מבנים בתחומה של כיכר ג'נדרמנמארקט

הקונצרטהאוס (Konzerthaus) שניצב לפנינו, הוא המבנה המרשים שבלב כיכר ג'נדרמנמארקט (Gendarmenmarkt) בברלין. ראשיתו בשנת 1821, אז שימש כאולם תיאטרון. על הקמתו חתום קרל פרידריך שינקל, אדריכל הבית של הקיסר פרידריך הגדול. במלחמת העולם השניה נהרס המקום עד היסוד ושוקם על פי התוכניות המקוריות באמצע שנות השבעים. לעיי חורבות נידונו גם שתי הקתדרלות המצויות במתחם: Der Franzoesische Dom בחלק הצפוני והקתדרלה התאומה Der Deutsche Dom, בחלק הדרומי. שתי נקודות ציון אלה שוחזרו למופת אף הן. מלאכת השימור היתה כה קפדנית ומדויקת, עד כי המתבונן עשוי לחשוב בטעות שהוא ניצב לנוכח הגירסאות המקוריות ולא כך. למבנים, במתכונתם הנוכחית, טרם מלאו ארבעים שנה.

כיכר גנדרמנמארקט, צילום: GNTB , Kiedrowski, Rainerכיכר גנדרמנמארקט, צילום: GNTB , Kiedrowski, Rainer

אם לא אצה לכם הדרך (ככלל, כדאי מאוד לקחת את הזמן לאט) במהלך הטיול בברלין, כדאי מאוד שתסורו אל הדום הגרמני (Deutscher Dom), שחדל זה מכבר לשמש לצרכים כנסיתיים. הכניסה חינם. אל תתעצלו, טפסו ברגל גם אל המפלסים העליונים. היום מוצבת פה תצוגה מתמדת, מרתקת ביותר, הדנה בהתפתחות השיטה הדמוקרטית בגרמניה במהלך הדורות. פרק נכבד מיוחד לתקופת החושך של היטלר בשנים 1945-1933. אפילו אם אתם לא מתעניינים בהיסטוריה, לא תשארו אדישים לנוכח עיצוב הפנים. בגמר השיעור המאלף, או שמא תותירו זאת לסוף המסלול, אפשר בהחלט להתרווח לארוחה קלה בבית הקפה Quchnia, אותו ניתן לזהות לפי השלט האדום, בכתובת: Markgrafen 35. שימו דגש על המאפים הנפלאים.

לתחילת הכתבה

ההיסטוריה שמאחורי כיכר Hausvogteiplatz

אנחנו, כאמור, באגף המזרחי והפחות סואן של הכיכר. צעדו עכשיו לאורכו של רחוב Tauben. משמאלכם (מספר 26) מסעדה גרמנית שראוי להשאיר לערב - Goffel Haus. בנקודה זו בדיוק אתם יורדים במדרגות אל תחנת U-Bahn (התחתית של ברלין) Hausvogteiplatz, שנבנתה בשנת 1908. לכו במקביל לרציף עד העבר האחר של התחנה, לפני שאתם יוצאים אל האור, שימו לב היטב לכתובות החקוקות על המדרגות. שם הכיכר נגזר מבית המושל, בגרמנית, Vogtei, שעמד פה בזמנו. קודם לכן היא נקראה "ירוזלמרפלאץ" לציון אחד הרחובות המתנקזים אליה. מאז 1837 נודעה הכיכר, שעכשיו היא צנועה אבל פעם היא היתה קדחתנית ושוקקת, כמוקד תעשית האופנה של גרמניה. בין אם הלבשה לכל או חייטות צמרת, זה היה הלב הפועם. סקירה של הנפשות הפועלות אז מעלה כי רוב החברות היו בבעלות יהודית. נותנת הטון ומייסדת הענף היתה ולנטין מנהיימר, תופרת קטנה, שהיתה מעין גירסא מוקדמת לקוקו שאנל. עליה ועל משפחות יהודיות רבות אחרות, לוין, גרזון, לוונטל, הרצוג, ליבמן, רשימה חלקית בלבד, מעידות הכתובות המוטבעות באבן. ימי הזוהר, בהם השיק הברלינאי מבית היוצר של האוספוגטאיפלאץ צבר לו מוניטין חובק עולם, חדלו עקב עלית היטלר לשלטון. גזרת ה"אריזאציה" כפתה על היהודים למכור או למסור את נכסיהם לגרמנים כשרים. באופנה, כמו גם בשורה ארוכה של מקצועות אחרים, הם נעלמו בהדרגה מהנוף. מי מהם שלא ברח עד שלהי 1941 ירצח במחנות ההשמדה. הכתובות החקוקות על המדרגות הן למעשה אנדרטה לזכרם. הן מספרות על כל אחד ואחד מבתי העסק, עד מתי פעל והיכן. אלא שבזאת לא תם הענין. מיד כשאתם עולים מן התחנה, ניצב משמאלכם משולש של מראות המהווה מרכיב נוסף בהנצחה. עכשיו הכנסו אל בין המראות ודמו עצמכם שאתם בתא הלבשה, מחליפים בגדים לאחר מדידה. לכך בדיוק כיוון המעצב האמן הברלינאי ריינר גורס. הרעיון הוא, ללא ספק, מבריק. שלוש הלוחיות שלמרגלות המראות מתארות שלב אחר שלב את התגלגלות הפרשה, מתקופת הזוהר של ענף האופנה, החל מנישול היהודים וכלה, תרתי משמע, בחורבן המוחלט. שלא בכדי העיר דיסלדורף היא שאוחזת היום בכתר בירת האופנה של גרמניה בעוד ברלין מתקשה לשחזר את ימיה כקדם. תפסו שלווה על הספסל שלצד המזרקה, דמו את הכיכר כפי שהיתה פעם בשאונה. כשתרצו להמשיך הלאה, פנו ימינה ב-Niederwallstrasse. לאחר 100 מטרים, לא יותר, בצמוד לשגרירות מרוקו, בין לבין שוכנת גלידריה חביבה שבהחלט ראויה לבחינה.

לתחילת הכתבה

משרד החוץ ומתחם מגורים יוקרתי

לכו עכשיו שמאלה והנה אתם ב-Kurstrasse. בצידו המזרחי של הרחוב ניצב בניין משרד החוץ הגרמני על שני אגפיו הישן והחדש, במערבי מתחם מגורים יוקרתי ומרהיב, גירסא משוכללת ל-Townhaus, המאפיין את עריה של אנגליה. אלא שיש הבדל מהותי בין הדגמים. זה הבריטי הוא אפרורי ומשמים באחידותו, בעוד שבמיזם הברלינאי לכל בית (47 במספר) חזות שונה ומפתיעה. המחיר, לידיעת המתעניינים, יותר ממליון יורו. זוהי אכן פינה שכדאי לבקר בה ואת הרשמים עד כאן ניתן לחלוק במסעדה העכשווית והמתוחכמת Chippa, השוכנת בקצה הבלוק, בקורשטרסה פינת Jaegerstrasse. ההפוגה מתבקשת, כי בגמר הארוחה ממתינות לכם שורה של הפתעות נוספות בגדה הימנית של רחוב יגר.

לתחילת הכתבה

הבנק של משפחת מנדלסון

בתולדות ישראל התפרסם הרב והוגה הדעות משה מנדלסון (1786-1729) כאבי תנועת ההשכלה. כה גדול היה בתורה עד כי נאמר עליו "ממשה (רבנו) עד משה (הרמב"ם) לא קם כמשה". ממשיכיו, אברהם ויוסף, שניים מששת צאצאיו, חלשו בזמנו על בנק פרטי שהיה מהמצליחים בגרמניה. הם פעלו במשותף, הגם שבמרוצת הזמן אברהם התנצר ואילו יוסף נותר באמונתו היהודית. מבין נכדיו של משה, זכה לתהילה בנו של אברהם, הקומפוזיטור פליקס מנדלסון ברתולדי. תצוגה המספרת על אילן היוחסין של המשפחה המוכשרת כל כך מוצגת, ללא תשלום, במקום בו פעל הבנק המשגשג עד 1937, עת הוחרם על ידי משרד האוצר הנאצי. למרות שזה מכבר איש מבני השבט לא החזיק בדת אבותיו, הוא הוכרז כיהודי ועל כן חדל מלהתקיים. אם תדחפו קלות את הדלת הכבדה שבחזית בית מספר 51 (עשו זאת אחרי שעת הפתיחה 12:00), תוכלו אפילו להכנס בשעריו של הבנק דאז. החצר הפנימית שאליה מוליכות הרגליים היא לא פחות מחלקת אלוהים קטנה. התצוגה, ללא תשלום, מספרת על קורות המשפחה. לעתים נערכים כאן קונצרטים באווירה אינטימית ולהזדמן למי מאלה זו חוויה.

לתחילת הכתבה

כיכר גנדרמנמארקט, צילום: GNTB , Cowin, Andrewכיכר גנדרמנמארקט, צילום: GNTB , Cowin, Andrew

לזכרה של אשת החברה רחל פרנהאגן

ההתנצרות היתה בשעתו ענין שבשגרה בקרב האליטה של קהילת יהודי גרמניה. זה היה גם גורלה של רחל פרנהאגן (1833-1771), אשת חברה שניהלה את הנחשב שבסלונים הספרותיים שפעלו בברלין. היינריך היינה, מומר אף הוא, אמר על רחל, אז עוד נשאה את השם לוין, שהיא האדם היחיד החכם ממנו, עד כדי כך העריך אותה. היא היתה קובעת טעם ומובילה חברתית, ברצותה תרומם וברצותה תשפיל, היא שיחקה תפקיד מרכזי בהויה התרבותית של התקופה. שלט הוקרה לזכרה מצוי בשער הבית ברחוב יגר 55/54. היום פועלת כאן מסעדת הצמרת Vau, שנועדה לאמידים בלבד. יחד עם זאת, אפשר להציץ ולהתרשם מהחצר לפחות. המסעדה, אגב, עוצבה על ידי הארכיטקט מנפרד פון גרקן שתכנן מאז בין השאר את תחנת הרכבת החדשה של ברלין ואת חיפוי הזכוכית של האצטדיון האולימפי, נקודות ציון ששוות בהחלט ביקור נפרד.

לתחילת הכתבה

עבודתו של האמן אמיל נולדה

הסיור מתברר כרב תחומי, מקיף ומגוון להפליא. בעל היסטוריה, גסטרונומיה ואדריכלות. נקודת הסיום שלו, בביגרשטרסה 55, תחשוף אתכם לאמן בחסד. אמיל נולדה (1956-1867) היה צייר שהשתייך לזרם האימפרסיוניסטי. עבודותיו הן בגדר תגלית וגם מי שלא שמע עליו מעודו יצא נשכר ויתכן אפילו מסוחרר לנוכח מפגן הצבעוניות. כמו רבים אחרים ששייכים היו לאותה אסכולה, גם יצירתו הוגדרה על ידי הנאצים כמנוונת (Entartete Kunst). יצירותיו, שיצגו עבורם את החופש, הוסרו מכתלי המוזיאונים ונאסר עליו להמשיך לפעול. אין לטעות בו, נולדה לא היה יהודי. תערוכה מתחלפת המציגה את מיטב היבול פתוחה מדי יום. כשתצאו ממנה, ללא ספק נלהבים, תראו שוב את הג'נדרמנמרקט במלוא תפארתו. הנה שבנו לנקודת הפתיחה.

לתחילת הכתבה

אביחי בקר הוא מדריך ומנחה סיורים בכל פינות ברלין www.avihai-berlin.com

 רוצים לקרוא עוד על טיול בברלין? הכתבות הבאות עשויות לעניין אתכם:

יעדי הכתבה