נסענו לסופ"ש אביבי באזור אלזס.
לפני כארבע שנים טיילנו ביער השחור עם הילדים, וכמו רבים וטובים עשינו גיחה קצרצרה לקולמר ולעיירות סביבה.
לאחר הטיול הקצרצר לאזור הבטחנו לעצמנו שנשוב לביקור מעמיק יותר ללא הילדים.
טיסות הוזמנו לבאזל באיזי ג'ט עוד בספטמבר 2013, מיד כשנפתחה הרכישה לקיץ 2014.
 אחותי וגיסי החליטו להצטרף אלינו, כך שנסענו שני זוגות לסוף שבוע מפנק, כאשר שישה ילדים הופקדו בידיה האמונות של הסבתא למספר ימים.

יום רביעי 7.8.14
טסנו ביום רביעי למחרת יום העצמאות. שדה התעופה היה ריק למדי לאחר חופשות החגים ולפני חופשת הקיץ, למעט מתחם האוכל העמוס. התחושה שלנו היתה שמחלקים ב"ארומה" קפה חינם.
הטיסה יצאה בזמן ועברה ללא תקלות מיוחדות, למעט העובדה כי הכריכים הנמכרים בתשלום נגמרו, וגיסי, שרצה לאכול, עבר סגה ארוכה של ניסיונות למצוא לו משהו ראוי למאכל עד שסיים עם מאפינס שוקולד.
נחתנו בסביבות ארבע אחה"צ לפי שעון שוויץ ותוך פחות משעה, שכללה בין היתר החלפת מעט כסף לפרנקים שוויצריים מצאנו את עצמנו ברכב מחוץ לשדה.
התוכנית היתה שבאחר הצהריים הראשון נבלה מספר שעות בבאזל, שכן בטיול כ"כ קצר המטרה היתה למצות את הזמן עד תום.
כיוונו את הג'י.פי.אס ושמנו פעמינו לבאזל. למרות שכבר טיילנו באזור בעבר, כולנו שכחנו מתשלום האגרה הנדרש לנסיעה בכבישים מהירים בשוויץ.
עם היציאה מהשדה עצרו אותנו שוטרים וכיונו אותנו לעמדת רכישת המדבקה. בעמדה הסברנו לשוטרת שכוונתנו להגיע לבאזל למספר שעות, והיא הנחתה אותנו כיצד לנסוע בכבישים שאינם מהירים. כיוונו את הג'י.פי.אס לנסיעה לכבישים ללא אגרה ותוך כעשר דקות מצאנו את עצמנו במרכז העיר.
חנינו בחניון של בית החולים האוניברסיטאי וצעדנו לכיוון כיכר השוק המרכזית.
 לאחר מעט התברברויות מצאנו את הכיכר. התרשמנו מבית העירייה המרשים, הבנוי מאבן אדומה והסתכלנו על חלונות הראווה המעוצבים.

מטיפים שקראתי קודם לטיול הבנתי כי פרנסי העיר יצרו מספר מסלולים קצרים, העוברים במקומות מרכזיים, המסומנים בצבעים ובדמויות חשובות מחיי העיר.
אנו בחרנו לטייל בהתאם למסלול האדום שנראה לנו מקיף למדי ומאפשר גישה לנהר.
התחלנו לצעוד בהתאם לתוואי המסלול, ונכנסנו לסופרמרקט לקניית מצרכים לפיקניק. אספנו מכל הבא ליד, פירות, לחמים, גבינות ושתיה וצעדנו לעבר הנהר ע"מ למצוא פינה לשבת ולאכול.
מזג האוויר בשעות הבוקר והצהריים היה גשום, אך בשעות אחה"צ השמש יצאה ותושבים רבים ישבו על גדת הנהר, אכלו וקראו.
נטשנו את המסלול לזמן מה, חצינו את הנהר והצטרפנו ליושבים על גדותיו.
הארוחה היתה משביעה ומהנה ביותר.
יתרה מכך. מהצד השני של הגדה ראינו את מלון LES TROIS ROIS שעד כמה שזכרנו זהו מלון שלושת המלכים בו צולמה תמונתו המפורסמת של הרצל במרפסת. חצינו חזרה את הגשר ופנינו למלון. שאלנו את השומר בשער האם זהו אכן המלון של הרצל ונענינו בחיוב. נכנסנו לתוכו למספר שניות ויצאנו החוצה.
המשכנו לצעוד בהמשך למסלול האדום, שזימן לנו נקודות תצפית נהדרות על הנהר. בהמשך הוא הביא אותנו לקתדרלה המרכזית של העיר בה תרנו מעט והתרשמנו.
לאחר מכן הוא הוביל אותנו במסלול מעגלי לכיכר השוק המרכזית.
השעה היתה שבע לערך וכל החנויות היה סגורות. פינטזנו על שוקולד שוויצרי, אבל גם חנות השוקולד שראינו בכיכר היתה סגורה.
נכנסנו לחצר בניין העירייה והתרשמנו מהפסלים ומהאיורים שעל קירותיו. אכן מבנה מרשים!
 שמנו את פעמינו חזרה לחנייה והתחלנו לנסוע לכיוון הצימר ששכרנו לארבעת הלילות הבאים.

אל הצימר ששמו LES LANTERNES בעיירה קייסרסברג, הגענו באמצעות אתר צרפתי ללינות באזור. לפנינו התארח בצימר רק זוג ישראלי אחד לפני מספר שנים. הצימר כולל שני חדרים גדולים ומפנקים שבינהם גלריה, בה מגישה בעלת הצימר ורוניק ארוחות בוקר מפנקות. החדרים נעימים ונראה כי מי שעיצב אותם חשב על הפרטים הקטנים.

למרות הפיקניק על גדות הריין בבאזל היינו רעבים ושאלנו את ורוניק על מסעדה לארוחת ערב.
השעה היתה תשע לערך והיא אמרה כי לדעתה כל המסעדות סגורות, אולם אנו יכולים לנסות את מזלנו במסעדה שנקראת פלמנקו.
יצאנו לעיר וראינו מספר מסעדות פתוחות. נכנסו אל כמה מהן, אך בכולן נאמר לנו שעכשיו ניתן להזמין רק שתייה, והפנו אותנו לפלמנקו.
המסעדה האחרונה במורד הרחוב בעיירה היתה הפלמנקו. אז גם הבנו ששמה FLAME.CO, אבל בשבילנו היא תישאר "פלמנקו".
המלצר החביב במסעדה הסביר לנו כי הם מגישים אוכל אלזסי מסורתי, ומאחר שאמרנו לו שאיננו אוכלים בשר, הוא הציע לנו להתחיל עם מנה צמחונית. קיבלנו את המלצתו וקיבלנו בצק דק, שלנו הזכיר מצה ועליו כמויות של פסטו קצת גבינה עשבי גינה ועגבניות שרי. חביב אבל לא יותר. הסועדים האחרים קיבלו ארוחות שלמות על הבצק דמוי המצה.
בעלי שלא אהב את הפסטו ביקש מהמלצר מנה עם גבינה ועגבניות בלבד. המלצר נענה לאתגר והוכנה לו מנת ניסוי קטנה עפ"י בקשתו. לאחר שהניסוי הוכתר בהצלחה הוא קיבל מנה נוספת
 יצאנו מהמסעדה משועשעים עד מאד ועייפים. הגשם חזר לרדת ואנו נסענו לצימר ללילה ראשון.

יום חמישי ה- 8.5.14

קמנו לבוקר מעונן. בכלל זה מזג האוויר שליווה אותנו לאורך כל הטיול. בעיקר עננים ומעט שמש מידי פעם.
גשם ממש, שהפריע לטיול ירד בנקודה מסויימת ביום שישי, אבל בל נקדים את המאוחר.

את הבוקר התחלנו כמו את שלושת הבקרים בטיול בארוחת הבוקר המפנקת של ורוניק בעלת הצימר.
ארוחת הבוקר מוגשת בגלריה בין שני חדרי השינה וכוללת קוראסונים, פירות, מגוון גבינות קשות ולחם מפנק. כל בוקר קיבלנו תוספת מיוחדת ושונה לארוחה.
ביום השלישי השתכללנו והוספנו לארוחה ירקות שקנינו בסופר.

החלטנו לנסוע לשטרסבורג, אבל עצרנו קודם לכן בעיירה Obernai עליה שמענו המלצות.
הגענו בשעה מוקדמת יחסית ומצאנו חנייה במרכז העיירה.
התחלנו להסתובב וראינו תזמורת, שברובה מורכבת מבני נוער ומעט מבוגרים, לבושים בשחור מתכוננים לטקס כלשהו. אז כבר הבנו שאמור להיות טקס זיכרון כלשהו היום, עוד לא הבנו במה מדובר ומה ההשלכות.
בהמשך נזכרנו שה- 8 למאי הינו יום הניצחון של בעלות הברית על הנאצים במלחמת העולם השנייה, וכנראה מדובר ביום זיכרון לנושא.
החנויות המסחריות למעט חנויות המזכרות היו סגורות ולא ייחסנו לכך חשיבות בשלב זה.
בהמשך בשטרסבורג הבנו כי כנראה החנויות סגורות בשל יום ה-8 למאי. הדבר פגע בחיות של העיר שהיתה שוממה למדי למעט תיירים ודוכנים לממכר מזכרות.
אם היינו מודעים כך קודם לכן, היינו הופכים את ימי הטיול, כי כמו שלא כ"כ נעים לראות גן סגור, לא כ"כ נעים לראות עיר סגורה.
שוטטנו ב Obernai, ראינו בתים בסגנון הייחודי לחבל אלזס, בנויים מקורות עץ ובינהן טיח צבעוני וחלונות עץ. חצינו את המדרחוב של העייירה והגענו לבית כנסת שהיה סגור.
 חזרנו למכונית והמשכנו לשטרסבורג.

בשטרסבורג התקשינו קצת במציאת מקום חנייה. בסופו של דבר חנינו בחניון גוטנברג שנצא ממש במרכז העיר העתיקה.
יצאנו מהחניון לכיכר גוטנברג ופנינו לקתדרלה של שטרסבורג.
הקתדרלה - נוטרה- דאם, מרשימה ביותר. הויטראז'ים יפיפיים ויש בה שעון אסטרונומי מעניין.
יצאנו לחצר האחורית של הקתדרלה, ראינו את המבנים המרשימים וירדנו לכיוון הנהר. צפינו על הבתים בסגנון אלזסי טיפוסי מעברו השני של הנהר, והתבלטנו האם לקחת שיט או לא. החלטנו לדחות את ההתלבטות לשלב מאוחר יותר של היום.
התחלנו לצעוד על גדת הנהר לכיוון "צרפת הקטנה" Petite France. המקום אכן מקסים ובתי העץ הצבעוניים השוכנים על הנהר והתעלות המסתעפות ממנו נהדרים.
חזרנו לכיוון העיר וצעדנו לכיכר קלבר.
האזור מסחרי בעיקרו והאכזבה מהחנויות הסגורות וממיעוט המסתובבים היתה המשמעותית ביותר בחלק זה של הטיול.
בשלב זה החלטנו שאנו רעבים וחיפשנו מסעדה לשבת בה.
בחרנו במסעדה הומה בקרבת הקתדרלה וליד דוכני מזכרות רבים. בנקודה בה מוקמה המסעדה התחושה כי העיר סגורה היתה מינורית.
לאחר הארוחה החלטנו כי זה הזמן לשייט בנהר.
בעלוני המידע מפורסם כי יש שייט ארוך של כשעה ורבע ושייט קצר של כשלושת רבעי השעה.
אנו רצינו בשייט הקצר, אולם לא היה כזה, לפיכך קנינו כרטיסים לשייט הארוך.
בשל מזג האוויר הסירות הפליגו מכוסות בזכוכית ונמנעה מאיתנו תחושת הקרבה לשטח.
שטנו ברחבי העיר בצרפת הקטנה, באזורי המבנים של האיחוד האירופי ועוד.
נדנודי הסירה לאחר הארוחה גרמו לנו לתחושת נמנום.
השייט חביב, אך לא הכרחי.
לאחר השייט החלטנו לחזור לכיוון הצימר.
מאחר שהבנו שלא נמצא מסעדה פתוחה לארוחת ערב, עצרנו במרכז תיירותי וקנינו מספר מוצרים לארוחת הערב במחיר מופקע.
חשבנו לאכול ולצאת למסעדות לשתות.
בסופו של דבר הגענו לצימר, הכנו לנו ארוחת ערב, הגשם התחיל לרדת ובחרנו להישאר ולשוחח בגלריה המשותפת.
 עוד יום הגיע לסיומו.

יום שישי 9.5.14

היום תוכנן יום טבע.
נסענו לטיול טבע לדרך הפסגות בהרי הווז' בעקבות טיפ באתר למטייל.
יצאנו מאוחר יחסית, מאחר שבדקנו את הגינה של בעלי הצימר, ובעיקר את הבתים הקטנים לגידול ציפורים, התלויים על העצים ונועדו להגן על גוזלים.

התחלנו את המסלול בסופר מרקט בו קנינו מצרכי מזון לפיקניק בהמשך היום.
המשכנו לכפר טורקהיים Turckheim, שהינו כפר מקסים אופייני לדרך היין.
בדרכנו מהחנייה לשער החומה לכפר ראינו קינים ובהם חסידות מקננות. כמובן שצילמנו אותן מכל זווית אפשרית.
מחוץ לחומות העיר היה שוק קטן בו הסתובבנו מעט.
נכנסו לכפר, לקחנו מפה מלשכת התיירות והסתובבנו ברחוב המעגלי בהתאם למפה.
הכפר מקסים, בתיו צבעוניים והוא קומפקטי, כך שהסיור לא ארוך במיוחד.
לאחר סיור מלא בכפר התחלנו לטפס לכיוון הרי הוו'ז.
נסענו בתוך היער, כאשר מידי פעם יש קרחות ומתגלה הנוף מסביב.
אנו כייוונו לשני האגמים השחור והלבן.
מתברר כי מדובר בשני אגמים קטנים שלא לומר קטנטנים, סמוכים זה לזה.
השמש שיחקה איתנו לאורך כל הדרך מחבואים, אולם מייד כשהגענו לאגמים החל גשם חזק.
אחותי שחלמה על טיול טבע מסביב לאגם ופיקניק נאלצה לוותר.
ירדנו מהמכונית לדקות ספורות לצפות באגמים ולהצטלם והמשכנו הלאה.
המשכנו עם הכביש והגשם פסק. יתכן שהאגמים ממוקמים בנקודה בה יש ריבוי משקעים.
עצרנו בנקודת תצפית נפלאה, ממנה יצאו רוכבי אופניים, שעלו ברכבל, לרכיבה במדרונות.
גלשנו עם הכביש לכיוון העיירה Ste-Marie-Aux-Mines. התיאור בטיפ שקראנו היה כי מדובר בעיירה
מכוערת היושבת בנוף גן עדן, וכי קריאות התפעלות תשמענה ברכב מהמראות הנשקפים בדרך.
 שתי האמירות נכונות.

באחת הנקודות בירידה ארבעתנו, כפה אחד, התפעלנו מהנוף. עצרנו והתחלנו להצטלם. המראה הינו של גבעות ירוקות, היורדות אחת אחרי השנייה, ובינהן בתים. שלחנו תמונת סלפי משותפת לילדים בבית והמשכנו בנסיעה.
הגענו לעיירה הגדולה למדי, בה אין טעם לעצור והתחלנו לחפש מקום לפיקניק. בסופו של דבר מצאנו שדה פורח עם ספסלי ישיבה בסמוך ליער ובו בחרנו לפקנק.
אחותי חתכה את הירקות לסלט אישי לכל אחד מאיתנו. אכלנו את המצרכים שקנינו, כאשר השמש משחקת איתנו מחבואים. כאשר יצאה מבין העננים היה נעים וכאשר התחבאה היה קריר למדי. המקום היה מקסים והפיקניק נהדר.
סיימנו את הירידה מההרים בעיירה Ribeauvile החלטנו שלא לסייר בה.
השעה היתה קצת אחרי ארבעה אחה"צ והתלבטנו מה לעשות.
בפורומים באתר למטייל המליצו לי על סיומו של יום באתר מרחצאות בבאד-קורוזיגן שבגרמניה. בגדי הים היו במכונית והחלטנו להתחיל לנסוע לכיוון גרמניה.
בדרך עברנו את הריין ועצרנו להצטלם במפגש הגבולות ובסכר.
בשלב הזה התחיל דיון לגבי קניות בגרמניה והאפשרות להגיע לפרייבורג, אותה הכרנו כולנו מטיול קודם ביער השחור. הערכנו שלא נספיק להיות גם בפרייבורג וגם במרחצאות והוסכם שניסע לבאד קורוזיגן ולפני הכניסה למרחצאות ננסה לעשות בה קניות.
מצאנו את המרחצאות וכיוונו עצמנו למרכז העיר. מה רבה היתה האכזבה, כאשר התברר שבעיר אין כמעט חנויות, בוודאי לא חנויות של בגדים.
הוחלט על נסיעה לפרייבורג תוך הבנה שכנראה נוותר על המרחצאות.
השעה היתה כבר שש ולא ידענו מתי החנויות בפרייבוג תסגרנה, בכל זאת לקחנו הימור.
חנינו במרכז פרייבורג ופנינו לרחוב הראשי בו מרוכזות מרב החנויות. הקצבנו לעצמנו זמן לקניות שבסופו של דבר התארך עד לשעת סגירת החנויות בשמונה בערב.
התפצלנו וכל זוג יצא להסתובב לבדו.
אחותי קנתה לשלוש בנותיה בגדים, אני ובעלי בחרנו שלא להתמקד בקניות, שכן יש לנו בת ושני בנים וקניית בגדים כמתנות לא עניינה את הבנים. הסתובבנו בעיר. במגדל השעון, בכיכר המרכזית ובכנסיה.
כשגמרנו את הסיבוב לא עמדנו בפיתוי וקנינו מעט בגדים לילדה.
לקראת שמונה בערב נפגשנו שוב. הבנו שמרחצאות לא תהיינה היום וחיפשנו מסעדה.
גיסי כיוון אותנו לפינת רחוב ליד אחד מבנייני האוניברסיטה בו היו מספר מסעדות עמוסות בקהל צעיר.
התיישבנו ברועשת שבהן. הזמנו מספר מנות במחיר מצחיק ונהנינו מהאווירה התוססת.
לקראת עשר בלילה, העלה בעלי סברה כי יסגרו את החניון בו אנו חונים והחלטנו לעזוב. אבל באותו הזמן התחיל לרדת גשם שוטף. האמת שזו חוויה מוזרה לשבת במסעדה בחוץ, כאשר רק הסוכך מגן מפני הגשם ולא קר. בארץ גשם כמעט תמיד חובר לקור.
בסופו של דבר עזבנו את המסעדה בטיפטוף קל וצעדנו לחניון.
הלחץ מהחניון הסגור גרם לנו לטעות בבניין בו מוקם החניון. הכניסה ממנה יצאנו היתה סגורה, אבל בסופו של דבר הגענו למכונית בשלום.
נסענו לצימר בכבישים החשוכים, והגענו בשעת לילה מאוחרת.
אין ספק שכאשר יש שני זוגות עושים דברים יחדיו, סף האומץ עולה.
 הסתיים יום עמוס נוסף.

10.5.14

היום הזה הוקדש לעיירות של דרך היין.
התחלנו את הבוקר בעוד ארוחת בוקר של ורוניק, הארוחה האחרונה שלנו, ועדכנו אותה שאנו מתכוונים לעזוב באמצע הלילה לכיוון שדה התעופה, כך שלמחרת אין צורך שתכין ארוחה.
יצאנו בשעה מוקדמת יחסית וצעדנו ברגל לחלק העתיק של KAYSERSBERG מרחק של כמה מאות מטרים מהצימר.
טיילנו בעיר המקסימה שנהר וייס חוצה אותה, נכנסנו לחנויות המזכרות, ראינו קיני חסידות ונהננו עד מאד. השמש זרחה ומזג האויר היה נהדר.
לאחר סיור של כשעה בעיר חזרנו לצימר והדרמנו לכיוון EGUISHIEM.
בטיול הקודם שלנו בדרך היין לא הגענו לעיירה זו והפעם בהמלצתה של בעלת הצימר נסענו אליה.
עשינו את המסלול המעגלי בעיירה. זו אחת מהעיירות היפות בדרך היין והיא אכן נהדרת. במרכזה כנסייה שפרחים פורחים בחלונותיה. העין לא שבעה מלהסתכל.
בשעות הצהריים הגענו לקולמר העיר הגדולה של האזור.
הג'י.פי.אס כיוון אותנו לאותו החניון שבו חנינו לפני כארבע שנים כאשר הגענו לקולמר. ללא ילדים הטיול בעיר רגוע יותר, ארוך וממצה. צעדנו ברחובות, שוטטנו באזור התעלות, נכנסנו לחנויות. ברחבי העיר היו שווקים מאולתרים ופשפשנו בבגדים. שתינו קפה, אכלנו כריכים ועוגות.
בעלי ואני אפילו זיהינו את בית הקפה בו ישבנו בעבר עם הילדים.
לאחר שמיצינו את קולמר פנינו ל- RIQUEWIHR שיש שקוראים לה "הפנינה של דרך היין".
כאשר מטיילים במקומות בהם טיילנו בעבר תמיד יש חשש שמא נתאכזב בפעם השנייה. בכל העיירות בהן טיילנו עד כה לא הרגשתי הרגשת מיצוי או אכזבה כלשהי.
המקום הראשון בו הרגשתי שהפעם הראשונה היתה מספקת יותר היה בריקוויר.
אולי כבר היינו עייפים מהיום העמוס ומשלושה ימים של בתים בסגנון אלזסי, אבל הקסם של הפעם הראשונה לא שב על עצמו בסיור זה.
הפעם נכנסנו לחנות המקסימה למוצרי חג המולד, עליה קראתי טרם הביקור.
ירדנו במורדות הרחוב הראשי של העיירה.
התכבדנו במעט עוגיות, חזרנו במעלה הרחוב והחלטנו לחזור לצימר.
בדרך לצימר נסענו בכבישים צרים בין גפנים ירוקים. היה מקסים.
 ורוניק המליצה לנו על מסעדה אותנטית, אשר ההגעה אליה במסלול רגלי ביער של כשעה ולאחר מכן חזרה של כשעה. הנסיעה למסעדה, הממוקמת במקום שכוח אל אף היא ארוכה ונדרש לה מעל לחצי שעה. היא ציירה לנו מפות הגעה והסבירה על המסלול ודרכי הגישה.

אחותי וגיסי החליטו כי ילכו ברגל למסעדה. בעלי ואנוכי החלטנו לנסוע ולפגוש אותם שם, כאשר את הדרך חזרה נעשה יחדיו במכונית.
הזמנו מקום מבעוד מועד ואחותי וגיסי יצאו למסלול.
אנו יצאנו לנסיעה קרוב לשעה לאחר שהם החלו לצעוד ונסענו בכבישים קטנטנים ובדרכי עפר עד למקום.
בדיוק כאשר הגענו למסעדה קיבלנו טלפון מגיסי שהם עדיין בדרך, איבדו את השלטים וחוששים שהלכו לאיבוד. חיכינו להם עוד מספר דקות והם החליטו לחזור כלעומת שבאו. גם אנחנו סובבנו את הרכב והתחלנו לחזור לכיוון הצימר תוך כוונה לפגוש אותם בתחילת המסלול.
הירידה מהיער היתה מהירה מהעלייה, כך שמייד כשהגענו לתחילת המסלול פגשנו אותם יוצאים ממנו.
נסענו למרכז קייסרסברג מצאנו מסעדה והזמנו ארוחת ערב מצויינת לסיכום הטיול.
אחותי וגיסי ספרו כי המסלול בתחילתו היה מקסים ונוח עם שילוט ברור. כשהגיעו עפ"י המפה כמעט לסופו של המסלול נעלם השילוט, הדרך הפכה לסבוכה והם לא מצאו את דרכם למסעדה. להערכתם היו קרובים אליה ביותר.
סביב השולחן התנהל דיון האם לספר לורוניק על מסלול המכשולים שעברנו הן בהליכה והן בנסיעה אם לאו.
בסופו של דבר הוחלט שלא לבאס אותה ולא לספר לה כי לא אכלנו במסעדה.
עברנו מארוחת הערב לקונדיטוריה לקינוח אחרון.
חזרנו לצימר וקיווינו שורוניק לא תעצור אותנו לשאול איל היה.
מזלנו לא התמזל ומיד כשנכנסנו ורצינו לעלות לקומת הצימר היא עזבה את אורחיה ורצה לשאול איך היה לנו.
גיסי אמר לה שמאד נהננו ושהאוכל היה מצויין.
 היא קצת הופתעה ואמרה שהמסעדה לא כ"כ איכותית. אז למה שלחת אותנו לשם?

11.5.14
קמנו בשתיים וחצי לפנות בוקר.
ורוניק באה להיפרד מאיתנו. כנראה שהיא באמת חיבבה אותנו.
בשלוש התחלנו נסיעה של כשעה לשדה התעופה.
 צ'ק אין, המתנה וטיסה חזרה הביתה.