יום 1 – חמישי 

נוחתים בדבלין בסביבות 11:15. לוקחים מונית למלון שהוזמן מראש באיזור שדה התעופה.

דלת הכניסה פתוחה ומפתח מחכה לנו במעטפה בקבלה.

יום 2 – שישי

קמים מוקדם. אוכלים ארוחת בוקר ונוסעים באוטובוס הסגול לשדה התעופה כדי לקחת את הרכב.

האוטובוס הסגול הוא אוטובוס שעושה שאטלים בין בתי המלון באיזור לשדה התעופה, עולה 2 יורו לאדם, מגיע כל חצי שעה בערך בזמנים קבועים ובמקרה שלנו עוצר ממש מחוץ למלון.

מגיעים לחברת ההשכרה Enterprise (בארץ מיוצגת ע"י חברת אופרן).

לוקחים מאיתנו את הפרטים והעובדת מסבירה לנו שכדי להגיע לחנייה של הרכב צריך לנסוע בשאטל שלהם. אנחנו יוצאים ומתברברים ומוצאים את השאטל רק אחרי כמה מאות מטרים (אח"כ מתברר שהוא עוצר ממש ליד תחנת המוניות אבל אין שום שילוט). מזל שהיינו ללא המזוודות.

במקום מסירת הרכב היחס מעולה. מאוד מנומסים, מאוד סבלניים. מקבלים רכב גדול, יפה עם תא מטען גדול מאוד כפי שהזמנו.

נוסעים די לאט למלון, מתרגלים לנהיגה בצד שמאל.

מתעכבים קצת במלון כדי להפעיל את ה-GPS שהבאנו מהבית ומשום מה עובד באופן חלקי ויוצאים לדרך, לכיוון בלפסט.

מתחילים ב-ניוגריינג' (Newgrange, Meath(

זהו אתר הקבורה הפרהיסטורי העתיק ביותר באיים הבריטיים, שהוכר כאתר מורשת עולמית של אונס"קו. במרכז האתר ניצב תל עגול וענקי שמסביבו 97 אבנים גדולות.

אפשר לבקר בשטח האתר רק בסיורים מאורגנים ובשאטלים של המקום.

אנחנו מגיעים ב-12:00 והסיור הבא שיש אליו כרטיסים מתחיל ב-16:15. אנחנו מחליטים לוותר אבל נכנסים (בתשלום) למרכז המבקרים בו יש תערוכה וגם סרט מעניין. אפשר גם להשקיף ממנו לשטחים שבחוץ. אנחנו גם יצאנו החוצה ועברנו על גשרון מעץ שדרכו הולכים לאיזור ההסעה.

ממשיכים להרי מורן (Mourne Mountains) ו-יער טולימר (Tollymore Forest Park).

עוצרים בעיירה ניוקאסל Newcastle שבה עצרנו לטיול ברחוב הראשי ובטיילת שעל יד הים.

ממשיכים ללינה בבלפסט.

יום 3 - שבת 

משאירים את הרכב בחניה של הלינה ומזמינים מונית שחורה דרך בעלת ה-B&B.

מדובר במונית שמסיירת איתנו ברחובות שבבלפסט שבהם התרחשו הקרבות בין הקתולים לפרוטסטנטים כולל הסברים של הנהג.

הנהג מאחר ומתברר כי רחובות רבים במרכז סגורים בשל תהלוכה המציינת ניצחון באחד הקרבות לפני מאות שנים.

מתחילים לנסוע ואחרי כמה רחובות אנחנו נתקלים בחסימה בכביש, שוטרים והעיקר – התהלוכה עצמה. היה מעניין וצפינו בהם דקות ארוכות. ילדים ומבוגרים עם דגלים וכלי נגינה צועדים באופן מסודר, בקבוצות, כשלכל קבוצה יש התלבושת המיוחדת שלה. מאות צועדים.

נהג היה מקסים, ומעבר להסברים התפתחה ביננו שיחה.

הוא מספר לנו על ההקבלה שיש בין הסכסוך שלנו עם הפלסטינים לבין הסכסוך שלהם באירלנד.

הוא פרוטסטנטי ומדבר מנקודת המבט שלו.

באיזה שלב כשהרגשנו שהוא לא יודע מספיק על הסכסוך אצלנו אז עברנו להסברים שלנו. ציירנו לו מפה של ישראל לפני ואחרי 1967 והוא מאוד רצה לדעת עוד ועוד.

אח"כ האריך לנו את הסיור בעוד חצי שעה עבור הזמן שאנחנו לימדנו אותו...

הסיור וההסברים היו מאוד מעניינים. ראינו את ההפרדה בין החלק הפרוטסטנטי בעיר לבין האיזור שבו גרים הקתולים. הופתענו לגלות כי הם אמנם עם הסכם שלום ובשעות היום "מתערבבים" במקומות העבודה, אבל בשעות הערב נסגרים השערים הקיימים ב"קיר השלום" המפריד בין שני הצדדים וכל צד נשאר בחלק שלו.

גם בתי הספר נפרדים ואין כמעט נשואי תערובת.

קיר השלום הוא קיר עם ציורים רבים וכל מי שמגיע גם כותב כמה מילים משלו על הקיר. (הנהג הגיע מצוייד בטוש מתאים...)

לא רחוק מהקיר יש תערוכת רחוב שקשורה לנושא הסכסוך ולשלום ויש בה גם כרזה המנסה להפריך את התפיסה שיש דמיון בין הסכסוך שלהם לביון הסכסוך ביננו לבין הפלסטינים כשהכותרת היא גם בעברית.

הנהג מוריד אותנו עפ"י בקשתינו במרכז העיר על יד שוק סנט ג'ורג' – שוק מקורה עם ירקות, פירות ודגים טריים ולא מעט דוכני מכירות של אמנים קטנות ומזכרות. לא מצאנו עניין גדול בשוק הזה. השוק פתוח בימים שישי עד ראשון.

מכאן ממשיכים ברגל לנמל בלפאסט ל-מתחם מוזיאון נומדיק.

בדרך פוגשים בפסל לשלום - Beacon of Hope, פסל מיוחד של אישה שהוא אחד הסמלים של העיר, נמצא בקצהו של גשר קווינס Queen's Bridge)).

מתחם המוזיאון כולל בניין יפייפה בן שבע קומות בנושא הטיטאניק, אפשרות ביקור בספינה נומדיק ,(Nomadic) אחותה הקטנה של הטיטאניק שהייתה בשירות 100 שנה וכן ביקור במזח הענק בו נבנתה הטיטאניק.

אנחנו ויתרנו על המוזיאון אבל ביקרנו ביתר האתרים.

לוקחים מונית למרכז העיר ומטיילים קצת בין האתרים המרכזיים של העיר, בין היתר, City Hall שבכיכר דונגל (Donegall Squer), מגדל השעון (Albert Memorial Clock Tower(, קתדרלת סנט אן (St` Anne`s Cathedral) ן- כיכר המשוררים (Writers Square) הנמצאת מולה.

תוך כדי אוכלים צהרים בפאב, אחד הנחמדים שיצא לנו לפגוש.

משוטטים קצת במרכז הקניות הגדול ויקטוריה וחוזרים במונית ללינה.

יום 4 – ראשון

ב-9:00 בבוקר אחרי ארוחת בוקר נחמדה יוצאים לדרך לכיוון העיר לונדונדרי, או דרי בפי האירים

(Derry/ Londondery) עוצרים ב טירת קריקפרגוס (Carrickfergus Castle) הנמצאת מצפון לבלפאסט.

מגיעים ראשונים למקום כמה דקות לפני הפתיחה. הם כבר מוכנים ומוכרים כרטיסים (5 יורו לאדם). מסתובבים בטירה, מטפסים למעלה לתצפית יפה על הנוף, בדרכנו למעלה נכנסים לשני חדרים משוחזרים מהתקופה. "חדר משחקים" גדול, שבו היו מבלים את שעות הפנאי ובו נמצאים משחקים שונים, חומרי רקמה, כלים לעבודה בעץ ועוד, ו"חדר התכנסות" בו היו עורכים אספות ומפגשים שונים.

מטיילים לאורך כל החומה, לתצפית מכיוונים שונים ומסיימים בסרט בן 10 דקות על הגלגולים השונים שעברה הטירה במשך השנים. הטירה שמורה לא רע כי הייתה כל השנים בבעלות פרטית והמשיכו לגור בה. כיום היא בבעלות המדינה. העיירה נחמדה אבל מנונמנת ואין כמעט אנשים ברחובות וגם בנמל הדייגים הנחמד שעל הים. כנראה בגלל שהיום יום א'. ממשיכים צפונה ובתכנית עצירה בפיקניק ב-חוף דריינס (Drains Bay) אבל כנראה פיספסנו את העצירה וממשיכים לנסוע. באחת העצירות בדרך, בחנות נוחות של תחנת דלק, אנחנו פוגשים אירי נחמד שכאשר הוא שומע שאנחנו ישראל מרים בגאווה את היד ואנחנו רואים קעקוע עם המילה שלום בעברית. מתפתחת שיחה ואנחנו מגלים שהקופאית למדה בתיכון עברית ויוונית – יש אצלם מגמה כזו..

בכל מקום אנחנו פוגשים אירים נחמדים, סבלניים ומנומסים ומאוד משתדלים לעזור.

מגיעים לעיירת החוף באליקאסל (Ballycastle)

זהו יום ראשון האחרון של החופש הגדול והעיירה שוקקת חיים. מתקנים גדולים של לונה פארק, דוכני אוכל ומתנות על פני שטח גדול ומקורה, המון משפחות, ולקח זמן רב עד שמצאנו חניה. לא מצאנו בסביבה מסעדה שמצאה חן בעיננו אז קנינו אוכל בסופר, מצאנו שולחן פיקניק ונהנינו מהשמש והנוף לים. אח"כ טיילנו בין הדוכנים (בעיקר אני...) והמשכנו לכיוון גשר החבלים Carrick-a-Rede

זהו אחד המקומות המתויירים והשווים ביותר בצפון אירלנד.

צועדים כ-3/4 שעה לכיוון גשר החבלים. בשני הצדדים של הגשר עומד מישהו שתפקידו לווסת את התנועה. על הגשר תמיד הולכים לכיוון אחד ועוצרים את התנועה מהכיוון השני.

הגשר נמצא מעל הים בגובה של כ-60 מטר. הוא מחבר בין שני סלעי ענק בים ובין היבשה.

עבורי הגשר היה מאוד מפחיד ועברתי אותו בלי לנשום ובלי להסתכל למטה.

אחרי הגשר ממשיכים להסתובב על הסלעים ועוד קצת לטפס לקצה הצוק. תצפית יפייפיה ואפשר לראות ממנה את קצה סקוטלנד.

ממשיכים ללינה ב-דרי.

יום 5 – שני

נוסעים חזרה צפונה לכיוון גשר החבלים מאתמול (מי שמסתדר לו כדאי לעשות את שני האתרים הבאים באותו יום עם גשר החבלים) ומגיעים ל- ג`איינט קוזווי ((Giant's Causeway

על פי ההמלצה בפורום חנינו במסעדה שעל יד וחיפשנו מישהו מהמסעדה כדי לבקש רשות אבל מכיוון שאף אחד לא היה השארנו את הרכב והלכנו.

נכנסנו לאתר ושוב עפ"י המלצה פה באתר לא המשכנו כמו כולם במסלול שנוסע האוטובוס אלא רהוטה ומיומנת. היה נחמד ומעניין.

זו הייתה, ללא כל ספק, ההחלטה הנכונה. לאורך כל הדרך היינו בגובה והנופים היו מדהימים. בהמשך הדרך מתפצלת. אם פונים שמאלה – מתחילים את הירידה לעבר השטח המרכזי של האתר ואם ממשיכים ישר מגיעים למרפסת תצפית שאסור לוותר עליה. תוספת המאמץ לא גדולה.

בזמן שעמדנו בתצפית הופיעה להקה של דולפינים במים והיה מרתק להסתכל.

יורדים במדרגות לשטח של עמודי הענק, קצת תמונות נוספות ואז עלינו לשאטל שיש במקום (1 ליש"ט לאדם) וחזרה לכניסה.

נכנסנו למסעדה בה חנינו ואכלנו צהריים (קצת יקרה, יחסית לאירלנד) וכשרצינו לצאת מהחניה גילינו שהחניה סגורה עם חבל ומנעול... חזרנו למסעדה והמלצרית שעוד זכרה אותנו, פתחה לנו בחיוך וללא שאלות את היציאה.

משם נסענו ל-מזקקת בושמילס .(Bushmills Distillery)

קנינו כרטיסים והמתנו כרבע שעה לסיור. הדריכה אותנו בחורה כבת 20, רהוטה וברורה. הסיור היה נחמד ומעניין וכלל בסופו כוסית ויסקי, לפי בחירה.

חזרנו לעיר דרי בסביבות חמש וגילינו שזהו "יום הבנקים" ושכל המסעדות סגורות. קנינו סלט בסופר והתכוונו לצאת בערב לסיור.

הלכתי לנוח קצת וקמתי בבוקר...

יום 6 – שלישי

אחרי ארוחת בוקר נעימה מפנים את החדר, מעמיסים את הרכב והולכים לסיור בעיר דרי.

התכוונו לקחת סיור מאורגן ע"י סטודנטים שיוצא ב-10:00 אבל מכיוון שהייתה עוד שעה החלטנו לוותר עליו ולטייל בעצמנו.

הלכנו לאורך הרחוב הראשי ברובע בוגסייד. לאורך הרחוב ציורי קיר שונים הקשורים למאבק העקוב מדם של הקתולים נגד האנגלים והפרוטסטנטים. הגענו גם לאנדרטה לזכר הרוגי "בלאדי סאנדיי" הנמצאת בצומת הרחובות Rossville & .Fahan ביום זה (30 בינואר 1972) ירו צנחנים בריטים למוות ב-14 צועדים קתולים לא חמושים במצעד למען זכויות אדם ברחובות העיר. על אירוע זה כתבו חברי להקת U2 את השיר . Bloody Sunday

משם הגענו לעיר העתיקה ועלינו לסיור על החומות. ההליכה על החומות בגובה מאפשרת תצפית של 360 מעלות על כל העיר, החדשה והישנה.

צעדנו ברגל לכיוון הנהר והגשר היפה שעליו ואז בחזרה לרכב שהשארנו על יד הלינה.

בדרך עצרנו לקנות משהו קטן בפרפורמריה גדולה וגילינו שהמחירים של הקרמים וחומרי הטיפוח מחברות ידועות בערך 1/2 מאשר בדיוטי פרי אצלנו.

עולים לרכב ומתחילים את הנסיעה לכיוון Glenveah National Park.

בפארק הזה אין כניסה למכוניות ואפשר לקחת אוטובוס עד לטירה או ללכת ברגל כ-4 ק"מ.

ההמלצה כאן הייתה ללכת ברגל ואכן חלק מהדרך עובר לא רחוק מהאגמים המקסימים של הפארק. הבעיה היא שיתר הדרך משעממת ומעייפת ולדעתי עדיף לא לבזבז את הזמן על הצעידה הזו ולקחת את השאטל.

הסיור בגנים היה חינמי ובטירה עלה 5 יורו.

בדיוק התחיל סיור מודרך בטירה והצטרפנו אליו. אחרי סרט שהוקרן עברנו בחלק מחדרי הטירה. מאוד נחמד. המדריכה הייתה נחמדה ושילבה הרבה בדיחות בהסברים. הבעיה הייתה שבנוסף למבטא האירי הכבד היא דיברה מהר מאוד וגם אחרי שבקשנו ממנה לדבר יותר לאט היא לא הצליחה... לצערנו, לא הבנו חצי מההסברים שלה..

הסיור בגנים כולל 18 נקודות, עפ"י מפה שמקבלים במקום. לא עשינו את כל הנקודות כי קצת התעייפנו מההליכה וגם כי חיכתה לנו נסיעה ארוכה עד ללינה.

עברנו בערך מחצית מהנקודות בפארק היפה הזה, רובן בצד המזרחי של הטירה ומאחוריה.

מאחורי הטירה קיימת תצפית שאינה מסומנת במפת "18 הנקודות" אבל כדאי מאוד להגיע אליה.

היא נמצאת מעל "בית הסירה" (שמסומן במפה). נקודה זו היא מעין מרפסת לתוך הים ויש בה זווית צפייה נהדרת על אחורי הטירה וגם צפייה ממנה על האוקיינוס שהטירה יושבת ממש לחופו. יש שם אפילו ספסלים לשבת ולהינות.

משם נסענו ללינה במחוז דונגל בישוב בשם .Glencolumbkille

בחרתי, ללא הצדקה בדיעבד, לינה ממש בקצה של מחוז דונגל. חשבתי שנהיה קרובים לאוקיינוס אבל מה שהובטח בדף של הלינה לא היה כך ואני לא ממליצה להגיע עד שם. בדרך ללינה, פעם ראשונה מזה 6 ימים החל לרדת גשם. בהתחלה רק טיפות ואז הלך והתחזק. בשל הגשם והכבישים המאוד צרים הנסיעה הלכה והתארכה. ויתרנו על נקודות התצפית שבאיזור בכוונה לעשותן בבוקר והמשכנו ישירות ללינה. הגענו עד לעיירה ולא היה שום שילוט ללינה. מצאנו בית קפה פתוח והבחורה המקסימה שם התקשרה לבעל הלינה והוא בא לאסוף אותנו. הלינה הזו הייתה ה"נפילה" העיקרית בנסיעה. חדר עם ריח רע (שאח"כ התברר שמישהו שדרך בגללים של כבשה הכניס לחדר), חימום שלא עבד וחדר אוכל שצריך ללכת אליו בגשם. הבעלים שראה שאנחנו לא מרוצים הציע לנו לחפש לינה אחרת אבל בחושך ובתנאי מזג האוויר והנהיגה הקשה היה ברור שנשארים בכל מחיר. לזכותו יאמר שהבטיח לא לחייב אותנו על הלינה ונכון לרגע זה עדיין לא חויבנו.

יום 7 – רביעי

קמים בבוקר ורק רוצים לברוח מהמקום. לוקחים קפה לדרך ומוותרים על ארוחת הבוקר במקום.

מתחילים עם נקודה נופית בשם Malainn Bhig

מקום מקסים שצופה על האוקיינוס. מסביב חוות של חיות וכבשים מסתובבות חופשי על צלע ההר שמתחת לתצפית.

מנקודת התצפית יש מדרגות (הרבה.. לא ספרתי) שיורדות עד לחוף הים. בחוף יש חול חלק ומקסים. טיילנו על החוף שהיו בו עוד שני זוגות כמונו שרק טיילו. אחרי כחצי שעה עלינו חזרה והמשכנו לנקודת תצפית הבאה Slieve League .

את הנקודה הזו היה לנו קצת יותר קשה למצוא. כאן יש מגרש חניה עליון ותחתון. העלייה עם הרכב בקטע שביניהם היא קשה, מפותלת ומאוד צרה והנהיגה הזו לא מתאימה לכל אחד. מצד שני, לדעתי, אחרי שרואים כל כך הרבה נקודות תצפית בדרך אין טעם להגיע לכאן אם לא עולים לנקודה העליונה שהיא אכן יפה ומיוחדת. אפשר, כמובן לעשות את הדרך מהחניון התחתון ברגל, אבל זו הליכה ארוכה, בין המכוניות שעולות ויורדות בכביש צר. כשמגיעים למעלה, אפשר להמשיך לתצפית גבוהה יותר על הרכס, ברגל – אנחנו ויתרנו. נוסעים ללינה ב-ווסטפורט (Westport). הכוונה הייתה להגיע גם לאי אקיל ולסייר בו קצת, אבל זה מצריך כ-3 שעות (שעה לכל כיוון מווספורט) ובגלל הכבישים הצרים הערכת הזמן שעומד לרשותנו לא כל כך מדויקת ואנחנו מוותרים.

מתארגנים ב-B&B מקסים, שגבר מנהל אותו ויוצאים לארוחת ערב בעיר. עד שמסיימים לאכול רוב החנויות נסגרות, הכל מחשיך ואחרי סיבוב קטן אנחנו חוזרים ללינה.

יום 8 – חמישי

אחרי ארוחת הבוקר יוצאים לסייר קצת בעיר ווסטפורט.

הסתובבנו כחצי שעה עם הרכב באיזור הנהר ומרכז העיר עד שמצאנו חנייה. קצת טיילנו במרכז וחזרנו לחדר להתארגנות לעזיבה.

בחוץ מאוד מאוד גשום, אבל לא מוותרים ונוסעים לפי התכנית ל-מנזר Kylemore Abbey

בדרך עוברים ליד Killary Fjord לאורך כ-7-8 ק"מ.

בגשם שוטף אנחנו צועדים עם רבים כמונו, לטירה עצמה. גובים 13 יורו לכניסה, ללא הצדקה, כי במקום אפשר לראות רק את המבואה ועוד שני חדרים בקומת הקרקע. רואים סרט שמספר על מיטשל הנרי שבנה עם אשתו את המקום ולאחר שנפטרה בגיל 40 הוא הביא אותה לקבורה בכנסייה שבנה עבורה באותו השטח.

בגשם שוטף אנחנו צועדים כעשר דקות עד לכנסייה הקטנה והיפה שבה היא קבורה וחוזרים חזרה.

עולים לשאטל שמוביל אותנו לגנים ויקטוריאנים מיוחדים ויפים, אבל הרוח החזקה והגשם מבריחים אותנו חזרה לשאטל הבא היורד למטה.

אוכלים צהרים במסעדה שבמקום וממשיכים.

התכנית הייתה להיכנס ל- Connemara National Park, שנמצא קרוב מאוד, אבל בגשם החזק בחוץ אין טעם להיכנס ולבוסס בבוץ...

עברנו דרך שתי חנויות גדולות של עבודות יד, נושא הקרוב לליבי, Cottage Handcrafts ו-.Avoka

ב- Cottage Handcraftsגילינו איך עובד החזר המס באירלנד.

רכשתי קצת צמר לסריגה (100% צמר- 2.5 יורו ל-50 גרם) המוכרת נתנה לנו כרטיס מגנטי ועליו הטעינה את פרטי העסקה. היא אמרה לנו לתת אותו בכל מקום שבו נוכל לקבל החזר. בשיטה הזו משלמים רק את הסכום ללא המס ובשדה התעופה פשוט נותנים אותו לדיילת שבעמדת ההחזרים.

ממשיכים ללינה בעיר קלגאן(Cleggan) .

תוך כדי נסיעה מתחילה לצאת השמש והגשם מפסיק לחלוטין!!

מחליטים לנצל עוד קצת את היום ונוסעים לסיבוב ב- Sky Road ע"י קליפדן (Clifden) .

זהו מסלול שממנו נשקף נוף מהמם של חופי האוקיינוס, האיים וההרים ליד העיירה .Clifden

יוצאים ממרכז העיר קליפדן מערבה, בכביש חסר מספר המכונה "Sky Road" המוביל אל Sky Drive. הכביש מקיף את לשון היבשה, חוזר מזרחה ומתחבר אל כביש 59N מצפון לקליפדן.

המסלול ממש מקסים!! שווה!!

בנוסף בסיכום היום: שתי מטריות שבורות מהרוחות החזקות ופעם אחת של חוסר ריכוז ביציאה מחניון ומצאנו את עצמנו נוסעים מול משאית....

מגיעים ללינה ב קלגאן (Cleggan)

יום 9 – שישי

מתחילים את היום בנסיעה לעיר גאלווי (Galway).

החנינו את הרכב בחניה בתשלום של הקתדרלה המרשימה של העיר

(Cathedral of Our Lady Assumed into Heaven and Saint Nicholas).

העלות 1.5 יורו לשעה או 3.5 יורו לשעתיים. יש ממול מגרש חניה ב-4 יורו לכל היום, אנחנו לא מצאנו שם מקום.

עשינו סיבוב בעיר. צעדנו על הגשר שממול לקתדרלה, והלכנו לאורך הנהר השוצף. בנקודה מסויימת יש סכר לוויסות המים. מגיעים אליו מים מכמה כיוונים וגם מפלים וכל זה במרכז העיר!

הגענו גם לרחוב השוק (Market St.) התוסס, קצת הסתובבנו שם ונסענו לאיזור הנמל וחוף הים של גאלווי. ארוחת צהריים מול הים וממשיכים לאזור ה-burren  .

נסיעה בשטחים ההררים הביאה אותנו בעשרה לחמש למערת Aillwee Cave.

הכניסה למערות היא רק ע"י סיור מאורגן שאמור היה להתקיים עשרים דקות מאוחר יותר.

לצערנו, לא יכולנו לחכות כי היינו צריכים להגיע בשש וחצי למעבורת האחרונה מדולין לאיים.

בכל מקרה, עלינו על הצוק המיוחד שמעל המערות וישבנו להתבונן על הנוף מלמעלה ולהצטלם. זה הנוף המיוחד של האזור.

המשכנו לנסיעה לדולין (Doolin) ובתוך העיירה לפי השילוט לכיוון המעבורת.

עצרנו באינפורמיישן כדי לקנות כרטיסים למעבורת ורק אז גילינו שהכניסה לאיי אראן הינה ללא רכב. איך שהוא העובדה הזו התפספסה בזמן התכנון.

למרות שכבר הייתה לנו לינה מוזמנת באחד האיים, החלטנו לוותר.

בעזרת הגברת הנחמדה באינפורמיישן מצאנו לינה אחרת בקרבת מקום. אמנם עם מיטות נפרדות אבל החדר מקסים ובעלת הבית ממש נחמדה.

בחוץ היה קצת מעונן ובעלת הבית המליצה לנו לנסוע עכשיו לצוקי מוהר כי לפי התחזית למחרת ירד גשם רציני ותהיה עננות גבוהה ובכל מקרה הכרטיס שנקנה היום יתפוס גם למחר.

התחלנו לנסוע וככל שהתקרבנו השמיים התקדרו עוד ועוד וגשם התחיל לרדת. כשהיינו כ-2-3 ק"מ מהיעד הגשם היה כל כך חזק והשמיים היו שחורים והיה ברור שאין טעם להמשיך.

חזרנו על עקבותינו בגשם שוטף.

בערב ניסינו לרדת לפאב המקומי שנמצא ממש על יד הלינה. היה מלא עד אפס מקום. ויתרנו. מקום אחר, מסתבר, אין. אכלנו בחדר מצרכי מזון שנשמרו לשעת חירום כזו...

בחוץ נשבו רוחות סערה וגשם ירד מידי פעם ואת הקולות שמענו היטב בחדר שנמצא בעליית הגג. היה נחמד וממש לא הפריע לישון.

יום 10 – שבת

קמים לבוקר גשום מאוד וכך גם תחזית מזג האוויר להיום ולימים הבאים.

התחלנו את הבוקר ב- צוקי מוהר (Cliffs of Moher) למרות האזהרות שכנראה לא נראה כלום בגשם.

התחלנו ללכת על השביל לאורך הצוקים ולאט לאט התחיל להתבהר. השמש החלה להציץ מידי פעם ואפילו התחיל להיות חם והורדנו את המעילים.

היה לא מעט בוץ בשל הגשם הרב שירד ויחד עם השלוליות הגיעו המון חרקים קטנים ומעופפים שהקשו על ההסתובבות במקומות הלא סלולים.

במרכז המבקרים יש תערוכת צילומים יפייפיים של הנופים במקום וגם של החי והצומח באזור.

יש שם גם עמדה בה ניתן להסריט את עצמך עם נופי המקום ברקע ואח"כ לשלוח לעצמך במייל. היה נחמד ומצחיק רק שהסרטון לא הגיע למייל....

היה ממש מוצלח ואסור לותר גם אם יורד גשם!!!

הקדשנו למקום די הרבה שעות ולכן בדרכנו ללינה ב-קילרני Killarney החלטנו לוותר על הביקור טירת Bunratty ופארק פולק (Bunratty Castle & Folk Park).

הגענו ללינה מקסימה קרוב לכביש המעטפת של העיר.

בערב מסתובבים קצת במרכז העיר. הרבה תיירים ברחובות והחנויות והפאבים פתוחים עד מאוחר.

יום 11 – ראשון

מאות הקילומטרים שעשינו עד עכשיו מתחילים להשפיע עלינו ולהאיט את הקצב.

יוצאים מהחדר רק בסביבות 11:00 והכוונה לעשות את טבעת קריRing of Kerry .

הנקודה הראשונה: Lough Caragh.

זה מה שנכתב כאן באחד הבלוגים: " כ-5 מייל אחרי killorglin רדו דרומה מהכביש לכבישים שמקיפים אגם מדהים. מצאו מקום לרדת אליו. בדיוק בינו לבין caragh lake forrest יש מלון (לאלה מכם שמוכנים להוציא 200 יורו ללילה אני מניח שהוא די טוב), שמהחניה שלו ניתן לרדת בשבילים ממש יפים לאגם, ואפילו סתם לטייל שם קצת. אל תפחדו להתברבר קצת בכבישים."
 לקח קצת זמן למצוא את המקום. נכנסנו למלון שנראה ריק מאנשים, החננו את הרכב בחניה של המלון וניסינו לרדת לאגם בשבילים היוצאים ממנו. זכינו לנוף מקסים לאגם אבל לא הצלחנו להגיע עד אליו.

משם המשכנו לנקודה הבאה: .Rossbeigh

מה שנכתב על נקודה זו: " קצת פחות מ-10 מייל אחרי killorglin תראו ירידה לכביש R564 (צפונה).

אל תוותרו על העצירה הזאת – היא תיקח אתכם לחוף הכי מדהים באירלנד.

זוהי רצועת חוף קטנה שנכנסת לעומק הים, Dingle Bay) למעשה(.

תוכלו לראות הרבה הרבה אנשים כבר בתחילת הרצועה, אך המקום היפה ביותר הוא בקצה, משם יש הרגשה של אי ממש, וגם אפשר לראות את כל פנינסולת .dingle

לכן, תשתדלו להרחיק עם האוטו כמה שניתן פנימה."
 למרות שהגענו לרצועת החוף המדהימה הזו ביום ראשון המקום היה די ריק. היו מעט מכוניות כי היה קר וקצת מעונן.

המקום יפייפה והחוף מלא בחלוקי נחל בכל מיני צבעים ובכל מיני גדלים. לא יכלנו להתאפק ואספנו כמה לרכב ובסוף אפילו לקחנו דוגמאות הביתה לחצר.

אחרי הנקודה הזאת התחילו להתרבות העננים והחל גשם שהלך והתחזק. הנסיעה הפכה להיות יותר ויותר לא נעימה ואיטית מאוד. היינו בערך באמצע הטבעת ולא היה טעם לחזור אז המשכנו את הטבעת עד לסופה.

עצרנו בדרך בעוד 2- נקודות מזדמנות שהיה ניתן לעצור בנוחות, יצרנו, השקפנו צילמנו וברחנו מהרוח והגשם חזרה לרכב.

הנקודה האחרונה שעצרנו בה הייתה The Ladies View.

הנקודה הזו נחשבת לאחת היפות. עמדנו בגשם שוטף ורוח סוערת, עם עוד כמה תיירים, הסתכלנו, צילמנו כמה תמונות והמשכנו ישירות ללינה.

מבחינת מזג האוויר זה היה היום הכי גשום שחווינו בכל הטיול. גשם ורוח שלא הפסיקו החל משעה 13:00.

כדאי לשים לב, שבעונה הזו, אמנם יש אור עד 20:30 אבל החל משעה 16:00 בערך, מתחילה עננות ומתחיל להיות קר בחוץ.

יום 12 – שני

בתכנון היום הייתה טבעת דינגל  (DingleRing of )

החלטנו לוותר עליה לטובת קצת חנויות וקניות.

בילינו כמה שעות בחנות הגדולה של TESCO וקצת באאוטלט של קילרני.

חנות טסקו בקילרני גדולה (לא ראינו כאלו באיזור שבו היינו בדבלין) ויש בה בגדים, צעצועים ועוד מלבד אוכל.

האאוטלט קטן יחסית ודי שומם – לא לצפות ממנו ליותר מידי.

חשבנו ללכת בערב ל-הופעה של celticsteps – להקת ריקוד אירית מומלצת אבל העייפות הכריעה אותנו וויתרנו.

פרטים למי שרוצה:

להזמנת כרטיסים: https://celticsteps.ticketsolve.com/shows/2016/9/4

עלות כרטיס 27 יורו למבוגר

פתיחת דלתות בשעה 19:45. המופע מתחיל בשעה 8.30 בערב.

מיקום: Killarney Racecourse, Ross Road

אחרי מנוחה יצאנו להסתובב במרכז העיר ואח"כ אכלנו בפאב נחמד. בהתחלה כולם צפו במשחק כדורגל בטלוויזיה ומאוחר יותר הופיע זמר ששר שירים איריים. היה נהדר ולא התחשק לנו לעזוב.

ברחובות העיר נתקלנו, מידי פעם, בזמרי רחוב ששרים שירים איריים עם גיטרה.

אחד מהם התחפש לדונלד טראמפ ושר שירים מצחיקים על שני המועמדים לנשיאות: טראמפ וקלינטון. היה משעשע.

יום 13 – שלישי

עוזבים את החדר החמוד אחרי 3 ימים.

נוסעים לפארק הלאומי של קילרני.

לפני כן רצינו להגיע ל-טירת קילרני (Killarney castle) מסתבר שהיא בתוך העיר. ה-GPS לא הצליח לדייק והסתובבנו סביבה דקות ארוכות בלי לדעת לאיזה בנין הכוונה. בסופו של דבר החננו את הרכב והלכנו ברגל למקום.

ראינו אותה מבחוץ וגם את הקולג' שנמצא לידה ומורכב מכמה בנינים עתיקים ויפים.

המשכנו בנסיעה ל-"בית מוקרוס" (Muckross House) שב-פארק הלאומי קילרני 

(Killarney National park)

זהו שטח ענק ויפייפה עם מדשאות וצמחיה לטיול בין השבילים והאגמים. ההליכה נעימה בין העצים ורוב הזמן בצל. ישנן גם כרכרות עם סוסים עבור מי שההליכה קשה לו. טיילנו עד בית הסירה וחזרנו לרכב.

המשכנו עוד קצת דרומה לנקודה על טבעת קרי שהחמצנו בגלל הגשם לפני יומיים - מפל טורקTorc waterfall

מחנים בחניה קטנה ומשם ברגל כ-200 מטר למפל חמוד.

על יד המפל יש מדרגות העולות לגובה. עלינו חלק מהדרך ולבסוף ויתרנו. לא ברור לי עד להיכן מגיעות המדרגות והאם יש נקודת תצפית בסופן. במעלה הדרך אפשר להציץ על הנוף של אחד האגמים מבעד לעצים.

נק' מעניינת – בחניה היה שמור מקום אחד לרכב נכים. למרות שהחניה קטנטונת וחלק מהרכבים שנכנסו היו צריכים להמתין עד שיתפנה מקום – אף אחד לא נכנס לחנית הנכים!!

לקראת ערב הגענו ללינה בקילקני. בניגוד לכל הטיול הפעם לנים במלון קטן ונחמד.

יום 14 – רביעי

מתחילים את היום במרכז קילקני (Killkenny), ב-טירת קילקני הנקראת Butler Gallery.

מבנה הטירה משמש היום כמוזיאון.

למוזיאון לא נכנסנו אבל סיירנו סביב הטירה והגנים היפים שלה, המזרקה והנוף אל הנהר ועל העיר.

טיילנו קצת במדרחוב של העיר והמשכנו את דרכנו לדבלין.

סוף סוף כביש מהיר באמת של 120 קמ"ש, 2 מסלולים לכל כיוון וגדר הפרדה בין המסלולים.

מחליטים לוותר על גני פאוורסקורט )Powerscourt Garden) לטובת עוד כמה שעות בדבלין.

מגיעים למלון מוקדם ממה שתכננו. מלון נחמד, קרוב באופן יחסי למרכז העיר.

מתארגנים בזריזות ויוצאים לעיר.

החלטנו ללכת ברגל. מתחילים ב-פארק סטיבן הקדוש (St. Stephen's Green)פארק ענק ומקסים בשולי מרכז העיר. טיילנו קצת וישבנו מול המזרקה קצת להנות מהאנשים והילדים המטיילים בפארק. המשכנו ליציאה אחרת מזו שנכנסנו ובדרך ראינו ברווזים שטים במים, יונים וציפורים אחרות בהמוניהן שאנשים מאכילים אותן.

המשכנו ל-קתדרלת פטריק הקדוש (St. Patrick's Cathedral)קצת התברברנו בדרך אבל היה שווה. זוהי הכנסייה הגדולה באירלנד יפה מאוד. יש בה מזרקה וגנים.

ממשיכים ל-טירת דבלין וזוכים לראות אותה רק מבחוץ. השעה 17:00 וכל החדרים סגורים והחצר כולה בשיפוצים. כנראה בשל כך גם הכניסה לא עולה כסף.

ממשיכים ל-רחוב גרפטון (Grafton Street) – שדרה רחבה. כל החנויות נראות יוקרתיות. המוני אדם ברחובות – שינוי משמעותי ממה שהורגלנו לראות בכל הטיול באירלנד.

סוטים לסימטה בה נמצא הפסל של מולי מאלון (Molly Malone) מהשיר האירי המפורסם.

ממשיכים לכיוון רחובO'Connell  הרחוב המרכזי, רחב הידיים, שלאורכו פסלים ואנדרטאות.

בדרך עוברים ליד טריניטי קולג' (Trinity College) והבנק של אירלנד (Bank of Ireland).

באותו הזמן מתקיימת בחצר הבניין תצוגת אופנה חשובה ונשים רבות, לבושות בבגדי פאר ממתינות בכניסה.

ממשיכים לגשר החוצה את נהר הליפי וצועדים קצת ברחוב אוקונול.

כבר די עייפים. מציצים קצת בחנויות ומתחילים את הדרך חזרה.

משום מה לא פוגשים אף אוטובוס ולכן ממשיכים לצעוד בקצב איטי עד שמגיעים לחדר – כשעה הליכה.

יום 15 – חמישי

לפני שיוצאים לעיר מארגנים את המזוודות ומפנים את הרכב לקראת הטיסה מחר הביתה.

השמש זורחת והיום נראה שיהיה חם.

יוצאים לכיוון העיר ומגלים ששוב אין אוטובוסים. מתברר שנהגי האוטובוסים בשביתה מאתמול בערב ועד מחר. לוקחים מונית עד למבנה של בית המכס ((The Custom House הנמצא ממש על גדות הנהר.

ממשיכים לטייל ברגל לאורך הנהר ואפילו שוקלים לשכור אופניים. על הנהר עומדת סירת עץ יפה עם מפרשים , האנדרטה לזכר הרעב הגדול באירלנד (Famine Memorial) ובהמשך 2 גשרים יפיפיים.

חוצים את אחד הגשרים וחוזרים לרחוב אוקונול. מסיירים קצת לאורך הרחוב והפסלים ועוצרים לאכול.

כשאנחנו יוצאים מהמסעדה מסתבר שמזג האוויר השתנה לגמרי ועכשיו יורד גשם שוטף בחוץ.

צועדים בגשם בלי מעיל או מטריה. נכנסים ל-H&M קצת מסתובבים ואז עוצרים מונית לחדר.

נהג המונית הראשונה שעצרנו, עצר את הרכב אחרי 30 מטר נסיעה ואמר לנו שחבל לו סתם לקחת מאיתנו כסף. שיש פקק רציני במסלול שלנו ושאם נלך עוד 100 מטר ברגל נוכל למצוא מונית שכבר נמצאת אחרי הפקקים.

נהג המונית הבאה שעצרנו מאוד שמח לפגוש ישראלים, ומאוד רצה לעזור ולתת טיפים. הוא המליץ על ביקור במוזיאון היהודי ולא היה לנו לב להגיד לו שזהו. הטיול נגמר ומחר מוקדם בבוקר מתחילים את הנסיעה חזרה הביתה.

מסקנות:

  1. הזמן שעמד לרשותנו (15 יום) קצר מידי להקיף את כל האי.

    מבחינת כמות הק”מ, זה אפשרי, אבל הנהיגה יותר איטית ממה שרגילים בגלל שרוב הכבישים צרים וכמעט ואין מחלפים אלא כיכרות שמאטות את התנועה.

    לכן, כשמתכננים אי אפשר להתייחס לזמן נסיעה כמו בכבישי אירופה אלא להקצות יותר זמן למעבר בין הנקודות.

  2. אנחנו לא היינו מוותרים על צפון אירלנד (החופשית). יש בה שתי ערים מעניינות מבחינה היסטורית ולפחות שתי אטרקציות מיוחדות (גשר החבלים, Giant's Causeway).
  3. למרות ששעות האור הן עד 20:30 (אוגוסט-ספטמבר), בסביבות 16:30 מתחילה עננות ורוחות ונעשה פחות נעים להסתובב בחוץ.
  4. לינות: לינות באירלנד