שופעת בנופים מטריפים, פסטורלית כמו באגדות ובעיקר מעוררת קנאה: שמונה ימים בשוויץ של תחילת האביב, זה כל מה שצריך כדי לחוות את יופי הטבע מבלי לוותר על נוחות העולם המודרני. היה מושלם, כמו שאתם יכולים רק לדמיין.
גילוי נאות: כבר ראינו מקומות יפים יותר, חלשנו על פלאי עולם, וחווינו לא מעט הרפתקאות אקסטרים. אירופה זו לא בדיוק היבשת המועדפת עלינו, אבל כנראה שהתבגרנו והתברגנו ובעיקר התרחבנו: לצוות המטיילים התלוותה הפעם תינוקת מיטיבת-לכת בת שנה וחצי, רתומה לעגלת יו-יו, ואין ברירה אלא לחשב מסלול בהתאם.
כך נפל הפור על שוויצריה הקטנה. ארץ שזכתה ביותר מדי קבין של יופי, וזה בהחלט לא פייר. היא מלאה בעיירות נופש קסומות, בקתות עץ בנוסח היידי בת ההרים ופסקול של פעמוני פרות וציפורי הרים. גם השמועות על יוקר המחייה השוויצרי לא מנעו מאיתנו לוותר על היעד הנחשק (בעיקר אחרי שמצאנו טיסה ב-80$ עם סוויס אייר).
בחרנו להתנייד עם רכב שכור (לא סיפור זול) בגלל התינוקת, אבל אם אתם פחות מוגבלים מאיתנו - התניידות בתחבורה ציבורית היא הדרך הטובה והמשתלמת יותר לטייל בשוויץ. כרטיס הסוויס פאס (Swiss Pass) מאפשר להשתמש כמעט בכל רכבת, אוטובוס, אוניה או רכבל. התחבורה הציבורית נוחה, זמינה, יעילה כמו שרק השוויצרים יודעים לעשות - והנסיעה ברכבות הנופיות היא חוויה בפני עצמה.
הדרך אל הכפר
טיולנו מתחיל בשעה 21:30 בערב בציריך, העיר הגדולה בשוויץ, שאיכשהו למרות גודלה מצליחה לשמור על קסמה כעיר פסטורלית ונעימה. בחרנו להעביר את הלילה במלון Welcome Inn הסמוך לשדה התעופה - מלון קטן, נוח וזול יחסית (כ-400 ש״ח ללילה) במרחק 20 דקות הליכה מהשדה. למחרת חזרנו לשדה כדי לאסוף את הרכב השכור שהזמנו בחברת enterprise. ההמתנה בתור היתה בלתי נסבלת (יותר משעה!) אבל לפחות שידרגו אותנו לרכב suv ויצאנו לדרך.
הנסיעה לכיוון מחוז אינטרלקן היתה רצופה בנופים עוצרי נשימה. עצרנו באגם לונגרן המנצנץ בטורקיז, באגם ברינץ שטוף השמש (ויתרנו על שייט כי היה חם מדי) וקינחנו בתצפית ״הארדר קולם״ המפורסמת, שבמרכזה מסעדה ומרפסת תצפית תלויה עם נוף משגע של האגמים שמתחת. כמו תיירים מתלהבים, החלטנו לאכול כאן ארוחת צהרים, כדי ליהנות עוד קצת מהנוף. אז כן, שילמנו מחיר מופקע גם על התצפית וגם על האוכל, אבל היי - חיים פעם אחת.
בין עמק להר
לקראת ערב הגענו למלון שלנו - Hotel Staubach - שממוקם בלב עמק לאוטרברונן (Lauterbrunnen) וקרוי על שם המפל המרשים (אחד מתוך 72 באזור), שנשקף ממרפסת החדר. מלון פשוט ולא יקר שמציע ארוחת בוקר עשירה ושירות לבבי. החדרים אמנם קטנים ומיושנים, אבל הנוף? מהאגדות.
בבוקר התעוררנו לתוך גלויה. מפלים נופלים מהצוקים, הרים נישאים, דנדוני פעמונים של פרות וכנסיות ופסגות הרים מושלגות. במלון ציידו אותנו במפה של האזור והמליצו לנו לעלות על הרכבת לעיירה מיורן (Murren), שמשקיפה על העמק מלמעלה, ואז לרדת חזרה ברכבל ולצעוד לאורך שביל המפלים בואכה לאוטברונן. בדיעבד, יופי של המלצה.
אחרי נסיעה מרהיבה של 20 דקות לאורך נופים פנורמיים, הגענו לעיירה המיוחלת. מצאנו שם רחוב ראשי מטופח, בתי קפה ומסעדות אלפיניות, והחשוב מכל - נוף של העמק ושל ההרים העטורים שלג. קשה לשבוע מכל היופי הזה, ואפילו התינוקת לא הפסיקה להצביע על כל מקור מים ולשאול: ״מה זה? מה זה?״.
ממיורן ירדנו באמצעות רכבל לכפר גימלוולד, שאין בו לא כבישים ולא מכוניות, רק שבילים מתפתלים בהר ובקתות עץ נטועות ברקע. התחלנו לצעוד לאורך שביל המפלים עד לאטוברונן. משני צידיו של השביל ניצבים צוקי אבן גיר עצומים המתנשאים לגובה של 300 מטרים, מה שהופך את עמק לאוטרברונן לאחד מהעמקים העמוקים ביותר בשרשרת הרי האלפים, ובתחתיתו שוכנים מספר כפרים קטנים ופסטורלים.
למזלנו המסלול המדהים הזה מישורי ונגיש, ומה שלאדם הממוצע לוקח כ-50 דקות, לנו לקח כמעט שלוש שעות (עם עצירות בדרך), אבל נהנינו מכל רגע.
שיא השיאים של האלפים
היעד הבא שלנו חיכה במרחק 20 דקות נסיעה: גרינדלוולד (Grindelwald) עיירה ציורית בלב האלפים הברניים של שוויץ, שבתיה פרוסים למרגלות הרים, ואת נופה מעטר הר אייגר המושלג. בתי העץ מקושטים בשפע אדניות פורחות, גולשים על המדרונות הירוקים, ופשוט כיף להסתובב כאן.
בבוקר שטוף שמש וקר עם ראות מוצלחת יחסית, אנחנו עולים לפסגת הר פירסט (First) באמצעות נסיעת רכבל בת חצי שעה שחושפת לאט לאט נופים מהפנטים: קודם בתי הכפר שמנקדים את המרחב הירוק ואחר כך כל העמק מוקף בפסגות העצומות של האלפים הגבוהים.
באזור פירסט ישנם מספר מסלולי הליכה, חלקם קלילים ומתאימים גם לעגלות, כמו ה- Clif walk - גשר תלוי הסובב את פסגת ההר. (ניסינו גם לעשות עם העגלה את המסלול המפתה לאגם Bachalpsee, אך הניסיון לא צלח והתייאשנו באמצע). בכל אופן, בעוד התינוקת נרדמת בעגלה, ישבנו במסעדה הפנורמית שעל הפסגה, התענגנו על הנוף וטעמנו ממרק הגולש המקומי. (למרות שחששנו מהקור, מזג האוויר בהחלט היה נסבל).
את שני הלילות הבאים העברנו במלון Spinne בגרינדלוולד, שמציע נוף לקיר הצפוני התלול של הר אייגר, בריכת אינפיניטי מחוממת ושלווה אלוהית של קצה העולם. מומלץ בהחלט.
למחרת אנחנו מחליטים לעלות לכפר וונגן, באמצעות הרכבת הפנורמית שיוצאת מגרינדלוולד. מחיר הנסיעה מופקע בהחלט, אך הנופים לאורך הנסיעה מפצים על כך. אנחנו עוצרים בקליינה שיידג, פסגת הר יפהפיה ומיוחדת, ואז ממשיכים לוונגן (Wengen) - עוד כפר שוויצרי קסום עם עם נוף משגע, המון חנויות קטנטנות ונוף הרים מושלג. בשלב זה התינוקת לא חשה בטוב, אז אחרי סיבוב קצר אנחנו חוזרים חזרה לגרינדלוולד באותה רכבת נופית, אלא שהפעם יורד גשם ועננים מסתירים את הנוף.
שיגעון באגמון
למחרת אנחנו מתעוררים לבוקר מעונן וגשום ומתחילים לטפס לכיוון היעד הבא שלנו - אגם לוצרן. עצרנו באגם ברינץ, בתקווה שמזג האוויר יתבהר ונוכל לצאת לשייט, אך זה לא קרה והגשם לא הפסיק לרדת לאורך כל היום :(
כיוון שהגשם דפק לנו את התכניות, החלטנו להעביר את הזמן במוזיאון התחבורה של לוצרן, שנחשב משום מה לאחד מאתרי התיירות המובילים של שוויץ. קיווינו שאולי התינוקת תמצא פה עניין. זה לא קרה. הברווזים שחיכו לנו בחוץ על גדות האגם הלהיבו אותה יותר (והאמת שגם אותנו).
ברגע שהגשם פסק, המשכנו לכיוון לוצרן, טיילנו לאורך גשר הקפלה המפורסם והתיישבנו לאכול בפיצרייה (בינונית-מינוס) לגדות האגם. כאן המקום לציין ששוייץ לא מתגאה באוכל טוב במיוחד, אז אל תגיעו רעבים - ואל תפתחו ציפיות גדולות. אין כמו האוכל בארץ.
לקראת ערב המשכנו למלון האחרון שלנו, Hotel Hermitage, הממוקם על גדות אגם לוצרן. מלון לא זול אבל שווה ביותר אם רוצים להתפנק. המיקום על האגם מושלם, החדר מרווח, ארוחת הבוקר מגוונת, וגם ארוחת הערב שבחרנו לאכול במסעדה היתה לא רעה בכלל (רק אם הפרוטה מצוייה בכיסכם).
כידוע, התינוקת משוגעת על אגמים, דגים, ברווזים וכל דבר הקשור למים, כך שהשהות על שפת האגם זה כנראה הדבר הכי טוב שקרה לה בשבוע הזה. אנחנו, לעומת זאת, נאלצנו להתמודד עם צעקות ה״מים! מים! מים!״ לאורך כל שעות היממה בכל פעם שפתחנו את הוילון.
מלכת ההרים
ביום האחרון שלנו, מזג האוויר התבהר והחלטנו לצאת לטיול יומי להר ריגי, המשלב שייט בספינה, נסיעה ברכבת וירידה ברכבל. מלוצרן לקחנו שייט עד הכפר ויצנאו (Vitznau) ששוכן בהמשך האגם, במרחק הפלגה של שעה. משם יוצא קו רכבת ההרים הראשון באירופה, קו ויצנאו-ריגי. זוהי רכבת המתקדמת באיטיות במעלה המדרון באמצעות גלגל השיניים המיוחד לרכבות ההרים של שווייץ.
הר ריגי (Rigi), שזכה לכינוי ״מלכת ההרים״, מהווה חלק משרשרת הרי האלפים. בעוד רכבת ההרים מטפסת לפסגתו, הצלחנו לספור יותר מעשרה אגמים כחולים פזורים סביב. אבל השיא מגיע בפסגה, כשהפנורמה הנשקפת מכל כיוון בכחול ובירוק פשוט מסחררת חושים. מההר יוצאים מספר מסלולים, החל בשבילים למטפסים נועזים, ועד מסלולים נוחים ומתונים לכל המשפחה.
אנחנו עשינו את המסלול היורד לתחנת ריגי קלטבאד (Rigi Kaltbad), לקח לנו כמעט שעתיים כולל עצירות. מזג האוויר היה מושלם, ההליכה נינוחה וכיפית, והנופים בין היפים שראינו. מכאן ירדנו ברכבל לעיירת הנופש ווג׳יס, עלינו על הספינה והפלגנו חזרה ללוצרן. תם ונשלם.
LIKE :
טיסה לא ארוכה ביחס ליעד נחשק. 4 שעות ואתם בדיסנילנד של הטבע.
Kids-Friendly. שוויץ תפורה לטיול עם ילדים. היא מודרנית, נקייה, נגישה, יש בה שבילי טיול מסומנים ומסודרים, מים נקיים ואוכל שילדים יכולים להסתדר איתו (גבינות, שוקולד, פסטות, פיצות ורשתות מזון מהיר).
-
המנטליות השוויצרית מעוררת קנאה. הכל נקי, מסודר, מדויק, מתקתק כמו שעון.
-
כבישים נוחים ותחבורה ציבורית מצויינת שבארץ אפשר רק לחלום עליה.
DISLIKE:
המטבח המקומי הוא לא משהו להתענג עליו.
מזג האוויר עלול לתעתע. בימים מעוננים או גשומים - הנוף הוא לא בדיוק מה שהייתם מצפים לראות. אם אתם מגיעים בעונות מעבר - קחו זאת בחשבון.
יוקר המחייה. הפעם, בשונה ממנהגנו, לא עשינו חישוב עלויות מדוייק. באנו בידיעה ברורה שטיול זול זה לא הולך להיות. ואכן, מחירי האוכל במסעדות, הנסיעות והכניסה לאטרקציות השונות - מרקיעים לשחקים. (אבל אם זה מעודד אתכם - בארץ לא יותר זול).
