נהרות אירופה הארוכים הם כר נרחב לטיולי שייט. עד כה נמנעתי מהם והעדפתי טיולים יבשתיים. לפני כחצי שנה עלה הרעיון של שייט בקרב קבוצת חברים. התלבטנו מאין ולאן והחלטנו לטייל לאורך חלק קטן מנהר הריין. הנהר, שאורכו 1,233 ק"מ מתחיל בשוויץ ונשפך לים הצפוני בהולנד. השייט שבחרנו, התמקד רובו ככולו בגרמניה תוך סטייה של יומיים לצרפת לאזור אלזס-לוריין. יצאנו מהעיר קלן Cologne שטנו עד שטרסבורג וחזרנו לקובלנץ. בצד נופים מהממים שלעיתים נדמה היה כי אנו שטים בסרט נע, זכינו למנה (אם כי מצומצת למדי) של היסטוריה יהודית בביקור בערים שו"ם.
יצאנו כקבוצה (11 חברים) בתוך קבוצה גדולה יותר וידענו מראש היכן נרד בכל יום.
הטיסה יצאה השכם בבקר אל העיר קלן. לאחר נסיעה של כשעה ורבע יצאנו לסיור קצר בעיר דיסלדורף(בירת מחוז וסטפליה). העיר, אחת העשירות והתוססות בגרמניה, בירת התקשורת והפיננסים של גרמניה, מחולקת למודרנית ועתיקה. היינריך היינה, יהודי מומר, נחשב לאחד מגדולי השירה והספרות של גרמניה במאה ה-19. הבית בו נולד בדצמבר 1797 הוא כיום חנות ספרים. מאימרותיו המפורסמות:
"אל תשאל אותי מה יש לי, אלא מי אני" או " הניסיון הוא בית ספר טוב, אך שכר הלימוד גבוה" ועוד עשרות אימרות ומשפטים.
בחזית היכל התרבות של העיר שנראית מוזנחת ועזובה ניצב פסל 4 האומנויות גדול ומרשים: ארכיטקטורה, שירה, ציור ונגינה
ולידו פסל ההיסטוריה של העיר
בית העיריה היפה עם שלל אדניות הגרניום האדומות והחזית המיוחדת מצביע על עושרה של העיר
תיבת נגינה שניידר-וויבל Schneider Wibbel ברחוב בשם זה היא תזכורת למחזה קומי שנכתב בשנת 1913 ומבוסס על מקרה אמיתי שהתרחש בברלין. אופה נידון למאסר לאחר שדקר את המלך תוך כדי שיכרות. הוא שכנע את מלווהו לרצות את עונשו במקומו אולם המלווה מת בכלא ולכן האופה נחשב כמת. כשהמלך שמע זאת הוא חנן את האופה. מאוחר יותר האופה הוחלף בחייט.
לאורך גדת הריין עשרות בתי קפה ומסעדות, חנויות מיוחדות ודוכני מזכרות. בהחלט עיר חביבה ונעימה לטיול ואפילו זכינו לראות תחילת שלכת
בשעת ערב מאוחרת חזרנו לקלןלמלון המצויין Excelsior hotel Ernst הצמוד לקתדרלת קלן המהממת אותה ראינו עת ירד הערב
קלן
סיור רגלי בעיר עד שעות אחר הצהרים. תחילה ביקור בקתדרלה הגותית היפה והמיוחדת הגדולה ביותר בגרמניה. הקתדרלה העצומה נחשבת לסימלה של העיר והיא אחד המבנים הידועים ביותר בגרמניה. נמצאת בלב העיר העתיקה והוכרזה כאתר מורשת עולמית בשנת 1996. התחילה להבנות במאה ה-13 והסתיימה במאה ה-19. בעלת צריחים גבוהים (157 מ') שזכתה בתואר המבנה הגותי השני בגובהו בעולם. הקתדרלה ספגה פגיעות ישירות במלחמת העולם ה-2 אך לא קרסה ושוקמה בתהליך ארוך.
הכניסה הראשית מהחזית המערבית
פנים הקתדרלה הגבוה וחלונות הויטראז' היפיפיים המעטרים אותה
בקצה השדרה ממזרח אנדרטת "מעלות" משנת 1980 שיצר האומן הישראלי דני קרוואן. המוטיב 6 מופיע במספר המעלות והמדרגות ולידה גשר מנעולים כמיטב המסורת...
הספקנו עוד לטייל במדרחוב ההומה ולשוטט בין החנויות ובשעת בין הערביים עלינו על ספינת הנהר שתהיה ביתנו בשבוע הקרוב.ספינת Viva Momentes ובה טרקלין מהודר שקבל את פנינו בקוקטייל טעים
ירדנו לחדרנו הקטן (16 מ' + שירותים) שמנו חפצינו בארון ועלינו למעלה לסיפון
הערב ירד והמראות שנגלו לעינינו בסיפון העליון היו בלתי... ישבנו, עמדנו, חיפשנו זויות צילום ונשארנו פעורי פה ממראות העיר והנהר בחסות החשיכה
הלילה שטה הספינה אל עבר העיר קובלנץ.
קובלנץ Koblenz
העיר שוכנת במקום בו נהר המוזל מתאחד עם נהר הריין במקום שנקרא "הפינה הגרמנית". ירדנו לסיור רגלי קצר לאורך גדות שני הנהרות. בפינה ניצב פסל גדול של וילהלם הראשון קיסר גרמניה בסוף המאה ה-19. הפסל ניזוק במלחמת העולם ה-2 מהפצצות ושוחזר שנים לאחר מכן. לפני הפסל מונפים דגלי גרמניה ו-16 המדינות המרכיבות אותה. לצערי לא יכולנו להתקרב עקב שיפוצים.
עמוד ההיסטוריה ניצב במרכז אחת הכיכרות הראשיות של העיר ועליו מוצגות 2,000 שנות ההיסטוריה של העיר מהתקופה הרומית ועד ימינו
בהמשך הסיור נחשפנו לסיפור שעל פיו נולדו מאות ילדים לנשים מקומיות בתקופת הכיבוש הצרפתי של נפוליאון. הילדים הללו זכו לכינוי "שינגל" - פרחח. בשנת 1942 הכין בן המקום פסל שהפך לסמל העיר ולמכסות הביוב ברחבי העיר
וילהלם בוש - צייר, משורר וסטיריקן שחי בעיר בסוף המאה ה-19 כתב, בין היתר את הסיפור של מקס ומוריץ בחרוזים. צייר מקומי הנציח את הציור בחזית אחד הבתים
לאחר הפסקה קצרה שבנו לספינה ושטנו בין נופים נפלאים, טירות מהאגדות וסלע אחד מיוחד
הרגשנו שאנו שטים בסרט. כפרים קטנים ועיירות ציוריות, בתים צבעוניים ואורח חיים שאנו כה מתגעגעים אליו. מצודות ומבצרים שנבנו בעבר ומשמשים היום כתפאורה נפלאה לשעות של שייט רגוע ונעים. שעות של שקט ושלווה, מנוחה והירגעות. שעות שאולי רק בזכותן כדאי לצאת לשייט הזה.
אחת הגבעות המיוחדות היא גבעת לורליי Loreley. גבעת סלע תלולה בגובה 132 מ' שיש לה מקום חשוב בפולקלור הגרמני ובמיוחד בשיר מפורסם של המשורר היהודי-גרמני היינריך היינה. בקרבת הגבעה נמצאת הנקודה הצרה והעמוקה ביותר של הריין. על פי האגדה נערה יפה השליכה את עצמה לתוך הנהר לאחר שאהובה זנח אותה. היא הונצחה בפסל בתולת ים היושבת על הסלע ומסרקת את שערה הזהוב והארוך במסרק של זהב. מספרים שכאשר ספינה הייתה מתקרבת אל הסלע הייתה הנערה פוצחת בשירים נוגים והמלחים, שהיו מקשיבים, היו מתנפצים אל הסלעים.
בבקר המחרת עגנה הספינה ב-
מיינץ Mainz
העיר ידועה במקורות היהודיים גם בשם מגנצא והיא אחת מערי שו"ם (שפייר, וורמס ומיינץ) - שהוכרזו כאתרי מורשת עולמית בשנת 2021. היו אלו שלוש הקהילות היהודיות הגדולות לאורך הריין. מגנצא הייתה עיר מרכזית ביהדות אשכנז. בתקופת מסעי הצלב (סוף המאה ה-11) נרצחו יהודים רבים מהקהילה ובתי כנסת נשרפו. בתקופת השואה ניספו כ-1300 מיהודי מיינץ. בשנת 1945 הוקמה מחדש קהילה יהודית ובשנת 2010 נחנך בית הכנסת החדש המודרני והמיוחד בארכיטקטורה שלו ובסמלים שבו ונקרא "מאור הגולה". הוא משמש את הקהילה היהודית המונה כיום כ-2000 איש, רובם יוצאי ברה"מ ונבנה על חורבות בית הכנסת הגדול שהוצת ונהרס בליל הבדולח
לצערי בית הכנסת היה סגור לכן נמנעה כניסתנו פנימה.
המשכנו לטייל בעיר ופנינו אל מוזיאון הדפוס על שם יוהן גוטנברג ברחוב Reichklarastrasse 1
פתוח בין השעות 9:00-18:00
המוזיאון הוקם בשנת 1900 ע"י תושבי העיר, לציון 500 שנה להולדת גוטנברג מי שהפך את תהליך הדפוס לתעשייתי. החדר השמור ביותר במוזיאון מכיל את העותק המקורי של תרגום התורה ללטינית ותרגום ספרי הנביאים והברית החדשה ליוונית. כמובן הספרים נמצאים בחדר ממוזג ותחת מעטה זכוכית עבה.
אלו הספרים הראשונים שהודפסו והתבססו על כתבי יד בני זמנו של גוטנברג עם 42 שורות בכל עמוד.
עד תקופתו ניתן היה להשלים כתיבת ספר אחד בשלוש שנים. לאחר המצאתו ושימוש בגופנים בדידים יצוקים מעופרת ובשימוש רב פעמי אפשר היה להדפיס כ-180 ספרים באותו פרק זמן.
פסלו של גוטנברג מוצב באחת הכיכרות מעל במה גבוהה
סבוב בעיר עבר דרך קתדרלת סן מרטין היפה מבחוץ (לא נכנסנו), דרך מבנה התאטרון המרשים וכמובן דרך השוק הצבעוני והמוצף תושבים.
וייסבאדן Wiesbaden
אחה"צ חצתה הספינה לגדה השנייה וירדנו בעיירה וייסבאדן. העיירה, בירת מדינת הסן בדרום-מערב גרמניה ידועה במעיינות המרפא שבה. ליד הכיכר המרכזית ניצבת הכנסייה היפה והגבוהה.
סביב הכיכר רחובות קטנים, עשרות חנויות יפות ובתי קפה לרוב. צעדנו אל עבר רחוב מיכלסברג בו הוקם קיר זיכרון על חורבותיו של בית הכנסת הגדול שנהרס בליל הבדולח. על הקיר חרותים שמותיהם של קורבנות השואה ועל מסך מוצגות תולדות הקהילה בתמונות ובמלל.
לעת ערב שבנו לספינה לארוחת ערב טעימה ולהנאה מהמראות שנשקפו על הסיפון.
הבוקר הבא הביא אותנו אל העיר היפההיידלברג Heidelberg. הספינה עגנה ליד העיר שפייר Speyer
ואנו נסענו באוטובוס 35 ק"מ אל העיר היידלברג. אחת הערים היפות בגרמניה לדעת יודעי דבר. שוכנת על גדת אחד מיובלי הריין Neckar. כבר בירידה מהאוטובוס צפינו בטירה המרשימה שהיא גולת הכותרת של העיר ונמצאת בפסגת הר קניגסברג מעל העיר העתיקה.
אל הטירה עלינו בקרונית וסיירנו בין אתריה. הטירה נחרבה ושוקמה בחלקה והיא אתר תיירות מוביל.
הנוף הנשקף מהטירה אל עבר הנהר היה בלתי... טירות, כאלו ואחרות כבר ראיתי אבל הנוף... הנוף המדהים שבו אפשר לבהות שעות. טיילתי על הגשר הלוך ושוב. תמונה ועוד תמונה אבל תחושת היופי בלתי ניתנת להמחשה
עוד בטירה חדר יין עם חבית עצומה בקוטר 7 מ'ובאורך 8.5 מ' המכילה 250 קו"ב יין עשויה מעץ אלון.
באחת הסימטאות פגשנו את השלט שהזכיר לנו תקופות אפלות ובו נכתב: ""מה שפעם הודפס שייך לעולם כולו לנצח. ב-17 במאי 1933 נשרפו בכיכר זו ספריהם של סופרים שנודו ונרדפו ע"י הנאצים".
חלפנו גם על מיקומו של בית הכנסת שנהרס ובו הוצבה אנדרטה לזכרו.
שבנו למנוחה בספינה שנשארה לעגון באותה עיר ויצאנו לתור אותה - שפייר Speyer.
אחת מקהילות שו"ם (שפייר, וורמס ומינץ) בה נשמרו עד ימינו חורבות בית הכנסת וישיבה והם השרידים העתיקים ביותר מכל בתי הכנסת שפעלו באירופה במאה ה-12. במתחם בית בכנסת נמצא גם המקווה העתיק אליו יורדים במדרגות עד לעומק של יותר מ-10 מ'
בחצר בית הכנסת נמצא שלט האומר כי כאן עמד בית הכנסת של הקהילה היהודית עד שנהרס ע"י הנאצים בלילה שבין 9 ל-10 בינואר 1938.
בחצר אנדרטה לזכר רצח האזרחים היהודים במחנות ההשמדה ע"י המשטר הנאצי ולידו טבוע באדמה שלט עם שמות יהודי העיר שניספו.
אתר מיוחד בעיר הקתדרלת הרומנסקית הגדולה אשר נראית מכל פינה . היופי החיצוני גובר על הפנימי ולכן מיצינו אותה די מהר.
הערב ירד. שבנו לביתנו הזמני ומיד עלינו לסיפון למראות מדהימים, מפעימים וחוויתיים.
ביומיים הבאים טיילנו בחבל אלזס הצרפתי. תחילה בעיירה הקסומה אוברנה Obernai. עיירה ציורית הנראית כמו גלויה מהאגדות. העיירה עברה משלטון צרפתי לגרמני וחזרה לצרפתי מספר פעמים ואוכלוסיתה נותרה קטנה. הסתובבנו בה בשעת בקר מוקדמת במזג אוויר אפלולי ומעט קודר. הסיור היה רגלי בין הסימטאות כולל סימטת היהודים. הבתים בחלקם מחושקי עץ, מקושטים ומיוחדים.
ליד הכיכר המרכזית כנסיית קרלוס ופטרוס אליה העדפנו לא להיכנס ולהמשיך לסייר בחוץ
לידה באר ששת הדליים מזכרת לתקופה בה שאבו מים מהבאר והיום מתקן יפה לעציצים פורחים.
לאחר ש"ניצלנו" את הזמן הקצר שעמד לרשותנו לקניית מעט מתנות הביתה חזרנו לספינה והמשכנו אל עבר העיר הגדולה שטרסבורג.
שטרסבורג Strasbourg
אחת הבירות של האיחוד האירופי לצד בריסל ובה שוכנים הפרלמנט ובית הדין לזכויות האדם האירופיים. בעיר קהילה יהודית מהעתיקות באירופה וכיאה לה בית כנסת גדול הנושא את השם "השלום"
סיורנו הקצר התמקד מטבעו בעיר העתיקה היפה הנקראת פטיט פרנס La Petite France. העיר הוכרזה בשנת 1988 כאתר מורשת עולמית של אונס"קו. יש בה בתים צבעוניים, גשרים ותעלות ומאד נעים לשוטט בה.
נכנסים לעיר דרך שער ושלושה מגדלי שמירה
תוך כדי שוטטות הגענו לקתדרלה היפה של העיר העשויה אבן חול אדומה שהובאה מהרי הווז. בנויה בסגנון גותי והחלה להבנות במאה ה-13. המגדל שלה מתנשא לגובה 142 מ' ושנים רבות הייתה הקתדרלה הגבוהה באירופה.
בחזית הקתדרלה אבן הרוזטה גדולה ומרשימה
ובתוכה שעון אסטרונומי ייחודי, אחד הגדולים בעולם. השעון מראה שעה לפי השמש, את היום בשבוע, את החודש, השנה והמזל האסטרולוגי. לצערי הזמן שעמד לרשותנו היה קצר מלהתעמק בכל סגולותיו של השעון. האגדה מספרת שכאשר בונה השעון ז'אן בפטיסט שווילה סיים את מלאכתו ניקרו את עיניו כדי שלא יעז לבנות שעון נוסף כזה במקום אחר.
בחזית הדרומית של הקתדרלה שני פסלי נשים המבטאים את יחסה של הנצרות ליהדות בימי הביניים:
Ecclesia ו Synagoga.
אקלסיה מצד שמאל, אישה זקופה הלובשת בגד יפה וכתר על ראשה מחזיקה שרביט וגביע. סינגוגה לובשת בגד מרופט, השרביט שבור ועיניה מכוסות. ראשה מורכן והיא אינה רואה את האמת של הנצרות.
עוד פגשנו בסיורנו את פסלו של אלברט שוויצר שזכה בפרס נובל לשלום בשנת 1952. היה פילוסוף, רופא, נגן עוגב ומוזיקולוג שחלק גדול מלימודיו למד בשטרסבורג
כהרגלנו בשעת ערב שבנו לספינה שהפליגה לכיוון העיירה הנפלאה קולמר.
קולמר Colmar
עיר יפייפיה המתהדרת בנהר העובר בין בתיה ממנו מתפצלות תעלות מים המתחברות לנהר הריין. בתעלות ניתן לשוט בסירות קטנות ולכן נקראת העיר בין היתר "ונציה הקטנה".
קולמר נחשבת לבירת היין של מחוז אלזס כתוצאה מאקלימה היבש ומקרבתה להרים.
העיר העתיקה השתמרה באופן מושלם ולכן קולמר מהווה תחנה למטיילים ביער השחור או בחבל אלזס לורן.
לרשות התיירים עומדת רכבת קטנה שמצליחה לעבור בין הסימטאות הצרות תוך האזנה לדברי הסבר בשלל שפות, כולל עברית.
האווירה בעיר קסומה, הבתים צבעוניים ומקושטים ואדניות פרחים בשלל צבעים בכל מקום אליו פונים.
במדרחוב שבעיר העתיקה עשרות חנויות מזכרות, עתיקות ושעונים. בתי קפה על גדות התעלות ומאות תיירים מפלסים דרכם. מבחינתי הייתה זו העיירה היפה והמרגשת ביותר מבין אלו שראינו. מקווה לשוב אליה יום אחד ויש אומרים כי בעת הכריסמס היא יפה שבעתיים.
חזרנו להמשך השייט על הריין בין נופים פסטורלים, טירות מרשימות, שטחי יערות וכפרים קטנים והגענו לאזור בו למדנו להכיר את המושג תא שייט (lock). הלוק מאפשר לספינה להתגבר על הפרשי גובה המים בנהר. זהו נתיב שייט החסום בשני שערים ומשמש להעלאה והורדה של מפלס המים כדי לאפשר לספינה להמשיך בדרכה. כאשר הספינה נכנסת לתוך התא, השער האחורי נסגר ומים מוזרמים לתא דרך פתחים בשער הקדמי. כשמפלס המים בתא שווה למפלס המים בחלק העליון, נפתח השער והספינה יכולה להמשיך בדרכה. צפינו במספר מעברים כאלו הדורשים מהצוות מיומנות רבה בשל הקרבה לדפנות
ביום השייט האחרון הגענו לעיר וורמס שהיא כאמור אחת משלוש ערי שו"ם(יחד עם מיינץ ושפייר)שהייתה בהן קהילה יהודית גדולה לאורך הריין. עיקר סיורנו בעיר העתיקה ותחילה בבית הקברות העתיק בו נמצאו מצבות ושרידי מצבות בשטח גדול יחסית. העיר נפגעה קשות בזמן המלחמה והיהודים שחיו בה (כאלף) נשלחו למחנות השמדה ונרצחו. הרובע היהודי נהרס ברובו.
בחזית בית הקברות שלט. בתרגום: בית הקברות היהודי הישן "החולות הקדושים" של יהודי וורמס. כאן נחו רבנים, קדושים מעונים ואצילים מפורסמים במשך 900 שנים. מקום בלתי נשכח ליהודים מכל רחבי העולם. בית הקברות היהודי העתיק ביותר באירופה
אל הקברים מגיעים מתפללים רבים מרחבי העולם על מנת להניח אבנים ופתקים עם משאלות ובקשות.
מכאן נסענו לבית הכנסת הידוע גם בשם רש"י שול. זהו בית כנסת מהמאה ה-11 והעתיק ביותר בגרמניה. הוא הוצת וניזוק במהלך ליל הבדולח ונהרס לחלוטין. הוא שוחזר במתכונתו העתיקה ונחנך בטקס בשנת 1961.
על הקתדרלה של וורמס השקפנו מבחוץ, יפה וגדולה
ובכיכר Lutherrung ראינו את אנדרטת הרפורמציה שנחנכה ב-1868 ומציגה את לותר אוחז בתנ"ך. לותר, שהתייצב ב-1521 בעיר על פי דרישת הקיסר קרל ה-5, נשא נאום בו סרב לבטל את ביקורתו על הכנסייה הקתולית והוחרם ע"י האפיפיור, זכה לתהילה ולמקום של כבוד בעיר וורמס.
בשעת צהרים שבנו לספינה והמשכנו בשייט . חלפנו על פני מדרונות נטועים גפנים בשלבי גידול שונים עד הגיענו אל עיירת היין Rudesheim am Rhein.
עיירה ציורית הידועה במורשת יצור היין, בנופים נפלאים ובאווירה של חופש והנאה. העיירה מציעה שלל סימטאות ציוריות, עשרות בתי קפה וברי יין, מוסיקה חיה ותצפיות מרהיבות. הגענו בשעת בין הערביים ולאחר סיור רגלי קצר נכנסנו למוזיאון מאד מיוחד של תיבות נגינה בשלל גדלים וצבעים
Siegfried's Mechanisches Musikkabinett. נהננו הנאה מרובה מהצלילים וההסברים
המשכנו להסתובב ולהנות. מכל פינה נשמעה תזמורת חיה, המוני תיירים (ואולי גם מקומיים שהשתלטו להם על הבית...), ולא רק צעירים. הכניסה לאחת הסימטאות שהוצפה באור, כאילו לא ירד הלילה, הייתה מוארת במיוחד
ואנו עשינו דרכנו ל-Rudesheimer Schloss. שילוב של בית יין, מסעדה ומלון קטן. כאן כיבדו אותנו בקפה רודסהיימר שייחודי למקום.
לתוך כוס מיוחדת נמזג ברנדי (שמיוצר ע"י בעל המקום ונקרא Asbach), אותו מציתים ומעליו מוזגים קפה חזק, קצפת והמהדרים שמים אף שוקולד. טעים, מתוק ומלא אלכוהול..
לספינה חזרנו רגלית, מתנדנדים מעוצמת הכוהל אבל שמחים ומאושרים.
בשעת חצות הפליגה הספינה אל העיר קובלנץ וכאן נפרדנו ממנה לאחר ארוחת בקר טעימה.
מאחר וטיסתנו יצאה בחצות נסענו לעיר בון Bonn שהייתה בירת גרמניה בין השנים 1949-1990. סיבוב בעיר, עוד קתדרלה ועוד שוק אבל את תשומת ליבנו משכו שתי נשים לא צעירות וגבר אחד שעמדו במרכז כיכר עם דגל ישראל מונף ותמונת כפיר ביבס. לשאלתנו מה מביא אותן לכיכר ענו: איננו יהודיות או ישראליות אולם היחס הבלתי נסבל שמקבלים הישראלים באוניברסיטאות בגרמניה דחף אותנו לעמוד בכיכר ואנו עושים זאת כבר שבועות אחדים. הצגנו את עצמנו והודינו להם. המפגש החזיר אותנו למציאות ממנה התנתקנו לזמן קצר (לא ממש...)
סיכום והשגות לחווית השייט:
יצאנו לשייט קבוצת חברים ונהננו מאד מהחברותא. הנופים ששטנו לאורכם היו נפלאים, מהיפים שראינו. יצאנו לסיורים כל יום. לעיתים רק לפנה"צ ולעיתים גם אחה"צ. הסיורים היו "טעימה" בלבד כי תמיד נאלצנו לחזור לספינה לארוחת צהרים. בקבוצה היו אנשים בעלי יכולת הליכה מוגבלת שעיכבו את הסיורים, המדריך נאלץ ללכת בקצב שלהם. חסרו לי שעות לבילוי על הסיפון לחוות עוד ועוד מהנופים היפים. הארוחות היו טעימות אך המבחר מצומצם.
נסעו איתנו שלושה אומנים: שני זמרים ופסנתרנית שהנעימו את זמננו בשני ערבים בלבד.
מאחר וזו פעם ראשונה שחוויתי שייט נהר לא הבאתי מספיק משחקים קבוצתיים והמבחר בספינה היה מצומצם.
נכון לכתיבת שורות אלו היה טוב וטוב שהיה.
לחיי חברי הנהדרים ולחיי הטיולים שבדרך...
