ספארי בטנזניה אמיתי לגמרי...

כהמשך למסורת שהנהיגו הורי עם ילדי החלטנו להמשיך ולהזמין נכדים בהגיעם לגיל מצוות. ראשונים היו שני הגדולים איתם טיילנו בלפלנד טיול חוויות ואטרקציות... השלישית ביקשה חיות. איננו מחובבי בעלי החיים אבל בקשה רצוי למלא וכך מצאנו עצמנו בטיול משפחות מאורגן של ספארי בטנזניה. כגודל חוסר ההתלהבות לפני הטיול כך הלכה ההתרגשות וגברה מיום ליום. היום, בדיעבד, ממליצה מאד למי שיש אפשרות לכך לנסוע ולהנות, לעבור חוויות מטלטלות (ביקורי שבטים שאורח חייהם מזכיר את תקופת המקרא) לישון באוהלים בלב שמורות טבע והכי חשוב לראות בעלי חיים מסוגים שונים, במספרים גדולים מקרוב. אנו מודים בכל יום מחדש לנכדה המקסימה שלנו.

הטבע בהתגלמותו, במלוא תפארתו וגדולתו.

מעט רקע כללי: טנזניה נמצאת במזרח אפריקה והיא המדינה הגדולה ביבשת. 38% משטחה הם פארקים לאומיים ושמורות בעלי חיים. מסתובבים בשטחה כ-40 מיליון בעלי חיים שונים. הפתיע אותנו שבצד הסוואנות רחבות הידיים, יש פסגות הרי געש כבויים, יערות גשם, אגמים ונחלים. בטנזניה נמצא ההר הגבוה באפריקה הקילימנג'רו שגובהו 5895 מ' כמו כן חיים במדינה כ-130 שבטים ילידים חלקם ב"מגורי קבע" (שגם הם רעועים אך קבועים) וחלקם נודדים.

מדוע החלטנו לצאת בתקופת זו? אזור הסרנגטי Serengeti משתרע על פני כ-60000 קמ"ר בצפון המדינה. הפארק הלאומי סרנגטי משתרע על פני רבע ממנו והוכרז בשנת 1981 ע"ע אונס"קו כאתר מורשת עולמית. מתרחשת בו תופעת טבע מדהימה שנקראת "הנדידה הגדולה". שני מיליון גנואים ו-600 אלף זברות נודדים צפונה תוך כדי חציית נהר המארה לכוון קניה בחיפושים אחר עשב ירוק. תוך כדי חציה מחכים תנינים לטרף ולכן המרוץ מהיר. זו הייתה אחת החוויות המדהימות ביותר. מנהיג העדר מחפש ירידה לנהר וכשמוצא מתחיל לרדת לאט לאט... מיד מתקבצים עשרות גי'פים לצפיה. לאחר דקות אחדות הוא שב על עקבותיו כפי הנראה תנין יאור אחד או יותר מחכים בשקט בשמש לטרוף

מאוכזבים מנסים למצוא את המקום הבא בו ירד המנהיג. התקשורת, ברשת הקשר הפנימית, בין נהגי הגי'פים מדהימה.

שוב מחפשים את המנהיג (פעילות שארכה כמעט חצי יום) המחפש אחר מקום הירידה, במציאת עמדת תצפית נוחה ובציפיה לחציה הגדולה. לפתע זה קורה. חוויה בלתי רגילה שנמשכת זמן קצר. לשמחתנו במעבר הנוכחי לא נטרף אף גנו או זברה. שאלנו מדוע תמיד הגנו והזברה נמצאים בסמיכות. התשובה: לזברה חוש ראיה, שמיעה וזיכרון מצויינים ולגנו חוש ריח טוב כך הטבע משלים כדי לשרוד.

אז מה ראינו בטיול הספארי מעבר ל"חציה הגדולה"?

טיסת ארקיע ישירה לעיר Arusha נמשכה כ-5 שעות.

ברוכים הבאים לשדה התעופה קילימנג'רו. ירידה מהמטוס והליכה רגלית לטרמינל

שעת בוקר מוקדמת ואנו בדרכנו למלון היפהKibo Palace בארושה להתרעננות. כעבור שעה קלה וארוחת בוקר ראשונה באפריקה חלוקה לגי'פים ויצאה לכוון שמורת Arusha. הדרך אל השמורה עברה בין ישובים קטנים. נחשפנו למראות חדשים לנו

הבנו שהאופנועים משרתים את התושבים במקום מוניות. לא פעם ראינו שלושה אנשים על האופנוע + סחורה.

ברוכים הבאים לשמורת ארושה Arusha

חלק מהטיול בשמורה היה רכוב וחלק ממנו רגלית עם רינג'ר חמוש. בכל גי'פ היו 6 אנשים, נהג ומקום נוסף למדריך שדילג בין הרכבים. בגי'פים, בעלי הגג הנפתח, בילינו שעות רבות

הנוף הירוק שנגלה לעינינו הפתיע. שיחים ירוקים ועצים גבוהי צמרת

וביניהם בעלי חיים רבים על הקרקע ובין העצים. נוסעים לאט פן שמא נפסיד... חלק מהחיות נמצאות בין העצים, מעליהם או לידם ואנחנו מחפשים... מרבית הדרך עומדים ומתפעלים. בעלי החיים המורגלים "לביקורים" אינם מייחסים לכך חשיבות ולרוב נשארים לעמוד, לשכב או לטפס.

כעבור שעה קלה הגענו לחלק הרגלי. פגשנו באיש שמורה במדים ובעל נשק וטיילנו איתו בהנאה רבה

בין היתר הציג לנו תערוכת שלדים של בעלי חיים שנטרפו בשמורה

במהלך הטיול צפינו מרחוק בקבוצת גי'רפות ש"טעמו" עלים מצמרות העצים

עדר גנו ליחך עשב ובאופק ניצב הר הקילימנג'רו הגבוה באפריקה

המשכנו בנסיעה אל עבר אגם גדול שהוצף באלפי ציפורי פלמינגו. צבען הוורוד בלט על פני השטח. מסתבר שהפלמינגו נולד כשנוצותיו אפורות ואת הצבע הוורוד הם מקבלים כתוצאה מאכילת אצות או סרטנים המכילים פיגמנט הצובע את נוצותיהם בוורוד. הפלמינגו ניזונים מיצורים קטנים אותם הם מסננים מהמים בעזרת מקורם המיוחד. עמדנו זמן ממושך וצפינו נפעמים

בדרכנו ליציאה מהשמורה ניצבה בגאון גי'רפה בודדה וחסמה את דרכנו. נהננו לעמוד ולחכות

חזרנו למלון לפנות ערב והתקבלנו בכוס שתיה ובמזנון אפריקאי עשיר על שפת הבריכה כשתזמורת חביבה הנעימה את זמננו

יום חדש בפתח

משכימים קום מעלים מזוודות לאוטובוס (גשם ירד והמזוודות נרטבו) ונוסעים לשדה התעופה המקומי לטיסה אל אזור שמורת הסרנגטי (Serengeti National Park)

ברוכים הבאים לטרמינל המקומי. אין מערכת מיחשוב, רישומים ידניים וכרטיסי קרטון. על הקיר בסככה תמונת מחזור הנדידה של הגנו על פי חודשים. במהלך הנדידה הגדולה עדרים עצומים של גנו (המונים למעלה ממיליון פריטים) נעים במסלול מעגלי בין הפארק לבין שמורת מסאי מארה בקניה. במהלך העונה הגשומה (בין דצמבר למאי) הם נמצאים באזור הדרומי של הפארק ואילו בעונה היבשה כשהצמחיה מתיבשת הם נעים צפונה.

עלינו למטוס הקטן בחששות

וכעבור שעה קלה נחתנו על שביל עפר מעלה אבק מנחת קוגטנגה. לידנו המריאו ונחתו מטוסים קלים בקצב מסחרר. אנשים הסתובבו בין המטוסים. אל כל מטוס שנחת הגיעו שני אפריקאים, פתחו פתח קטן בתחתית המטוס והוציאו מזוודות. הם סחבו אותן ידנית אל הקבוצה שירדה. הטרולי שלי לא הגיע. למרות האמצעים הפשוטים, תוך מספר דקות הוא אותר בטרמינל והועלה למטוס הבא שיצא לשדה. הופתעתי מאד.

חפצנו הועלו לגי'פים ויצאנו לדרך. ברוכים הבאים לשמורת סרנגטי

יומיים טיילנו בצפון השמורה ,לרוב בנסיעה בגי'פ, תוך עצירות קצרות לשירותים בטבע ולארוחת צהרים ארוזה. זכינו לראות שלל בעלי חיים בבית הגידול הטבעי שלהם

הפסקה קצרה לחילוץ עצמות ושירותים בטבע

ועל העץ משקיף דרוך עיטם אפריקני. עוף דורס המחכה לטרפו ליד מקווי מים

לעת ערב הגענו למקום הלינה הבא שלנו: לודג', שהוא מחנה אוהלים זמני בשם Sero. המאהל נבנה כל פעם מחדש על פי עונת הנדידה. חשבתי לעצמי, אני בגילי המופלג אשן באוהל... אבל ההפתעה והחוויה היו כל כך גדולות שקשה לתאר. שיכחו מהאוהלים שבנינו בתנועת הנוער או אפילו בצבא... אלו אוהלים מושלמים עם חשמל, אפשרות להגפת הפתחים בבד שחור, מים זורמים ומיטות נוחות.

ארוחת הערב הוגשה בלב השטח בצורת מזנון חם וטעים

וליד המאהל דלקה מדורה. הערב התנהל בשיח מעניין של המדריך על האזור בכלל והשמורה בפרט כאשר הילידים הצטרפו לשיחה (רובם דוברי אנגלית) ובמקביל המשיכו להגיש קפה או תה. בקיצור חוויה בלתי רגילה. לדידי חוויה מושלמת, מפתיעה, מרגשת ומהנה.

בקר חדש בפתח

לפני העלייה לגי'פים פגשנו את המרבו האפריקני. עוף גדול, אוכל נבלות שנמצא בעיקר סמוך לריכוזי התיישבות אנושיים וליד פחי הזבל

המשכנו לטייל בצפון השמורה לפגוש ולהכיר בעלי חיים נוספים. הבנו את משמעות המושג סוואנה. שטח גדול המכוסה עשבים, שיחים ומעט עצים (העיקריים ממשפחת השיטה). הסוואנה צחיחה למחצה ומושפעת מאד מכמות המשקעים

על סלע בלט למרחוק חרדון אדום ראש הדור בצבעיו, בעל רגליים ארוכות המסייעות לו לברוח מרודפיו. ניזון מצייד חרקים

עדר חזירי יבלות ליחך עשב ללא הפרעה

ולביאה משועממת נחה על השביל. הגי'פים שסגרו עליה לא הפריעו את מנוחתה.

ובמקום אחר שוטטה הלביאה אולי בחיפושיה אחרי טרף

בופלו בוגר עמד והתבונן

וקבוצת אנטילופות מסוג טופי חיפשה מעט מזון בין השיחים היבשים. הטופי נחשב לאחת החיות המהירות באפריקה (עד 80 קמ"ש). היא גדולה וכבדה, בעלת ראש מוארך בצבע חום-אדמדם, ראש ורגליים שחורים.

עדת נשרים פשטה על פגר. לא כולם זכו... כנראה יש היררכיה. אחד נבר בנבלה השאר חיכו להצטרף

לאחר הטרף נותר השלד בלבד

קוף חמוד הגיח מהעצים וחטף חתיכת גמבה...מתיירת שישבה לנוח על ספסל בתחנת שירותים בשמורה

ליד מקווה מים קטן פגשנו קבוצה של אנטילופות מסוג ווטרבאק Waterbuck או בשמן העברי קובוס המים. אלו אנטילופות בגודל בינוני שמשקלן יכול להגיע ל-200 ק"ג. הן חיות באזור מים ומאחר והן צמחוניות ומעלות גרה העשב אותו הן אוכלות משמש להן גם כמקום מסתור בעת סכנה. לזכר קרניים ארוכות, מוטות לאחור ומוטבעות טבעות לכל אורכן

בצהרים קבלנו בחלק מהימים ארוחה ארוזה. חלקנו נהנו אחרים פחות. מסתבר שאם רעבים כל ארוחה טובה ועוף השמיים אוכל הכל... דיות שירדו ביעף, חטפו והתרוממו

והיו אף ימים שהאוכל נארז במיכלי חימום והוגש כ"מזנון" כולל מנה אחרונה...

לעת ערב פגשנו עדר אימפלות נקבות מצויות. בעדר זכר אחד דומיננטי אותו לא ראינו כנראה הלך לטייל. לזכר קרניים גבוהות דמויות נבל

לקראת חשכה הגענו אל מקום הלינה הבא שלנו לודג' שנמצא בתוך השמורה בין סלעי גרניט מסוג Kopjes. סלעים אלו נוצרו מסלע וולקני לפני כ-500 מיליון שנה, מעליהם הייתה פעילות הרי געש שהותירה שכבה של סלעים ואפר לפני מיליון שנה והתוצאה גושי סלע שבינם מתקיימת צמחיה ובעלי חיים ייחודיים.

הלודג' Lobo Wildlifeמשקיף על נוף מדהים

בשטח מסתובבים שפני סלע ושפני סבך בהמונים. הם מציצים מכל פינה ומחכים לטוב ליבם של האורחים

בכניסה ללודג' ניצב עץ/שיח מיוחד, כמוהו ראינו גם במקומות אחרים בשמורה בלב הסוואנה. זהו חלבלוב המנורה הדומה בצורתו למנורה היהודית ומכאן קיבל את שמו. צורתו אמנם כמנורה אך מספר ענפיו עולה על אלו של המנורה.

לאחר לילה מבורך המשכנו לטייל בשמורת סרנגטי והפעם במרכזה. עוד ועוד בעלי חיים על הקרקע ועל העצים. כאלו שכבר ראינו וכאלו שטרם. התפעלנו כל פעם מחדש. היום התנהל בעצלתיים. נוסעים, מחפשים.. מתבוננים, רואים או שלא וממשיכים...

תן קשוב ניצב בצד הדרך. זהו טורף בינוני הניזון בעיקר מנבלות ומצמחים רכים כמו פירות ופעיל לרוב בשעות ערב וחשכה

לפתע עצירה בצד השביל... תקר בגלגל וצריך להחליף. אחוות נהגים, מדריך וטיילים ותוך זמן קצר הגלגל מוחלף

ליד מקווה מים שכב עדר גדול של היפופוטמים (בהמות). ההיפופוטם הוא היונק היבשתי ה-3 בגודלו (אחרי הפיל והקרנף). הוא ניזון מכ-40 ק"ג עשב אותו הוא לועס בשעות הלילה, מה שמאפשר לו להתבטל בשעות היום. עיני ונחירי ההיפופוטם נמצאים בחלק העליון של הראש כך שהוא יכול לטבול כולו במים ולהמשיך להשקיף ולנשום. הפה גדול ובעל מפתח רחב במיוחד החושף ניבים גדולים ומעוקלים. לרוב אינם זזים אך הצלחנו לראות אחד מהם מפהק..

פגשנו כמה מיני קופים: גנון ירוק שניזון בעיקר מפירות ועלים ונמצא לרוב בין ענפי עצים

או משפחת בבונים שטיילה לעת ערב על השביל ואנו עמדנו והמתנו ונהננו לראות כיצד אחד מלקק את השני

ביקור אחרון בשמורת סרנגטי ויציאה מהשמורה. צבוע התקרב לעברנו. הוא היה ממוקד מטרה...לצבוע לסתות חזקות למעשה החזקות ביותר מבין היונקים מה שמאפשר לו לעכל שאריות פגרים כולל עור ועצמות

עוד פיל פסע לעברנו גדול וחזק. הוא כל כך התקרב שלרגע חששנו שיהפוך את הגי'פ. ראינו לו את הלבן בעיניים...

ועל הקרקע התהלכו זרזירים הדורים יפהפיים

בשמיים התעופף הנשר וליווה אותנו אל עבר היציאה מן השמורה

בלילה הקרוב הגענו ללודג' שזה אך נפתח בלב שממת השמורה Tamana Lodge

ממנו נראתה שקיעה חלומית

וזריחה מדהימה לא פחות

לפני הצהרים סיימנו את טיולנו במרכז השמורה. עדיין מתפעלים מעושר בעלי החיים ומהקרבה אליהם. לא בכדי הפכה השמורה לאחד מאתרי התיירות המובילים במדינה ומדי שנה מבקרים בה כ-90 אלף תיירים. התרגשתי להיות אחת מאלו... הרכבים המובילים בשבילי השמורה הם הגי'פים עם הגגות הנפתחים. "אכלנו" אבק בשפע גם אנחנו וגם המזוודות שלנו שליוו אותנו מידי יום מאחר וכמעט כל לילה לנו במקום אחר. הבדלי הטמפרטורות בין היום והלילה גדול כך שביום היה לעיתים חם ומיוזע ובלילה סוודר ומעיל קל.

בקרבת השמורה, אך מחוצה לה, בכפר קטן חי אחד משבטי המסאים, אשר ביקורי תיירים מהווים מקור הכנסה קבוע עבורם. המסאים הם נוודים למחצה. הפרה קדושה מאחר ולפי אמונתם האל אנגאי העניק להם אותן במתנה. לפיכך, מעמדו של המסאי נקבע על פי מספר הפרות שברשותו. בני השבט קונים נשים ומשלמים בפרות. הם מדברים ביניהם בשפת המאא אך דוברים גם סווהילית שפת המדינה.

זכינו לטקס קבלת פנים מכובד אך מסחרי למדי. תחילת שירת נשים, אחריה מופע דילוגים של צעירי השבט, הדלקת אש ללא גפרורים וביקור בית אצל המארח שנבחר עבורנו...

ביתו של המארח מבפנים ומבחוץ

לבסוף כיתת לימוד רב דורית... וחניך תורן

בערב הגענו לכפר קראטו Karatu. התארחנו בלודג' Anyati. לודג' המורכב ממבנים שטוחים המפוזרים בשטח. את פנינו קיבלו בשתייה קרה ובריקודים

גם בריכת שחיה הייתה בו אולם המים הקרים התאימו לאמיצים בלבד

לאחר ארוחת הערב הוזמנו למופע ליד הבריכה בו שרו, רקדו וקיפצו בתרגילי אקרובטיקה המקומיים אליהם הצטרפו חלק מחברי הקבוצה בשמחה. העליזות, קלות הרגליים והמקום יצרו אווירה מחשמלת שהסתיימה כעבור שעה ארוכה. הסתכלתי סביבי, עדיין לא מאמינה לאן הגעתי וכמה חוויות נערמות בזיכרוני מדי יום.

קשה להאמין אבל חמישה ימים עברו ביעף. היום ציפה לנו יום מדהים בשמורת מכתש נגורונגורוNgorongoro. מכתש ייחודי שנוצר לפני כשני מיליון שנה מקריסת הר געש. הסדקים שהיו בקרקע גרמו לקריסת ההר וכך נוצרו קירות המכתש. עומקו כ-600 מ', רוחבו 16 ק"מ ואורכו 19 ק"מ. ייחודו של המכתש בעושר בעלי החיים. למעלה מ-20000 יונקים גדולים ומגוון רחב של בעלי כנף. יש בו מקורות מים ומשטחי מרעה נרחבים. בחלקו העליון של המכתש יער גשם האופייני לאפריקה שאינו דומה ליערות הגשם שהכרתי עד היום. לא בכדי זכה המכתש לכינוי" הפלא השמיני של הבריאה"

ברוכים הבאים לאיזור השימור של Ngorongoro שהוכרז כאתר לשימור של אונס"קו בשנת 1979

הכניסה לאזור יקרה. 100 דולר לאדם + 300 דולר לגי'פ. ממשלת טנזניה הקימה גוף מיוחד כדי לטפל בשמורה ייחודית זו. תפקידו לדאוג לשמירה על שלום בעלי החיים ולעקוב אחרי הריבוי הטבעי שלהם, לטפל בשבטים החיים בתחומו וכמובן לשמור על הטבע ובמיוחד על יער הגשם ההררי. תופעה שעד שלא רואים לא מאמינים.

ממרחק הבחנו בקרנף גדול מימדים שניצב כפסל מביט מדי פעם לעברנו (אם כי היינו די רחוקים) וממשיך לעמוד. במרכז המצח ממוקמת קרן בעזרתה מאתר הקרנף צמחים ומינרלים מתחת לאדמה כמו כן משתמש הקרנף בקרן להגנה ותקיפה כשהוא שומר על צאצאיו

עדרי גנו בהמוניהם

ועוד זברות משוטטות. למדנו שככל שהזברה צעירה יותר צבעה חום שהופך במהלך השנים לשחור

מעל העצים כחל לילכי הציפור הלאומית של קניה. ציפור יפה והדורה

על הקרקע ניצבה בגאון עם חברותיה קיווית אפריקאית יפהפה בעלת רגלים ארוכות ומקור קצר וצבעוני

במרכז השמורה תחנת עצירה עם שירותים

אפילו הנשר הואיל בטובו להתייפיף לכבודנו

יען מצוי הוא העוף הגדול והמהיר ביותר מבין בעלי החיים ההולכים על שתיים. הוא אוכל הכל כולל אבנים קטנות ושאר חפצים

זכינו לצפות בעוד הרבה בעלי חיים שתקצר היריעה מלהזכיר: חזירי בר, נמרים, אריות ולביאות עם גוריהן, עופות מסוגים שונים ועוד ועוד.

לקראת היציאה מהשמורה זכינו לצפות בנוף מדהים שלרגע השכיח מאתנו שאנחנו באפריקה

וכפר קטנטן ניצב בפאתי השמורה וילד קטן חביב ניגש אלינו בברכת שלום

היום הכמעט אחרון הוקדש להכרות עם שני שבטים מיוחדים. תחילה לשבט ההדזבה Hadzabe. אם לא הייתי רואה בעיניים לא הייתי מאמינה שעדיין יש בני אדם שחיים כמו שחיו בתקופת המקרא. השבט נחלק לקבוצות משנה וזו שביקרנו בה נמצאת ליד אגם Eyasi. נעזרנו בבחור מקומי כדי להגיע אליהם. מקומם מוסתר וללא שום חיבור לצויליזציה. זהו שבט שהולך ונעלם המבוסס על חלוקה לציידים (הגברים) ולמלקטות (הנשים). הם אינם גרים בבתי קבע אלא בחושות העשויות זרדים

בתוך החושה ישן גבר על האדמה

כשיורדים גשמים הם נאלצים להסתתר במערות או בחללים נבובים של עצי הבאובב. כמובן חשמל ומים הם מוצר מותרות. הם מסרבים לכל הצעה לשיפור תנאי חייהם. המדינה הותירה אותם לנפשם לכן אין שום רישום מדויק על מספרם. תוחלת חייהם קצרה (בממוצע 40 שנה) מסרבים לכל עזרה רפואית.

הם מתקשרים ביניהם בשפת הקליקים - עיצורים וצקצוקי לשון.

הגברים יוצאים לציד בעזרת קשתות וחיצים מורעלים (המופקים מתפוח סדום הגדל בסביבה). הצייד נתלה על עץ כדי שהדם והרעל יטפטף החוצה ורק כעבור מספר ימים ניתן לאכול את הצייד.

החזיר התלוי נתפס יום קודם וטרם נאכל

הנשים מלקטות צמחי מאכל, פירות בר ופקעות. העבודה קשה ומייגעת של חפירה באדמה הקשה משך דקות אחדות ואז משיכה של פקעת בדמות בטטה

חזרנו איתם למחנה הארעי אחרי שהתחרינו בינינו בקליעה למטרה ומצאנו את בני השבט יושבים באפס מעשה ומעשנים חשיש

תיירים מזדמנים לכאן לעיתים רחוקות ובכסף שהם מקבלים הם קונים משבט סמוך (מתקדם יותר) חיצי מתכת. יצאתי מהביקור בתחושה מוזרה. בני הקבוצה נראו למראית עין שמחים וטובי לב. התקשורת ביניהם טובה, תינוקות נישאו ע"י אימותיהם עטופים בבדים בשעה החמה ביום ולכאורה שלווה. אולי מדומה אולי אמיתית. זאת לא אדע...

שבט הדטוגה Datoga קרוב רחוק של המסאים, נמצא במקום קבע ובני השבט גרים בבתי בוץ, צואת פרות וקש. זהו שבט של רתכים, חקלאים ובעלי מלאכה. הם מכינים כלי ציד, תכשיטים ועוד אביזרי מתכת שונים. את המתכות הם אוספים, ויש שמביאים אליהם. צפינו בתהליך בו מחממים את המתכת בתוך אפר ואז מרקעים בדפיקות פטיש על אבן קשה.

הנשים מכינות את התכשיטים והן עדויות במיטב מחלצותיהם. בגדיהן צבעוניים עשויים עור אדמדם וסביב עיניהן קעקועים

הם מגדלים בקר, כבשים, עיזים ותרנגולות. בכספים שהם מקבלים מהתיירים ומשבט ההדזבה הם קונים פרות. חלק מעבודת הנשים לטחון את הזרעים לקמח

הילדים הקטנים נהנו מהמתנות שהבאנו למרות שלא תמיד הבינו מה קיבלו. בלונים, מדבקות, מדליות וכו'

טיולנו מתקרב לסיומו ודרך ארוכה נכונה לנו עד ארושה בה לנו את הלילה האחרון באותו מלון בו היינו בתחילת הטיול.

טיסתנו לארץ נקבעה לשעת אחה"צ המוקדמת. את הבוקר ניצלנו כדי להכיר מקום קסום בשם Shanga.

פרויקט קהילתי מקומי הנותן אפשרות ביטוי לאנשים עם מוגבלויות. במקום, סדנה גדולה המחולקת לאזורים ובהם ניתן לראות את העובדים עסוקים כל אחד בתחום התמחותו: ניפוח זכוכית, פיוזינג, אריגה, תכשיטנות, רקמה, פיסול ועוד ועוד. בכל תחנה ניתנה האפשרות להתנסות עם חיוך רחב וטוב לב. כולם מעוררי השראה.: עיוורים, פסחים, מפגרים ואחרים. כל החומרים ממוחזרים אפילו שקיות האריזה מניירות עיתונים ישנים. הרגשתי נפלא לקנות בחנות של הסדנה מזכרת מקומית ייחודית.

סיכום:

טיול בן שמונה ימים הגיע לסיומו. נדמה שראינו וחווינו המון המון. הימים עברו ביעף, המראות והקרבה לבעלי החיים ריגשו, השבטים ה"אבודים" שנמצאים במרחק שנות אור מאיתנו, נתנו קצת פרופורציה למקום בו אנו גרים וחיים.

רוצה להודות לחברת MYTRIP, למדריך המופלא גיורא לוין ולכל חברי הקבוצה על השיתוף בתמונות והאחווה היומיומית. כולכם כאחד תרמתם להצלחת הטיול היפה והמיוחד הזה.

את מראה הקילימנג'רו בהמראה קשה לפספס