בעלי, אחותו ואני נוסעים לטולוז לפגוש את האחים שנולדו לאביהם מנישואיו השניים, אחים שהם מעולם לא פגשו.
יום 1 – שישי – 19.6.15
נפגשים עם א. בשדה"ת בשעה 3 בבוקר. עוברים במהירות את הבידוק ואת הזמן הנותר מעבירים בדיוטי פרי.
נוחתים במרסיי בעשר וחצי, שדה תעופה לא גדול, המזוודות מגיעות בזריזות ואנחנו מחפשים את דלפק השכרת הרכב (הפעם שכרנו רכב בחברת שלמה סיקסט (בחו"ל – sixt))
בשדה התעופה השילוט גרוע. צריך לצאת מהטרמינל, מפנים אותנו לטרמינל אחר, ובסוף מתברר שמגרשי החנייה של רכבי ההשכרה נמצאים מול אולם הנוסעים הנכנסים. המשרד של סיקסט "מתחבא" בקצה המגרשים.
מקבלים רכב מקבוצת הרכב שהזמנו, הרכב נראה מפואר אבל תא המטען קטן ובקושי רב נכנסות 2 מזוודות מתוך 3. נכנסים חזרה לסוכנות ומתברר שזה הרכב היחיד מקבוצה זו. אחרי לחץ וקצת הרמת קול פתאום נמצא רכב אחר (שרות רע ומתנשא) עם תא מטען סביר ויוצאים לדרך.
מגיעים למרסיי
האתר הראשון הוא קתדרלת נוטר דאם דה לה גרדה (Notre Dame de la Garde) – שהינה אתר חובה.
הקתדרה נראית מכל נקודה בעיר.
אנחנו מטפסים עם הרכב ממש עד למעלה. מתחילים עם הנוף. 360 מעלות של נוף מדהים. כל העיר והנמל פרושים לפנינו . מראה מרשים ומקסים. יש כמה מרפסות תצפית, כל אחת בטיפוס של עוד גרם מדרגות. בכל קומה יש חדר שקשור לכנסייה ובקומה האחרונה הכנסייה עצמה, עשירה ויפיפייה, כשיצאנו התחילה רוח חזקה מאוד, ממש הרגשה שאנחנו עומדים לעוף. היה קשה לרדת במדרגות עד לאוטו, אבל ממש חוויה.
משם נסענו לכיכר לה קסטלן, שבה נמצא פסל בגובה של 5 קומות. ארוחת צהריים מאוחרת ונוסעים למלון.
מלון דירות קרוב לכנסייה עם שני הצריחים ובמרחק רבע שעה הליכה מהנמל העתיק.
נכנסנו בשש לחדר, א. ו-י. ירדו לקנות קצת בגטים וגבינות לארוחת ערב. הלכנו מוקדם לישון אחרי יומיים ללא שינה.
יום 2 – שבת – 20.6.15
קמים מוקדם ויוצאים מאוחר.
לפני שעוזבים את מרסיי נוסעים לאיזור הנמל הישן (Vieux Port). מחנים את הרכב בחניון תת קרקעי צמוד לנמל.
יוצאים לאיזור תיירותי מפותח. המעגן מלא יכטות יפות, ספינות טיולים, ספינות דייגים מעץ, וספינות המשייטות כל חצי שעה בערך לשני האיים, האי פריול והאי איף.
יש איזור גדול מקורה בתקרת מראה שממנה נשקפים העומדים מתחת. גם יפה וגם נותן הגנה מהשמש החזקה.
אנחנו היינו בשבת ואז היו אומני רחוב, דוכני דגים טריים ומיני צדפות ולהקה ניגנה במקום, לא יודעת אם כך זה גם באמצע השבוע.
רחוב אחד משם ישנו מדרחוב מלא במסעדות ושולחנות קטנים בחוץ כשעברנו שם הייתה להקה שנגנה ורקדה להנאת העוברים ושבים.
שני מבצרים נמצאים בכניסה לנמל.
ממרסיי נסענו לעיירה אקס דה פרובינס (Aix-en Provence). עיירה עתיקה ועשירה.
הרחוב הראשי הוא קורס מירבאו (Cours Mirabeau). שדרה רחבה מאוד עם חנויות ומסעדות והמוני אנשים מטיילים בה, רבים מהם תיירים, במרכזה כיכר גדולה עם פסל מזרקה גדול ויפה (Place des Quatre Dauphins).
את הרכב החננו לשלוש שעות, בתשלום למדחן (1 יורו לשעה).
אחרי ארוחת צהריים, התחלנו לשוטט בעיר, ברחובות הקטנים שע"י הכיכר. הגענו עד לקתדרלת St. Sauveur הנמצאת על יד בניין העירייה, שבה נערכה באותו זמן חתונה ובחוץ כבר המתינו חתן וכלה עם המוזמנים שלהם לעוד חתונה. נחמד.
אחרי שיטוט ברחובות חזרנו למכונית והתחלנו בנסיעה לעיר נים (Nimes).
מגיעים ל-נים, לבית פרטי בשכונה שקטה. בחצר הבית יחידת דיור ענקית עבורנו. שמים את הדברים ויוצאים להספיק עוד יעד.
נוסעים לגנים המדהימים של העיר - Jardin de la Fontaine. יש שם שרידים רומיים עתיקים ובהמשך גן שתוכנן במאה ה-18. פסלונים, אמת מים קטנה, מזרקה נחמדה ומדרגות לכל הכיוונים. עולים במדרגות ומוצאים משטחי דשא, תצפית מקסימה על הגן וגם על העיר נים, מפל קטן, כוכים ומעברים בתוך הסלעים הגדולים המקיפים את הגן. מקום מטופח מאוד, שלו ושקט.
חוזרים ללינה. הכלב הענק שלהם מקבל את פנינו בנביחות. לא כל כך נעים.
יום 3 – ראשון – 21.6.15
נוסעים בבוקר למרכז נים. קצת מתברברים ובסוף מוצאים חניה בחינם. כנראה בגלל שהיום יום ראשון. הולכים ל"ארנה" (Les Arenes) מבנה ענק ושמור מימי הרומאים שנראה כמו הקולוסיאום ברומא. רק שמור הרבה יותר ומשוחזר.
בתוכו יש כ-25,000 מקומות ישיבה בצורת אליפסה. המקום משמש להופעות וקונצרטים. יום קודם הייתה הופעה וכשנכנסנו עסקו בפירוק קונסטרוקציות ענק שהיו במקום. מרשים.
9 יורו כניסה למבוגר.
המשכנו בנסיעה לטולוז Toulouse)). הפגישה המשפחתית שלנו ב-17:00.
מגיעים ללינה ב-16:20 ולוקח זמן עד שסוגרים את כל העניינים עם בעלת הבית. מודיעים על איחור ומגיעים למפגש ב-18:00.
האחים מקבלים אותנו בכניסה. כולם נרגשים. ג'רמי הוא הדובר שלהם. הוא מדבר אנגלית שוטפת כי הוא גר 4 שנים באוסטרליה.
מתנשקים כמנהג הצרפתים, שישה אחים מחכים לנו, ארבעה בנים ושתי בנות תאומות והאמא שלהם. נכנסים ומתיישבים בבית אבל מהר מאוד מציעים לנו לשבת בחצר.
לאט לאט נשבר הקרח ואנחנו מדברים. הם מספרים על האבא, על זה שחיפשו את האחים בישראל ולא מצאו דרך להשיג אותם, גם לא דרך הרשתות החברתיות. חיפשו אותם גם כשהאבא היה בחיים ורצה לפגוש אותם וגם רצו להודיע להם לאחר מותו.
אנחנו נותנים להם את החמסות שקנינו בארץ ואת המסגרת שהכנתי עם כמה תמונות שלו כשהיה צעיר.
א. גם הביאה להם שעון עם תבליט של ירושלים. הם מאוד נרגשים לא ציפו לקבל כלום.
השפה לא מהווה מחסום. לא כולם יודעים אנגלית אבל מי שיודע מתרגם ומדברים הרבה עם הידיים ועם הלב. מאוד מרגש.
הם מוציאים אלבומים ואנחנו רואים גם את שני האחים שאינם בפגישה. מרינה שגרה בגיניאה הצרפתית ויואן שגר באוסטרליה.
רואים תמונות של האבא בתקופות שונות וגם מבינים שהוא לקח איתו הרבה תמונות שלו ושל הילדים כשעזב. כנראה שלא תכנן לחזור.
כולם נרגשים. מצלמים תמונות. ואחרי שעתיים או שלוש אנחנו עוזבים אותם עם סיכום שנפגשים למחרת כדי לעלות ביחד לבית הקברות.
יום 4 – שני – 22.6.15
ג'רמי מגיע אלינו ללינה ואוסף אותנו במכוניתו לבית הקברות. שם מחכים לנו ג'ונתן, דבורה, האימא שלהם והתינוקת של אלזה שהאימא שומרת עליה.
נכנסים לבית קברות מעורב לכל הדתות, צבעוני ביותר. מצבות יש רק על חלק מהקברים. היתר מכוסים בצמחיה צבעונית, חיה או מלאכותית.
הקבר של האבא ללא מצבה. שלט עם שמו ולוחית שהכינו הבנים לזכרו והרבה צמחייה חיה ומטופחת.
י. הביא בית לנרות נשמה מהארץ ולא הייתה להם התנגדות לצרף אותו לצמחים שעל הקבר.
י וא. הדליקו נר נשמה ואז י. הקריא קטע ארוך מתהילים (שכל שורה התחילה באות אחרת). זה היה ארוך והיה מאוד חם אבל ג'ונתן וג'רמי עמדו לידו לאורך כל הזמן (וגם א., כמובן).
צילמנו כמה תמונות ואז האימא הציעה להראות את הקבר של הסבא (אבא של אבא) שקבור די קרוב בבית קברות יהודי.
הם באו איתנו והייתה הרגשה שהם מאוד מכבדים את המעמד ואת הטקס היהודי. שמו, כמונו, אבן על המצבה ורחצו ידיים ביציאה מבית הקברות.
משם נסענו לארוחת צהריים משותפת, שהייתה גם פרידה מג'ונתן שהיה צריך לחזור לעיר שבה הוא גר, על יד אקס אן פרובנס, מרחק של כ-4 שעות נסיעה.
שוב הם מנסים לרצות אותנו ולוקחים אותנו למסעדת דגים (כדי לפתור את בעיית הכשרות..). הארוחה לא הייתה כל כך טעימה אבל השיחה קלחה והיה לנו מאוד נעים בחברתם.
אחרי הארוחה מגיעים לבית של האימא, נפרדים ממנה ומהתינוקת שחוזרת הביתה, לאלזה, ובעיקר מג'ונתן שחוזר לביתו.
ג'רמי ודבורה לוקחים אותנו למרכז טולוז ומראים לנו קצת את העיר.
מתחילים בכיכר הקפיטול הענקית ((Place du Capitole בה עומד בית העירייה הקלאסי של העיר - ארמון מועצת העיר והתאטרון העירוני.
נכנסים פנימה לבית העירייה ומבקרים בחדר שבו עורכים טקסי חתונה.
משם הלכנו לטיילת שעל יד נהר גרון (Garonne) העובר בעיר, הצטלמנו מול "הגשר החדש" (pont neuf), טיילנו קצת ברחובות ועצרנו בבית קפה קטן.
המלצרית שמעה אותנו מדברים ביננו ופנתה אלינו בעברית. מסתבר שהיא ישראלית שגדלה כאן ומתי שהוא ההורים שלה עזבו ועברו לטולוז וכבר מזמן לא הזדמן לה לדבר בעברית עם מישהו שלא ממשפחתה.
יש עוד מה לראות בטולוז אבל זה כבר יקרה, כנראה, בביקור הבא שלנו...
בסביבות שמונה בערב אנחנו חוזרים לדירה ששכרנו.
יום 5 – שלישי – 23.6.15
ג'רמי ודבורה מגיעים לדירה שלנו ב-11 בבוקר כמו שקבענו איתם וכולנו נוסעים יחד, באוטו שלנו, לעיר אלבי (Albi) הרחוקה כשעה נסיעה מטולוז.
אנחנו מטיילים לפי מפה שהדפסתי בבית מגוגל, רואים את קתדרלת סנט ססיל הגדולה והנהדרת (Sainte Cecile) מבחוץ ומבפנים
כתובת: Cathedrale Sainte-Cecile d'Albi, 5 Boulevard Général Sibille
רואים את ארמון ברבי (La Berbie) מבחוץ, עוברים דרך השער של הארמון ל"חצר הכבוד" וממנה נכנסים למוזיאון טולוז-לוטראק (Toulouse-Lautrec) שבו ציוריו של הצייר מתקופות שונות. (9 יורו לאדם).
ביציאה הצדדית מהארמון ישנה טיילת ותצפית שממנה רואים את הגן, הנהר והגשר הישן.
הגן של הארמון מקסים . הוא תוכנן ע"י האדריכל של גני ורסאיי ובנוי בסימטריות ובצורות גיאומטריות מעניינות.
כתובת: Palais de la Berbie,Place Sainte-Cecile,Albi, France
עוצרים לאכול ארוחת צהריים מאוחרת ואז מתברר שהמטבח במסעדות נסגר בסביבות שתיים בצהריים ואח”כ מגישים רק סלטים ודברים קלים.
חוזרים לדירה בסביבות שלוש וחצי ובערב נפגשים עם האחים ובנות הזוג שלהם, שוב במסעדת דגים.
בנג'מין לא מתכוון להגיע ונראה לנו שהוא היחיד שלא כל כך מקבל אותנו, אולי בגלל שהיה הכי קשור לאבא.
אחרי שנחנו קצת, יוצאים למסעדה בעזרת ה-GPS, עפ"י הכתובת שג'רמי השאיר לנו.
המסעדה נמצאת במקום מקסים ע"י אגם. מגיעים ג'רמי, סימון, דבורה עם החבר ואלזה עם הילדים ובעלה. הם אומרים שבנג'מין יגיע בכל זאת, והוא ואשתו, מגיעים באיחור ומביאים מתנה לכל אחד מאיתנו כולל לס. – האחות שנשארה בארץ.
הפעם הוא קצת יותר פתוח ובאיזה שלב שואל אותנו אם באנו לכאן רק כדי לפגוש אותם או לעוד איזה שהיא מטרה, למשל קניות.. הרמז ברור ואנחנו שוב מנסים להרגיע ולשכנע שמה שמעניין אותנו זה להכיר אותם. בסוף הפגישה הם מבררים איתנו מה התכניות למחר.
אנחנו היינו בטוחים שזו הפעם האחרונה שנפגשים אבל בנג'מין מזמין אותנו אל ביתו באחה"צ שלמחרת ואי אפשר (וגם לא רוצים) שלא להסכים. התחושה היא שהאח האחרון נשבר וקיבל את העובדה שיש לו עוד אחים בישראל.
יום 6 – רביעי – 24.6.15
בבוקר אנחנו נוסעים לעירייה של פורטט, העיר בה גר האב כדי לקבל תעודת פטירה. התחושה שהפקידים בעירייה מכירים את הסיפור שלו ולא התפלאו לשמוע שיש לו עוד משפחה בישראל.
אחרי כל מיני סיפורים שלנו מתברר שהאבא קיבל אזרחות צרפתית רק ב-27.11.1985, כ-11 שנה
לאחר שהגיע לצרפת.
ממשיכים לקניון של קרפור (Carrefour) שהיא רשת קניות ענקית עם חנויות בכל מקום והולכים להסתובב בין החנויות, כל אחד בנפרד.
יום קודם סיפרו לנו האחים שהיום מתחיל שבוע הנחות של 50% על כל דבר (מתקיים פעמיים בשנה באביב ובסתיו – כמו סוף עונה אצלנו).
בסביבות 17:30 ג'רמי מתקשר שהוא יגיע לאסוף אותנו בסביבות 18:30.
אנחנו נוסעים בזריזות לדירה, מתארגנים וכשהוא מגיע אנחנו נוסעים אחריו עם המכונית שלנו.
הדרך לביתו של בנג'מין נמשכת כחצי שעה ומתפתלת לאורכו של נהר. מראות יפיפיים.
כל המשפחה מגיעה. שוב התרגשות גדולה. בית מדליק שבנג'מין בנה במו ידיו וגם תכנן בעצמו. חלק מהקירות אלכסוניים ובמקום אחד נבנתה קשת. בית ממש מקסים. קצת דל בריהוט. פוגשים את הילדים שלו. מסתבר שעשיתי טעות. קניתי מתנה לכל ילד אבל משום מה חשבתי שהבת שלו בת 5 ומסתבר שהיא בת 9 ומה שקניתי לה לא מתאים.
הם פותחים שולחן מלא מאכלים שאת רובם הכינה אשתו. סלטים רבים דומים למאכלים מהמטבח שלנו. יש גם שתי עוגות-פשטידות ועוגת שוקולד נהדרת. הילדים משחקים בחצר, הבנות מתחפשות וגם מופיעות לפנינו בריקוד. הן מאוד אוהבות את א. וכל הזמן מחבקות אותה.
הם מתקשרים בסקייפ למרינה שנמצאת בגיניאה הצרפתית, והיא נרגשת מדברת באנגלית עם י. וא. החבר שלה ברקע. גם י. ו-א. נרגשים ואני מסריטה את השיחה.
עם יואן אי אפשר לדבר כי השעה באוסטרליה לא מתאימה.
בסוף חייבים ללכת. קשה מאוד להיפרד. שוב מתחבקים ומתנשקים ושוב ושוב. הם הולכים אחרינו למכוניות ובסוף יוצאים לדרך כשהמארחים עומדים וצופים בנו ובנימין אומר לא.ו-י. “I love you”
זה שהיה הכי קשה בקבלה נראה אחד המתרגשים ביותר.
מתחילים לנסוע, כמעט לא מדברים, כל אחד עם עצמו. הפרידה קשה. גם לי. הם אנשים טובים ומקסימים ואני נרגשת מהמחשבה שזכינו לעוד משפחה גם אם לא נראה אותה לעיתים קרובות.
בלילה אני מסיימת להקים קבוצת וואטסאפ לכל האחים ובבוקר אני מוציאה אותה לדרך...
יום 7 – חמישי – 25.6.15
היום עוזבים את טולוז. בבוקר י. מביא את א. להמשך קניות בקרפור. אני נשארת כדי לארגן ולארוז.
בשעה 12:00 עוזבים את החדר ויוצאים לדרך.
נוסעים ישירות ללינה שעל יד שדה התעופה במרסיי.
מגיעים ללינה ההזויה שהיינו בה אי פעם.
חדרון קטנטן עם מטבחון פצפון, שירותים ומקלחת ללא דלת!! ומדרגות תלולות למיטה בעלית גג. הגג כל כך נמוך שאפשר להגיע למיטה רק בזחילה... והמיטה השלישית מתאימה לילד...
אחרי דין ודברים ושיחות עם בוקינג מבטלים לנו את ההזמנה ואנחנו נוסעים בשמונה בערב לחפש לינה אחרת. מתפשרים על מלון בסביבה והולכים לישון.
מחר חוזרים הביתה עם המון חוויות והמון מפגשים שעוד צריך לעכל...
