סין של חורף- חודש מביג'ינג ועד יאנגשו. דצמבר 2013

טיסת אלעל 095 התחילה טוב עם טוויסט סיני כששלושת המושבים הפנויים שלי פינו מקום לסינית שהחליטה להתיישב במעבר. עיקמתי קצת את הפנים וגם את הרגליים אך הסינית התעקשה לשים את הרגליים עליה ולאפשר לי לישון. לא מאוד שיתפתי פעולה, אז היא לקחה אותם בכוח והניחה אותם על ברכיה. תוך שמונה שעות וקצת נחתנו. שדה התעופה בביג'ינג מאוד חדיש ומסודר וברור. יומיים לפני הטיסה דאגתי להזמין מקום בהוסטל. LEO זו הייתה הפעם היחידה שהזמנתי מקום מראש, כי זוהי העונה החלשה והקרה ביותר ולכן כל המקומות תמיד היו עם מקום פנוי. מהשדה לקחתי רכבת מהקומה התחתונה. מאוד פשוט להבין מה קורה שם. כמו בכל עיר אירופאית. יש מעגלים של הסאבווי. המעגל הפנימי הוא בתוך ביג'ינג. החיצוני הוא מהשדה תעופה פנימה לעיר. היה צורך להחליף רכבת פעם אחת. טיפ חשוב: לונלי פלנט/ המקומות אליהם אתם רוצים להגיע כתובים בסינית. אחרת כמעט בלתי אפשרי להסביר לאן אתם רוצים להגיע. אני הייתי די צמודה ללונלי פלנט, לכל מקום שרציתי להגיע, הראיתי לאנשים את המילה בסינית וזה תמיד עבד בלי בעיות. כשהחלפתי רכבת לרכבת הפנימית, הבנתי שכנראה עד ההוסטל אני אהיה המערבית היחידה. רציתי נורא לצלם מה קורה מסביבי: אלפי סינים נדחקים בקרון עד כדי שלא צריך להחזיק במעקה, פשוט זזים עם דחיפות האנשים, אבל הבנתי שלא הם האטרקציה, אלא אני, כשביקשתי לצלם אותם והם ביקשו לצלם אותי. בהגעה לעיר הוצאתי את המפה שההוסטל שלח לי. והגעתי תוך עשר דקות בסביבות השעה ארבע אחה"צ. ההוסטל מלא בתיירים. הוא גדול עם המון חדרים. גם פרטיים וגם דורמס. בחוץ יש מן סלון/ מסעדה שבו כולם יושבים אוכלים, מחליפים חוויות/ שותים/ משחקים ביליארד. מאוד המוני אבל טוב להתחלה. בעיקר למי שרוצה להכיר עוד אנשים. ביום הראשון הסתובבתי קצת ברחובות בלי מטרה. קצת לראות מה מסביבי. הלכתי לכיוון העיר האסורה ברגל. מרחק של כרבע שעה, עשרים דק' מההוסטל. הרחובות עמוסים בסינים תיירים ובקבוצות מאורגנות. חנויות תה מקסימות בכל מקום. חנויות של קשקושים ומתנות בכל פינה. אווירה מאוד טובה ובטוחה. הארוחה הראשונה שלי בסין הייתה בזכות או בגלל הולנדי שפגשתי והמליץ על מסעדה סינית. ויתרתי על המקדונלדס המנצנץ בפינה והלכתי על זה. אפשר להתווכח על האוכל הסיני. החוויה שלי, לפחות מהארוחה הראשונה הייתה בינונית. הנודלס הצמחוני שנראה תמים, היה עם תבלינים וריחות שלא הכרתי ומקלות שבהם התקשיתי. אחרי כמה ביסים, פזלתי לכיוון הנצנוץ הצהוב ואכלתי צ'יפס אבל כמעט בשאר המקומות נתתי צ'אנס למנות מקומיות ולרוב יצאתי מרוצה. ביום השני פגשתי שני ישראלים ויחד איתם טיילנו במקדש השמיים: פארק נחמד ויפה ובחומה הסינית- לקחנו טיול לחומה דרך ההוסטל שלוקח לחלק בחומה הפחות מתוייר. זה עולה יותר מאשר להגיע לשם לבד באוטובוסים אבל בעיני שווה את זה כי הם מספקים מדריך והרבה יותר נחמד לטייל בלי כל המהומה. החומה הייתה מדהימה. הטיפוס טיפה קשה אבל לא מאוד רציני. ביום השלישי הלכנו לעיר האסורה- מתחם גדול בו יש מקדשים וחדרים שהיו פעם הבית של המלוכה הסינית. שלושה- ארבעה ימים בהחלט מספיקים בשביל ביג'ינג. משם לקחתי טיסה לצ'נגדו, עיר הבירה של מחוז סצ'ואן.

צ'נגדו היא עיר גדולה ומפותחת. ניתן למצוא שם בתי תה מסורתיים ולצידם סטארבקס. הדבר הראשון ששמתי לב אליו במונית בדרך להוסטל הם חנויות היוקרה הענקיות והמרשימות והכיכר הגדולה והמוארת שנקראת טיאנפו. בגלל שהטיסה נתחה בערב, העדפתי לקחת מונית להוסטל שעלתה לי בסביבות השבעים יואן. אבל מאוד פשוט גם לקחת אוטובוס שעולה יואן אחד. ישנתי ב- sim's cozy, שגם מצוין בלונלי פלנט, במיטה בדורמס שעלתה 35 יואן. חשוב לציין שבגלל שזו העונה הקרה, הדורמס ברוב הטיול שלי לא היה מלא ולכן הרבה פעמים כלכלית זה שווה את זה כי יכולים להיות רק שני אנשים בחדר במקום שישה או שמונה. ההוסטל מאוד נחמד וגדול. החדרים נעימים וחמים ויש שירותים ומקלחת בתוך החדר כך שזה מאוד נוח. הצוות בהוסטל דובר אנגלית ומאוד עוזר בקניית כרטיסים לאוטובוס או רכבת או ארגון של טיולים. ביום שהגעתי סגרתי שם את הסיור למרכז לרביית הפנדות ליום למחרת. גם כאן ניתן להגיע לבד באוטובוסים ואני בחרתי את הדרך הקלה. הסיור הוא חצי יום עם מדריך. היינו שבעה אנשים במיני ואן. הסיור שווה את זה לגמרי. הפנדות יפות ומקסימות. ניתן לצלם אותן מקרוב ולראות גם פנדות תינוקות בלול. מקום מקסים שאסור לוותר עליו! בחצי יום שנותר לי לקחתי אוטובוס למרכז העיר ומשם הגעתי ל- people's park פארק ירוק בו המקומיים מגיעים עם הילדים, רואים הופעות, עושים טאי צ'י ומשחקים משחקים מוזרים הדומים לשח. זו הרגשה של יריד וצילמתי שם אלפי תמונות יפיפיות. ביום השלישי כבר עזבתי לג'וזאיגו. סגרתי את כרטיס האוטובוס דרך ההוסטל. הייתי צריכה לקום מוקדם ולקחת אוטובוס לתחנת האוטובוס.. הסיני מההוסטל היה מאוד נחמד והראה לי בדיוק על המפה איזה קו לקחת ומאיפה. ג'וזאיגו נמצאת עשר שעות צפונית מצ'נגדו. בדיעבד עדיף היה לקחת טיסה מביג'ינג לגוזאיגו ומשם נסיעה לצ'נגדו, במקום לעשות הלוך וחזור בנסיעות. ג'וזאיגו היא עיירה באווירה טיבטית. גולת הכותרת היא הפארק: ערוץ תשעת הכפרים. זהו פארק ענק של יותר ממאה קילומטר עם אתרים יפיפיים עם אגמים במים תכלת ובצבעים מרהיבים. במהלך היום עוברים אוטובוסים ללא הפסקה בין אתר לאתר וזו הדרך שבה מגיעים לכל אתר. לא הולכים את זה ברגל כי זה המון. את הפארק ניתן לעשות ביום אחד או יומיים. אני עשיתי את כולו ביום אחד וזה הספיק לגמרי. ישנתי ב- angela gest house הגסט האוס נמצא שבע דק' נסיעה מתחנת האוטובוסים. ועשר דק' הליכה מהפארק. גוז'איגו היה המקום הכי קר שהייתי בו. בחדר בו הייתי לא היה חימום או שמיכות חשמליות ותכינו את עצמכם שכמעט ולא תראו שם מערביים, אבל זה היה מקום קסום בו היו לי חוויות מצחיקות נורא עם סינים כמו לתקשר יום שלם בגוגל טרנסלייט, ולהתהלך בפארק עם סטודנטיות מצחיקות שלא יודעות מילה אנגלית אבל נורא מנסות. הפארק עצמו גם מרהיב ביופיו. צריך שלושה ימים לפחות בג'וזאיגו, כולל הנסיעות. מגיעים אחה"צ ביום הראשון, פארק ביום השני וביום השלישי חוזרים חזרה לצ'נגדו. כשהגעתי לתחנת אוטובוסים של צ'נגדו, החלטתי להמשיך הלאה ולא לבלות עוד לילה שם ולכן ישר לקחתי אוטובוס לאמי שאן מרחק של כשעתיים וחצי מצ'נגדו. משם מונית להוסטל: Teddy bear. הוסטל שמאוד אהבתי. הוא ביתי וחמים ויש שם אוכל מערבי נחמד. הצוות דובר אנגלית ויש שם מקלחת ושירותים בחדרי הדורמס. ההוסטל נקי והצוות אדיב ועוזר בתכנון הטיול להר אמיי שהוא הדבר העיקרי שיש לעשות באמי שאן. את הטיפוס ניתן לעשות ביום/ יומיים/ שלושה. אני עשיתי אותו ביומיים. התחלנו בההוסטל והתחלנו ללכת רגלית. ביום הראשון הלכנו בסביבות העשר שעות שרובן מדרגות. זה לא פשוט, אבל גם לא טרק מאוד קשה למי שקצת בכושר. בלילה ישנו במנזר. היינו התיירים היחידים שהיו שם. יש שם אוכל בסיסי מאוד. ועדיף להצטייד באוכל ולקנות מראש חטיפים או לחם. המנזר היה קפוא כי הוא היה במקום גבוה וכמובן שלא היה חימום. אנחנו חיממנו מים רותחים והפשרנו את הרגליים הקפואות והכואבות מטיפוס המדרגות. ישנו שניים בחדר של דורמס ולכן כל השמיכות שהיו מונחות בחדר היו עליי בלילה. ביום השני קמנו מוקדם לראות את הזריחה שהייתה מאוד יפה. המשכנו בהליכה ובעליית המדרגות. ככל שעלינו יותר, כך המדרגות החלו להיות חלקלקות מהקרח. ישנם סכינים שניתן להלביש על הנעליים והם עוזרים נגד החלקה. אנחנו לקחנו אותם מההוסטל והם ללא תשלום. לקראת הסוף יש אופציה לקחת רכבל. הצרפתי שהיה איתי החליט להמשיך עוד שעתיים בהליכה ואני לקחתי את הרכבל לפסגה בה יש את פסל הבודהה הגדול מזהב, שנמצאת בין עננים. משם כבר לקחתי אוטובוס חזרה להוסטל. והגעתי בסביבות השעה 1700. הטרק היה חוויה ושווה את זה. אבל חייבים לבוא מצוידים, גם מבחינת אוכל ושתייה ובעיקר מבחינת בגדים חמים. מאמי שאן אפשר לקחת אוטובוס ללשאן, שם נמצא הבודהה הגדול. זה אתר נחמד להסתובב בו לטיול של חצי יום וחצי שעה נסיעה מאמי שאן.

מההוסטל של אמי שאן נסעתי לתחנת הרכבת כדי לקנות כרטיס לרכבת לילה שאורכה 11 שעות לפאנזיואה. (pan zhi hua) כי משם לוקחים עוד אוטובוס של שמונה שעות ומגיעים לליג'יאנג. כשקונים את הכרטיס לרכבת עדיף לקנות את הדרגש הקשה התחתון. כי שם נוח לשבת ולא צריך לטפס למעלה. (יש שלושה דרגשים: תחתון, אמצעי ועליון)

ליג'יאנג הוא מקום די מתוייר עם סמטאות רבות, מסעדות וברים. ושוק אוכל ענק בו תוכלו למצוא משקה מבמבוק, מיץ קוקוס, אורז ונודלס וגם כמובן חיות משונות על מקל, אותם הסינים אוכלים כמו סוכריות. ישנתי אצל Mama naxi והיה בסדר גמור. החדרים גדולים ויש שמיכה חשמלית שמשדרגת את השינה. מאמא נאשי נחמדה, קולנית ומצחיקה. אותי היא קנתה כשהביאה לי בננה ולחמניה כשרק הגעתי לקבלה. וחוץ מזה היא עוזרת בכל מה שנוגע לטרק דילוג הנמר או בשאלות בסיסיות כמו איך להגיע לבנק. החיסרון הוא המקלחות, לפחות בחדרי הדורמס. המים החמים נמצאים רק במקלחות למטה ולא מאוד קרובות לחדר. ביום השני בליג'יאנג הסתובבנו בין החנויות והמסעדות ושוק האוכל. מאוד נחמד להסתובב וללכת לאיבוד בכיף וביום השלישי יצאנו לטרק. דרך ההוסטל הם מארגנים אוטובוס שלוקח לתחילת המסלול. זהו טרק של יומיים. לא מאוד קשה עם נופים משגעים. בהוסטל הם מספקים מפה שמראה בדיוק את הזמן שלוקח להגיע מנקודה לנקודה. ישנו באמצע המסלול בהוסטל שנקרא Half way הוא נראה כמו צימר ויש שם אוכל טעים כמו פנקייקים.כשעתיים לפני שהגענו התחיל לרדת שלג כבד שזו הייתה חוויה בפני עצמה. כשהגענו ל- Half way הכול היה לבן! היינו קבוצה מצומצמת של מטיילים מכל העולם והמשפחה שניהלה את ההוסטל הכינה לנו ארוחת מלכים. בסופה הביאו לנו שוקו חם וישבנו סביב מדורה עד שפרשנו לישון בסביבות השעה 2200. ביום השני ירדנו למטה אל הערוץ. בכל פינה בטרק ישנם אנשים מקומיים שמנסים לעשות עוד קצת גרושים מהמטיילים ודורשים דמי כניסה זניחים כדי לעמוד באיזו תצפית ולצלם. ישנו אוטובוס אחד שחוזר לליג'יאנג והוא בשעה קבועה. אז לפני שיוצאים לערוץ צריך לקנות כרטיס לאוטובוס ולוודא באיזה שעה הוא. אנחנו יצאנו ב 1530 חזרה לכיוון ההוסטל. ביום שאחרי, קניתי כרטיס רכבת לדאלי. שעתיים נסיעה.

בדאלי ישנתי ב Jade emu שנמצא חמש דקות הליכה מהעיר העתיקה. מאוד אהבתי את ההוסטל. חדרי הדורמס ברמה גבוהה עם מקלחת ושירותים בתוך החדר, שמיכות חשמליות ומסעדה עם אוכל מקומי ומערבי טעים וכמובן אווירה נעימה והרבה מטיילים יחסית. בדאלי ניתן להסתובב בעיר העתיקה בין חנויות ומאפיות רבות וטעימות כמו cafe de jack. ובערב לצאת לבר של הופעות חיות: Bad monkey. אפשר ללכת רגלית לשלוש הפגודות. אתר נחמד שהשלג הפך אותו להרבה יותר יפה ממה שהוא ולעשות טיול יום באגם הגדול ארחאי- שנקרא גן האגם דמוי האוזן, או בשייט או מסביב לו בין כל העיירות. אנחנו היינו קבוצה של שישה אנשים וסגרנו טיול דרך ההוסטל. זה יותר יקר, אבל נחמד כי היה לנו נהג פרטי שלקח אותנו לשווקים מקומיים ובתים נסתרים מסביב לאגם.

מדאלי לקחתי אוטובוס לקונמינג, חמש שעות נסיעה. סגרתי את הנסיעה דרך ההוסטל והם לקחו אותי רגלית ישירות לאוטובוס. מכנים את קונמינג עיר האביב, אבל למעשה היא הייתה קרה מאוד ולא הרגשתי משהו קרוב לאביב. בקונמינג ישנתי ב- Hump. הוסטל די תעשייתי וגדול עם המון חדרי דורמס וחדרים פרטיים. שירותים ומקלחת לא צמודים. ישנה מסעדה די טעימה. אין יותר מידי מה לעשות בקונמינג. אני בעיקר עשיתי שופינג וקצת נרגעתי מכל הטיולים. הדבר העיקרי הוא לקחת טיול ליער האבנים שעליו ויתרתי. אבל ניתן לסגור את הטיול דרך ההוסטל.

מקונמינג לקחתי טיסה לגווילין שעלתה לי בסביבות ה-200 ש"ח. משדה התעופה בגווילין לקחתי ישר מיניבוס ליאנגשו, כך שלא נשארתי בכלל בגווילין. יאנגשו מוקפת בפסגות גיר גבוהות ומגניבות ויש בה מגוון חנויות, מסעדות, סוכניות טיולים, ברים ובתי קפה. ביאנגשו ישנתי ב- Trippers carpe diem, הוא נמצא בהרים, כרבע שעה הליכה ממרכז העיר. הוא יחסית מבודד אבל המקום כייפי ורגוע ושקט, למי שבא קצת להירגע מסצנת התרמילאים. שם ישנתי בחדר פרטי לראשונה, שעלה כ- 100 יואן. היה חימום ומקלחת ושירותיים נקיים. משם שכרתי אופניים ונסעתי לטיול של יום לכיוון גבעת הירח. הטיפוס אליה הוא כעשרים דק'. הנסיעה באופניים קלה ויש נופים מאוד יפים בדרך. ישנם גם מעיינות חמים בהם לא עצרתי. זה היה היעד האחרון שלי בסין. חזרתי לגווילין ומשם לקחתי טיסה לבנגקוק. זה היה המקום הטוב ביותר בעיני לסיים בו את הטיול. (אלא אם כן ממשיכים הלאה להונג קונג שזו גם אופציה.)

סין: מקום מוזר, מקום קסום ועוצר נשימה. הסינים לא יודעים אנגלית אבל רוצים מאוד מאוד לעזור ומנסים לתקשר. לא לוותר עליה כי היא מיוחדת ואין כמוה.

- בכל הוסטל יש WI-FI , ויש מיכל של מים חמים אז שווה לקנות תה או מרקים וכוס.

- בעונה הקרה אין בעיה עם מקומות בהוסטלים אבל באביב צריך להזמין מקום לכל הוסטל.

- מיטה בדורמס בעונה הקרה עולה בסביבות ה- 35-40 יואן ללילה. חדר זוגי: 120-160.

- טיול של חודש עלה לי בסביבות ה- 4000 ש"ח לא כולל טיסות פנים.

- עדיף להצטייד בלונלי פלנט או ספר טיולים אחר.

-