טירול ובוואריה

תמונה ראשית עבור: טירול ובוואריה - תמונת קאבר
שלכת מושלמת בבאווריה. צילום: רבקה קופלר

אחרי טיול עירוני אינטנסיבי של חמישה ימים – ארבעה במינכן ואחד ברייגנסבורג Regensburg , יצאנו אל הכפר ואל הטבע. מהנוף האלפיני של אוסטריה לא שבענו מעולם, ואנחנו שבים אליו שוב ושוב, לטעמי – מעט מדי. הפעם הורכב קטע הטיול הזה משלושה ימים בעמק שטובאי שבטירול ושלושה ימים בפרברי פוסן שבבאווריה.

מטרת הימים האלה, לתת מנוחה לרגליים שעייפו מהטיול העירוני, שהוא תמיד קשה יותר, פיזית, מטיול שמורכב מנסיעות ברכב וטיולים רגועים בנוף כפרי שתמיד ממלאים את הריאות באוויר טרי וצלול.

יערות זהב

במבט קצר על המפה, דרום באווריה וצפון טירול כרוכות זו בזו ורק גבול מלאכותי מתפתל וחוצה בינהם. עד כמה הגבול הזה ממשי נראה בטיול עצמו.

להזכיר, יצאנו לטיול זוגי, הימים הם ימי סתיו, והחופשה נגזרה מימי חופשת סוכות שלנו – אילוץ של אמצע אוקטובר. לא יכולתי לשער שדווקא האילוץ הזה יהיה נקודת היתרון הגדולה ביותר של הטיול – הגענו לתקופת שיא השלכת, "הפיק" בשפת ניו אינגלנד שהוא המקום הטבעי לטיולים מעין אלו – והסתיו באירופה – צריך לדעת שסטטיסטית זוכה למנת הגשם הקטנה ביותר בכל השנה, בייחוד באוסטריה שגשם הוא שמה השני…

שלכת בצבעים מושלמים

יצאנו ממינכן ברכב ששכרנו בחברת יורופקאר דרך אופרן בMarsstraße 24. עלינו מיד על הטבעת המקיפה את העיר ומשם לכביש 95 ואח"כ 11. בתכנון שלנו היה לערוך טיול באגמים קוכל Kochel ווואלכנזה Walchensee, אלא שכל מי שמתכנן טיולים יודע שתכנון לחוד וביצוע לחוד. זה היה היום הגשום ביותר שלנו בטיול, אך הגשם היה נדיב איתנו והתפתח בהדרגה. אם מופע השלכת במינכן היה נחמד ונוסטלגי, הרי בכבישים היורדים דרומה הוא הפך מרהיב וליד אגם קוכל היה לנו דה-ז'ה-וו מיידי לטיול השלכת הנפלא שלנו בניו אינגלנד. העננים איימו מרחוק להשיג אותנו ואנחנו עצרנו לטיול קצר סביב האגם, מתחרים איתו בהורדת ידיים. הצלחתי להכריז שאני מסופקת מבחינת צילום ורצנו מהר לעבר המכונית. את אגם וואלכנזה ראינו כבר דרך הווישרים שניקו את הגשם השוטף שעירבל את מימיו של האגם והפך אותו לפחות יפה למראה מהמתואר בסיפורי מטיילים אחרים. זה היה מס הגשם הכבד ביותר ששילמנו בטיול הזה.

אגם קוכל

טירול

במקום התכנון המקורי, החלטנו להגיע ישירות ללינה שלנו בעמק שטובאי Stubaital, פנסיון משפחתי שהתגלה כפנינה. בעל הפנסיון החביב, אישר את מה שחשבנו כשנכנסנו לעמק: הולכים להיות ימים מאוד גשומים ואפורים.

עמק שטובאי נחשב לאחד מהעמקים היפים ביותר של טירול, אלא שכדי לאשר את הקביעה הזו צריך לראות את יפי ההרים הגבוהים המתנשאים משני צידי העמק. ביום מעונן כמו זה שאנחנו הגענו אליו, ניתן רק לדמיין אותם.

את החדר המרווח מאוד שהציעו לנו במלון כריסטוף ביקשנו להחליף מיד, כי הוא היה נטול ג'קוזי כפי שהובטח, בדיעבד, ההתעקשות הזו שלנו הפכה את שהייתנו במקום ליותר ממדהימה, שכן החדר החדש הונח ממש אל מול קרחון שטובאי, שבשלב זה לא היה שום רמז לקיומו.

היות ובעל הבית אמר לנו באופן די נחרץ שהימים הבאים יהיו כמו הנוכחי ואולי אף אפור יותר, החלטנו לנצל את המיטב, ויצאנו לטיול אל מפלי גראווה Grawa wasserfall - בתמונות שראינו בשלב התכנון זה אחד המפלים הרחבים, הגבוהים והיפים של טירול, אלא שצריך לדעת באיזו עונה לצלם אותו. בעת ביקורנו, הוא תפס מקום מועט על הסלע דרכו הוא נופל אל ערוץ הנחל והוא מרשים פחות. הטיול אליו היה נחמד ולא יותר, כיוון שטיפות הגשם לא איפשרו לי לשלוף מצלמה והרי ידוע שככל שתופסים יותר פריימים כן הופך הטיול למוצלח יותר.

הדרך למפלי גראווה

מפלי גראווה

מצויידים בתובנות בעל הבית שלנו, המשכנו וטיפסנו אל הכביש העולה לרכבל המסיע לקרחון שטובאי Stubai Glacier. היה לנו ברור שאנחנו רואים את הכביש הנופי בצורה המיטבית לימים בהם נשהה כאן ושמחנו בחלקנו.

ארוחת הבוקר היתה נהדרת, ואז הוסבר לנו שבערבים המקום הופך למסעדת שף ואנחנו יכולים להזמין מקום. המחיר שהיה כתוב על התפריט היה מגוחך – 9 יורו לאדם לארוחה בת 4 מנות (בערב הפכה ל5). כמובן שהזמנו. התלבטנו באשר להמשך היום – בין עליה לקרחון שטובאי, שהיא רעיון טפשי למדי אם יש ערפל לבין עליה לאגם סלרס sellers. שוב בא בעל הבית לעזרנו ובישר לנו כי העננים נמוכים ופסגת קרחון שטובאי נמצאת מעליהם, טובלת בשמש ולכן זה רעיון דווקא מוצלח. תובנה חשובה שצריך לשנן – לבדוק מה גובה העננים.

קרחון שטובאי מחלוני

הדרך לשם, שכבר עשינו אתמול וחשבנו ליפה, הלכה והפכה קסומה ככל שטיפסנו על ההר. בהתחלה התגלו עקבות שלג שזכו להתלהבות מצלמתי, מאוחר יותר נכנסנו תחת חופת השלג היורד עלינו ולא היו מאושרים מאיתנו. ההר היה מלא שלג אחרי שכל הלילה ירד. אנשים ששמעו על כך ויתרו על יום עבודה ויום לימודים ופשוט באו לסקי ראשון של העונה.

הדרך לרכבל קרחון שטובאי

קרחון שטובאי

בערבו של אותו יום נפתח רכבל נוסף, על הרכבלים הרבים שנמצאים במקום. כדאי מאוד לבדוק טרם העלייה, לאן בדיוק תרצו להגיע.

תמונות נוספות כאן.

כשירדנו מההר הבנו למה עמק שטובאי נחשב ליפה כל כך. העננים כולם התפזרו, נותרו שמים תכולים שהרים גבוהים עד מאוד נגעו בהם. הירוק של האחו אל מול צבעי הזהב של העצים, הגגות האדומים של הכפרים הקטנים - הכל ביחד היה קסום.

עוד הספקנו באותו יום לעלות אל אגם סלרס, שהוא אגם מלאכותי די קטן. ההגעה אל הרכבל המוביל אליו מהעיירה מידרס mieders. כפי שתוכלו לראות כאן, למרות האכזבה הקלה מגודלו, הוא מאפשר צילומים מרהיבים והמבט אל קרחון סלרס הוא מהפנט. עוד אני חייבת לציין את האוויר הצלול, צבע המים והתצפית המרהיבה אל עבר העמק.

אגם סלרס

תמונות נוספות כאן

כיוון שתוכננה ארוחת ערב במלון, ולא ממש היינו רעבים אחרי ארוחת הבוקר, קפה ועוגה בבית קפה בעיירה המקסימה טלפס Telfes היו נחמדים וכיוון שמצאנו חניה טובה ליד הכנסיה, טיילנו ברחובות העיירה הקטנה והנעימה שסיפקה הצצה לנוף העירוני הכל כך אופייני לטירול. היעד הבא לאותו יום היה טיול רגלי בטיילת היוצאת מאחורי מלון רוזנגרטן העומד ממש מול המלון שלנו אל עבר מרכז העיירה נוישטיפט Neustift. כאן המקום לספר ששמה של נוישטיפט נישא במשפחתנו מזה שנים כאחת העיירות המרשימות של אוסטריה, ואנחנו מצאנו אותה כעיירה די מנומנמת, ואם הייתי חוזרת לעמק הייתי מעדיפה להשתכן בטלפס, בה התכבדנו בקפה ועוגה.

telfes

הטיילת הזו נחמדה מאוד, עוברת בין אחורי הבתים היפים של העיירה לצד פרות מלכחות עשב, צמחייה מגוונת והנחל השוצף. חזרנו לחדר בזמן להבחין בנוף המרהיב הנשקף מחלוננו לעבר קרחון שטובאי שלמחרת אזכה לצלמו בזריחה המאדימה, וליהנות מהג'קוזי שהתעקשנו עליו ואז לרדת לאחת הארוחות הטעימות ביותר בטיול הזה.

Neustift

טיול טעימות קראנו לו. וככזה, לא אצה לנו הדרך. הרשימות שלי כללו הרבה אתרים בשטובאי וכאלה שקרובים אליה ממש, אבל אנחנו רצינו בבוקר הבא שני דברים: להשלים נסיעה בדרך הנופית המובילה לונט vent שלא הספקנו בטיול הקודם ולחזור על החוויה הנעימה של מרחצאות אקווה דום aqua dome, כלומר, הבנתם נכון – עמק אוטס Ötztal. הנסיעה די ארוכה משטובאי לאוטס, במיוחד למי שמתעקש לנסוע בדרכים צדדיות ולא באוטוסטרדה. מזל שיצאנו מוקדם... מרגע שנכנסנו לעמק הבנו שוב, שזה העמק האהוב עלינו בטירול. לא שינינו דעתנו.

וזה הזמן המתאים לעשות אתנחתא להסבר מראות השלכת.
איכשהו קו הגבול בין טירול לבוואריה, שירטט גם את קו הגבול בין שלכת "מרהיבה" ל"יפה". זו שבטירול היתה "רק" יפה. העצים בטירול, כתבתי בידענות הביתה, הם עצים מחטניים, ואלה לא משנים את צבעם, הם ירוקי עד ולכן הצבע השולט בטירול הוא ירוק. כשכתבתי את זה לא בדקתי עד כמה אני טועה, בכל אופן, הנסיעה במעלה הכביש לונט הוכיחה לי שאני לא ממש יודעת. ככל שהכביש טיפס מעלה, כן הפכו המחטניים האלה צהובים, כתומים וזהובים. מראה מלהיב בגלל שהוא כל כך יוצא דופן.

vent

מחטניים מזהיבים בvent

שלוש השעות הבאות באקווה דום היו נעימות כמו בפעם שעברה, אלא שהפעם אנחנו משווים גם למרחצאות של פופראד בסלובקיה שמחיר כניסה אליהם עלתה כחצי מחיר ובהנאה לא פחותה. החוויה האדירה כאן היא האפשרות לצאת ממש החוצה אל הקור העז (2 מעלות) כשרק הראש בחוץ והגוף כולו טובל במים החמים.

סיום הטיול באוטס היה אחד המושחתים בטיול, אפפל שטרודל עם גלידה תוצרת בית וצלחת ענקית של קייזרשמארן אלוהי, מלא סוכר וחטא בבית הקפה היינר heiner שברחוב הראשי. ארוחת הערב היום במלון היתה לאין ערוך פחות טעימה מזו אתמול, אבל אני בהחלט מאשימה את ארוחת השחיתות באוטס שלא הותירה ס"מ מקום בבטן.

קייזרשמארן

שלושה לילות בעמק שטובאי נגמרו. אני בהחלט חושבת שזו היתה טעימה קטנה ביותר ויש לא מעט אגמים יפים ומסלולי הליכה באזור שיכולים למלא שבוע של שהייה בגן עדן, אבל אנחנו זזים כבר הלאה, אחרי שלושה לילות נעימים ביותר במלון כריסטוף, שכפי שהבנתם – מומלץ ביותר!

המרחק לפוסן fussen בבוואריה, היעד הבא שלנו - קצר ביותר, אך בכוונתנו לטייל עד הצהריים.

היעד הראשון הוא פרנשטיינזיי fernsteinsee. היינו כאן בטיול הקודם אך לא שבענו מהאגם המושלם הזה. מגיעים לכאן דרך כביש 189 היורד מהאוטוסטרדה 12A. האגם הזה בצבע טורקיז שלא יכול להיות אמיתי, והארמון שמולו (שהפך למלון יוקרתי) הם כר נרחב לדמיונות ולסיפורים נרקמים ורציתי לחוש אותם שוב. הם היו הטריגר לרומן היסטורי שכתבתי “השביל העולה להר”.

fernsteinsee

לחנייה שלפני אגם פרנשטיין, אנחנו מגיעים בשעת בוקר מוקדמת מאוד. האוויר כולו כחול, השמש ממש נכנסת לעדשה מכל כיוון והתוצאה מכושפת.

fernsteinsee

תמונות נוספות כאן.

אני מאוד רוצה לעלות למלון שממוקם בטירה העתיקה אך שלטים מאירי עיניים אומרים שאסור לנו - הדרך מיועדת רק לאורחי המלון. אני צייתנית בדרך כלל, אז לטירה לא עלינו אך בהחלט הסתובבנו במתחם הארמון הנמוך – כך קראתי לו ביני לביני, וממנו יש שביל המוביל אל האגם החלק בשעה זו כמראה. גם הדרך הזו פרטית וזרים אינם מורשים לעבור בה. שקט כאן מאוד, אין איש. אנחנו נושמים עמוק, מטיילים מעט סביב האגם על שטיח העלים היבשים ויוצאים הלאה.

הגשר התלוי הארוך באירופה

Highline179

היעד הבא הוא הגשר התלוי להולכי רגל הארוך ביותר באירופה הנמצא ברויטה - Highline179 אני אומרת שכדאי להניח תחילה את חפצינו במלון שהוזמן מבעוד מועד ליד פוסן, בנזוגי, כשרואה מרחוק את הגשר, רוצה את החוויה עכשיו. כמה הוא צדק נדע רק מאוחר יותר.

הגשר מחבר בין חורבות ארמון ארנברג Ehrenberg Castle המצוי על הר אחד למבצר קלודיה Fort Claudia על הר אחר מהעבר השני. בינהם בעמק עובר כביש 179. שהוא כביש מרובה מסלולים. אורכו של הגשר: 406 מ' והוא מצוי בגובה 114,60 מ' מעל הכביש שבעמק.

בניית גשר כזה הוא עניין לא פשוט כלל ובוודאי לא זול, ואני תוהה אם היה מניע אחר חוץ מהיכולת לקרב אנשים לשמיים ולצפות בנוף המדהים.

החניה בתחתית ההר ובכניסה יש מוזיאון ימי הביניים. יש כרטיס משולב וכרטיס נפרד למוזיאון או לעליה על הגשר בלבד. תחילה מטפסים על ההר בשביל שהוא די קל לטיפוס אם לא מחשיבים את השיפוע. השביל עובר בתוך יער וכדי שלא ישעמם, אחת לכמה מטרים מוצב שלט ועליו סיפור אגדה מקומית, או סיפור מהארמון ששרידיו עומדים על ראש ההר. נחמד. חורבות ארמון ארנברג מאוד מזכירים לי את מבצר אנטיפטרוס שליד ראש העין, וקריאה קצרה בשלט שליד השביל המוביל אליו מאשר שתקופת הבניה דומה – תקופת הצלבנים. אנחנו מחליטים לעלות על הגשר לפני שתזדחל חרטה כלשהי, החורבות יחכו. הגשר התלוי המשמעותי היחידי שעברנו עליו עד כה, היה בקפילנו שבפאתי ונקובר קנדה. הרבה שנים עברו מאז וזכורים לי בעיקר תנודות הגשר, הגשר הזה ברויטה כפול באורכו אם לא יותר, ועובר מעל עמק גדול. אני מניחה שזה שהיה יום יפה, היה לטובתנו. הגשר היה יציב למדי חוץ מהפעמים בהם ילדים קפצו עליו בכוונה על מנת להזיזו. למרות זאת, נצמדתי באומץ אל המעקה ובאמצע הדרך נזכרתי לשאול אם עשינו ביטוח אקסטרים... (התשובה היא לא, ואני לא חושבת שזו פעילות אקסטרים). בקצה השני של הגשר קיבלנו תגמול מלא על הפחד: מרפסת תצפית אל עבר עמק רויטה ובקצה השני חורבות הארמון ממנו הגענו (התמונה למטה). אפשר לראות בתמונות הבאות עד כמה המראה היה מושלם! עתה נותר לנו רק לחזור בחזרה (על המבצר ויתרנו) ולא יאומן, אך חציית הגשר בפעם השניה קלה יותר…

Ehrenberg Castle

באווריה

כמה דקות נסיעה משם הגענו לבאד פולנבך bad faulenbach, הנמצאת במרחק 5 דקות הליכה מפוסן. כבמעשה קסם, ברגע שעוברים את הגבול למובלעת הבאוורית, הכביש והנוף נצבעים בצבעי כתום וברונזה משגעים. הימים הספורים שעברו מאז שהיינו כאן בתחילת הטיול הבשילו את צבעי העלים לכדי מושלמות והחיוך לא יורד מהשפתיים.

בחרנו במלון הצופה אל הפארק המרכזי. כל השנים בהן הזמנו מלונות בבוקינג לא הכינו אותנו למה שקרה כאן בשעות הקרובות: במלון חיכתה לנו בחורה צעירה, מהגרת ממזרח אירופה לפי מבטאה, שקיבלה מבעל המלון רשימה של האורחים הצפויים להגיע והחדרים שיש לתת להם. אנחנו לא היינו בינהם. קורה שחלה טעות, אבל טעויות צריך לתקן בדרך כלשהי. הבחורה שטענה שתפקידה אינו "פקידת קבלה" לא היתה מוכנה לעשות כל צעד לקראתנו. הדבר היחיד שעשתה זה שצילצלה לבוס שלה לפי דרישתנו והוא הורה לה לתת לנו ללילה הראשון חדר ליחיד ובו מיטת יחיד צרה. סירבנו כמובן לקבל, ביקשנו שתמצא עבורנו חדר אחר בסביבה והיא לא היתה מוכנה לעשות זאת, צילצלנו לשרות לקוחות של בוקינג, הם מצידם היו חייבים לאמת עם המלון את התלונה שלנו, אבל הבחורה במלון לא ענתה לטלפון שלהם וסירבה לענות למייל שלהם. אחרי כשעתיים של שיחת חרשים יצאנו וחיפשנו לבד מלון (המקום מלא מלונות) ומצאנו חדר חביב לאותו לילה במלון וידנמן שאני מאוד ממליצה עליו ועל היחס שקיבלנו מהם. לשני הלילות הנוספים חזרנו אליהם מחשש שיחייבו אותנו, ואכן בעל המלון מצא פתאום את ההזמנה שלנו, ביקש סליחה ונתן לנו את החדר הכי מצועצע שלו. מיותר לציין שאני לא ממליצה על המלון.

bad faulenbach

באד פולנבך הוא מקום נהדר לבלות בו עם המשפחה, במרכזו נמצא פארק ענק הסובב כמה אגמים, מסלול רגליים יחפות ועוד כמה הפתעות לילדים, מסלולי הליכה או רכיבה על אופניים יפים מאוד ובתקופת השלכת המראות פשוט קסומים ומהפנטים.

bad faulenbach

בחרנו בלינה הקרובה לפוסן בעיקר כי החלטנו שאחרי כמה טיולים לאזור, הגיע הזמן לבקר בארמונות לודוויג השני. יש שלושה כאלה באזור. צריך לזכור שבטיול הזה כבר היה לנו ביקור אחד בארמון משפחת טורן אונד טקסיס. החלטנו להתחיל מהארמון בו חי לודוויג ממש – ארמון לינדרהוף.

ארמון לינדרהוף.

סיור באנגלית מתחיל כחצי שעה לאחר הגעתנו. בינתיים שולחים אותנו לטייל בגני הארמון, אלא שהגנים ישנים שנת חורף – את הפסלים עטפו במבני עץ, את בצלי הפרחים איחסנו בחממה ולנו נותר להתחמם בשמש המשקרת של חורף ארצישראלי נעים. המדריכה אמנם אומרת מילים באנגלית אבל המבטא שלה כל כך גרמני שדי קשה להבין אותה. מעניין שכאשר היא מספרת על קישוטי הארמון, אני שולפת מהזכרון את מה שלמדתי מפי המדריך בגרמנית של ממש בארמון טורן אונד טקסיס ברגנסבורג. אני מבינה שהארמונות כולם עוצבו לפי אופנה דומה בשנים דומות. כמובן שאסור לצלם בפנים.

לודוויג היה כנראה איש חכם מאוד, אומרים שהוא עיצב בעצמו את ארמונות נוישווינשטיין Schloss Hohenschwangau. הוא ניגן בכלי נגינה דומה לפסנתר, ביקרנו בחדר המוזיקה שלו, הוא תמך כספית בוגנר אותו העריץ וכנראה שהיה שליט לגמרי לא רע. אלא שלודוויג לא אהב אנשים, מכל סוג שהוא. הוא התבודד ככל יכולתו. חדר האוכל שלו מכמיר לב – הוא מעוצב כולו כהומאז' לארמונות צרפת אותם העריץ, תמונות שליטי צרפת תלויים על כל קיר ומנגנון חדשני בצורת מעלית מוצב מתחת לשולחן האוכל שלו, כך שהשולחן יעלה עמוס כל טוב מהמטבח למטה, כשהוא כבר ישוב על הכסא מחכה לו – זאת כדי שלא יצטרך לראות את המשרתים. חדר מראות יפייפה, בנוי בצורה מדעית כך שהמראות ישקפו את עצמן אינספור פעמים ונשפים לא נערכו כאן. לודוויג היה בודד. המדריכה אומרת שהיה ביישן, אני חושבת שאילו חי היום אולי היה מקבל אבחנה יותר מדוייקת.

אנחנו מטיילים את דרכנו החוצה דרך היער המקסים המקיף את הארמון – אולי לודוויג נהג לצוד כאן?

ארמון לינדרהוף.

אני חייבת שתי מילים לאגם שראינו בדרך לארמון לינדרהוף, שבעיניי היה היפה ביותר בטיול הזה – אגם פלן plansee שעל כביש L255.

plansee

plansee

היעד הבא שלנו לאותו יום הוא נקיק פרטנך partnachklamm שליד גרמיש. אנחנו אוהבים נקיקים והנקיק הזה מוערך מאוד על ידי מטיילים. החנייה היא ליד אצטדיון בשם זה. מכאן יש שניים וחצי קילומטר הליכה ברגל עד לכניסה. אפשר לעשות זאת בכרכרה רתומה לסוסים, אבל אני חסה עליהם, על הסוסים. הדרך יפה, כל פעם שהפנים פונים דרומה, ניבטים מרחוק הרי האלפים המדהימים. מסביב אחו ירוק ועצים העומדים בצבעי שלכת. אי אפשר להתרגל ליופיים.

partnachklamm

בכניסה לנקיק יש בוטקה קטן, משלמים ונכנסים לדרך רצופת סלעים גדולים העוברת קרוב מאוד לנהר. רוב הדרך חשוכה, אנשים מדליקים את הפנס של הסמארטפון להאיר אותה. זה המקום הכי צפוף מטיילים שנתקלנו בו כל הטיול. בקצה הדרך אפשר להמשיך במסלול לאורך הנהר או לחזור. אנחנו בוחרים בדרך השניה.

partnachklamm

כשאנחנו חוזרים למלון כבר ערב. הולכים ברגל לפוסן, שעכשיו ביום חול מלאה באנשים במדרחובים שלה, החנויות מציגות את מרכולתן גם על המדרכה, שמח כאן ונעים מאוד. למרות שבכל מקום ממליצים על ביקור של כשעה שעתיים בעיירה, יש משהו נעים בשהייה ארוכה יותר, בהכרות יותר אינטימית איתה. סה"כ בשלושת הימים ששהינו כאן אכלנו בשתי מסעדות מומלצות ביותר (אקווילה ו Zum Franziskaner, מהשיטוטים שלנו סימנו עוד כמה שודאי היו מענגות אותנו. הטיול הרגלי בחזרה למלון בהחלט הועיל לבטן המלאה.

fussen

אקווילה

היום הבא הוקדש בתוכנית לשני הארמונות של לודוויג, אחד מהם המפורסם ביותר אולי בעולם – נוישווינשטיין neuschwanstein. לנוכח תמונות הארמון הזה שאלתי עצמי פעמים רבות איך זה קרה שטרם ביקרתי בו? שמנו פעמנו למתחם, המראה מרהיב כבר מכביש הגישה, החננו את הרכב בחניון התחתי והלכנו לכיוון האוטובוס שמסיע את התיירים הרבים אל מעלה ההר, לרגלי הארמון. כשיש אוטובוס כזה אני לא מבינה למה משתמשים עדיין בכרכרות הרתומות לסוסים המסכנים. הארמון נמצא במרכז יער יפייפה, שכזכור טבול כולו בצבעי שלכת מרהיבים. תחילה פנינו לגשר מריה Die Marienbrücke ממנו מצלמים את התמונה המפורסמת ביותר של הארמון ששימש השראה לדיסני, אז כמו כל ההמון שהצטופף על הגשר, גם אני הצטופפתי וצילמתי.

גשר מאריה

שיהיה. אבל כאן בערך נגמר לי החשק לארמון. החלטנו שאנחנו נהנה מהיער הנפלא ומהאגם שלמרגלותיו והספיקו לנו הביקורים/סיורים/הסברים על ארמונות לטיול זה. מי שבכל זאת מתעניין, הארמון מעוצב בפנים על פי האופרות של וגנר כלומר באקסטרווגנדיות רבה. בעונה, כדאי לרכוש כרטיסים מראש, כך מזהירים כולם.

neuschwanstein

הטיול ביער היה מאוד נעים ופרודוקטיבי עבורי שכן היווה מקור השראה לא מבוטל.

סיימנו את יומנו בארוחה בווארית נחמדה במדרחוב של פוסן במסעדה.... ממול אגב ממוקמת מסעדת אבירים יקרה למדי אותה לא ניסינו.

כיוון שהיה עדיין מוקדם, המשכנו באותה רוח וטיילנו בפארק המקסים של באד פולנבאך, ראינו די הרבה מכוניות חונות בחנייה, הם כנראה הגיעו במיוחד לפארק זה.

היום האחרון בדרך לשדה התעופה

היום האחרון לטיול זה נחשב בעיננו כאחד משיאי הטיול. התכנון היה לנסוע אל שדה התעופה של מינכן דרך לנדסברג Landsberg am Lech, שהיא גם עיר ימי ביינמית, לטיסה המאוחרת בערב. זיוה רענן בעלת הבלוג המצויין "שמתי לב", שמה לב גם הפעם למוזיאון מיוחד במינו, שבהכירה את טעמי האמנותי ידעה שאוהב ולכן המליצה לנו. כדי להגיע אליו היה עלינו לסטות אך במעט מהמסלול המקורי וכך נסענו באחד המסלולים היפים ביותר בטיול הזה שעבר בדרך כפרית רוויה באחו ירוק עמוק מצד אחד ובחופות עצי שלכת יפייפים מצד שני. הנסיעה הזו בדרכים כפריות קטנות תמיד מומלצת על ידי.

Landsberg am Lech

עוד תמונות לנדסברג כאן

הביקור בלנדסברג היה קצר, בין הפוגות הגשם הטורדני, בעיקר התרשמנו מהרחובות הרייקים, הככרות הצבעוניות ומהבתים היפייפים, והמשכנו אל עבר מוזיאון בוכהיים Buchheim Museum der Phantasie שהוא מוזיאון לאמנות מודרנית הבנוי על שפת אגם סטרנברג Starnberger See - הוא האגם בו טבע לודוויג השני אל מותו ובכך סגרנו מעגל.

Buchheim Museum der Phantasie

המוזיאון הציג בתבונה רבה שלוש תערוכות יפייפיות – באחת של "תנועת הגשר" השזורה באמנות אפריקאית ממנה הושפעה וביצירות חדשות של אמנים עכשווים שהושפעו מהגשר. תערוכה יפייפיה של הונדרטוואסר שכללה ציורים וכן מודלים לבתים אותם תכנן. ואמנות אפריקאית עכשווית. במעברים בין החדרים, מתכתב בניין המוזיאון עם האגם שלמרגלותיו. לו היה לנו זמן היינו מבלים כאן זמן רב יותר. אפשר להגיע לכאן במיוחד ממינכן עם אוטובוס המגיע למרכז הכפר הסמוך Bernried am Starnberger See ומשם לטייל כעשרים דקות ברגל אל המוזיאון. שווה שווה בהחלט לעשות זאת!

Buchheim Museum der Phantasie

הדרך משם אל שדה התעופה של מינכן ארכה כשעה נסיעה על האוטוסטרדה. יש לעקוב אחרי שלטי החזרת הרכב – את כולם מחזירים במקום אחד. ממליצה מאוד להגיע מספיק זמן לפני הטיסה ולהתאזר בסבלנות. אם רוצים קבלה על מצב הרכב שהוחזר – תבקשו כי לא ינתן אוטומטית. יש שתי תחנות דלק למילוי המיכל להחזרה, עיקבו אחרי השלט agip. אם צריך, אפשר לנקות את הרכב בתחנה - יש את כל האמצעים. ממקום החזרת הרכב הולכים ברגל עד טרמינל F המיועד לישראלים בלבד. הולכים המון.

סה"כ היה טיול נפלא. שילבנו בין עיר גדולה ומעניינת לטיול נופי, קיבלנו צבעי שלכת מושלמים, אכלנו מצויין.

אם תרצו עוד קצת על שלכת, ומפת כל מסלול הטיול שלנו – כאן.

לבלוג המצולם שלי אוספת אוצרות

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של רבקה.ק.?

הפוסט הבא ›
טיול חלומי בפירנאים
טיול חלומי בפירנאים
מתוך הבלוג של רבקה.ק.
14-11-2018
קרא מאוחר יותר
‹ הפוסט הקודם
מינכן
מינכן
מתוך הבלוג של רבקה.ק.
17-11-2016
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של רבקה.ק. »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

וואו!

השב  · 
רבקה קופלר צלמת ומספרת | OSSEFET-OTZAROT | אוספת אוצרות
היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב · 

טיול מופלא

זיוה / samti-lev
היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב  · 
רבקה קופלר צלמת ומספרת | OSSEFET-OTZAROT | אוספת אוצרות
היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב · 

פוסט מקסים!

השב  · 
רבקה קופלר צלמת ומספרת | OSSEFET-OTZAROT | אוספת אוצרות
היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב · 
השב · 

תגובות פייסבוק

סגור
×