטאות הקסומות של אנאקפרי. הגשם עדיין מבושש להגיע למרות שהתחזית הבטיחה. הטיול מתחיל ממש ממערב לכיכר ברחוב Giuseppe Orlandi. מיד בכניסה לרחוב יש מפה שמראה את מסלול הטיול (החד כיווני, בסוף צריך לחזור אותו חזרה), שאורכו 500 מטרים בדיוק לכל כיוון. המסלול חולף דרך חנויות קסומות, שלוש כנסיות, הבית האדום (מוזיאון עם ציורים של קפרי), פיאצות, בתי קפה, ספסלים בנויים אריחי קרמיקה ועוד.
המסלול כיפי במיוחד, במהלכו מתחיל טפטוף שאינו מפריע ואנחנו מתיישבים בבית קפה Bar Pasticceria michele ferraro, בוחרים מגוון מתוקים מקומיים, הכולל ספוליאטלה קרם, ספוליאטלה שוקולד, עוגיית שקדים ולימון וקנולי ריקוטה (מהשכנים מסיציליה...) עם הקפה שהבטחתי לסיגל ונהנים מכל ביס. כשסיימנו, חזרנו לנקודת ההתחלה של המסלול אחרי קצת פחות משעה. נתנו לטיול הזה ציון 9.
בכיכר וויטוריה פנינו על פי השילוט לכיוון היעד הבא, ווילה סן מיקלה (Villa San Michele). הווילה הייתה ביתו של הרופא והסופר השבדי המפורסם אקסל מונטה (Axel Munthe), ששמר בביתו כמות גדולה של פסלים רומאיים. לווילה יש גנים מטופחים הצופים אל החופים הצפוניים של האי.
הרופא כתב ספר מאוד מפורסם, שנקרא "מגילת סן מיקלה" אודות האי הקסום, שתורגם גם לעברית ונמצא בספרייה בווילה. הסיור בווילה כולל הצצה לחדרים השונים, בהן נשמר הריהוט המקורי ויציאה לטיול בגנים המטופחים המאפשרים בין היתר תצפית יוצאת מן הכלל לעיר קפרי ולנמל שלה. הביקור בווילה עולה 10 אירו לאדם, נמשך כחצי שעה ונתנו לו ציון 8. קישור.
יצאנו מהווילה וחזרנו לכיכר וויטוריה על מנת לקחת את האוטובוס לעיירה קפרי. האוטובוס הקטן הגיע אחרי שתי דקות, היה עמוס נוסעים ועלה 2.5 אירו לאדם. ירדנו ממנו כעבור עשר דקות בכיכר המרכזית של העיירה קפרי, Piazza Umberto.
היעד הבא היה תצפית Belvedere Punta Cannone. הדרך לתצפית המחישה היטב את הפער בין המפה למציאות. במפה זה נראה קרוב, בפועל היה מדובר בעלייה מתישה. בתחילת הדרך שאלנו מקומי אם זו הדרך והוא ענה שכן, אבל שלא נפספס את המדרגות ואנחנו חיפשנו כל הזמן מדרגות שעולות. הדרך הייתה נטושה עד שראיתי לפתע מקומי, שאלתי אותו היכן המקום? הוא ענה לי "בואו איתי" ואז הבנתי שאנחנו נמצאים בדיוק במדרגות, רק שהן בכלל יורדות... משם הליכה קצרה נוספת והגענו ליעד ממנו נשקף נוף נפלא גם מערבה לעבר חוף ונמל Spiaggia di Marina Piccola וגם מזרחה לעבר מצוקי Faraglioni. נתנו לתצפית ציון 7, רק בגלל הדרך המתישה אליה.
משם המשכנו בהליכה בסמטאות הצרות ובהתאם לשילוט לעבר גני אוגוסטוס (Giardini di Augusto). התצפית מכאן מאוד דומה לתצפית הקודמת, רק שהיא קצת יותר נמוכה והיא נמצאת בתוך גנים יפים. מכיוון שהרבה יותר קל להגיע אליה, אז אנחנו בהחלט ממליצים להסתפק בה. נתנו לה ציון 9.
מהגנים חזרנו בהליכה של כמה דקות עד כיכר אומברטו. בכיכר עץ אשוח מואר ושוק חג מולד קטן עם מספר דוכנים בו קנינו את קרן השור הידועה שתושבי הדרום מאמינים שהיא שומרת מפני רע, אז רצינו שהיא גם תשמור עלינו... את כל זה הסביר לנו המלצר בארוחת הערב אתמול ב-Il Buco.
כעת היו לנו שתי אפשרויות: האחת לרדת חזרה לנמל באמצעות הפוניקולר או לרדת בשביל ההליכה ברגל, שההליכה בו אורכת 20 דקות. כמובן שבחרנו לחוות את קפרי ברגל כשההליכה מתבצעת בשבילים צרים, כשמשני הצדדים בתים מטופחים עם חצרות גדולות, שלטי קרמיקה בכניסה וגני הדרים. חלק מהדרך שביל יורד וחלק ממש מדרגות. בסיום הירידה שאכן ארכה 20 דקות מצאנו את עצמנו בכניסה לנמל קפרי.
השעה 14:30, סיגל התיישבה במסעדה צנועה בכניסה לנמל ואני הלכתי לקנות כרטיסים למעבורת. המעבורת הקרובה בשעה 15:20 של חברת Gescab/NLG והכרטיסים עולים הפעם 18.2 אירו לאחד. אם הייתי קונה בבוקר כרטיס הלוך ושוב היינו צריכים לחכות לשעה 18:40, מזל. קישור. חזרתי עם הכרטיסים, הצטרפתי לסיגל, היא אכלה פסטה קרבונרה נהדרת ואני קלצונה משעממת... יש לה יותר מזל עם הזמנות בטיול הזה... הארוחה הזולה עלתה 22 אירו ומיד בסיומה מיהרנו למעבורת ובשעה 15:45 כבר היינו חזרה בסורנטו אחרי שיט נוסף שארך 25 דקות.
כשהגענו לסורנטו החלטנו לחזור הפעם דרך המדרגות, אבל כנראה עלינו בגרם המדרגות הלא נכון כי ספרנו 165 מדרגות ויצאנו אחרי עשר דקות ממש ליד מסעדת Il Buco (משיכה עזה למסעדה?) ולא ליד פיאצה טאסו. בכל מקרה, שני המקומות רחוקים שתי דקות אחד מהשני. בדיעבד, גרם המדרגות השני נמצא יותר רחוק מהנמל, ממש מתחת לפיאצה. בדרך למלון עצרנו למנוחה של קפה וספוליאטלה (אחרון? ספוילר: לא) והגענו למלון לקראת 17:00. שוחחנו שוב עם הקבלה בנוגע לבדיקת אנטיגן, אך הם ציינו שכבר אי אפשר בשעה כזו להזמין למלון והמליצו לנו על ביצוע הבדיקה למחרת (ביום הטיסה) בבית מרקחת בשם Farmacia Canale הנמצא ברחוב של המלון מהצד השני של פיאצה טאסו (קורסו איטליה מספר 35/37). המעבדה מספקת אישור מודפס באנגלית וגובה על השירות 22 אירו לאדם. במלון הזמינו לנו תור למחר בשעה 9:30. יאללה לנוח, היה יום מעייף למדי.
בשעה 20:00 יצאנו ברגל למסעדה האחרונה של הטיול, מרחק כמה מאות מטרים מהמלון. מסעדת Lorelei נמצאת במלון מפואר מאוד בשם זה הנמצא על קצה המצוק של סורנטו. היא בעלת כוכב מישלן אחד ובהכנות לנסיעה "סומנה" כמסעדה המבטיחה ביותר. המסעדה גדולה, אלגנטית, מוארת, מטבח פתוח ומצוחצח ומוסיקה קלאסית ברקע. המסעדה מציעה בחירה מתפריט או שתי ארוחות טעימות, אחת ידועה מראש בת 5 מנות במחיר 90 אירו והשנייה בת 7 מנות בהפתעה במחיר 130 אירו. אנחנו בחרנו בארוחת טעימות בת 7 מנות, אליה הוספתי שתי כוסות יין אדום במחיר 10 ו-12 אירו ובסוף קיבלתי יין קינוח על חשבון הבית.
הארוחה נפתחה בארבעה פתיחים נהדרים, טראלו עם גבינה, פנצרוטי ריקוטה, פיצטה עם עגבניות ופיאדינה (טורטיה) עם בוראטה, פרמה האם וחסה. לאחר מכן הופתענו עם שני פתיחים נוספים, רצועות טליאטלה קלמארי עם קרם חלב סויה וטאקו בקר עם כמהין שחור ומיונז. שוב נפלא. מנת הלחמים הייתה מרשימה במיוחד עם לחם חיטה מלאה, מגוון קרקרים, כולל אחד עם הטבעת שם המסעדה וגריסיני.
ראשונה הגיעה מנת דגים נאים עם טרטר אינטיאס, קרפצ'יו דיונון ושרימפס עם קרם הדרים. מנה פנטסטית! אחריה הגיע תמנון על קרם תפוח אדמה עם קרוקט חזרת, קנל וצ'יפס תפוח אדמה סגול. עוד יצירת מופת! כעת הגיעה מנת פוזילי נפלאה עם קוביות לוקוס, דלעת ועלי לפת. רביעית הגיעה מנת פסטה טיולינו (כמו טליאטלה, אבל דק) עם שרימפס נא ופטריות כמהין ברוטב ציר פרמז'ן בן 36 חודשים. מנה מופלאה! כבר נגמרו לי הסופרלטיבים...
הבא בתור היה אינטיאס במעטפת פירורי לחם ואגוזים על קרם מיונז לוז, קרם רימונים וקציפת רימונים. יש מצב שזה הדג הכי טוב שאכלנו בחיים! המנה השישית הייתה נתח עגל חלב, לצידו כרוב, ערמונים וצ'יפס ערמונים ברוטב ציר עגל. מסתבר שערמונים ועגל זה שילוב מושלם. מדהים.
הגיע תור הקינוחים, קדם קינוח כלל סורבה מנדרינות, שמנת חמוצה, קרמבל אגוזים וקוויאר מנדרינות. חמוץ ומרענן, אך מרוב התלהבות שכחתי לצלם... הקינוח כלל מוס שוקולד ופטריית כמהין, גלידת תה סיני וקרם ערמונים. קינוח מושלם לארוחה מושלמת. מוס שוקולד עם כמהין? וואו! לסיום הגיעו מגוון פטיפורים נהדרים.
שורה תחתונה, ארוחה בלתי נשכחת ושירות חברי, אך נעים. אין הרבה מסעדות בהן כל מנה מושלמת כמו זו, נתנו לארוחה בלי כל היסוס ציון 10 והכתרנו אותה כטובה ביותר במסע הנוכחי! הארוחה עלתה 340 אירו כולל השירות. בדיעבד, נוצר לנו מצב שאי אפשר היה לתכנן מראש, בו כל מסעדה עלתה על קודמתה והגענו לשיא בערב האחרון, איזה יופי. משם צעדנו חזרה למלון ללילה האחרון בטיול.
יום שלישי 7/12/21
היום אנחנו לא ממהרים לשום מקום ואין באמת תכניות חוץ מבדיקת קורונה, כך שהשכמנו לקראת השעה 8:00, אכלנו ארוחת בוקר ויצאנו לטייל ברחוב הראשי המקושט של סורנטו, Via Corso Italia, כשהיעד הוא ליהנות מהרחוב היפיפה, לעשות בדיקת קורונה בבית המרקחת ולבקר בסניף של סופרמרקט Carrefour, הנמצא בסמוך אליו, כדי לקנות שוקולד לילדים. מזג האוויר נהדר והרחוב הקסום יפיפה.
אחרי כרבע שעה אנחנו מגיעים לבית המרקחת כמעט שעה לפני מועד הבדיקה שהוזמנה, אבל לבית המרקחת אין כל בעיה עם זה, הם גובים תשלום של 22 אירו לאדם, מבצעים את הבדיקה ומבקשים שנחזור עוד חצי שעה כדי לקחת את התוצאות. בינתיים אנחנו מטיילים לכיוון הסופר כדי לגלות שהמבחר קטן מאוד והמחירים גבוהים, אז אנחנו חוזרים לרחוב ומתנחמים בקניית מזכרות וקרם לימונצ'לו שחברה המליצה לנו. משם לבית המרקחת, שמחים לגלות שהבדיקה שלילית (משעשע שעידן הקורונה לימד אותנו שיש מקרים בהם עדיף להיות אנשים שליליים...) ומקבלים אישור מודפס באנגלית על כך. בדרך חזרה למלון נכנסנו לסופר מרקט אחר בשם Decò Supermarket (קורסו איטליה מספר 221) והצטיידנו בלא מעט שוקולד, כולל גרב של סנטה קלאוס במילוי מיקס של קינדר.
עשינו צ'ק אאוט, שילמנו למלון 145 אירו לחדר עבור שני הלילות (המלון הכי זול בטיול) ועוד 40 אירו בגין חניה ליומיים (למה המלון גובה תשלום עבור החניה הפרטית שלו?) ובשעה 10:30 יצאנו לדרכנו כשהיעד הסופי הוא נמל התעופה הבינלאומי של נפולי, המרוחק כשעה נסיעה. נקודת התצפית בעלת השם המקורי Sorrento Viewpoint נמצאת כ-6 ק"מ מצפון מזרח למלון בעיירה Montechiaro, אבל הדרך אליה, שאורכת רבע שעה, היא אחת הצרות והמורכבות שנהגתי בהן, עד כי בשלב מסוים סיגל יצאה מהאוטו על מנת לוודא שאני לא משפשף את האוטו מהקירות בצדדים (ועוד עם מראות צד מקופלות). מזל ששמעתי להמלצות ולקחנו רכב יחסית קטן (שזה טיפ חשוב מאוד), אבל גם זו חוויה... בכל מקרה, נקודת התצפית מרהיבה ומאפשרת מבט יוצא מן הכלל אל קו החוף של סורנטו וקשה להתנתק מהמראה המהפנט. תתרשמו בעצמכם. נתנו לנקודת התצפית, שנמצאת ממש על הדרך ציון 10.
כעת התחלנו בנסיעה רציפה אל נמל התעופה, היינו צריכים לתדלק את האוטו על מנת להחזיר אותו מלא, אבל כשממש מחפשים תחנת דלק, כמובן שלא מוצאים... חלק נכבד מהדרך על כביש אגרה (2.1 אירו) ולבסוף מצאנו תחנת דלק ממש בכניסה לנמל התעופה. שילמנו 41 אירו על מיכל דיזל מלא (וזו הייתה כל ההוצאה שלנו על דלק בטיול הזה, אוטו חסכוני למדי). הטיסה בשעה 15:35 ואנחנו מגיעים למגרש החזרת הרכב המושכר בשעה 12:15, בדיוק על פי התכנון. בדיקת הרכב מעלה שחסרים לנו 3 לוגואים של פיאט שאמורים להיות במרכז כל גלגל ולכסות את הברגים. פקידת ההשכרה שואלת אותי אם אני זוכר אם הם היו כשלקחתי את הרכב ואני עונה בכנות שאין לי מושג. היא מכבדת את הכנות, מבקשת ממני לרשום הצהרה שהלוגואים לא היו כשלקחנו את הרכב ומשחררת אותנו לדרכנו ללא תשלום. עם כל הניסיון שלי, מעולם לא העליתי על דעתי לבדוק את כיסויי הברגים בגלגלים, אבל כנראה שבדרום איטליה גונבים הכל... אם לסכם את השכרת הרכב, אז הרכב היה נהדר, השירות גם ברומא וגם בנפולי היה מהיר ואדיב במיוחד וחברת הרכב Leasys מקבלת מאיתנו ציון 10.
משם נסענו עם שאטל שתי דקות לטרמינל, חיכינו מספר דקות שריינאיר יפתחו את הדלפקים כדי לגלות שאנחנו בכלל לא צריכים לעשות צ'ק אין בגלל שכבר הדפסנו בבית כרטיסי עלייה למטוס ולא היו לנו מזוודות לשלוח ותוך מספר דקות נוספות היינו בדיוטי פרי אחרי הבדיקה הביטחונית. התיישבנו לאכול כריכים והזמנו ספוליאטלה אחרון נהדר לסיגל ובבה אחרון וענק עבורי. יצאנו באיחור לא אופייני לריינאיר של 20 דקות, אבל הטיסה נמשכה רק 2:45 שעות ונחתנו בנתב"ג בשעה 19:30, בדיוק 20 דקות לפני הזמן. בניגוד לשירות המופלא בהלוך, השירות הפעם היה אגרסיבי ולא נעים ושאלתי את עצמי האם זה קשור לעובדה שכל הדיילים היו גברים? נתנו לטיסת חזור ציון 6 בגלל המטוס המיושן והשירות הגרוע.
25 דקות אחרי הנחיתה כבר היינו בחוץ אחרי בדיקת קורונה, מחכים לעומר שבא לאסוף אותנו.
מה לא הספקנו לאכול?
לצערי לא כיסינו את רשימת הדברים לאכול... הנה המאכלים שנשארו לפעם הבאה: Frittatine di Pasta Napoletana הוא מאפה פסטה מטוגן עם רוטב בשמל וביצה (או בשר), Arancini Ragu הוא ארנצ'יני עם בקר טחון, קרוקט תפוח אדמה במגוון מילויים כגון מילוי בשמל, מורטדלה, פסטו ופיסטוקים, פרח זוקיני ממולא ומטוגן, פולנטה מטוגנת, עוגיית חג מולד הנקראת mustacciuoli, שצורתה מקבילית והיא מצופה שוקולד ומנת קפרזה, שמקורה באי קפרי ועשויה מפרוסות עגבנייה אדומה ומעליהן פרוסות מוצרלה מבופאלו, עלי בזיליקום ושמן זית.
סיכום ועלויות
בסיכומו של דבר, היה טיול מושלם. התכנון היה מצוין ואפשר לנו לבצע הכל ברוגע, ללא ימים עמוסים ועם חזרה מוקדמת יחסית כל יום למלון כי בשעה 16:30 כבר היה חושך מוחלט. מזג האוויר, שנראה מראש מפחיד והבטיח לנו ימים שלמים גשומים, היה בסוף נחמד איתנו ולא הפריע לטיול כמעט בכלל. האיטלקים מאוד הקפידו בענייני קורונה, אבל היא לא הורגשה בכלל בטיול ובטח לא הפריעה. לא היה עומס בשום מקום, בחלק מהמקומות אף היינו לבד, המלונות היו מצוינים והמסעדות היו בלתי נשכחות. האוטו עשה את העבודה בגדול וחיבור הטלפון אליו אפשר לנו הרבה מוזיקה טובה ו-Waze על המסך הגדול. הטיול נמשך בסך הכל 6 ימים ו-5 לילות, מה שאפשר לנו למעשה 4 ימי טיול מלאים בהם נסענו בסך הכל 456 ק"מ, רובם בדרך המיותרת שנכפתה עלינו מרומא לנפולי. להתראות בטיול הבא.
עלויות: טיסות 538 אירו, מלונות 509 אירו, תחבורה (השכרת רכב, דלק, חניות, אגרות) 405 אירו, אוכל (מסעדות, עוגות ובתי קפה) 1510 אירו, אטרקציות 93 אירו, ביטוחים 63 אירו, שונות (תקשורת ובדיקות קורונה) 200 אירו. סה"כ ללא קניות: 3300 אירו. בסופו של דבר, מדובר בטיול קולינרי ולכן לא מפתיע לראות שכמחצית מההוצאה הייתה על אוכל ומכיוון שכך, אז גם נקנח בתמונה קולינרית...
