הנכם מוזמנים.... Bienvenue a Paris (יום #1)

היום הראשון : קצת היסטוריה ונצרות וגם משפחה :)

בוקר טוב, Bonne journee 

הבוקר שלנו היה איטי-משהו וכלל ישיבה בבית-קפה ברחוב לקפה הפוך וקרואסון.

קודם כל - ירדנו לתחנת ה- RER ורכשנו שני קארנה carne של 10 כרטיסים. החלטנו שזה יהיה הכי מוצלח עבורנו, לא מחייב ולא קשור בתאריכים, מוזיאונים ואתרים הקשורים לכרטיס כמו ה "ויזיט".

התחלנו בסיור רגלי. אנחנו להזכירכם, ברובע הלטיני ומעדיפות קודם כל להתחיל בסביבה הקרובה, המוכרת לנו היטב.

הרחוב המוביל לפנתיאון מקושט כבר בשרשראות אורות לכבוד חג המולד והעיניים שלי מתחילות לטייל למעלה, לבתים הפריזאים היפהפיים, החביבים עלי - בתים בצבע קרם עם עליות הגג הכחולות ותריסי הבד הצבעוניים.

איך בזבזנו זמן עד עכשיו בחדר?? הכל כל-כך יפה!! 

העצים נתונים בשלכת, השמיים אפרפרים וקרררררר. קר מאד. אבל גשם - אין. לא אכפת לי שיהיה לי קצת קר, אבל אם אין גשם - הכל יותר קל ופחות מסורבל. גם ככה יש לי מעיל, צעיף, כפפות ולעתים גם כובע. אז עוד מטרייה רטובה ??? לא תודה. 

מציצות על הסורבון וממשיכות לטייל בשד' סנט מישל (ומדי פעם נכנסות לחנויות כמובן... להתחמם ולהתעדכן ).

כמה תמונות מהרובע הלטיני :

*

הגענו ליעד הראשון - מוזיאון קלוני - Cluny של ימי הביניים (Moyen Age ) בו בקרתי כבר כמה פעמים.

כאן המקום לספר כי למשפחה שלנו קשר ריגשי למקום. אבי ז"ל, שהיה פרופ' של ימי הביניים עשה בין היתר מחקרים בצרפת. באחת הפעמים, גמלו לו ע"י מתנה - העתק של שטיח הקיר "הגבירה וחד-הקרן" (המקור מצוי במוזיאון קלוני) והוא נמצא עד היום בביתם של הוריי. זה שטיח ארוג בעבודת יד והוא תלוי על קיר שלם. כל ילדותי גדלתי עם השטיח הזה מול העיניים, וכך גם ילדיי. לפני כמה שנים כשהיינו בפריס עם הוריי והילדים, הלכנו כמובן ביחד למוזיאון וזה היה מאד מרגש.

אמא שלי ואני רצינו מאד לבקר במקום, לזכרו של אבא.

אבל.... התקלה. מסתבר שאולם שטיחי הקיר סגור לשיפוצים. מעצבן.

אז לא נכנסנו ורק הצטלמנו בחצר המוזיאון למזכרת. 

קוריוז מעניין : פגשנו בחצר המוזיאון מורה עם קבוצת תלמידים מבית הספר האמריקאי. הילדים הכינו עבודה על פריז של ימי הביניים והכינו למורה מסלול עם משימות. זו היתה המטלה והיא הלכה למעשה בעקבותיהם.

ואני שואלת אתכם- כמה מכם היו מוכנים שילדיהם ילמדו ככה היסטוריה?? 

החיים הטובים. קנאה מקצועית אחזה בי.

הנה כמה תמונות מחצר מוזיאון קלוני , הנמצא בבניין אוטל דה קלוני, על שרידי מרחצאות רומיים עתיקים.

קודם כל - הנה שטיח הקיר עליו גדלתי :

La dame a la Licorne - הגבירה וחד הקרן.

מקווה מאד שיום אחד עוד אשוב לראותו...

ועוד כמה :

*

לאחר האכזבה מאי-הביקור במוזיאון קלוני, המשכנו. לא לפני ששתינו קפה במקדונלדס (יש וויי-פיי חינם, ישבנו מול החלון הצופה אל בולברד סן-ג'רמן).

הגענו לצומת של בולברד סן-מישל עם איל דה-לה סיטה. הנוטרדאם מציצה מעבר לפינה.

גבירתנו קוראת לנו, ואני מציעה לאמא שלי להכנס.

מה, כל יום אנחנו בפריז? אז נשב קצת בקתדרלה...

נכנסנו, התפעלנו מיצירת המופת הגותית, מחלונות הרוזטה, מהעוגב. ישבנו קצת ויצאנו לרחבה הגדולה - שם הוצב בדיוק עץ חג המולד והוקמו מושבים על יציע גדול - כנראה הכנה למיסת חג המולד.

עובדה מעניינת : הידעתם? נוטרדאם ניצבת בליבה של פריז - ולכן המרחקים מפריז אל כל היעדים בצרפת נמדדים מהכיכר שבחזית הקתדרלה.

*

סמוך לנוטרדאם, גילינו את "מלון האלוהים" Hotel Dieu - שהוא למעשה בית החולים העתיק של פריז (נוסד במאה השביעית!).

בית חולים זה עדיין עובד ובו נמצא חדר המיון היחיד לרבעים של פריז בסביבה זו.

מדהים!

בביה"ח מתקיימים סיורים, ובשלט מבקשים מהמבקרים לשמור על שקט לרווחת המאושפזים.

*

משם, המשכנו לשוק הפרחים - Marche aux Fleurs בו מוכרים פרחים עוד מ- 1808.

השוק נמצא ב - Place Louis Lepin , באיל דה לה סיטה, מול בתי המשפט.

בשוק מלבד פרחים, ניתן למצוא ענתיקות, קישוטי גינה, גמדים, פיות, ינשופים ועוד המון פיצ'יפקעס.... כיף לשוטט שם.

יצאנו משוק הפרחים והלכנו לכיוון כנסיית סנט-שאפל, הנמצאת ברשימת המכולת שלי.

בדרך עברנו בתערוכת מכוניות עתיקות.

*

קנינו כרטיס משולב לכנסיית סנט שאפל ולקונסיירג'רי, הנמצאים ביחד במתחם בתי המשפט. כרטיס משולב עלה 12.5 אירו לאדם. הכניסה למתחם כוללת אבטחה קפדנית, כולל מכונות שיקוף.

טיפ שירותים - במתחם יש שירותים נקיים ובחינם (דבר מבוקש בפריז...).

ראשית, נכנסנו לכנסיית סנט שאפל המהממת. 

זכרתי את הכנסייה מביקורי בפריז בשנת 92 , כשהייתי עם בעלי היקר (אז בתור חבר... ). אבא שלי אמר לנו בזמנו שאנחנו חייבים לבקר בכנסייה הזו והיא אכן הותירה בנו רושם אדיר ורגשות עזים.

הביקור החוזר במקום, לאחר 20 שנה, היה גם הוא מרהיב ויפה, אבל אני חושבת שאין כמו הפעם הראשונה כשמגיעים לכנסייה מיוחדת זו. ה"וואוו" של אז היה יותר עוצמתי...

המיוחד בכנסיית סנט שאפל, שהוקמה במאה ה-13, הוא חלונות הויטראג' הגבוהים והזוהרים שלה. הסגנון נקרא סגנון גותי קורן Rayonnat.

בכנסייה 12 חלונות מאורכים המראים סיפורים תנ"כיים כמו אדם וחווה ויציאת-מצריים וכן סיפורים ודמויות מהברית החדשה.

בנוסף - חלונות רוזטה, קפלה ותקרה מקסימה בצבע כחול כהה ועליה כוכבים צהובים .

חלונות הויטראז' של הכנסייה נחשבים ליפים ביותר בפריז והכנסייה הוכרזה כאתר מורשת עולמית.

כך נראית כנסיית סנט -שאפל Sainte Chapele

לאחר הביקור בכנסיית סנט שאפל, עברנו לקונסיירג'רי - Conciergerie.

מאז ומתמיד אהבתי את המראה החיצוני שלו, הנראה כמו ארמון מעמק הלואר.

תמיד רציתי לבקר בתוך הארמון, שהוסב לבית כלא ולמרתפי עינויים ואף-פעם לא יצא.

אמנם אמא שלי החלה לגלות סימני שבירה ("אולי נוותר? נלך ביום אחר?" אין לי כבר כוח.... ויש לנו עוד ארוחת ערב היום עם המשפחה... צריך לנוח..." ) אבל אני, עם הגנים של היסטוריון המבעבעים בי, לא ויתרתי לה ("סוף-סוף הגיעה ההזדמנות שלי להיות פה! את יודעת שאני אוהבת מבצרים וטירות! וחוץ מזה כבר שילמנו! " וכו', וכו'...).

אז לפני שנכנס לביקור, הנה עוד תמונת נוסטלגיה משנת 2005 - עם בני הצעיר על רקע הקונסיירג'רי - שתמיד צילמתי מבחוץ ועכשיו אזכה לראותו גם מבפנים.

הקונסיירג'רי, כאמור, נבנה כארמון במאה ה-14.

מאוחר יותר, חלק ממנו עבר הסבה והפכו להיות בית הכלא של הנידונים להוצאה להורג בתקופת המלוכנים. מעטים יצאו משם לחופשי.

בימי המהפכה הצרפתית, האסירים היו אצילים שנכלאו ע"י המהפכנים.

האסירה המפורסמת ביותר בקונסיירג'רי היתה המלכה מארי אנטואנט ("אם אין לחם, שיאכלו עוגות ") שנאסרה בו למעלה משנה, עד שהוצאה להורג בגיליוטינה .

הקונסיירג'רי מאופיין באולמות ענק ובהם תקרות עם קמרונות- מצלב.

חלק מאולמות אלו משמשים כיום כמוזיאון.

הידעתם ? המילה קונסיירז'רי מציינת ראשית את מקום מגורי השוער (בצרפתית - concierge - קוֹנְסְיֶירְז'), ובמובן רחב יותר, את בית הסוהר שבו מוחזקים האסורים. השוער היה הממונה על הארמון המלכותי וכן על הנרות (בצרפתית: cierges) שבעזרתם הוא הואר. גם כיום, בבתי דירות רבים הקונסיירז' הוא השוער והאחראי על האחזקה.

האולמות הגותיים של הקונסיירג'רי

נכנסנו לקונסיירג'רי ולקחנו דף מידע. לא כל-כך הבנתי איך מתנהל הביקור שם, אז שאלתי את הבחורה בכניסה. היא הסבירה לנו שבאולמות הגדוליהם (הגותיים) יש תערוכה מתחלפת , ואח"כ נכנסים לביקור באולמות בית הכלא.

נשמע ונראה מעניין!

התערוכה נקראת "הסיור המשולש " :

Pinault Cllection - Triple Tour 

תערוכת אמנות עכשווית העוסקת בשלושה נושאים מרכזיים :

1. תהליכים שהאנושות עוברת ומאיימים עליה - כמו הרס אקולוגי, חוסר היכולת שלנו לתקשר, אסירים בתוך עצמנו, טרור ועוד באנגלית השם הוא Crises and Imprisonment . 

2. היחיד והכליאה העצמית - The Individual and Imprisonment - הפחד מהזדקנות, הפחד מבדידות, שגעון, אשמה ועוד...

3. אין לי מושג איך נקרא החלק השלישי.... (משום מה בפרוספקט שלקחתי מסופר רק על שנים מחלקי התערוכה...)

בכל אופן התערוכה עוסקת בכללי בכליאת האדם בשני אספקטים ומשתי סיבות עיקריות - מהפאן החיצוני (כמו פגיעה באקולוגיה או טרור) ומהפאן הפנימי - יחסי האדם עם עצמו ונפשו (בדידות, מחלות, שגעון). לא בכדי התערוכה הוצבה באולמות הקונסיירג'רי שהיוו בית כלא מאיים וידוע לשימצה.

נהננו מאד בתערוכה !

אמא שלי : זה מבחינתי, הדבר הכי מעניין שראינו היום! חדשני ומעורר מחשבה!

אני : את רואה?!? היה שווה לבוא לכאן, נכון?!?...

סאבטקסט: בטח שהיה שווה! את צריכה להקשיב לי! .....

אחד המיצגים המעניינים ביותר היה בובות של קשישים על כסאות גלגלים שזזו, חסרי מטרה, כמו כלואים בתוך עצמם ובתוך הזיקנה.

הנה כמה תמונות מהמוצגים המעניינים בתערוכה זו (שמסתיימת אגב ב- 6.1.14. מהרו !!!)

סיימנו עם התערוכה.

עכשיו הגיע הזמן לסייר בחדרי הקונסיירג'רי.

רוב החדרים שם משוחזרים (מבחינת ריהוט) וממחישים כיצד נראו חדרי אסירים פשוטי-עם - שישנו על ערימת קש, בעלי אמצעים - שכבר קיבלו מיטות ומכובדים - שקיבלו חדר לעצמם עם רהיטים.

באחד החדרים מופיע רשימה של כל מוצאי ההורג ע"י הגליוטינה, לפי סר ה - a-b-c. די מצמרר.

חדר אחר מוקדש לרובספייר, ואולם אחר למבקרים במקום - בני משפחות האסירים.

גולת הכותרת מקום הוא סיפורה של מארי אנטואנט המסכנה, שנכלאה בקונסיירג'רי למעלה משנה, כולל משפט שנערך לה, עד הוצאתה להורג בגליוטינה. חדריה משוחזרים, ומאד מעניין לראותם. יש גם סרט על חייה ומותה. רבים טוענים כי הוצאתה להורג היתה מיוצרת וסימלה את תאוות הדם והפאן הברברי של המהפכה הצרפתית.

אני כמובן "חפרתי" בכל החדרים והמוצגים. אמא שלי נשברה וחיכתה לי על אחד הספסלים...