יום שני 25/8 Rifugio Pastore -> Macugnaga
הלילה עבר בשינה טובה והתחדשות אנרגטית. הערפל התחיל להתפזר במהלך הלילה והבוקר היה בהיר לגמרי. עכשיו אנחנו רואים את העמק שהלכנו בו בשליש האחרון של היום ומעליו מתנשא רכס המונטה רוסה. אפשר להשוות את התמונה מראש הפרק של אתמול לתמונה הזו ופה מתמצה כל ההבדל. כל מה ששמנו לייבוש באמת התייבש וגם ארוחת הבוקר שנפתחה בשעה 07:00 היתה ברמה גבוהה. לפנינו יום ארוך אבל אנחנו מתארגנים בנחת ושוב יוצאים לדרך בשעה 08:00.
האוויר קריר עדיין וגם השמש לא מחממת. מד הטמפרטורה מראה 12 מעלות ואנחנו מתחילים את העליה הארוכה אל מעבר ההרים Colle del Turlo לגובה של 2738מ'. הבקתה נמצאת בגובה של 1560מ' ולכן צפויות לנו 3 שעות של עליה לפתיחת היום (כך כתוב בשלט). השביל מתחיל בחצייה של הנחל השוצף ומיד מטפס בדרך יחסית נוחה דרך יער מחטני. העצים עוד מצלים עלינו מהשמש ושומרים את טמפ' הגוף סבירה. מבט בין העצים לכיוון מערב מגלה לנו את כל מה שלא ראינו אתמול, את המצוק שירדנו על גחוננו בערפל ואת המפל השוצף שרק שמענו את עוצמתו.
תוואי ההליכה בשביל היום הינו ברובו דרך אבן מרוצפת העולה לראש מעבר ההרים ויורדת ממנו בצד השני. הדרך הזו נמצאת בשימוש עוד מימי האימפריה הרומית ושימשה למסחר והגירה. לפני כמאה שנה השביל הורחב והוסדר על ידי ריצוף אבן למעבר פרידות ומשא. התוצאה היא שביל שבעליה למעבר ההרים היה די נוח להליכה אבל בירידה קיללתי כל צעד. השביל הזה הפך לאתגר האבן שלנו. ניצחנו את אתגרי הערפל, צלחנו גם את אתגר הקרח ועכשיו נשאר להתמודד עם אתגר האבן.
באמצע העליה הצעירה מבקשת לעצור ולהוריד נעליים. יש לה כאב בעקבים שנראה כמו שלפוחית גדולה בצד כל עקב בגודל של 2-3 ס"מ ונראה שמצטברים נוזלים מתחת לעור. ככל הנראה שעות ההליכה אתמול בגרביים רטובות יצרו את התחלת השלפוחיות. מה עושים? שאלתי אם היא תרצה לשים פלסטרים אבל היא החליטה שאין צורך ושבעליה זה מכאיב אבל בירידות זה לא מפריע לה. נעלה חזרה את הנעליים ולא שמעתי מילה על שלפוחיות עד סוף היום (נכון. גם לא שאלתי).
בשעה 11:00 בערך ובדיוק כפי שהיה חזוי בשלט הגענו למעבר והתיישבנו לנשנש מיקס אגוזים וחטיף אנרגיה, לתת לשרירים שעבדו קשה מעט מנוחה ולהכניס קצת קלוריות לעבודה. קריר במעבר ופתאום מצטברים עננים בצד השני. לא. זה לא קורה לנו שוב. אני מניס את הענן במחשבות שלי ולהפתעתי זה עוזר והרוח מניעה את הענן להמשיך בדרכו. אחריו מגיע ענן נוסף וזה ילווה אותנו במהלך הירידה. העננות תשאר מעל העמק ולא תעטוף אותנו כך שלא יהיו לנו בעיות של התמצאות וזיהוי המרחב.
הירידה ארוכה הרבה יותר מהעליה, בתחילה שביל האבן יחסית נוח אבל בהמשך הוא מפורק לעיתים קרובות והשפעת הזמן עליו ניכרת. חלק מהאבנים משוחררות וההליכה מתחילה להכאיב לי בברך שמאל. מפה לשם, בכל יום השיפועים הלכו והצטברו ואתמול עם כל ההתרגשות הירידה היתה קשוחה והברך לא שוכחת. אני הולך בזהירות ודורך בצורה שלא תכאיב. הקצב בינוני ואחרי כשעתיים וחצי ירדנו כבר ממש לעמק והשיפוע הפך למתון יותר.
בתחתית העמק חוצים את הנחל השוצף לגדה המערבית ומשם הדרך הופכת לדרך כורכר לרכב המסמנת את סיומו המוצלח אך כואב של אתגר האבן. ההליכה עכשיו נוחה והצעירה כל כך רעבה שמכתיבה קצב שש לכיוון המסעדות לצד האגם. את שלושת הק"מ הבאים עד Lago delle Fate אנחנו עוברים בחצי שעה. זו כבר שעת צהריים מתקדמת ויש המוני מטיילים שמגיעים מולנו. המסעדה הראשונה מגישה רק משקאות אז ממשיכים מיד למסעדה השניה ומתיישבים. מבקשים את התפריט ומניחים אותו מולנו על כיסא תוך הסבר שיש רק מנות פולנטה והפסטה נגמרה. אוף, אנחנו חושבים רגע ומחליטים להמשיך כבר עד העיירה. כשראה שאנחנו קמים, ניגש המלצר (בנה בן ה-16 של בעלת הבית), התנצל ואמר שבעצם יש גם פסטה, התיישבנו חזרה באנחת רווחה והזמנו מנות שהיו טעימות ומשביעות וכמובן בירה מקומית וגלידה לקינוח.
אחרי שעה של הפסקה, הלכנו את ארבעת הק"מ שנשארו עד העיירה Macugnaga ועד המלון החביב שהזמנו. עוד עשינו סיבוב חנויות קצר אבל העייפות מכריעה אותנו ולא קנינו כלום. מאוחר יותר יצאנו לאכול ארוחת ערב בבר מקומי לפני שהתמוטטנו לשינה ולתת לכפות הרגליים מנוחה כה נחוצה.
22.5 ק"מ 1260מ'↑ 1515מ'↓ 8 שעות
