יצאתי בבוקר לטיסה עם חב' איר קנדה לכוון ונקובר שבקנדה. הטיסה ארוכה עם עצירה בטורונטו, קנדה. כאן הייתי צריך לעבור מהאגף של טיסות חו"ל לאגף של טיסות פנים שנמצא בצד השני של הטרמינל (כעשרים דק' הליכה). כאן עברתי בדיקת דרכון וכאילו בדיקת מכס, רק לתת את הטופס שקיבלתי במטוס ואפילו לא הסתכלו עליו. לקחתי את המזודה והלכתי לשער של הטיסות המקומיות כאן מסרתי את המזודה שכבר היה מסומן עליה היעד הסופי ועברתי בדיקת תיק ולכוון שער העליה למטוס. הטיסה לונקובר היתה עמוסה וכמו בטיסות פנים בארה"ב גם כאן האוכל והשתיה בתשלום ולכן הצטידתי בשדה. הגעתי לונקובר ב8 בערב. אין בדיקת דרכונים ולכן היציאה די מהירה., גם בדלפק חב' אלאמו לא היה אף אחד ותוך דקות לאחר מילוי הטפסים יצאתי לנסיעה של כעשר דק' למלון.
12.9
לאחר ארוחת בוקר במלון יצאתי לנסיעה ארוכה לכוון הרי הרוקיז כשהגשם מטפטף בהפסקות. נסעתי על כביש 1 – הטרנס קנדה – החוצה את קנדה ממערב למזרח ועובר באזור זה לאורך נהר הפרייזר הארוך. אחרי העיירה Hope הכביש ברובו הוא חד מסלולי. הנוף משתנה כל הזמן וגם רוחב הנהר, מ40 מ' לחלקים בהם הוא נראה כמו אגם ארוך. הנוף משתנה מהרים חשופים לכאלה העמוסים בעצים, אזורים חקלאיים וישובים. צמוד לנהר נמתחת מסילת הברזל הטרנס קנדים העמוסה ברכבות שלא נגמרות עם עשרות קרונות. עצרתי במפגש הנהרות פרייזר ותומפסון שכל אחד מגיע בצבע אחר הזורמים יחד עד להתמזגות לצבע אחיד. בנקודה בה רוחב הנהר הוא הצר ביותר יש נקודת תצפית אך היא היתה סגורה. בהמשך הכביש נמצאת נקודת המפגש של סוללי מסילת הברזל שהגיעו לכאן ממזרח וממערב, last spike עם עמוד זכרון וקרון לזכר הארוע. לקראת סוף הדרך (כ20 ק"מ לפני רוולסטוק) עצרתי באתר 3 valley הנמצא סמוך למלון באותו שם השוכן על שפת אגם. באתר אספו 25 מבנים, בתים וחנויות מתקופת הבהלה לזהב . בתוך המבנים יש כלים וחפצים מהתקופה.
במקום יש אולם ענק שבו יש קרונות רכבת מפוארים שנראים כמו מחלקה ראשונה במטוס ובסמוך מבנה ובו אוסף מכוניות עתיקות מתחילת המאה העשרים.
נסיעה קצרה הביאה אותי לעיירה Revelstoke בה ישנתי. יש כאן מוזיאון רכבות אך בקנדה כל העסקים נסגרים ב5.
