TMB – סיפור מסע - התחלה
לפני הצעד הראשון, חולפת בי לפתע איזושהי מחשבה... על איך זה שאני מוצאת את עצמי בגיל 40 (בכושר טוב אבל עם היסטוריה של בעיות ברכיים), עם תרמיל של 12 ק"ג על הגב וזוג מקלות הליכה, לגמרי לבד (ועם מעט ניסיון בטרקים ארוכים), במקום לא מוכר לפני אתגר שכזה.
כ- 170 ק"מ של הרים ועמקים, 11 ימים של הליכה ע"פ שלוש ארצות.
Mont Blanc (מ- Aiguille Du Midi)
מידע כללי
ה- Mont Blanc ("ההר הלבן", או Monte Bianco בשמו האיטלקי) הוא "מלך האלפים" – הגבוה מבין הפסגות במערב אירופה. פסגתו – בגובה של כ- 4810 מטרים (11 בעולם) עוטה ציפוי קרח ושלג תמיד.
מיקומו של ההר – ממש על גבול צרפת ואיטליה, במערב האלפים והוא מוקף בפסגות סמוכות נוספות, צוקים אדירים, קרחונים, ערבות של שלג, רכסים, עמקים ומעבר להם – עוד ועוד הרים... היוצרים כולם ביחד את רכס ה- Mont Blanc.
ה- Tour du Mont Blanc (הידוע בכינויו TMB) הוא מסלול הליכה מעגלי, אחד הפופולאריים והמומלצים מבין הטרקים הארוכים באירופה, המקיף את פלא הבריאה הזה.
הקפה מלאה, נמשכת בד"כ בין 10 ל- 12 ימים, לאורך כ- 170 ק"מ עם הבדלי גובה מצטברים (accumulated height gain and loss) של כ- 10,000 מטרים, ועוברת בשלוש מדינות: צרפת, איטליה ושוויץ (מפה, כללית מאוד של הטרק: http://www.exodus.co.uk/assets/images/trips/maps/trips/twb.jpg).
זהו מסלול של מעברי הרים מאתגרים, קרחונים מאיימים, נחלים, מפלים, עמקים פסטורליים, אגמים, מרבדי דשא ופרחים, חוות חקלאיות, בקתות מטיילים מזמינות, עיירות מלאות קסם, אנשים מחייכים, שמש, גשם ושלג... עליות, ירידות... עולם של הרים!
המסלול גמיש מאוד מבחינת האפשרויות הרבות של הדרך המדויקת, מספר הימים, קטעי ההליכה, מקומות הלינה, דרגת הקושי וכו'. הוא עבר מספר גלגולים לאורך השנים והיום הוא מציע מספר אלטרנטיבות לקטעים רבים (מעבר למה שנחשב למסלול ה"ראשי").
בהיותו מסלול מעגלי ניתן ללכת אותו בשני הכיוונים (עם כיוון השעון או נגד כיוון השעון – שהיא האופציה הנפוצה יותר). כמו כן, ניתן להתחיל (ולסיים) אותו בכל נקודה נגישה בעצם (ויש רבות כאלו). נקודות ההתחלה הפופולאריות הן העיירות Les Houches בעמק Chamonix הצרפתי, Courmayeur האיטלקית ו- Champex השוויצרית.
המסלול כולו (כולל אלטרנטיבות) משולט היטב ע"י סימון שבילים מקובל (כתם – בצבע וצורה המשתנים ממדינה למדינה – ע"ג סלעים, עצים, מוטות או מבנים) וגם ע"י שלטי הכוונה (המציינים בד"כ גם הערכת זמני הליכה).
מפה טופוגרפית מומלצת מאוד (כמו גם מצפן והידע להשתמש בהם כשצריך...) אבל לא באמת חיונית. לא נעזרתי בה ולו פעם אחת כדי למצוא את הדרך (אם כי פתחתי אותה כל ערב מכיוון שמצאתי בה עניין רב ולצורך בחינת המסלול https://www.mapsworldwide.com/walking-hiking-maps-c1814/pays-du-mont-blanc-hiking-map-a1-p25658).
קירבתו הרבה של ה- TMB לציביליזציה, מאפשרת קיצורי דרך, בקטעים רבים, ע"י שימוש ברכבלים ואוטובוסים. היא גם מאפשרת למי שלא מעוניין ללכת את המסלול כולו לפרוש בכל אחת מן העיירות שנמצאות ממש על (או בסמוך) למסלול עצמו. אולם מי שמחפש ריחוק (remoteness) יצטרך כנראה למצוא את מבוקשו במקום אחר...
אפשרויות הלינה הן רבות בד"כ ומפוזרות היטב ע"פ המסלול (במרחקים שונים אבל ע"פ רוב לא מדובר בשעות רבות של הליכה) מה שמוסיף לגמישות, לרמת הבטיחות האישי ו... לנוחות (פינוק?).
בהרים מדובר בד"כ בבקתות מטיילים מצוידות היטב, גדולות למדי, המספקות תנאים בסיסיים יחסית. השינה היא בחדרים משותפים (לעיתים עד 80 אנשים בחדר – חשוב להצטייד באטמי אוזניים ובפנס ראש), בד"כ במיטות קומות או ע"ג מזרונים הפרוסים על הרצפה (המזרונים בד"כ מצופים בסדין כלשהו אבל הוא לא מוחלף בכל יום והשמיכות הן מצמר וללא כיסוי – יש להצטייד בציפה או liner של שק"ש). יש מקלחות, המים חמים או קרים ולפעמים המקלחת מוגבלת בזמן/כמות מים וכרוכה מתשלום נוסף. הבקתה מספקת, כמעט תמיד, גם אוכל והרוב הגדול של המטיילים בוחרים באופציה של חצי פנסיון. ארוחות הערב (מוגשות ב- 7 או 7:30, לפעמים חדר האוכל קטן ואוכלים במשמרות) הן חלק מהחוויה בטרק. הן תמיד מעוררות עניין וסקרנות רבה בקרב המטיילים (שב- 7 בערב, אחרי יום של הליכה, הם כמעט תמיד רעבים ועייפים למדי). כולם מתיישבים בשעה היעודה ואוכלים ביחד, המנות אחידות (אין כמעט או בכלל בחירה) והן בד"כ טעימות ממש. ארוחות הבוקר הן בסיסיות עד בסיסיות ביותר אבל מספקות (ומוגשות בשעות אחידות פחות ולאורך זמן בד"כ החל מ- 6:30 או 7).
בעיירות האפשרויות הן מגוונות יותר – ממלון ועד אכסניות שדומות לגמרי באופיין ובתנאים בהן לבקתות המטיילים.
אפשר גם לשאת אוהל וציוד אחר ללינה בשטח (אבל אין לי עוד מידע).
בין אם קטנות ואינטימיות או גדולות ופונקציונאליות האווירה בבקתות/אכסניות היא תמיד מצוינת! שורה בהן אחוות מטיילים מגבשת ומרוממת, השיחה (בבליל שפות אך בשליטה צרפתית בולטת) כמעט תמיד קולחת, הנושאים העיקריים – המסלול של היום החולף וזה של יום המחר, כמו גם מזג האוויר הצפוי, אבל מדברים כמעט על הכול. נתקבלתי תמיד במאור פנים הן ע"י הצוות והן ע"י מטיילים אחרים – כאלו שהיו רק לפני רגע זרים גמורים וכאלו שפגשתי, על אם הדרך או בבקתה אחרת, רק לפני מספר ימים ועכשיו הם כבר לגמרי חברים ל-TMB.
חדר dormitory בעליית הגג, Gite-Auberge Bon Abri, ליד Champex, שוויץ
מקור המידע העיקרי והחיוני ביותר לטרק הוא הספר המצוין (הייתי אומרת "התנ"ך של ה- TMB") של Kev Reynolds בהוצאת Cicerone http://www.cicerone.co.uk/product/detail.cfm/book/532/iid/4/show/introduction; קיים לרכישה בחנויות "למטייל"). רכשו אותו מראש, לימדו אותו היטב וודאו שהוא זמין לכם במהלך הטרק.
בנוסף, בהיותו טרק פופולארי כ"כ, יש שפע של מידע על ה- TMB באינטרנט. האתר המוצלח ביותר לטעמי הוא: http://www.walkingthetmb.com/ יש בו גם פורום טוב והפנייה למקורות מידע נוספים.
דרגת קושי היא מושג כ"כ יחסי שכל תשובה תהיה בהכרח לא מדויקת, אולי אפילו מטעה. ויחד עם זאת מי שיוצא למסע שכזה בוודאי תוהה האם הוא בכלל מסוגל לו...
ברוב המקורות מצאתי שהטרק מוגדר כ"בינוני".
בעצמי, הופתעתי קצת בהתחלה מעוצמת ואורך השיפועים (עליות וגם ירידות) בשילוב עם משקל התרמיל (13 ק"ג עם פאוץ' מים מלא של 2 ק"ג) – הם היו לעיתים קרובות תלולים יותר וארוכים יותר מכפי שציפיתי... ויחד עם זאת, כשהלכתי לבד, הלכתי כמעט תמיד קצת מהר יותר מאשר חזה הספר (וממה שהורו השלטים שבדרך). בסה"כ לא הגעתי סחוטה מדי לבקתות בסוף היום ואחרי יומיים-שלושה התרגלתי גם לשיפועים. אני מעריכה שאילו רציתי יכולתי ללכת את המסלול גם ב- 10 או אפילו 9 ימים (מבלי "לסבול"), אבל בפועל הלכתי 11 ימים.
פגשתי הרבה אנשים לאורך הטרק, בגילאים שונים ורמות כושר שונות, עם תרמילים כבדים יותר או כבדים פחות. לחלקם היה קשה ממש. הלכתי שלושה ימים כמעט מלאים עם זוג בריטים שמבוגרים ממני מעט ונמצאים בכושר פחות טוב (אם כי שופעים ניסיון בטרקים ארוכים). היה להם קשה מאוד והימים שלהם היו מאוד ארוכים (עד 9 או 10 שעות). הם לקחו יום חופש (מתוכנן מראש, ב- Courmayeur) ודרכינו נפרדו אבל אני יכולה לדווח שהם לא רק סיימו – הם אפילו נהנו מאוד!
כך ש... זה בטח לא קל, אבל... עם קצת רצון ו(רק) קצת יכולת... לדעתי, אם אתם בריאים באופן כללי, גם אתם כנראה יכולים אבל עוד יותר טוב אם תתחילו לעבוד מראש על הכושר!
תוספת מיוחדת לגבי דרגת קושי: בשנים האחרונות יותר ויותר ישראלים "ממוצעים", לאו דווקא בכושר, לאו דווקא צעירים ולעיתים חסרי נסיון בטרקים אלפיניים מחפשים לצאת לטרקים באירופה ומוצאים את עצמם בטרק הזה. אני האחרונה שאנסה אנשים לא לצאת לטרק - להפך! אני עומדת על דעתי שהטרק הזה מתאים כמעט לכולם. אבל חשוב לי מאוד מאוד להדגיש את מה שכבר כתבתי למעלה: דרגת קושי היא עניין מאוד אינדיבידואלי וכנ"ל לגבי הערכות זמנים. להרבה מאוד מההולכים הטרק הזה הוא קשה מאוד. זה לא אומר שלא כדאי לך/לכם ללכת אותו! פשוט חשוב מאוד להתאים את עצמכם לשביל ולא להפך. אל תעשו תכניות שאפתניות מידי (אם אתם חסרי נסיון - לכו על חלוקה סטנדרטית) והיו מוכנים תמיד לשנות תכניות בשטח. ביחרו בואריאנטים הקלים אם קשה לכם, דלגו באמצעות רכבל או אוטובוס אם אתם תשושים ואל תמהרו להשוות את עצמכם לאחרים (כמוני) שעשו את הטרק (בעיקר אם אינכם מכירים אותם ואיך הם הולכים). לצורך הדוגמה: הכושר שלי שקדם ליציאה לטרק כלל ריצה של 10 ק"מ 4 פעמים בשבוע בקצב שקרוב ל- 50 דקות. אין לי שום כוונה להתנשא על אף אחד - אם אני עשיתי את זה - גם אתם יכולים. אבל כבר שמעתי על הרבה אנשים שיצאו "בכושר טוב" וגילו ש... ממש לא.
העונות המיועדות לטרקים רגליים בהרי האלפים הגבוהים הן פועל יוצא של כמויות השלג שירדו שם בחורף האחרון.
כהכללה, המסלול בד"כ עביר (אם כי לעיתים – רק האלטרנטיבות הנמוכות) החל מאמצע יוני ועד סוף ספטמבר. שיא העונה הוא מאמצע או סוף יולי ועד סוף אוגוסט אבל אז הטרק (שגם ככה אינו נידח במיוחד) עמוס יותר והבקתות עשויות להיות מלאות. בשולי העונה, לעומת זאת, הסיכוי לשלג שנערם על הקרקע (וגם אם אינו מונע לגמרי מעבר, מקשה על ההליכה ומוסיף לסיכון) גדל.
גשם, ובמקומות הגבוהים גם שלג, יכול לרדת (ולעיתים קרובות גם יורד!) כל יום בשנה. לכן ציוד גשם מלא (כיסוי תרמיל, מכנסיים ומעיל) הוא הכרחי וכנ"ל לגבי שכבה חמה (גופיה תרמית ארוכה, תחתונים תרמיים ארוכים ופליס). גילוי נאות: למרות מה שכתבתי זה אך, התמזל מזלי ולא השתמשתי בציוד הגשם שלי אפילו פעם אחת! אבל זה כ"כ נדיר ובעצמי "פספסתי" את הגשם לעיתים בדקות.
לי היה חשוב מאוד להתחמק מגדודי מטיילים כמו גם משיאי החום (אני טיפוס של חורף בכלל...) ולכן בחרתי לצאת לדרך בשבוע האחרון של יוני. הלכתי בין ה- 26 ביוני ל- 6 ליולי וזכיתי למזג אוויר ממש מושלם. בד"כ היה כחול ושמשי ואפילו חם. היו עדיין כמויות משמעותיות של שלג במספר מקומות גבוהים (שדרשו לעיתים זהירות רבה) אבל בסה"כ לא הרגשתי שאני מסתכנת ודווקא שמחתי מאוד לפגוש שלג.
מי שהולך בשולי העונה, חשוב שבעתיים שיבדוק את תחזית מזג האוויר המעודכנת בכל בוקר וישים טוב-טוב לב לתאריכי פתיחת וסגירת הבקתות. הללו נפתחות בהדרגה החל מאמצע יוני בד"כ ונסגרות מתישהו בין אמצע לסוף ספטמבר (התאריכים המדויקים משתנים מבקתה לבקתה ומשנה לשנה).
הגעה לתחילת הטרק
בחרתי להתחיל ב- Les Houches שבעמק Chamonix בצרפת בשל קרבתה לשדה התעופה בג'נבה ונוחות ההגעה מהשדה לעיירה באמצעות שרות הסעות(shuttle). השרות לוקח את הנוסעים משדה התעופה עד לכתובת מדויקת (בד"כ אכסניה או בית מלון) בעיירת היעד (מה שנקרא door to door; אני דווקא בחרתי לרדת בתחנת הרכבת ולצעוד לאכסניה).
יש שפע רב של חברות הסעה כאלו (פרטים באתרים של החברות המופיעות בלינק הבא: (http://www.chamonix.net/english/transport/transfers.htm, המחירים תחרותיים (יותר זול מהאוטובוס!) והתגובות של הנוסעים (לגבי כמה מן החברות שבדקתי) טובות.
אני נסעתי עם Chamexpress (אתר אינטרנט: (http://www.chamexpress.com/) ואני ממליצה עליהם בחום.
אפשר להגיע ל- Les Houches גם באוטובוס (ישיר http://www.chamonix.net/english/transport/bus/bus_to_cham.htm) או ברכבת (עם מספר החלפות http://www.chamonix.net/english/transport/train/train_to_cham.htm).
Les Houches, France
ההתחלה שלי
מסעות, כדי שיהיו מוצלחים וילווו בתחושת הישג, צריך שיהיה בהם גם איזשהו קושי (אני טובה בשכנוע עצמי מהסוג הזה).
הקושי שלי התחיל בשדה התעופה בג'נבה כשגיליתי שהתרמיל שלי, זה שאני תלויה בו לגמרי בשבועיים הקרובים, לא הגיע איתי...
אחרי בירור קצר, הגענו (אני והפקידה השוויצרית היעילה במחלקת ה- Baggage Tracing) למסקנה שבגלל האיחור בטיסה מנתב"ג לאמסטרדם (זה שגרם לי לרוץ כמו משוגעת במסדרונות שדה התעופה Schiphol כדי להספיק להגיע, אדומה, מזיעה ומתנשפת – ואחרונה בהחלט, לטיסת ההמשך לג'נבה) התרמיל שלי פספס את טיסת ה- connection ויגיע (כנראה...) בטיסת KLM הבאה.
חמושה בטיעון הגיוני ומשכנע, הבטחה שהתרמיל יחבור אלי בהקדם ולא מעט אי-וודאות, החלטתי לדבוק בתכנית המקורית ולעלות על ה- shuttle הבא ל- Les Houches...
מצאתי עיירה מטופחת, אינטימית ומקסימה הנהנת מנוף הררי ירוק ומקסים ובוודאי הייתי נהנית אף יותר לשוטט ברחובותיה אלמלא הייתי מוטרדת כ"כ מאובדן התרמיל. לכן, לאחר שיטוט די קצר פניתי לכיוון האכסניה.
לינה
את הלילה שלפני הטרק (והיחיד שהזמנתי מבעוד מועד) ביליתי באכסניה קטנה וצנועה אך לבבית ונוחה בשם L' Auberge du Cret(אתר אינטרנט: http://www.auberge-le-cret.com/Welcome.htm). האכסניה מרוחקת ממרכז העיירה, כ- 10 או 15 דקות במעלה ההר, ברחוב צדדי מתפתל ושקט מאוד (הוראות הגעה ברורות יש באתר האינטרנט). יש לה חצר מקסימה, עם כסאות נוח, שולחנות וחבל כביסה. יש מים חמים בלי הגבלה וה- dormitory מעט צפוף אבל נוח מספיק (את התרמילים הגדולים – מי שהגיע עם כזה... הנעליים ומקלות ההליכה משאירים בחדר מיועד בכניסה). ארוחת הערב הייתה מצוינת – אחת הטובות שהיו לי במהלך הטרק והוגשה בלבביות ע"י בעלת הבית מרטין שאינה דוברת אנגלית כמעט בכלל (הסתדרנו בעזרת אורחים אחרים, תנועות ידיים ובעיקר הרבה רצון טוב). גם ארוחת הבוקר הצטיינה במיוחד בטיבה.
בסה"כ – המקום בהחלט מומלץ (34.50 יורו לחצי פנסיון).
...אני אקצר ואומר שהתרמיל (בריא ושלם!) הגיע אלי למחרת ב- 9:15 בבוקר עם שליח מיוחד משדה התעופה. לפני כן עברו עלי אחה"צ, ערב ולילה מעט מתוחים. למזלי זכיתי לדאגה, תמיכה ועידוד מחממי לב מצד כל באי האכסניה.
בארוחת הערב, ישבנו סביב שולחן גדול, בחדר האוכל הכפרי, הנעים החבורה הבאה:
-7 ספרדים צעירים (3 בנות ו- 4 בנים), מאזור הפירנאים (צפון מרכז ספרד). אחת הבנות דוברת אנגלית בסיסית אך סבירה, שניים מהבנים דוברי אנגלית בסיסית ביותר והיתר – בערך כלום.
-זוג רופאים בריטיים (הלן ונייג'ל, שהפכו לידידים טובים בימים הבאים) בני 50 בערך דוברי אנגלית וצרפתית.
-ישראלית אחת (אנוכי) דוברת עברית ואנגלית בלבד.
בכל השונות הזו מצאנו (מיד) גורם אחד משותף: כולנו לקראת יומנו הראשון ב- TMB! וכמו שקרה לי אח"כ כמעט בכל ערב בטרק הנפלא הזה, מכשול השפה התפוגג לו תוך שניות והשיחה, לא רק שקלחה, גם בד"כ כללה איכשהו את כולם.
פרחים על אם הדרך...
בפרק הבא: על היום הראשון למסע
ענבר (IO).