עיר של ישן מול חדש

ברלין, עיר המשלבת ישן עם חדש. התפתחות, קידמה ובניה משולבים באנדרטאות, המספרות על גורל היהודים, שחיו בעיר זו ונשלחו אל המוות. מאז נובמבר 1989, זמן נפילתה של חומת ברלין, שהפרידה בין גרמניה המזרחית לגרמניה המערבית, ברלין היא עיר מתחדשת והמנופים הנראים בקו הרקיע, מזכירים כי הבניה עדיין נמשכת. ברלין, שידעה עבר מורכב וכואב, היא היום עיר המשלבת, לצד מבנים היסטוריים, גורדי שחקים ומבנים מודרניים. לדוגמא, אציין את מרכז סוני בכיכר פוסטדאמר. בעיר תוכלו למצוא שפע מרכזי קניות מודרניים ואווירה תוססת ומלאת חיים והכל, מבלי לשכוח את העבר, המהווה חלק בלתי נפרד ממנה. כדאי לקחת ולהדפיס את מפת ברלין, שבהחלט תעזור לכם להתמצא בין אתרי העיר.

לתחילת הכתבה

מרכז סוני. צילום: מוטי ציליבוןמרכז סוני. צילום: מוטי ציליבון

בניין הרייכסטאג

באפריל 1999 שבה ברלין להיות בירתה של גרמניה המאוחדת. מהלך זה הביא לבניית הרייכסטאג מחדש. במקום הכיפה, שנהרסה במלחמת העולם השניה, נבנתה כיפה חדשה ומודרנית, עשויה זכוכית. ביקרתי לאחרונה בברלין ולמעשה היה זה ביקורי השני בעיר, היות והזדמן לי להיות בעיר בספטמבר 1989 בברלין, כחודש לפני נפילת החומה. מרגע שעולים לכיפת הרייכסטאג, נפרשים לנגד עיניך, העיר ואתריה המרכזיים. הצילום והתוצאות טובות יותר מהרחבה הפתוחה, לפני העליה לכיפת הזכוכית. אם מזדמן לכם להגיע למקום גם בלילה ואני בהחלט ממליץ לעשות זאת, התצפית מרהיבה והרבה יותר נוח לצלם מכאן, מאשר ממגדל הטלוויזיה. הצילום ממגדל הטלוויזיה אפשרי רק דרך חלון זכוכית וקשה להתמודד עם הסינוור של האור במקום. שימו לב, שביקור בכיפת הרייכסטאג דורש תיאום מראש. לפרטים נוספים >>

לתחילת הכתבה 

שער ברנדנבורג

בכל מקום שתלכו והמצלמה מוכנה לצילום, אם זה מבנה מעניין או עוד אנדרטה או פסל, תמצאו את הדי ההיסטוריה, מהדהדים באוזניכם. מהרייכסטאג המשיכו לשער ברנדנבורג. דמיינו שאתם הולכים לאורך החומה, אשר הפרידה בין ברלין המזרחית למערבית. כשתגיעו לשער, צלמו אותו מזוויות צילום רבות והאפשרויות כאן הן חגיגה לצלמים. המשיכו לשמוע עם תקתוק המצלמה, את צעדי החיילים הנאצים, שעברו דרך השער בזמן עליית היטלר לשלטון, המשולבים בקולות הפטישים ששברו את החומה שעברה במקום. ציינתי קודם, שביקרתי בברלין כחודש לפני נפילת החומה. מדהים היה הפעם לגלות, שבמקומות בהם ביקרתי בחשש גדול וצילמתי מרחוק, מפחד השוטרים הגרמנים שהזכירו לי אז את שוטרי הגסטאפו, הלכתי עכשיו בביטחון והרגשתי נוח מאוד. החומה שעברה ליד שער ברנדנבורג, שהיה שחור ומכוער, איננה עוד והמקום השתנה בצורה בלתי רגילה, עד כדי כך שקשה היה לי לזכור שבביקורי הקודם הכל נראה אחרת.

השער לפני נפילת החומה. צילום: מוטי ציליבוןהשער לפני נפילת החומה. צילום: מוטי ציליבון


 מכאן, תוכלו להמשיך לאורך שדרות אונטר דר לינדן עד לאלכסנדר פלאץ, כשהסמן שלכם הוא מגדל הטלוויזיה. בדרכיכם לשם, תעברו את בניין שגרירות רוסיה המרשים ומולו בית פז'ו, בו תצוגת מכוניות משונות, כשהרושם המתקבל ,שהן רק דוגמניות צילום ותו לא. טיילו בנחת לאורך השדרה, ותגלו בנינים רבים, בעלי עיצובים ארכיטקטוניים מעניינים. בהמשך השדרה, תגיעו לאי המוזיאונים בו המבנה המעניין והמרשים ביותר הוא הברלינר דום - הקתדרלה היפה של ברלין, הבנויה בסגנון בארוקי. אפשרות אחרת, היא להמשיך משער ברנדנבורג אל עבר אנדרטת השואה, שתוכננה על ידי האדריכל הניו יורקי פיטר אייזנמן. האנדרטה בנויה כמבוך, המורכב מ-2,711 עמודי בטון בגבהים שונים, הנראים כמו שדה חיטה ברוח. כדי לצלם את האנדרטה, יש לעלות למרפסת תצפית הממוקמת ממול. כמובן, אם הגעתם לאנדרטת השואה, שהיא אתר חובה, אל תשכחו לבקר במוזיאון השואה הממוקם ממש מתחתיה.

לתחילת הכתבה

שער ברנדנבורג בלילה. צילום: מוטי ציליבוןשער ברנדנבורג בלילה. צילום: מוטי ציליבון

אתרים חשובים נוספים

ברלין היא עיר גדולה, אך מערכת התחבורה הציבורית הנוחה שלה מאפשרת לתייר להגיע לכל האתרים המרכזיים בנוחיות מירבית. ניתן להגיע לכל האתרים בקווי האוטובוס 100 ו- 200. לפני שתעלו בתחנה הראשונה של קו 100, בגן החיות, תבחינו בכנסיית קייזר וילהלם, שחלקה העליון הושאר הרוס, זכר להפצצת המטוסים הבריטיים במלחמת העולם השנייה. בסמוך לכנסיה ההרוסה, נבנתה אחת חדשה, כמגדל מתומן. מבנים אלה משמשים סמל לניגודיות, שכה מאפיינת את ברלין - צד אחד אלגנטי ומן הצד השני, מבנה שחור ומכוער. תחנתו האחרונה של קו 100 היא באלכסנדר פלאץ - כיכר מודרנית, המלאה בנוער וגרפיטי, המאפיין מאוד את העיר, לא רק על שאריות החומה. מעל הכיכר מזדקר לגובה רב מגדל הטלוויזיה, שכפי שציינתי, נראה היטב מכל נקודה בעיר. מגדל הטלוויזיה מזמן הזדמנויות יצירתיות לצילום. בכל פעם שהגעתי, למקום גיליתי נקודת צילום מעניינת חדשה. מי שמעוניין לעלות לתצפית במגדל, צריך לקחת בחשבון שהצילום הוא דרך חלונות זכוכית.

 בכיכר פוסטדאם שוכן מרכז סוני, המרשים אשר מציע הזדמנויות צילום בנינים, בהשתקפויות שונות. שימו לב, כשתחצו את הכביש ממרכז סוני לכיכר, אל תפספסו את הרמזור הראשון באירופה, הממוקם כאן.

פסל אלת הניצחון שוכן בכיכר הכוכב הגדול, בפארק טירגרטן, במרכז שדרות ה-17 ביוני. אי אפשר לפספס אותו, היות והוא נמצא במסלול הנסיעה של קו 100. אני ממליץ לרדת ולצלם גם בסביבת הפסל. אם תלכו במסלול קו 100 לכיוון הרייכסטאג, תבחינו במבנה יפה ומזמין צילום. נראה שזהו מבנה ששימש בעבר כארמון.

האיסט סייד גלרי נחשב כגלריה הארוכה בעולם - מדובר בקטע בן קילומטר וחצי שנותר עומד מחומת ברלין. הקיר, לכל אורכו, מכוסה בגרפיטי צבעוני וציורי אמנות. בזמן שאתם מצלמים, נסו לראות גם את אותם לוחמי חופש, אשר ניסו לטפס על החומה ולעבור אל הדמוקרטיה ורובם לא זכו לזה (אתר אינטרנט: www.eastsidegallery.com). בדרככם חזרה לרכבת, תוכלו להבחין בגשר אוברבאום (Oberbaum) המיוחד, בעל שני צריחים. צעדו במעבר שמתחת לגשר והביטו קדימה, אל עבר נהר השפרה - תוכלו לראות משם את פסל האנשים המוליקולריים.


לתחילת הכתבה

איסט סייד גלרי. צילום: מוטי ציליבוןאיסט סייד גלרי. צילום: מוטי ציליבון

ברלין והנקודה היהודית

השואה מונצחת באתרים רבים ברחבי ברלין. מלבד אנדרטת השואה, שממוקמת במקום חשוב ביותר, ליד שגרירויות ארצות הברית, בריטניה, רוסיה וצרפת ובמרחק קטן ממוסדות השלטון הגרמני, קיימים בעיר אזכורים רבים, חלקם ידועים וחלקם לא. אל רציף 17 בשכונת גרונוואלד הגעתי באוטובוס (קו M9, עליו עליתי מול כלבו ה"קה דה וה") ולא ברכבת כפי שהרוב מגיע. שכונת גרונוואלד היא רובע יוקרתי, בו אגמים ויערות ונמצאת בה תחנת רכבת, ממנה החלו הנאצים לשלוח את יהודי ברלין, החל מאוקטובר 1941, למחנות הריכוז אושוויץ וטרזינשטט. על הרציף בו עמדו היהודים וחיכו לרכבות המוות, הונחו לוחות פלדה, המציינים את תאריך המשלוח, היעד ומספר האנשים. 55,000 יהודים נשלחו מרציף זה. מה שגיליתי בדרכי לתחנה, הדהים אותי: גן עדן, אגם מקסים המוקף ביערות. המזעזע הוא לדמיין, שליד המקום הפסטורלי הזה, גן העדן, נשלחו יהודים לגיהנום.

 שריד לתחנה נוספת, אחת משלוש, ממנה נשלחו יהודי ברלין למחנה טרזינשטט התגלה לי גם כן במקרה. באחת מנסיעותי באוטובוס, ראיתי מבנה מעניין וירדתי כדי לצלמו, כשהקפתי את המבנה גיליתי שלט, שמציין שמשם נשלחו יהודים למחנה טרזינשטט ושוב פירוט של תאריכי המשלוחים ומספר הנשלחים. חלקו העיקרי של המבנה חרב בהפצצות בעלות הברית וכיום נותרה רק החזית לזיכרון. שם תחנת הרכבת הוא אנהלטר. המקום נמצא במסלול קו m29, מול מלון מובנפיק, בדרככם לצ'ק פוינט צ'רלי. כתובת המלון: Schöneberger Str. 3, Kreuzberg

אנדרטת "החדר הנטוש" הוקמה ב-1996, לזכר סילוקם של היהודים מביתם ורציחתם. האנדרטה ממוקמת במרכז כיכר Koppen, במקום בו חיו יהודים רבים. כדי להקל על ההתמצאות, אציין שזה נמצא ברחוב, שמאחורי בית הכנסת שברחוב אורניינבורג.

אנדרטת החדר הנטוש. צילום: מוטי ציליבוןאנדרטת החדר הנטוש. צילום: מוטי ציליבון


אנדרטת "בלוק הנשים" ברחוב Rosen הוקמה לזכר הנשים האריות, שהיו נשואות ליהודים. כשהבעלים היהודים נאספו ברחוב רוזן כדי להישלח למחנות ההשמדה, נעמדו הנשים האריות מול המתחם והחלו לצעוק לשחרור בעליהן. הפגנתם עוררה הדים באירופה כולה והתוצאה הגברים שוחררו. בעמדכם בתחנת קו 100, כשבניין העירייה מולכם וברקע מגדל הטלוויזיה, הסתובבו מאחורי התחנה ולכו מספר מטרים והאנדרטה תתגלה לעיניכם.

המוזיאון היהודי נבנה לפי תוכנית האדריכל דניאל ליבסקינד. צורתו החיצונית היא של מגן דוד שבור, המסמל את תולדות יהודי גרמניה - מפריחה להשמדה. ברחבי העיר פזורים אזכורים רבים נוספים, אם זה לוח ובו שמות מחנות ההשמדה, הממוקם מול בית הכל בו המפורסם " קה דה וה" או לוחות פלדה בכניסות לבניינים, המנציחים שמות של יהודים שגרו במקום לפני שליחתם למוות. הנצחת השואה ולמידת ההסטוריה באה לידי ביטוי בהבאת בני נוער למוזיאונים. מדהים לראות כיצד בני נוער, שנראים כטעוני טיפוח, מקשיבים בשקט ובכבוד לסיפורי השואה.

לתחילת הכתבה

מוטי ציליבון הוא צלם וכתב במגזין "עולם הצילום" ומנכ"ל עמותת "כן אנחנו יכולים", העמותה לקידום הנכים ובעלי צרכים מיוחדים, www.wecan.org.il

הנה קישורים נוספים למידע נוסף שיעניין אתכם:

יעדי הכתבה