יום 8 – אסטרי ד'אנאו – אספוט – רפוחיו ג'י.אם.בלאנק
התוכנית להיום היא לצאת מוקדם לאספוט (נסיעה קצרה של 20 דק') ולהגיע למוניות הראשונות שעולות לאגם סט. מאוריצי (בשעה 09:00). את ההסעה במונית שעולה 5.75 אירו לאדם הזמנו מראש ולכן מקומנו היה מובטח. השארנו את המכוניות בחניון ממול ועלינו על הלנדרובר (מונית) לנסיעה של כ-20 דקות אשר בסיומה מצאנו את עצמנו לחופו של האגם בגובה של 1900מ'. רוח קפואה נשבה ממערב על פני האגם ואנחנו לא התמהמנו ויצאנו מיד לדרך להתחמם ולהסתתר מהרוח. מסלול ההליכה של היום עולה דרומה בעמק מהאגם ועד מעבר ההרים קול דה מונסטרו בגובה 2700 מ' ויורד מצידו השני של המעבר לכיוון בקתת ההרים ג'י.אם.בלאנק שהיא אחד המקומות היפים בפארק. הבקתה נבנתה על גדה של אגם בגובה של 2300 מ'. אורך המסלול הוא 10 ק"מ עם 850 מ' עלייה ו-450 מ' ירידה. מסלול אלפיני ברמת קושי בינונית עם עלייה קשוחה למעבר ההרים והוא חלק ממסלול ארוך הרבה יותר העובר במספר בקתות בפארק שנקרא "קארוס דה פוק" (מרכבות האש). להרכב המשפחתי ולרמת חלק מהצועדים, המסלול הזה הוא הרף העליון של היכולת.
ההליכה מתחילה עם 4 ק"מ מתונים יחסים בהם הולכים בעמק לצד הנחל ואגמים רדודים. מצוקי האבן המתנשאים מעל העמק, השמים הכחולים והשקט הבלתי נגמר של ההרים משרים אווירה מיוחדת אותה מכיר כל מי שצעד במסלולים בהרים הגבוהים. מלבדנו יש מעט אנשים שהולכים בשביל ולדקות ארוכות אפשר לחשוב שאנחנו לבד בכל המרחב האדיר הזה. ככל שהתקרבנו לקצה העמק השביל עלה בשיפוע תלול יותר ויותר ו-6 ק"מ מתחילת המסלול הגענו לעלייה האחרונה למעבר ההרים. השביל מזגזג על דרדרת אבנים קטנטנות ועולה 200 מ' אנכיים בשיפוע של 45% אשר אפשרי רק הודות למסלול המתפתל. העלייה בדרדרת מאמצת מאד את השרירים שגם ככה חסרים בחמצן בהשפעת הגובה.
בשעה 14:00 הגענו למעבר ההרים ונחנו כמעט שעה מול הנוף המרהיב של האגמים בצידו השני. את הירידה וארבעת הק"מ הנותרים הלכנו לאט והגענו לבקתה בשעה 16:45.
בסך הכל הלכנו 7 שעות מאומצות והעייפות ניכרת בכולנו. הורדנו את התיקים והתיישבנו על הדשא למתיחות לשחרור השרירים, כדי שלא נקום למחרת עם שרירים תפוסים. לאחר מכן הראו לנו את החדר שלנו ואת סידורי השינה להלילה – על הרצפה יש דרגש ארוך עם 6 מזרנים ומעליו דרגש נוסף עם עוד 6 מזרנים. אנחנו עשרה ולכן אני מרגיש צער על הזוג שאיתרע מזלו לישון איתנו.
בקתות הרים הן מקומות מיוחדים במינן בהן נפגשים מטיילים בסוף יום הליכה מחליפים חוויות ומתכננים את היום הבא, אוכלים יחד וישנים יחד. בד"כ יש מקלחות חמות הכרוכות בתשלום. בבקתה הזו 6 דקות מים חמים עולים 2.5 אירו. בעיניי מקלחת הינה חובה אבל לא כולם חשבו כמוני. את ארוחת הערב אוכלים על שולחנות עץ ארוכים והתפריט הוא מה שהטבח הכין, אין אפשרויות בחירה. אנחנו מקבלים מרק ירקות, פלטת ירקות פרוסים, צ'יפס ופלטת נקניקיות. הקינוח הוא אבטיח ומלון. בסוף הארוחה מנקים ומפנים את השולחנות בעצמנו. בשעה 22:00 כיבוי אורות. בחוץ הטמפ' צונחות אבל בפנים חמים וכל אחד נכנס לליינר (ביטנה) שלו ומתכסה בשמיכה מקומית.
יום 9 – רפוחיו ג'י.אם.בלאנק – אספוט – אסטרי ד'אנאו
המלצתי לכולם לקום לראות את הזריחה ולכן נאלצתי גם אני להתלבש ולצאת. כמובטח, המראה היה מרהיב. קפה שחור במרפסת והאנרגיות מתחילות לחזור, הרוב דיווחו שלא ישנו טוב וזה בהחלט צפוי בלילה ראשון בבקתה כזו כשישנים (ונוחרים) בצפיפות.
בארוחת הבוקר יש לחם, ממרחים, דגני בוקר, תה וקפה אולה. אחרי הארוחה מתארגנים, מורחים קרם הגנה ויוצאים לעוד יום שטוף שמש בנופי ההרים הגבוהים. היום המסלול הוא כולו ירידה עד לאספוט ממנה יצאנו ביום הקודם. אורך המסלול הוא 8 ק"מ עם 1000מ' ירידה. ההליכה, יחסית לאתמול, קלה ועברה ללא אירועים משמעותיים פרט למפגש עם סוסי בר ופרות חופש על השביל ובשעה 12:00 סיימנו את המסלול בחניון. העברנו שעה ברביצה על הדשא עד שאחת המסעדות תועיל בטובה לפתוח את המטבח עבורנו ואחרי הארוחה חזרנו ל"בית שלנו" באסטרי ד'אנאו לנוח ולארגן את התיקים והמזוודות לקראת ההמשך.
יום 10 – אסטרי ד'אנאו – סורט – קרדונה
התוכנית להיום היא רפטינג בבוקר והמשך נסיעה עד לעיירה קרדונה.
כולנו עוד עייפים ולחלק כואבות הברכיים ו/או השרירים ואין כמו מים קרים לשחרר כיווצים. נסענו לעיירה בשם סורט בה התארגנו על חליפות ושאר הציוד. עלינו על ההסעה לעיירה יאבורסי שנמצאת במעלה הנהר, שם מתחיל הרפטינג שמסתיים בחזרה בסורט. אנריקה, המדריך הנהדר סיפר לנו שבאפריל כשהשלגים מפשירים מפלס המים גבוה במטר וחצי וחלק מהמפלים הם בדרגה 4 ו-5. ביולי, המפלים נחשבים דרגה 3 וגם זה הודות לכך שפותחים את הסכר על האגם לארבע שעות כדי שתהיה זרימה מתאימה לרפטינג. השעתיים על הנהר עוברות בכיף, כולם נהנים וגם מתאמצים בחתירה מה שמשכיח מעט את הקשיים של היומיים הקודמים. צבירת החוויות בטיול מגיעה כמעט לשיא.
אחרי הרפטינג נסענו עוד כשעתיים דרומה עם עצירה בדרך לפיקניק לחופו של אגם חרב. בשעת ערב מוקדמת הגענו למלון בעיירה קטנה בשם קרדונה, שגם נוסדה לפני כאלף שנה ותקופת ימי הביניים ניכרת היטב בעיצוב הסימטאות והבתים ומעליה מתנשאת המצודה המרשימה. בירידה מההרים כבר התחלנו להרגיש טוב יותר את הקיץ הספרדי שיכול להיות לוהט כמו בארצנו.
יום 11 – קרדונה – פורט אוונטורה
היום זהו יום הולדת 13 של הצעירה שלנו ובבוקר היא קיבלה מתנה ואת כיסא הרכב שלה קישטנו בבלונים. אחרי ארוחת בוקר עלינו לסיור במצודה ובסופו אמרנו לילדים שאנחנו בדרך לעיירה הבאה למוזיאון נוסף ולפני כן אם הם מעוניינים אפשר להיכנס למכרה המלח הסמוך. על מכרה המלח הם החליטו לוותר ומפאת החום שהתחיל להכביד, הודיעו שהם רוצים בריכה והתחילו לנסות לשכנע אותנו.
מה שהם לא ידעו זה שהתוכנית היתה להפתיע אותם ולהגיע לפורט אוונטורה ולישון לילה במלון בפארק. למי שלא מכיר, פורט אוונטורה הוא פארק השעשועים הגדול בספרד ומהגדולים באירופה. בצמוד נמצא פרארי לנד ועוד פארק מים. בקיצור – גן עדן לילדים ולילדים ברוחם.
כשיצאנו מקרדונה הילדים היו מבואסים שאנחנו שוב גוררים אותם למוזיאונים משעממים. האווירה התחלפה בקריאות שמחה כשראו לאן הגענו.
במלון קיבלנו כרטיסים שפותחים את החדרים ומאפשרים יומיים כניסה לפורט אוונטורה ויום אחד לפרארי לנד. הכניסה לפארק היתה ממש דקה הליכה מהחדרים ובניגוד לעבר, בו הילדים עוד לא היו בוגרים מספיק, הפעם שיחררנו אותם בכיף שילכו להסתובב בלעדינו עם התניה אחת שלא משאירים מישהו לבד.
הפארק פתוח עד 23:00 והילדים ניצלו כל רגע, חוץ מהפוגה לארוחת ערב במלון. המבוגרים נשארו לשתות בירה, סנגריה ומוחיטו לצד הבריכה ואחרי ארוחת הערב הלכנו לסיבוב קצר ולמתקן אחד עם הילדים.
יום 12 – פורט אוונטורה – ברצלונה
ארוחת בוקר עם בופה ענק ולאחריה הילדים רצו לעמוד שוב בתורים למתקנים, לקראת הצהריים נפגשנו איתם בפרארי לנד לעלות יחד על רכבת ההרים המהירה והגבוהה ביותר באירופה (רד פורס). אני ויתרתי על החוויה ונשארתי לשמור על התיקים. מצאתי, שכעת אני כבר פחות נהנה מרכבות הרים. עד אחרי השעה 17:00 היינו בפארק ואז יצאנו לכיוון צפון לחלקו הסופי של הטיול – ארבעה לילות בברצלונה.
הגענו לדירות ששכרנו (דירה לכל משפחה) בשעה 19:00 ועלינו עם כל הציוד לדירות. כשירדנו לבדוק היכן מחזירים את המכוניות השכורות גילינו דו"ח חניה על המכוניות. לצערי זה קנס שיכול להגיע ל-150 אירו. נחכה לראות שיגיע. ההחזרה היתה פשוטה וקרובה מאד לדירות ואת המפתחות של כלי הרכב החזרנו לתיבה מבלי לפגוש אף אחד.
הדירות ששכרנו היו בבניין עתיק על רחוב מרכזי - פסיאו דה גרסיה, סמוך לקאזה באטיו של גאודי, 4 דקות הליכה מקאזה מילה ושבע דקות הליכה מפלזה קטלוניה. מול הכניסה לבניין היתה ירידה לתחנת מטרו עם קווים לכל העיר וגם רכבת לשדה התעופה, מיקום מושלם. הדירות עצמן היו יפיפיות עם מטבח מאובזר, מדיח כלים, מכונת כביסה, מכונת קפה, מזגנים בכל החדרים, מיטות נוחות ושני חדרי אמבטיה. אחרי שהתארגנו יצאנו לארוחה קלה וסיבוב קצר לפלזה קטלוניה.
ימים 13-15 – ברצלונה
למבוגרים שבחבורה זה ביקור שני ושלישי בברצלונה ומכיוון שהילדים התחילו להראות סימני שובע לא חרשנו את העיר כהרגלנו ונתנו אפשרות להישאר בדירה וכמובן שגם התפצלנו. היום הראשון בברצלונה התחיל כשיצאנו כולנו לרובע הגותי, שוטטנו ברחובות עד לפטיסרי הופמן עליה קיבלנו המלצות חמות. המשכנו בהליכה עד לה רמבלס ונכנסנו לשוק לה בוקריה. השוק הינו מוקד תיירות מרכזי והשתנה עם השנים כך שחלק ניכר מדוכני פירות הים, הדגים והבשר עברו הסבה לדוכני ממכר מזון מוכן למבקרים. לטעמי השוק כך הרבה פחות מעניין וצבעוני ממה שזכרתי מלפני 22 שנה. גם לה רמבלס נראה מעט שומם כשחלק מהדוכנים עמדו ריקים ואף פסל אנושי לא נראה בסביבה.
ביום השני התפצלנו, הבנים הלכו לקאמפ נואו והבנות הלכו חלקן לקניות וחלקן לקאזה מילה. אחרי מנוחת צהריים עלינו כולנו לפארק גואל ולעת ערב ירדנו עד לה ברצלונטה לארוחת ערב.
בוקר היום השלישי הוקדש לסגרדה פמיליה המופלאה והבלתי נגמרת. כשהפעם ניכרו היטב המאמצים לסיים את העבודות והביקור במקום היה אפילו מרשים יותר לעומת הביקור לפני 22 שנים. לארוחת צהריים הלכנו למתחם אל נסיונאל (מומלץ) ואח"כ עוד ועוד קניות.
יום 16 – ברצלונה – מדריד – נתב"ג
בוקר אחרון ושוב למען הזהירות יצאנו מוקדם ובשעה 09:30 עלינו על הרכבת לשדה התעופה אל פראט. הרכבת מגיעה לטרמינל 2 והטיסה שלנו אמורה לצאת מטרמינל 1 ולכן לקחנו את השאטל בין הטרמינלים. בטרמינל 1 לא היה עמוס ותוך כשעה סיימנו את הליך הבידוק והמתנו לטיסה למדריד שיצאה מעט באיחור. במדריד שוב היה לנו קונקשן של שעתיים ובשעה 17:00 המראנו לישראל. נחתנו בשעה 22:30 לשדה תעופה שומם ותוך כ-40 דקות היינו מחוץ לשדה התעופה וגם הפעם עם כל המזוודות.
לסיכום
סן סבסטיאן יפה וכיפית.
הפירנאים מופלאים וכל כפר ועיירה מלאים בקסם.
פורט אוונטורה שווה יומיים לפחות.
ברצלונה - אין מספיק סופרלטיבים.
ספרד בכלל - אוכל טוב (לחובבי הז'אנר וגם למי שפחות) בחצי מחיר מישראל, אלכוהול כמו מים ברבע מחיר מישראל. ים, שמים, שמש, הרים, אדריכלות, אומנות, ספורט. כל אחד ימצא את מה שהוא אוהב. כבישים נוחים, תחבורה ציבורית זולה ויעילה. מאד נוח ובטוח לטייל.
למה אתם מחכים?
