קיץ, תחילת חודש יולי, חום מתיש ואני במעיל הכי חורפי שלי מסתובבת ונושמת אויר פסגות. שבוע בהרי הדולומיטים הוא שילוב נפלא בין דרכים צרות ומפותלות, הרים נישאים, אגמים תכולים ויערות בשלל גווני הירוק.

זהו שבוע שכולו הרים המכוסים ביערות עצי אשוח ובעיירות קטנות הנחבאות בצל ההרים.

בין לבין אגמים שצבעם וצלילותם מרהיבים, מפלי מים שוצפים וקוצפים, מעברי הרים ועליה ברכבלים לפסגות נישאות.

כבישי הדולומיטים מפותלים וצרים בייחוד במעברי ההרים ובכבישים באזורים הגבוהים והנסיעה איטית ולוקחת זמן. תוך כדי נסיעה עקפו אותנו רוכבי אופנועים גדולים וחזקים ואילו אנו נאלצנו לעקוף רוכבי אופניים שנסעו בעליות ובירידות בגבורה..

מסעדות גורמה אך גם פשוטות יותר עם מאכלים כמו שרק באיטליה אפשר לאכול.

אז קדימה בואו נצא לדרך

טיסת אל-על שיצאה השכם בבקר הביאה אותנו למילאנו, בירת מחוז לומברדיה. עיר אירופאית קלסית מרהיבה. מאחר וידענו שעומד לרשותנו חצי יום בחרנו מלון שיהיה קרוב למרכז – קרי הדואומו מלון כריסטופורו קולומבו.

הנחנו חפצינו במלון ויצאנו רגלית דרך רחוב Buenos Aires אל עבר הדואומו. הרחובות המו מאנשים אזרחים ותיירים לרוב. הבניינים לאורך הרחוב צמודים זה לזה, ללא גינות מסביב כך נוצרת תחושה של רחוב שהוא מסדרון ארוך כאשר לכל אחד מהבתים איפיונים ארכיטקטוניים משלו.

לפני שהגענו למרכז העיר נכנסנו למסעדה להשביע רעבוננו ומה מתאים יותר מהמנות האיטלקיות הקלאסיות: סלט קפרזה (לרוב לנשים) ופרשוטו...(לגברים)

חלונות הראווה של מרבית החנויות משכו את תשומת ליבנו. נראה לי שאפשר להכין כתבה שלמה רק על עיצוב חלונות ראווה במילאנו.

בשעה טובה הגענו לדואומו Duomo הקתדרלה הראשית של מילאנו שנבנתה בשנת 1386 ובנייתה נמשכה 500 שנה. זהו מבנה מרשים ביותר הבנוי בסגנון גותי מתנשא לגובה 108 מ' ומעוטר ביותר מ-3,000 פסלים ו-135 צריחים. במאה ה-18 הוצב בראש המגדל פסל קטן מצופה זהב של המדונה המגינה על העיר.

לפתע נפתחו ארובות השמיים וגשם שוטף החל לרדת. מאחר והיה חם אף אחד מאיתנו לא לקח איתו מטריה או מעיל. נאלצנו לקנות ולהתעטף ביריעות הניילון. בשל בדיקות ביטחוניות קפדניות חיכינו בתור שעה וחצי בגשם. אבל הפאר והיופי של פנים הקתדרלה הצדיק את הזמן שחיכינו.

הכניסה אפלולית משהו אך מיד כשמתרגלים נכנסים לאולם עצום מימדים בעל 52 עמודים גבוהים. כותרות על עמוד מגולפות בדמויות קדושים. הויטראזי'ם העצומים מהממים בצבעוניותם ובגודלם.

הפסל המפורסם ביותר בדואומו הוא פסלו המפחיד של ברתולומאו הקדוש San Bartolomeo משנת 1560 בו נראה הקדוש כשעורו נפשט ממנו בעודו בחיים והוא נראה נושא בידיו את עורו שלו. את הפסל יצר מרקו ד'אגראטה

לאחר שעה ארוכה יצאנו אל כיכר הדואומו שהמתה אדם למרות מזג האוויר. במרכז פסל פרש הדוהר על סוס משנת 1896, בדמותו של ויטוריו אמנואלה ה-2 מביט על סביבותיו.

חצינו את הכביש לגלריה ויטוריו אמנואלה Galleria Vittorio Emanuele. גלריה מפוארת, מקורה בכיפת זכוכית שגובהה 47 מ'.

הגלריה היא הקניון העתיק ביותר בעולם. נפתח בשנת 1877 ונקרא ע”ש ויטוריו עמנואלה השני מלכה הראשון של איטליה. הבניין מרשים ואלגנטי. כיפת הזכוכית שמעל למרכז מוארת גם ביום גשום ועל הרצפה פסיפסים צבעוניים המתארים את גלגל המזלות.

הקניון חנויות יוקרה של מותגים כפראדה, שאנל וגוצי' וכן חנויות תכשיטים, ספרים גלריות לאומנות ובתי קפה.


היום השני
 לאחר ארוחת הבקר פנינו לסניף Avis בעיר לקבל את הרכב שהזמנו ואיתו שמנו פעמינו צפונה.

במרחק 120 ק”מ שוכן אגם גרדה Lago di Garda והעיירה ריבה דל גרדה Riva del Garda נמצאת בצפונו של האגם. חניה לעצירה קצרה הייתה משימה בלתי אפשרית בגלל עשרות הנופשים שגדשו את מרכז העיירה לכן בלית ברירה המשכנו 3 ק”מ נוספים בכביש S421 אל

מפל המים וארונה Cascate Varina. מגרש חניה סמוך ואנו מחלצים עצמותינו לאחר נסיעה ארוכה ועולים אל מרפסת התצפית של המפל.

מהרחבה נכנסים לתוך מערה ועולים ממנה במדרגות לצפייה במפל העליון. המפל שוצף וקוצף ומתיז לכל עבר. כמות מים בלתי נתפסת. קשה לצלם כי הכל רטוב סביב

כל השטח מסביב מוצף בצמחיה תרבותית נפלאה ובעושר צבעוני בלתי רגיל

ממשיכים ל אגם טנו Lago di Tenno הקטן והיפה הנמצא 11 ק”מ צפונית לאגם גרדה. לפני שהגענו לאגם ראינו את המצודה הגדולה מהמאה ה-12

חנינו במגרש חניה מסודר בתשלום וירדנו אל האגם המקסים שצבעו תכלת וגווניו משתנים בהתאם לעומק. אל האגם מגיעים לאחר שיורדים למעלה ממאה מדרגות אך הן נוחות וקלות.

אפשר להקיף את האגם בהליכה איטית של כשעה.

עלינו חזרה וביקשנו להנות מארוחה קלה אך מסתבר שכל בתי הקפה והמסעדות במקום מכינות ארוחה רק אחרי השעה 19:00. מאוכזבים מה המשכנו אל האגם הבא דרך העיירות הציוריות Ballino,Vigo Lomaso, ן-Comano Terme.

אגם טובלינו Lago di Toblino נמצא 25 ק”מ מאגם טנו על כביש SS45. אל האגם מגיעים דרך שער אבן גדול הישר למגרש חניה. מסביב לאגם עשרות בעלי כנף מצייצים ועושר של צמחיית מים.

מעל לאגם נמצאת טירה הלקוחה כאילו מהסרטים. עלינו אליה ואז הסתבר שלמרות שבעבר הייתה מעון הקיץ של הגמוני טרנטו ונבנתה כבר במאה ה-12 על לשון יבשה כיום היא ביתה הפרטי של משפחה שיש בבעלותה מסעדה המשקיפה על האגם ואם אין בכוונתך לאכול אין אפשרות להיכנס פנימה וחבל.

לעת ערב הגענו לטרנטו Trento בירת מחוז טרנטינו-אלטו-אדיג'ה (40 ק”מ צפונית לאגם גרדה).

עיירה נעימה עם מרכז היסטורי מעניין, מדרחובים, חנויות ראווה נפלאות, כיכר מרכזית וכנסייה.

התמקמנו במלון Grand hotel Trento הנפלא ויצאנו לתור את העיירה.

המלון נמצא מול כיכר דאנטה Piazza Dante במרכז פארק יפהפה הכולל גם מזרקה וברווזים לרוב וכמובן אנדרטה לזכרו של דאנטה המשורר והפילוסוף שחי בין השנים 1265-1318 וכתב את “הקומדיה האלוהית” שנחשבת לאחת היצירות הגדולות של ימי הביניים ומהווה בסיס לשפה האיטלקית של ימינו. האנדרטה הוקמה בשנת 1896.

לעיר מרכז היסטורי מעניין ומצודה עתיקה קסטלו דל בואונקונסיליו שהייתה ביתם של הנסיכים ההגמונים ששלטו בטרנטו מאמצע המאה ה-13. לצערי הגענו כשהאתר היה כבר סגור ולנו לא נותר אלא להקיפו.

טיילנו ברחובות הסמוכים ונהננו לראות בתים עתיקים שקירותיהם מעוטרים בפרסקות.

הכיכר המרכזית היא כיכר הדואומו, מרכז חיי החברה של העיר ובמרכזה ניצבת מזרקת נפטון הבארוקית בשעות הלילה

ולמחרת בבקר

לא רחוק מכיכר הדואומו ניצבת הכנסייה סנטה מריה מאגו'רה

היום השלישי

לאחר ארוחת בקר טובה עזבנו בצער את העיירה היפה הזו לטובת הדולומיטים של גוש הרי ברנטה.Dolomiti di Brenta. דרך הכפר Comano Terme עלינו צפונה אל אגם מולבנו אך החלטנו לא להתעכב בו והמשכנו 4 ק”מ נוספים אל הכפר הקטן אנדאלו Andalo. כפר קטן וחביב היושב בנוף נפלא. במרכז הכפר כמה חנויות ובית קפה. מהכפר עולה רכבל אל ההר פאגאנלה

Monte Paganella בגובה 2,125 מ'. הנוף שנפרש לעיננו בשילוב מסלול טיול קצר בפסגה היה התחלה יפה ליום נהדר.

המשכנו אל אגם טובל Lago di Tovel שנמצא בגובה 1,178 מ' ונוצר כתוצאה מהתמוטטות סלעים וקרקע בעבר אשר חסמו את היציאה לים. המים צלולים וזכים. הקפת האגם נמשכת כשעה קלה של הנאה צרופה.

עברנו בעיירה מדונה די קאמפיליו Madona di Campiglio שבחורף היא אתר סקי מבוקש ובקיץ באופן יחסי יש בה מעט תיירים. סגנון הבנייה האוסטרי משרה אווירה אירופאית רגועה ורומנטית. רוב אתרי הרכבלים סגורים.

כמה פשוט ויפה. אדניות פורחות בכל מרפסת, גינה או חלון

סיבוב קצר בעיירה ואנחנו בדרך לעמק די ג'נובה Val di Genova העמק שוכן בחלקו המזרחי של פארק Adanello Brenta

עמק יפה סביבו פסגות חדות, יערות ופרחים. לאורך הדרך ספסלי מנוחה להרגעות וצפייה בנוף

החנינו את הרכב ויצאנו לטייל בשמורה (העמק הוכרז כשמורת טבע). מזג האוויר היה מצויין ורוח קלה נשבה. לאורך השביל זרם נחל איתן ואנו צעדנו לאורכו

לאחר כק”מ של הליכה רגועה הגענו לגדול והיפה שבמפלי העמק מפל נארדיש

Cascade di Nardis שגובהו למעלה מ-100 מ' והוא נשפך בשני זרמים מפוצלים אל תוך היער הסבוך

לעת ערב יצאנו לעבר העיר בולצאנו, מקום הלינה הבא שלנו. הדרך שאורכה 114 ק”מ עברה בחלקה בכבישים צדדים ויפים ובחלקה בכביש המהיר A22

בולצאנו בירת האזור הצפוני ביותר באיטליה – דרום טירול. העיר שייכת לאיטליה רק מאז מלחמת העולם הראשונה ואופייה נשאר גרמני.

היום הרביעי

את חלקו הראשון של הבקר בחרנו להקדיש לעיר בולצאנו – לשיטוט קצר ברחובותיה

בשווקיה העשירים בכל טוב

אך בעיקר כדי לבקר במוזיאון הארכיאולוגי Dell Alto Adige

התושב המפורסם ביותר של העיר הוא אוצי' איש הקרח שנולד בערך בשנת 3300 לפנה”ס ונמצא כיום במוזיאון.

הסיפור מאחורי איש הקרח מספר על זוג טיילים שיצאו לשוטט באחד ממעברי האלפים בין עמק Schnals לעמק Otz בצהרי יום חמישי 19.9.1991 לפתע הבחינו בחלקי אדם (עורף, כתפיים וחלק מהגב) מבצבצים מתוך הקרח. איש הקרח הסתובב למעשה בנתיב שהיה בשימוש במשך 7,000 שנה ועדיין משמשים בו כיום.

על פי הממצאים היה כנראה גובהו 1.60 מ' והוא שקל 50 ק”ג. אפילו את מספר נעליו ניתן היה לשער בוודאות – 38. על פי בדיקות DNA צבע עיניו היה חום ושערו באורך בינוני בצבע חום-שחור.

לצד גופתו נמצאו פיסות עור, עשבים, עור מעובד, סיבי שריר ואפילו ציפורן. כמו כן נמצאו כובעו שהיה עשוי מעור דב וגרזן נחושת.

בהתאם לממצאים הועלו השערות על מקצועו ונסיבות מותו. גופתו מוצגת במוזיאון בתוך ארונית סגורה עליה משקיפים דרך זכוכית. כל סיפור חייו, פועלו ועצם הימצאותו מסופרים בשתי קומות המוזיאון.

שני מדענים הולנדים יצרו דגם של אוצי' איש הקרח לפני כ-10 שנים והוא ניצב בגאון במוזיאון

מבולצאנו יצאנו ב”כביש הדולומיטים” לכוון עמק ואל ד'אגה Gola della Val d'Ega ערוץ צר שקירותיו אבן חול ורדרדה.

ככל שעולים הנוף משתנה ליער עבות של עצי מחט והטמפרטורה התחילה לרדת. חצינו את הגשר מעל נהר קארצה Carezza והגענו לשני כפרים קטנים שמאופיינים במנסרות עצים פונטה נובה Ponte Nova ונובה לבאנטה Nova Levante. הדרך אליהם הצביעה על עיסוק התושבים ערמות מסודרות של עצים טבעיים או מגולפים

עצרנו בצידי הדרך ונכנסנו לאחת המנסרות עצים, עצים ועוד עצים ובצד ערימות נסורת.

הייתה זו הוכחה ברורה לעליונותה של איטליה ליצור רהיטי עץ.

7 ק”מ במעלה הדרך האגם היפה ביותר לדעתי אגם קארצה Lago di Carezza. סימון מקומות החניה במגרש הסמוך עושה שימוש בעצים איך לא?

דרך מנהרה קצרה ומדרגות עץ מגיעים אל האגם שצבע המים שבן ממש לא נראה אמיתי

השתקפות העצים, ההרים והעננים נראים לקוחים מעולם הציור. חברה איתה טיילתי טענה שזה כל כך יפה שזה לא חוקי…blush

הקפנו את האגם בהליכה איטית ורגועה, נחים מדי פעם על כיסאות שעוצבו מגדמי עצים עם משענת או בלעדיה...

10 ק”מ נוספים הביאו אותנו אל העיירה

עצירה קצרה לקפה בנוף מרנין ועוצר נשימה

ומכאן ישירות לעיירה Campitello di Fassa מקום הלינה שלנו בשני הלילות הבאים.

מלון Garni Aritz מוקף הרים, יערות ואפילו נחל זורם לידו. לכל חדר שתי מרפסות כל אחת צופה לנוף אחר. מושלם!!!

הנחנו את חפצינו ויצאנו להסתובב בעיירה הנפלאה הזו

ואפילו קשת בענן יפה וברורה זכינו לראות

היום החמישי

המסלול שבחרנו ליום זה היה מסלול מעגלי. התחלנו בטיפוס מגובה 1460 מ' ל-2055 מ' דרך הכפרים הקטנים אלבה Alba ופניה Penia. מצד ימין התגלה לעינינו רכס המרמולדה Marmolada שהוא הגבוה בהרי הדולומיטים ופסגותיו מכוסות קרחוני עד.

נסיעה קצרה ואנו באגם נוסף אגם פדאיה Lago do Fedaia שהוא אגם מלאכותי שנוצר מבניית סכר שגובהו 55 מ' ואורכו 342 מ'. עשרות רוכבי אופנועים כבדים עצרו גם הם בצד הדרך

מכאן ירדנו לכפר הקטן מלגה צי'אפלה Malga Ciapela החנינו את הרכב, קנינו כרטיסי עליה לרכבל – פסגת הדולומיטים המרמולדה שגובהה 3343 מ'. מזג האוויר האיר לנו פנים וזה ממש לא מובן מאליו. יום לפני שהגענו האתר היה סגור בגלל ערפל כבד.

אפשר לעלות לפסגה השנייה בגובהה פסגת פונטה רוקה Punta Rocca. לצערי לא התאפשר לנו לעלות לשם מסיבות טכניות של האתר ולכן עלינו לתחנה השנייה Serauta שגובהה 2,950 מ'. בבניין התחנה בית קפה הצופה אל הנוף ושביל הליכה אל מרפסת תצפית. קור מקפיא אך נוף בראשית

הנוף הנפלא, המשכר ועוצר הנשימה אינו מגלה את סודם של קרבות עקובים מדם שהתחוללו בהרים אלו בעת מלחמת העולם הראשונה בין הכוחות האיטלקים והכוחות האוסטרו-הונגריים.

מוזיאון המלחמה נמצא בתחנה זו של הרכבל ומציג עדויות, שוחות וביצורים, כלי לחימה ואף אביזרי רפואה. סרטונים ממחישים את עצמת הקרבות. מי שמגיע לתחנה ממש חובה עליו לרדת שתי קומות למוזיאון שהכניסה אליו חופשית.

בסיום המלחמה זכו האיטלקים למחווה מצד האוסטרים כשהשליטה על הדולומיטים עברה לידיהם. יחד עם זאת, התרבות, האופי והשפה האוסטרית לא נעלמו. תושבי הרכס קיבלו אוטונומיה תרבותית והשפה הגרמנית משמשת כשפה רשמית לצד האיטלקית.

הזמן חלף ואנו נוסעים מרחק קצר לכפר סוטוגודה Sottoguda לטיול קליל לאורך קניון סראי די סוטוגודה Serrai di Sottogud. זהו קניון צר בעל קירות זקופים שבמרכזו זורם נהר המנקז את מימיו הקפואים של קרחון המרמולדה.

במקומות מסויימים גובה הקניון כ-100 מ' והקירות קרובים מאד זה לזה.

בחורף הקניון סגור.

המשכנו מזרחה בכביש SR48 הידוע בכינויו “כביש הדולומיטים” שבמהלכו עצרנו לתצפת על הסביבה הנפלאה שכולה יערות גבוהים מהן מבצבצות פסגות המרמולדה המושלגות.

עצרנו בעיירת הסקי היפהפיה לקפה ומאפה

והתחלנו בטיפוס למעבר ההרים פורודוי Passo Porodoi. מסלול יוצא דופן של 33 פיתולים בעלייה ו-28 פיתולים בירידה. כל פיתול מסומן במספר. הראש מסתובב, הכביש צר, מדי פעם בסיבוב מגיע רכב מולך בקיצור חוויה … בדיעבד ראינו את הסיבובים מלמעלה

הגענו למקום ממנו אפשר לעלות לתצפית אך גשם שוטף החל לרדת. ענן כיסה את השמיים וקופת הכרטיסים נסגרה. אכזבה מרה אך זה חלק מטיול במקומות כאלו..

ירדתי מהרכב, התקרבתי לאנדרטה יפה המציינת שהמעבר מהווה תחנה חשובה בתחרות רכיבת האופניים גי'רו איטליה

חזרנו למקום הלינה שלנו ב- Campitello di Fassa.

טיילנו שוב בעיירה המקסימה הזו וסעדנו ליבנו במסעדה מצויינת אליה הגענו על פי המלצת בעלת המלון. זאת המנה האחרונה עוגת שוקולד חמה עם גלידה, פירורי עוגיות, תות ודומדמניות לתוספת צבע...

היום השישי

השמש הציצה מבין העננים והתחזית “הבטיחה” בקר בהיר. בהחלטה משותפת חזרנו את כל הדרך (פיתולים בירידות ובעליות) אל מעבר פורודוי כדי לעלות לפסגת סאס פורדוי

Saas Porodoi שפספסנו. הוי איזו החלטה מצויינת. לדברי המקומיים אחד הימים היפים ביותר לתצפית. מעבר פורדוי הוא מעבר ההרים השני בגובהו ברכס הדולומיטי בגובה 2239 מ'. את הכביש סללו בין השנים 1901-1905 והרכבל נחנך בשנת 1962 ושודרג בשנת 1994. ייחודו של רכבל זה שאין עמודי תמיכת ביניים בין התחנות. נגשנו לקופות, תור מכאן ועד.. מחכים

זהו יש כרטיסים עולים לגובה 2950 מ'. השמש מחייכת והנוף משכר

בתחנה שתי מרפסות תצפית מכל צד נוף מקסים עוד יותר. קשה לעזוב אבל תוכנית ארוכה לפנינו. בצער רב ירדנו לרכב והמשכנו בכביש S242 על פי השילוט לקורטינה ד' אמפזו. עברנו במעבר סלה Passo di Sella בגובה 2244 מ' אחד ממעברי ההרים המרהיבים המקשר בין עמק פאסה לעמק גרדנה.

עמק Val Gardena ידוע בעושר פעילויותיו גם בחורף

וגם בקיץ

הגענו לעיירה היפה אורטיזי Ortisei השוכנת במרכז העמק וידועה כמרכז עבודות גילופי העץ.

רכבלים עולים ויורדים מכל עבר

הנוף מסביב לעיר נפלא. כמעט רציתי לומר כרגיל..

שעת צהרים והעיירה מנומנמת משהו. רוב בעלי החנויות יצאו למנוחת הצהרים שלהם (ולא חשוב שהחנות מיועדת לתיירים) ולנו לא נותר אלא לטייל ברחובה הראשי של העיירה היפה

מכאן בדרך נהדרת מרחק של 60 ק”מ עד קורטינה ד'אמפזו Cortina D'AMPEZO

קורטינה בירת הדולומיטים שוכנת בגובה 1225 מ'.היא נחשבת לאתר סקי יוקרתי בחורף ואילו בקיץ מאכזבת למדי. קורטינה היא מקום משכנם של כמה מהשמות היוקרתיים ביותר בעולם האופנה כמו בנטון, גוצי' ואחרים. יש בה למעלה מ-250 חנויות אופנה איטלקית משובחת והמחירים בהתאם.

התארחנו במלון צנוע למדי מלון אולימפיה ויצאנו לרחוב הראשי של העיר – קורסו איטליה בחלקו הגדול מדרחוב. הרחוב עשיר בחנויות בגדים ותכשיטים כמו גם בגלריות ובבתי קפה.

בית העירייה היפה נמצא במספר 33

לא רחוק ממנו נמצאת הכנסייה עם מגדל הפעמונים הצמוד אליה

ברחוב שילוב של בתים עתיקים וחדישים

בקצה הרחוב במבט כלפי מעלה אמת מים עתיקה

היום השביעי והאחרון

מאחר וטיסתנו מונציה היhתה אמורה להמריא לקראת חצות החלטנו להצפין (43 ק”מ) אל אגם ברייס Lago di Braies. אגם אלפיני קטן, מבודד, ומוקף בפסגות הדולומיטים משלושת צידיו. מי האגם צלולים וצבעם טורקיז-כחול. אורכו 1.2 ק”מ ורוחבו בין 300-400 מ'. סביב האגם טיילת ואפשר להקיפו בשעתיים של הליכה (בחלק עליה קטנה). לחילופין יש אפשרות לשכור סירה ולצאת לשייט.

המשכנו 25 ק”מ צפונית-מערבית אל העיירה ברוניקו Brunico לידה נמצא מוזיאון הכפר הפתוח של אזור דרום טירול. במוזיאון הנמצא על פני שטח של 4 דונם מוצגות למעלה מ-20 חוות מקוריות. המוזיאון מתאר את אורח חיי האוכלוסיה הכפרית החל בבית אצילים וכלה בבתיהם של האיכרים, בסדנאות העבודה שלהם, בבעלי החיים שלהם בלבושם ובמנהגיהם.

כל השטח מטופח, מלא פרחים וספסלי מנוחה.

בזאת תם ונשלם טיולנו זה.

לפנינו נסיעה ארוכה של למעלה מ-200 ק”מ עד לונציה לקראת טיסתנו הביתה.

לסיכום: טעימה קטנה מאזור נפלא לטיול בימי הקיץ החמים. שילוב מופלא של טבע מדהים, נוף, עמקים ציוריים מוקפים הרים ויערות ירוקי-עד, פסגות מושלגות, מזג אוויר חלומי, אוכל טוב ובעיקר תחושה של חופש, רגיעה, שום דבר לא בוער כי מה שלא הספקנו הפעם אולי נספיק בפעם הבאה… הלוואי!! 

בתכנון הטיול נעזרתי בין היתר בספרו של זאב יפת: צפון איטליה מהדורת 2016-2017