פרק חמישי ואחרון ובו יסופר על חוויותינו בטוקיו
בחלק הרביעי של יומן המסע שלנו ביפן, סיפרתי על האלפים היפנים ועמק קיסו. טוקיו הייתה הקינוח שלנו בטיול הזה. ואיזה קינוח...
היום ה- 11 – מנגאנו לטוקיו
1:27 שעות בדיוק ארכה הנסיעה שלנו מנגאנו לטוקיו ברכבת השינקנסן המהירה. לא מרגישים, בחיי... כמו מטוס, דיילת שעוברת במעברים עם עגלת אוכל ושתיה. עבר מהר.. "נחתנו" בתחנת הרכבת Ueno בטוקיו, יצאנו להתבשם מניחוחה של העיר אחרי גיחה קצרה לשירותים. ואז התברר לי ששכחתי את האייפון שלי בשירותים. עברו דקות ארוכות, משתמשים התחלפו ובסופו של דבר נפתחה דלת השירותים ואני בקוצר נשימה פנימה. האייפון היה מונח בדיוק באותו מקום – לא הזיזו.. יפן.
השינקנסן איתה נסענו לטוקיו
בעודנו עומדים מחוץ לתחנה, מתכננים את צעדינו הבאים, ניגשה אלינו אישה: "סליחה, ראיתי שאתם מחפשים משהו בטלפון. אני דוברת אנגלית ויש לי כמה דקות עד הפגישה הבאה. האם אתם זקוקים לעזרה? אשמח לסייע". ככה. הודינו לה וגוגל מפס עזר לנו להגיע לתחנת המוניות הקרובה. הגענו לבית שלנו ב-5 הימים הקרובים - מלון Citadines Shinjuku Tokyo- מלון דירות מדהים ונעים. המזוודות ששלחנו עוד מקיוטו חיכו לנו בפינה מוקפת חבל בלובי. איזה שירות. תענוג.
שעת צהריים, יצאנו מיד לסיור להכרת הסביבה: חצי דקה מהמלון 7-eleven – כל מה שרוצים 24/7 – ארוחות קלות, קפה בבוקר, גרביים איכותיים, קרם ידיים, הטענת כרטיסי ה- Suica.. הכול!! המשכנו מערבה לכיוון תחנת הרכבת המרכזית של שינג'וקו ופשוט "זרמנו". בדרך נכנסנו לבית הכל-בו Isaten– שמענו שחייבים לבקר בקומת האוכל. ביקרנו. "נתקענו" שם יותר משתכננו והמשכנו דרך בניין שבו הכלבים והחתולים הם נותני הטון: מלון, בית קפה, מכון יופי, חנות ופינות פינוק – הכול מיועד להולכים על 4. אם אתם רוצים, תוכלו להצטרף, תמורת תשלום כמובן.
הקונספט הזה לא היה כל כך לטעמנו והמשכנו עד שהגענו לתחנת הרכבת המרכזית והתוססת של שינג'וקו. כל-כך גדולה, כל כך הרבה כניסות, כל כך הרבה חנויות מדהימות. עשינו סיבוב והתחלנו לחזור. היינו רעבים ודגמנו כמה מסעדות. בחרנו לנו אחת, לא רעה בכלל. למדנו מהר מאוד שלא צריך לברור יותר מדי, כי כמעט כל מסעדה כאן היא בול.
שבעים ומרוצים ניגשנו לבדוק את הסופרמרקט ה"שכונתי" שלנו, שנמצא 3 דקות מהמלון - ito yokado, תשמעו – בן זוגי השף החובב, פשוט לא היה מוכן לצאת משם. ובאמת – יש שם הכול!! ואיכותי, וטוב – וארוחות שלמות מוכנות ולא יקרות. וכל הפרודוקטים לסלט שנכין למחרת בבוקר. וואו. ברור שזה הפך להיות הסופרמרקט "שלנו" וביקרנו בו עוד כמה וכמה פעמים, תוך שאנו אוספים מוצרים שיטוסו איתנו הביתה וישמשו אותנו בארוחות רבות בהמשך.
היום ה-12 - סיור בעיר התחתית – אסקוסה ואואנו
אחרי ארוחת בוקר ביתית שהכנו במטבחון שבחדר, נפגשנו עם ליאת שהדריכה אותנו ביום הזה. התחלנו באזור Asakusa ועלינו לתצפית על מקדש Sensoji– המקדש הבודהיסטי הגדול והחשוב ביותר בטוקיו - מבניין מדהים Asakusa Culture Tourist Information Centerשתיכנן האדריכל Kengo Kuma.
הבניין של קנגו קומה הבנוי כמבנים מתקופת האדו ובראשו קפה מיהראשי
ישבנו ב- Miharashi Cafe, ונהנינו הן מקפה טוב והן מתצפית מדהימה על המקדש ועל סמטת הטיהור שהיא בעצם שדרת חנויות המובילה אליו, ובהן מגוון חטיפים מסורתיים ומזכרות לתיירים. אחר כך ירדנו ונכנסנו לשדרה. ליאת אמרה שכדאי לקנות, אז קנינו. וגם טעמנו מהחטיפים, ליד הדוכן כמובן. לא מסתובבים ביפן עם אוכל.. הפגודה הענקית השקיפה עלינו משמאל.
מקדש Sensoji
משם הלכנו לכיוון הנהר סומידה והשקפנו על המבנה הארכיטקטוני המיוחד של חברת הבירה Asahi Asahi Beer Building- שהיא הבירה היפנית הפופולרית ביותר) אותו עיצב פיליפ סטארק.
Asahi Beer Building
ארוחת צהריים במסעדה שהתמחותה באטריות אודון ואנחנו ממשיכים לאזור דאון טאון Ueno. ביקרנו בשוקAmeyoko
והמשכנו לאזור המוזיאונים, האוניברסיטה ופארק Ueno.
חתמנו את הסיור בשכונה מסורתית ומיוחדת שנשתמרה מתקופת האדו. בתים קטנים ונמוכים עם גינות ובתי קפה קטנים. בדרך אליה חצינו בית קברות ובו מצבות ומין סרגלי עץ כאלה, עליהם כתובים שמות המבקרים שהביאו אותם והניחו אותם באזור הקבר – מנחה של כבוד. ככל שמספר הסרגלים גדול יותר, נראה שכבודו של המת רב יותר. מזכיר במשהו את האבנים שמניחים על הקברים היהודים.
שכונה “של פעם” במרכז טוקיו המודרנית
היום ה-13 – נסיעה להאקונה וביקור במוזיאון הפתוח
בתחנת שינג'וקו חיפשנו את הכניסה לקווי חברת ODAKYU, שמובילה להאקונה ישירות או בקו רכבת מאספת. עשינו טעות ולקחנו את המאספת. אל תעשו את זה!!
האקונה ידועה מאוד במעיינות החמים שלה ובנוף סביבה. מרחוק נראה ביום טוב הר פוג'י. אנחנו בחרנו להתמקד במוזיאון הפתוח של האקונה- The Hakone Open Air Museum - מוזיאון פסלים מקסים בחיק הטבע. איזו הרמוניה מופלאה. ביקרנו במוזיאון וגם בגלריות הסגורות במשך כשעתיים וחצי ונהנינו מכל רגע. כל כך יפה. אתן לתמונות לדבר:
לאחר ארוחת סושי טובה בדרך לרכבת, חזרנו לטוקיו ועוד הספקנו לטייל ברובע שינג'וקו וליהנות משלל האורות והצבעים.
מחול האורות בשינג'וקו
היום ה-14 - שוק הדגים צ'וקיג'י, Ginza ורחוב 'הכל למטבח' ב- Asakusa
לאחר ארוחת בוקר ישראלית בחדר, שמנו פעמינו לשוק הדגים צ'וקיג'י – שוק הומה ותוסס ובו אינספור דוכנים, שמוקמו באינספור סמטאות. למרות שאכלנו ארוחת בוקר טעמנו פה ושם. מסקנה: כדאי להגיע לקראת הצהריים על בטן ריקה.
בשוק צ'וקיג'י
כמה צעדים ואנחנו בגינזה (Ginza) – רובע מודרני עם גורדי שחקים והמון חנויות יוקרתיות. תוכלו למצוא כאן את בולגרי, לואי ויטון ומבנים שנראים כמו גזרי תחרה או נייר. נחמד להסתובב. לא חייבים לקנות.
אבל בחנות אחת חייבים לבקר – ITOYA. זוהי חנות יפהפיה למוצרי נייר ומכשירי כתיבה לבית ולמשרד. הסתובבתי שם כמו בלונה פארק – ניירות מכתבים, ברכות מדליקות, מיליון סוגים של עטים. אוך, אני מתה על הדברים האלה. מילאתי את העגלה בכל טוב והיה לי טוב.
Itoya
מגינזה הלכנו ל- Tokyo International Forum- מרכז הירידים ואמנויות הבמה – בניין מדהים. בן זוגי האדריכל לא יכול היה להירגע מהמבנה, מהעמודים, מהחללים ומהחדירה של החוץ לתוך החלל המרכזי. האמת – יפה ומרשים באמת. יש כמה וכמה מבנים מדהימים בטוקיו ששווה לבקר בהם. זה בהחלט אחד מהם.
Tokyo International Forum
קינחנו ברחוב Kappabashi – הוא גן העדן לחובבי הבישול והמטבח ורכשנו כמה כלים שיטוסו איתנו הביתה.
רחוב Kappabashi
עייפים אך הרוסים חזרנו למלון דרך הסופרמרקט השכונתי שלנו, רכשנו ארוחות מוכנות וטעימות. עלינו לחדר, טרפנו ונפלנו שדודים. כן, זו ההשפעה של טוקיו. במיוחד כשמגיעים רק ל-5 ימים.
היום ה-15 – הראג'וקו ושיבויה
הספירה לאחור החלה. מחר עוזבים את יפן. כמה חבל. לקחנו מונית לפתחו של פארק יויוגיהעצום שבעיבורו נמצא מקדש השינטו החשוב Meiji Jingu שנבנה לכבוד הקיסר מייג׳י ואשתו. שער הכניסה הטורי הענקי קידם את פנינו, עברנו בו והשתלבנו בזרם האנשים שעשה דרכו לעבר המקדש.
אחרי כמה עשרות מטרים הגענו לשני קירות בנויים מחביות: שורות שורות של חביות סאקה שנתרמו ע"י חברות יפניות שונות מצד אחד של הדרך, ומהצד השני שורות שורות של חביות יין – תרומה של חברות יין מצרפת ״לכבוד הקיסר מייגי״ שפתח את יפן למערב.
חביות סאקה מימין, חביות יין משמאל
היום הוא חג האורז האדום ותור של אנשים כבר החל להיווצר. בהמשך היום יחלקו כאן קעריות אורז אדום לטעימה. התור כבר יהיה ארוך ארוך. האנשים מחכים בסבלנות. היפנים אוהבים לעמוד בתורים. מוזר.
המשכנו והגענו לשלט שמסמן את הכניסה לגן המטופח ביויוגי. החלטנו לעצור ולבדוק אותו תמורת תשלום סמלי. הגן יפה מאוד עם אגמים ובריכות מים, ציפורים ודגי קוי וסוגים רבים של עצים וצמחים, שבילים מפותלים וגשרי עץ. שירת הציפורים ליוותה אותנו לאורך כל הדרך.
כשיצאנו מהגן היינו באזור המקדש אך בחרנו שלא לבקר בתוכו. לא רחוק ממנו שזרו אמנים סידורי פרחים ובונסאי.
מכאן הצטרפנו לנחשול האנשים שזרם לרחוב טקשיטה דורי - ליבו הפועם והומה האדם של רובע הצעירים הראג'וקו- Harajuku. וזו הייתה באמת חוויה, לאו דווקא בשל הבגדים הצבעוניים והמשוגעים שעליהם שמענו אך בקושי ראינו, אלא בגלל האווירה השמחה, המוסיקה והחנויות הצבעוניות והמזמינות. כמו כולם עמדנו בתור למאפה ממולא בקרם ועטוף בקוקוס, על מקל, התלהבנו מגלידה במגוון צורות וקישוטים. ניסינו כל מה שיכולנו.
רחוב טקשיטה דורי - ליבו הפועם והומה האדם של רובע הצעירים Harajuku
ובחנות הפיצ'יפקס Wego הסתובבתי כמו עליסה בארץ הפלאות: כמה קשקושים, כמה בגדים משוגעים, ותיקים, ו- slime, וחרוזים, ותכשיטים, ונעליים, וכובעים. מילאנו עגלה – שיהיה. תאמינו לי, כשחזרנו היה למי לחלק.. וחנויות קוסמטיקה לנערות עם לקים במיליון צבעים וגוונים ועוד כל מיני פטנטים. ובית קפה עם חתולים או עם כלבים ועיצובים מטורפים. בקיצור – גן עדן לנוער. אני חייבת להודות שגם אני מאוד מאוד נהניתי, למרות שכבר עברתי את הגיל :)
דרך סמטאות הראג'וקו הצבעוניות עשינו דרכנו ל ה-רחוב היקר והיוקרתי, המעוצב והאופנתי של טוקיו – אומוטסנדו Omotesando. מובן שנכנסנו לחנות הצעצועים Kiddy Land והצטיידנו בביי בליידס לנכדים. אבל יותר מזה נהנינו מהרחובות והסמטאות שמתחברים לרחוב המפואר הזה ועשינו זגזגים דרך Cat Street ואחרים.
רחוב Omotesando
הרגליים היו כבדות ויום ארוך עוד לפנינו. לקחנו שוב מונית ונחתנו בבניין Hikarie ב- Shibuya - מרכז חדש יחסית. עלינו לקומה ה-11 ללובי תיאטרון גדול עם תצפית יפה לאזור. מרחוק ראינו את מעבר החציה המפורסם ברובע.
ירדנו והלכנו ברחוב ההומה לכיוון מעבר החציה. כמעט וויתרנו על החוויה, ואני שמחה שלא. מדובר בחוויה מסוג אחר. כשברקע מוסיקה מהרמקולים, חוצים אלפי אנשים את מעבר החציה לאורך, לרוחב ובאלכסון, מכל עבר ולכל עבר. אתה נסחף בגל האנושי. ותאמינו לי – זה מרגש. וגם בתוך ההמון הזה ניכרים הסדר והשיטה היפניים, כשההמון מתחלק לצד ימין וצד שמאל בכל מעבר. מדהים..
שוטטנו ברחובות סביב, נכנסנו ליוניקלו וגילינו שהמידות שלהם הן ממש לא המידות שלנו. אז וויתרנו. עטנו על חנות ספרים ומצאנו ספרי בישול וחוברות ציור בסגנון המאנגה. ואחרי שכבר לא יכולנו לעמוד על הרגליים, התיישבנו בבית קפה, כשלידנו חבורת תלמידי תיכון, לומדים משהו, כותבים משהו, וכל אחד עסוק בסלולרי שלו.
מתחנת שיבויה נסענו בתחתית לשינג'וקו, אכלנו סושי ברולינג סושי (אנחנו מתים על הקונספט) וחזרנו לחדר. ארזנו והתעלפנו על המיטה.
היום ה-16 – שלום ליפן וטיסה הביתה
ערב קודם הזמנו לימוזין באס למלון, והוא לקח אותנו לשדה התעופה נאריטה. זמן הנסיעה כשעה וחצי, כולל הכול!! אפשר להזמין דרך המלון או דרך האתר של החברה https://www.limousinebus.co.jp/en/
אז, לא הספקנו לבקר באודאיבה ולא במינאטו או שינאגאווה, אף לא באתרים אחרים ובאזורים רבים אחרים. טוקיו גדולה, לא נרדמת.. כבר מזמן הבנתי שאי אפשר להספיק הכול וכך אני נהנית הרבה יותר.. פשוט זורמים. ותמיד הרי ישנה הפעם הבאה. לא?
