שנה עברה מאז שחזרנו ומכיוון שוירוס הקורונה השבית את כל הטיולים המתוכננים, נשאר הרבה זמן לחשוב על הטיול לארה"ב ולאחרונה הגעתי למסקנה שזהו זמן מצוין לעשות סיכום ולחלוק במידע עם כל מי שרוצה  לתכנן טיול דומה.

אז אני אתחיל  דווקא מהסוף, לשאלה שתמיד עולה ראשונה – כמה עולה טיול כזה?

לא אתן כאן תשובה מוחלטת (למרות שעשיתי את החשבון אחרי מס' חודשים – כשכל החיובים הגיעו), רק אגיד שהקצבנו לטיול 100000 ₪ וכבר בשלב התכנון ראיתי שזה לא יספיק.

התשובה הכי טובה לשאלה כמה? היא כמו תמיד – זה תלוי... תלוי במשך הזמן, תלוי בטיסות, תלוי ברכב, תלוי באטרקציות, תלוי במלונות ועוד. אין לי כוונה לתת המלצות לחסכון ואני בטח לא מתיימר להכיר את כל האפשרויות, כל אחד יחליט ויעשה מה שהוא רוצה. אני בסך הכל אתאר כאן את מה שעשינו והנה קצת מספרים להמחשה (1US$=3.6₪ בקיץ 2019):

טיסות – 8900$ ל-6 כרטיסים, שניים מתוכם מתחת לגיל 12 (הנחה של 120$ לכרטיס).

רכב – 4000$ מתוכם 1000$ זה דמי החזרה בין קליפורניה לניו יורק. חברת ההשכרה – אוויס.

דלק – 520$ (ל-4520 מייל זה בערך 11 סנט למייל).

כניסה לאתרים ואטרקציות – לדוגמא: 1800$ למלך האריות, 480$ רפטינג, 270$ תצפית אמפייר סטייט, 80$ כרטיס לשנה לשמורת הטבע, ועוד ועוד ועוד ועוד. חשוב לזכור שהאטרקציות והאתרים במוקדי התיירות יקרים מאד ואת התמורה הטובה ביותר לכסף מקבלים כמו תמיד בטבע.

לינה – לדוגמא: 3 לילות בסן פרנסיסקו ביוניון סקוור – 1200$ (סוויטה אמיתית), לילה בהילטון ניאגרה פולס קומה 43 צופה לשני המפלים – 390$, 4 לילות בניו-יורקר – 1300$. לעומת זאת: לילה בקמפינג בהומבולדט – 43$, לילה בקמפינג בקלדוול איידהו – 24$, 3 ללילות בגרנט (ילוסטון) 103$. אנחנו שש נפשות וברוב המקומות אין חדרים לשישה לכן בחלק מהמוטלים היה צורך בשני חדרים נפרדים והעלות היתה בין 80-100$ לחדר. אגב – משפחה של 5 נפשות תתקל באותה הבעיה וגם אם כתוב שאפשר להכניס 5 לחדר זה בדרך כלל אומר 2 מיטות גדולות ובהצלחה לכם להכניס 3 ילדים במיטה. לינה ב-KOA מומלצת, בין אם זה באוהל ובין אם זה בבקתה, יש מאות אתרי KOA  ברחבי ארה"ב וסביר שהיכן שלא תתכננו לעצור יש אתר קרוב. בחופשת הקיץ יהיה עמוס ובסופי שבוע כנראה יהיה קשה למצוא מקום. עדיין שווה לעשות כרטיס חבר באתר שלהם ולקבל הנחות ופינוקים אם תבחרו לעצור.

אוכל – הרבה נכתב כאן בפורומים על האוכל ומצאתי שהכל נכון. אכלנו בבישול עצמי ממצרכים שקנינו, ואכלנו גם במסעדות, דיינרים, ומזון מהיר. במסעדות היינו מוציאים כ-150$, בדיינרים כ-80$ ומזון מהיר כ-40$ ואפילו פחות. אוכל טוב עולה בהתאם. הערים הגדולות כמובן יקרות מאד ביחס לשאר האזורים, לדוגמא: ארוחת הערב האחרונה בניו יורק עלתה 300$. בנסיעות ולעיתים גם במלונות היו איתנו מוצרים בסיסיים להכנת ארוחה קלה כשהמחשבה היתה בעיקר חיסכון בזמן. לאכול בחוץ תמיד יקח יותר זמן מפיקניק בפארק בעיר או בצד הדרך. קנייה ממוצעת בסופר היתה כ-80$ ומלבד מזון תמיד צריך עוד משהו. בשבועיים הראשונים כל יומיים-שלושה נכנסו לסופר לקנות מצרכים. לקראת הסוף התדירות פחתה.

עלויות נוספות שצריך לקחת בחשבון – קניות והצטיידות לפני טיול ארוך עם מזג אוויר מגוון כולל מזוודות  יכול בקלות להגיע לכמה אלפים. ויזה (למי שאין) – 160$ לראש. ביטוח לכל המשפחה לכל התקופה כ-1250 ₪. חבילות תקשורת סלולרית/סים או מכשיר מקומי – עוד כמה מאות ₪. פנסיון לכלב – 1400 ₪. מוניות אל ומשדה התעופה בארץ ובארה"ב – כ-2500 ₪. יכול להתקזז עם השכרת רכב והחזרה בשדה התעופה אבל בעיניי מתאים רק למי שיוצא מיד מחוץ לעיר. קניות במהלך הטיול – מזכרות, מתנות, בגדים, אלקטרוניקה. היינו צנועים בסעיף הזה והוצאנו רק כ-3000$. ומה עם הדפסת ספרי תמונות בסוף הטיול? עוד כמה מאות ₪, שלא לדבר על הזמן שלוקח לעבור על 3000 תמונות...

טיפים – תתכוננו ל-15-20% מהמחיר במסעדות. השיטה בארה"ב היא שהחשבון מגיע עם אפשרות לסמן אחוזים (12%, 15%, 20%) או לרשום מספר. כשעושים את זה מול עיני המלצר/ית, לפחות לי זה גרם להיות נדיב יותר... לא נהוג להשאיר מזומן על השולחן, אבל יקבלו את זה אם תבחרו. ברוב המלונות תמצאו על הכרית מעטפה לשים טיפ לנותני השירות ובהחלט הציפיה היא שתעשו את זה.

לגבי שימוש בכסף, אנחנו לקחנו 2000$ במזומן ופיזרנו בינינו כולל לילדים הגדולים למקרה חירום. כל התשלומים נעשו באשראי ורק סכומים קטנים שולמו במזומן וכפי שציינתי, טיפים במלונות הם לרוב במזומן.

אז לכמה מגיעים בסוף? תעשו את החשבון לבד.

אחרי שעברנו את נושא הכסף סוף סוף, אפשר להתקדם לתחומים אחרים.

רכב שכור – רכב נוח זה קריטי לנסיעות ארוכות ובארה"ב נוח זה גדול וכשיש לכם 6 מזוודות ועשרה תיקים אתם צריכים רכב גדול. מיני-ואן דומה למה שנפוץ בארץ מתאים בטיול כזה ל-4 אנשים בלבד ואם רשום בפרטים של חברת ההשכרה שהרכב מתאים ל-8 אנשים, לטיול כזה הוא יהיה טוב ל-6 וכל זה בגלל כמות המזוודות והתיקים ואתם בטוח לא רוצים שהילדים ישבו צפופים אלא יתרווחו במושב נפרד ולא יגעו אחד בשני גם כשהם נרדמים. אתם הולכים לבלות ברכב הזה הרבה זמן ולכן כדאי שיהיה נוח, נוח לשבת, נוח להיכנס ולצאת, נוח להעמיס ולפרוק. כאן לא הייתי מנסה לחסוך והמלצה שלי היא לשכור מאחת החברות הגדולות ולקחת כיסוי ביטוחי מקסימלי, כולל שירותי דרך. הרכב שהזמנו היה שברולט סברבן ובחברת ההשכרה קיבלנו GMC יוקון XL, שניהם זהים במפרט ובצורת הספסלים. לא ממליץ על פחות מזה ל-6 אנשים. הרכב היה פנטסטי לאורך כל הנסיעה ולא היו תקלות. ועוד המלצה למי שמחזיר רכב במנהטן - למלא מיכל מלא לפני שנעמדים בפקקים של הכניסה למנהטן. תחנות הדלק במנהטן הפכו לגורדי שחקים או חניונים ונשארו אולי 3 תחנות. אם כבר נכנסתם למנהטן (כמוני), אל תנסו לחפש תחנה פשוט קבלו את הקנס על החזרת הרכב עם חצי מיכל כמו גברים.

תכנון ימי נהיגה – יום הנהיגה הארוך ביותר שלנו היה מקודי (וויומינג) לדדווד (דקוטה הדרומית)– 390 מייל (כ-620 ק"מ). היו עוד מס' ימי נהיגה בודדים של 300 מייל או יותר ובשאר הימים היו נסיעות קצרות יותר או שלא היו נסיעות כלל. את התכנון רצוי לעשות לפי שעות ולא לפי מרחק ולהשתמש בתוכנות למיניהן שיתנו הערכה של הזמן שלוקח המרחק שבחרתם, אני עבדתי בתכנון עם אתר שנקרא Furkot. ככלל רצוי לא לתכנן יום נסיעה של יותר מ-5 וחצי עד 6 שעות, גם אם זה יום שמוקדש לנסיעה בלבד. החישוב הוא כזה – השכמה והתארגנות + ארוחת בוקר וקפה, לא תצאו לדרך לפני 9:00. כל שעתיים נסיעה יש חצי שעה עצירה לשרותים ושחרור איברים וקיטור. בשעת צהריים תהיה הפסקה לאוכל ומנוחה. בלי ששמתם לב, חמש שעות נהיגה הפכו לשמונה שעות,  ושש וחצי שעות מתוכננות הפכו לעשר ואתם מגיעים גמורים מעייפות ליעד הבא וזה עוד לפני שהכנסנו פקטור לעומסי התנועה בדרך. לאמריקאים יש שיטה לסלול מחדש את הכבישים במקטעים ארוכים של מיילים רבים, נתיב אחד סוללים ובנתיב השני נוסעים לאט. אין כמעט סיכוי להימלט מהחוויה.

בכל מקרה, המלצה שלי היא שתמיד עדיף לצאת לדרך מוקדם (פרט לימי מנוחה, ראו בסעיף מנוחה) ואת ארוחת הבוקר להכין ולאכול בדרך. ואם מתפנקים עם ארוחת בוקר במלון לעשות מאמץ שזה יהיה מוקדם ככל שניתן כדי שלא תמצאו את עצמכם יוצאים לדרך וחצי יום כבר מאחוריכם. ואם מדברים על לצאת לדרך מוקדם, זה מחייב שעת שינה מותאמת וכאן צריך לשים לב בחדרים נפרדים שהילדים לא נשארים עם מסכים עמוק לתוך הלילה. עייפות מצטברת לאורך זמן גורמת לילדים עצבנות וחוסר סבלנות ותוציא לכולם את החשק. אני לא מחדש פה כלום אבל יהיה עליכם לשים לב לשעות השינה בעיקר של הצעירים.

המלצה נוספת שקשורה בניצול זמן מיטבי היא לדאוג שכולם יודעים ומבינים מה מתוכנן ליום המחר. אל תסתפקו בזה שנתתם להם דף של התוכנית עוד בארץ. התוכניות שלכם ישתנו ובנוסף אין סיכוי שהילדים יזכרו אפילו איפה הדף ואם זה בנייד, הם לא יתאמצו לחפש. תנו להם את המידע בערב - מתי קמים, לאן נוסעים, כמה זמן נסיעה, איפה אוכלים, מה עושים ואם צריך שיהיה משהו בהישג יד (נעלי הליכה, בגדי ים, מעיל, ספריי נגד דובים וכד'). כאשר התוכנית עדיין פתוחה תערבו אותם בהחלטות. בבחירה משותפת יש סיכוי לשביעות רצון גבוהה יותר כי הילדים ירגישו שותפים ולא נגררים.

המלצת תדלוק – כאשר המחוג מצביע על פחות מחצי מיכל, זה זמן להתחיל לחפש תחנת דלק. תופעה מעניינת שראיתי היא תחנות דלק נטושות. התיאוריה שלי היא שמכוניות היברידיות, חשמליות ושאר כלי רכב עם צריכת דלק נמוכה, גרמו לפשיטת רגל לתחנות דלק וזה מחזה לא נדיר בכלל. שוב, עוד סיבה לא להשאיר את התדלוק לסוף המיכל.

אריזה, פריקה והעמסה – קראתי ושמעתי על מי שמצליח לקחת ללילה במוטל רק את מה שהוא צריך ולא צריך לסחוב את כל המזוודות והתיקים לחדר. אז אפילו שאני מחשיב את עצמי סופר מסודר ומאורגן, הורדנו לכל ילד את המזוודה שלו (הצעירים היו שותפים) והעמסנו חזרה לפני היציאה. כשהרכב גדול ויש מקום, זה לוקח בעיני פחות זמן מאשר לנסות לנבור במזוודה ולהוציא רק את מה שחושבים שצריך. המלצה לסידור המזוודה היא כמובן תיקי הארגון הפנימיים ששומרים על הסדר במזוודה גם כשדברים יוצאים ונכנסים חזרה וזה בהחלט חוסך זמן וגם שומר על הבגדים והפרדה בין נקי לנקי פחות.

כביסה – התכנון שלנו היה לעשות כביסה כל שבעה ימים, בפועל עשינו בפעם הראשונה אחרי שישה ימים ואח"כ כל ארבעה ימים בערך. לקחת בחשבון את הזמן שזה דורש ולבדוק מראש איפה אפשר לכבס ולהצטייד בקופסת קפסולות ג'ל לכביסה.

מנוחה – ביחד עם תכנון כביסה שבועי היה בתכנון גם פעם בשבוע, חצי יום מנוחה. הכוונה היתה לתת לכולם לנוח עוד, לקום בעצלתיים בלי למהר ולצאת רק בשעת צהריים לדרך. בפועל לא ממש הקפדנו על כך אבל בהחלט היו ימים שהרגשנו שהילדים (וגם אנחנו) צריכים קצת מנוחה אז רחצה בבריכה או קימה מאוחרת עשו את העבודה. בנוסף, היכן שהיה אפשר, נתנו לילדים לבחור אם לבוא או להישאר בחדר ולהתחבר למסך.

פרטיות – אחד מהנושאים הקשים בזמן טיול שכזה אבל כמו חלק גדול מהקשיים, אחרי החזרה לארץ בקושי זוכרים. ילדים מתבגרים צריכים פרטיות, ההורים צריכים את זה וגם לצעירים מגיע מדי פעם זמן לבד בלי אף אחד. המלצה שלי היא מדי פעם לשלם יותר לחדרים גדולים ומרווחים יותר ואפילו לבקש להכניס מיטה מתקפלת. גם מזרון מתנפח על הרצפה יכול להיות פתרון לשינה בנפרד. ברוב הפעמים שישנו בחדרים נפרדים, אלה היו חדרים עם שתי מיטות זוגיות ולקחנו לחדר של ההורים את אחד הילדים כדי לנצל את כל המיטות לשינה בנפרד.  בכל מקרה זה נושא שחשוב לשים אליו לב לפני שמתפתחות דרמות.

דבר אחרון – תשאלו האם הטיול היה שווה את כל הבלאגן והעלויות והקשיים והסכנות? התשובה שלי היא כן, ללא שום צל של ספק. חוויה מופלאה וחד פעמית כזו של טיול עם כל המשפחה לפרק זמן משמעותי ובמקומות שהיינו בהם לא יכולה להיות משהו אחר. ועכשיו במרחק של שנה, אני ממש מקנא במי שהרעיון עולה בראשו ומתחיל לשבת לתכנן.

תהנו.