קרנבלים בברזיל - פברואר 2025

אל ברזיל הגענו לאחר טיול מדהים בארגנטינה וצי'לה אותו סיכמתי בבלוג:

https://www.lametayel.co.il/posts/y24lr2

ברזיל המדינה ה-5 בגודלה בעולם וחיים בה כ-200 מיליון תושבים. השתדלנו לראות ולחוות מהמדינה כמה שיותר במגבלות הזמן שעמד לרשותנו. מטרת בואנו בתאריכים אלו הייתה השתתפות וצפייה בשני קרנבלים: בסלבדור דה בהייה הקרנבל לצעירים בערב הראשון והקרנבל העממי והמשפחתי יותר בערב השני. וכמובן מצעד המנצחות בסמבהדרומו Sambadromo - גולת הכותרת של הקרנבלים בברזיל בכלל ובריו בפרט.

בין לבין טיילנו והכרנו אתרים נוספים כאמור בעזרת המדריך הנפלא זהר אשכר וחברת סולו דרימס.

טיולנו בברזיל התחיל במפגש הגבולות ארגנטינה, ברזיל ופרגאווי בעיירה פוז דן איגוואסו Foz do Iguacu.

קרוב מאד לגבול נמצא סכר אייטפו Itaipu Binacional-שפירושו "אייטפו של שתי האומות" הנחשב למפעל ההנדסי הגדול והשאפתני ביותר שבוצע בדרום אמריקה. הוקם ע"י ברזיל ופרגאווי בחוזה מיוחד שנחתם בשנת 1973 והחל לפעול רק בשנת 1984. 145 איש קיפחו חייהם במהלך הבניה.

הסכר מספק 20% מתצרוכת החשמל של ברזיל. סיור באזור באוטובוס מקומי וסרט קצר הממחיש את תהליך הבניה. הסכר נחשב במשך למעלה מ-40 שנה לתחנת הכוח הגדולה בעולם עד שנת 2006 שבה הוקם סכר שלושת הערוצים בסין

הסכר הוכרז כאחד מ-7 פלאי העולם המודרני בשנת 1994 ע"י האגודה האמריקאית להנדסה אזרחית

מכאן קצרה הדרך למפלי האיגואסו בצד הברזילאי שהם הרבה פחות מרשימים והגישה אליהם רחוקה יותר. לכן ההפתעה שציפתה לנו הייתה טיסה במסוק מעל המפלים..

המראות שנגלו לעינינו היו מדהימים, מפתיעים וכאלו שלא ישכחו...פשוט קשה להאמין לכמויות המים, לעוצמה וליופי שנשקפו תוך כדי הטיסה. כשכבר חשבנו שהנה מנמיכים וחוזרים לקרקע עשה הטייס סיבוב פרידה...

בהמשך צפינו במפלים מגובה הקרקע והם היו הרבה פחות מרשימים

ואקורד הסיום של המפלים העוצמתיים הללו היה שייט מתחתם. חוויה רטובה, קרה ומהנה..לכאורה נראה מטורף להיות מתחת לזרם אדיר כזה אבל המשיט מכיר את מלאכתו והמשט עבר בשלום לקו תשואות החברים.

פארק ציפורים מיוחד Parque das Aves עם מאות סוגים של בעלי כנף בצבעים שונים ומשונים נמצא בצידו השני של הכביש המוביל למסוקים באזור המפלים. אפשר לשהות שעות ברחבי הפארק. מתחילים בכניסה וההליכה היא בשביל בכיוון אחד עד ליציאה. חלק מהציפורים נמצאות בכלובי ענק וחלקן משוחררות לחופשי. מסביב צמחיה ענפה ועשירה ותחושת טבע אמיתית. כמה דוגמאות: הטוקן החביב מסתובב ברחבי הפארק חופשי, נהנה להצטלם עם המבקרים ו"תופס" פוזה כמעט בכל מקום... תענוג

ממשפחת תוכי הענק פגשנו ארת ענק יקינתונית וארה צבאית.

וכדי להשלים את אוסף בעלי הכנף (ואלו הן דוגמאות מאד מאד מצומצמות) הרבה מאד ציפורי מגלן מסוג שני אדומי גוף עם מקור מעוגל טובלות בבריכות מים ועומדות על רגל אחת

מכאן בטיסה אל עבר העיר השחורה סלבדור דה באהייה Salvador da Bahia שנמצאת בצפון-מזרח המדינה והיא בירת מדינת באהייה, השלישית בגודלה בברזיל. במאה ה-16 הייתה מרכז תעשיית הסוכר וסחר עבדים. כיום העיר היא היעד השני בחשיבותו בברזיל אחרי ריו. בהאייה נחשבת ללב הפועם של ברזיל ומורכבת ברובה מצאצאי העבדים שהובאו לכאן במאה ה-16

התחלנו בכפר דייגים קטן על שפת הים במרחק שעה וחצי מסלבדור בשם פראייה דו פורט

Praia do Forte. כפר יחסית קטן עם חוף ים נפלא, רחוב ראשי עם חנויות צבעוניות, מסעדות ומזכרות.

חשיבות הכפר בפרויקט שימור צבי הים - הפרויקט של תמר Projeto Tamar. בתוך בריכות מלאכותיות שונות בגודלן שטים צבי ים בגילאים שונים וזוכים להגנה ולהאכלה. ברקע שלדים של צבים וכרישים והסבר מה עלה בגורלם. הפרויקט מעניין ומיוחד מאד ושווה התייחסות וביקור, ומיד אח"כ קפיצה לטבילה במים הקרים והצלולים...

חזרנו למנוחה קצרה במלון ובערב יצאנו לקרנבל של באהייה... ידענו מראש שיהיה צפוף אך לא שיערנו עד כמה. זהו קרנבל עממי, כמעט ללא תלבושות, בחלק התחתון של העיר באזור ברה Barra. הזהירו אותנו מראש להגיע נטולי תכשיטים, שעונים ואפילו פלאפונים. המקומיים קולטים מיד תייר מיהו ונהנים לכייס ולהתחלק בשלל... הצפיפות מרקיעה לשמיים. השטח מלוכלך מבקבוקים ריקים, שיירי מזון וחפצי לבוש אך לא חווינו אלימות למרות הצפיפות. כמויות השוטרים המפטרלים עצומות לרוב בקבוצות של שמונה יחד. קסדות על הראש ואלות ביד. אם רק נדמה שמתחילה קטטה היא נעצרת מיד והאיש נלקח מהמקום.

התחלנו לצעוד בעקבות משאיות הענק המוקפות חבלים ומוחזקות על ידי בעלי גוף ענקים כדי לשמור על בטחון הצועדים. חלק מהמשאיות מייצגות ציבור מסויים כמו משאית הגייז או הדראג קווינס. המוסיקה הברזילאית רועשת ועל המשאית נגנים אמיתיים ולא מוסיקה מוקלטת. שימחה כזו לא ראיתי מעודי. אנשים (לרוב צעירים) מגיעים לאקסטזה חלקם אף שיכורים וכנראה גם מסוממים. הקרנבל הוא שימחה אמיתית שנמשכת 5 ימים רצופים. השימחה מלאה בצבעים ונשמה. כמות השחורים שהיו פעם עבדים בבהאייה היא עצומה והם יודעים לחגוג. הצעירים הללו יודעים להתמכר למוסיקה הסוחפת. הקצב ממש עובר להם בגוף. הצעדה נמשכת שעות ונעה בקצב איטי. בשלב מסויים הבנו את רוח השמחה וחתכנו לכוון בית המלון לא לפני חצות הלילה.

למחרת קמנו מוקדם לתור את העיר שלא תוך כדי הקרנבל...התחלנו קרוב לים בביתה של אלת היםוהנדודים - יאמנז'ה השוכנת במעמקי האוקינוס. ברצונה גורמת לים לסעור וברצונה משקיטה את הגלים. היא הגיעה לברזיל כחלק מאמונתם של העבדים ונשארה בלב יורדי הים. היא מגינה על האוניות , המלחים והדייגים אך היא גם סמל הפיריון. דמותה השתלבה בדת הקתולית ואיפשרה מסורת המשלבת סממן פולחני עם הנצרות. החגיגות לכבודה מתחילות כחודש לפני הקרנבל כך שאותן הפסדנו אך בביקור בביתה ראינו את כל התשורות והמתנות שהמאמינים מעניקים לה: סלסילות פרחים, תכשיטים, מראות ובשמים.

מאחורי בית ימנז'ה עמד דייג עב כרס וניקה דג..

הבית נמצא לחוף הים כיאה לאלת הים

מכאן קצרה הדרך לאגם המלאכותי טורוטורו או בשמו אגם קנדומבלה Candomble. בלב האגם 7 פסלים המתארים אלים שונים שיחד עם האמונה הקתולית יוצרת את הדת האפרו-ברזילאית של באהייה. לכל אל שם ותפקיד.

בניין המכס שליד הנמל של סלבדור הפך לשוק מרקדו מודלו Merkado Modelo

השוק שימש במקור כבית מכס וכשוק עבדים בתקופה הקולוניאלית. האווירה בשוק ייחודית ומגוון הדוכנים גדול. כאן מצאנו אומנות מקומית, תבלינים ייחודיים, מזכרות, פסלים, כלי נגינה , תכשיטים וכו'

כאן אף זכינו לראות תצוגת קפוארה, שהיא אומנות לחימה בצעדים אקרובטיים, כשהמשתתפים רוקעים ומעופפים באוויר לקול הקשות רעשניות בתופים גדולים

בעליה איטית ומתונה הגענו לעיר העתיקה העליונה Pelourinhoשפרושו בפורטוגזית עמוד הקלון. בכיכר קטנה נהגו להלקות את העבדים בפומבי. עם הזמן הכיכר גדלה ונכנסה לרשימת אתרי המורשת של אונסקו

כל הבתים, הכנסיות והמוזיאונים מהמאות ה-17-19 ורובם שופצו ושוחזרו

הרובע בנוי מסימטאות ציוריות צרות ומעשרות דוכנים הפרוסים לצד הדרכים. תחבורה אינה מותרת (כמעט)כך שניתן להסתובב חופשי. ציורים עבודות יד מהממים נמכרים למרבה במחיר... תושבים מקומיים מוציאים כסאות ויושבים לנוח. נשים מקומיות שחורות בלבוש אפריקאי מסורתי (בהיינס)הסתובבו ושמחו להצטלם תמורת סכום זעום. אזור שכיף להסתובב בו וללכת לאיבוד בסימטאות.

ציור עבודת יד של בחור צעיר שישב ליד יצירתו

במרכז הכיכר ניצב ביתו של הסופר זו'רז' אמאדומגדולי הסופרים הברזילאים המתאר את אורח החיים בעיקר בסלבדור. ספרו המפורסם "דונה פלור ושני בעליה" העניק לו את פרס נובל לספרות. בבית זה (הכחול) הוא חי ויש בו מוזיאון קטן לזכרו

בערב השתנתה התפאורה...הרחובות התמלאו חוגגים. משפחות עם ילדים, זקנים וצעירים, חבורות חבורות צעדו כולם בעקבות תהלוכה רועשת מקסימה של נגנים בתלבושות. בין תהלוכה אחת לשנייה צעדו אנשים מחופשים ושעשעו את הקהל שנע בעקבותיהם. ערב רב של אנשים שהיה כיף להיטמע בתוכם כי באופן יחסי לא הייתה צפיפות נוראית. הרחובות התמלאו בבובות ענק קבועות או על גלגלים. בפינות שונות הוקמו במות והתקיימו תחרויות תחפושות.

בין המקומיים בלטו "הילדים של גנדי" Filhos de Gandi. קבוצת אנשים שאימצה את תורתו של גנדי ההודי שדוגלת באי-אלימות, חיים בשלום וכו'. תלבושתם המיוחדת לבנה ועל ראשיהם תרבושים עשויים ממגבת שנתפרים באותו יום

ירדנו מהרובע לעיר התחתית במעלית לאסרדה Elevador Lacerdaשמחברת בין שני חלקי העיר. משתמשים בה כ-50,000 איש ביום. היא עולה 85 מ' ב-15 שניות. המעלית פועלת משנת 1868. תחילה במנוע אדים ומ-1928 במנוע חשמלי. התור ארוך אבל מתקדם יחסית מהר.

הבקר האחרון בעיר הוקדש לשוק מקומי(שחלקו היה סגור בגלל הקרנבל) בו פגשנו לראשונה מכשיר חשמלי שמרסק את אגוז הקוקוס ונמכר על פי גודל שקית ולא על פי משקל, בעודו לח. אפשר ליבש ואפשר לסחוט

מוכרת דגים חיננית שדאגה לכסות את שיער ראשה

ואחרת שמכרה בובות וודו

קרוב לשוק ביתו של האומן והצייר המקומי הנחמד Prentice. גר ועובד בבית מט לנפול אבל מצייר נפלא את התרבות השחורה של סלבדור. האומן בן 85 נהנה לשוחח עם כל הבא אל ביתו בין אם קונה אם לאו. הוא מלא שימחת חיים ושובה לב באופן דיבורו. הוא שמח לספר ליודעי פורטוגזית את תולדות ברזיל ובמיוחד סלבדור. נשארנו בביתו שעה ארוכה ורובנו רכשנו מזכרת כזו או אחרת. אשתו אמונה על האריזה בידיעה שהקונים מגיעים מרחוק. כתובתו: Av. Porto dos Tanheiros 70 Ribeira/ Salvador

30 מ' מביתו של Prentice נמצאת הגלידה המיוחדת Sorveteria da Ribeira יש האומרים שהיא הטובה בברזיל ובסלבדור בפרט. הוקמה בשנת 1931 ע"י שף איטלקי שהגיע לאזור ונדהם משפע הפירות האקזוטיים שמצא. כיום יש בתפריט מעל 60 טעמים...לשבת מול נוף האוקיינוס עם גביע גלידה משובחת ולחוש את החיים הטובים.

מעט ממבחר הפירות המיוחדים

מכאן לאתר האחרון בעיר כנסיית נוסו סניור דו בונפים "אדוננו של ההצלחה" Nosso Senhor do Bonfim.

כנסייה קתולית המוקדשת לישו אך בימי שישי מתפללים בה לאל העליון של דת הקנדומבלה. זוהי הכנסייה החשובה ביותר בסלבדור. יש בה אולם מפואר ובצידו קפלה קטנה בה תלויים איברי גוף כמו ידיים, רגליים, ראשים וכו' מפלסטיק. מאמינים שמבקשים להירפא מגיעים להתפלל ומשבקשתם נענתה הם מביאים את האיבר שהחלים מפלסטיק

על גדרות הכנסייה תלויים אלפי סרטי קודש צבעוניים (כל צבע מסמל אל אחר) והם נמכרים ע"י עשרות רוכלים. המאמינים מתפללים בדבקות ומחכים לנס. ישבתי והתבוננתי בהם מרוכזים בתפילה, מאמינים ומחכים לישועה. כאות הוקרה תלינו סרטי קודש בין "ים" הסרטים

רגע לפני שעלינו לטיסה לברזיליה בירת ברזיל ישבנו לאכול במסעדת צו'רסקוריהארוחת צו'רסקו או כפי שהמדריך שלנו זהר קרא לה ארוחת קיסמים... הקיסמים אלו שיפודים גדולים מאד ועליהם סוגי בשר שונים. המיוחד במסעדה מסוג זה היא שיטת הצלייה של הבשר המונח ישירות על רשת מתכת מעל מקור החום. המלצר מתקרב ומציע. באם רצונך בנתח יש להושיט יד האוחזת במלקחיים ולתפוס את הנתח. הכמויות זורמות ללא הפסקה. במרכז המסעדה בר סלטים ותוספות שלא מבייש מסעדות יוקרה.

שבעים ומאושרים שמנו פעמינו לשדה התעופה. שעה וחצי ואנו בברזיליה Brasilia העיר המתוכננת והלבנה ההפך הגמור מסלבדור דה באהייה. מאחר וזמננו היה קצר הסיור שלנו בעיר היה ברובו סיור רכוב. המטרה הייתה להתרשם מעיר מתוכננת בעלת שטחים ירוקים נרחבים אך מיעוט מקומות להתקהלות של התושבים. העיר הייתה פרי יוזמתו של נשיא ברזיל זו'סחינו קובעצ'ק בתחילת שנות ה-50 של המאה הקודמת. הוא שאף להתנתק מכל קשר ושיוך לתקופת השלטון הפורטוגזי והציע לשני אנשים לתכנן את העיר ולהעביר אליה את הבירה שהייתה עד אז ריו דה ז'אנרו. בניניה המרכזיים של העיר תוכננו ע"י האדריכל אוסקר נימאייר. התכנית הייתה שאפתנית ויקרה אך לאחר 41 חודשי בניה הפכה ברזיליה לבירת במדינה (21.4.60). במסגרת הסיור עברנו בקתדרלה היפה והמיוחדת של העיר בצורת כתר הנתמך ב-16 עמודי בטון. בחלל הכנסייה חלונות צבעוניים בצורת משולשים בין עמודי הבטון ו-3 פסלי מלאכים צפים באוויר. כנסייה מאד מרשימה ומיוחדת

הרשות המחוקקת מרוכזת במקום קרוב. 2 מגדלים בני 28 קומות אחד לכל בית נבחרים ומשני הצדדים 2 כיפות מבטון. אחת גדולה ופתוחה כלפי מעלה מייצגת את בית נבחרי העם והשנייה, קטנה יותר, מייצגת את התכנסות נציגי המחוזות

היכל הצדק או במילים אחרות בית המשפט גם הוא מבנה מיוחד ויוצא דופן

גשר מיוחד מעל אגם מלאכותי עם 3 קשתות פלדה בגובה 60 מ' מעל המים

חלפנו על פני מספר מבנים נוספים ונאלצנו להמשיך בדרכנו אל עברריו דה ז'ניירו Rio de Janeiro.

יש לי השגות אם חצי יום בברזיליה מוסיף לנו כתיירים עוד נדבך על העיר והאם לא עדיף להוסיף יום נוסף בריו. ברור שהעיר מיוחדת ויפה אבל לעיתים תפסת מרובה לא תפסת. אני כנראה כבר לא אגיע להמשיך לבקר בה.

כאמור בשעת לילה מאוחרת הגענו לריו, תחנתנו האחרונה במסע המופלא הזה ואחת הסיבות העיקריות לנסיעה בתאריך הזה (רמז: מצעד המנצחות). תחנה ראשונה תצפית נפלאה על העיר מהר הסוכר אליו הגענו ברכבל בעל חלונות שקופים. ההר שגובהו 396 מ' מעל פני הים נקרא כך כי הוא מזכיר חרוט סוכר מזוקק כאלו שיוצרו בבתי החרושת לסוכר בברזיל בתקופה הקולוניאלית. מההר נשקף נוף של 360 מעלות על חופי הים, העיר והנמל. מצוין להתרשמות ראשונית מהעיר המדהימה הזו.

מבנה מיוחד שהיה נפלא לבקר בו היתה קתדרלת ריו או בשמה המלא הקתדרלה המטרופוליטנית סאוסבסטיאו. כאן יושב הארכיבישוף הרומי-קתולי של העיר. הקתדרלה בנויה בצורת פירמידה חרוטית בהשראת הפירמידות של תרבות המאיה ומדמה מדרגות אל השמש. גובהה 75 מ' וחלקה היפה ביותר הם 4 החלונות הויטראזי'ם המהממים שאפשר לשבת שעות ולבהות בהם. צבעוניים ומושלמים. למרות שבמקום נכחו עשרות אנשים נשמר השקט המופתי. פשוט תענוג ומעט מנוחה לרגליים העייפות...

מכיוון שהתכנית הייתה להגיע לקרנבל למצעד המנצחות ההיגיון היה שנבקר תחילה בבית ספר לסמבה בו מתרחש כל ה"פלא" הזה הנקרא קרנבל. בכל בית ספר חברים מאות גברים, נשים וילדים לרוב מאזור עירוני אחד. הם עובדים במהלך שנה שלמה על הכנת ההופעה המושלמת שתזכה אותם גם במענק כספי ובעיקר בגאווה ענקית. ביקרנו באחד מבתי הספר שזכה להגיע למצעד המנצחות (רק 6 בתי ספר מגיעים אחרי תחרות מוקדמת). ראינו את מאחורי הקלעים, את התפאורה, את האביזרים עליהם עבדו שנה שלמה, ואפילו התלבשנו בתלבושות המצעד... זכינו להכיר מקרוב בוני תפאורה, רקדנים, נגנים ועוד ועוד במהלך ביקור שנמשך שעה ארוכה והיה חוויתי למדי. ראינו תפאורה מרהיבה ומושקעת, תחפושות ססגוניות ורקדניות בלבוש עמוס נוצות ונצנצים. אפילו חנות לממכר אביזרים ותלבושות הייתה במתחם וההתלהבות לא השאירה אף אחד אדיש. חלקנו יצאנו עם כובע, אחרים עם תלבושת שלמה שאולי תתאים לפורים...

יצאנו נלהבים מהביקור שבסופו אף ראינו סרט (שאף תורגם לעברית בגלל כמות המבקרים)המסכם את הביקור ישר לספרייה הציבורית המלכותית לקריאה פורטוגזית אמיתית

במרכז הבניין חדר הקריאה המלכותי של השפה הפורטוגזית. זוהי ספריה שדורגה במקום ה-4 ברשימת 20 הספריות היפות בעולם של המגזין Time. היא נוסדה בשנת 1837 כדי לקדם את התרבות הפורטוגזית באימפריה החדשה. אולם ענק שצמוד לקירותיו שלוש קומות של גלריות עץ עמוסות בספרים. מהתקרה יורדת מנורה ענקית עשוייה מתכת. בספריה למעלה מ-350,000 ספרים החל מהמאות 16-17.

אינני מסוגלת לצערי לקרוא או לעיין בספרים אבל שווה ביקור התרשמות מהגודל, מהאוסף המדהים ומהסדר בו מסודרים הספרים.

בשארית כוחותינו הגענו למדרגות סלרון Escadaria Selaron בשכונת לאפה Lapa. אומן צי'ליאני בשם חורחה סלארון הקדיש 23 שנים מחייו לקישוט 215 מדרגות באריחים צבעוניים מקרמיקה הכוללים סמלים מארצות שונות. לאחר שהחל להדביק את האוסף שלו החלו תיירים ומקומיים ששבו להביא לו אריחים ממדינות ביקוריהם. כך מצאנו אריח עם המילה ירושלים באנגלית, שלום בעברית ואפילו ברכה בעברית.

כיף לעלות למעלה ולהשקיף. קשה למצוא זמן בו המדרגות ריקות מאדם. חוויה חביבה.

עייפים אך מרוצים שבנו למלוננו ששכן ממש ליד חוף קופאקאבנה. לאורך החוף עשרות דוכנים לממכר מזכרות, תלבושות, תיקים, חגורות וכו'. על החוף פיסול סביבתי בחול. ראינו יצירות מדהימות כשהיוצר עומד על המשמר במהלך יום וליל שמא יבולע לפסל. צילום עם הפסל - בתשלום. מניחה שאילו המשכנו לטייל על החוף היינו רואים פסלים נוספים אך רגלינו כשלו...

בדרך חזרה למלון קרא לנו מוכר חביב והציע לטעום קאיפיריניה. הדוכן נראה יפה ומזמין. הבנו משפת הידיים שזהו קוקטייל המורכב מקשאסה (מיץ קנה סוכר שעבר זיקוק ומכיל אלכוהול), ליים, סוכר לבן וקרח כתוש. טעמנו ונהננו. הקאיפיריניה נחשב למשקה הלאומי של ברזיל.

יום מנוחה ומרגוע לגוף ולנפש התחיל בנסיעה של כשעה וחצי דרומית-מערבית לריו לכפר קטן בשם

באזור כ-80 איים טרופים, רובם בלתי מיושבים. כאן עלינו על ספינה קטנה, קיבלנו שרשראות פרחים, שתיה ונשנושים ויצאנו להפלגה. תוך כמה דקות עלתה קבוצה נגנים מקומיים במוסיקה קצבית ורועשת כיאה לברזילאים שהקצב הוא חלק מהם. אליהם הצטרפו, לקול תשואות הגברים (בעיקר) שתי רקדניות חצי עירומות שעינטזו ופיזזו ללא הפסקה.

תוך כדי השייט, עוברים ליד איים מיוערים יפים וטבע פראי. מין גן עדן עלי אדמות עם צמחיה סבוכה, מזג אוויר מצויין, דקלים גבוהים ומים צלולים. חופים יפיפיים עם חול רך וטובעני.

לקראת צהרים עצרנו במקום קסום להפסקה.

בשייט חזרה לכפר ניתנה האפשרות לרוצים בכך לקפוץ למים הקרים. כמובן שהרוב נהנו לקפוץ ולשכשך במים...ואני נהנתי לצלם את מי שכמעט איבד את בגד הים מרוב התלהבות

לעת ערב שבנו לעיר שמחים ומאושרים. הספקנו להעיף מבט בשקיעה הנפלאה בחוף קופאקבנה

היום האחרון בטיול בעיר הנפלאה הגיע והוא יהיה ארוך ארוך...

התחלנו אותו בעליה להר קורקובדו Corcovado בגי'פים איתם נטייל אחרי שנרד מההר. ההר, בגובה 710 מ' מוכר כהר עליו ניצב פסלו של ישו הגואל וממנו תצפית נפלאה על העיר. הפסל עשוי מבטון בגובה 38 מ' והוא אחד מסמלי העיר בפרט והמדינה בכלל.

כמה גירסאות לתנוחתו: אחת טוענת שישו משקיף על העם ומקבל את פני המאמינים. ישו, אבי הנצרות, מוצג בצורת צלב כשידיו פרוסות לרווחה כאילו מברך את הבאים בברכת ברוכים הבאים. הגרסה השנייה אומרת שידי ישו הפרוסות לצדדים מסמלות את תושבי ברזיל החמים המקבלים בשמחה ובזרועות פתוחות את התיירים הרבים. כך או אחרת הפסל מרשים ביותר ואי אפשר לבקר בריו ולא להתקרב אליו..התמזל מזלנו ומזג האוויר היה מצויין. יום שמשי ללא עננים כך שישו ניצב במלוא הדרו לפנינו.

המשכנו לסיור קצר בפבלה Favelas שגובלת ביער טיזו'קה. הליכה רגלית לתצפית וסיור בסימטאות בין הבתים. נראה כאילו רק העניים ביותר חיים כאן אך מסתבר שעם השנים נוצרו מסגרות חברתיות שגם אם ישנה משפחה שיש ביכולתה לעבור לאזור טוב יותר בעיר היא מסרבת. נהפוך הוא, יש הבונים בתי מידות בתוך הפבלה רק כדי לא לצאת. המרחב הציבורי מלוכלך מאד. ערימות אשפה שקשה לפנות בגלל רוחב הסימטאות, בקבוקים וניירות מתגלגלים ברחובות. קטנועים עמוסים מסתובבים ברעש מחריש אוזנים וילדים קטנים מסתובבים לבד. ובכל זאת שווה ביקור תוך תיאום מוקדם. הסיורים בפבלה זו וגם באחרות (763 פבלות בריו בהם גרים 22% מתושבי העיר) נועדו לשקם את תדמית התושבים ולהוכיח שגם כאן חיים אנשים חרוצים העובדים קשה למחייתם (מנקי רחובות, מוכרים בחנויות, עוזרות בית, פועלי בניין וכו'), מקיימים בקושי את משפחותיהם אך מתרחקים ונמנעים מפשע. יחד עם זאת בפבלות שולטים ארגוני פשע הנאבקים ביניהם על השליטה. ארגונים אלו הוקמו ע"י סוחרי סמים והם אחראים על הפצת הסם ומסחר בו. את זה כמובן לא ראינו והנושא לא הוזכר. הסיור היה נפלא ומומלץ.

חזרנו לגי'פים, איתם טיילנו מהבקר

ונכנסנו לשמורת יער טיזו'קה Tijuca National Park. השמורה מקיפה את העיר והעצים נשתלו מחדש בסוף המאה ה-19 לאחר שהאירופאים שהגיעו ניצלו את היערות לבניה ולשרפה. נשתלו כ-120,000 שתילי עצים מסוגים שונים וכך נולדה השמורה הענקית, היפה והמרהיבה הזו הכוללת מפלים, אזורים לפעילויות ספורט, אפשרויות טיפוס, סנפלינג ועוד ועוד. מן הסתם הגענו לפינה קטנה אחת ולמפלון קטן שזרם בה. זמננו הקצר מנע מאיתנו להנות מכל טוב השמורה.

לקראת לילה יצאנו נרגשים בנסיעה לאיצטדיון הסמבודרום (יש בו מקום ל-72,000 איש)בו נצפה בתהלוכת ששת בתי הספר שניצחו בתחרות יומיים קודם לכן מכאן השם "מצעד המנצחות". ההתחלה בשעה עשר בלילה והסיום לפנות בקר. לבשנו חולצות מיוחדות. בדרך ליציע שהוקצה לנו קיבלנו כובעים, מטפחות ושאר פינוקים. להפתעתנו, למרות מחירו היקר של הכרטיס, הסתבר שהיציע שהוקצה לנו היו מקומות בעמידה. וכך מצאנו עצמנו עומדים ומנסים להתקדם אל עבר החבלים שמנעו פריצה לכביש. העמידה הייתה מתישה בייחוד שלידינו עמדו הברזילאים המקומיים שרקדו במקום, נעו בעקבות המוסיקה והדיפו ריחות אלכוהול. אבל ואבל גדול שום מכשול לא מנע מאיתנו להנות מהמצעד המופלא, המאורגן, הצבעוני וההמוני הזה. עושר הצבעים, המקצבים, אלפי המשתתפים שנעו בקצב אחיד והרקדניות המענטזות שחלקן היו עירומות למחצה, זמרים בלבוש עמוס נוצות ונצנצים "הדליקו" את הקהל. היצרים שולהבו, האלכוהול זרם כמים והמוסיקה הרועשת זיעזעה את האזור.

חוויה בכל קנה מידה למרות הקושי ואולי אפילו בגללו. אירוע מלהיב שכזה לא זוכרת שחוויתי במקומותינו. מאד מאד ממליצה למרות הדוחק והעייפות.

בבקר הטיסה הביתה הספקנו עוד לחוות את ציור הקיר (הגרפיטי) הגדול בעולם שצוייר ע"י אומן הרחוב הברזילאי אדוארדו קוברה לקראת אולימפיאדת 2016. הציור צוייר על קיר האנגר באורך 190 מ' ובגובה 15 מ' ליד הנמל הישן, אזור שכעת הולך ומתפתח. 1500 ליטר צבע הושקעו בציור. יש בו חמישה פרצופים שונים של שבטים אתניים המייצגים את חמש היבשות.

מול הקיר נמצא מוזיאון העתיד שתוכנן ע"י מיודענו סנטיאגו קלטרווה. לצערנו ראינו אותו רק מבחוץ. מבנה מעניין

לסיכום:

ברזיל נעמה לי מאד. ראיתי אתרים נהדרים, אכלתי מצויין, נהנתי מתרבות אחרת ושונה, שמחה ורוקדת למרות ועל אף כל הקשיים של חלק גדול מהתושבים. זו לי פעם שנייה שטיילתי במדינה . היא כל כך גדולה שהרוב עדיין נסתר. אפשר להבין בקלות את הצעירים השוהים במדינה חודשים ארוכים ונהנים מכל רגע. מאחלת לכל מי שטיסה ארוכה היא לא מכשול, להגיע ולבקר בברזיל ובנפלאותיה ואם ביקור, רצוי בתקופת הקרניבלים (חודש פברואר). סעו ותהנו!!