עד סוף העולם וחזרה - ארגנטינה וצי'לה

לראשונה טיילתי בדרום אמריקה בשנת 2010 כטיול פרישה ממערכת החינוך. מאז, זכיתי לבקר בעשרות מדינות. כל מדינה והייחוד שלה אבל הזיכרונות והחוויות מטיול דרום אמריקה לא הניחו לי. נשארתי עם טעם עצום של עוד, מה גם שבעלי טרם "זכה" לבקר כאן. הצטרפנו כקבוצת חברים לטיול מאורגן ע"י חברת סולו דרימס עם המדריך הנפלא זהר אשכר. התנאי היה שנזכה לצפות בקרנבל הגדול בריו דה ג'ניירו ברזיל.

חלק ראשון של הטיול - ארגנטינה וצי'לה פברואר 2025

לאחר טיסה ארוכה ומעייפת נחתנו בבואנוס איירס Buenos Aires בירת ארגנטינה. מזג האוויר הנעים "השכיח" את העייפות מהטיסות הארוכות. הגענו לכיכר המרכזית, כיכר מיור בה שוכן ארמון הנשיאות הוורוד

קאסה רוסאדה Casa Rosada

כיכר המטפחות הלבנות לזכר אלפי בני האדם שנעקרו מבתיהם ונעלמו בשנות ה-70-80

והקתדרלה הגדולה על שם חוסה סן מרטין שהיה מצביא ומדינאי מהאישים הבולטים בתנועה לשחרור דרום אמריקה מהשלטון הספרדי וזכה לכינוי "המשחרר".

המשכנו לשכונה הצבעונית לה בוקה La Boca שכונת מצוקה בקרבת הנמל לחופו של הנהר ריו דה לה פלטה Rio de la Plata זהו מוקד תיירותי מרכזי בעיר המאופיין בבתים צבעוניים וברחוב ראשי. בחזיתות המסעדות פיזזו רקדני טנגו. הבתים העשויים עץ ופח שופצו ונצבעו כדי למשוך תיירים. השכונה מזוהה עם קבוצת הכדורגל בוקה גו'ניורס

הסתובבנו בשוק הפשפשים בשכונת סאן טלמו San Telmo, בנמל הישן של העיר פורטו מדרו Puerto Madero שהפך לאתר לבילויי לילה: מסעדות, בתי קפה ובארים וראינו מרחוק את גשר המיתרים שנבנה ע"י הספרדי סנטיאגו קלטרווה Santiago Calatrava

בשעת אחר צהרים מוקדמת הגענו לבית הקברות Recoleta. בית הקברות נפתח בשנת 1822 והוא מקום קבורתם של גדולי האומה. אחוזת הקבר המפורסמת ביותר היא של אויטה פרון. חוץ מקברה, סיור בבית הקברות הוא חוויה יוצאת דופן. הקברים הם בעצם סוג של נחלות עליהן משלמים בני המשפחה ארנונה ומיסים אחרים. משהסתיימה השושלת, או שאין מי שישלם, מוצאים שרידי הגופה ומועברים לקבורה בית קברות רגיל והנחלה נמכרת מחדש. באופן זה בית הקברות נשאר אטרקציה לדורות.

הספקנו לבקר בעיר בעוד מספר אתרים מיוחדים וייחודיים כמו תאטרון קולון Teatro colon. לצערי ביקרנו במסגרת סיור מאורגן בשעות לפנה"צ ולא בהופעה. אבל המבנה מעניין ומרשים ושווה ביקור. העיצוב האדריכלי מהמם והאווירה במשכן קסומה

בית הכנסת הגדול נמצא בסמוך ונקרא Libertad. הוא הראשון שהוקם על אדמת ארגנטינה בשנת 1897 ובנייתו נמשכה 35 שנה. בשנת 2000 הוכרז כנכס לאומי.

בחדר הקדמי, מיד בכניסה, שולחן ערוך עם שמות החטופים ותמונותיהם. מרגש עד דמעות ולולא נאלצנו להמשיך בסיור הייתי נשארת לעמוד עוד שעה ארוכה

ב-17.3.1992 התפוצצה מכונית תופת בשגרירות ישראל והביאה למותם של 29 ולפציעתם של 242 איש. המקום לא שוקם בכוונה אלא נשאר כמזכרת נצח

חלפנו ביעף על פני פארק פלרמו Parque Palermo הנהדר עם הפרח העשוי מחלקי מטוסים ומגיב לקרני השמש (התמונה של הפרח מטיולי הקודם בשנת 2010)

יצאנו לשייט קצר (כ-40 ד')בשכונת טיגרה Tigre, פרבר קטן של העיר הנמצא באזור הנקרא "הדלתא של טיגרה". זוהי דלתא גדולה של נהר פראנה Parana שאינה נשפכת לים. הדלתא מקסימה, מורכבת מנחלים ותעלות שיוצרים ביניהם איים קטנים. לכל בית מזח וסירה. האזור הפך יוקרתי בגלל השקט והשלווה בניגוד לעיר.

לקראת ערב, שבנו לבית המלון אך בחרנו להמשיך להסתובב עם חברים ולשוטט מעט במדרחוב הארוך Florida. לאורך הרחוב עשרות חנויות מעצבים יוקרתיות בצד דוכנים מכל הסוגים: ביגוד, מזון, מזכרות וכו'. בפינת רחוב קורדובה נמצא קניון יפהפה בבניין מרהיב - גלריה פסיפיקו Caleria Pacifico. כאן בחרנו להתענג על קפה טעים בליווי מבחר עוגיות אלפחורס משובחות... המון קלוריות אבל למי אכפת...

לאחר מקלחת טובה מצאנו עצמנו בדרך למופע טנגו כולל ארוחה ב-Cafe LOS Anglitos. אולם רחב ידיים עם עשרות תיירים נוספים וארוחה טעימה. המופע ארך כשעתיים, היה עשיר בתלבושות ובתזמורת חיה. מופע מושקע וממש לא נראה כחלטורה לתיירים. שווה ביקור

שהותנו בעיר היפה הזו הייתה קצרה למדי לצערי. למחרת טסנו בטיסת בקר מוקדמת שלוש שעות

לסאן קרלוס דה ברילוצ'ה San Carlos de Bariloche. באזור התגוררו עד תחילת המאה ה-20 בני שבט המפוצ'ה שנכחדו בזמן שלטונו של הגנרל רוקה בשנת 1902.

ברילוצה היא שער הכניסה לקצה הדרומי של דרום אמריקה. חבל ארץ פראי בו ניצבים בגאון הרי האנדים הגבוהים בצד הרי געש רדומים או פעילים והם גולשים אל מי האוקינוס, יש בו קרחוני ענק מתנפצים, רכסים מושלגים, מפלים ופיורדים, יערות עד ומינים שונים של בעלי חיים ייחודים לאזור. חבל פטגוניה Patagonia משתרע בין האוקינוס האטלנטי לשקט - רובו בארגנטינה ומיעוטו בצי'לה. מקור השם במילה פטגון שפירושה כפות רגליים גדולות. פרדיננד מגלן שפגש לראשונה את הילידים התרשם מכפות רגליהם הגדולות.

המתיישבים החדשים היו מהגרים מגרמניה, איטליה ושוויץ ולכן העיר משדרת אווירה אירופאית עם נופים דרום אמריקאים נדירים. לאחר סיור קצר בעיירה עלינו ברכבל 1150 מ' לאחת מנקודות התצפית היפות ביותר עלאגם נאוול ואפי Lago Nahuel Huapi. האגם ממוקם בהרי האנדים ונוצר כתוצאה מהמסת קרחונים קדומים ומסחף. נקודת התצפית נקראת Cerro Campanario. יורדים מהרכבל והנשימה נעתקת. לאן שמסתכלים אגמים קרחונים כחולים המשנים צבעם בעקבות השמש. מוקפים יערות וצמחיה, בעלי כנף ובעיקר שומעים קריאות התפעלות.

אפשר לטייל באזור שעות ארוכות בתצפיות של 360 מעלות ולהתרווח בבית קפה נפלא על כוס קפה או שוקו חם אבל לנו אצה הדרך. ירדנו חזרה ועברנו לרכבים קטנים יותר לנסיעת שטח ברחבי הפארק הלאומי הנושא את אותו שם נוואל ואפי. שעת נסיעה די מייגעת בדרך כורכר הביאה אותנו לתצפית יפה על הר טרונדור Tronador "הרועם" בפי המקומיים בשל הרעש שמייצרים גושי הקרח הנופלים ממנו. זהו הר געש קרחוני בגובה כ-3,500 מ' ומכיל 8 קרחונים.

אחד הקרחונים הוא הקרחון השחור אותו ראינו ממש מרחוק והוא ייחודי בצבעו החום הכהה כתוצאה מלכלוך בוצי ומשקעים. מאחר והיה מאד רחוק נעזרתי בתמונה מהרשת שנוצרה ע"י stevage

שבנו לזמן קצר לעיירה ברילוצ'ה. סיור קצר מדי שהספיק אך בקושי לטעום מהשוקולד המשובח אותו הביאו איתם השוויצרים ולאכול במסעדת בשרים טובה

מתקרבים לגבול עם צי'לה

כדי להגיע לצי'לה יש לחצות את הרי האנדים. חצינו אותם באגמים וביבשה... התחלנו בשייט מדהים באגם נאוול וואפי Lago Nawal בצל הרי בזלת גבוהים, עצים ירוקי עד וצמחיה ירוקה וצבעונית. שייט של כשעה שנע בין הסיפון (כדי חליליה לא להפסיד מראות קסומים) ובין פנים הספינה בגלל רוחות...

הגענו לאי Blest למנוחה קצרה ולסיור בסביבה. פגשנו בעלי חיים מוזרים, צמחיה ייחודית (עצי אריינס ורודי גזע הידועים מהסרט של וולט דיסני במבי) ומים צלולים

חזרנו למעגן ועברנו לספינה גדולה יותר אל עבר אגםפריאס Frias. הגענו לנקודת הגבול בין ארגנטינה וצי'לה

כאן חיכה לנו אוטובוס צי'ליאני 4*4 ואיתו המשכנו בנסיעה ארוכה אל פורטו ווארס Puerto Varas

תוך כדי נסיעה חלפנו על פני הר הגעש אוסורנו Osorno המתנשא לגובה 2650 מ' וידוע בצורת החרוט המושלמת שלו ובפסגה המושלגת שמקנה לו מראה מרהיב

לעת ערב הגענו לעיירה הציורית פוארטו וארס Puerto Varas השוכנת על שפת אגם יאנקיווה. מפאת השעה המאוחרת לא יצאנו לשוטט בעיירה וחבל...

מנוחת לילה ושוב אנחנו בשדה התעופה אל עבר העיר פורטו מונט Puerto Mont. עיר חקלאים הידועה בזכות כלובי הענק לגידול סלמונים. לנו היא הייתה תחנה בדרך לעיר פונטה ארנס Punta Arenas.

זו העיר הדרומית ביותר בצי'לה ונמצאת בצד הצפוני של מצר מגלן. מצר מגלן על שמו של פרדיננד מגלן שגילה את המעבר בדרכו מאמריקה אל עבר דרום מזרח אסיה בשנת 1520. המצר הוכר כשטח צי'ליאני בהסכם הגבול בין צי'לה לארגנטינה משנת 1881. מהעיר מפליגות משלחות לאנטרטיקה שנמצאת 1419 ק"מ דרומית.

במלאת 500 שנה לגילוי המצר הוקמה האנדרטה היפה המוצבת במקום מרכזי בעיר

עוד עיירה נחמדה בדרכנו דרומה פוארטו נטלס Puerto Natales. העיירה משמשת כשער הכניסה לפארק הלאומי טורס דל פאיינה. לאורך החוף טיילת יפה וברבורים ארוכי צוואר משייטים בנחת

השכמנו ונסענו (למעלה מ-100 ק"מ)לאחד הימים היפים ביותר בדרך לפארק הלאומיטורס דל פאיינה Torres del Paine שנחשב לפארק היפה ביותר בצי'לה. הפארק הוכרז כבר בשנת 1959 כפארק לאומי.

הפארק כולל צוקי גרניט, קרחונים ואגמים ושטחו 2,400 קמ"ר. מקור השם בשלושה צוקי גרניט גבוהים ומחודדים בקצוותיהם הנראים כמגדלים ומהווים את הסימן הבולט של הפארק. אשרינו שזכינו לראותם בזריחה, באור יום ולעת ערב בשקיעה תמיד במלוא הדרם

מפל מרהיב בתחומי הפארק Paina נמצא על נהר באותו שם וממנו ניתן להשקיף על הטורסים

כדי להמשיך לטייל ולצפות בשפעת בעלי החיים והצמחייה לנו במלון הנפלא Rio Serrano בשמורה. מחלון החדר נשקף המראה המשגע של ההרים , הצמחייה הירוקה והכבש הפרוס אותו אכלנו אח"כ בארוחה...

כשירד הערב נשארנו לשבת בחוץ כי קשה היה להתנתק מהמראות

וההשכמה בשעת בקר מוקדמת יפה עוד יותר...

וכדי שלא תישאר השאלה של "איך היה האוכל?" אומר מראש שלמרות שאינני מחובבי הבשר היה לו טעם של עוד...

המשכנו לטייל בשמורה עוד שעות ארוכות. אחד האגמים היפים והגדולים הוא אגם גריי Lago Grey

מדי פעם מציץ צמח צבעוני הצובע את האזור. יופי שאין לו סוף

זכינו לראות מספר קונדורי האנדים על הקרקע ובמעופם בשמיים. הקונדורים ניזונים משיירים ומפגרים. מוטת כנפי הקונדור עצומה ומגיעה ל-270-320 ס"מ. הוא מקנן על הקרקע בצוקי ההרים הגבוהים.

בעל חי אנדמי (מקומי) הוא הגוואנקו Guanaco קרוב משפחתה של הלמה. הגוואנקו מהיר מאד בריצה וחי בעדרים קטנים שכוללים זכר אחד ומספר נקבות. זהו בעל חיים מוגן שמספרו פחת במהלך השנים כתוצאה מפגיעת אדם.

בין היתר זכינו לצפות (אמנם מרחוק) בפומה המתהלכת עצלתיים עם הגור שלה כשעשרות צלמים חמושים במצלמות משוכללות עוקבים אחריה

תצפית אחרונה על נהר סראנו Serrano הנשפך לפיורד אולטימה אספרנסה ומשם לאוקינוס השקט

מכאן עשינו דרכנו חזרה לארגנטינה באוטובוס בנסיעה ארוכה ומייגעת. מנוחה קצרה ביישוב אספרנסה (תקווה), קפה קצר ומאפה וקדימה לעיירה אל קלאפטה El Calafate

אל קלפטה היא יעד תיירותי חשוב בגלל קרבתה לאתרי טבע שונים בפטגוניה. מרבית התיירים סובבים ברחובה הראשי המאוכלס בחנויות מזכרות, בתי קפה ומספר מסעדות. המחירים גבוהים כיאה לעיר המספקת שירותים לתיירים. הגענו לפנות ערב ויצאנו לשוטט. קשה לומר שמאד התרשמנו. בסופר המקומי הקטן יחסית, פגשנו כמה צעירים ישראלים בטיול הגדול, אי אפשר היה שלא לשמוע אותם מקצה אחד לשני, אבל כיף לשמוע עברית. הם מצידם העריכו מאד את המצאותינו כל כך רחוק מהבית ואמרו שהיו שמחים לראות את הוריהם לידם...

אל קלפטה קרובה (כ-80 ק"מ) לפארק הקרחונים הלאומי לוס גלסיירס Parque Nacional Los Glaciares ובו, בין היתר, הקרחונים פריטו מורנו ופיץ רוי. הפארק הוכרז כאתר מורשת עולמית ע"י אונסקו כבר בשנת 1981.

קרחון פריטו מורנו Glaciar Perito Moreno הוא אחד מאתרי התיירות המרכזיים של ארגנטינה. נקרא גם "הקרחון המתנפץ" עקב התנתקות גושי קרח יחסית גדולים מהקרחון אל עבר אגם ארגנטינה. הקרחון הזה הוא גדול ברמה כמעט בלתי נתפסת... אורכו 30 ק"מ ועומקו מגיע ל-700 מ'. זה אחד הקרחונים הבודדים שאינו נמצא בנסיגה. כדי לצפות בחזית הקרחון יש לרדת בשביל עץ מסודר עם מעקה. בחלק מהגובה אף ניתן לרדת במעלית למתקשים בהליכה. הירידה קלה ונוחה ותוך כדי נשמעים רעשי נפילות. ככל שהגוש הנופל גדול יותר הרעש מחריש אוזניים.

מראה הקרחון וצבעו, גודלו ועוצמתו לא השאירו אותי אדישה למרות שזו לי הפעם השנייה שאני צופה במחזה...קשה לעזוב כי כל רגע צפויה נפילת גוש והחוויה אדירה. קשה לתאר את ההרגשה והיו אף כאלו שמחאו כפיים... עוצמת הטבע בהתגלמותו.

הקרחון נקרא על שמו של פרנסיסקו מורנו יליד ארגנטינה, שחי בתחילת המאה ה-19, והקדיש את מרבית זמנו לסימון הגבול בין ארגנטינה לצי'לה. בהשפעתו קיבלה ארגנטינה את מרבית שטחי פטגוניה.

על התופעה עצמה של הקרחונים למדנו והשכלנו במוזיאון הקרחונים הגלסיאריום

שם גם הונצחה דמותו של מורנו

ההתלהבות מהקרחונים "שלחה" אותנו ליום שלם של שייט בלאגו ארגנטינו Lago Argentino. זהו אגם המים המתוקים הגדול במדינה בשטח של 1,415 קמ"ר. האגם מוזן ממי קרחונים שהפשירו וזורם לאוקינוס האטלנטי. עלינו על סירת קטמרן במעגן מסודר Punta Bandera. בחוץ הרוח הקפיאה אבל הנופים היו משגעים. בפנים, מושבים נוחים ובית קפה קטן אבל לראות את המראות דרך חלונות זכוכית זה לא זה... רוב הזמן קפאנו אבל השתדלנו להתמיד לעמוד בחוץ.

השייט, שנמשך למעלה מ-4 שעות, עם עצירה וירידה אחת, עצר ליד שני קרחונים גדולים. אולי הגדולים והמיוחדים ביותר. קרחון אופסלה Upsala Glacier הגדול ביותר בדרום אמריקה 60 ק"מ אורכו ו-10 ק"מ רוחבו וקרחון ספגציני Spegazziniבעל קיר הקרח הגבוה בעולם (כ-135 מ'). בין שני הקרחונים חווינו נופים עוצרי נשימה מעבר לקרחונים, אגמים ופסגות הרים שחורים. סירת הקטמרן הצליחה לתמרן ולהתקרב מרחק נגיעה מקרחונים באופן שאיפשר לנו לראותם מזוויות שונות.

ליד קרחון ספגציני עצרנו להפסקת צהרים. במקום, בית קפה קטן ושביל הליכה ממתכת מעל המים. חבל להישאר לשבת בבית הקפה החמים והנעים כי אלו מראות שלא יחזרו...יצאנו לרוח ולקור אבל כל דקה הייתה חוויה. ירדנו קרוב לשפת האגם, צעדנו על שביל מתכתי וכמעט נגענו בקרח... הטיול הקצר נמשך ביער סבוך עם עצים בני 200 שנה ויותר.

פרנסיסקו מורנו מונצח גם כאן

ואנחנו נפרדים מהמראות הבלתי יאומנו שוודאי יישארו בליבנו לעד

וממשיכים בנסיעה ארוכה (3 שעות) אל העיירה אל צ'לטן El Chalten. זוהי עיירה קטנה בשולי הפארק הלאומי לוס גלסיירס.

מגיעים אליה לרוב להליכה בטרקים סביב רכס ההרים המפורסם פיץ רוי Cerro Fitz Roy. התכנון היה לצאת לטרק של 4 ק"מ לכוון עד ללגונת קאפרי כדי לעמוד מול ההר המרהיב. אלא שמזג האוויר החורפי (שהרי הגענו לקיץ) ומחסור בלבוש מתאים מנע מאיתנו לצאת ובמקום זה נכנסנו למסעדה ונהננו ממרק חם.. עד יעבור זעם.

כאשר התבהר מעט יצאנו לטיול קצר וקל שנכנס עמוק לצלע גבעה מיוערת עם עצים בני 200 שנה ויותר ומפל מים יפהפה בגובה של 20 מ'.

בעונת הסתיו המפל והעצים סביבו היו אמורים להראות כך

ואילו אנו הגענו בקיץ וזכינו לראות ניצנים ראשונים של שלכת צהובה/אדומה

החוויה שציפתה לנו ביום המחרת העפילה על האכזבה מהטרק שלא התקיים. קמנו השכם בבקר לצפות בזריחה מעל הפיץ רוי... בשעה 5:45 יצאנו בקור מקפיא ונסענו מחוץ לעיירה ממש מול ההר. חיכינו וחיכינו. אנשים נוספים הצטרפו והשמש בוששה לעלות עד שלפתע הופיעו קרניים ראשונות. תוך חצי שעה היה ההר מוצף שמש כתומה. מראה בלתי יאומן ובלתי נשכח

ועוד תמונה כי צילמתי כל כך הרבה שפשוט חבל להשאיר הכל במצלמה...

חזרנו לארוחת בקר ונסענו לתצפית יפה על כל הסביבה

ותחילה על הפיץ רוי באור יום מלא

עליה מתונה ובסופה תצפית יפה על העיירה וסביבתה

חזרנו למלון אספנו חפצנו ושבנו לשדה התעופה אל קלפטה לטיסה אלאושוויה Ushuaia העיר הדרומית ביותר בכדור הארץ או במילים אחרות סוף העולם...יש המכנים אותה "ארץ האש"

בגשם וקור נחתנו בעיר. תחילה לתצפית על הנמל המשמש למסחר ותיירות

העיר שוכנת לחוף תעלת ביגל Beagel Cana, במפרץ אושואיה ומוקפת בהרי האנדים. היא נחשבת לעיר הדרומית בעולם ומכאן יוצאות הפלגות לאנטרטיקה. פירוש השם על פי הילידים - "מפרץ עמוק" מאחר והם מצאו כאן לויתנים.

המוטו של העיר: אושואיה, סוף העולם, ההתחלה של הכל. בספרדית: Fin del Mundo

סיור קצר בעיר עבר דרך בית הכלא שהוקם בתחילת המאה ה-20 לאסירים המסוכנים ביותר של המדינה והפך לפני כ-20 שנה למוזיאון "כלא סוף העולם"

למזכרת מספר קרונות מוצבים ברחבי העיר

למחרת יצאנו לשוט בתעלת ביגל בסירת קטמרן. הרוח היכתה בפנים, הגשם ירד מדי פעם והצליף אבל המראות לא יאומנו. השם ביגל ניתן לתעלת על שם האניה בה הפליג צ'רלס דרווין כשכתב את תורת האבולוציה שלו. תעלת ביגל מחברת בין האוקינוס השקט לאטלנטי. התחנה הראשונה הייתה אי המגדלור שפועל כאן מאז 1920 ומהווה את סמל העיר. ככל שהתקרבנו גדלה ההפתעה...

עשרות ואולי יותר אריות וכלבי ים שוכבים ומתפנקים ואפילו לא בשמש... מדי פעם יורדים למים ומיד עולים חזרה.

ואחד אפילו ינק מאימו...

לצידם מאות קורמונרנים

התחנה הבאה הייתה ליד אי הפינגוינים מסוג לבני אוזן-פאפואה. עשרות מהם נעו, התקוטטו, והשמיעו קולות. הם הסתובבו על החוף ממש מתחת לסירה ללא מורא.

מרוצים ומופתעים חזרנו מהשיט ונסענו לפארק הלאומי טירה דל פואגו Tierra del Fuego הפארק הדרומי ביותר בכדור הארץ.

צעדנו בשביל כורכר בינות צמחיה ירוקה וצפינו אל מפרץ לאפאטיה ממנו יוצאת הדרך הטראנס-אמריקאית שחוצה את אמריקה

ואז נחשפנו לנזק שגורמים הבונים ע"י כך שהם אוספים שברי עצים יבשים ובונים סכרים כמסתור וכך מטים את זרימת הנחלים. כיום יש אישור לפקחי השמורה להרוס את הסכרים ולהרגם

לפני שעזבנו נכנסנו ללשכת התיירות באושואיה וקבלנו תעודה המלמדת שביקרנו בסוף העולם...

בשעת לילה מאוחרת אספנו חפצינו והמראנו צפונה דרך בואנוס איירס אל העיר פוארטו איגואסו

Puerto Iguazu. כאן, בשמורת הטבע הבין לאומית איגואסו Parque Nacional Iguazu שהוכרזה ע"י אונסקו בשנת 1984, כאתר שימור, נכונה לנו ההפתעה הבאה... ושוב, למרות שביקרתי כאן בעבר, הפלא הטבעי הזה הוא חוויה שקשה לתאר במילים. חובה לחוש אותה...מפלי האיגואסו הם אחד משבעת פלאי הטבע העולמיים. חלקם הגדול בארגנטינה ומיעוטם בברזיל.

תחילה לצד הארגנטיני שכולל 275 מפלים בגובה 82 מ' וברוחב 3 ק"מ. עוצמת המים הנופלים היא כה אדירה עד כי נוצרת קשת צבעונית מרסס המים. המראה עוצר נשימה השאיר אותי פעורת פה לדקות ארוכות.

כל היופי הזה נמצא בתוך טבע ירוק ושופע - יער טרופי מרתק עם מגוון עצום של צמחים ובעלי חיים. למרות החום המעיק והלחות הגבוהה קשה לעזוב.

שייט חוויתי מרגש ומסעיר אל בסיס המפלים בסירה קטנה גרם להתרגשות ולהרטבות עד לשד עצמותינו... והיווה סיום לחוויה המיוחדת הזו.

לינת הלילה הייתה בפוז דו איגואסו Foz do Iguazu מקום השוכן במפגש הגבולות ארגנטינה, ברזיל ופראגווי וכאן ציפה לנו ערב פולקלור נהדר של התרבות המקומית.

עייפים אך מאד מרוצים סיימנו את טיולנו בארגנטינה וצי'לה ואנו מחכים להמשיך בברזיל ובנפלאותיה.