כך עלתה סלוניקי על המפה
האמת שבאופן אקראי לחלוטין- בעלי החליט ש"בא לו לשמוע מוזיקה יוונית" והחליט לעצור לארבעה ימים בסלוניקי, בדרך חזרה מעבודה באירופה. אחרי שקיבלתי מייל על התאריכים "אני אהיה בסלוניקי בתחילת אפריל, רוצה לבוא גם?" נותרו לי שתי בררות
1. סע, סע, אני כבר אשב לי פה לבד בחושך
2. למצוא סידור לנוער (יש לנו בית ריק? סבבה!!) ולהזמין כרטיס
הוזמנו כרטיסים באגאן איירליינס, טיסה ישירה, 180 יורו במבצע, במחלקת "GO FLEX" כלומר טרולי בלבד ללא מזוודה. בערך חודש לפני הטיסה קיבלתי מייל שהטיסות הישירות בוטלו ושיש קונקשן דרך אתונה. אישית התאים לי מאוד כי השעות היו הרבה יותר טובות, אבל לבטל חודש לפני זה לא יפה.
וכמה מילים על אגאן:
1. הם חברים ב STAR ALLIANCE, מה שמאפשר לצבור נקודות מועדון.
2. הם קנו לא מזמן את אולימפיק ומנסים להיות תחרותיים, כך שיש להם קונקשנים לא רעים בכלל גם בתוך יוון וגם מחוצה לה, במחירים טובים.
3. צ'ק אין אפשר לעשות באינטרנט כבר 48 שעות לפני הטיסה. להפתעתי, אין חיוב נוסף לישיבה בשורה של דלתות החירום עתירת המרווח לרגליים והיא גם לא שמורה לאף אחד. כך, לראשונה ישבתי גם בהלוך וגם בחזור במושב מרווח במיוחד.
4. גם האפליקציה שלהם לנייד מוצלחת ואתר האינטרנט שלהם מצוין.
יום שבת : איך מגיעים
טיסת אגאן יצאה בשש וחצי בבוקר והגיעה בדיוק בזמן. כולל קונקשן באתונה נחתתי בסלוניקי ב 11:00.
שדה התעופה קטן ויעיל- עכשיו צריך להגיע לעיר, מהלך כארבעים דקות. מחיר מונית כשלושים יורו, מחיר אוטובוס יורו אחד, הוא מגיע חמש דקות הליכה מהמלון ויש לי טרולי רזה. הקמצן הפנימי מנצח.
טיפ: הגעה משדה התעופה לעיר
1. עוד בבית מקלידים הכול לגוגל ומקבלים מסלול תחבורה ציבורית מסודר והכי חשוב: שם התחנה ביוונית.
2. הקו הנוסע לעיר הוא קו 78, בכיוון התחנה המרכזית, דקה הליכה מאולם הנוסעים היוצאים, שום סיכוי להתבלבל. אווירה? ים תיכונית לגמרי- צפוף ממש, רוב הדרך בעמידה ורועש. אוטובוס עירוני רגיל- תשכחו מאוטבוסי שרות מפונפנים. זה השלב של "מה נתקעתי פה בשביל לחסוך מאה חמישים ש"ח".
3. להכין מראש מטבעות של עד שני יורו. הנהג דובר יוונית וזהו, יש מכונה אוטומטית לכרטיסים (באנגלית דווקא) והיא לא מקבלת שטרות ולא נותנת עודף.
מבחינתי היה שווה, אבל רק בחישוב עלות תועלת. לא מתאים למשפחה, לא מתאים כשיש מטען יותר מכובד. חשוב: נראה לי על גבול כוחות על לעלות לאוטובוס ללא הכנה מוקדמת ולהגיע לתחנה הנכונה. תשקיעו עוד חמש דקות בגוגל בבית מראש.
יום שבת : איפה מתמקמים
הקונספט הפעם- מוזיקה אוכל ומנוחה. שום דבר להספיק או לסמן וי
לכבוד זה החלטנו לשהות בלב רובע הטברנות של סלוניקי LADADIKA . קצת חיפוש הוביל אותנו אל המלון שלנו לימים הקרובים מלון קולורס לדאדיקה. מומלץ מאוד. נראה בדיוק כמו התמונות באתר .60 יורו לזוג כולל א.ב.
יתרונות: מיקום ומיקום- בלב אזור הטברנות, שתי דקות מהים והטיילת, עשר דקות מהמגדל הלבן, חמש דקות מהשווקים. בעצם מרחק הליכה מכל מקום שרצינו. למרות שנמצא בלב אזור בילויים היה שקט. החדר מרווח ונעים. ארוחת בוקר כלולה במסעדה סמוכה. תפריט לא גדול אבל טעים וטרי. והכי חשוב- צוות מקסים שעזר בכל דבר אפשרי. רק בשבילם שווה לחזור.
חסרונות (שלא ממש הפריעו, אבל צריך לקחת בחשבון): אין ארונות בחדר, רק קולבים ומדפי אחסון. אין כספת. יש גרם מדרגות אחד שחייבים לעלות ברגל (קצר אבל למי שזה חשוב לו זה משמעותי)- אחר כך יש מעלית
כאמור הגעתי משדה התעופה, נחתי קצת, ירדתי לקנות סים קארד מקומי (WIND, חמישה יורו לשיחות וגלישה של 500 מגה), בעלי הצטרף כמה שעות מאוחר יותר ובסביבות שש בערב יצאנו לעיר.
יום שבת: טיול הכרות
פסענו לאורך הטיילת. סלוניקי עיר של סטודנטים ובשעה שבע בערב נראה שכולם יושבים בבתי הקפה לאורך הטיילת, שותים FRAPPE – התשובה היוונית לקפה קר. טעים לנו מאוד. יש פראפה בכל קיוסק (יש מכונה מיוחדת לערבוב) וגם פראפה מתוחכם בבתי קפה. טעים, לא יקר ומתאים מאוד לעיר צבעונית ושמחה כמו סלוניקי.
בסלוניקי אין חוף- הטיילת היא ממש על קו המים ואין חול. בסתם ערב מטיילים שם הרבה אנשים, יש בתי קפה שמחים וזולים בשפע אדיר ויש רוכלים נחמדים שמוכרים סוגים שונים של שטויות. מוכרי התיקים, הכיסויים לאייפון, הצעצועים- כולם אפריקאים. הטיילת בתל אביב הרבה יותר יפה, אבל זו של סלוניקי יותר שמחה.
הגענו עד למגדל הלבן- הוקם במאה ה 13, שימש במשך השנים ככלא סויד בלבן אחרי עצמאות יוון והיום אחד מסמליה של העיר. נכנסנו למוזיאון שבפנים (מוזיאון ביזנטי לא גדול ודי נחמד) וראינו את נופי העיר והשקיעה מלמעלה.
בשלב הזה כבר היינו רעבים, והלכנו לפי החוש- מקום שנראה מלא, עדיף במקומיים. בשר אנחנו לא אוכלים, אבל דגים כן. הצליח לנו- ישבנו במסעדה נהדרת- מזטים מכל הסוגים, בירה מיתוס המקומית הטעימה ושיא השיאים- מלצר שמדבר אנגלית שוטפת ויכול להסביר לנו מה בחרנו מתוך מיליון האפשרויות בתפריט המזטים. ארוחה עתירת מנות קטנות וטעימות (בלי בשר אבל עם אנשובי מטוגנים מצוינים) +ליטר בירה עלתה 30 יורו, לזוג.
דף הפייסבוק של המסעדה (ביוונית, אבל התמונות שוות)
טריפאדביזור כדי לאתר את המסעדה כשצריך
עוד אתמול ראינו המון שלטים ואכלנו כל מיני חטיפי אנרגיה טעימים שחברות החסות חילקו לנו: סלוניקי חוגגת את מרתון סלוניקי. בתור אצנים לשעבר (נו טוב, אני כזכור בטטת כורסה, אבל בעלי היה רץ מרתון רציני לפני שהברכיים שלו סרבו להמשיך) הלכנו לעודד. אחרי מרתון ירושלים ומרתון תל אביב , ששניהם גרמו לי לאבד יום עבודה בגלל פקקים בלתי נסבלים- לטייל במרתון של אחרים בלי בעיות חניה היה סוג של חוויה מתקנת.שוב שוטטנו לנו לאורך הטיילת , מוחאים כפיים, שותים פרפה ומעודדים כל פעם מועמד אחר- אווירה של קרנבל.
לקראת אחת בצהרים הרחובות התפנו ואנחנו המשכנו לכיוון המוזיאון לתרבות הביזנטינית.
פנינה לחובבי הז'אנר- מוזיאון בגודל סביר- סיבוב של שעתיים וחצי בערך, אוסף יפיפה, יש הסברים מצוינים באנגלית וספסלים למנוחה מפוזרים בשפע. מחיר כניסה 4 יורו, למעוניינים יש כרטיס משולב עם המוזיאון הארכיאולוגי (שלא ראינו). לבוא במיוחד? ממש לא, אבל כזכור אנחנו באווירת שוטטות ותחת הקטגוריה הזו המוזיאון הזה יושב בול. לחובבי ארכיטקטורה- הבנין מרשים. מתאים לילדים? מתוך ארבעת ילדי אחד היה נהנה מאוד ושלושה היו מנתקים איתי קשר לצמיתות.
מצאנו את תחנת האוטובוס שסובב את סלוניקי (נשתמש בו מחר) וצעדנו עם כל האנשים העייפים מהמרתון חזרה לכיוון המלון שלנו (מרחק כעשרים דקות).
יום ראשון- מזמן לא אכלנו כלום
כבר קרוב לחמש ואנחנו מתכננים מנוחה לכבוד היציאה בלילה לטברנה...אבל אי אפשר ללכת לישון על בטן ריקה, אז עצרנו ממש מתחת למלון לנשנוש קטן. קצת גבינה מטוגנת, קצת בצל ממולא באורז ושזיפים, יוגורט עם מלפפונים, עוגת סולת לקינוח ועם הכול בירה קרה. הסגנון הזה של קצת מכל דבר יושב עלינו בול. 20 יורו ומסעדה מומלצת ביותר
צוענים בסלוניקי
ברובע לדאדיקה ובכל מקום בעיר שישבנו בו נתקלים כל הזמן בילדים צוענים קטנים. חלקם מבקשים נדבה, חלקם מוכרים פרחים, חלקם מנגנים באקורדיון קטן. תמיד אפשר לראות במקום סמוך מבוגר אחראי שצופה בילדים וכנראה מוודא שהם עובדים כמו שצריך ומביאים לו את הכסף שאספו. תופעת בני הרומה בעייתית בכל אירופה, אבל ביוון זה בולט במיוחד.
כמעט עשר בלילה. ביום רגיל אנחנו כבר בסיום היום אבל כאן הערב רק מתחיל. אחת הסיבות לבחור במלון שלנו הייתה שהכול קרוב נגיש ובמרחק הליכה וכיוון שידענו שנהיה בחוץ עד מאוחר העדפנו להיות בלב הענינים. אפשר לבחור בין טברנות שונות. בחרנו ב PALATI טברנה שקיבלה המלצות ולא אכזבה.
לשים לב- יש שני זמרים ובוזוקי קטן כבר בכניסה, וחלק מהתיירים נשארים בשלב הזה...שהוא רק החימום ללהקה האמיתית שמתחבאת בפנים. היינו מחוץ לעונת התיירות כך שלשמחתנו רוב היושבים בפנים היו יוונים מקומים. שני זמרים, בוזוקי, קלידן, בסיסט ורחבת ריקודים קטנה- פרט לנו כל הקהל ידע את המילים בעל פה וגם עלה לשיר ולרקוד. 35 יורו לזוג כולל אוזו, בירה, כמות מזטים שהותירה אותנו מפוצצים וטיפ נדיב. אין לי מושג אם זו מוזיקה יוונית איכותית אבל זו ללא ספק מוזיקה יוונית שנהנינו ממנה מאוד וחזרנו לקראת שתיים בלילה למלון (חמש דקות הליכה). וגם וידאו לחיזוק הרושם- בדיוק ככה זה נראה ונשמע
עד שזזנו כבר היה כמעט צהרים. חופש או לא חופש? אמרנו שלא צריך להספיק או לא אמרנו? פסענו אל התחנה הראשונה של האוטובוס התיירותי של סלוניקי (הליכה אל המגדל הלבן, כאשר המגדל הלבן והים מימין ממשיכים עוד כ 100 מטר ותחנת האוטובוס מס' 50 נמצאת שם).
האוטובוס הזה הוא ציבורי, עולה 2 יורו לכל היום ומאפשר עליה וירידה בכל האתרים החשובים בעיר. יש מדריך על האוטובוס, ביוונית ואנגלית- אבל אנחנו לא ממש השתמשנו בשרותיו המוגבלים. האוטובוס הוא בעיקר כלי תחבורה נוח מאוד לתור את העיר. לשים לב: ליד האוטובוס נמצאים נציגים למכביר של חברות תיירות של אוטובוסים זהים רק פרטיים ויקרים יותר. לא ניסינו אותם, כך שאי אפשר להשוות, אבל לפחות לפי פורומים זרים אין ממש צורך באוטובוס פרטי ויקר. מסלול האוטובוס והברושור שלו
נסענו איתו במעלה העיר עד לתחנה הגבוהה ביותר (תחנה מס 11) ומשם עוד עשר דקות טיפוס ל Eptapyrgio – המבנה ששימש תקופה ארוכה כבית הסוהר של העיר. מבצר מרשים. משם ירדנו דרך המון רחובות קטנים עם שיפועים מטורפים. אנחנו היינו בירידה כל הזמן, אבל יש גם כאלה שעושים את הדרך הפוך, בעליה. בחירה חופשית...כל האזור הגבוה של סלוניקי לא תיירותי כל כך ומאוד נעים להסתובב בו. פשוט יפה שם. עברנו גם בכנסיה של אגיוס דימיטריוס ובאתרים היסטורים נוספים והגענו לראות את השקיעה מרציפי הנמל.
בבוקר השכמנו לשווקים של סלוניקי (MODIANO ו KAPANI). אולי קצת התאכזבתי, כי רבים מאלו שהיו בשוק הזה כתבו עליו בהערכה רבה. אני יכולה להסתובב בשווקים לא מעט, אבל בשוק הזה לא היה בבוקר יום שלישי שום דבר מיוחד. יפה, גדול, שפע מוצרים. שוק.
ב 11:00 נפתח המוזיאון היהודי. מוזיאון קטן מאוד, מעביר יפה את ההיסטוריה המפוארת של יהדות סלוניקי. שימו לב לשעות הפתיחה המוזרות קצת. משם חזרה למלון, לקחת רכב ולנסוע להרים...
יום שלישי- היידה להרים
לא תכננו מראש אם נישאר כל הזמן בסלוניקי או נשלב יום בהרים. הגענו מוכנים לשינויים ותכנית מגירה לצאת למנזרים התלויים במטאורה. אחרי יומיים וקצת סלוניקי התאים לנו להוסיף קצת טבע לגיחה.
כריסטינה המקסימה מהמלון עזרה לנו והזמינה לנו רכב בחברה מקומית שיתרונה הגדול היה שהרכב הגיע אלינו, ללא עלות נוספת, עד לפתח המלון ולשם גם החזרנו אותו- חסך גם זמן וגם טרטור. בנוסף הם אפשרו לנו להחזיר את הרכב אחרי 26 שעות ללא חיוב על יום נוסף והחסכון הכספי בהשוואה לרשתות הגדולות היה משמעותי מאוד. בחרנו בניסן נוט דיזל 1500 (דגם שאין בארץ). הגיע אוטו עם 500 ק"מ, בצבע ירוק זוהר. כנראה שבצבע הזה הוא גם עושה פוטוסינתזה כיוון שצריכת הדלק שלו התקרבה ל 20 ק"מ לליטר. לא ניתן לשכור ללא רישיון בינלאומי- רק לי היה, כך שאני נהגתי. גיר רגיל ואוטו חזק וזריז.
אבל, הנהיגה ביוון לא פשוטה (ולא בגלל הגיר הרגיל...)- זו המדינה עם הכי הרבה תאונות דרכים לנפש. כשיורדים מהאוטוסטראדה, כמעט בכל עיקול של הכביש יש קפלות. הקפלות הוקמו בצידי הדרכים בכל מקום בו מישהו נהרג בתאונת דרכים, כדי להנציח את המת. זה לא יאמן כמה קפלות כאלה יש וזו תזכורת מצוינת לנהוג בזהירות. צריך ממש לשים לב בעקיפות ולנסוע רק במהירות המותרת- מסביב יש מיליון יוונים שטסים נמוך.
נהיגה ביוון- קרדיט לאתר איי יוון על ההסבר החשוב
יום שלישי- הגענו ל KASTRAKI
כשלוש וחצי שעות נהיגה, רובה על אוטוסטראדה מצוינת וכשעה על כביש מתפתל בהרים ואנחנו בקסטרקי. לא הזמנו מלון מראש- אנחנו לא בעונה וידענו שיש מקומות. הגענו למלון נפלא ומומלץ. התפוסה הייתה בערך עשרים אחוז וחוץ מאיתנו היו בעיקר קוריאנים. החדר היה עם נוף להרים ולא למנזרים- נוף נפלא, צוות מקסים שעזר לנו בתכנון . חדר לזוג 52 יורו כולל ארוחת בוקר פנטסטית ועשירה. יש גם חדרים למשפחה, עם 4 מיטות.
יצאנו להליכה, לפנות ערב, בשביל שיוצא מהמלון ומוליך להרים עם נוף של המנזרים התלויים לפנינו. אח. החיים הטובים. קינחנו בארוחת ערב (בהמלצת המלון שהסתברה כמצויינת)- הטובה ביותר בטיול, ולא שהיה פגם בארוחות האחרות. בישלו אותה שלוש סבתות יווניות- מוסקה אלוהית, פלפלים ממולאים, גבינת כבשים מטוגנת עם לימון, סלט. לאוכלי הבשר (לא אנחנו...)- יש פחמים בחוץ ובעל המסעדה צולה לפי הזמנה כל מה שצריך. בנוסף, ממש ליד המלון יש מסעדה נוספת, שמתמחה במיוחד בבשר על האש.
היה ברור מראש שלא נספיק את כל המנזרים, שישה במספר. אחד מהם סגור בימי רביעי ובכל מקרה היה לנו זמן רק עד השעה שתים בצהרים. באופן מיטבי- כדאי לפחות יום שלם. טיפ: לברר מראש את שעות הפתיחה של המנזרים. לכולם יום בשבוע שסגור, לכל אחד שעת סגירה אחרת ואחד ממנזרי הנשים סגור בצהרים.
היינו בשני מנזרים גדולים ובמנזר אחד קטן יותר. כולם מרשימים ויפים מאוד. אני מניחה שלו היינו באים לאיזור ליומיים שלושה היינו עושים טיול ברגל ולא ברכב- אבל לצורך "טעימה" בלבד זה היה טיול נהדר.
הנסיעה חזרה לסלוניקי עברה חלק- לשים לב שבניגוד למה שהורגלנו מאירופה אין כמעט עצירות על האוטוסטראדה עצמה וכיוון שלא עצרנו לפני נשארתי רעבה עד שהגענו...
יום חמישי- בוקר קצר ופרידה
החלטנו שקפה ופראפה אחרון נשתה במקום סטייליסטי- עברנו שם כמה פעמים ותמיד היה מלא ביוונים שנראו כאילו הם מבינים איפה צריכים להיראות כל המי ומי... המקום נקרא KITCHEN BAR ונמצא בנמל של סלוניקי על המים- חמש דקות הליכה מהמלון. מעבר לסטייל יש שם גם תפריט גדול (שלא ניסינו) ופראפה ועוגה ממש מצוינים (שכן ניסינו). אפשר לבלות שם חצי יום רק לבהות על רקע הים. מומלץ בבוקר לפני טיסה.
יום שבת- הגעה, התארגנות, הליכה בטיילת, ביקור במגדל הלבן, ארוחת ערב ויותר מדי בירה מיתוס טעימה
יום ראשון- עידוד במרתון, עוד הליכה בטיילת ובעיר, המוזיאון הביזנטיני, מנוחת הלוחם, טברנה אל תוך הלילה.
יום שני- אוטובוס מעגלי, סלוניקי מלמעלה למטה, כל האתרים החשובים (וברושור כבר צרפתי קודם), רומנטיקה בשקיעה.
יום שלישי- שוק מודיאנו, שוק קפאני, המוזיאון היהודי. נסיעה למטאורה, מלון נהדר בקסטרקי, יציאה להליכה בנוף עוצר נשימה, הסדרת הנשימה, ארוחת ערב נפלאה .
יום רביעי- מנזרים מנזרים מנזרים, נוף עוד יותר עוצר נשימה מאתמול. מטאורה מדהימה וחייבים לחזור שוב. חזרה לסלוניקי. מגלים שהאוטו בכלל לא צריך דלק.
יום חמישי- בוקר רגוע במיוחד. בקיטצ'ן באר אנחנו מרגישים עשירים יפים וקלילים. הפרפה שלהם הכי יקר בעיר אבל בשביל אווירה משלמים (וחוץ מזה בסלוניקי גם כשיקר זה עדיין לא עובר את תל אביב)
להתראות בשמחות
יולי
