יום שבת 23/8 Rifugio Teodulo -> Rifugio G.B. Ferraro
הבוקר נפתח בצורה נהדרת כאשר אני מזנק מהמיטה בשעה 06:30 כדי לראות במו עיניי את קרני השמש הראשונות מעל הקרחונים שעליהם הלכנו אתמול ורכס המונטה רוסה וכמובן על ראשו של מונטה סרבינו, הלא הוא המטרהורן. ואפילו אפשר היה לראות במרחק את הרכס הגרנד קומבין סביבו הלכתי בטרק יפהיפה לפני מספר שנים. התמונות לפניכם, תשפטו אתם אם היה שווה לצאת מהבקתה בסנדלים בקור של 0 מעלות.
רצתי מצד לצד של הבקתה כדי לצלם ולא הייתי היחיד. תוך מספר דקות הרגשתי שאני קופא ונכנסתי פנימה להתחמם. המראה מחלונות חדר האוכל מהפנט כשקרני השמש לאט לאט מאירות את כל הרכסים מסביב. ב-07:00 ארוחת הבוקר הבסיסית כרגיל עם בונוס של ממרח נוטלה והצעירה מתמוגגת. המים החמים במיחם כבר התקררו ובקושי הופכים את הקפה למשהו שאפשר לשתות אבל כלום לא מעניין אותי ואני כבר משתוקק לצאת ליום הנפלא שמחכה לנו בחוץ. הנעליים של הצעירה התייבשו וב-08:00 אנחנו מחוץ לבקתה בקור של 2 מעלות בלבד מתחילים יום הליכה שרובו ככולו ירידה. הירידה תלולה ורוח מקפיאה את האוזניים והאף וקשה להתחמם. עד שהשמש מצליחה לטפס מעל הרכס ולהפשיר מעט את הגב. אנחנו באיטליה עכשיו וצריך לשים לב לאופי סימון השבילים שמשתנה.
השביל התלול יורד ישר לתחנת רכבל נטושה הממתינה להיפתח בחורף ולאחר מכן חוצים עוד מסלולי סקי עד שעולים למעבר ההרים Colle superiore delle Cime Bianche,בגובה של 2980מ' וממנו מתחילים לרדת מהטונדרה האלפינית חסרת הצמחיה אל עמק ירוק עם אחו אלפיני בו זורמים פלגי מים מהפשרת קרחוני המונטה רוסה. מונטה סרבינו (המטהורן) נמצא מאחורנו משגיח ושומר עלינו עד שגם הוא מסתתר כאשר ממשיכים ויורדים לעמק. היום הוא יום שבת ומכיוון שכבר הלכנו כברת דרך, מולנו מתחילים להגיע מדי פעם מטיילי יום של סוף השבוע. אנחנו מתיישבים באחו לצד הנחל להפסקה לאכול את הכריכים שהכנו בצרמט ולא נאכלו אתמול. השמש נעימה, רוח קלילה מנשבת. מושלם.
השביל ממשיך ויורד עוד לעמק נוסף ובגובה 2100מ' בערך חוזרים לקו העצים ונכנסים ליער מחטני. בצהרי היום נעים ללכת בצל וקצב ההתקדמות שלנו לא רע בכלל. יום הליכה רביעי והגוף כבר הסתגל להליכה ולמאמץ וכך הדרך עוברת ללא קושי. בשעה 13:30 מגיעים לאחו יפהיפה בשם Pian di Verra Inferiore עם המוני מטיילים ובגלל שהבקתה של סוף היום היתה במרחק של חצי שעה הליכה נוספת, המשכנו ולא התעכבנו.
הגענו לבקתה בשעת שיא של ארוחת צהריים אבל המארחים היו חביבים וטיפלו בנו מיד. קיבלנו חדר קטנטן עם שתי מיטות קומותיים ונאמר לנו שיהיו לנו שותפים מכיוון שזהו סוף השבוע והבקתה מלאה לגמרי. יש מקלחות עם מים חמים חופשי חופשי ואנחנו מנצלים אותן ואף שוטפים את החולצות והתחתונים. תולים לייבוש בשמש והצעירה משתמשת בהוט ספוט שאני מספק לה כדי לשוחח שיחת וידאו עם החבר במשך שעה ארוכה. כשאוכלי ארוחת הצהריים מתפזרים לדרכם אני מזמין לי כוס בירה ומתיישב אל מול הנוף.
אל חדרנו הקטנטן נכנסים זוג איטלקים נחמדים ולבביים ומחוץ לחדר נתקלנו בזוג ישראלים עם מתבגר וזו פעם ראשונה שאנחנו שומעים עברית בשבוע שחלף. בינתיים אל הבקתה הגיעו מספר משפחות עם ילדים בגיל שלוש עד שש ואנחנו מבינים מה גרם לבקתה להיות בתפוסה מלאה. מאד שונה ממה שראיתי עד היום בבקתות הרים. הרעש היה בהתאם והשתעשעתי בצפיה בהורים העייפים מכדי להתמודד עם האנרגיות של הילדים. בארוחת הערב חדר האוכל מלא לגמרי ואת השולחן שלנו עם זוג האיטלקים הוציאו לאזור הקבלה כך ששקט לנו באופן יחסי ואפשר לשוחח בנחת.
הארוחה הורכבה ממרק ירקות לפתיחה ומנת בשר עם תפו"א כמנה עיקרית ופסטה עבור הצמחונית. המנות טעימות וקטנות באופן יחסי לארוחות בבקתות הרים. לקינוח - פנקוטה בטעם קפה. שוחחנו עם האיטלקים שסיפרו שירדו אל הבקתה הזו בסיומו של יום טיפוס על אחת הפסגות של המונטה רוסה והתרשמו מאד מיום ההליכה שלנו.
יחסית לרעש של הארוחה מחדר האוכל, הפיזור לחדרים וכיבוי האורות בחדרי הילדים עבר בשקט. הלילה בחוץ בהיר וקר כך שאין ברירה ואחרי בדיקה מחודשת של האופציות ליום המחר וכתיבה קצרה בפנקס, נשאר רק להיכנס למיטה ולכבות את האור.
17 ק"מ 415מ'↑ 1620מ'↓ 6.5 שעות
