טיסות ומזג אוויר

טיסות בינ"ל: למרות העלות הגבוהה, העדפתי לטוס עם אל-על כי:

  • רוב החברות הזרות, טסות למזרח מעל מדינות עוינות לישראל. לכן קיים חשש מנחיתות ביניים או חירום בארצות ערביות או באיראן. עם אל-על אין חשש כזה.
  • טייסים, מכונאים, ואבטחה ברמה מעל למקובל בחברות אחרות.
  • הטיסה ישירה, ולכן בטוחה יותר (מצריכה המראה אחת ולא שתיים. להזכירכם בכל המראה קיים מרכיב של סיכון) ואורכת פחות זמן.
  • השירות שלהם ברמה טובה למדי (אני לא עובד אל-על ולא מקבל מהם אחוזים. אם חברה אחרת הייתה מבטיחה כמו אל-על לטוס ישיר וגם לא מעל מדינות עוינות, הייתי שוקל ברצינות לטוס איתה ולחסוך דולרים).

טיסות פנים: טסתי עם AirAsia ו-BangkokAir. עבר בשלום, ואין תלונות. ברוב השדות מהם BangkokAir ממריאים, קיימים טרקלינים למחזיקי כרטיסי-עלייה (boarding pass) בהם ניתן להמתין לטיסה ובינתיים לרבוץ על ספות ולהתכבד בשתייה, חטיפים, ואינטרנט, והכל בחינם. בטיסת אל-על לבנגקוק ראיתי מטיילים ישראלים שנשארו להם כשעה וחצי בלבד מרגע הנחיתה בבנגקוק ועד להמראת טיסת ההמשך, ולא היה וודאי אם יספיקו לעלות עליה. חבל לטייל כך בלחץ, זה פוגם בהנאה מהטיול ובמקרה הרע אף משבש אותו. לכן, שריינו מספיק זמן בין טיסות, כך שגם אם הטיסה הראשונה משתבשת (נוחתת באיחור, או שאתם נתקעים באיתור כבודה או בבקרת דרכונים) נותר מספיק זמן עד לטיסת ההמשך. יותר קל ונעים לנסות להקדים את טיסת ההמשך במידה והטיסה הראשונה עברה בשלום, מאשר למצוא טיסת המשך חלופית במידה והטיסה הראשונה השתבשה, בפרט כאשר טיסות הפנים מלאות (למשל כשאני טסתי, הטיסות מבנגקוק לקו-סמוי, ומקו-סמוי לפוקט היו מלאות).

 מספר מטיילים המליצו לקחת את טיסת הפנים הראשונה או האחרונה באותו יום, כי היא זולה יותר. אני ממליץ שלא, משום שמאד לא נעים להגיע ב-10 בלילה למקום חדש וזר כשאתם עייפים מהטיסה, וגם לא ניתן כבר בשעות כאלה להיכנס לסוכנות ולהזמין טיול ליום שלמחרת, מה שקצת פוגע בגמישות שלכם אם באתם רק לשהות קצרה שבה כל יום נחשב.

מזג אוויר: מזג האוויר היה קרוב למושלם, למרות שחלק מספרי המטיילים ואתרי האינטרנט מזהירים שבתקופה זו יש בתאילנד "הצפות", "גשמים עזים", "מפולות אדמה". הלונלי-פלנט בכלל טוען, שחודש אוקטובר הוא "אתגרי" למטייל בבנגקוק, משום שאז הוא "מדשדש במים" את דרכו בעיר. אז מה היה לי? בקו-סמוי ימי שמש מלאים, ים שקט שמתאים לאופנוע-ים/שנירוקל/צלילה/שחייה/שיט בספינה. היו שני בקרים בהם טיפטף למשך כרבע שעה, ובזה זה נגמר. מה שכן, מלכתחילה, מזג האויר באוקטובר נחשב רשמית בספרי המטיילים ובאינטרנט כטוב למדי בקוסמוי (מה שאינו נכון לגבי פוקט). בפוקט שררו תנאי שמש וים כמו קוסמוי, פרט לכך שבערב האחרון (שבו ממילא תכננתי להשאר במלון), היה מבול. אומרים שבתקופה זו הים בחוף פוקט סוער- אולי, אבל לא הייתי שם כדי לדווח (בקופיפי ומפרץ פאנגנגה כן הייתי, ושם הים היה שקט). ועדיין, בתקופה זו קיימים יעדים שאליהם לא יוצאות הפלגות מפוקט- למשל איי סימילאן.

לגבי סיאם-ריפ - תקופה זו היא העונה הרטובה בקמבודיה. אחר הצהריים, כשביקרתי באנגקור-ואט טיפטף, אבל אחרי שעה נפסק, ובתור בונוס זכיתי לצלם אותו כאשר ברקע קשת-בענן ! הטיפטוף לא פגע בחוויית הטיול, ממילא רוב המקדש מקורה. הודות לכך שהעונה רטובה, תעלות המים סביב לאנגקור-ואט, ומאגרי המים באיזור מלאים, וזה יפה. ביום אחר ירד גשם חזק מאד אחר הצהריים, אך גם הוא נפסק אחרי שעתיים. בבנגקוק זכיתי לימי שמש מלאים, פרט לכך שבאחד הערבים ירד מבול. הרחובות היו יבשים וממש לא מוצפים.

 לסיכום, אני לא טוען שספרי המטיילים ואתרי האינטרנט טועים. בהחלט יכול להיות שמזג האויר הנהדר שהיה לי הוא מזל ותו לא. אבל אני כן ממליץ שבשיעורי הבית שאתם עושים, קחו בחשבון גם דיווחים מהשטח של מטיילים אחרים.

לתחילת הכתבה

ימים 1-6: קוסמוי וטיולים מסביב

לנתי 5 לילות ב-Banana Fan Sea במרכז צ`אוונג, במחיר 3,500 באט ללילה. זהו מלון/ריזורט מפנק ומפואר, הממוקם על החוף. בערב פשוט יוצאים מהחדר, יורדים לחוף לרחצת לילה, צפים על הגב במים השקטים ומסתכלים על הכוכבים. אולי המזגן יכול היה להשתדל קצת יותר בשבילי, אבל כעיקרון אין תלונות.

 טיול יום לשמורת אנגטונג עם חברת High Sea - מומלץ בחום. באי הראשון מוקצית שעה לקאייקים (הזמנה מראש ותוספת תשלום, מומלץ) או שנירקול (ללא תוספת תשלום) וכן שעה לטיפוס הלוך/חזור עד לנקודת תצפית, ממנה נשקף נוף יפהפה של האיים שמסביב. יופיו של הנוף מצדיק את מאמץ הטיפוס. למטפסים לנקודת התצפית, מומלץ לנעול נעלי הליכה/התעמלות טובות, ורק אם אין ברירה, אז סנדלים (באיכות טובה!). נעלי עקב או כפכפים לא מתאימים, כיוון שהשביל בחלקו מאד תלול, ואף מצריך פסיעות בין סלעים. לכל אורך השביל מתוח חבל שמקל על הטיפוס. באי השני משנרקלים, וכן מטיילים ללגונת מי-ים, שנמצאת בתוך האי.

 טיול יום לקו-טאו וקו-נאנגיואן (Koh Tao, Koh Nang Yuan) עם חברת Lomprayah - מים צלולים ביותר, שנירקול שהוא חוויה, טיפוס לנקודת תצפית בקו-נאנגיואן, ממנה נשקף החצי השני של קו-נאנגיואן וקו-טאו, ומי הטורקיז שמקיפים אותם. נוף מרהיב, טיול מומלץ ביותר.

קו-סמוי עצמו הוא אמנם אי מאד יפה, עם חופים לבנים ומים שקטים-שקטים, שמתאימים לשחייה (לפחות זה מה שהיה בחוף צ`אוונג שבו אני הייתי), אבל ניתן לשנרקל רק בחלקים מסויימים באי. זה לא שנירקול ברמה גבוהה והמים לא מאד צלולים. כמו כן, הנופים שהאי מציע הם אכן יפים, אך הם אינם דרמטיים. לפיכך, עשו לעצמכם טובה גדולה מאד וקחו (לפחות) את שני טיולי היום שציינתי. רק כך תזכו לנופים מדהימים ושנירקולים מצויינים. מה שכן, בכל הנוגע לסתם "בטן-גב", קו-סמוי מצטיין ומספק בהחלט.

 טיול של חצי יום בקו-סמוי (שכחתי את שם החברה) - ישנו טיול חביב למספר מקדשים, הבודהא הגדול (נקודת תצפית טובה על האי), סלעי סבא-סבתא (דמויי אברי מין), קופים שאומנו לקטוף אגוזי קוקוס, הנזיר החנוט ומפל כלשהו. ליד המלון שכרתי אופנוע-ים, 800 באט ל-20 דקות (ניתן כמובן לשכור לזמן רב יותר). כלי פשוט מאד להפעלה וטונות של כיף. כשהים מתחיל להיות גלי ולו במעט, השליטה בכלי, במיוחד במהירויות גבוהות, הופכת למאתגרת.

לתחילת הכתבה

ימים 6-11: פוקט והפסטיבל הצמחוני

לנתי 5 לילות ב-Royal Phuket City Hotel בעיר פוקט. מלון מאד פונקציונלי ועם כל הנוחיות במחיר 1,700 באט ללילה. המלון ממוקם היטב במרכז העיר פוקט. בניגוד למצוין באתר אינטרנט של המלון, יש כספת בכל חדר, אבל מצד שני הסאונה כרוכה בתוספת תשלום. בקשו חדר שאינו מחובר לחדר סמוך בדלתות כפולות.

 העדפתי ללון בעיר פוקט ולא בחופים, כדי להתמקד בפסטיבל הצמחוני (Phuket Vegetarian Festival), שכל הארועים שבו מתרחשים בעיר פוקט. קיימים מאות בלוגים וכתבות באינטרנט בנושא זה. ברוב אירועי הפסטיבל, בהם נכחתי, הייתי הזר המערבי היחיד או אחד בין כמה זרים ספורים, וחבל שכך. הפסטיבל עצמו הוא מאורע מדהים, תוקף-חושים, מגעיל, יפה, מחריש-אזניים, רווי-אוירה, דתי, אנתרופולוגי, מיסטי, אלילי, צבעוני, רווי-דם, מצחיק... למי שממילא נמצא בפוקט במהלכו, כדאי מאד לראותו! הפסטיבל נחוג על פי לוח השנה הסיני (זהו לא פסטיבל של בני הרוב התאי, אלא של בני המיעוט הסיני) ולכן חל בתאריכים "לא קבועים" ביחס ללוח האזרחי-נוצרי. מעשית, הוא בדרך כלל נופל בסוף ספטמבר -; תחילת אוקטובר. המשמעות היא, שמצד אחד לישראלים נוח מאד לבוא לראות את הפסטיבל, כי ממילא רוב הסיכויים שהוא נופל בתקופת החגים שלנו. מצד שני, תחילת אוקטובר היא זמן שבו (לפחות על פי ספרי המטיילים והאינטרנט) מזג האוויר בפוקט אמור להיות גשום, לא נוח והים סוער (ראו סעיף "מזג-אוויר". כנראה שהיה לי מזל...), כך שלפחות ברמה התאורטית, לא ניתן לעשות דברים אחרים בפוקט חוץ מלראות את הפסטיבל.

 בפסטיבל ניתן לצפות באירועים מסוגים שונים. ברובם, הקו המנחה הוא שהמשתתפים הפעילים מאמינים שהם בטראנס, הרוחות הטובות מגינות עליהם ולכן הם יכולים לעולל לעצמם מעשים, שבתנאים רגילים, היו גורמים להם לפציעות חמורות וכאבי תופת. מאד מעניין לצפות במשתתפים, כיצד הם צועקים/ממלמלים ומנענעים בראשם וגופם ללא הרף, בעודם בטראנס. במהלך אירועי הפסטיבל, החוגגים לובשים לבן, ריח קטורת נישא באוויר, הרחובות מלאים בדוכנים מוארים של אוכל (צמחוני כמובן) ורמקולים רבי עצמה מנגנים מוזיקה, מה שמאד מוסיף לאווירה. בערב, כדאי לפקוד את המקדשים (הכי קל Bang Neow ו- Jui Tui אשר במרכז העיר) - הם מוארים, צבעוניים, רועשים, מלאי אווירה, חוגגים ואוכל.

 הארועים המרכזיים בפסטיבל, לדעתי:

  • Fire Walking -; הליכה על גחלים.
  • Bladed Ladder Climbing -; טיפוס ללא נעליים על סולם בגובה 8-12 מטר, ששלביו עשויים מסכינים.
  • Oil Bathing -; רחיצת הגוף בבדים שנטבלו בסירים של שמן רותח.
  • Street Procession -; אפרט בהמשך.
  • Jade Emperor and Nine Emperor Gods Propitiation Farewell -; אפרט בהמשך.

על מנת לצפות באירועים שמעניינים אתכם, עליכם לברר מראש מתי והיכן הם מתרחשים, על ידי הצלבת מידע ממספר מקורות. בקשו תוכניה עם לוח אירועים, והסברים בעל פה מן המקורות הבאים: אתר האינטרנט הרשמי של הפסטיבל, משרדי TAT החדשים ברח` Thalang (המשרדים ברח` Phuket נסגרו), צוות המלון שלכם או מישהו שנראה כמו צלם מקצועי ואפשר לתפוס ברחוב ולתשאל. הזמן הדרוש לכיסוי האירועים המעניינים של הפסטיבל הוא חצי-יום (תהלוכת רחוב אחת, 07:30 בבוקר עד 12 בצהריים), כשני ערבים (הליכה על גחלים, טיפוס בסולם סכינים, רחצה בשמן רותח), ולילה אחד (Farewell).

הארועים בהם צפיתי:
1. Fire Walking :4.10.08 במקדש Sapam. אם מקום האירוע רחוק מכדי שתוכלו לחזור למלון ברגל, עליכם להיערך מבעוד מועד עם מונית שתחזיר אתכם (תבקשו מנהג המונית שהביא אתכם לאירוע, שימתין לכם עד לסיומו, או הצטיידו בטלפון של תחנת מוניות, וכו`). בעיר פוקט עצמה המוניות אינן מסומנות ומשולטות, ואם אתם עוצרים בצד הדרך מכונית בהרמת אצבע ב- 10 בלילה, לכו תדעו אם הנהג הוא נהג-מונית רשום, סתם חלטוריסט תמים או פושע קצת מפחיד...

 2. Street Procession :5.10.08. לדעתי האירוע החשוב ביותר ובוודאות - המצולם ביותר. במהלך הפסטיבל קיימות תהלוכות רבות. כל תהלוכה שייכת למקדש מסויים. במקדשים המרוחקים ממרכז העיר התהלוכות מתקיימות בשולי הכבישים המהירים, דלילות משתתפים, ולפיכך לא מעניינות, אבל התהלוכות ששייכות למקדשים שבמרכז העיר - מעניינות ועוד איך! הן מתקיימות ברחובות ממש, ולכן הרחובות נחסמים לתנועת כלי רכב. אני צפיתי בתהלוכה ששייכת למקדש Jui Tui וכמות החוגגים והמשתתפים הפעילים היתה ענקית! למיטב זכרוני, האיזור המרשים ביותר של התהלוכה היה ברח` פוקט וברח` קרה (Kra) ובמפגש ביניהם. גולת הכותרת היא אותם המוני המשתתפים הפעילים, שצועדים בתהלוכה תוך כדי עינויים עצמיים: רבים משפדים את לחייהם בכל דבר, החל מסיכות ושיפודים, וכלה בענפי עצים, סכינים, שמשיות, רובים, חרבות, אגזוזים, מטפים ומה לא. עינויים עצמיים אחרים הם הלקאה עצמית בחרבות, "לבישת" תיל דוקרני, ביצוע חתכים בלשון באמצעות חרבות, שיפוד הלשון בעצמים חדים, וריקוד (ללא נעליים) בתוך ערימה של נפצים מתפוצצים -; מצמרר, מהפנט ומשעשע כאחד. על המדרכות פרושים דוכנים עם מנחות, וחלק מהמשתתפים הפעילים, בעודם משופדים ובטראנס, עוצרים בדוכנים כדי לברך את החוגגים. טנדרים מקושטים, שמהם בוקעת מוזיקה מחרישת אזניים ועליהם נשים בטראנס שמברכות את החוגגים וזורקות סוכריות, גם הם חלק מהתהלוכה. לקראת השעה 11 בבוקר לערך, מצטרפים לתהלוכה נושאי אפיריונים מלווים בעשן ורעש של נפצים (הרעש הוא עדיין סביר לעומת הרעש של ה- Farewell).

3. Bladed Ladder Climbing :5.10.08. היה אמור להתקיים במקדש Bang Neow שבמרכז העיר, אבל המדיום של המקדש החליט ברגע האחרון לשנות לטקס אחר (לך תתווכח עם סיני בטראנס...). אז נסעתי בבהילות למקדש Samkong, שגם בו אמור היה להתקיים אירוע זהה, שאכן התקיים.

 4. Farewell :7.10.08 -; יום זה נחשב כיום האחרון של הפסטיבל. כאן חרגתי מהתוכניה הרשמית והרשומה והסתייעתי בעצות בעל פה, שקיבלתי מאנשי TAT, ומישהו שתפסתי ברחוב ונראה לי גם סיני וגם צלם מקצועי. האירוע הוא תהלוכת רחוב, שבה צועדים נושאי אפיריונים, שמכילים את פסלי האלים. התהלוכה מתרחשת ברציפות וללא הפסק מ- 10 בלילה ועד 2 לפנות בוקר. המקום הטוב ביותר לצפות בתהלוכה הוא ברח` פוקט, בצד הדרומי של כיכר מגדל השעון (זהו הכיכר שבו רח` פוקט מתחבר עם רח` מונטרי). בכל מהלך התהלוכה, החוגגים יורים זיקוקים ומפוצצים נפצים ללא הפסקה -; המראה מדהים, והרעש מהמם בעוצמתו (כמו רעמים מתגלגלים ומכונות ירייה, בתוך האוזן שלכם, שאף פעם לא נגמרים)-; מומלץ להצטייד באטמי אזניים. המראה היפה ביותר הוא נושאי האפיריונים המגיחים ונעלמים בחזרה לתוך ענני עשן (של נפצים), ואת הבזקי האור בענני העשן, כשמתפוצצים נפצים על נושאי האפיריון ובקרבתם. ובלילה, כשתחזרו למלון, אתם, הבגדים שלכם, אפילו התיקים שלכם - כולכם תסריחו מאבק השריפה של הנפצים, אבל... זה חלק מהחוויה (לא לדאוג, זה יורד בכביסה)!

 היות ובזמן שהייתי בפוקט התמזלתי במזג-אוויר נפלא, והתברר לי שצריך להקדיש לפסטיבל פחות זמן ממה שחשבתי, לקחתי שני טיולי יום, ליעדים שהם בגדר חובה לכל מי ששוהה באיזור פוקט-קופיפי:

Phi Phi/Maya/Khai Island עם חברת Anda Varee ב-Speedboat: המראות מעל ומתחת למים עוצרי נשימה. שנירקולים, נופים, מפרץ Maya , מפרץ Phi Leh, מפרץ ג`יימס בונד (להבדיל מאי ג`יימס בונד ששם צולם סרט אחר), מערת הויקינגים (רק מבחוץ), חוף הקופים, שנירקול באי Koh Khai. למרות שזה יעלה לכם בטיפ בסוף הטיול, תצטרפו לסירה של המדריך ביוטיפול-לוסי. כבר תבינו לבד...

Phangnga Bay עם חברת Phuket Patri Tour: צוקים והרים, שמזדקרים מתוך הים. נוף סוריאליסטי להפליא. הטיול כולל ביקור באי ג`יימס בונד, שיט קאיאקים דרך מערות לתוך מפרצונים עם מנגרובים, שמוקפים בצוקי ענק (לכל קאיאק מוצמד משוטאי של החברה) ושיט קאיאקים עצמאי.

לתחילת הכתבה

ימים 11-14: המקדשים של סיאם ריפ

לנתי ב-Mandalay Inn, גסטהאוס משפחתי. חדר קטן, אך משופץ ונקי עם מזגן, מאוורר, מקלחת מים חמים ושרותים עולה 16$ ללילה. המסעדה של הגסטהאוס די טובה. הצוות אדיב, יעיל ואוהב לעזור (למעשה, כמו רוב הקמבודים שפגשתי). הגסטהאוס ממוקם היטב, קרוב ל-Old Market. אין גיבוי של גנרטור, אבל מצד שני הייתה לי רק הפסקת חשמל אחת ובאמצע היום לשעתיים- לא נורא. אין לי תלונות לגסטהאוס, אבל בדיעבד הייתי מעדיף לקחת מלון יותר יקר, עם בריכה.

עלויות: אשרת כניסה- ישראלים מחוייבים באשרת כניסה לקמבודיה. לא חייבים להנפיק אותה מבעוד מועד, אבל ניתן להנפיק אותה באינטרנט (E-Visa), כדי לחסוך רבע שעה בנמל התעופה, או לחלופין (מה שרוב התיירים עושים, וגם אני עשיתי) עם הנחיתה בסיאם-ריפ. עלות האשרה היא כ-20-25$. הביאו איתכם תמונת פספורט מהבית. עלויות נוספות:

  • מונית/טוקטוק מהשדה לעיר: 4$ / 7$.
  • כרטיס כניסה יומי למקדשים: 20$.
  • כרטיס כניסה תלת-יומי (ברצף) למקדשים: 40$ (מה שאני קניתי). הכרטיס הוא חתיכת נייר מצוקמק. ניילנו אותו כדי שהלחות והזיעה שלכם לא יפוררו אותו! שמרו אותו תמיד עליכם ובמצב היכון לשליפה.
  • מס (קנס ??) יציאה מקמבודיה: כ-20-25$.
  • אין צורך להמיר למטבע המקומי (Riel, 1$=4,000 Riel), אבל כן יש צורך להביא דולרים במזומן ובשטרות מספיק קטנים (אתם הרי לא תתנו שטר של 20$ לנהג טוקטוק שמבקש 5,000 ריאל...) כדי לשלם את הסכומים לעיל, וגם למוניות, טוקטוקים, מסעדות, מכולת, מזכרות, וכו`. את העודף יתנו לכם בדולרים מזומן או בריאל. למלון אני ממליץ לשלם בתשלום אחד גדול בצ`קאאוט, בכרטיס אשראי.

שלושת המקומות החשובים ביותר לבקר בהם הם:

  • אנגקור-ואט: המקדש הריבועי הגדול, שמוקף תעלת מים. ממרכזו עולים 5 מגדלים גבוהים דמויי אצטרובל/תירס.
  • אנגקור-תום: עיר בירה נטושה, הכוללת את מרפסות הפילים והמלך המצורע, וכמובן את מקדש הבאיון עם הראשים הגדולים המחייכים.
  • טה-פרום: המקדש שעצי הג`ונגל השתלטו עליו וצומחים סביבו ובתוכו.

בסך הכל, נדרש רק יום אחד על מנת לכסות את כל שלושת המקומות החשובים הנ"ל. קיים מסלול סטנדרטי (המסלול ה"קרוב", או ה"קטן", שכחתי את השם המדיויק), שמתחיל בבוקר באיסוף מהמלון, ביקור באנגקור-תום, ממשיך לטה-פרום, מחזיר את המטייל ההמום מחום בסביבות 11:30 לאישפוז במלון הממוזג (בשעה זו החום והלחות כבר בלתי נסבלים), איסוף מהמלון ב-15:00, ביקור באנגקור-ואט וסיום בגבעה ממנה צופים בשקיעה: Phnom Bakeheng. מגבעה זו ניתן לצלם את אנגקור-ואט, אבל רק אם יש לכם זום חזק. מומלץ להביא חצובה (בגלל הזום). למסלול הסטנדרטי הזה יש וריאציה אחרת, שאוספים אתכם ב-05:00 בבוקר מהמלון לראות את הזריחה על אנגקור-ואט ואחר כך ממשיכים לאנגקור-תום, למסלול הסטנדרטי. הזריחה אמורה לצבוע את אנגקור-ואט בכל-מיני גוונים או וואטאבר, אבל לא זכיתי, כי היה מעונן. עניין של מזל, אבל גם כך - לצלם את הצללית של המקדש על רקע אור ראשון זה מאד יפה. אתם צריכים להביא חצובה או להשתלט בזריזות על אחד הכסאות במקום, כדי לייצב עליו את המצלמה (בזריחה רמת התאורה חלשה. המקדש נמצא הרחק מטווח הפלש, ולכן הפלש הוא לא זה שיפצה על התאורה החלשה. אין ברירה, אלא לפצות על התאורה החלשה על ידי הגדלת זמן החשיפה בצילום. הדבר יתאפשר אם תבטלו את הפלש. זמן החשיפה עלול להיות להתארך כל כך, שהתמונה תהיה חדה רק אם תייצבו את המצלמה על חצובה או כסא).

זריחה או לא - תמיד כדאי להתחיל את המסלול בשעה המוקדמת ביותר האפשרית, אחרת תידרסו על ידי מאסות של תיירים. אני לקחתי את המסלול הסטנדרטי הנ"ל כולל זריחה. שילמתי 25$ למונית ממוזגת + 25$ למדריך + 5$ תוספת לזריחה. הזמנתי דרך הגסטהאוס. ניתן לחסוך בעלויות על ידי ויתור על מדריך, ו/או שכירת טוקטוק (12$) במקום מונית. לא ניסיתי. הטוקטוק נראה לי מפחיד ולא בטיחותי לנסיעות ארוכות. דרך נוספת לקצץ בעלויות היא לחכות (כ- 3 דקות, מנסיון...), עד שנהג המונית שלוקח אתכם מנמל התעופה לעיר יציע לכם את הטיול הסטנדרטי, ואז להתחיל להתמקח, ותוך-כדי, לרחרח עד כמה האנגלית שלו טובה. אני קיבלתי הצעה ל- 25$ כולל זריחה. אני חושב שכדאי להשקיע כסף במדריך, כדי שיסביר לכם את ההיסטוריה וסיפורי הרקע של המקומות בהם תבקרו. באנגקור-ואט ואנגקור-תום קיימים תבליטים (חלקם עדינים מאד, חלקם משתרעים על שטחים ענקיים, וכולם מאד יפים), שמתארים היסטוריה/אגדות/חיי יום-יום, ובלי מדריך אתם תפספסו ולא תבינו מה אתם רואים. בערב הספקתי לראות בעיר מופע חביב של ריקודי אפסרות (אבל בניגוד לתבליטים במקדשים, האמיתיות לבושות בחלק גוף עליון. סורי...) . יש כל מיני סוגי מופעים: עם/בלי מיזוג, עם/בלי ארוחת ערב. שאלו במלון.

 ביום השני שכרתי את הנהג מהיום הראשון (אבל ללא מדריך) לראות את Banteay Srey (מתחם של מקדשונים מאבן אדמדמה, עם תבליטים יפים ועדינים) ו-Banteay Kdei (מתחם של מקדשונים מאבן שחורה, עם קצת ראשים מחייכים). ממש ליד Banteay Kdei קיים מאגר מים מלאכותי גדול. יותר מרשים מהמקדש שלשמו באתי. היות וביקרתי בעבר בבורמה, לא עניין אותי לראות את הכפר הצף, וחיי הכפר בקמבודיה. אני מניח שהמראות דומים (וגם די מדכאים).

 אנגקור-ואט פתוח גם לביקורי לילה (כניסה בשעות 19:00 עד 21:30, שהייה עד 22:30). מחיר כרטיס לביקור לילה הוא 15$ (כרטיס הכניסה הסטנדרטי לא מכסה ביקור לילה). המקדש מואר בזרקורים. גם אם צילומי לילה לא "עושים-לכם את זה", הביקור בלילה הוא חוויה - רק אתם, קירקור הצפרדעים, צרצור הצרצרים והמקדש, ללא מאסות של תיירים. כשביקרתי, הייתי כמעט ממש לבדי במקדש. ירד קצת גשם, אבל לא נורא. יתרון נוסף - כך תזכו לבקר את אנגקור-ואט בטמפרטורות יותר נורמליות. כדאי לנעול סנדלים כי יש שלוליות כשגשום ואתם עלולים בחושך לדשדש בהן. אני נעלתי נעליים שנשארו אחר כך רטובות שבוע, והסירחון בהתאם. בערב היום השלישי הייתי אמור לחזור לבנגקוק, אבל נסעתי בבוקר לשדה והקדמתי לטיסת בוקר.

לתחילת הכתבה

ימים 14-17: בנגקוק המטריפה

לנתי ב-Century Park Hotel, מלון מפנק עם כל הנוחיות ושירות ללא רבב - בפתח המלון אפילו קיים דוכן, ממנו עובדי המלון מזמינים ועוצרים עבורכם מוניות. הזמינו את המלונות מהארץ, באינטרנט, אחרת תשלמו מחיר גבוה הרבה יותר. ניתן גם להזמין בתאילנד באינטרנט-קפה, אבל רמת האבטחה שלהם לא ידועה, אולי יצליחו ליירט את פרטי כרטיס האשראי שלכם. אופציה אחרת היא להזמין דרך סוכן מקומי (לא ניסיתי) או להתמקח עם המלון, כאשר המחירים שראיתם באינטרנט (באתר של המלון, ובאתרים כמו Latestays, Directrooms) משמשים מנוף לחץ במשא ומתן. ישנם לא מעט ישראלים במלון, אולי בעקבות הכתבה של אמנון כרמל. השבחים שלו למלון מוצדקים כעיקרון, אבל הוא רחוק מאד מבנגקוק העתיקה (היכן שכל הואטים החשובים). הוא גם רחוק יחסית מכיכר סיאם (3 ק"מ). יחד עם זאת, הוא יחסית קרוב (כ-700 מטרים) לתחנה של Sky-Train (והרכבת הנ"ל כן מגיעה לכיכר סיאם). נסו להשתמש כמה שיותר ברכבת התחתית וה-Sky-Train, כי הפקקים בבנגקוק פשוט בלתי נסבלים. קרה לי כמה פעמים שהעדפתי לא לקחת מונית ליעד, אלא ללכת ברגל! מסקנה: בבנגקוק מיקום המלון הוא קריטי, כי בגלל הפקקים (מ- 7 בבוקר ועד 9 בערב), למונית קשה מאד לפצות על מיקום בינוני. נסו לקחת מלון קרוב ככל האפשר לכיכר סיאם, או לעיר העתיקה. הקאו-סאן למשל קרוב לעיר העתיקה.

 מספר מטיילים כתבו בטיפים שהקאו-סאן "לא קרוב לשום דבר". אני חולק עליהם, כי ממנו דווקא אפשר להגיע ברגל לכל הואטים החשובים ולצ`יינה-טאון. אם הקאו-סאן מרתיע אתכם כמו שאותי (חשש לפיגועים, רעש, לכלוך, זוהמה) חפשו מלון מחוץ לקאו-סאן, אבל באיזור. לא אפרט כאן על אתרים בבנגקוק שראיתי בביקורי הראשון לפני 10 שנים, מפאת הזמן הרב שחלף מאז: Grand Palace והמקדש הצמוד לו Wat Phra Kaew (האתר מספר 1 בבנגקוק), הבודהא השוכב (Wat Po)

שוק צ`אטוצ`אק (מכונה בפי המקומיים גם כ-JJ): השוק סגור בימים ב` - ג`, פתוח חלקית בימים ד` -; ו` ופתוח במלואו (אז מומלץ לבקרו) בימים ש`-א`. פתוח בין השעות 06:00 עד 18:00. אני לא חובב קניות ולא קניתי שום דבר (חוץ מנשנושים), אבל נהניתי מהאווירה ומגודל השוק, מהצפייה בסחורות ומהצפייה במבקרים. מראות הקבצנים הנכים מאד קשים, אבל גם זה חלק מהחוויה. לכו ל-information, לא רק שיש להם מפות של השוק, אלא שיש להם מפות מצויינות של בנגקוק.

מוזיאון הסירות המלכותי: לא כל נהג מונית יודע איך מגיעים לשם בדיוק ולא כל נהג רוצה להגיע לשם. תבררו לפני שאתם עולים על המונית. בכל מקרה, תאלצו לצעוד דרך סמטאות ולצד תעלות מים איפה שגרים תאילנדים "אמיתיים" כדי להגיע ממש למוזיאון - חוויה מעניינת ואותנטית, אם כי לא הכי אסטטית. עדיף להגיע למוזיאון בסירה דרך הנהר (לא ניסיתי). מוזיאון לא גדול, עם סירות ארוכות יפות ומעוטרות בקישוטים מוזהבים ופסלים. חגיגה לצלמים.

City Pillar Shrine: מומלץ. מקדש אותנטי ופעיל שאינו אטרקציית תיירים. אפשר לצפות במקומיים קונים מנחות ומתפללים. עם קצת מזל, תוכלו לצפות במופע מסורתי של ריקודים והצגות שמישהו הזמין על חשבונו, אבל כולם צופים בחינם.

Wat Trimitr: בודהה יצוק כולו מזהב טהור, במשקל כמה טונות. אם אתם ממילא בצ`יינהטאון, לכו לבקר שם. אם אתם לא מתכננים לבקר בצ`יינהטאון, ניתן לוותר.

איגרוף תאילנדי (מוי טאי): מוי כיף! בגלל האחווה הספורטיבית בין המתאגרפים; טקסי החימום המסורתיים; המוזיקה המסורתית; שאגות הקהל; הקרב עצמו; העובדה שבסוף הקרב שני המתאגרפים מסיימים במצב אנכי (בניגוד לאיגרוף המערבי האכזרי, שבו המתאגרפים הורגים זה את זה). בערב בו אני הייתי היו עשרה קרבות, כאשר הקרב העיקרי (main event) היה מספר 7. אגב, לא היה אפילו נוקאאוט אחד בכל הערב. נסו להשיג תוכניה של הקרבות (אם אתם רוכשים מושב ב-ring-side ברצ`דמנרן אז ייתנו לכם גם בלי שתבקשו). אם באפשרותכם לבחור בין מספר ימים לצפייה בקרבות, נסו לברר בסוכנויות הנסיעות באיזה יום (ובאיזה משני האצטדיונים העיקריים) יש את הקרבות עם המתאגרפים הטובים ביותר. אתם תצטרכו הרבה זיכרון פנוי במצלמות כדי להסריט. עצתי לכם- שמרו אותו לקרב העיקרי, כי בו האווירה הכי מחשמלת (ונראה לי שגם המתאגרפים הכי כבדים ובוגרים, ולא ילדים). אם אתם יושבים ב-ring-side, אז לא כדאי מאחורי אנגלו-סקסיים: הם כל הזמן קמים וזזים כדי להזמין בירה/לשלם על הבירה/ללכת לשרותים להשתין את... הבירה. פשוט לא יאומן. וגם מטרד.

טיול יום לקנצ`נבורי (עם חברת Kitti Raft): בית עלמין לחללי מלחה"ע ה-2 (מכמיר לב), מוזיאון מלחה"ע ה- 2 (די עלוב), גשר על נהר קוואי (תיירותי אך היסטורי), ארוחת צהריים על רפסודה בנהר (נוף יפה ופסטורלי), מפל כלשהו (מיותר), מקדש הטיגריסים (המטרה לשמה התכנסנו). במקדש הטיגריסים המדריכים המקומיים יקחו אתכם חרישית ביד (אחרי שווידאו שאתם לא "מטרות" עבור הטיגריסים, כלומר אין עליכם תיקים/ משקפי שמש/ כובעים/ בגדים בהירים) יראו לכם חרישית איפה לשבת ויצלמו אתכם (חרישית) עם המצלמה שלכם ליד כל טיגריס אפשרי. חוויה מאד מיוחדת להיות כ"כ קרוב לחיות הטרף האצילות הללו. הצילום איתם הוא בשלאף-שטונדה שלהם (היינו שם בין 2 ל- 4 אחה"צ !) וממילא השמש התאילנדית מעלפת אותם ואלה במקור חיות שפעילות בלילה ולא ביום. חלק מהטיגריסים מאובטחים עם שרשראות לאדמה, וכולם גודלו ע"י בני אדם. לכן בסה"כ הסיכון בביקור הוא מבוקר ומחושב. צילומים רגילים הם ללא הגבלה, וכלולים במחיר הכרטיס: אתם יושבים ליד הטיגריס הרדום, ואפילו מלטפים לו את הגב. אבל צילום שבו ספציפית ראשו של הטיגריס בחיקכם, כרוך בתרומה של 1000 באט.

חוות הנחשים: קיימות שתיים בבנגקוק. אני הייתי במדעית והאמיתית יותר (דרומית לכיכר סיאם, במתחם הצלב האדום). מגדלים בה נחשים כדי להפיק מהארס שלהם תרופות לטיפול בהכשות ולמטרות חינוכיות. במקום אולם עם תאי זכוכית בו תוכלו לצפות בנחשים ואולם אחר עם הסברים ומוצגים. בניגוד לנאמר בספרי המטיילים- המופעים של הבוקר ושל הצהריים שונים זה מזה. בשעת הבוקר (בסביבות 10:30 או 11:00) מתקיים באודיטורים הפנימי מופע, שעיקרו חליבת ארס (לא הייתי) ובצהריים (14:30) מופע באודיטורים החיצוני בו תאילנדית חביבה מסבירה לכם (בתאית ובאנגלית) בהומור על סוגי הנחשים השונים, בשעה שלוכדי-נחשים שעומדים בסמוך לה עושים כל מיני "קונצים" עם נחשים מפחידים ועצבניים באורך 2 מטר. תזמנו את הביקור שלכם כך, שתנכחו באחד המופעים, אחרת זה פיספוס. בימים ש`-א` וחג, מתקיים רק מופע אחד (אני חושב זה של הבוקר).

MBK: אני לא חובב קניות, אבל עדיין נהניתי. בארץ הרי אין קיוביקים של קריאוקי אישי, נכון? ואין בארץ food court בכל קומה וקומה, עם מאכלים אקזוטיים מכל העולם, נכון (אבל יש גם פיצה-האט ומקדונלדס, אז תרגע...)? זה אמנם קניון, אבל מעניין, כי הוא שונה ממה שיש בארץ.

אזהרה קטנה: בסמוך לארמון המלך ול-Wat Po (אבל לא רק) יעצרו אתכם תאילנדים "נחמדים", חלקם בידידותיות, חלקם בתקיפות, ישאלו לאן אתם צריכים להגיע, ויגידו לכם שבדיוק המקום שאליו אתם רוצים להגיע סגור כי יש חג דתי, או כי הצבא עושה שם תס"חים לטקס אזכרה של בת משפחת המלוכה (כמה נמוך אפשר לרדת...) ו"ימליצו" לכם לבקר במקום אחר. תתעלמו מהם ותלכו, אחרת תיפלו קורבן למעשי נוכלות. אני נתקלתי בשני נוכלים כאלה ביום אחד בטיול הנוכחי, ובאחד כזה בטיול הקודם.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה