אי שם באמצע שנות ה-90 קראתי את הספר הנפלא של שפרה הורן "חוויה יפנית" ומאז רציתי להגיע ליפן. מפה לשם עברו כמה שנים אבל בסוף הגעתי. אמנם רק לשבוע בטוקיו, אבל גם זה משהו. אציין כי טוקיו שקיבלה אותנו היתה שונה מזו שציפיתי לה. בכל זאת עברו כמה שנים. טוקיו מאוד מודרנית עם גורדי שחקים, מערכת רכבות מסועפת, גשרים ומנהרות, חנויות של רשתות בינ"ל ובעיקר צפופה ועמוסה באנשים. היפנים מתנהגים שונה מהנהוג במערב אך לא מוזר כמו שציפיתי (כנראה שהם קצת השתנו, וגם אני קראתי הרבה אז אולי בגלל זה ידעתי למה לצפות והדברים לא היו נראים לי מוזרים). אחרי שזה נאמר צריך להגיד שרוב האוכל הוא בעיקר יפני (אישית אני פחות מתחברת לדגים בכלל, ולאוכל נוזלי עד ג'לי בפרט), הרבה מהם נחמדים ומנסים לעזור אבל לא כ"כ יודעים אנגלית (וגם מי שכן, מאוד קשה להבין אותם עם המבטא והמסיכות - שעדין מאוד מקובל ללכת איתם ביפן), וכל התרבות הדתית (מקדשי השינטו והבודיזם) כמובן שונה מהתרבות המערבית.
כמה המלצות כלליות:
לינה - ישנו במלון הייאט ריג'נסי ברובע שינג'וקו. לא זול, אבל גם לא מהיקרים. כולל ארוחת בוקר יפנית ומערבית (ירקות, פירות, לחם, מאפים מתוקים וכו'). למי שלא מאוד אוהב את האוכל היפני ממליצה לקחת מלון עם ארוחת בוקר מערבית. זה היה מאוד נוח -אכלנו ארוחת בוקר טובה, בצהרים רק משהו קטן, ובערב שוב אכלנו ארוחה טובה במסעדה.
המיקום של המלון היה מצויין - כמה דקות הליכה מתחנת שינג'וקו שהיא תחנה ענקית עם רכבות לכל מקום, ובאיזור יש מסעדות לארוחת ערב. גם החדר היה טוב - מקלחת טובה, נוף, וחדר גדול (שימו לב לגודל החדר כשאתם מזמינים מלון בטוקיו. יש חדרים של 14 מ"ר מה שאומר מיטה צמודה לקיר, מקלחת קטנה וזהו בערך).
נסיעה אל ומשדה התעופה נריטה - קראנו הרבה המלצות על נסיעה ברכבת אל העיר. כיוון שהיינו אחרי טיסה ארוכה ועם מזוודות, ועדין אל מכירים את מערכת הרכבות החלטנו לוותר. גם האפשרות של מונית לא ממש באה בחשבון לנוכח העלות (כ-1000 ש"ח). החלטנו בעצת חברים לנסוע בלימוזין באס ולא התחרטנו. ממש מול היציאה מהמכס יש קופה בה ניתן לרכוש כרטיסים לאוטובוס. הוא עוצר בכל מיני מלונות באיזור המרכז (יש כמה מסלולים) וגם בתחנת שינג'וקו. המחיר לאדם 3200 יין (כ-85 ש"ח).
גם בחזור החלטנו לנסוע באוטובוס. הזמנו מראש דרך האתר שלהם כרטיס. לשמחתנו יש להם תחנת איסוף במלון, כך שזה היה ממש נוח. לקח כמעט שעתיים להגיע לטרמינל (אסף בעוד נקודות איסוף בעיר, הנסיעה עצמה לשדה לקחה כשעה ורבע, ועוד הורדות בטרמינלים אחרים בשדה התעופה).
https://webservice.limousinebus.co.jp/web/en/Top.aspx
המלצה על מסעדה עם אוכל מערבי - למי שלא חובב את האוכל המקומי, ורוצה גם קצת ירקות, ממליצה על מסעדת sizzler (יש סניף בין המלון לתחנת רכבת). הרעיון הוא שיש בר (מזנון) חופשי של ירקות, סלטים, תוספות (ספגטי, אורז), שתיה קרה וחמה, וקינוחים. אפשר לשלם רק על הבר או להוסיף מנת בשר / דג.
הדרך הנוחה ביותר להתנייד בטוקיו היא ברכבות. אנחנו קנינו כרטיס ocaic נטען - אפשר להטעין אותו באוטומטים שבתחנות רכבת, ואז בכניסה וביציאה מהתחנה מעבירים אותו ויורד הסכום לפי הנסיעה. הכרטיס תקף לכל התחבורה הציבורית, והוא כמו כסף לכל דבר, אפשר גם לשלם איתו בחנויות.
ממליצה להוריד את אפליקציית NAVITIME - מכניסים נקודת מוצא (אפשר גם זיהוי מקום נוכחי) ונקודת יעד והאפליקציה נותנת פירוט של האפשרויות איך להגיע, כולל שם הרכבת ובאיזה רציף לעלות. מאוד נוח.
קניות: הקניות בעיר לא זולות. די דומה למחירים בישראל (יש הרבה מותגי יוקרה למי שאוהב. אני פחות בעניין). מה שכן שווה לקנות זה בגדים של חברת יוניקלו. יש הרבה סניפים בעיר (רק ליד תחנת שינגו'קו יש 2 סניפים, אחד של 5 קומות). אנחנו אוהבים את הדברים שלהם, והמחירים שלהם ביפן זולים יחסית למקומות אחרים.
יום שישי:
למחרת הנחיתה הזמנו סיור בתשלום מחברת טוקיו לוקולייזד https://www.tokyolocalized.com/ בשם Yanaka Walking Tour The Old Quarter of Tokyo. סיור של 3 שעות עם מדריכה מקומית (לשמחתנו היינו רק 3 אנשים בסיור, כך שהיה ממש הדרכה פרטית. בכל מקרה הסיורים בתשלום הם בקבוצות קטנות). הסיור הוא באיזור היותר ישן ומסורתי של העיר. ראינו מקדש בודיסטי ומקדש שינטו, בית קברות, הסתובבנו בסמטאות ובסוף הגענו לרחוב עם דוכנים שונים וקיבלנו המלצה על אוכל רחוב מקומי (שאפילו היה טעים). המדריכה הסבירה על הדתות ביפן, קצת על ההסיטוריה, ויכולנו לשאול אותה שאלות שמעניינות אותנו.
ממליצה להתחיל עם סיור מודרך כזה, כי אח"כ כשרואים עוד מקדשים כבר מבינים מה רואים ואת הטקסים השונים.
בסיום הסיור נסענו לפארק אואנו (UENO). במקום נמצא גם המוזיאון הלאומי של יפן וגן חיות אבל אנחנו ויתרנו על כניסה אליהם, וסתם הסתובבנו קצת בפארק.
תצפית מקומה 45 של Tokyo Metropolitan Government Building - תצפית יפה על העיר ובחינם. שמחנו לגלות שהבניין נמצא ממש מול המלון שלנו, כך שיכולנו פשוט לעבור בדרך לחדר.
יום שבת:
נסענו ל- Meiji shrine מקדש גדול ומרשים. כדאי להגיע בשבת כיוון שבמקום מתקיימות חתונות, כך שיצא לנו לראות תהלוכה של חתן וכלה שנכנסו למקדש לטקס, וגם זוגות שהצטלמו כבר אחריו. המקדש נמצא באמצע פארק יפה. לצערינו כשהיינו במקום התחיל גשם חזק ולא הפסיק, אז לא ממש הסתובבנו בפארק.
המשכנו לאיזור שיבוייה - ראינו את מעבר החצייה המפורסם (הסיכוי למצוא מקום לשבת בסטרבקס שבצומת כדי לראות את הצומת הוא קלוש... תור ארוך ומעט מקומות ישיבה. אבל אפשר לעלות רק לצלם). אציין כי אמנם זה צומת ידוע, אך יש עוד צמתים שנראים עמוסים לא פחות. ראינו את פסלו של האצ'יקו ונכנסנו לפי ההמלצה לבניין 109. לא ברור לי כ"כ מה מיוחד במקום. קניון אופנה שכל קומה בנוייה כעיגול שהולכים אותו כדי להגיע למדרגות לקומה הבאה (מזכיר את גלרי לאפייט בפריז מבחינת המבנה של המקום).
בסיכומו של דבר לא הבנו מה ההתלהבות מאיזור שיבוייה.
בערב נרשמנו לסיור לילה חינמי בשינג'וקו. בניגוד לסיור שעשינו יום קודם הפעם היו הרבה אנשים (למעלה מ-20), אז היה יותר קשה לשמוע ולעקוב. עם זאת, עדין היה שווה את הסיור. המדריך הראה את איזור "החלונות האדומים" ו"מלונות האהבה" (אהבה נראית לי הדבר הכי רחוק שיש מהמלונות האלה..). הוא הסביר על התופעה ואיך זה מתנהל מול המשטרה וכו'. בהמשך הראה את גולדן גיי (מספר סמטאות צרות עם מסעדות רחוב קטנטנות) ושמענו קצת על ההיסטוריה והמקום. בקיצור, כמו תמיד, מדריך מקומי מסביר דברים שכשמסתובבים לבד לא רואים או לא מבינים. אז ממליצה בחום. (הסיור הוא בחינם והמדריך מקבל תשלום מהטיפים של המשתתפים. אנחנו נתנו 1500 יין לאדם. להבנתנו זה סדר הגודל המקובל).
יום ראשון:
במקור התוכנית היתה לצאת ליום מחוץ לעיר, אבל בגלל התחזית לגשם החלטנו להחליף ולהשאר בעיר. אם מסתדר לכם לצאת מהעיר במהלך השבוע זה עדיף.
התחלנו את היום בגני Kyu-Furukawa – בחודש מאי מתקיים במקום פסטיבל ורדי קיו פורוקאווה.
במקום אחוזה עם גנים בסגנון אירופאי ובסגנון יפני. בתקופה זו הוורדים פורחים ומומלץ להגיע לראות. גני קיו-פורוקאווה היו פעם ביתו של טוראנוסוקה פורוקאווה,הוא ממוקם על גבעה, עם אחוזה מערבית בראש, גן ורדים באמצע, וגן יפני בתחתית.
לאחר מכן נסענו למקדש אסקוסה - שהוא מקדש גדול, מלא פעילויות ומבקרים ובאופן כללי מקסים. הרחוב המרכזי שמוליך למקדש הוא רחוב שמשני צידיו יש המון חנויות של מזכרות, דוכני אוכל ומסעדות. לא יודעת איך זה בימים אחרים, אבל ביום ראשון המקום הומה אדם (ולמרות שאנחנו לא מחובבי הצפיפות זה לא היה נורא), והרבה יפנים מגיעים עם קימונו למקדש. יפה לראות.
יום שני:
תערוכת Borderless Teamlab (אפשר להזמין כרטיסים מראש באתר. נותן טווח הגעה של חצי שעה).
התערוכה נמצאת באי אודייבה. כדאי להגיע עם רכבת המונורוייל. שימו לב שהתשלום לרכבת נעשה בנפרד מהתשלום לרכבת הרגילה. אפשר לשלם עם הכרטיס הנטען.
תערוכה של מיצגי אמנות דיגיטליים במוזיאון הדיגיטלי הראשון מסוגו בעולם. התערוכה מרהיבה, מלאה במיצגים המאירים את חללי התערוכות החשוכים בשלל אורות צבעוניים המוקרנים על הרצפות ועל קירות המוזיאון וממחישים חיות שונות ההולכות במסדרונות, מפלי מים שוצפים, פרחים פורחים והכל מלווה במנגינות נעימות שגרומות למבקר להרגיש שהוא הגיע לסוג של יער קסום. קשה להסביר את התערוכה, אבל בהחלט מומלץ ללכת אליה.
זה למעשה מסלול בו עוברים מחדר לחדר ובכל אחד מהם מייצג אחר. הסיור לוקח (עם העמידה בתור) כשעה וחצי. יש בכניסה לוקרים ותאי מלתחות - צריך להשאיר את התיקים, הנעליים והגרביים בלוקרים. כיוון שיש גם מייצגים בהם עומדים במים כדאי להביא מכנסיים קצרות ולהחליף במלתחות שליד הלוקרים (אפשר גם לקבל במקום מכנסיים שלהם).
משם חזרנו עם הרכבת לאיזור אולפני הטלוויזיה של רשת פוג'י. כשהיינו במקום הכל היה סגור כך שלא היה מה לראות. יש תצפית בתשלום מהבניין, אך כיוון שהלכנו לתצפית במרכז טוקיו ויתרנו על כך. לא רחוק, ליד חוף הים יש טיילת חביבה עם פסל החירות בקטן. עשינו סיבוב והצטלמנו כמובן.
לאחר מכן עשינו סיבוב במרכז הקניות "DiverCity Tokyo Plaza" עם הרובוט הענק "גאנדם" בכניסה. זהו רובוט פופולארי מסדרת מאנגה יפנית. בקומה הראשונה היו מספר חנויות עם "קישקושים" יפניים - מקום טוב לקנות מתנות ומזכרות לילדים. יש במקום גם חנויות אופנה ומקומות לאכול.
בגדול התאכזבנו מהאי אודייבה. ציפינו לאווירת אי, וקיבלנו עוד שכונה של טוקיו.
יום שלישי:
כשמזג האוויר סוף סוף התבהר (מה זה התבהר - נעשה קיץ. 30 מעלות), נסענו ליום בניקו.
מתחנת שינגו'וקו נסענו ברכבת Limited express. מתברר שצריך לקנות כרטיס עם מקום שמור (זה לא היה כתוב בשום מקום...), למזלנו אפשר היה לקנות כרטיס במזומן אצל הכרטיסן. עלות: 4000 ¥ לכיוון אחד. לא זול... הנסיעה אורכת כשעתיים. (שימו לב שאם רוצים את הרכבת הישירה, בלי החלפות באמצע, צריך לבדוק מראש את השעות כי אין הרבה רכבות כאלו במהלך היום. לא בהלוך ולא בחזור, אז כדאי להתאם עצמכם לזמני הרכבות).
כל מקדשי ניקו המפורסמים מקובצים יחד באזור אחד, כ 2.5 ק"מ מתחנת Tobu nikko . ניתן לקחת אוטובוס או ברגל- כ- 30 דקת הליכה לאורך הרחוב הראשי של ניקו. אנחנו בחרנו ללכת ברגל, ובהזדמנות זו לראות קצת את המקום.
רכשו כרטיס משולב (¥ 1000 לאדם) בתחנה הראשונה שלכם. הכרטיס כולל כניסה למאוזוליאום של טוקוגאווה אייאסו, Rinnoji, Taiyuinbyo ומקדש Futarasan. אל תבזבזו את הכסף על אתרים נוספים/ כרטיסים משולבים אחרים.
ניקו היא עיר הנמצאת בהרים של נפת טוצ'יגי, במחוז קאנטו ביפן. העיר שוכנת כ- 140 קילומטרים צפונית לטוקיו והיא יעד תיירות פופולארי, כיוון שבה שוכן המאוזוליאום של השוגון טוקוגאווה איאיאסו ושל נכדו איאמיטסו, כמו גם מקדש פוטאראסאן , המתוארך לשנת 767. ההרים שממערב לעיר הם חלק מ"הפארק הלאומי ניקו" ויש בהם חלק ממפלי המים והנופים המרהיבים ביותר ביפן. בשנת 1999 העניק אונסק"ו מעמד של אתר מורשת עולמית למקדשי העיר. (אנחנו היינו רק באיזור הגשר האדום והמקדשים. לנוכח הזמן המוקצב שהיה לנו במקום, ובהתחשב במועדי הרכבות, לא נסענו אל האגם והמפלים. הם לא בטווח הליכה מהמקדשים).
מה לראות?
המקדשים פתוחים מידי יום 8:00-17:00. אפשר לקנות כרטיס משולב במקדש טושוגו. למקדש רינוג'י בכל מקרה משלמים בנפרד.
גשר שינקיו Shinkyo - גשר הנחש הצבוע בצבע ורמיליון (אדום) הנמצא בכניסה לאזור המקדשים, מעל לנהר דיוואה Daiya.
מקדש טושוגו Toshogu Shrine
המאוזוליאום של טוקוגאווה אייאסו, מייסד ממשל השוגונים טוקוגאווה, ששלט ביפן במשך 250 שנים עד שנת 1868. המקדש המרהיב ומעוטר ממספר בנייני שינטו ובודהיסטים, בלב יער יפה. בתחילה היה זה מאוזוליאום פשוט יחסית, אך מאוחר יותר Toshogu הורחב לתוך המתחם המרהיב , הקיים היום, על ידי נכדו של אייאסו, Iemitsu במחצית הראשונה של המאה ה -17. אינספור גילופי עץ וכמויות גדולות של זהב שמשו לקישוט הבניינים באופן שלא נראה במקומות אחרים ביפן, שבה ה"פשטות" שלטה באופן מסורתי באדריכלות המקדשים.
במקדש נמצא פסל שלושת הקופים החכמים , סמל עממי, שמקורו במזרח הרחוק, שהופיע ככל הנראה לראשונה בסין, ובו מתוארים שלושה קופים: האחד מכסה בידיו את פיו, השני מכסה את עיניו, והשלישי מכסה את אוזניו. אלה מסמלים פתגם מזרחי עתיק: אל תדבר רוע, אל תראה רוע, אל תשמע רוע. הפתגם, המטיף להימנעות מהרוע, נובע מן האמונה כי העיסוק ברוע יוצר רוע. השמות היפניים של הקופים הם (בהתאמה): מיזארו, קיקאזרו, איוואזרו.
על פי הפרשנות הנפוצה בימינו ובשונה מן המשמעות המקורית, הסמל מתאר מצב בו אדם מסוים היודע כי נעשה עוול בסביבתו, בוחר להעלים עין מן המתרחש. לעתים מתואר הסמל על ידי המשפט "לא ראיתי, לא שמעתי, לא אמרתי".
לפי המסורת הסינית, קונפוציוס הוא שטבע את הסמל: כשסיפר לתלמידיו שהוא עומד להסתלק מן העולם, ביקשו ממנו אלו דבר מה שידריך אותם בחיים. החכם הסיני נענה להם וצייר על פני החול את שלושת הקופים החכמים.
מוזולאום Taiyuinbyo
מאוזוליאום של השוגון טוקוגאווה השלישי, איאמיצו, נכדו של אייאסו. Taiyuinbyo דומה ל- Toshogu במבנה ובסגנון, עם עיטורים מפוארים, אך בכוונה נבנה כיותר "צנוע" מ Toshogu. בדומה לקודמו, משלב גם הוא אלמנטי שינטו ובודהיסטים רבים.
מקדש רינוג'י
המקדש החשוב ביותר של Nikko. הוקם על ידי Shodo Shonin, הנזיר הבודהיסטי שהביא את הבודהיזם לNikko במאה ה -8. בבניין הראשי של המקדש נמצאים ה Sanbutsudo, 3 פסלי עץ ענקיים, מצופים זהב של Amida,Senju-Kannon ("קאנון עם אלף זרועות") ו Bato-Kannon ("קאנון עם ראש סוס").
מנגד ה- Sanbutsudo נמצא בית האוצר של המקדש, עם מוצגים בודהיסטיים ומוצגים הקשורים לטוקוגאווה. הגן היפני הקטן, Shoyoen, ממוקם בסמוך לבית האוצר.
יום רביעי:
ביום הזה נסענו לKamakura. מתחנת שינג'וקו: קו JR Shonan-Shinjuku Line שנוסע לכיוון Zushi. משך הנסיעה כשעה. קמאקורה היתה בירתם הראשונה של השוגונים – השליטים הצבאיים של יפן – בין סוף המאה ה-12 לאמצע ה-14 .היום היא עיר קטנה ונחמדה . העיר מלאה במקדשים בודהיסטים בעלי גנים מרהיבים כגון הסה דרה (Hasedera) מקדשי שינטו חשובים כגון האצ'ימנגו {Hachimangu) ואחרים.
מה לראות?
פסל הבודהה הגדול במקדש קוֹטוֹקוּ-אִין (Kotoku-in).
אחד המקומות המזוהים ביותר עם קמקורה הוא מקדש קוטוקו-אין ופסל הבודהה הענק שבו שמעריכים שנוצר לפני כ-750 שנים. פסל בודהה עשוי ברונזה, אחד הגדולים ביפן. הפסל נבנה במהלך המאה ה-13 בשנת 1252, נישא לגובה של כ-13 מ' ורוחבו לא פחות מ-30 מטרים. בעבר היה הפסל מכונס בתוך מקדש, אך צונאמי ששוטף את העיר שוטף עימו את המקדש בשנת 1495. כלפי חוץ הפסל נראה כמקשה אחת אבל למעשה הוא מורכב מ-40 חלקים שונים שניתן לראות את החיבורים ביניהם במידה ונכנסים אל תוכו תמורת תשלום סמלי של 50 ין לאדם .
הבודהה נמצא במרחק הליכה מתחנת קמקורה. שעות פתיחה: אפריל-ספטמבר: 08:00-17:30 מחיר למבוגר: 300 ין.
מוזיאון תיבות נגינה – Kamakura Music Box Museumנחמד לראות.
למעשה זה לא ממש מוזיאון אלא חנות גדולה מלאה בתיבות נגינה בעיצובים מיוחדים ומנגינות מגוונות. בחנות יש גם תיבות שמנגנות את שירי הנושא של חלק מסרטי האנימציה המפורסמים של סטודיו ג'יבלי היפני. החנות נמצאת מאוד קרוב למקדש האסדרה ואם אתם בסביבה אל תחמיצו אותה. שעות הפתיחה של החנות הן 9:00-18:00.
מקדש הָאסֵדֵרַה (Hasedera Temple). כניסה בתשלום.
מקדש בודהיסטי יפהפה שנוסד בשנת 736 לספירה עם תצפית שמשקיפה על קמקורה וחוף הים. האגדה על המקום מספרת שלפני כ-1300 שנים בנארה (לא רחוק מקיוטו ואוסקה) שני פסלים השתמשו בעץ קדוש אחד כדי ליצור שני פסלים של קאנון אלת הרחמים הבודהיסטית. פסל אחד הם הוענק למקדש מקומי בנארה ואילו את הפסל השני הם השליכו אל הים בתפילה שיום יבוא והפסל יגיע אל אנשים במקום אחר ויעזור להם. לאחר של כ-15 שנים בהן הפסל נסחף בים הוא נפלט אל החוף בקמקורה ומקדש הָאסֵדֵרַה נבנה לכבודו.
*בנקודת התצפית יש שולחנות וכיסאות במקרה שאתם מחפשים מקום לעשות בו הפסקה.
רחוב קומאצ'י דורי – Komachi Dori .
רחוב המסחר הראשי של קמקורה שמתחיל ליד תחנת הרכבת המקומית. ברחוב תוכלו למצוא מבחר גדול מאוד של מסעדות, חנויות מזכרות ועסקים משפחתיים. בסוף הרחוב נמצא מקדש טסורוגאוקה האצ'ימן גו.
מקדש טסוּרוּגַאוֹקַה הַאצִ'ימַן-גוּ (Tsurugaoka Hachiman-gū)
מקדש השינטו החשוב ביותר בקמקורה היושב בראש גבעה שמשקיפה על העיר. בשטחו נערכים כמה מהפסטיבלים העיקריים של האיזור.המקדש הוקם בשנת 1063 לספירה ע"י מינאמוטו יוריושי שהוביל את הצבא הקיסרי בדיכוי מרד שפרץ בצפון-מזרח המדינה. עם חזרתו לקמקורה הוא רצה להודות לאל המלחמה האצ'ימן שסייע להם והקים את המקדש עבורו. עם זאת, המבנה הראשי של המקדש כיום נבנה בתקופת אדו בשנת 1828. המקדש מוקדש להצ'ימן האל הפטרון של המשפחה.לאורך דרך הגישה שערי טורי-אי רבים.באולם המרכזי מקדש קטן ובו חרבות מסכות ומסמכים.מחוץ למקדש שתי בריכות האחת מייצגת את שבט מיניאמוטו, ובתוכו 3 איים קטנים, ואילו הבריכה השנייה מייצגת את שבט טאירה ובו 4 איים.
הערה: לפי מה שקראנו, לא רחוק מקאמקורה שוכן האי אנושימה (Enoshima)- זהו אי קטן ומיוער המחובר לחוף בגשר. מול האי ישנו חוף רחצה יפה, ולידו אקווריום המציג את חיות הים המיוחדות לאזור. על האי עצמו גן בוטני שייסד סוחר אנגלי עשיר שהתגורר על האי במאה ה-19 . בגן יש מגדלור המשמש גם כמגדל תצפית על הסביבה. האי לא נמצא בטווח הליכה וצריך לקחת אוטובוס כדי להגיע אליו. אנחנו החלטנו לוותר ולחזור לטוקיו לארוז לקראת החזרה לארץ.
לסיום חזרנו בלילה לתצפית לילה מבניין העירייה. אפשר לעלות עד 22:30, ולאחר שראינו תצפית יום בהתחלה היה מרשים מאוד לראות את טוקיו המוארת בלילה. סיום מצויין לטיול.
סיכום הטיול:
בדיעבד שבוע שלם בטוקיו זה יותר מידי. אני סבורה שמספיקים 3 עד 4 ימים בעיר, ואז לנסוע למקום נוסף (הייתי שמחה להגיע לקיוטו או הירושימה). בעיר יש בעיקר מקדשים וקניות. מה שהכי הרשים אותנו זה כמות האנשים האדירה בשילוב עם הניקיון והסדר.
