משפחת שחר-קריצבסקי יוצאת לביקור במזרח. ההורים פינטזו על זה כבר שנים, והבנות כבר גדולות מספיק בשביל להבטיח שתהיה כאן נסיעה נפלאה לכולם. אז אורזים, ו...נוסעים. מתחילים בתאילנד האהובה, ומשם לויאטנם, קמבודיה, לאוס וסין.
שני זוגות יוצאים לטיול, שמתחיל בצפון ויאטנם ומסתיים בסיאם ריפ, שבקמבודיה. טיול של נופים יפהפיים, שווקים צבעוניים, אוכל מקומי מיוחד ותרבות יוצאת דופן. טיול לא לתרמילאים בלבד.
תאילנד, לאוס וקמבודיה הן מדינות של נופים נפלאים ותרבויות עשירות ומגוונות שקל כל כך להתאהב בהן. אבל הן ממש לא רק יעדים לתרמילאים - לפניכם רשמיהם של זוג מטיילים מבוגרים, שממליצים לכם בחום לצאת בעקבותיהם.
הטיול בקמבודיה הוא כמו דבש עם צ`ילי חריף: מצד אחד צלילות מדהימות בים שקט וצלול בדרום המדינה שמאורגנות טיפ טופ ומצד שני קושי רב לטייל במדינה ולדלות מידע על טיולים באזור. קמבודיה מזמנת לרון ובשמת הרבה עליות ומורדות, אך הסוף, כמובן, תמיד טוב.
המלצות רפואיות כלליות שחשוב לדעת לפני הנסיעה לקמבודיה. לקרוא ולשמור.
טיול בתאילנד וקמבודיה בחודש אוקטובר יכול לאפשר לכם ליהנות משתי תכונות קיצוניות של האזור: מצד אחד הזדמנות לנקות את הראש בחופים ומצד שני אפשרות לבקר בפסטיבל הצמחוני, הביזארי והמוטרף של פוקט. איתי יצא לטיול שכזה, בו שילב את הכל בין שני קצוות אלו והוא מביא כאן את כל הפרטים, עבור מי שרוצה לטייל בעקבותיו.
תאילנד, לאוס, קמבודיה, ויאטנם... כמה כיף וכמה חופש. אבל עם כל הכבוד לספונטניות, כשמגיעים לטיול רכיבה על אופניים באזור צריך להערך מראש. בואו ללמוד מה לירון אורנשטיין יש להגיד על זה.
מסע של חמישה חודשים במדינות אסיה מגיע לסופו. אחרי שטעמו את הצבעים של הודו, ההרים של נפאל, הערים בסין, המקדשים בקמבודיה והטבע בלאוס ובויאטנם רון ובשמת מדרגים את המקומות המוצלחים ביותר בהם ביקרו, נותנים המלצות ומוסיפים כמה אזהרות חשובות.
משפחת פלג עוזבת את קמבודיה ויוצאת באוטובוס מפנום פן לסייגון. עוברים את הגבול מהעולם השלישי של קמבודיה למדינה שהיא בהחלט לא עולם שלישי, מגלים אנשים נחמדים, ערים יפות, והרבה פינוקים. הילדים חוטפים חצבת אבל גם זה עובר בשלום, בקיצור: הרפתקאות!
בכתבה זו תקראו על המשך המסע של תמר ושמעון בויאטנם. בחלק זה הם יורדים דרומה להו צ'ין מין, מוקסמים מהויאן, מתרשמים מדלתת המקונג ונפרדים מהמדינה, רגע לפני שממשיכים לכיוון קמבודיה.
אייל סבג נענה להצעה המאתגרת להיות כתב שטח ולתעד את טיולו למזרח הרחוק, תוך שימת דגש על נושא הנגישות לאנשים בעלי מגבלה פיסית כלשהי. בתור אדם מוגבל אשר נתקל יותר מפעם בחוסר הוודאות הקיימת בדרך כלל, שבועות ספורים לקראת המסע העצמאי שלו לחו"ל
מתאילנד דוד ממשיך אל לאוס ואחרי כן גם אל קמבודיה. הוא שט בנהרות, נוסע על אופנועים בדרכי עפר בין ג`ונגלים, מקדשים ואתרים נוספים. אחרי שלושה שבועות של מקלחות במים קרים בכפרים נידחים בהם אין אפילו חשמל הוא שב אל בנגקוק כדי לשוב אל הארץ...
שעתיים נוספות חולפות ועוד פעם לא בא לי ממש שההפלגה תסתיים, אבל מישהו מצביע למרחק של קילומטר מאיתנו ואומר קראצ`יי. פרט למזח קטן אני לא מזהה שום דבר שנראה כמו עיר ואף לא כפר. עוד קצת ואני מתחיל לזהות טיפה יותר. בתי עץ וקש על כלונסאות מימיני. ``ויאטנם ווילג``` מציין קמבודי מחייך.
שמונה שקלים עולה הנסיעה מבנגקוק בתאילנד לסיאם-ריפ עיר המקדשים בקמבודיה ויום שלם היא לוקחת. בהחלט לא למי שקצר בזמן או מחפש פינוקים, אך למי קצת זמן ואורך רוח מצפה חוויה מיוחדת במינה.
ביומיים הספקנו לבקר רק במקדשים אחדים אך זה הספיק לי כדי לקבוע שאין למקום הזה אח ורע בכל רחבי תבל. באחד המקדשים החריטות או הפיסול הם תלת-מימדיות, הרגשתי כי הדמויות כאילו רוצות לצאת מהקיר ולדבר אלי ישירות. מקסים, מדהים, אין לי מילים...
ארבעה ימים ביליתי באזור באן-לונג ויכולתי לשהות שם גם מספר שבועות. אגמים מדהימים, מפלים, נהרות, מטעי גומי, מפעל לעיבוד הגומי, כפרי מיעוטים, בתי קברות עם פסלי עץ של הנקברים, כפר סיני מצוחצח, טבע אופף בכל מקום, גן עדן של ממש ועולם אחר, שלווה יותר מכל.
אם מישהו היה אומר לי עד לפני שנה, שיום אחד אני ארקוד באיזה עיירה נידחת בקמבודיה עם חברי מפלגה מקומיים ואחגוג את הדחת שלטון החמר-רוז`, ועוד ארקוד, כשאני צולע ובתחבושות, לא הייתי מבין על מה הוא מדבר.
כל כך הרבה התלבטויות היו לי לגבי הנסיעה לקמבודיה - לימים, כאשר ההתלהבות מהמזרח גאתה ומאחר ופעמים רבות שרצתי באזור המדובר וקמבודיה תמיד עמדה כפסע לכניסה, היה בתוכי מין יחס צונן אליה. התחושה הקרירה נבעה מאותו מקום מטורף, שבו קם מנהיג מקומי בדמותו של פיל פוט והרג בעמו באכזריות נוראה. לאחר לבטים רבים, חודש לפני צאתי למסע זה, החלטתי להכליל גם את קמבודיה במסעי..
``אמנם קמבודיה לא זוכה בכינוי ``גן-עדן לרוכבי אופניים`` (בגלל הכבישים המשובשים), אך היא במרחק קצר מלהיות כזאת, ומאוד דומה ללאוס. בויכוח איזו ארץ כיפית יותר לרכיבה (לאוס או קמבודיה), נותרנו במחלוקת...``
קמבודיה היתה התחנה השניה בטיול בן מספר חודשים שערכנו אשתי ואני במזרח הרחוק ובניו זילנד. בדרכנו מתאילנד לויאטנם החלטנו לחצות את קמבודיה ממערב למזרח לביקור קצר במדינה, להתמקד במתחם מקדשי אנגקור ובעיר הבירה פנום פן ולטעום מעט מעברה הרחוק והקרוב של המדינה.
<p>מקור המשיכה העיקרי של <b>קמבודיה</b> למבקרים היא עיר המקדשים המרהיבה מהמאות 9-13, אנגקור. אך למקדשי האבן הנפלאים, שזכו לתואר ``הפלא השמיני של העולם``, יש חשיבות רבה יותר מהיותם אתר התיירות המשגשג במדינה.
משפחת פלג עוזבת את הנוחות של תאילנד ויוצאת בטיסה לקמבודיה המדינה שבילדותנו נחשבה לשיא הסבל האנושי. בקמבודיה מגלים אנשים מקסימים וחייכנים, מדינת עולם שלישי שמזכירה במידת מה את הודו, מקדשים מיוחדים ומרשימים ואת ההסטוריה של העם המיוחד הזה.
קמבודיה שבדרום מזרח אסיה, ידועה בעיקר בזכות קומפלקס המקדשים העצום שבסמוך לעיירה סיאם ריפ ובראשם - מקדש האנגקור המפורסם. אך לא רק זאת, אביטל רום פגשה בדרכה גם בחופים טרופיים קסומים, מרחבים עצומים והמון המון חיוכים... קמבודיה במלוא הדרה.
ראיתי סרט של הנשיונל גאוגרפיק על עבודות השיקום והשימור של המקדשים העתיקים מימי הח`מר באנגקור - קמבודיה. המקדשים היו מדהימים ביופיים, עם פיתוחי אבן מרהיבים בין עצים פראיים שגדלו לתוך האבנים של המקדשים. ולאחר ביקור במקום, כל מה שאני יכולה להגיד זה - שהסרט וכל תמונה אחרת שראיתי לא מתקרבים לדבר האמיתי - שהוא הרבה הרבה יותר מדהים!
שלושה שבועות בויטאנם השאירו בפה טעם של עוד והעלו רצון להגיע למחוזות חדשים. רון ובשמת יוצאים לסיור עצמאי בדלתת המקונג ונכנסים לקמבודיה. הם משייטים בין בתים צפים, נחשפים לאוכלוסיה שחיה על הנהר ולתרבות קדומה ועתיקה ששרידיה הם מבני האבן המפוארים בעולם.
קמבודיה הגובלת עם תאילנד, נחשבת ל``כוכב עולה`` בשמי התיירות בדרום מזרח אסיה. כתבינו מסיירים בין מקדשי הענק שבמתחם האנגקור, מתחברים עם תושבי האזור המקסימים וממשיכים לשייט על נהר המקונג שבויאטנם.
האזור הפחות מוכר בקמבודיה מציע למטיילים חופים יפהפיים, שקיעות לרוב ופארקים לאומיים. העיירות העיקריות בדרום קמבודיה הן קפ, קמפוט וסיהנוקוויל.
עיר הבירה של קמבודיה, המציעה ארכיטקטורה קולוניאלית, פגודת כסף וביקור בשדות הקטל המהווים הצצה לתקופה החשוכה ביותר בתולדות המדינה.
