פורטוגל: ליסבון ופורטו ומה שביניהן

סוף סוף... פורטוגל

פעם ראשונה אחרי פעמיים ביטול: פעם בגלל הקורונה ופעם מסיבה בריאותית. פורטוגל רחוקה מאתנו 6 שעות טיסה ושוכנת לחוף האוקינוס האטלנטי.

יצאתי עם אישי ל-10 ימי טיול. טיסה ישירה לליסבון הבירה, נסיעה עם נהג פרטי חביב ונעים הליכות, משך יום שלם לפורטו תוך מספר עצירות יפות בדרך וביקור של מספר ימים בפורטו. חזרה בטיסה ישירה מפורטו.

התנידות בעיר ומחוצה לה

מאחר ובאנו לטייל בנחת ניצלנו את העובדה שהמוניות מאד זולות וזמינות ונסענו בהן לרוב בליסבון וגם בפורטו. כמו כן נעזרנו במעליות ובקרוניות

מאכלי ים ושאר שרצים בפורטוגל

טבעי שבמדינה השוכנת לחוף ים יהיו מאכלי ים המרכיב העיקרי בתפריט. הדג הפופולרי ביותר הוא דג הבקלה המיובא לרוב מסקנדינביה ומגיע קפוא ומומלח. טעמו הוא טעם נרכש. לנו היה ממש לא טעים. אומרים כי לכל עקרת בית 365 מתכוני בקלה אחד לכל יום.

ופירות ים אחרים ככל העולה על דעתכם

משקה לאומי גי'נגי'נה Jinjinha עשוי דובדבנים חמוצים בברנדי בתוספת סוכר, מים וקינמון

מליסבון יצאנו ליום טיול עם חברת פורטוגו שכלל את סינטרה, קאבו דה רוקה וקשקאיש

בין ליסבון לפורטו נסענו עם נהג פרטי בשם קלאודיו קוסטה. בעזרתו הכרנו כפרים ועיירות . חביב, ידען, שולט באנגלית ואדיב. טיול שארך יום שלם.

התארחנו (5 ימים) במלון המצויין Lisbon Carmo Hotel הנמצא קרוב מאד לכיכר Rossio ממנו יצאנו כל בקר לטייל בעיר ואליו שבנו בערב.

העיר שוכנת על שבע גבעות וכמעט שאין בה מישור. עליות וירידות מקשות על ההליכות והרי להכיר עיר צריך רגליים. אז לקחנו מקל ותרמיל ויצאנו לטייל. הרחובות ברובם מרוצפים באבנים קטנות שחורות ולבנות ומרווח ביניהן מה שמקשה על מי שמנסה לצעוד בנעלי עקב...

טיילנו במקומות מוכרים וכאלו שפחות. הלכנו המון ובעת מצוקה עצרנו מונית (זמינה וזולה) או התיישבנו לנוח באחד מעשרות בתי הקפה הפזורים בעיר.

תיירים מציפים את העיר בהמוניהם. בליל שפות נשמע ברחובות ודווקא עברית פחות נשמעת להפתעתנו. בעיר כיכרות רחבות ידיים, ארמונות משופצים וכאלו שטרם הגיעו לידי שיפוץ, מוזיאונים ופארקים, חנויות, שווקים ובתי כלבו רבים. מסעדות יוקרתיות ועממיות ובתי קפה לרוב. הקפה טעמו דוחה אבל העוגיה שנוספת לו ממכרת Pastel de Nata עד כי קשה להסתפק באחת. השניה באה מיד אחריה...

פשטל דה נאטה הוא חיקוי של הפשטל דה בלם שנאפה בזמנו ע"י הנזירות של מנזר גי'רונימוש. מאפה מסורתי שמתכונו שמור בסודי סודות. מכיל קרם מכמות גדולה של חלמוני ביצים, שמנת וסוכר עטוף בבצק עלים טרי ועדין. לאחר שהמנזר נסגר נמכר המתכון לבעל מאפיה סמוכה (ברובע בלם) וכאשר תראו תור ארוך משתרך בחוץ תדעו שהגעתם למקור

אתרים מעניינים בעיר:

כיכרות: כיכר גדולה Praca כיכר קטנה יותר Largo

כיכר המסחר Praca do Cpmercio- כיכר עצומה הנמצאת לגדות נהר הטזו'. במרכזה פסל זו'זה הראשון מלך פורטוגל רוכב על סוס. המלך לבוש גלימה וחובש קסדת נוצות. הסוס מוחץ נחשים סמליים תחת פרסותיו. עשוי מברונזה וניצב על במה בגובה 14 מ'. בקדמת האנדרטה מדליון עם דיוקנו של המרקיז פומבל, ראש הממשלה ששיקם את פורטוגל לאחר רעידת האדמה ב-1755

כאמור הכיכר שוכנת על גדת הנהר כשברקע גשר ה-25 באפריל או בשמו הקודם גשר סלאזר על שם הדיקטטור שבנה אותו וחנך אותו ב-1966. בעקבות הפיכת פורטוגל לדמוקרטיה שונה שם הגשר לתאריך ההפיכה.

בשולי הכיכר שער העיר - שער אוגוסטה Arco da Rua Augusta. השער מנציח את שיקום ליסבון אחרי רעידת האדמה ומסמל את הכוח וההישגים של העם הפורטוגזי. השער מתנשא לגובה 30 מ'. במרכזו דמות נשית היא התהילה המכתירה 2 דמויות נוספות. משמאל - הגבורה האוחזת בפיגיון וחובשת קסדה והימנית - הגאונות דמות גבר המתהדר בכנפיים ואוחז נבל.

בהליכה כמעט ישרה מגיעים לכיכר יפה וגדולה, מרכזית וסואנת Praca do Rossio. נמצאת בלב שכונת באישה ומולה תחנת הרכבת היפה הנוסעת לעיירה סינטרה.

במרכז הכיכר פסלו של דום פדרו ה-4 שהיה מלך פורטוגל וקיסר ברזיל בן זמנית עד שוויתר על פורטוגל לטובת ביתו. מאחוריו המבנה היפה של התאטרון

ממש ממש סמוך לכיכר הזו נמצאת כיכר הסובלנות הקשורה אלינו היהודים. הכיכר מהווה מקום מפגש לבני לאומים שונים

Largo de Sao Domingo

יש בה שתי אנדרטאות לזכר הפוגרום שהתרחש במקום באפריל 1506 ובו נטבחו כ-4,000 יהודים. אנדרטת מגן דוד ובתחתיתה ציטוט מספר איוב "ארץ אל תכסי דמי ואל יהי מקום לזעקתי". הוקמה בשנת 2006 כאות התנצלות מטעם העיריה ושנתיים מאוחר יותר הוסיפה הכנסיה התנצלות מטעמה - לוח שיש עם טקסט לצד עץ זית גדול ומרשים. הכנסיה Sao Domingos שבה התחיל אירוע הטבח נשרפה בחלקה בסוף שנות ה-50 ושוקמה חלקית תזכורת לטבח שהתחיל בה

Lago do Carmo

כיכר קטנה ויפה, בה שכן מלוננו Lago do Carmo. בכיכר ע"ש של מנזר הכרמליתים שנמצא כעת בשחזור לאחר שהתמוטט כמעט לגמרי ברעידת האדמה. לידו מוזיאון ארכיאולוגי עליו פסחנו מחוסר זמן ומוזיאון המשטרה. כאן מוצב חייל במדים במהלך כל היום. בבקר ובערב מורידים את הדגל בטקס

כיכר Restauradores

כיכר יפה במרכזה אובליסק מרשים. הכיכר הוקדשה לשיקום פורטוגל בשנת 1640 לאחר תום השלטון הספרדי. מולה תאטרון עדן המפואר

מכיכר זו מתחילה שדרה רחבת ידיים Avenida da Liberdade. שדרה נפלאה למנוחה קצרה תוך שיטוט בחנויות יוקרה. בתווך בין העצים תנועת מכוניות סואנת

תצפיות

סאו פדרו דה אלקנטרה Miradouro de Sao Pedro de Alcantara

נמצאת בלב גן יפה עם נוף פנורמי של מרכז העיר וגדות נהר הטז'ו. שווה להגיע פעמיים. ביום ובעת השקיעה

תצפית יפה נמצאת בכיכר Carmo ליד שרידי המנזר בתחנה העליונה של מעלית סנטה גו'סטה אל עבר כיכר רוסיו

שתי תצפיות יפות משכונה אלפמה. אחת מהמרפסת של גרסה Graca ליד בית הקפה המוצף צעירים קולניים

והשניה תצפית סנטה לוציה Miradouro Santa Luzia צמודה לכנסיה בשם זהה ומכילה גן ורדים יפה ובריכה עתיקה ויפה במיוחד בשעת לילה

תצפית נוספת, סתם כך, מתוך אחת הסמטאות אל מבצר סאו גו'רג' ברובע אלפמה לעת שקיעה

רובע בלם Belem

נמצא כ-8 ק"מ ממרכז העיר ונחשב כיום כרובע יוקרתי של העיר. האזור מייצג את תקופת תור הזהב של האימפריה הפורטוגלית במאות ה-15-16 הנחשבת לעידן התגליות של פורטוגל.

אנדרטת המגלים הגדולה עם 32 דמויות ניצבת בגאון במרכז כיכר ועליה מגלי פורטוגל כשראשון ביניהם אנריקו הספן שהגיע לצפון אפריקה ופתח את הפתח לכיבוש אפריקה ומסחר עם המזרח

לפני האנדרטה מפת פסיפס ענקית עם כל הישגי עידן התגליות.

על שפת הים ניצב מגדל בלם שנבנה ב-1515 במטרה לבצר את העיר והוכרז כאתר מורשת עולמית ב-1983

ליד המגדל נחנכה בשנת 1991 אנדרטה המנציחה את המסע של סקדורה קברל . קברל היה טייס פורטוגלי שהתפרסם בכך שבשנת 1922 ביצע את הטיסה הראשונה שחצתה את דרום האוקינוס האטלנטי במסע שארך 79 ימים אל ברזיל

מצידו השני של הכביש מנזר גי'רונימוס שהיום הוא מוזיאון וכנסיה מפוארת שיחד נקראים היום סנטה מריה דה בלם (בלם ע"ש בית לחם בה נולד ישו). הבניה התחילה ב-1501 ונמשכה למעלה מ-150 שנה וידועה בסגנון המנואלני שהוא סגנון ייחודי לפורטוגל. הכנסייה מאד מרשימה ושווה לעמוד בתור הארוך כדי להיכנס.

פיסול סביבתי

אחת התופעות שבלטה לנו אלו הם פסלי רחוב מברונזה שלרובן יש משמעות מעבר לפיסול עצמו.

מוכר כרטיסים הניצב ליד התאטרון הוורוד Trindade

המשורר הלאומי פרננדו פסואה הניצב ליד בית הקפה א-ברזיליה

רצפי מדרכות המסתתים כל אריח ומטביעים אותו בצורה מסודרת

עבודת פסיפס נפלאה בשכונה אלפמה של הזמרת הלאומית עמליה רודריגז

מניחה שיש עוד פסלים ועבודות נפלאות נוספים ברחבי העיר.

מאחר וזמננו היה קצר החלטנו לבקר בשני אתרים הנמצאים במבנים סגורים ייחודיים לעיר:

מוזיאון האריחים Museu Nacional do Ajulejo

נמצא מעט מחוץ לעיר וקל להגיע עם מונית. המוזיאון שוכן בתוך מנזר עתיק לשעבר שהוקם בתחילת המאה ה-16, ניזוק ברעידת האדמה ורק באמצע המאה ה-20 שופץ ושוקם. בשנת 1965 הוקם במקום המוזיאון ובשנת 1980 הוכר כמוזיאון לאומי.

המקום מייצג את ההיסטוריה של האריחים המצויירים מהמאה ה-16 ועד היום. האריחים הללו הם חלק מהתרבות הפורטוגזית, שריד משבטי המורים המוסלמים שישבו בחצי האי האיברי בין המאות 8-12. האריחים מאופיינים בדוגמאות שחוזרות על עצמן וצורות גאומטריות. עם השנים הוכנסו אלמנטים חדשים ונוצרו סגנונות מקומיים. בחדר האחרון מוצגים אריחים מודרניים בני תקופתנו אנו.

גולת הכותרת היא הקפלה המלאה בציורים ואריחים.

בגינת המוזיאון צמחיה יפה ושופעת

פארק האומות Parque das Nacoesבחלק המזרחי של העיר על גדת נהר הטזו'. בשנת 1998 אירחה ליסבון את יריד האקספו ולקראתו פיתחה אזור שלם שנחשב לאחד היפים בעיר. לצערי היה זה יום גשום לכן פחות יכולנו להינות מהסביבה. טיילת הדגלים ארוכה ויפה וכוללת את כל המדינות שהשתתפו בתערוכה

ולידה ממש האושינריום (אקווריום) של ליסבון

הגדול באירופה. נחנך בשנת 1998 לכבוד תערוכת האקספו. עוצב ע"י מעצב אמריקאי ובנוי על לגונה מלאכותית באופן שמעניק תחושה של אוקינוס פתוח. מגיעים אליו ע"י מעבר על גשר מה שנותן את התחושה שהוא צף. החלק המרכזי מורכב ממיכל המייצג את האוקינוס הגלובלי ולמרות שנדמה שכל הדגים שוחים יחד, הכרישים ושאר היצורים הגדולים מופרדים מדגים קטנים ע"י קירות אקריליים בלתי נראים. את יפי המקום קשה לתאר במילים. יש בו 450 סוגי דגים ויונקים ימיים כמו פינגווינים, כרישים והמון אחרים.

אין לי אלא להמליץ בשמחה על ביקור במקום ושמחה שבאותו יום ירד גשם...

ליסבון היא הרבה יותר מכל מה שתיארתי. אהבנו את העיר . קל להתמצא בה למרות שמלכתחילה נראה היה מסובך. יש בה סצנת חנויות סרדינים שלא ברור מי קונה כי המחירים בשמים אבל החנויות יפיפיות

יש בה אוירה צעירה וכייפית. סבוב בשכונת ביירו אלטו לעת ערב הוא חוויה של מועדונים, מסעדות רחוב עם מוסיקת פאדו מתנגנת. לצערי ארבעה ימים אינם מספיקים למצות את העיר היפה. מקווה שיום אחד נחזור אליה להשלמות...

בין ליסבון לפורטו

סינטרה Sintra וארמון פנה

העיירה נמצאת כ-30 ק"מ מערבית לליסבון. עיירה ציורית המלאה בארמונות יפים. ביקרנו במפורסם יותר ארמון פנה Palacio sa Pena ממוקם בראש גבעה ובולט בזכות צורתו וצבעיו. אמת לומר הארמון יפה מאד בזכות צורתו וצבעיו אך לא פחות יפה בתצוגות הפנימיות והמעניינות שבתוכו.

סיור של כשעה בתוך הארמון הצביע על עושרו של המלך ועל בחירה טובה של מקום מושבו אל עבר נוף יפיפה

עם נוף כזה אפשר להירגע...עצה למתעתדים לבקר קנו כרטיס מראש והגיעו מוקדם. רצוי כרטיס משולב לארמון ולגנים היפים המקיפים אותו.

בתום הביקור יצאנו לשוטט מעט בעיירה היפה על שלל סימטאותיה ובתיה. עומס תיירים בלתי רגיל

מכאן לתחנתנו הבאה הנקודה המערבית ביותר של אירופה היבשתית קאבו דה רוקה Cabo da Roca

נמצאת כ-42 ק"מ מערבית לליסבון וצוקיה מתנשאים לגובה 40 מ' מעל פני האוקינוס. במקום מגדלור ועמוד אבן נושא צלב שעליו לוח ובו חקוקות המילים של המשורר הלאומי הפורטוגזי בן המאה ה-16 לואיש דה קמואש:"כאן...מקום בו הארץ מסתיימת והים מתחיל... הנקודה המערבית ביבשת אירופה"

העיירה אובידוש Obidos

עיירת ימי ביניים טיפוסית שהשתמרה מיום הקמתה. היא ממוקמת על גבעה מוקפת חומה עתיקה. הוכרזה בשנת 2015 ע"י אונס"קו כעיר של ספרות. הסמטאות קסומות ומקושטות והנוף מהחומה נפלא. אפשר לשוטט בין הסימטאות, להיכנס לשלל החנויות הקטנות המעוצבות ולהינות מהאווירה.

בעיירה גרים כ-3,000 תושבים אך מבקרים מציפים אותה החל משעות הבקר המוקדמות. החניה מחוץ לחומות ואם לא באים מספיק מוקדם מקומות החניה נתפסים במהירות.

בכניסה הראשית היכל תפילה מרשים וייחודי המוקדש למריה הבתולה הפטרונית של אובידוש. אריחי קיר צבועים כחול לבן מתארים את חתונת המלך והענקתה של העיר כמתנת נישואין למלכה אורקה מליון ע"י המלך אלפונסו השני במאה ה-13. עם כניסתנו, כאילו לכבודנו, שר נגן גיטרה ארייה מתוך לה בוהם אותה שר פברוטי. דקות ארוכות הקשבנו ונהננו.

בצער רב ולאחר ביקור בכנסיה היפה בעיירה עזבנו אל כפר הדייגים הקדוםנאזרה Nazare שתושביו קתולים ונקרא כך ע"י העיר נצרת מקום כנסיית הבשורה בישראל. הנוף מלמעלה מרהיב. חופי ים אינסופיים, חול לבן ורך וצוקים המתנשאים לגובה רב ומשקיפים על האזור.

ירדנו לחוף ונהננו לצעוד על החול החם והרך

ייחודו של המקום בגלי ענק המגיעים לחוף בחודשים אוקטובר-מרץ ומהווים אתר גלישה בינלאומי לגולשים מכל העולם. הסבר התופעה נעוץ בעובדה שבמרחק רב מהחוף במעמקים נמצא קניון אוקייני שצוללות ואוניות שקועות בקרקעיתו ומעליו מתרחשת תופעת הגלים הענקיים. מאחר ולא הגענו בחודשים "המתאימים" לגלישה /לצפייה המשכנו הלאה אל העיירה אווירו Aveiro

עצרנו בשכונה של העיר Praia da Costa Nova. השכונה מוכרת בזכות בתי החוף הצבעוניים שנבנו במקור ע"י דייגים לאחסון ציוד הדייג או כמחסני המלחת סרדינים והוסבו כיום לבתי רחצה לתיירים הרבים הפוקדים את המקום

לקראת חשכה הגענו לאווירו Aveiro. עיר היסטורית הידועה בזכות חוף הים שלה והתעלות הציוריות החוצות אותה. יש המכנים אותה "ונציה של הצפון". בתעלות שטות גונדולות בעלות חרטום גבוה. הסירות, שכיום מסיעות תיירים, שימשו בעבר לאיסוף אצות ים. מן הסתם לא מצאנו טעם לעלות לסירה כזו לשייט שנמשך כמעט שעה. בדיעבד אולי טעינו...

שיטוט בסמטאות העיר מוביל למבנים היסטורים מעניינים כמו כנסיית Igreja da Misericordia מהמאה ה-16 בכיכר הרפובליקה.

בין המוני התיירים המציפים את העיר מצאנו כמובן הרבה מאד חנויות לממכר מזכרות. ליד אחת החנויות הייתה מאפיה בה נמכר הממתק המסורתי המקומי של העיר Ovos Moles de Aveiro. מעדן עשוי מחלמוני ביצה וסוכר בתוך תרמיל של נייר אורז בצורת צדף. ממש לא מומלץ כי מאד לא טעים

לפני שהגענו לפורטו עצרנו בכפר דייגים קטנטן Arcozelo לאכול עם המקומיים ולצפות בנוף הנפלא של הים עם כוס בירה ביד

בשעה מאוחרת הגענו לפורטו העיר השנייה בגודלה בפורטוגל בה התארחנו במלון חדש ונפלא

Arts Hotel במיקום מצויין

משך שלושה ימים "חרשנו" את העיר הנמצאת בגדה הצפונית של נהר הדאורו לחוף האוקינוס האטלנטי ונחשבת לבירת צפון פורטוגל. גם כאן שוטטנו רבות רגלית וכשהתעייפנו עצרנו מונית למחוז חפצנו. העיר מוצפת תיירים, מזג האוויר היה מצוין ונהננו לא רק ללכת אלא גם לשבת בבתי קפה ולצפות בעוברים ושבים.

הרובע היפה והעתיק ביותר של העיר נמצא על גדות הנהר הוא רובע ריביירה Cais de Ribeira. הרובע הוכרז כאתר מורשת עולמית. מבוך סימטאות צרות ומתפתלות ביניהן חנויות קטנות ובתי מאפה. חזיתות הבתים הפונות לנהר צבועות בשלל צבעים מה שמקנה למקום ייחודיות וחווית מתבונן

ישבנו לנוח בבית קפה קטן מעבר לנהר בוילה נובה דה גאיה VillaNova de Gaia ונהננו לצפות בנוף הבתים המופלאים ובסירות היוצאות לשוט בנהר.

וילה נובה דה גאיה שוכנת, כאמור, מצידו השני של הנהר מול הרובע העתיק של פורטו ומחוברת אליו בגשר דום לואיש הראשון Dom Luis 1. המרשים ויוצא הדופן. הגשר נבנה ע"י אחד האדריכלים שעבד במשרדו של אייפל (ומכאן יש הרואים דימיון). הגשר בעל 2 קומות כולו מתכת ומסמרות. החלק התחתון מיועד לרכבים ולהולכי רגל והחלק העליון למטרו ולהולכי רגל . הנוף משני צדדיו משגע. למרות ריבוי האנשים העוברים עליו, אפשר לעמוד שעות ולהסתכל...

אחד מסימני ההיכר של העיר היא כנסיית קלריגוש Glerigos ומגדל הפעמוניםשלה שנראה למרחוק.

הכנסייה, בסגנון בארוקי, מדהימה ביופיה. נבנתה במאה ה-18. היא עמוסה בקישוטים ויש הקפדה רבה על הפרטים הסימטריים במבנה. היא יפה ביום אך יפה יותר בלילה

באחד הערבים הזמנו מראש כרטיסים למופע מולטי מדיה מדהים בכנסיה שנקרא SPIRITUS מופע המשלב אורות וקולות בלב קודש הקודשים של הכנסייה. המופע היה מעניין, יחסית קצר - 30 ד' וזול. בהחלט שווה למי שמבקר בעיר. מתקיים בימים שני-שבת בשעות 18:00, 18:45, 19:30, 20:15, 21:00, 21:45 ובראשון בשעות 18:00, 18:45, 19:30 קניתי את הכרטיסים באתר

www.spiritusporto.com

למחרת בבקר עלינו למגדל הפעמונים. נכון 240 מדרגות לולייניות אך הנוף הנשקף מלמעלה נפלא

עוד כנסיה מאד מיוחדת בעיר היא כנסית סן פרנסיסקו Sao Fransisco שנבנתה אמנם במאה ה-14 אך רוב העיטורים המפוארים שלה נעשו במאות ה-17-18.

הכנסייה הותירה אותנו המומים מהפאר, העושר, הזהב והמייצגים המעניינים. פנים הכנסייה מצופה כולו זהב. את המזבח, עמודי התווך והקירות מצפים גילופי זהב.

בולט במיוחד אילן היוחסין של ישו. בהחלט כנסייה שווה ביקור לפני שיורדים לשכונת ריביירה בדרך לנהר.

אי אפשר לבקר בפורטו מבלי להיכנס לתחנת הרכבת סן בנטו Sao Bento שנבנתה במאה ה-19 על חורבות מנזר בנדיקטיני עתיק. עיצוב התחנה החל ב-1905 ע"י אדריכל בשם מרקש דה סילבה. על קירות התחנה 20,000 אריחים אזולשוס שצוירו ביד ורק אחר כך שובצו במקומם. לכל קיר בתחנה סיפור משלו. בכותרת העליונה ציורים מאורכים של נשים המסמלות את עונות השנה המתחלפות. האריחים הכחולים מתארים אירועים מחיי היום-יום לאורך ההיסטוריה של העיר. התחנה נחשבת לאחת היפות בעולם וכל כך מצאה חן בעינינו שחזרנו אליה פעם אחר פעם ביום ובלילה

בחיפושינו אחר ריאה ירוקה הגענו לפארק מדהים, גדול, פורח וצופה אל עבר הנהר .

גני ארמון הקריסטל Jardim do Palacio de Cristal.הוא תוכנן במאה ה-19 ע"י אדריכל גרמני ויש בו פינות קסומות במספר מפלסים. בגן עשרות זני צמחים, אגם, מזרקות, טווסים ושחפים המתהלכים בחופשיות בין המטיילים. יותר מכל אהבנו את הנוף עוצר הנשימה הנשקף מהפארק. חוויה מומלצת כדי להירגע מההמון הסואן ברחובות העיר ולתת מרגוע לרגליים עייפות...

עוד ביקרנו בעיר בשוק האוכל Bolhao שלא השאיר עלינו רושם מלבד דוכן גדול ועשיר של פטריות מיובשות מהרבה סוגים ומינים ואנו כמובן רכשנו שקית למרקי החורף הקרוב...

ואיך אפשר בלי מדרחוב הקניות האלגנטיסנטה קתרינה Santa Catarina עם כל חנויות הדגל במחירים דומים לאלו שאצלנו ואף יקרים יותר. אחד מבתי הקפה המפורסמים ברחוב הוא Majestic cafe. מאד מפואר וכנראה גם יקר. נכנסנו, התרשמנו, צילמנו ויצאנו

כך עברו להם שלושה ימים מאושרים של טיולים רגליים, הכרות עם אתרים חדשים ואוסף חוויות שהולך

ומצטבר.

לסיכום:

מעשרת הימים בהם בילינו בפורטוגל יכולה לסכם שהמדינה נחשבת בצדק ליעד טיולים נחשק. יש בה ערים עתיקות, כפרים יפים והרבה היסטוריה. מאחר ואיננו שותים יין אינני יכולה להמליץ על יין הפורט המפורסם אך אכלנו טוב, גם אם לא מאכלי ים רבים. המקומיים שפגשנו, רובם דוברי אנגלית, אנשים נחמדים אוהבים לסייע לתיירים הרבים המגיעים למדינה. מזג האוויר נח (נכון לחודש אפריל) והלוואי ואצליח בעתיד להגיע אליה לתקופה ארוכה יותר ולחנות במקומו של השחף...