יום שלישי 25/8 Macugnaga -> Restaurant Mattmark
יום אחרון להליכה. אתמול חילחלה ההבנה שלעלות את העליה למעבר ההרים Passo del Monte Moro (מעל 1500 מ' תלולים) עם השלפוחיות ברגליים של הצעירה יגרום לה סבל קשה. היא לא העלתה שום הצעה או בקשה, אבל כשהבינה שיש אפשרות לעלות עם הרכבל אל מעבר ההרים, אורו עיניה. בצער רב, ויתרתי על הטיפוס והלכנו בנחת לעלות בקרון הראשון של הבוקר - טוב, על מי אני עובד? ברור שלא היתה לי שום בעיה לוותר על שלוש שעות עליה ולמרות שאם תתנו לברך שלי לבחור, ההצבעה תהיה בדרך כלל לטובת ירידה ברכבל ועליה רגלית.
בתחנת הרכבל בגובה של 2800מ' יש מסעדה ומכיוון שיצאנו מהמלון הקטן ללא ארוחת בוקר, התוכנית היא לשבת בה לארוחת בוקר קלה בנוף המרהיב של רכס המונטה רוסה הפרוס מדרום מערב לנו. הזמנו שני טוסטים ושתיה חמה ובשעה 10:00 עלינו את ה-80 מ' האחרונים עד למדונה המוזהבת ומעבר ההרים. בפועל, מעבר ההרים נמצא כ-500מ' מצפון מערב למקום בו השביל עובר וזו, ככל הנראה, נקודה נוחה יותר לחציה. זו גם הנקודה בה עובר הגבול וחוזרים לשווייץ ומתחילים את הירידה לעמק Saas.
הירידה היא על שביל נוח, הברך מזכירה לי שהיא שם אבל לא משהו חריג, ותוך כשעה וחצי הגענו לסוף הירידה באחו בו רבצו פרות, בקצהו הקרוב של המאגר. ההמשך הוא עוד 3.5 ק"מ לאורך הגדה המערבית (אפשר ללכת משני צידי המאגר) עד למסעדה בה יש תחנת אוטובוס. בהחלטה משותפת קבענו שפה המסע מסתיים ומכאן ממשיכים בתחבורה ציבורית. חיבוק חזק וחיוך מאוזן לאוזן. לא יכולתי לדמיין כמה טוב יהיה לנו יחד ואיך נתמודד עם כל האתגרים. אליפות.
8 ק"מ 80מ'↑ 640מ'↓ 2.5 שעות
סיכום? ממש לא רוצה לסכם כי אז זה בעצם נגמר.
במילה אחת? מטורף.
בכמה מילים? מאתגר, קשה, כואב, מצחיק, יפה עד דמעות, מלמד, טעים, ומעל הכל- לא יכולתי לבחור שותפה מוצלחת יותר. כל כך הרבה רגעים שנחרטו לנצח שהם רק של שנינו.
התנתקנו מהמציאות של חיינו והתחברנו להרים ולטבע שהוא הבסיס האמיתי להכל. כשהולכים בשבילי ההרים אין פוליטיקה ואין טובים ורעים. פה מסתפקים במועט, פה מתחשבים אחד בשני ועוזרים אחד לשני. פה מה שחשוב זה אוכל, מים ואיפה ישנים. בהרים כשקשה וכואב - ממשיכים. בהרים כשמאתגר - מתמודדים. בהרים כשנופלים - קמים מיד. בהרים כשפוגשים אנשים - מברכים אותם לשלום וכשפוקחים עיניים בבוקר ורואים את הנוף מתמלאים באנרגיות. את כל זה לא מלמדים בשום בית ספר, את זה לומדים מהתנסות אישית בחוויה. עבורי, המסעות האלה הם הדלק ליומיום ואני כבר בציפיה למסע הבא.
וכך ללא שום טקס ובאופן דומה ביותר לתחילת ההליכה, קיפלנו את המקלות וחיברנו לתיקים. חיוך גדול, סלפי אחרון, חיבוק חזק ורצון לארוחת צהריים טובה לפני שנתחיל את המסע לציריך. הטיסה חזרה יוצאת מחר ב-11:30 ומלון ליד שדה התעופה מחכה להגעתנו.
והטרק האימתני? אם אתם לא נרתעים מ-1500מ' עליה או ירידה או גם וגם, אל תחכו, ההנאה מובטחת. אשמח לענות על שאלות למתעניינים.
סה"כ הלכנו ברגל 112 ק"מ, עלינו 5980 מ', ירדנו 7690 מ'.
