17.10
בבוקר הלכתי לתחנת האוטובוסים הצמודה לתחנת הרכבת ורכשתי כרטיס יומי (600¥) נסעתי בקו 206 לכוון מקדשKiyomizu dera הצופה על קיוטו ממזרח. המקדש ניצב בראש גבעה עם עליה די תלולה וכמו רב המקדשים, בכניסה יש שער אדום גדול ואחריו מתקן לנטילת ידיים. בעזרת כלי לוקחים מים ושופכים על יד שמאל , ימין ועוד פעם שמאל. אחר כך יש כאלה ששותים את מה שנשאר בכלי ומחזירים את מה שנותר לבריכה שמתחת לברזים. המקדש היה בשיפוץ. אחרי המקדש יש מסלול הליכה לאתרים המשניים שלו, יש מסלול במדרגות ומסלול נגיש. מגיעים לפגודה אדומה המוקדשת לתפילת אמהות ולמתקן מים המקבל את מימיו ממעין הנובע בהר. למתקן 3 זרמים המסמלים אושר, בריאות ומזל. ליד המתקן היה תור די ארוך. המקדש נבנה ב 780 ופרוש שמו – מים קדושים. המשך נסיעה בקו 100 למקדש הכסף. סביב המקדש יש גנים יפים עם שבילי הליכה מרוצפים ומבנה בטון בצורת חרוט. המקדש עצמו די פשוט. הליכה קצרה על שביל הפילוסופים הנמשך מהמקדש לאורך תעלת מים לכוון דרום. מכאן נסעתי למערב העיר למקדש הזהב- המצולם ביותר בעיר – הניצב על שפת אגם ומצופה בזהב. מתחנת האוטובוס (12)יש כניסה דרך שדירה ומסלול מוסדר המוביל אל המקדש ויוצא מצידו השני. המשכתי עם האוטובוס למקדש Ryonan ji . הכניסה למקדש היא ללא נעליים והיחוד שלו הוא בגן אבנים קטן שבו מספר אבנים מעוצבות נמצאות של משטי חצץ. אנשים יושבים על המדרגות שמעל המשטח וכל אחד מקבל את ההשראה שלו .בכניסה וביציאה מהגן יש אגמון עם פרחי נופר. המשכתי באותו כביש למקדש Ninja ji עם שער עץ גדול שלשם שינוי לא היה באדום. במקדש עצמו יש מסלול הליכה (ללא נעלים) העובר בין חדרי התפילה השונים הניצבים על עמודים וכאילו לא מחוברים לאדמה. ליד המקדש יש פגודה שהגישה אליה היא בתשלום נפרד. נסעתי לכוון ארמון המלך אך זה נסגר בשעה 16.00. נסעתי באוטובוס 203 לכוון gion למקדש העתיק ביותר בקיוטו. בשביל הגישה היו דוכני מזון ובאזור המקדש היו בנות לבושות בקימונו ועם כפכפי עץ וגיישה אחת מאופרת בלבן. משם עברתי לרחובות הצרים של גיון כשרוב העסקים כבר סגורים פרט למסעדות עם פנסים אדומים לפני הכניסה.
18.10
יצאתי בבוקר לכוון מקדש Sangen ji (קו 206) (600¥) די עוצמתי. משני צידי פסל בודהה גדול ניצבים המון פסלים של האלה קנון ואלים נוספים . ההליכה במקדש ללא נעלים ואסור לצלם. מול המקדש נמצא המוזיאון של קיוטו וכבר בשעה מוקדמת היה כאן תור ענק עוד לפני הפתיחה. המשכתי עם קו 207 למקדש Todu ji .(500¥) מקדש מעניין אך קצת מדכא. גם כאן אסור לצלם. מכאן עם קו 207 למרכז העיר. סיור קצר בשוק Nishiki ונסיעה בקו 12 לטירת Nijo של השוגון. טירה גדולה המוקפת בשתי מערכות הגנה של קירות אבן עבים ותעלת מים רחבה. כדי להגיע אל הטירה עצמה צריך לעבור במבצר המקיף אותה. הסיור בטירה הוא ללא נעליים ויש מסלול משולט לאורך חדרי קבלת הפנים וחדרי ההמתנה. הצילום אסור. המפגשים עם השוגון נערכו בחדרים שחלקם קטנים – לארוח אישי וחלקם גדולים לצורך קיום ישיבות. מכאן יש מעבר דרך גשר , מדרגות גבוהות וקירות אבן עבים מאד אל מגורי השוגון. מעברה השני של הטירה יש גן יפה עם אגם קטן, אבנים בצורות שונות וצמחיה. בפינה של השטח ניתן לטפס על המדרגות כדי לראות את הקירות והתעלה מלמעלה. (זמן הסיור בטירה, כשעה וחצי) היציאה מהמתחם היא דרך פרצה שנעשתה בחומה. נסעתי מכאן לביקור בארמון הקיסר( 12,59). בכניסה ערכו בדיקת תיקים וחילקו תגית מבקר. יש בכניסה אולם שבו יש סרט על הארמון. הסיור נעשה עצמאית. הקיסר כבר לא גר כאן מאות שנים אך המקום עדיין שמור ומטופח. ניסיתי להגיע לפגודה הגדולה אך זו נסגרת ב5 ונשארת בחושך עד השעה 7 וחזרתי למרכז העיר לסיור רגוע ברחובות השוק שהיה די מלא. יש מספר רחובות המוקדשים לאוכל והרבה חנויות נוספות.
בערב מסרתי את המזודה למשלוח למלון בטוקיו (1880¥). שיטה טובה ונוחה להעברה. במלון טיפלו במילוי המסמך והזמנת המוביל והמזודה הגיעה לטוקיו בשלום. לא נח להתנהל עם מזודה גדולה וברכבות המהירות אין כמעט מקום למזודות גדולות.
הלכתי לתחנת הרכבת כדי לרכוש כרטיס נסיעה למחר בבוקר לנגויה וכדי להכיר את התחנה הענקית.
היתה לי הרגשה שלא מיציתי את קיוטו. עיר מאד יפה ומענינת. בעיר מעל 1300 מקדשים שונים אחד מרעהו.