היכרות - לפני הטיול

גלישה "מקרית" באתר "למטייל" הפגישה אותי עם אנשים יקרים אשר סייעו, הכווינו והעניקו טיפים מעשיים לקראת מסעי הקרוב לחו"ל. תוך כדי ה"שיחות" שהתנהלו בפורום, קיבלתי הצעה מאתגרת להיות כתב שטח ולתעד את טיולי למזרח הרחוק, תוך שימת דגש על נושא הנגישות לאנשים בעלי מגבלה פיסית כזו או אחרת.

בתור אדם מוגבל אשר נתקל יותר מפעם בחוסר הוודאות הקיימת בדרך כלל, שבועות ספורים לקראת המסע העצמאי שלו לחו"ל (פחדים לגיטימיים, סימני שאלה, הנגישות במקומות בהם אבקר ועוד...) - בחרתי להיענות להצעתו של מנהל התוכן ב"למטייל ברשת", להרים את הכפפה ולספר על חוויותיי ורשמיי ממסעי למזרח אליו אצא בדצמבר הקרוב. מסעי יכלול את תאילנד, לאוס וקמבודיה, והתקופה המשוערת להימצאותי בחבל ארץ המדהים הזה -; הינה בת שלושה חודשים.

 "קטנה וחצי" לפני שאני עולה למטוס (אמנם יש עוד כמה שבועות אבל הזמן אינו עוצר באדום) , ולמען שבירת מעטה הקרח הקיים בין כותב חדש לקוראיו - בחרתי לספר לכם מעט על המגבלה ממנה הנני סובל, על המהפך שחל בחיי תוך כדי מסעי הראשון לדרום אפריקה, על השקפת עולמי, ועל האדם שהפכתי להיות, מס` חודשים לאחר שובי לארץ. קריאה מפרה.

לתחילת הכתבה

מי אני ?

עד לפני עשור בערך, הייתי בחור מפוחד, חסר ביטחון, תלותי, עצוב, חסר זהות, בעל כעס רב כלפי האל שלמעלה ובעיקר קורבן לרשלנות רפואית בעת לידתי ואשר גרמה לנכות חמורה הקרויה בשפה המקצועית "Cerebral Palsy" (שיתוק מוחין). לגלוג הילדים בגן ובבית הספר היסודי, האצבע המושטת, הכינויים ש"הדביקו" לי - כל אלה גרמו לחסכים ולשאר השלכות שליליות אשר הביאו ל"נכות פסיכולוגית" שעם הזמן הפכה חלק מעולמי. חוסר היכולת שלי להשתתף במשחקי ההפסקות כגון: כדורגל, כדורסל, תופסת, מחבואים ושאר משחקים אשר מעצבים את אישיותו של נער מתבגר - רק העצימו את תחושות העצב והבדידות שאפיינו את יומי באותם זמנים.

לימים מאוחרים, בשעה שלרוב חבריי יש בנות זוג, מצאתי את עצמי מתוסכל בעיקר לנוכח העובדה שתחושות לגיטימיות שחווה נער מתבגר כגון: רגש, חיבוק, נשיקה, יחסי מין, ימי אהבה בצמח ועוד דברים טריוויאליים אחרים -; טרם הפכו לחלק מנחלתי וזאת עקב הנכות הפיסית המאיימת. לצה"ל היה נורא קל "לנפנף" אותי עם תעודת הפטור מאחר ובאותה תקופה, המודעות לגיוס אנשים בעלי מגבלה היתה בשפל. הטיולים למזרח ולדרום אמריקה אליהם יצאו חבריי זמן קצר לאחר שחרורם מצה"ל -; רק העמיקו את התחושה המלנכולית וכך בעצם הפכתי להיות קורבן לפחדים, לרחמים העצמיים ולתפיסת עולם צרה אשר כלאה אותי כאסיר בבית הכלא שיצרתי לעצמי.

הספר "כוחו של תת המודע" מאת ג`וזף מרפי, הגיע אליי ביום סתיו סגרירי. הספר מספר על כוחם העצום של האמונה, החשיבה החיובית והדימוי העצמי. לאחר ששה חודשים של אימוץ השיטות וההוכחות הבדוקות שהוזכרו בו - מצאתי את עצמי על מטוס לדרום אפריקה, בדרך למבחן האמיתי של חיי, מבחן בו בחנתי עד כמה רחוק אני יכול להגיע עם מוגבלותי ועד כמה גדול יהיה הניצחון עליה (אם בכלל).

סנפלינג, רפטינג, טראקים בג`ונגלים סבוכים, מרחבים עצומים וחופש בצבע ירוק - כל אלה גרמו לי להבין עד כמה קטן המרחק בין הפחד לתעוזה. ישנו רגע מיוחד שנחרט בזיכרוני ובו אני יושב על הר השולחן בקייפ טאון לאחר כמה שעות צעידה ממושכות, נפעם מהנוף המרהיב שמולי ומבין שאי שם בתוך ראשי ישנו סוויץ` קטן שהיה אצלי עד אותו טיול במצב של "Off" ועם סיבוב קטנטן בלבד העברתי אותו למצב של "On" תמידי. באותו יום היה לי ברור שיום המחר כבר לא יהיה כיום האתמול.

עם שובי לארץ עברתי לאילת, למקום הכי רחוק בו אוכל לשמר את ניצחון הרוח על הגוף ואף להמשיך לטפח ולמהול מודעות אישית בחיי. מהר מאוד מצאתי עבודה, שכרתי דירה, רכשתי חברים, העשרתי את עולמי בדברים חומריים ורוחניים, התחלתי לנהל מערכות יחסים (מה שהיה עד אז בגדר חלום), רכשתי את בית חלומותיי, ראיתי עולם, הוצאתי לאור תחביב ישן שהיה עצור בתוכי שנים (די.ג`יי באירועים פרטיים ובחופים קסומים, כאן מול הרי אדום), וכאשר הבנתי שאין כאן מקריות, כאשר הבנתי שמה שקרה, קורה ומן הסתם עוד יקרה לי -; קשור במודעות עצמית גבוהה, בדפוס חשיבה אחר, בכוח רצון, באמונה, באופטימיות, ובדרך חיים "שונה" -; התחלתי להרצות מול כנסים גדולים, להנחיל את תעצומות הנפש לרבים וטובים, ולהפוך "נכות" למפעל חיים.

בעוד מספר שבועות יתחיל המסע המשותף שלי אתכם, מסע בו אחלוק עמכם רשמים מטיולי למזרח כמו גם אתמקד בנושא הנגישות לאנשים בעלי מגבלות פיסיות. עד אז...הנכם מוזמנים לשאול שאלות, לשתף אותנו בהתלבטויות הדומים לשלי ואשר קשורות בטיולים בעולם, ולספר על מקומות שכבשתם למרות ועל אף מגבלותיכם. אם הצלחתי להפוך טרגדיה לניצחון ונכות למפעל חיים, גם אתם יכולים להגשים את החלומות היותר גדולים שלכם, אחרי הכול, זה הכול בראש או כמו שאמרה לואיז ל. היי : "חוויותינו הם רק תוצאות חיצוניות של מחשבות פנימיות..."

"אתה אוסף כוחות, אומץ וביטחון עצמי, באמצעות כל התנסות שבמהלכה אתה עוצר ומביט לפחד בעיניים. רק אז תוכל לומר לעצמך "עברתי את הזוועה הזאת, אני יכול להתמודד עם הדבר הבא שיגיע"...אתה חייב לעשות את מה שאתה חושב שלא תוכל לעשות..." (אלינור רוזוולט)


 שלכם....אייל סבג.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה